וזה בסדר,  את עדיין יכולה לדבר איתן בפעם אחרת על מה שמפריע לך

לא פספסת את ההזדמנות 

ולא מאוחר, תדברי איתן בהזדמנות הקרובה הבאה.

לפעמים עדיף לדבר אחרי שחושבים על זה ולא מהבטן.

ואני לגמרי מסכימה שאם זה העוגן שלו הוא לא יכול ולא אמור להיות קלף נגדו, ותדרשי את זה.

תגידי להן שמבחינתך זאת לא אופציה לקחת לו את זה כדי שיעשה משהו/יקשיב. זה אצלו ונשאר אצלו בכל מצב.

מה אץ מצפה שהגננת תעשה כשהוא לא מקשיב?

לגעת בו הרי אסור לה.

את יכולה להגיד לה מה לא אסל תתני לה רעיונות גם מה כן לעשות

קודם כל והכי בסיסי זה ליצור היקשרות בריאה וטובה, לאפשר לו לתת אמון במטפלות, שהוא ירגיש שהוא יכול להקשיב להן כי הן לטובתו.

ולקחת לו את החפץ שנותן לו ביטחון כשהוא בלי אבא ואמא שאליהם הוא כרגע קשור, זה גורם בדיוק ההפך.

אף פעם לא נתתי לילד בן שנתיים 'עונש', והצלחתי לגרום לילדים שלי להקשיב לי במה שהיה צריך.

הלואי שכל הגננות היו באמת מוכשרות ואוהבות.

הרבה פעמים זה לא כך

בטח לא כל הסייעות שהן חסרות הכשרה מקצועית

אם כן והלך לך בקלות, מעולה.

לא לכל המטפלות זה הולך בקלות.

ברור שעדיף שתמצא דרכים אחרות אבל לא תמיד הן קלות למציאה

לכן הצעתי לאמא שלא רק תגיד לגננת מה לא אלא גם תציע לה איך כן.

וכדאי גם לפתח חמלה והבנה גם כלפי הגננות... לא מכוון לפותחת אלא לאימהות באופן כללי

עורכת

קראתי מנקודת מבטי ומשום מה היה לי ברור שמדובר במעון. אולי כי זה מה שהמטפלת עושה לפעמים גם עם הבן שלי. וגם כי הפותחת כתבה על מוצץ

מסכימה שבגן זה שונה קצת

אבל לא בהרבה

לצערינו זה לא שרק נשות חינוך וותיקות ומקצועיות הן גננות

יש גם הרבה שהן לא משהו או כאלה שבתחילת דרכן

בקיצור, לזכור שגם הן בני אדם

וממש לא פשוט לנהל קבוצה של 35 בני שלוש גם עם שתי סייעות...

8 ילדים בגיל 2-3 (עולים לגן, הייתי שם ממש בסוף השנה)

לא קרה שהגעתי לסיטואציה שהייתי צריכה להעניש ככה. זה היה כבר בסוף השנה, יכול להיות שבתחילת שנה כשצריך ללמד את כללי המסגרת זה יותר מאתגר. אבל אצל הגננות/מטפלות שאני שולחת אליהן, אני רואה שבהתחלה לא מתעקשים על סדר וכללים אלא מתמקדים ביצירת אווירה טובה והתאקלמות בגן, ולאט לאט הילדים מעצמם רוצים להשתתף בכל הפעילויות ומפנימים את הסדר של הגן.

אני מסכימה שאי אפשר לשפוט בלי להבין את הסיטואציה. ומסכימה שצריך לבוא בגישה של חמלה והבנה כלפי הגננת. אבל עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי.

את סומכת על הגננות באופן כללי?

(זוכרת סיפור מאחי כשהיה קטן - הוא הביא לגן עגלת בובה פעם אחת כי מאוד רצה. הגננות אמרו שאי אפשר שהעגלה תסתובב איתו בגן ושמו אותה בצד. שעתיים אחר כך הן התקשרו לאמא שלי כדי לומר לה שהוא לוהט מחום... רק אמא שלי עשתה את הקישור שזה פשוט תגובה רגשית לכך שלקחו לו את חפץ המעבר מהבית...)

אני גם בעד לומר להן עכשיו שהוא זקוק לדובי ולמוצץ בתור חפץ מעבר ועוגן, ושבבקשה שלא ייקחו לו אותם בשום פנים ואופן. גם אם יהיו להן הסברים מנומקים למה זה לא טוב שהוא ייצמד אליהם, אל תקשיבי להן.

(וזה באמת מוזר לי שהן לא מבינות בעצמן את זה... בדרך כלל גננות ומטפלות בעצמן מבקשות להביא חפץ אהוב מהבית כדי לרכך את הפרדה... כשהבת שלי הייתה בגנון של גיל שנתיים קנינו לה בובה במיוחד בשביל זה, והגננת עשתה איתה חגיגה שלמה בגן, נתנה לבובה "לדבר" ולשמח את כל הילדים בגן וכך העצימה את הבת שלי...)

לא רוצים שילדים אחרים לא ישחקו עם זה וכבר קרה שלקחו ונשבר וכו

אז אפשר למצוא פתרונות אחרים אבל זה ממש הגיוני. 

אבל אני עדיין חושבת שיש דרך לאפשר את זה בכל זאת. אולי לייחד בשביל הילד פינה שבה הוא יכול לחבק את הדובי בלי ששאר הילדים יראו (ואז שילך אליה רק מדי פעם). אולי לעשות כמו שהגננת של הבת שלי עשתה. אולי, לפחות, ליצור פרדה מבוקרת ונעימה מהדובי בבוקר, כשהילד מגיע לגן.

לקחת את הדובי לילד זה פשוט לנפץ לו את כל הביטחון...

אצלנו הציעו להביא תמונה של ההורים ולשים במגירה שהילד יוכל להסתכל. מניחה שאפשר לעושת את זה עם עוד חפצי מעבר, אבל השאלה אם הילד באמת לא יוציא אותם מאותה פינה

ובכל מקרה צריך תמיד להיזהר לעזור לגננות כמה שיותר ולא להקשות עליהן. בסוף העבודה שלהן גם ככה קשה

לא יודעת אם הובנתי בכלל, אבל הפריע לי שכתבת לא להקשיב להן גם אם יהיו להן נימוקים טובים.  למה לא ללכת איתן יד ביד? למה לא להיפתח לשמוע? יש להן ניסיון ואני בטוחה שהן גם רוצות שלילדים שלנו יהיה טוב

התכוונתי יותר שתאמין לתחושות ולאינטואיציה שלה, גם אם יהיו להן הסברים משכנעים למה היא לא צודקת.

אבל באמת כדאי לבוא מתוך גישה של שותפות לטובת הילד, ולמצוא ביחד עם הגננות פתרון טוב...

בס״ד

הרבה פעמים כשמשהו לא נוח קורה לנו אנחנו קודם ״קופאות״. זאת תגובה ממש טבעית! הרבה פעמים הלב מרגיש את הטלטלה אבל לוקח יותר זמן למוח לנסח בדיוק מה כל-כל הפריע לנו ולהתארגן על תגובה מתאימה. הלב יותר מהיר מהחלק החושב. אז את ממש-ממש בסדר!!!

(מסכימה עם פה לקצת שבמקרים שתיארת יכול להיות לזה גם יתרון ושהרבה פעמים יותר יעיל לדבר על הדברים אחרי שמספיקים להירגע להתארגן בראש, וגם כשהגננת בפניות לשמוע).

החוויות הלא נוחות לנו מדייקות לנו מה תקין מבחינתנו ומה לא. בפעם הבאה שמשהו דומה יקרה בחיים (בע״ה שלא יקרה, אבל למקרה ש), את כבר תהיי עם עוד קצת ניסיון חיים. וככה מחוויה לחוויה גם לומדים ״לקרוא״ מה הלב מאותת לנו ובהתאם לשלוף תגובות מהר יותר. בעיקר במה שנוגע לילדים שלנו. זה משהו שנרכש עם הזמן.

ומחזקת אותך ממש ממש, הדובי הוא דבר שצריך להקנות לו ביטחון ויציבות! ולא להיות משהו שעלול להילקח ממנו ולהוות מקור למתח. כנ״ל המוצץ!

חיבוק גדול גדול גדול אמא יקרה 💗💗💗

טוב שכתבת כאן!!!

שיהיה רק טוב לך, לקטני ולכל המשפחה!

לא נעים לדעת שלילד שלך היה לא נעים.

אצלנו בגן אסור כבר בכלל להביא חפצים אישיים, בן כמה הילד?

ברור שעוגן לא אמור לשמש כעונש

אבל אולי כדאי בנחת לדבר עם הגננת ולתת לה רעיונות מה כן יכול לגרום לו לעשות מה שצריך...

מהבית (לפעמים מחשש שילכו לאיבוד או ינזקו) לבין ענישה באמצעות לקיחת חפץ מנחם מהילד- כי הוא לא הקשיב.

יכולה להבין את הראשון- גם אם לא מסכימה

השני בעייתי בעיניי מאוד מאוד

הוא הרסני ושיטת חינוך שממש לא הייתי מאפשרת כלפי הילדים שלי.

ואם את מעכלת דברים באיחור- אפשר להעיר ולדבר בצורה מכובדת גם יום למחרת! לפעמים אפילו יש לזה יתרונות כי זה לא בלהט הרגע ויש הזדמנות לנתח מה בדיוק מפריע ולדייק יותר במילים

מבינה את התסכול שלך מאוד❤️

זה בעייתי להתערב לגננת בניהול (אלא אם יש משהו חריג)

לכן אני לא מביאה בכלל חפצים אישיים לגן, כי זה יכול ליצור בעיות כאלו.

