וזה בסדר,  את עדיין יכולה לדבר איתן בפעם אחרת על מה שמפריע לך

לא פספסת את ההזדמנות 

ולא מאוחר, תדברי איתן בהזדמנות הקרובה הבאה.

לפעמים עדיף לדבר אחרי שחושבים על זה ולא מהבטן.

ואני לגמרי מסכימה שאם זה העוגן שלו הוא לא יכול ולא אמור להיות קלף נגדו, ותדרשי את זה.

תגידי להן שמבחינתך זאת לא אופציה לקחת לו את זה כדי שיעשה משהו/יקשיב. זה אצלו ונשאר אצלו בכל מצב.

מה אץ מצפה שהגננת תעשה כשהוא לא מקשיב?

לגעת בו הרי אסור לה.

את יכולה להגיד לה מה לא אסל תתני לה רעיונות גם מה כן לעשות

קודם כל והכי בסיסי זה ליצור היקשרות בריאה וטובה, לאפשר לו לתת אמון במטפלות, שהוא ירגיש שהוא יכול להקשיב להן כי הן לטובתו.

ולקחת לו את החפץ שנותן לו ביטחון כשהוא בלי אבא ואמא שאליהם הוא כרגע קשור, זה גורם בדיוק ההפך.

אף פעם לא נתתי לילד בן שנתיים 'עונש', והצלחתי לגרום לילדים שלי להקשיב לי במה שהיה צריך.

הלואי שכל הגננות היו באמת מוכשרות ואוהבות.

הרבה פעמים זה לא כך

בטח לא כל הסייעות שהן חסרות הכשרה מקצועית

אם כן והלך לך בקלות, מעולה.

לא לכל המטפלות זה הולך בקלות.

ברור שעדיף שתמצא דרכים אחרות אבל לא תמיד הן קלות למציאה

לכן הצעתי לאמא שלא רק תגיד לגננת מה לא אלא גם תציע לה איך כן.

וכדאי גם לפתח חמלה והבנה גם כלפי הגננות... לא מכוון לפותחת אלא לאימהות באופן כללי

עורכת

קראתי מנקודת מבטי ומשום מה היה לי ברור שמדובר במעון. אולי כי זה מה שהמטפלת עושה לפעמים גם עם הבן שלי. וגם כי הפותחת כתבה על מוצץ

מסכימה שבגן זה שונה קצת

אבל לא בהרבה

לצערינו זה לא שרק נשות חינוך וותיקות ומקצועיות הן גננות

יש גם הרבה שהן לא משהו או כאלה שבתחילת דרכן

בקיצור, לזכור שגם הן בני אדם

וממש לא פשוט לנהל קבוצה של 35 בני שלוש גם עם שתי סייעות...

8 ילדים בגיל 2-3 (עולים לגן, הייתי שם ממש בסוף השנה)

לא קרה שהגעתי לסיטואציה שהייתי צריכה להעניש ככה. זה היה כבר בסוף השנה, יכול להיות שבתחילת שנה כשצריך ללמד את כללי המסגרת זה יותר מאתגר. אבל אצל הגננות/מטפלות שאני שולחת אליהן, אני רואה שבהתחלה לא מתעקשים על סדר וכללים אלא מתמקדים ביצירת אווירה טובה והתאקלמות בגן, ולאט לאט הילדים מעצמם רוצים להשתתף בכל הפעילויות ומפנימים את הסדר של הגן.

אני מסכימה שאי אפשר לשפוט בלי להבין את הסיטואציה. ומסכימה שצריך לבוא בגישה של חמלה והבנה כלפי הגננת. אבל עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי.

את סומכת על הגננות באופן כללי?

(זוכרת סיפור מאחי כשהיה קטן - הוא הביא לגן עגלת בובה פעם אחת כי מאוד רצה. הגננות אמרו שאי אפשר שהעגלה תסתובב איתו בגן ושמו אותה בצד. שעתיים אחר כך הן התקשרו לאמא שלי כדי לומר לה שהוא לוהט מחום... רק אמא שלי עשתה את הקישור שזה פשוט תגובה רגשית לכך שלקחו לו את חפץ המעבר מהבית...)

אני גם בעד לומר להן עכשיו שהוא זקוק לדובי ולמוצץ בתור חפץ מעבר ועוגן, ושבבקשה שלא ייקחו לו אותם בשום פנים ואופן. גם אם יהיו להן הסברים מנומקים למה זה לא טוב שהוא ייצמד אליהם, אל תקשיבי להן.

(וזה באמת מוזר לי שהן לא מבינות בעצמן את זה... בדרך כלל גננות ומטפלות בעצמן מבקשות להביא חפץ אהוב מהבית כדי לרכך את הפרדה... כשהבת שלי הייתה בגנון של גיל שנתיים קנינו לה בובה במיוחד בשביל זה, והגננת עשתה איתה חגיגה שלמה בגן, נתנה לבובה "לדבר" ולשמח את כל הילדים בגן וכך העצימה את הבת שלי...)

לא רוצים שילדים אחרים לא ישחקו עם זה וכבר קרה שלקחו ונשבר וכו

אז אפשר למצוא פתרונות אחרים אבל זה ממש הגיוני. 

אבל אני עדיין חושבת שיש דרך לאפשר את זה בכל זאת. אולי לייחד בשביל הילד פינה שבה הוא יכול לחבק את הדובי בלי ששאר הילדים יראו (ואז שילך אליה רק מדי פעם). אולי לעשות כמו שהגננת של הבת שלי עשתה. אולי, לפחות, ליצור פרדה מבוקרת ונעימה מהדובי בבוקר, כשהילד מגיע לגן.

לקחת את הדובי לילד זה פשוט לנפץ לו את כל הביטחון...

אצלנו הציעו להביא תמונה של ההורים ולשים במגירה שהילד יוכל להסתכל. מניחה שאפשר לעושת את זה עם עוד חפצי מעבר, אבל השאלה אם הילד באמת לא יוציא אותם מאותה פינה

ובכל מקרה צריך תמיד להיזהר לעזור לגננות כמה שיותר ולא להקשות עליהן. בסוף העבודה שלהן גם ככה קשה

לא יודעת אם הובנתי בכלל, אבל הפריע לי שכתבת לא להקשיב להן גם אם יהיו להן נימוקים טובים.  למה לא ללכת איתן יד ביד? למה לא להיפתח לשמוע? יש להן ניסיון ואני בטוחה שהן גם רוצות שלילדים שלנו יהיה טוב

התכוונתי יותר שתאמין לתחושות ולאינטואיציה שלה, גם אם יהיו להן הסברים משכנעים למה היא לא צודקת.

