ככה בעלי עושה אנחנו לא נקום לפנות בוקר כי השעון שלו מצלצל...

תודה למי שענתה

@יעל מהדרום @טארקו @אין לי הסבר

מזדהה, אחרי יותר מעשור שאנחנו נשואים אין לי באמת פתרון

דווקא ביום חול את יכולה להשתיק מהר את השעון ולהעיר את בעלך בעדינות.

להיות לא בבית שלך זה קשה פסיכי.

לא יודעת מה האלטרנטיבות ומה האפשרויות.

אולי להתחפר במיטה ב21:00 בערב ושבעלך יסתדר עם כולם ועם ההורים שלו.

שחררי שליטה ופשוט תלכי לישון מספיק מוקדם שיהיה לך כח ליום המחרת.

לי עזר גם לקחת את הילדים לאיזה משחקיה בקניון, לקנות לעצמי קפה ומתוק ופשוט לבכות את החיים.

מוזר או לא, לא דפקתי חשבון גם ככה לא מכירה שם אף אחד ולא מכירים אותי..

לפי התשובות של בעלך נשמע שגם הוא בלופ של קושי. אולי יעזור לכם לצאת לסיבוב בערב ולשחרר קצת?

הוא לא מספיק מבין את הקושי שלי בבקרים פשוט.

הוא יוצא לעבוד

בהחלט ננסה לצאת בערב

מקווה שנמצא פתרון לשלושת הקטנים

שימחת! 

ואסור להם לשאול.

בהצלחה!

תודה רבה!

כשתתחילי, את יכולה - אם את רוצה לשלוח אישור על כך שהתחלת טיפולים וככה יש לך הגנה מפני פיטורין (לא יודעת אם צריך ותק בעבודה או לא)

וגם תוכלי לדווח שעות היעדרות לצורך הבדיקות.

אם העבודה מתחילה ב 0830 יש לך מספיק זמן כדי לעשות את הבדיקות, במיוחד שזה קרוב לעבודה

וגם לרוב בדיקות פוריות מתחילות ב 7-730.

כשתצטרכי להיעדר ליום שאיבה או החזרה, או שתגידי את האמת או שלא.

אני התחלתי עבודה חדשה בזמן הטיפולים, בעבודה הבינו את זה ממש בטוב. 

וואו יקרה בהצלחה!!! אני כל-כך מקווה בשבילך שתתקבלי - קשה ממש למצוא עבודה ועוד כזאת שאת אוהבת.

איתך בתפילה. 

ממש אל תגידי להם שום דבר. זה לא רלוונטי.

אחרי שתתחילי ככל שתצטרכי תגידי שאת מגיעה מאוחר וכדו'

תודה!!

תודה לכולן.

יש עוד שלבים בדרך, אעדכן בעז"ה

שילך לך הכי טוב שיש

גם בעבודה

וגם בטיפולים

בעז"ה אחרי שתתקבלי אם תראי שזה לא מסתדר לך עם השעות תוכלי לדבר עם המנהל/ת

אין שום סיבה שתיידעי עכשיו 

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

שמיכה הוא מתעקש לשמיכת נוצות. כי היא כבדה לו על הגוף והוא אוהב את ההרגשה.

אין לנו וילונות או שטיחים.

מקווה שיגיע מהר ונראה שיפור

תודה

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

ולראות אם זה מספיק

כמובן בליווי רפואי, זה גם ככה צריך מרשם. אם את מרגישה שהרופא שהלכתם אליו לא מבין את החשש שלך מסטרואידים אז לכי לרופא אחר שנשמע לך מומחה

אם כבר ניסיתם ולא עזר או אם הרופא חושב שזה לא מתאים כאן אז כנראה אין ברירה אלא לתת סטרואידים, לנסות את המינימום שיתן הקלה. לפעמים נותנים מקומית באף אם זה מתבטא דווקא בנזלת

אבל לחיות עם אלרגיה שמתפרצת זה יותר מזיק מאשר סטרואידים... מכל הבחינות

(אנחנו כן קיבלנו במרשם)

נראה לי שזה יותר מומלץ באופן יומיומי

אנחנו קיבלנו את זה לתת באופן יומיומי כמניעה לאלרגיה (אלרגיה אחרת, לא לקרדית האבק, אבל דומה)

אחפש את המרשם שהוא כתב לנו.