(בגן של גיל שנתיים הגננת המליצה לי להביא לו שמיכה או בקבוק אהוב כדי לעזור לו בהסתגלות, אבל אני ידעתי שהחפצים הללו יכולים להיות אישו אח״כ ואמרתי לה שהוא יסתדר בלעדיהם וככה היה)

מבינה שזה לא פשוט.

אבל רוצה להאיר מהצד השני-

יש מקום לדיבור שלך מול הגננת. אבל לגננת אין הרבה מה לעשות אם הוא לא מקשיב... את מעדיפה שהיא תשים אותו בצד? נראה לי שלקחת לו את הדובי זה האפקט הכי פחות נורא כדי שלא יפריע לאחרים... 

אני לא מאמינה שזה צריך להיות בכלל השיח בגיל כזה.

מה הכוונה לא מקשיב? לא יושב יפה במפגש? עושה משהו שאסור לעשות?

אם מדובר על ילד שלא יושב יפה במפגש, אז הציפיות לא מותאמות.

אם מדובר על ילד שעושה משהו שהוא לא אמור לעשות, אז מתייחסים לעניין עצמו - אם הוא מרביץ, מרחיקים אותו מהחברה. אם הוא נוגע במשהו שהוא לא אמור, מרחיקים את הילד משם או מוציאים את אותו דבר מהישג יד.

לקחת לו חפץ אהוב בגלל שלא הקשיב - זה לפגוע בביטחון שלו, לפגוע האמון שלו במטפלות, ולגרום לתסכול מיותר שאחר כך יכול להתבטא באגרסיביות מצידו.

לא יודעת אם אפשר לשנות את הגישה החינוכית של הגננת. אבל להגיד ש'אין לה משהו אחר לעשות' זה ממש לא נכון.

מידיעה של מה שקורה בשטח.

איך היא תרחיק אותו בדיוק מהחברים אם הוא מרביץ? אסור לה לגעת בו. אחר יגידו שהיא משכה...

אין לה לעשות מלבד לאיים שהיא תיקח לו או שלא יצא לחצר.

איך מרחיקים אותו מהחפצים? אותו כנל.

אם 10 ילדים יושבים במפגש וילד אחד מצפצף, זה לא אומר שהציפיות לא מותאמות. זה אומר שהוא מתקשה להתאים את עצמו ולא בא לו להקשיב עכשיו.

בבית את מתאימה את עצמך לילד ספציפי.

בגן אם הגננת אמרה שעכשיו קוראים סיפור אי אפשר ללכת לפינת מטבח. ככה זה, אחרת הקבוצה לא יכולה להתנהל.

אסור למטפלת לגעת בילד? גם לא כדי לחבק?

לא יודעת, אני שולחת למטפלות פרטיות, שמחבקות ומרימות ונוגעות בלי סוף, ואם צריך להרחיק כדי להקפיד בשעת מריבה, גם עושות את זה, ואני לגמרי בעד. זה הרבה יותר בריא מאשר לקחת לילד משהו שנותן לו ביטחון, בעיקר בתחילת שנה כשהוא עוד מסתגל למסגרת.

אם יש תקנות נגד, אז זה באמת קשה מאוד לנהל ככה קבוצה של קטנטנים.

זה ממש לא קשור

אם ילד מרביץ אסור לה להרחיק אותו פיזית אם הוא מתנגד

תארי לך איך זה ייראה במצלמות

הילד מתנגד וצורח והיא תופסת אותו

שלא יובן לא נכון, תיאורטית אני איתך ובעד שהיא תעשה את זה

אבל זה לא המצב היום

ויעידו התגובות רק כאן בשירשור

אי אפשר לאכול את העןגה וגם להשאיר אותה שלימה.

עדיין בעיני לפעמים התגובה הכי הגיונית זה לקחת פיזית. אפשר גם לקחת לתוך חיבוק.

אבל מבינה שיש פה מורכבות. ומסכימה עם הכיוון שכתבת למטה על לתת למטפלת רעיונות לדרכים אחרות להדגיש שיתוף פעולה.

זה שימוש לרעה בכח ופוגע בנפש שלו הרבה יותר ממכה.

לא מדובר על השלכות (נניח הרביץ עם הדובי לילד אחר)

אלא בכוונה לבחור את הנק שתפגע בו ולהשתמש בזה כדי להשיג שליטה.

זה לא חינוך... זה אילוף והפחדה

לא אני ולא את יודעות מה בדיוק היה שם, ולמה לקחו לו. אולי הגננת לא ידעה שהביאו את זה בתור חפץ מנחם?

בגן של הילדים שלי מבקשים לא להביא צעצועים מהבית. יכול להיות שזה נבע מזה, והיא לא ידעה שזה עד כדי כך קריטי לילד. לכן כתבתי שיש מקום לדיבור של האמא והגננת. יותר מיש מקום, זה חשוב. 

פשוט זה תלוי בגיל של הילד ובסיטואציה

והאמא כתבה שהשתמשו במוצץ ובדובי נגדו(זה מילים שלה)

לא רואה שום סיטואציה שבה הגיוני לקחת לילד מוצץ כענישה!

יש הבדל בין להגיד - 'בא נשים עכשיו את המוצר בצד כי יש מפגש'

לבין לקחת אותו שלא בשיתוף פעולה כי הוא לא הקשיב.

ברור שצריך לדבר עם הגננת ולהבין מה קרה שם

אבל חשוב שאמהות נדע גם להעיר לאנשי צוות וגם למתוח ביקורת... זה האחריות הבסיסית שלנו כהורים.

לא תמיד צריך להחליק

מדובר על ילד צעיר מאוד...

וגם יחד בן 5 עם מוצץ זה כנראה חפץ מאוד משמעותי עבורו

הוא התחיל כיתה א

קטנציק כזה

ביום הראשון המחנכת לקחה אותו למנהלת!!!!

כי הם למדו עם הכיצה השניה

והוא לא הסכים ללכת כי היה שם ריח מסריח.

למנהלת????

ילד בכיתה א??? ילד של גן??

עכשיו הוא עם התפרצויות זעם בבית שאני לא מכירה.

ואיך אמרת?

אני רוצה רק להתכרבל איתו ולבכות

במקום לנסות להבין את הילד, שכנראה רגיש לריחות וזה הכי נורמלי שבעולם שהוא לא יצליח להתגבר ולהיכנס למקום שמסריח מבחינתו, להתייחס אליו בצורה כזו...

מקווה שהצלחתם ליישב את העניינים מול המחנכת (והמנהלת), ושזה לא יקרה שוב... ♥️

ובסוף הביקורתיות כלפיה רק תגדל...

אפשר להתקשר אליה ולברר בנעימות מה קרה, אולי להסביר שהבן שלך רגיש לריחות וכדומה, וכך לפתור את העניינים כבר עכשיו ולא לצבור משקעים...

(אבל מי כמוני יודעת כמה קשה לעשות את זה בפועל )

מה את רוצה שהמורה תעשה?

תכנ, עם כל הכיתה אותו תשאיר בחוץ?

מורה לא יכולה להשאיר תלמיד בלי השגחה. אסור לה לעשות את זה. היא די במילכוד...

וחוץ מזה- כמה שזה מורכב כי צריך לתת תחושה נעימה נעימה בתחילת כיתה א'- גם צריך להסביר שכאן זה לא גן. ויודעת מה? גם בגן צריך לעשות מה שהגננת אומרת. אז יש פה מקום של קבלת סמכות...

נשמע לי מוגזם ללכת למנהלת.

אבל שהמורה תתייחס בחומרה ולא תיתן לו פשוט לא להיכנס, זה הגיוני בעיניי.

להבין כללי מסגרת ושעושים מה שהמורה אומרת.

ומלבד זאת, המורה לא יכולה להשאיר אותו לבד... אם היתה משאירה אותו לבד היו באים אליה בטענות שהיא חסרת אחריות...

סימן שהיה מישהו ששמר על שאר הכיתה בזמן הזה, לא?

אז במקום לקחת אותו למנהלת, היא הייתה יכולה להשאיר את הכיתה עם אותו מישהו, ולקחת את הילד הצידה ולדבר איתו בצורה עדינה כדי להבין למה הוא מתנגד להיכנס. יכול להיות שבסוף לא תהיה לה ברירה אלא להכריח אותו להיכנס, אבל לפחות זה נעשה בהכלה... ויכול להיות שהיא הייתה מוצאת את הפתרון של להביא את ילדי הכיתה השנייה לכיתה שלהם דווקא, או כל פתרון אחר.

לקחת למנהלת זה צעד אחרון כמעט, ובכיתה א' בעיניי הוא צריך להתקיים רק במקרים חריגים ממש (כמו הפרעה למורה בשיעור בצורה של תואמת גיל)...

וכן, יכול להיות שקל לי לדבר... אני לא מורה ולא גננת, ורק מבינה כמה העבודה הזו יכולה להיות קשה ושוחקת ומאתגרת, וכמה דילמות היא יכולה להציב בפני איש החינוך, שלא את כולן הוא באמת יכול לפתור...

רק כתבתי מה שנראה לי לפי התיאור שנביעה נתנה פה, והצעתי לדבר עם המורה כדי לשמוע את הצד שלה... יכול להיות שיסתבר בסוף שדווקא הילד באמת הגזים בצורה חריגה ובאמת למורה לא הייתה ברירה...

או לפחות ניסתה לשדל אותו להיכנס בדרך נעימה.

אפילו לא מעלה על דעתי שהוא נשלח למנהלת ישר בלי מילים.

ופיתרון כמו שהצעת?

אין סיכוי בעיניי.

ברצינות נשמע לך סביר

שכיתה שלמה נכנסה לכיתה אחרת

וילד אחד עומד בכניסה ולא נכנס בגלל הריח

אז כ-ל הילדים של שתי הכיתות יעברו לכיתה אחרת?

בעיניי לא סביר ולא ישים.