אבל באמת כדאי לבוא מתוך גישה של שותפות לטובת הילד, ולמצוא ביחד עם הגננות פתרון טוב...

בס״ד

הרבה פעמים כשמשהו לא נוח קורה לנו אנחנו קודם ״קופאות״. זאת תגובה ממש טבעית! הרבה פעמים הלב מרגיש את הטלטלה אבל לוקח יותר זמן למוח לנסח בדיוק מה כל-כל הפריע לנו ולהתארגן על תגובה מתאימה. הלב יותר מהיר מהחלק החושב. אז את ממש-ממש בסדר!!!

(מסכימה עם פה לקצת שבמקרים שתיארת יכול להיות לזה גם יתרון ושהרבה פעמים יותר יעיל לדבר על הדברים אחרי שמספיקים להירגע להתארגן בראש, וגם כשהגננת בפניות לשמוע).

החוויות הלא נוחות לנו מדייקות לנו מה תקין מבחינתנו ומה לא. בפעם הבאה שמשהו דומה יקרה בחיים (בע״ה שלא יקרה, אבל למקרה ש), את כבר תהיי עם עוד קצת ניסיון חיים. וככה מחוויה לחוויה גם לומדים ״לקרוא״ מה הלב מאותת לנו ובהתאם לשלוף תגובות מהר יותר. בעיקר במה שנוגע לילדים שלנו. זה משהו שנרכש עם הזמן.

ומחזקת אותך ממש ממש, הדובי הוא דבר שצריך להקנות לו ביטחון ויציבות! ולא להיות משהו שעלול להילקח ממנו ולהוות מקור למתח. כנ״ל המוצץ!

חיבוק גדול גדול גדול אמא יקרה 💗💗💗

טוב שכתבת כאן!!!

שיהיה רק טוב לך, לקטני ולכל המשפחה!

לא נעים לדעת שלילד שלך היה לא נעים.

אצלנו בגן אסור כבר בכלל להביא חפצים אישיים, בן כמה הילד?

ברור שעוגן לא אמור לשמש כעונש

אבל אולי כדאי בנחת לדבר עם הגננת ולתת לה רעיונות מה כן יכול לגרום לו לעשות מה שצריך...

מהבית (לפעמים מחשש שילכו לאיבוד או ינזקו) לבין ענישה באמצעות לקיחת חפץ מנחם מהילד- כי הוא לא הקשיב.

יכולה להבין את הראשון- גם אם לא מסכימה

השני בעייתי בעיניי מאוד מאוד

הוא הרסני ושיטת חינוך שממש לא הייתי מאפשרת כלפי הילדים שלי.

ואם את מעכלת דברים באיחור- אפשר להעיר ולדבר בצורה מכובדת גם יום למחרת! לפעמים אפילו יש לזה יתרונות כי זה לא בלהט הרגע ויש הזדמנות לנתח מה בדיוק מפריע ולדייק יותר במילים

מבינה את התסכול שלך מאוד❤️

זה בעייתי להתערב לגננת בניהול (אלא אם יש משהו חריג)

לכן אני לא מביאה בכלל חפצים אישיים לגן, כי זה יכול ליצור בעיות כאלו.

(בגן של גיל שנתיים הגננת המליצה לי להביא לו שמיכה או בקבוק אהוב כדי לעזור לו בהסתגלות, אבל אני ידעתי שהחפצים הללו יכולים להיות אישו אח״כ ואמרתי לה שהוא יסתדר בלעדיהם וככה היה)

מבינה שזה לא פשוט.

אבל רוצה להאיר מהצד השני-

יש מקום לדיבור שלך מול הגננת. אבל לגננת אין הרבה מה לעשות אם הוא לא מקשיב... את מעדיפה שהיא תשים אותו בצד? נראה לי שלקחת לו את הדובי זה האפקט הכי פחות נורא כדי שלא יפריע לאחרים... 

אני לא מאמינה שזה צריך להיות בכלל השיח בגיל כזה.

מה הכוונה לא מקשיב? לא יושב יפה במפגש? עושה משהו שאסור לעשות?

אם מדובר על ילד שלא יושב יפה במפגש, אז הציפיות לא מותאמות.

אם מדובר על ילד שעושה משהו שהוא לא אמור לעשות, אז מתייחסים לעניין עצמו - אם הוא מרביץ, מרחיקים אותו מהחברה. אם הוא נוגע במשהו שהוא לא אמור, מרחיקים את הילד משם או מוציאים את אותו דבר מהישג יד.

לקחת לו חפץ אהוב בגלל שלא הקשיב - זה לפגוע בביטחון שלו, לפגוע האמון שלו במטפלות, ולגרום לתסכול מיותר שאחר כך יכול להתבטא באגרסיביות מצידו.

לא יודעת אם אפשר לשנות את הגישה החינוכית של הגננת. אבל להגיד ש'אין לה משהו אחר לעשות' זה ממש לא נכון.

מידיעה של מה שקורה בשטח.

איך היא תרחיק אותו בדיוק מהחברים אם הוא מרביץ? אסור לה לגעת בו. אחר יגידו שהיא משכה...

אין לה לעשות מלבד לאיים שהיא תיקח לו או שלא יצא לחצר.

איך מרחיקים אותו מהחפצים? אותו כנל.

אם 10 ילדים יושבים במפגש וילד אחד מצפצף, זה לא אומר שהציפיות לא מותאמות. זה אומר שהוא מתקשה להתאים את עצמו ולא בא לו להקשיב עכשיו.

בבית את מתאימה את עצמך לילד ספציפי.

בגן אם הגננת אמרה שעכשיו קוראים סיפור אי אפשר ללכת לפינת מטבח. ככה זה, אחרת הקבוצה לא יכולה להתנהל.

אסור למטפלת לגעת בילד? גם לא כדי לחבק?

לא יודעת, אני שולחת למטפלות פרטיות, שמחבקות ומרימות ונוגעות בלי סוף, ואם צריך להרחיק כדי להקפיד בשעת מריבה, גם עושות את זה, ואני לגמרי בעד. זה הרבה יותר בריא מאשר לקחת לילד משהו שנותן לו ביטחון, בעיקר בתחילת שנה כשהוא עוד מסתגל למסגרת.