אז לא באמת יודעת מה ישים.

הגבתי לפי מה שנביעה כתבה. מקווה שהבירור שהיא תעשה יראה הסבר מניח את הדעת לסיטואציה...

אם לשלוח למנהלת זה עונש וערוץ בי דם זה באמת לא לעניין.

מכירה מנהלות מהממות שכשמגיע אליהן ילד זה כי באותו רגע המורה לא יכלה להתמודד איתו והמנהלת יותר פנויה..

הן רגישות ומנסות לברר מה קרה ולמצוא פתרון

לדלוח למנהלת זה חא בהכרח משהו רע

בגיל גן אני יכולה להבין. אבל במעון?? נשמע לא טוב וצריך לבדוק מה עוד קורה שם

רוב הסיכויים שלגננת לא הייתה כוונה רעה.

יכול להיות שהיא תצייר לך גם את המקרה בצורה שונה (שהוא הציק לזה עם ילדים או משהו), ויכול להיות גם שהיא באמת טעתה. זה קורה, היא גם בן אדם...

אני חושבת שבשיח כן, שמנסה להגיע להסכמה ולהדדיות, תוכלו לברר דברים ולהגיע להסכמה.

תיזכרי שהמטרה שלכן משותפת- שלילד יהיה נעים וטוב

לב אבן

ולא מעניין אותי אותי מה הוא עשה

אני מוחה על התגובה שלך מכל וכל

בדיוק בגלל הורים שכך אומרים

ילדים מגיעים להתנהגויות קיצוניות

גם אם הגננת עשתה טעות

אין להורה שום זכות להתבטא כך כלפיה!

זה כנראה גן עם חדי קרן וקשת בענן ואוכלים מעץ ממתקים לארוחת בוקר..

ועכשיו ברצינות, לא ברורה לי כל הסיטואציה אבל יתכן שהגננת עשתה טעות ויש מקום לדבר איתה על זה.. מכאן ועד להוציא מהגן זו היסחפות.. גם ההתנהגות של הילד לא נכתבה כאן..

בתור מורה עשיתי כמה פעמים טעיוית, אני בנאדם. במקרה שטעיתי דאגתי להתנצל בפני התלמיד שנפגע.. 

אז נותנת קצת רקע - הקטן בן 2.7, במעון.

המטפלות הן חדשות בשבילו אבל את המעון הוא מכיר.

הדובי הגיע איתו לגן כדי לעזור לו להתגבר על המוצץ ולשים אותו בצד.

הסיטואציה כשהגעתי הייתה שבסוף היום המטפלות מבקשות מהילדים לא לשחק באזור מסויים כדי לו ליצור בלאגן בסוף היום. ממה שהבנתי ממנה הוא לא אסף משחק ולא הקשיב ושיחק שם באזור שהן אמרו לא לשחק.

כשאני הגעתי למעון הוא היה מלא בדמעות ונזלת ממש בוכה ומתייפך והיא אמרה לו- הנה קח את הדובי שלך.

כששאלתי מה קרה היא הסבירה לי ואמרנ שלקחה לו את הדובי כי לא אסף.

אני מנסה לשחזר וזה ומה שאני זוכרת שהיא אמרה. אני מקווה שאני טועה ושמעתי אולי לא טוב.

השעה הייתה שעת סוף יום והיו עוד קצת בכיות בכיתה שלהם אז אני לא יכולתי להכנס לדין ודברים עם המטפלת וגם לא ידעתי איך כי גם הייתי בסוף היום של עצמי ולא מרוכזת כל כך.

אדבר איתה על זה אבל זה יהיה רק אחרי יום כיפור כבר.

אני מבינה שהיא צריכה דרך לעבוד איתו ויכול להיות שלשבת ולּדבר ולהסביר זה לא אפשרי בכל רגע. אבל לקחת דובי או מוצץ זה לא הפתרון. ועוד יותר מתסכל אותי שככה היה גם עם מטפלת אחרת במעון בשנה שעברה.

ואני תוהה לעצמי מה הפתרון?? עוד שיחה עם מנהלת המעון?? ומה היא תגיד? ומה היא תתרץ? ואיזנ פתרון אני אציע שיהיה לשעת לחץ? ולמה לעזאזל אין אסיפות הורים בגיל הזה??? זה כל כך חשוב 

בטוחה שיותר אפקטיבי יהיה שהמטפלת תשמע ממך.

לדבר עם המנהלת יש בזה לא מעט חסרונות:

1. המנהלת ככל הנראה לא הייתה נוכחת, היא לא יודעת על מה מדובר ולא תוכל להבין.

2. הגיוני שהמנהלת תנסה לגונן על העובדת שלה, ולא תקבלי מענה טוב. לא ממקום רע, אלא ממקום שהיא מחפה על העובדים שלה.

3. אם המנהלת לא טובה, היא יכולה לנזוף במטפלת, ויכול להיות שהסיפור הזה קצת יותר רחב ממה שאת ראית.

ממליצה לך לדבר עם המטפלת.

לכי תדעי, אולי הייתה לה סיבה טובה והגיונית שתצליחי להבין (לדוגמא- יכול להיות שהיא תגיד לך שהם שטפו ריצפה, היא לא רצתה שיחליק, אז הזיזה את הדובי לצד השני של הכיתה. תרחיש מאוד הגיוני במעון/בגן.)

ואם לא הייתה לזה סיבה טובה, אז תסבירי לה. הגיוני שהיא טעתה, היא בן אדם.

רק אם לא הצלחת לדבר עם המטפלת כי היא לא ניסתה להבין, או אמרה שככה היא מענישה, או כל דבר אחר- יש עניין לפנות למנהלת כדי לתהות על המהלך החינוכי של המטפלת.

קשה לי להאמין שהמנהלת, בתור אשת חינוך, תאמין בעונש כזה.

אחד הדברים הכי פוגעים זה שפונים לממונה עליך לפני שדיברו איתך...

פשוט לתקוף כאן את המטפלת לא יעיל ולא מתאים. הייתי פונה אליה ומסבירה לה שזה חפץ מעבר, שזה במקום המוצץ, שהוא קטן. אומרת לה מה כן יכול לעזור...

רק אם זה לא עוזר הייתי פונה למנהלת.. 

ותתני לה רעיונות.

למשל יש ילדים שתחרות (למשל נראה מי אוסף הכי מהר, שלוש ארבע ו) ממש גורמת להם לשתף פעולה

יש ילד שלהגיד לו אני סופרת עד שלוש מייד גורם לו לשתף פעולה

אולי להגיד אני אספר לאמא? ממש לנסות לחשוב על רעיון פרקטי. את מכירה את הילד שלך הגי טוב. תעזרו זו לזו

אני נזכרת למה עזבתי את ההוראה וכמה חכם היה הצעד הזה.

המטפלת נושמת וכבר היא לא בסדר.

ולא מדברת על הפותחת כמובן אלא על התגובות כאן שכל כך נגד המטפלת ונגד המעון כאילו מה היא עשתה.

לקחה לילד חפץ מעבר?

הסבירו לה את העניין והיא המשיכה לעשות?

את יודעת מה הסיבה שהיא לקחה? מה הייתה הסיטואציה עם שאר הילדים?

וכמובן לא משאירים אותו בוכה עם נזלת בתור עונש.

בתור עונש?? מאיפה לך? זה ממש לא מה שהפותחת כתבה, ואני משערת שזה לא קרה כך במציאות.

גם בבית, לפעמים הבת שלי בוכה, ועד שאני מביאה טישו היא עם נזלת. ולפעמים היא סתם עם נזלת כי לא שמתי לב אלייה. קל וחומר כשיש עוד כמה ילדים לשים לב אליהם.

הצורה שבה מטפלות/גננות/מורות נשפטות ממש הזויה. רוב מי שהולכת למקצוע כזה, לא הולכת כדי להתעלל בילדים, אלא להיפך. להיטיב להם.

כן, יכול להיות שהמטפחת עשתה טעות (וגם יכול להיות שהיא לקחה את הדובי בתור עונש, אלא בתור הרחקה מאזור מסויים), אבל מכאן ועד להוציא את הילד מהמעון הדרך ארוכה.... מאוד.

בדיוק בגלל שאי אפשר לדעת מה המניעים האמיתיים ומה בדיוק קרה כאן.

ועל זה התרעמנו.

באופן אישי, אני על מקרה כזה הייתי מתחילה בבירור מול המטפלת, ולא רצה להקליט אותה.

הקלטה זה חוסר אמון, ואם אנחנו לא סומכים על אף אחד בעולם- המצב חמור...

אין לך דרך לדעת מה באמת קורה במעון של הילד שלך.

ממש ככה

מדברת מנסיון כואב

אני מבינה שהרבה אמהות כבר מקליטות

וזה לא כי אין בהן אמון, הן לא הבעיה... המציאות הוכיחה שוב ושוב שחייבים להקליט.

לדעתי מי שלא מקליטה היא חסרת אחריות

(סליחה על התקיפות, מצפה לעגבניות🙈)

למקומות שאני שולחת אני בטוחה מיליון אחוז! מליון!! שאין התעללות / מכות / צעקות.

אם היה לי חשש הכי קטן בעולם- התינוק שלי לא היה שם פשוט ככה שמבחינתי אין צורך אפילו להקליט.

אבל פרקטית, בשטח אני בטוחה שהמקומות שאני שולחת נקיים לחלוטין.

אני בודקת הרבה לפני, מגיעה אני בעצמי להכניס לגן ואוספת בסוף היום. החוש האימהי שלי פועל ב"ה כשורה.

ושוב אם היה לי עולה לי ספק - הייתי מוציאה, לא הולכת להקליט.

הבן שלי לא יהיה יום אחד במקום בו אין לי אמון במטפלת.