אם יש תקנות נגד, אז זה באמת קשה מאוד לנהל ככה קבוצה של קטנטנים.

זה ממש לא קשור

אם ילד מרביץ אסור לה להרחיק אותו פיזית אם הוא מתנגד

תארי לך איך זה ייראה במצלמות

הילד מתנגד וצורח והיא תופסת אותו

שלא יובן לא נכון, תיאורטית אני איתך ובעד שהיא תעשה את זה

אבל זה לא המצב היום

ויעידו התגובות רק כאן בשירשור

אי אפשר לאכול את העןגה וגם להשאיר אותה שלימה.

עדיין בעיני לפעמים התגובה הכי הגיונית זה לקחת פיזית. אפשר גם לקחת לתוך חיבוק.

אבל מבינה שיש פה מורכבות. ומסכימה עם הכיוון שכתבת למטה על לתת למטפלת רעיונות לדרכים אחרות להדגיש שיתוף פעולה.

זה שימוש לרעה בכח ופוגע בנפש שלו הרבה יותר ממכה.

לא מדובר על השלכות (נניח הרביץ עם הדובי לילד אחר)

אלא בכוונה לבחור את הנק שתפגע בו ולהשתמש בזה כדי להשיג שליטה.

זה לא חינוך... זה אילוף והפחדה

לא אני ולא את יודעות מה בדיוק היה שם, ולמה לקחו לו. אולי הגננת לא ידעה שהביאו את זה בתור חפץ מנחם?

בגן של הילדים שלי מבקשים לא להביא צעצועים מהבית. יכול להיות שזה נבע מזה, והיא לא ידעה שזה עד כדי כך קריטי לילד. לכן כתבתי שיש מקום לדיבור של האמא והגננת. יותר מיש מקום, זה חשוב. 

פשוט זה תלוי בגיל של הילד ובסיטואציה

והאמא כתבה שהשתמשו במוצץ ובדובי נגדו(זה מילים שלה)

לא רואה שום סיטואציה שבה הגיוני לקחת לילד מוצץ כענישה!

יש הבדל בין להגיד - 'בא נשים עכשיו את המוצר בצד כי יש מפגש'

לבין לקחת אותו שלא בשיתוף פעולה כי הוא לא הקשיב.

ברור שצריך לדבר עם הגננת ולהבין מה קרה שם

אבל חשוב שאמהות נדע גם להעיר לאנשי צוות וגם למתוח ביקורת... זה האחריות הבסיסית שלנו כהורים.

לא תמיד צריך להחליק

מדובר על ילד צעיר מאוד...

וגם יחד בן 5 עם מוצץ זה כנראה חפץ מאוד משמעותי עבורו

הוא התחיל כיתה א

קטנציק כזה

ביום הראשון המחנכת לקחה אותו למנהלת!!!!

כי הם למדו עם הכיצה השניה

והוא לא הסכים ללכת כי היה שם ריח מסריח.

למנהלת????

ילד בכיתה א??? ילד של גן??

עכשיו הוא עם התפרצויות זעם בבית שאני לא מכירה.

ואיך אמרת?

אני רוצה רק להתכרבל איתו ולבכות

במקום לנסות להבין את הילד, שכנראה רגיש לריחות וזה הכי נורמלי שבעולם שהוא לא יצליח להתגבר ולהיכנס למקום שמסריח מבחינתו, להתייחס אליו בצורה כזו...

מקווה שהצלחתם ליישב את העניינים מול המחנכת (והמנהלת), ושזה לא יקרה שוב... ♥️

ובסוף הביקורתיות כלפיה רק תגדל...

אפשר להתקשר אליה ולברר בנעימות מה קרה, אולי להסביר שהבן שלך רגיש לריחות וכדומה, וכך לפתור את העניינים כבר עכשיו ולא לצבור משקעים...

(אבל מי כמוני יודעת כמה קשה לעשות את זה בפועל )

מה את רוצה שהמורה תעשה?

תכנ, עם כל הכיתה אותו תשאיר בחוץ?

מורה לא יכולה להשאיר תלמיד בלי השגחה. אסור לה לעשות את זה. היא די במילכוד...

וחוץ מזה- כמה שזה מורכב כי צריך לתת תחושה נעימה נעימה בתחילת כיתה א'- גם צריך להסביר שכאן זה לא גן. ויודעת מה? גם בגן צריך לעשות מה שהגננת אומרת. אז יש פה מקום של קבלת סמכות...

נשמע לי מוגזם ללכת למנהלת.

אבל שהמורה תתייחס בחומרה ולא תיתן לו פשוט לא להיכנס, זה הגיוני בעיניי.

להבין כללי מסגרת ושעושים מה שהמורה אומרת.

ומלבד זאת, המורה לא יכולה להשאיר אותו לבד... אם היתה משאירה אותו לבד היו באים אליה בטענות שהיא חסרת אחריות...

סימן שהיה מישהו ששמר על שאר הכיתה בזמן הזה, לא?

אז במקום לקחת אותו למנהלת, היא הייתה יכולה להשאיר את הכיתה עם אותו מישהו, ולקחת את הילד הצידה ולדבר איתו בצורה עדינה כדי להבין למה הוא מתנגד להיכנס. יכול להיות שבסוף לא תהיה לה ברירה אלא להכריח אותו להיכנס, אבל לפחות זה נעשה בהכלה... ויכול להיות שהיא הייתה מוצאת את הפתרון של להביא את ילדי הכיתה השנייה לכיתה שלהם דווקא, או כל פתרון אחר.

לקחת למנהלת זה צעד אחרון כמעט, ובכיתה א' בעיניי הוא צריך להתקיים רק במקרים חריגים ממש (כמו הפרעה למורה בשיעור בצורה של תואמת גיל)...

וכן, יכול להיות שקל לי לדבר... אני לא מורה ולא גננת, ורק מבינה כמה העבודה הזו יכולה להיות קשה ושוחקת ומאתגרת, וכמה דילמות היא יכולה להציב בפני איש החינוך, שלא את כולן הוא באמת יכול לפתור...

רק כתבתי מה שנראה לי לפי התיאור שנביעה נתנה פה, והצעתי לדבר עם המורה כדי לשמוע את הצד שלה... יכול להיות שיסתבר בסוף שדווקא הילד באמת הגזים בצורה חריגה ובאמת למורה לא הייתה ברירה...

או לפחות ניסתה לשדל אותו להיכנס בדרך נעימה.