אני יודעת שהדעה שלי חריגה, והיום כולן רצות להקליט.

אבל זו אני, וב"ה יש עוד מקומות ונשים יראות שמיים,ואני מאמינה גדולה בלב של אמא קשוב.

זה לא עניין של ניסיון ולא שייך לאיזה סוג של אמא את.

אני אמא מאוד אחראית ומאוד מעורבת ויכולה לומר שגיליתי בהקלטות דברים שלא גיליתי בהצצות דרך החלון וגם לא בדרכים אחרות שלא אפרט כאן.

ב"ה לא אלימות אבל אלימות זה לא הכל. יש סיבות נוספות להוציא ילד ממסגרת.

אמון יש לי רק בבורא עולם. בטח ובטח במה שקשור לילדים שלי.

מציעה לא לעצום עיניים, פשוט להקליט, מקסימום מגלים שהכל טוב. מניסיון? זה הכי משמח.

לא תצליחי לשכנע אותי לחשוד.

בעיני כל העולם טוב צרוף עד שלא הוכח אחרת.

לא מסוגלת להתהלך בעולם בגישה כזאת.

יש הבדל בין לעצום עיניים לבין לחשוד בכל מה שזז.

מקווה שיש מישהי שמקליטה אצלכם בגן 😆💜

והתבדיתי אחרי שהקלטתי

חברה ייעצה לי לשים מקליט אחרי שהבת שלה בת שנתיים אמרה על אחת המטפלות שהיא מרביצה... מה שהתברר כנכון, + צעקות והשפלות של ילדים

חטפנו כולנו כל האמהות הלם

לא היה לנו דרך לדעת שמשהו לא כשורה- הילדים הלכו בשמחה, חיבוקים ונשיקות של המטפלות, תמונות וסרטונים במהלך היום

🤷🤷🤷🤷🤷

הנה, דרך מצוינת.

לשבת עם הילד אחרי הגן, לדבר, להקשיב..

ובגילאים קטנים יותר שלא מדברים - אני אולי אשמע לך מעופפת אבל אמא מרגישה!!

בכל סיפורי ההתעללות (הכואבים) בגנים - ההורים מתארים דפוסי התנהגות של הילדים שבזמנו ההורים לא הבינו למה הם עצבנים / רעבים / נודניקים וכו.

ולכן אני אומרת - להיות עם לב וראדר מחודד.

כשנמצאים מספיק שעות עם הילד ביום, תקשורת יומיוית עם המטפלת, קשיבות מלאה - קשה לי להאמין שאמא תפספס אלימות בשום גיל.

מצטערת, לא מאמינה בזה. 

כל פעם שהילד נודניק? עצבני? רעב?

בגיל מעון לא מספיק לשבת לדובב את הילד, כי לרוב רוב הילדים אין דרך להביע מה שעובר עליהם!!!

מגיל 3 אני מסכימה איתך שאין טעם להקליט(וגם שמעתי שאין היתר הלכתי) כי משיחות עם הילד אפשר לדעת מה הולך ואם מישהו פוגע בו

מגיל 3 ומטה זו החובה ההורית שלנו, לדעתי
 

וממש קשה שאת כותבת שאמא לא תפספס אלימות, את בעצם מפנה אלי אצבע מאשימה שפספסתי

עובדה שהילד סיפר וככה עליתן על התנהגות לא בסדר שהיתה במעון.

אני לא מפנה אצבע מאשימה כלפי אף אחת, לא יודעת למה את מרגישה ככה.

אני פשוט רוצה להאיר בתוך הכאוס הזה שנוצר לאחרונה שיש לנו כוח עצום כאמא ועלינו להשתמש בו.

אמא שנמצאת עם הילד שעה וחצי ביום, שמוציאה אותו מהגן עם עיניים בטלפון, שלא מבררת למה הילד עצבני היום וכו  - אני כמובן מקצינה, אבל בשביל ההמחשה.

ילד שחוזר עצבני כל יום מהגן - בשבילי נורה אדומה. אני לא ארוץ להקליט, אני אברר עם המטפלת למה זה קורה.

עצבני יום אחד - קורה. לרוב המטפלת בעצמה תגיד לי שהוא לא ישן היןם / לא היה רגוע.

אבל ילד שעובר התעללות כמו שמתפוצץ בחדשות - לא מתנהג רגיל בבית ולא מאמינה למי שיגיד לי אחרת.

הענין הוא שאני ממש לא קוראת אלימות  למה שלמשל הפותחת תיארה. אני מציאותית וגם המטפלת אנושית ומבחינתי זה לא קרוב אפילו לאלימות.

אף אחד לא היה מעלה בדעתו לקשר התנהגות כזו או אחרת לאלימות שמופעלת כלפי הילד מצד הצוות

מה גם, שיש הרבה דפוסי התנהגות. לא כל הילדים מתנהגים אותו דבר.

גם אם נדלקת נורה לאמא - תמיד אפשר לתת לזה הסבר אחר.

נניח ואצא שואלת את המטפלת, היא תענה באמת ש- בדיוק חבטנו את ראשו במזרן כי הוא לא ישן צהריים..?

גם אם האמא מרגישה שמשהו לא בסדר, המטפלת לא תהיה המענה במקרה של אלימות מן הסתם.

ואם היית מעבירה במקרה של חשד, זה בלב שלם שיכול להיות שילדים אחרים נפגעים? העיקר לא להקליט? 

אין בתורה שלי כזו מצווה😅.

פשוט בעיני זו דרך עקומה מאוד כשאפשר ללכת ישר.

אם ילד שלי היה חוזר עצבני כל יום מהגן הייתי שואלת את המטפלת ישירות. אם לא הייתי מקבלת מענה / המצב נמשך - עוברים הלאה - יש מטפלות נוספות בחדר, יש בת שירות, יש מנהלת, יש הורים נוספים...

תפתחי ראיונות עם הורים שהילדים שלהם עברו התעללות - תראי מה הם מספרים.

אני תופסת את הראש וחושבת: איפה הייתם לעזעזל?!

(זה מגעיל ושיפוטי, אני יודעת😒).

ושוב, אני מדברת על אלימות.

אני כאמא לא מתרגשת אם המטפלת יום אחד הימים קצת את הקול,טעתה, או היתה קצרת רוח.

לא רק בגלל שזה שיפוטי, אלא כי שוב - עד לא מזמן אף אחד לא היה מעלה בדעתו שהאנשים שאמונים על טובתו הפיזית והנפשית של הפעוט/ תינוק שלהם - מועל באמונם בצורה אכזרית. ולכן לא נעשה ההקשר לאלימות.

וגם כשכבר התגלתה הפרשה של המפלצת מעודה ודומיה - מי חשב שזה יגיע למימדים כאלה שכל שני וחמישי מתגלות עוד מפלצות?

לדעתי את ממש טועה.

ואגב, גם למפלצת מעודה ולדוציה רוב הילדים הלכו בשמחה. תגובה של פעוט לאלימות לא תמיד ניתן לקשר ישירות. היום זה כבר אחרת ואנחנו לא תמימות כמו פעם. ב"ה.

חכמת הבדיעבד היא לא כמו להיות מהראשונים שנכוו, בעידן התמימות

שכבר קרו?

היום לצערנו אנחנו יודעים שקיימות כאלה מטפלות ויש היתכנות למקרים כאלה מזעזעים - מה הבעיה ללמוד מזה ולנקוט בדרכי פעולה?

התנהגות חריגה של הילד שווה בדיקה!

רוצה להקליט - מצוין.

אני פחות מתחברת.

אדרבה, טוב מאוד לדעתי להפיק לקחים מסיפורים שכבר קרו. ולהיות חכמות יותר, גם אם תקראי לזה חוכמת הבדיעבד.

מה שכן מצער וחבל שבעקבות הפרשיות שהתפוצצו - מטפלות נתונות תחת מעקב ודיקטטורה לא אנושיים שלא בכלל שהן באות לעבודה.

לכן אני אומרת, תורידו קצת את החשדות ותסמכו יותר על עצמכן. עכשיו כולנו יודעות מה יכול להיות ומה התסמינים.

שמכל הסימנים שהיו

מה שאני הסקתי, זה שאי אפשר לדעת חד משמעית

יש ילדים עם בעיות רגשיות. המון.

למה תקשרי את הקושי? לאלימות?

ואם תקשרי לאלימות - איך תוכיחי בלי המקליט? תתני לה להמשיך להתעלל בעוד ילדים?

עם כל הכבוד למקום שלנו כאמהות, הפרשיות הכואבות האלה הוכיחו לנו לא שאנחנו לא מספיק טובות בלהקשיב לילדים שלנו (שזו די השורה התחתונה שלך. ואני מאוד לא מסכימה איתה), אלא שאין מנוס מלהיעזר בפלאי הטכנולוגיה עם תינוקות רכים ופעוטות.

רוצה להמשיך לסמוך על האינטואיציה? מעולה.

אני לא שם.

ואני לא אומרת מראש שכל המטפלות אלימות,ממש לא. אני בטוחה ויודעת שיש המון נשים מדהימות במקצוע הזה. אבל מאחר וכל ילד מגיב אחרת לאלימות, ולעתים ניתן לקשר את זה לעוד דברים שעוברים על הילד בלי קשר לגן - כל עוד הוא לא מדבר, לדעתי חובה של כל אמא להקליט באופן אקראי לפחות פעם אחת.

ואפשר כמובן שלא להסכים. אבל לדעתי את מאוד תמימה. מקווה שבאמת ב"ה אין אצלכם סיבה לבדוק.

(גם אני כשבדקתי גיליתי שהכל בסדר ב"ה. אבל לא הרגשתי רע עם עצמי. הילדים שלי היו תינוקות שלא יודעים לדבר. האמון במטפלת לא עולה על טובתם ושלומם הנפשי והפיזי)

איך ייתכן שההורים בהתחלה לא הבינו.