אפילו לא מעלה על דעתי שהוא נשלח למנהלת ישר בלי מילים.

ופיתרון כמו שהצעת?

אין סיכוי בעיניי.

ברצינות נשמע לך סביר

שכיתה שלמה נכנסה לכיתה אחרת

וילד אחד עומד בכניסה ולא נכנס בגלל הריח

אז כ-ל הילדים של שתי הכיתות יעברו לכיתה אחרת?

בעיניי לא סביר ולא ישים.

אז לא באמת יודעת מה ישים.

הגבתי לפי מה שנביעה כתבה. מקווה שהבירור שהיא תעשה יראה הסבר מניח את הדעת לסיטואציה...

אם לשלוח למנהלת זה עונש וערוץ בי דם זה באמת לא לעניין.

מכירה מנהלות מהממות שכשמגיע אליהן ילד זה כי באותו רגע המורה לא יכלה להתמודד איתו והמנהלת יותר פנויה..

הן רגישות ומנסות לברר מה קרה ולמצוא פתרון

לדלוח למנהלת זה חא בהכרח משהו רע

בגיל גן אני יכולה להבין. אבל במעון?? נשמע לא טוב וצריך לבדוק מה עוד קורה שם

רוב הסיכויים שלגננת לא הייתה כוונה רעה.

יכול להיות שהיא תצייר לך גם את המקרה בצורה שונה (שהוא הציק לזה עם ילדים או משהו), ויכול להיות גם שהיא באמת טעתה. זה קורה, היא גם בן אדם...

אני חושבת שבשיח כן, שמנסה להגיע להסכמה ולהדדיות, תוכלו לברר דברים ולהגיע להסכמה.

תיזכרי שהמטרה שלכן משותפת- שלילד יהיה נעים וטוב

לב אבן

ולא מעניין אותי אותי מה הוא עשה

אני מוחה על התגובה שלך מכל וכל

בדיוק בגלל הורים שכך אומרים

ילדים מגיעים להתנהגויות קיצוניות

גם אם הגננת עשתה טעות

אין להורה שום זכות להתבטא כך כלפיה!

זה כנראה גן עם חדי קרן וקשת בענן ואוכלים מעץ ממתקים לארוחת בוקר..

ועכשיו ברצינות, לא ברורה לי כל הסיטואציה אבל יתכן שהגננת עשתה טעות ויש מקום לדבר איתה על זה.. מכאן ועד להוציא מהגן זו היסחפות.. גם ההתנהגות של הילד לא נכתבה כאן..

בתור מורה עשיתי כמה פעמים טעיוית, אני בנאדם. במקרה שטעיתי דאגתי להתנצל בפני התלמיד שנפגע.. 

אז נותנת קצת רקע - הקטן בן 2.7, במעון.

המטפלות הן חדשות בשבילו אבל את המעון הוא מכיר.

הדובי הגיע איתו לגן כדי לעזור לו להתגבר על המוצץ ולשים אותו בצד.

הסיטואציה כשהגעתי הייתה שבסוף היום המטפלות מבקשות מהילדים לא לשחק באזור מסויים כדי לו ליצור בלאגן בסוף היום. ממה שהבנתי ממנה הוא לא אסף משחק ולא הקשיב ושיחק שם באזור שהן אמרו לא לשחק.

כשאני הגעתי למעון הוא היה מלא בדמעות ונזלת ממש בוכה ומתייפך והיא אמרה לו- הנה קח את הדובי שלך.

כששאלתי מה קרה היא הסבירה לי ואמרנ שלקחה לו את הדובי כי לא אסף.

אני מנסה לשחזר וזה ומה שאני זוכרת שהיא אמרה. אני מקווה שאני טועה ושמעתי אולי לא טוב.

השעה הייתה שעת סוף יום והיו עוד קצת בכיות בכיתה שלהם אז אני לא יכולתי להכנס לדין ודברים עם המטפלת וגם לא ידעתי איך כי גם הייתי בסוף היום של עצמי ולא מרוכזת כל כך.

אדבר איתה על זה אבל זה יהיה רק אחרי יום כיפור כבר.

אני מבינה שהיא צריכה דרך לעבוד איתו ויכול להיות שלשבת ולּדבר ולהסביר זה לא אפשרי בכל רגע. אבל לקחת דובי או מוצץ זה לא הפתרון. ועוד יותר מתסכל אותי שככה היה גם עם מטפלת אחרת במעון בשנה שעברה.

ואני תוהה לעצמי מה הפתרון?? עוד שיחה עם מנהלת המעון?? ומה היא תגיד? ומה היא תתרץ? ואיזנ פתרון אני אציע שיהיה לשעת לחץ? ולמה לעזאזל אין אסיפות הורים בגיל הזה??? זה כל כך חשוב 

בטוחה שיותר אפקטיבי יהיה שהמטפלת תשמע ממך.

לדבר עם המנהלת יש בזה לא מעט חסרונות:

1. המנהלת ככל הנראה לא הייתה נוכחת, היא לא יודעת על מה מדובר ולא תוכל להבין.

2. הגיוני שהמנהלת תנסה לגונן על העובדת שלה, ולא תקבלי מענה טוב. לא ממקום רע, אלא ממקום שהיא מחפה על העובדים שלה.

3. אם המנהלת לא טובה, היא יכולה לנזוף במטפלת, ויכול להיות שהסיפור הזה קצת יותר רחב ממה שאת ראית.

ממליצה לך לדבר עם המטפלת.

לכי תדעי, אולי הייתה לה סיבה טובה והגיונית שתצליחי להבין (לדוגמא- יכול להיות שהיא תגיד לך שהם שטפו ריצפה, היא לא רצתה שיחליק, אז הזיזה את הדובי לצד השני של הכיתה. תרחיש מאוד הגיוני במעון/בגן.)

ואם לא הייתה לזה סיבה טובה, אז תסבירי לה. הגיוני שהיא טעתה, היא בן אדם.

רק אם לא הצלחת לדבר עם המטפלת כי היא לא ניסתה להבין, או אמרה שככה היא מענישה, או כל דבר אחר- יש עניין לפנות למנהלת כדי לתהות על המהלך החינוכי של המטפלת.

קשה לי להאמין שהמנהלת, בתור אשת חינוך, תאמין בעונש כזה.

אחד הדברים הכי פוגעים זה שפונים לממונה עליך לפני שדיברו איתך...