ממש תודה, לא חשבתי על זה.

זה באמת היה מופרך לקשור התנהגות חריגה לזוועות כאלה שמי חשב שקורות בכלל.

אבל כיום ב"ה זה אחרת, ויש מודעות. והחובה היא שלנו כאמהות.

עד שאחד הילדים יצליח להוציא את זה החוצה??

ילדים בגיל מעון לא מסוגלים התפתחותית להביע ולדברר את עצמם...

מגיל גן את לגמרי צודקת! ולכן אני מקליטה רק במעון

המלצתי- תקליטי ואולי תופתעי... ומקסימום תדעי שצדקת

אבל זה באמת תלוי אופי. ומבינה שיש טיפוסים שהקלטה חד משמעית תרגיע אותם - וזה מצוין.

אני סה"כ פונה לקומץ האמהות  שאולי בנויות כמוני ומחזקת אותן לסמוך על עצמן.

אני מאמינה בכל ליבי שהמטפלות שבחרתי לילדים שלי הן נשים טובות.

אני מאמינה שלידדים שלי טוב ושהם אהובים.

אני מאמינה שכל בוקר אני שולחת אותם למקום טוב

אבל לרגע אחד לא סומכת על אפחד.

חובתנו כהורים להיות עם יד על הדופק ובגישה של 'כבדהו וחשדהו'

עם כל המטפלות של הילדים שלי היה לי קשר טוב.

תקשורת שוטפת

ובאמת יחסי אהבה.

עם חלקן  אני בקשר עד היום וממליצה לחברות

אבל לא פחדנו להעביר ביקורת כשהיה צורך.

להעיר על דברים שלא מצאו חן בעינינו ולמתוח גם גבול כשהיה צורך.

הכל נעשה בצורה מכובדת

וכן. הייתי מגיע ו'מרגלת' באמצע היום מאחורי הדלת.

ואם הייתי מרגישה צורך- הייתי מקליטה בלי להסס

לא סומכת על אפחד

(מכירה את הביטוי- אין לנו על מי לסמוך...)

למה לא פשוט לדבר איתו??

מרגע שהבת שלי למדה לדבר אנחנו מדברות כל יום איך היה ו*מה* היה.

היא מספרת לי בדיוק מה קורה, איזו גננת צועקת, מי הרביץ למי (בין הילדים), מי לא שיתף אותה במשחק...

וכן, אני סומכת עלייה לגמרי שתתן לי אינפורמציה.

כשהיא הייתה קטנה שלחתי אותה למקום שאני סומכת עליו ב100%. וכשהיה לי עניין עם אחת המטפלות (לא אלימות, של המטפלת מולי) אז המנהלת דאגה שהיא לא תהיה עם הבת שלי. הרגשתי שיש לי עם מי לדבר, ויש מי שיבדוק שהכל כשורה.

לא הייתי שולחת למקום שאני לא סומכת עליו.

מגיל 3 +-, תלוי בילד

אבל תינוקות עד גיל שלוש חייבים להקליט. גם אם את מרגישה שאת סומכת על המקום. מטפלות ומעונות עובדים ככה כדי ליצור אווירה של אמון מול ההורים (שזה מאוד חשוב!) אבל הרבה הרבה מהמעונות עושים זאת כדי להסתיר עוולות😔 לכן אין לסמוך על השדרים שאנחנו מקבלות מהם

רק הקלטה תיתן תמונה אמיתית

היא עשתה טעות ואולי אם ידברו איתה יקבלו הסבר אחר למקרה ואולי זה המקרה ועכשיו יבהירו לה את מה שמצפים ממנה לגבי חפץ מעבר וזה לא יחזור על עצמו.

מכאן ועד להוציא מהגן על מקרה כזה בודד, נסחפתן....

ולא נתקלתי שהיא אמרה כאן שהשאירו אותו עם נזלת בתור עונש.

זה מזכיר לי:

כשהבן שלי היה במעון הוא שם ציצית לפני גיל שלוש והתחיל לשים ביום שישי אז כל השבת דיברנו על זה שהוא יברך מחר בגן.

למחרת הוא לא ברך וסיפר לי על זה בשני בבוקר בדרך למעון שהוא לא ברך בגלל שהגננת אמרה שהוא לא הגיע לגיל 3.

אז דיברתי עם הגננת והיא הבינה את הטעות שלה  והילד התחיל לברך.

ואני בטוחה שבפעם הבאה שילד שעוד לא בן 3 יגיע עם ציצית לגן- יתנו לו לברך.

לפי הרוח כאן, אם הייתי מספרת את זה כאן כנראה הייתן אומרות לי להוציא אותו מהמעון.....

תודה לאל שעזבתי את העולם הזה

רק

ורקקקק!!!!!

בגלל האמהות.

שהורסות הכל. עסוקות בלעטוף בלי סוף

ותמיד המטפלת גרועה

ותמיד לא צודקת.

הכו אותי בצורה מסוימת כי לא הספקתי להחליף טיטול!!!!!! בסוף יום!

זוועה. ההורים היום איבדו את זה לגמרי.

ההחלטה הכי טובה שעשיתי. 

וחבל מאוד שזה ככה.

אנחנו צריכות את המטפלות

כי בלי זה לא נוכל לצאת לעבוד

ומגיע להן היחס הכי מכבד בעולם! מגיע שינשקו להן את הרגליים!! כן כן

נכון שהן בחרו בעבודה הזאת

זה עדיין לא אומר שלא מגיע להן יחס מכבד במיוחד.

זאת עבודה קשה בטירוף

וקורה שעושות טעויות לפעמים

כולנו בני אדם

ולפעמים הסיטואציה גרמה לזה .

אז מי אנחנו האמהות שלא נמצאות שם, לשפוט אותן ולהסיק מסקנות?

מותר לנו האמהות ללבן את הדברים מול הגננת אבל אפשר לעשות את זה בצורה מכבדת ולא תוקפת.

תמיד

שגם מטפלת היא בנאדם. באמת בנאדם אמיתי

לב ,רגשות

וכל מה שזה אומר

כל עולם החינוך חייב מהפך!

באמת עבודה קשה

יש לי חברות מורות שגם אומרות את זה

מגיעים הרבה הערכה ואהבה!

מה שאני לא אדע לא כואב לי...

מה שכן כואב לי

זה שמצפים שהמטפלת או הגננת תהיה מושלמת

ואם שומעים אמירה לא במקום או ששומו שמים הגננת הרומה דול על הילד

כבר עושים לה את המוות

תראי את התגובות כאן!

היא לקחה לו את הדובי וכבר כותבים שיש לה לב אבן ודחוף לנוציא את הילד

גם אני בבית לפעמים נכשלת בהרמת קול על הילדים או בתגובה לא הכי מיטבית

אני מבינה וברור לי שגם בגן זה קורה ויקרה. אבל יש אימהות שזה לא ברור להן ועל כל שטות הן כבר גורמות לפיטורין או מאיימות בהגשת תלונה. כן כן פיטרו קולגה שלי על שטות כזאת ואני מכירה עוד שלא פטרו אבל איימו על נשים טןבות בתלונהוגזלו מהן את שמחת החיים לתקופה ארוכה.

אז כן, כשאלה פני הדברים ופני ההורים יש לי בעיה עם הקלטות

וזה לחלוטין פוגם גם באיכות הטיפול

כי גם כאשר, כמו שבארץ אהבתי כתבה, ברור לי שהתגובה המקצועית והחינוכית הנכונה היא להרחיק את הילד מהקבוצה כתוצאה

אני לא אעשה את זה

כי אם יש הקלטה זה לא יישמע טוב

כי אם האמא תשמע ממנו וואי וואי

כי למה אני צריכה לעשות את זה לעצמי?

אז ילדים עם התנהגויות שונות לא מצליחים ללמוד לעצור אותן. ותאמיני לי התנהגות התלמידים עם השנים הולכת ומקצינה בדיוק בגלל הדברים האלה.

המפסידים הראשיים הם הילדים של כולנו.

כמובן בגבול הסביר 😁

כשאני משגיחה על ילד אחר, שהוא לא הילד שלי, אני פי אלףףף יותר נזהרת. ככה זה אמור להיות.

לא לוקחים לילד חפץ מעבר, לא מענישים ילדים כל כך קטנים בזה שהם לא יקבלו אוכל.

מה שהורים שומעים בהקלטות זה מזעזע לפעמים, מאחלת לך שלא תדעי.

מטפלות שצורחות על ילדים, מטפלות שמאיימות על פעוטות שלא יחליפו להם טיטול או שאמא לא תבוא לקחת אותם היום מהגן.

כששומעים הקלטה טובה זה הכי כיף בעולם, תהיי בטוחה שאף הורה לא מחפש באלגן.

אני תמיד אומרת שמי שאין לו מה להסתיר לא יפחד מהקלטות ומניסיון שלי זה נכון 100% מהזמן.

אותי ולא נעים לי...

מנסה לענות מהצד של המטפלת,

עבדתי במעון כמטפלת צעירה, מאד אהבתי את הילדים, והם אהבו אותי, אבל כשאת אחראית על 9 פעוטות את חייבת שיהיה סדר וגבולות. זה לא כמו בבית שגם אם הוא לא מקשיב אפשר מהר לסדר אחריו, ולצחוק כמה שהוא מתוק כשהוא עושה שטויות...

יכלתי להגיע למצב שילד משתולל, שופך משחק בכוונה ומסרב לאסוף, ואז צוחק וממשיך לדבר הבא... וכשאחד מתחיל כולם אחריו. כן הייתי יכולה להגיד שאקח את המוצץ/ דובי עד שיסדר, ברמה שהוא יכול, עם עזרה אם צריך.  בד"כ זה היה עובד מהר,

אף פעם זה לא היה עונש. יותר נסיון להעלות מוטיבציה ולהפסיק התנהגות שלילית.