פשוט לתקוף כאן את המטפלת לא יעיל ולא מתאים. הייתי פונה אליה ומסבירה לה שזה חפץ מעבר, שזה במקום המוצץ, שהוא קטן. אומרת לה מה כן יכול לעזור...

רק אם זה לא עוזר הייתי פונה למנהלת.. 

ותתני לה רעיונות.

למשל יש ילדים שתחרות (למשל נראה מי אוסף הכי מהר, שלוש ארבע ו) ממש גורמת להם לשתף פעולה

יש ילד שלהגיד לו אני סופרת עד שלוש מייד גורם לו לשתף פעולה

אולי להגיד אני אספר לאמא? ממש לנסות לחשוב על רעיון פרקטי. את מכירה את הילד שלך הגי טוב. תעזרו זו לזו

אני נזכרת למה עזבתי את ההוראה וכמה חכם היה הצעד הזה.

המטפלת נושמת וכבר היא לא בסדר.

ולא מדברת על הפותחת כמובן אלא על התגובות כאן שכל כך נגד המטפלת ונגד המעון כאילו מה היא עשתה.

לקחה לילד חפץ מעבר?

הסבירו לה את העניין והיא המשיכה לעשות?

את יודעת מה הסיבה שהיא לקחה? מה הייתה הסיטואציה עם שאר הילדים?

וכמובן לא משאירים אותו בוכה עם נזלת בתור עונש.

בתור עונש?? מאיפה לך? זה ממש לא מה שהפותחת כתבה, ואני משערת שזה לא קרה כך במציאות.

גם בבית, לפעמים הבת שלי בוכה, ועד שאני מביאה טישו היא עם נזלת. ולפעמים היא סתם עם נזלת כי לא שמתי לב אלייה. קל וחומר כשיש עוד כמה ילדים לשים לב אליהם.

הצורה שבה מטפלות/גננות/מורות נשפטות ממש הזויה. רוב מי שהולכת למקצוע כזה, לא הולכת כדי להתעלל בילדים, אלא להיפך. להיטיב להם.

כן, יכול להיות שהמטפחת עשתה טעות (וגם יכול להיות שהיא לקחה את הדובי בתור עונש, אלא בתור הרחקה מאזור מסויים), אבל מכאן ועד להוציא את הילד מהמעון הדרך ארוכה.... מאוד.

בדיוק בגלל שאי אפשר לדעת מה המניעים האמיתיים ומה בדיוק קרה כאן.

ועל זה התרעמנו.

באופן אישי, אני על מקרה כזה הייתי מתחילה בבירור מול המטפלת, ולא רצה להקליט אותה.

הקלטה זה חוסר אמון, ואם אנחנו לא סומכים על אף אחד בעולם- המצב חמור...

אין לך דרך לדעת מה באמת קורה במעון של הילד שלך.

ממש ככה

מדברת מנסיון כואב

אני מבינה שהרבה אמהות כבר מקליטות

וזה לא כי אין בהן אמון, הן לא הבעיה... המציאות הוכיחה שוב ושוב שחייבים להקליט.

לדעתי מי שלא מקליטה היא חסרת אחריות

(סליחה על התקיפות, מצפה לעגבניות🙈)

למקומות שאני שולחת אני בטוחה מיליון אחוז! מליון!! שאין התעללות / מכות / צעקות.

אם היה לי חשש הכי קטן בעולם- התינוק שלי לא היה שם פשוט ככה שמבחינתי אין צורך אפילו להקליט.

אבל פרקטית, בשטח אני בטוחה שהמקומות שאני שולחת נקיים לחלוטין.

אני בודקת הרבה לפני, מגיעה אני בעצמי להכניס לגן ואוספת בסוף היום. החוש האימהי שלי פועל ב"ה כשורה.

ושוב אם היה לי עולה לי ספק - הייתי מוציאה, לא הולכת להקליט.

הבן שלי לא יהיה יום אחד במקום בו אין לי אמון במטפלת.

אני יודעת שהדעה שלי חריגה, והיום כולן רצות להקליט.

אבל זו אני, וב"ה יש עוד מקומות ונשים יראות שמיים,ואני מאמינה גדולה בלב של אמא קשוב.

זה לא עניין של ניסיון ולא שייך לאיזה סוג של אמא את.

אני אמא מאוד אחראית ומאוד מעורבת ויכולה לומר שגיליתי בהקלטות דברים שלא גיליתי בהצצות דרך החלון וגם לא בדרכים אחרות שלא אפרט כאן.

ב"ה לא אלימות אבל אלימות זה לא הכל. יש סיבות נוספות להוציא ילד ממסגרת.

אמון יש לי רק בבורא עולם. בטח ובטח במה שקשור לילדים שלי.

מציעה לא לעצום עיניים, פשוט להקליט, מקסימום מגלים שהכל טוב. מניסיון? זה הכי משמח.

לא תצליחי לשכנע אותי לחשוד.

בעיני כל העולם טוב צרוף עד שלא הוכח אחרת.

לא מסוגלת להתהלך בעולם בגישה כזאת.

יש הבדל בין לעצום עיניים לבין לחשוד בכל מה שזז.

מקווה שיש מישהי שמקליטה אצלכם בגן 😆💜

והתבדיתי אחרי שהקלטתי

חברה ייעצה לי לשים מקליט אחרי שהבת שלה בת שנתיים אמרה על אחת המטפלות שהיא מרביצה... מה שהתברר כנכון, + צעקות והשפלות של ילדים

חטפנו כולנו כל האמהות הלם

לא היה לנו דרך לדעת שמשהו לא כשורה- הילדים הלכו בשמחה, חיבוקים ונשיקות של המטפלות, תמונות וסרטונים במהלך היום

🤷🤷🤷🤷🤷

הנה, דרך מצוינת.

לשבת עם הילד אחרי הגן, לדבר, להקשיב..

ובגילאים קטנים יותר שלא מדברים - אני אולי אשמע לך מעופפת אבל אמא מרגישה!!

בכל סיפורי ההתעללות (הכואבים) בגנים - ההורים מתארים דפוסי התנהגות של הילדים שבזמנו ההורים לא הבינו למה הם עצבנים / רעבים / נודניקים וכו.

ולכן אני אומרת - להיות עם לב וראדר מחודד.

כשנמצאים מספיק שעות עם הילד ביום, תקשורת יומיוית עם המטפלת, קשיבות מלאה - קשה לי להאמין שאמא תפספס אלימות בשום גיל.