השתדלתי לתמלל את זה בתור "אני אשמור לך את המוצץ" וכמובן מחזירה מיד כשאוסף, ואם רואה שקשה לו מידי אז מנסה 'לרדת מהעץ' ולתת לו בכל זאת...

חשוב לי להגיד לכל האמהות, גם אני הייתי שם, והיתה לי המון ביקורת על מטפלות. ואז כשהתחלתי לעבוד במעון הבנתי שדברים שרואים מכאן לא רואים משם...

להיות עם 9 מתוקים זה לא כמו להיות עם הילדים שלי בבית... זה הרבה יותר קשה...

כמובן שתמיד צריך להיות עם יד על הדופק, ואני לא מצדיקה כל התנהגות... רק לנסות לדון לכף זכות...

והלוואי שהיתה יותר הדרכה במעונות, וגם יותר צוות...

שמנסיוני מטפלות פחות קולטות שבובה היא חפץ מעבר ברמה של שמיכי ומוצץ. לבת שלי יש בובה שהיא חפץ המעבר שלה מגיל פצפון וכל מסגרת שהיא התחילה הייתי צריכה להסביר שזה לא סתם חפץ מהבית אלא חפץ מעבר.

אני חושבת שלרובינו נשמע מזעזע לקחת לפעוט מוצץ מהפה בלי הסכמה. אבל גם כאן היו נשים שהרגיש להן סביר לקחת לו את הבובה. הרבה אנשים פשוט לא רואים את זה באותה רמה. לבת שלי יותר קשה שמישהו נוגע בבובה שלה בלי רשות מאשר שאח שלה חוטף לה את המוצץ מהפה.

כל תחילת שנה היה צריך להסביר את זה למטפלות כדי למנוע אי הבנות. לפעמים גם להזכיר כמה פעמים עד שהן ראו בעצמן כמה היא קשורה לבובה

לפעמים אין לי בוסטרים לכולם (כשלוקחת עוד ילדים מלבד שלי)

ואז הגדול ביותר יושב בלי בוסטר אבל תמיד עם חגורה.

אגב יש לי נסיעה של דקה וחצי מהגן של הילד עד לבית ותמיד שניהם חגורים בזמן הזה.

זה לא רק עניין של בטיחות אלא גם הקניית הרגל

שידעו שאין דבר כזה לנסוע בלי חגורה.

אבל ממה שנראה לי,

ברור חגורים, תאונות לא עלינו יכולות לקרות גם בכביש עירוני דקה מהבית.

לא תמיד

תלוי באיזה רכב אני, יש לנו את הרכב המשפחתי עם הבוסטרים ועוד רכב שני, שבו לפעמים אני לוקחת את הילדים בלי…

לא גאה בזה ומודעת לסכנה 

ועם ילדים של אחרים בוודאי שמקפידה, אלא אם ההורים שלהם אומרים לי במפורש שזה בסדר.

לגבי ישיבה מקדימה לא ידוע לי על בעיה עקרונית בזה,

אבל רק עם כסא מתאים.

(אם חסר לי כסא אעדיף שהחוסר יהיה במאחורה ולא קדימה)

אך מכיוון שאת שואלת על התארגנות לנסיעה קבועה,

לא הכי נכון להצטייד בכסאות מתאימים מראש?

המקרים שיצא לי "לחפף" היו באיסוף ספונטני כשמראש אמרתי להורים שאני אמנם יכולה להחזיר, אבל אין לי בוסטר ספייר.

שימי לב אם אין בוסטר הגבהה, לא לשים את החגורה האלכסונית, אלא רק את המותן, שהאלכסון לא יהיה על הצוואר.

עוד נתון לשים לב אליו, גובה הילד. לא דומה ילד בן 5 גבוה, לילד בן 5 נמוך.. לכן אם את תקועה וצריכה לבחור איזה ילד מבין החבורה ישב בלי בוסטר, עדיף את הגבוה מבינהם.

נסיעה בלי חגורה בכלל זה קו אדום מבחינתי. גם עם ילדים שלי וקל וחומר על ילדים של אחרים. גם מבחינה חינוכית לא הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו שיש אופציה כזאת. הגבול צריך לעבור איפשהו..

כן זה על הפנים.

אבל עם ילדים של אחרים תמיד תמיד חוגרת 

ועם בוסטרים.

מקדימה לצערי יושבים אצלי, מאילוצי מקום,  אבל רק עם בוסטר.

סיוט של חיי לחגור אותם (ב"ה שהגדולות נחגרות לבד) אבל אין מה לעשות

תמיד חגורים ותמיד בכסא או בוסטר

לא נותנת לשבת מקדימה בגילאים האלה

כשיצא לי לקחת ילדים נוספים וידעתי על זה מראש דאגתי שיהיה עוד בוסטר

אגב, גם לא מוכנה שאחרים יקחו את הילדים שלי בלי כסא או בוסטר מתאים

תמיד חוגרים מושיבים בכסאות מתאימים.

כשאני לא נוסעת, הבת הגדולה יושבת מקדימה. ישבה שם בלי בוסטר גם לפני גיל 8.

אני לא אוהבת את זה, אבל בעלי מאפשר לה, ואני לא נמצאת שם.

כשנוסעים בטרמפ, בדרך כלל זה בלי כסאות מתאימים, ולפעמים גם בלי לחגור.

נסיעות קצרות בתוך הישוב.

מקפידה שכולם חגורים

קטנים שעוד בכיסא רכב ממש-בכיסא שלהם חגורים והכל

הגדול שעם בוסטר הגבהה אני לא מקפידה על זה שישב בבוסטר בישוב. כן חגורה.

משתדלת לא להושיב ילדים מתחת לגיל 10 בערך מקדימה, אם יש לי את האופציה.

נוסעת בתוך הישוב על 20-30.

בכסאות רכב שלהם.
גם נסיעה של רחוב וחצי.

לא מקפידה לחגור....

אבל קטנים לא יושבים מקדימה

בעיר חוגרת תמיד, גם אם נסיעה של דקה

המתאימים להם.

לפעמים נותנים לבן 5 ובן 4 לשבת מקדימה עם הבוסטר שלהם, נדיר שזה קורה כי אין הרבה נסיעות בלי התינוק (והוא יושב מקדימה תמיד)

גם בנסיעה של שתי דקות.

אין כללים אחרי כמה זמן של נסיעה עלולה לקרות תאונה 🤷🏻‍♀️

השנה לראשונה אני מתחלקת בהקפצה לחוג (היו חוגים לפני אבל תמיד הסענו בעצמנו, גם כי קשה לי לסמוך על אחרים בנושא הזה).

אני תמיד מקפידה לחגור את הילדים שלי, בכל נסיעה, ובוודאי גם את החברות, כולם בבוסטרים (חלק בוסטר גב).

רק מה- אנחנו עכשיו ברכב שבעה מקומות, עם המון כסאות ובוסטרים ב"ה. הכניסה לרכב לא קלה למי שלא מורגל, ולחברה צפוף מאחורה וקשה להיכנס ולצאת (צריך לטפס דרך הבגאז' כי הכניסה הרגילה חסומה בכיסאות תינוק). זה מוסיף לי המון לחץ סביב ההסעה של הבנות.

שבוע שעבר אחד ההורים האחרים הסיעו, וכשהכנסתי את הבת שלי אליהם לרכב ראיתי שהחברה יושבת מקדימה (לא קלטתי אם היה בוסטר וחגורה), וחברה אחרת מאחורה בלי בוסטר (ונראה לי גם בלי חגורה).

אז התלבטתי אם אני מגזימה, ואולי שווה לחסוך את הקושי בכניסה לרכב ובחגירה ולתת לחברה לשבת מקדימה. זה אומר שאחת החברות תשב בלי בוסטר (אני לא יכולה לפרק את מערך הבוסטרים שלנו בשביל זה, נראה לי גם שפרקטית זה בלתי אפשרי).

וגם מה אורך הדרך ואיזה מסלול עוברים (כביש סואן או ריק וכו).

אבל בעיקר זה משהו שצריך להיות מדובר ביניכם ההורים. כשאני נותנת לילד לשבת מחוץ לבוסטר זה כי אספתי חבר נוסף ואותו אני אושיב בבוסטר והילד שלי שהוא גדול פיזית יכול לשבת לדקת נסיעה בכביש ריק בלי הבוסטר. אבל לא הייתי שמה חבר בלי הגבהה וכו.

לגבי חגורה לא הייתי מוותרת, גם אם צריך להשתחל, ילדות שהולכות לחוג הן גדולות מספיק כדי להתמודד עם זה..

מבאס אבל זה החיים שלהן 

היא מוכנה גם לקחת אחריות על כך שצמחי המרפא לא יועילו (והם לא יועילו כמובן)

על כל ההשלכות של זה???

איזה חוצפה של התערבות

אמהלה.

האחים שלי יכולים להגיד לי כל מיני דברים שלעולם לא הייתי מאפשרת לאף אחד להגיד ומהם זה מתקבל טוב.

זו קירבה ופתיחות אחרת.

בתחילת הנישואים בעלי היה המום כמה מרחב התנועה שלהם הוא רחב יותר לאותם הדברים שאיתו היו מביאים אותי לבכי.

אם היא עצמה שלחה את אמא שלה להעביר לאחותה מסר, לגיטימי שלאחותה תהיה גם את דעתה היא.

הבעיה היא אצל האם, שעצם לוקחת צד.

הנכון מצידה זה לדעת כל אחת בוחרת ופועלת לפי צו ליבה ומצפונה.

כמובן,

כיבוד הורים קודם כל.

ברור שזה נעשה שלא מכוונה רעה מצד האם!!!!