מצטערת, לא מאמינה בזה. 

כל פעם שהילד נודניק? עצבני? רעב?

בגיל מעון לא מספיק לשבת לדובב את הילד, כי לרוב רוב הילדים אין דרך להביע מה שעובר עליהם!!!

מגיל 3 אני מסכימה איתך שאין טעם להקליט(וגם שמעתי שאין היתר הלכתי) כי משיחות עם הילד אפשר לדעת מה הולך ואם מישהו פוגע בו

מגיל 3 ומטה זו החובה ההורית שלנו, לדעתי
 

וממש קשה שאת כותבת שאמא לא תפספס אלימות, את בעצם מפנה אלי אצבע מאשימה שפספסתי

עובדה שהילד סיפר וככה עליתן על התנהגות לא בסדר שהיתה במעון.

אני לא מפנה אצבע מאשימה כלפי אף אחת, לא יודעת למה את מרגישה ככה.

אני פשוט רוצה להאיר בתוך הכאוס הזה שנוצר לאחרונה שיש לנו כוח עצום כאמא ועלינו להשתמש בו.

אמא שנמצאת עם הילד שעה וחצי ביום, שמוציאה אותו מהגן עם עיניים בטלפון, שלא מבררת למה הילד עצבני היום וכו  - אני כמובן מקצינה, אבל בשביל ההמחשה.

ילד שחוזר עצבני כל יום מהגן - בשבילי נורה אדומה. אני לא ארוץ להקליט, אני אברר עם המטפלת למה זה קורה.

עצבני יום אחד - קורה. לרוב המטפלת בעצמה תגיד לי שהוא לא ישן היןם / לא היה רגוע.

אבל ילד שעובר התעללות כמו שמתפוצץ בחדשות - לא מתנהג רגיל בבית ולא מאמינה למי שיגיד לי אחרת.

הענין הוא שאני ממש לא קוראת אלימות  למה שלמשל הפותחת תיארה. אני מציאותית וגם המטפלת אנושית ומבחינתי זה לא קרוב אפילו לאלימות.

אף אחד לא היה מעלה בדעתו לקשר התנהגות כזו או אחרת לאלימות שמופעלת כלפי הילד מצד הצוות

מה גם, שיש הרבה דפוסי התנהגות. לא כל הילדים מתנהגים אותו דבר.

גם אם נדלקת נורה לאמא - תמיד אפשר לתת לזה הסבר אחר.

נניח ואצא שואלת את המטפלת, היא תענה באמת ש- בדיוק חבטנו את ראשו במזרן כי הוא לא ישן צהריים..?

גם אם האמא מרגישה שמשהו לא בסדר, המטפלת לא תהיה המענה במקרה של אלימות מן הסתם.

ואם היית מעבירה במקרה של חשד, זה בלב שלם שיכול להיות שילדים אחרים נפגעים? העיקר לא להקליט? 

אין בתורה שלי כזו מצווה😅.

פשוט בעיני זו דרך עקומה מאוד כשאפשר ללכת ישר.

אם ילד שלי היה חוזר עצבני כל יום מהגן הייתי שואלת את המטפלת ישירות. אם לא הייתי מקבלת מענה / המצב נמשך - עוברים הלאה - יש מטפלות נוספות בחדר, יש בת שירות, יש מנהלת, יש הורים נוספים...

תפתחי ראיונות עם הורים שהילדים שלהם עברו התעללות - תראי מה הם מספרים.

אני תופסת את הראש וחושבת: איפה הייתם לעזעזל?!

(זה מגעיל ושיפוטי, אני יודעת😒).

ושוב, אני מדברת על אלימות.

אני כאמא לא מתרגשת אם המטפלת יום אחד הימים קצת את הקול,טעתה, או היתה קצרת רוח.

לא רק בגלל שזה שיפוטי, אלא כי שוב - עד לא מזמן אף אחד לא היה מעלה בדעתו שהאנשים שאמונים על טובתו הפיזית והנפשית של הפעוט/ תינוק שלהם - מועל באמונם בצורה אכזרית. ולכן לא נעשה ההקשר לאלימות.

וגם כשכבר התגלתה הפרשה של המפלצת מעודה ודומיה - מי חשב שזה יגיע למימדים כאלה שכל שני וחמישי מתגלות עוד מפלצות?

לדעתי את ממש טועה.

ואגב, גם למפלצת מעודה ולדוציה רוב הילדים הלכו בשמחה. תגובה של פעוט לאלימות לא תמיד ניתן לקשר ישירות. היום זה כבר אחרת ואנחנו לא תמימות כמו פעם. ב"ה.

חכמת הבדיעבד היא לא כמו להיות מהראשונים שנכוו, בעידן התמימות

שכבר קרו?

היום לצערנו אנחנו יודעים שקיימות כאלה מטפלות ויש היתכנות למקרים כאלה מזעזעים - מה הבעיה ללמוד מזה ולנקוט בדרכי פעולה?

התנהגות חריגה של הילד שווה בדיקה!

רוצה להקליט - מצוין.

אני פחות מתחברת.

אדרבה, טוב מאוד לדעתי להפיק לקחים מסיפורים שכבר קרו. ולהיות חכמות יותר, גם אם תקראי לזה חוכמת הבדיעבד.

מה שכן מצער וחבל שבעקבות הפרשיות שהתפוצצו - מטפלות נתונות תחת מעקב ודיקטטורה לא אנושיים שלא בכלל שהן באות לעבודה.

לכן אני אומרת, תורידו קצת את החשדות ותסמכו יותר על עצמכן. עכשיו כולנו יודעות מה יכול להיות ומה התסמינים.

שמכל הסימנים שהיו

מה שאני הסקתי, זה שאי אפשר לדעת חד משמעית

יש ילדים עם בעיות רגשיות. המון.

למה תקשרי את הקושי? לאלימות?

ואם תקשרי לאלימות - איך תוכיחי בלי המקליט? תתני לה להמשיך להתעלל בעוד ילדים?

עם כל הכבוד למקום שלנו כאמהות, הפרשיות הכואבות האלה הוכיחו לנו לא שאנחנו לא מספיק טובות בלהקשיב לילדים שלנו (שזו די השורה התחתונה שלך. ואני מאוד לא מסכימה איתה), אלא שאין מנוס מלהיעזר בפלאי הטכנולוגיה עם תינוקות רכים ופעוטות.