אם כי זה לבד הזוי בעיני, אבל נגיד שזה עוד מתקבל במשפחות שהקשר ממש פתוח וטוב.

החוצפה היא להביע דעה כל כך מסוכנת שתוצאותיה יכולות להיות אסון.

יש לפותחת ולכל אדם נורמטיבי מספיק שיקול דעת לחשוב אם הצעה כלשהיא מתאימה או לא

ברוב המקרים מותר לבן אדם להביע דיעה

גם אם היא פגעה בסוף חלילה, אנחנו לא יכולים להעביר 1,000 תרחישים אפשריים בראש לפני שאנחנו מוציאים מילה מהפה

במקום טיפול רפואי אמין לנושא כל כך קריטי ורגיש?

ממש ממש לא במקום

ובעיניה זה לא.

בדיוק כמו נושא החיסונים לדוגמא

שאמא שמחסנת בטוחה בעצמה

ואמא שלא מחסנת ייתכן ובטוחה בעצמה יותר.

אנחנו אנשים בוגרים שיכולים להפעיל שיקול דעת

ולכן אני אומרת שזה שבעינייך זה חוצפה בעיניה זו הצעה רלוונטית 🤷🏻‍♀️

הציעו פה באחד השרשורים גם לטפל בילד לפי השם...

אני בטוחה שהפותחת החליטה את ההחלטה לאחר שהתייעצה עם אנשים שזה תחום העיסוק שלהם ולא קיבלה את ההחלטה באופן שטחי. 

אז לאחר שקיבלת החלטה, בעיקר שהיא קשה ומורכבת את לא רוצה הצעות סותרות את רוצה חיבוק

או שאני צריכה עזרה מסוימת, זה לא אומר שביקשתי גם לשמוע מה דעתו.

אני חושבת שאנשים נותנים עצות בקלות רבה מדי, בלי שהתבקשו.

לשתף בדבר מה מבלי שהוא מעוניין שאתן לו עצה.

כלומר, אני מניחה שיש רצון כזה לפעמים, אבל הרצון צריך להיות מובע בפירוש.

אם אני משתפת מישהו במשהו, לי זה ברור ונדמה לי שגם לבן שיחי, שהמאזין ישתף מעולמו שלו או ישיא עצה או ישתוק.

הדבר נתון לבחירתו. 

אבל הרשות נתונה לו. 

אני יכולה לבחור את בן שיחי אבל לא את התגובה שלו. 

כך מנהלים שיחה שמכבדת גם את המאזין.

מתקיימת הדדיות בשיחה.

נראה לי שזה טבעי ולכן ההתנהלות של האחות (אחות!) נראית לי טבעית ואף מתבקשת.

ונתינת עצות מנסיון אישי

לבין להדחף למקומות שזה לא המקום שלך

ולהעברת ביקורת.

ולכן גם המאזין צריך להיות רגיש ולא להדחף יתר על המידה ולכבד את ההחלטות והמרחב האישי של מי ששיתף.

לא כיף לשתף כשאתה חוטף ביקורת וביטול של כל ההחלטות שלך.

מתיכון עד מעון.

היא כתבה שאם היא משתפת מישהו היא לא ביקשה גם לשמוע את דעתו.

--את דעתו---

ועל זה עניתי.

לא דובר כאן מעבר,

לא על ביקורת ולא על ביטול החלטות.

(שאת זה בפירוש הייתי שמחה לא לשמוע.)

בעיניי דעה זה לגיטימי, טבעי ומכבדת.

לפחות בתחושה ובחוויה שלי.

כשאני משוחחת עם מישהו,

אני אשמח גם לשמוע את דעתו.

וגם אם לא הייתי רוצה,

אני לא חושבת שיש לי הזכות להשמיע את עצמי מבלי שהצד השני יגיד את דעתו הוא.

כשאני מרצה או נואמת - אז באמת אני מעדיפה שהמאזינים יהנהנו בנימוס.

בכל מקרה, זה חורג לדעתי מכוונת ורצון הפותחת.

אז אם כן- סליחה.

לא רואה את זה בתור חוצפה מטורפת, יותר כמו אמירה שלא הייתי צריכה לשמוע ולא עזרה לי בכלל

ואני בטוחה שהיא אמרה את זה מרצון טוב

ומי שאמרה לה על זה זה באמת עבד לה לא יודעת איך

אי אפשר לבודד את עניין הצמחים ולתלות את ההצלחה רק בכך.

באופן אישי אני רוצה לחזק אותך שאת פועלת בעניין.

באופן אישי אין לי שום אמונה בכל ענייני הצמחים וגם אם יש סיכוי קלוש, כיוון שחלון הפוריות של האישה הוא לא ארוך אני מעודדת אותך להמשיך בכיוןן שהתחלת ומאחלת לך הצלחה. 

ממש מתסכל שאין תמיכה

ברמה הפרקטית אבל, אם כבר שיתפת את אמא שלך אז אולי תספרי לה שהלכתם גם על הטבעי אבל זה לא עוזר והמטפלים עצמם ממליצים על התהליך?

מניחה שזה יותר ממה שהתכוונת לשתף, אבל אולי בסיטואציה הנוכחית בכל זאת שווה.. 

היא עדיין קצת מפחדת וחושבת שאולי אפשר בלי

הנכון והאחראי!! בהצלחה רבה.

מבינה ממש את הצורך בתמיכה.

וזה באמת מבאס לקבל תגובה כזו.

ברור שזה מרצון טוב. אבל זה ממש לא מה שאת צריכה לשמוע עכשיו.

השאלה אם הקשר שלכם יכול לאפשר לך להגיד לאמא שלך בכנות - 'זה מה שהחלטנו לעשות. ואני ממש צריכה את התמיכה שלך בתהליך הזה, בלי שתנסי לשכנע אותי להחליט אחרת'?

אם זה לא הכיוון - אז אולי שווה לחשוב על מישהי אחרת שתספק לך את התמיכה שאת צריכה.

כי זה באמת חשוב שיהיה את המקום לפרוק ולשתף למישהי שמקשיבה לך ונמצאת שם איתך. אבל את לא יכולה לשנות את אמא שלך ואת התגובות שלה. ואם היא לא יכולה לספק לך את התמיכה שאת צריכה, אז אולי אפשר למצוא את זה אצל מישהי אחרת? (שכנה, חברה)

ואין מישהי אחרת...

ולהגיד לה, אמא, זה מה שהחלטנו אני מבינה שאת חושבת אחרת אבל אני זקוקה לתמיכה שלך בי גם אם את לא מסכימה.

זה קשוח ממש, קרה לנו מקרה דומה

להגיד לה אני יודעת שאת רוצה את הכי טוב בשבילי בכמה שפחות סיכונים, ואני ממש מעריכה את זה.

ואני גם רוצה ככה האמת.

וזה באמת מבלבל כשמציעים אפשרויות שלכאורה יש בהם פחות סיכון זה נשמע מפתה,

אבל לצערי בסיטואציה כרגע מה שהכי נכון לעשות לדעתי זה xyz

אף אחד לא מבטיח שזה הדבר הנכון לעשות, אנו מקבלים החלטות לפי מה שידוע לנו, וכרגע במכלול השיקולים אני חושבת שזה הכיוון שנלך אליו עם כל הקושי.

אני אשמח מאוד לקבל ממך תמיכה בתהליך הזה, לא יהיה לי קל לעבור אותו ללא התמיכה שלך.

הדגשים החשובים:

1. להביע אמפטיה כלפי החששות/ דאגה שלה.

2. לסגור דברים לא רלוונטיים עם החלטות.

3. לבקש במפורש מה שאת זקוקה לו.

רוב האמהות, ובכלל זה נשמע שגם אמא שלך, פועלות לפי מה שהן חושבות שיהיה טובת הילד, גם אם זה לא הכי נעים לשמוע את זה.

במקרה כזה מספיק להגיד מה נתון לדיון ומה לא, ומה העזרה שזקוקים לה, כדי לכוון את ההורים איך לעשות את המקסימום עבור ילדיהם.

שאת כבר אחרי ניסיון לשפר את המצב בעזרת אמצעים טבעיים וזה לא עזר?

אם לא, זה הזמן להגיד לאמא - ניסיתי, לא עבד, אני רוצה עוד ילדים, בבקשה תחזקי אותי ותלווי אותי.

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.

לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

במיוחד עם ההכנה שתעשי לו

כולה לילה וזה דודה שהוא מכיר

מקסימום את יכולה להשאיר לה כל מיני דברים שימריצו אותו איזה ממתק לבוקר

או לישון לידה בסלון דברים כאלה

מקסימום לא יישנו

הוא עם דמות שמכיר

בשעות הערב (לא הרבה פעמים בערב אחד, אלא הרבה ערבים יוצא שמעוררת)

ואיכשהו בכל הפעמים שהבאנו בייביסיטר לשעות האלה, היא ישנה שנת ישרים. נראה לי הבייביסיטר לא מבינה למה אני משאירה לה כל פעם הנחיות מה לעשות אם היא מתעוררת..

אז אולי זה בכלל סגולה להביא מישהו אחר

שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)

האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...

נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...

@כורסא ירוקה - הוא לגמרי בגיל שאפשר להסביר לו דברים, גם אם הוא לא יודע לבטא את עצמו.

אנחנו עשינו את זה בגמילה מהנקת לילה - טפטפנו במשך כמה ימים ולילות שלא יונקים בלילה. זה היה קשה לעיכול, אבל לגמרי נקלט בסוף.

מציעה להתחיל להסביר לו לפני שהוא הולך לישון:

"מתוקי, עכשיו אתה הולך לישון במיטה שלך, ואבא ואמא הולכים לישון במיטה שלהם. בלילה אולי אתה תקום כי אולי יהיו לך חלומות מפחידים. אבא ואמא יבואו לחבק אותך, אבל אחר כך יחזרו לחדר שלהם ואתה תישאר במיטה ותחזור לישון. ובינתיים תוכל לחבק את הדובי/לשתות בקבוק כדי שיהיה לך קל יותר לישון."