רוצה להמשיך לסמוך על האינטואיציה? מעולה.

אני לא שם.

ואני לא אומרת מראש שכל המטפלות אלימות,ממש לא. אני בטוחה ויודעת שיש המון נשים מדהימות במקצוע הזה. אבל מאחר וכל ילד מגיב אחרת לאלימות, ולעתים ניתן לקשר את זה לעוד דברים שעוברים על הילד בלי קשר לגן - כל עוד הוא לא מדבר, לדעתי חובה של כל אמא להקליט באופן אקראי לפחות פעם אחת.

ואפשר כמובן שלא להסכים. אבל לדעתי את מאוד תמימה. מקווה שבאמת ב"ה אין אצלכם סיבה לבדוק.

(גם אני כשבדקתי גיליתי שהכל בסדר ב"ה. אבל לא הרגשתי רע עם עצמי. הילדים שלי היו תינוקות שלא יודעים לדבר. האמון במטפלת לא עולה על טובתם ושלומם הנפשי והפיזי)

איך ייתכן שההורים בהתחלה לא הבינו.

ממש תודה, לא חשבתי על זה.

זה באמת היה מופרך לקשור התנהגות חריגה לזוועות כאלה שמי חשב שקורות בכלל.

אבל כיום ב"ה זה אחרת, ויש מודעות. והחובה היא שלנו כאמהות.

עד שאחד הילדים יצליח להוציא את זה החוצה??

ילדים בגיל מעון לא מסוגלים התפתחותית להביע ולדברר את עצמם...

מגיל גן את לגמרי צודקת! ולכן אני מקליטה רק במעון

המלצתי- תקליטי ואולי תופתעי... ומקסימום תדעי שצדקת

אבל זה באמת תלוי אופי. ומבינה שיש טיפוסים שהקלטה חד משמעית תרגיע אותם - וזה מצוין.

אני סה"כ פונה לקומץ האמהות  שאולי בנויות כמוני ומחזקת אותן לסמוך על עצמן.

אני מאמינה בכל ליבי שהמטפלות שבחרתי לילדים שלי הן נשים טובות.

אני מאמינה שלידדים שלי טוב ושהם אהובים.

אני מאמינה שכל בוקר אני שולחת אותם למקום טוב

אבל לרגע אחד לא סומכת על אפחד.

חובתנו כהורים להיות עם יד על הדופק ובגישה של 'כבדהו וחשדהו'

עם כל המטפלות של הילדים שלי היה לי קשר טוב.

תקשורת שוטפת

ובאמת יחסי אהבה.

עם חלקן  אני בקשר עד היום וממליצה לחברות

אבל לא פחדנו להעביר ביקורת כשהיה צורך.

להעיר על דברים שלא מצאו חן בעינינו ולמתוח גם גבול כשהיה צורך.

הכל נעשה בצורה מכובדת

וכן. הייתי מגיע ו'מרגלת' באמצע היום מאחורי הדלת.

ואם הייתי מרגישה צורך- הייתי מקליטה בלי להסס

לא סומכת על אפחד

(מכירה את הביטוי- אין לנו על מי לסמוך...)

למה לא פשוט לדבר איתו??

מרגע שהבת שלי למדה לדבר אנחנו מדברות כל יום איך היה ו*מה* היה.

היא מספרת לי בדיוק מה קורה, איזו גננת צועקת, מי הרביץ למי (בין הילדים), מי לא שיתף אותה במשחק...

וכן, אני סומכת עלייה לגמרי שתתן לי אינפורמציה.

כשהיא הייתה קטנה שלחתי אותה למקום שאני סומכת עליו ב100%. וכשהיה לי עניין עם אחת המטפלות (לא אלימות, של המטפלת מולי) אז המנהלת דאגה שהיא לא תהיה עם הבת שלי. הרגשתי שיש לי עם מי לדבר, ויש מי שיבדוק שהכל כשורה.

לא הייתי שולחת למקום שאני לא סומכת עליו.

מגיל 3 +-, תלוי בילד

אבל תינוקות עד גיל שלוש חייבים להקליט. גם אם את מרגישה שאת סומכת על המקום. מטפלות ומעונות עובדים ככה כדי ליצור אווירה של אמון מול ההורים (שזה מאוד חשוב!) אבל הרבה הרבה מהמעונות עושים זאת כדי להסתיר עוולות😔 לכן אין לסמוך על השדרים שאנחנו מקבלות מהם

רק הקלטה תיתן תמונה אמיתית

היא עשתה טעות ואולי אם ידברו איתה יקבלו הסבר אחר למקרה ואולי זה המקרה ועכשיו יבהירו לה את מה שמצפים ממנה לגבי חפץ מעבר וזה לא יחזור על עצמו.

מכאן ועד להוציא מהגן על מקרה כזה בודד, נסחפתן....

ולא נתקלתי שהיא אמרה כאן שהשאירו אותו עם נזלת בתור עונש.

זה מזכיר לי:

כשהבן שלי היה במעון הוא שם ציצית לפני גיל שלוש והתחיל לשים ביום שישי אז כל השבת דיברנו על זה שהוא יברך מחר בגן.

למחרת הוא לא ברך וסיפר לי על זה בשני בבוקר בדרך למעון שהוא לא ברך בגלל שהגננת אמרה שהוא לא הגיע לגיל 3.

אז דיברתי עם הגננת והיא הבינה את הטעות שלה  והילד התחיל לברך.

ואני בטוחה שבפעם הבאה שילד שעוד לא בן 3 יגיע עם ציצית לגן- יתנו לו לברך.

לפי הרוח כאן, אם הייתי מספרת את זה כאן כנראה הייתן אומרות לי להוציא אותו מהמעון.....

תודה לאל שעזבתי את העולם הזה

רק

ורקקקק!!!!!

בגלל האמהות.

שהורסות הכל. עסוקות בלעטוף בלי סוף

ותמיד המטפלת גרועה

ותמיד לא צודקת.

הכו אותי בצורה מסוימת כי לא הספקתי להחליף טיטול!!!!!! בסוף יום!

זוועה. ההורים היום איבדו את זה לגמרי.

ההחלטה הכי טובה שעשיתי. 

וחבל מאוד שזה ככה.

אנחנו צריכות את המטפלות

כי בלי זה לא נוכל לצאת לעבוד

ומגיע להן היחס הכי מכבד בעולם! מגיע שינשקו להן את הרגליים!! כן כן

נכון שהן בחרו בעבודה הזאת

זה עדיין לא אומר שלא מגיע להן יחס מכבד במיוחד.

זאת עבודה קשה בטירוף

וקורה שעושות טעויות לפעמים

כולנו בני אדם

ולפעמים הסיטואציה גרמה לזה .

אז מי אנחנו האמהות שלא נמצאות שם, לשפוט אותן ולהסיק מסקנות?

מותר לנו האמהות ללבן את הדברים מול הגננת אבל אפשר לעשות את זה בצורה מכבדת ולא תוקפת.

תמיד

שגם מטפלת היא בנאדם. באמת בנאדם אמיתי

לב ,רגשות

וכל מה שזה אומר

כל עולם החינוך חייב מהפך!

באמת עבודה קשה

יש לי חברות מורות שגם אומרות את זה

מגיעים הרבה הערכה ואהבה!

מה שאני לא אדע לא כואב לי...

מה שכן כואב לי

זה שמצפים שהמטפלת או הגננת תהיה מושלמת

ואם שומעים אמירה לא במקום או ששומו שמים הגננת הרומה דול על הילד

כבר עושים לה את המוות

תראי את התגובות כאן!

היא לקחה לו את הדובי וכבר כותבים שיש לה לב אבן ודחוף לנוציא את הילד

גם אני בבית לפעמים נכשלת בהרמת קול על הילדים או בתגובה לא הכי מיטבית

אני מבינה וברור לי שגם בגן זה קורה ויקרה. אבל יש אימהות שזה לא ברור להן ועל כל שטות הן כבר גורמות לפיטורין או מאיימות בהגשת תלונה. כן כן פיטרו קולגה שלי על שטות כזאת ואני מכירה עוד שלא פטרו אבל איימו על נשים טןבות בתלונהוגזלו מהן את שמחת החיים לתקופה ארוכה.

אז כן, כשאלה פני הדברים ופני ההורים יש לי בעיה עם הקלטות

וזה לחלוטין פוגם גם באיכות הטיפול

כי גם כאשר, כמו שבארץ אהבתי כתבה, ברור לי שהתגובה המקצועית והחינוכית הנכונה היא להרחיק את הילד מהקבוצה כתוצאה

אני לא אעשה את זה

כי אם יש הקלטה זה לא יישמע טוב

כי אם האמא תשמע ממנו וואי וואי

כי למה אני צריכה לעשות את זה לעצמי?

אז ילדים עם התנהגויות שונות לא מצליחים ללמוד לעצור אותן. ותאמיני לי התנהגות התלמידים עם השנים הולכת ומקצינה בדיוק בגלל הדברים האלה.

המפסידים הראשיים הם הילדים של כולנו.

כמובן בגבול הסביר 😁

כשאני משגיחה על ילד אחר, שהוא לא הילד שלי, אני פי אלףףף יותר נזהרת. ככה זה אמור להיות.

לא לוקחים לילד חפץ מעבר, לא מענישים ילדים כל כך קטנים בזה שהם לא יקבלו אוכל.

מה שהורים שומעים בהקלטות זה מזעזע לפעמים, מאחלת לך שלא תדעי.

מטפלות שצורחות על ילדים, מטפלות שמאיימות על פעוטות שלא יחליפו להם טיטול או שאמא לא תבוא לקחת אותם היום מהגן.

כששומעים הקלטה טובה זה הכי כיף בעולם, תהיי בטוחה שאף הורה לא מחפש באלגן.

אני תמיד אומרת שמי שאין לו מה להסתיר לא יפחד מהקלטות ומניסיון שלי זה נכון 100% מהזמן.

אותי ולא נעים לי...

מנסה לענות מהצד של המטפלת,

עבדתי במעון כמטפלת צעירה, מאד אהבתי את הילדים, והם אהבו אותי, אבל כשאת אחראית על 9 פעוטות את חייבת שיהיה סדר וגבולות. זה לא כמו בבית שגם אם הוא לא מקשיב אפשר מהר לסדר אחריו, ולצחוק כמה שהוא מתוק כשהוא עושה שטויות...

יכלתי להגיע למצב שילד משתולל, שופך משחק בכוונה ומסרב לאסוף, ואז צוחק וממשיך לדבר הבא... וכשאחד מתחיל כולם אחריו. כן הייתי יכולה להגיד שאקח את המוצץ/ דובי עד שיסדר, ברמה שהוא יכול, עם עזרה אם צריך.  בד"כ זה היה עובד מהר,

אף פעם זה לא היה עונש. יותר נסיון להעלות מוטיבציה ולהפסיק התנהגות שלילית.

השתדלתי לתמלל את זה בתור "אני אשמור לך את המוצץ" וכמובן מחזירה מיד כשאוסף, ואם רואה שקשה לו מידי אז מנסה 'לרדת מהעץ' ולתת לו בכל זאת...

חשוב לי להגיד לכל האמהות, גם אני הייתי שם, והיתה לי המון ביקורת על מטפלות. ואז כשהתחלתי לעבוד במעון הבנתי שדברים שרואים מכאן לא רואים משם...

להיות עם 9 מתוקים זה לא כמו להיות עם הילדים שלי בבית... זה הרבה יותר קשה...

כמובן שתמיד צריך להיות עם יד על הדופק, ואני לא מצדיקה כל התנהגות... רק לנסות לדון לכף זכות...

והלוואי שהיתה יותר הדרכה במעונות, וגם יותר צוות...

שמנסיוני מטפלות פחות קולטות שבובה היא חפץ מעבר ברמה של שמיכי ומוצץ. לבת שלי יש בובה שהיא חפץ המעבר שלה מגיל פצפון וכל מסגרת שהיא התחילה הייתי צריכה להסביר שזה לא סתם חפץ מהבית אלא חפץ מעבר.

אני חושבת שלרובינו נשמע מזעזע לקחת לפעוט מוצץ מהפה בלי הסכמה. אבל גם כאן היו נשים שהרגיש להן סביר לקחת לו את הבובה. הרבה אנשים פשוט לא רואים את זה באותה רמה. לבת שלי יותר קשה שמישהו נוגע בבובה שלה בלי רשות מאשר שאח שלה חוטף לה את המוצץ מהפה.

כל תחילת שנה היה צריך להסביר את זה למטפלות כדי למנוע אי הבנות. לפעמים גם להזכיר כמה פעמים עד שהן ראו בעצמן כמה היא קשורה לבובה

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