זה נשמע ארוך ומורכב, ולכן כדאי לסכם: "בלילה כל אחד ישן במיטה שלו."

בסוף זה ייקלט בעזרת ה'...

ואולי באמת זה יעזור גם ללילה שתהיו בצימר. רק צריך לוודא שמי שישמור עליו יהיה מכוונן על האפשרות שהוא יתעורר ויהיה צורך להרגיע אותו...

גם הבת שלי בימים האחרונים בוכה ממש במקלחות ולפני כן אהבה. אני חושבת שיכול להיות שזה קשור להפרשי טמפרטורות שהמים החמים פתאום כואבים על איזורים קרים, אבל האמת שאני לא בטוחה. 

גם אצלי הקטנים מתעוררים בלילה וחששתי שבוע שעבר להשאיר את הבת שלי לישון אצל אמא שלי..

אבל להפתעתי היא הלכה לישון לבד!! וישנה כל הלילה. לא קרה המווון זמן. בת שנתיים.

לפעמם כשאין להם את האופציה הם פשוט לא קמים..

תנסי לגרות אותו לשבת באמבאיה ריקה עם משחקים.

אפשר להצטרף אליו שם.

כשהוא מרגיש חופשי לשבת באמבטיה ריקה,

אפשר לשחק בלנקות את המשחקים או להעביר מים מכוס לכוס

וככה לאט לאט הוא יתרגל חזרה.

יש לי גם בגיל הזה, עושה לנו סיוטים בלילות, קם מלא בצרחות איימים , מביאים לו מטרנה, נדנודים, ששששש...

כל מיני, נרדם וקם שוב. מה הבאה? שהוא קם כולו רטוב בגלל המטרנה. קר. וצריך לקלח אותו ולהדליק דוד כל בוקר ואני ממהרת לצאת.

אין איך לעודד חוץ מזה שבסוף זה עובר מתישהו. 

הוא לא אוכל כמו שצריך ביום וזה לגמרי בעיה שלנו, אנחנו מאד מנשנשים לאורך היום והוא גם

פחות ארוחות מסודרות.

צריך..

לדעתי אפשר לעשות תהליך

בהתחלה לשכב ממש לידו

כל לילה להרחיק את המזרן עד שתעברו לכיסא ליד הדלת

ואז לקצר את הזמן

לגבי האמבטיה לדעתי להמשיך לקלח ולא להתרגש

זה פשוט יעבור מתישהו

להוציא את ההתקן.

אם את כל-כך רוצה הריון, תהייה שעולה לי

למה הכנסת התקן?

מכל מיני סיבות...

אבל הלב לא שלם עם סגירת הבאסטה וממש בא לי לנסות שוב. 

ילדה בגיל 45 וגם בגיל 42

הריונות טבעיים ילדים בריאים

נולדתי בגיל 42

מעלי יש אח גדול בחמש שנים

בירושלים יש מלא אופציות למלונות עם אופציה לצאת במוצש. לא בכולם יש היפוך ארוחות (בכלל בשבת קצרה לדעתי מיותר סעודה 3 בקושי אוכלים. עדיף ארוחת בוקר מוקדמת ואז ארוחת צהריים) באווירה יותר של שבת (כמובן יש מלונות שיש גם אורחים חילונים וכו)

בין המלונות

פרימה -חדרים קטנים קצת

פלאזה

המלך שלמה- שופץ קוראים לו אריסטו נראה לי

הנביאים (לא הייתי. שם מאמינה שזה רק דתיים)

וולדורף (מהמממם!! ברמה מאוד גבוהה. בעשרות הכי מהודרת)

מלון לב ירושלים - יש היפוך ארוחות. מלון נחמד מאוד. ברמה בינונית אבל סבירה לחלוטין לדעתי. החדרים גדולים מאוד! משופצים (מקומה 3 נראה לי) האוכל היה טעים מאוד מאוד ובשפע! אבל שוב לא יודעת מה הסטנדרט שלהם הוא נקרא פחות ברמה משאר המלונות שנרשמו למעלה.

יש לך גם באזור יותר צפוני

ניר עציון

לביא

כינר (אחרי טבריה)

תכלס לא חסר

בכא תבררי לפני ההזמנה שאכן יש היפוך ארוחות. 

זה בדץ מהדרין ירושלים למיטב ידיעתי

אז כבר התקשרתי לבדוק בינתיים 🫣

(המלון הזה הוא חלום שלי)

אבל הם העבירו לי תעודת כשרות רגילה של רבנות ירושלים, בישול לדעת הרמ"א.

לי זה פחות מתאים.

תודה שענית ❤️

לזוג בלי ילדים אני ממליצה על המלונות של ישרוטל בים המלח. הם הכי טובים שם מהמלונות האחרים בפער.

אבל בכללי בים המלח אין מלון מהדרין. ולגבי היפוך ארוחות אני גם לא יודעת אם יש

מנשקת את ילדיי חופשי, גם תינוקות שלי בני יומם.
אף פעם לא עבר אליהם!
 

בהתחלה חששתי
עד שהבנתי שלתינוקות וילדים זה לא עובר...(גם למבוגרים אגב...)
לא יודעת למה לא עובר לקטנים, מה שאני רואה על עצמי זה שיש אנשים רגישים כמוני להרפס וזה כל הזמן צץ לי. מי שלא רגיש כנראה שזה לא יעבור אליו. 
מקסימום שתהיא רגועה תנקי עם אלכוהול של חיטוי טבור לתינוק את המקום שבו נישקת אותו.
זה יחטא ושום חיידק לא ישב לא על הפנים. (לי היה בעבר גם הרפס בפנים, אבל בעיקר בשפתיים...)

ואם נישקת את התינוק בשפתיים, תנקי עם סבון בעדינות ולא עם אלכוהול כמובן...
 

אז פשוט תעקבי שלא נדבק, ובפעם הבאה תשתדלי להזהר

לא הייתי נכנסת להיסטריה ממה שכתוב ברשת....

יש לי גם הרפס שחוזר הרבה פעמים ולא זכור לי שתינוק נדבק ב''ה

ילדתי ויצא לי הרפס בשפתיים

השתדלתי להיזהר בטוחה שלא התלחתי ב100% לתינוקת שלום

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

אצלי גם הקטן בקשר טוב עם היותר גדול

עם הפרש של 14 שנה

קשר של אח קטן עם אח גדול ובוגר

משחקים ביחד

קוראים ביחד

מבשלים ביחד

כנראה בגלל שאין להם הרבה זמן ביחד

הם יותר יודעים להעריך ולנצל את הזמן אחד עם השני

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

אבל כל תגובה האירה לי משהו

המסקנה העיקרית שהפער לא קובע כלום, אז אולי חבל לסכן את עצמי או את ההורות שלי, ואולי גם את הנפש של הקטן שצריך אותי.

מצד שני אני גם לא צעירה, אז 3 שנים זה כבר סיכון בריאותי עבורי ועבור העובר.

אחח טעטע שלח לי סימן מה לעשות

אבל גם לזה שיש נגיד 2 בנות רצופות או 2 בנים

אצלי הקשרים לגמרי קשורים לקרבה בגיל

לגדולה אין קשר עם זאת שקטנה ממנה ב3 ובטח לא ב4 שנים

אבל בהמשך כשיהיו גדולות מאמינה שיכל להשתנות

אני כן רואה שהצפיםות מאוד מייצרת הווי משותף והם בראש דומה ומשחרים המוןןן יחד לפעמים שעותתת

ו...רבים בוכים ומקנאים וכו בהתאם🥴😅

אני לא אומרת שזה קל

אבל בהחלט לא מתחרטת

תלוי כמה אחים יש בסך הכל

אצלנו הפרש של שלוש שנים משחקים מהמם יחד

הם חברים ממש טובים, כמובן גם רבים

אבל גם אוהבים אחד את השני מאוד ומעסיקים את עצמם גם לבד הרבה זמן.

ולכן אני חוזרת להודעה שלי למעלה, שאין כאן תשובה אובייקטיבית. כי זה קשור להמון המון משתנים

וזה שהמשפחה אחרת פער מסויים מתבטא בדרך מסויימת, לא אומר שככה זה יהיה במשפחה אחרת

לפני זה יש לי פערים קטנים יחסית

ועדיין לא רואה כ"כ קשור בין הילד שבין 6.5 לתינוק בן 1.5

אבל אני מאמינה שככל שהם יגדלו הפער יצטמצם.

ואני רוצה מאוד עוד אחד יחסית צמוד לקטן.. בא נראה כרגע זה לא רלוונטי מכמה סיבות

בגיל קטן פער של כמה שנים הוא משמעותי מאוד, בגיל גדול בקושי יש לו משמעות
אין גם איך לדעת אם יסתדרו ביניהם מבחינת האופי והסגנון, אז בעיני תבחרי מתי לך יהיה נוח מכל הבחינות להיכנס להריון, ותשחררי את מתי יהיה הפער המושלם, כי זה משהו שאי אפשר לשלוט בו ותלוי בכ"כ הרבה דברים.

במשפחה של אמא שלי זה מאוד בולט, בתור ילדים עם היו משחקים עם האחים שקרובים אליהם בגיל, וכשהם טיפה גדלו, אפילו גילאי העשרה, הם התחברו לאחים שיותר בסגנון שלהם... והחברויות בין האחים השתנו ממש

והם ממש לא חברים.... אפילו יריבים אבל זה בן ובת

ופער של שנה ותשעה וחברים טובים ממש

אבל זה גם מאוד תלוי אופי