וננסה קודם דרך האף

תודה!

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי

לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לק"י

וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.

ומזל טוב!!

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

מזל טוב! 

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה

בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים

(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

קנינו כדורי פלאפל מוכנים, להכין בתנור

פיתות

חומוס, טחינה, מטבוחה

סלט ירקות

כרוב חתוך של חסלט

צ'יפס

מלפח"צ

שתיה

הכנתי עוגת קרמבו ללא גלוטן לקינוח

הכנו מזכרת מהממת לכל משפחה שבאה. ברכת הבנים חרוטה על פרספקס. 

יצא מושלם! 

אם לתועלת כותבת כאן מאיפה, אם לא מתאים המנהלות יכולות לערוך..

DOLB - Laser works & art | שירותי חריטה בלייזר מקצועיים

נראלי זהו בגדול אם אני זוכרת נכון.

תכננתי להכין שקיות הפתעה לילדים, קניתי שקיות משולשות, תכננתי להכניס מרשמלו, סוכריות שוקולדים אבל לא הספקתי.
 

הרב של בעלי בא, אמר כמה דברים וגזר ראשון תלתל

אח"כ כל אחד גם גזר וברך אותו.

לא הספקתי להתארגן על לוח אותיות,

אז קניתי אותיות מגנטיות,

סידרתי אותן על לוח מגנט גדול ובמרכזן שמתי קערית עם דבש ואמרנומאיך זה קשור, הוא טעם מהדהד

מתנות וזהו בגדול נראלי.

בבית ספר התורני "נווה אריאל" ומהתרשמותי הוא ממש איכותי עם צוות מעולה.

פקקים יש. כמעט כל בוקר. תלוי בשעות כמובן, אבל אם את לא גמישה בשעות זה קשה.

יש בעיקרון את הקהילה הרגילה של אריאל ואת הקהילה של נצרים שהגיעו לשם ויש להם מוסדות משלהם. יש כמובן גנים דתיים. יש ממד אחד אור זבולון, סיפורים שאני שמעתי משם לא היו מלהיבים אבל זה בטח סובייקטיבי. אם הילדים שלך סבבה עם מסגרות יש מצב שיהיה להם בסדר. אם אני לא טועה לנצרים יש בית ספר תורני לבנות  ותלמוד תורה לבנים. עליהם שמעתי דברים יותר טובים. קהילות יש כמה, בכללי אחלה. השאלה אם את מחפשת משהו ספציפי. 

לגבי פקקים לכיוון ראשון לציון למשל

קראתי בכמה מקומות שאנשים יוצאים מוקדם ומגיעים לאיזור המרכז נגיד לפתח תקווה בין שעה לשעתיים וכל מיני כאלה . השאלה אם זה באמת ככה?

רוצה לדעת אם יש קהילה דתית באיזורים החדשים ממה שידוע לך? או שזה בפיזור כזה בכל העיר 

באיזה שעות אתה יוצאת אם אפשר לשאול?

זה משנה אם יוצאים בשעה מסוימת או שתמיד יש פקקים?

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

אולי לא מה שקרה לך אבל היו דברים, נתתי לזה זמן וחזרנו ליחסים רגילים..

זה לא הזוי, זה אפשרי. תחשבי מה זה לנתק את בעלך מהמשפחה שלו. היית רוצה שינתקו אותך בגלל טעות שאמא שלך עשתה? לאמא שלך היית סולחת..

אז תלכו פחות, אבל עדיין..

גם גיסתי יצא שצעקה על הבת שלי ולא הסכימה לה באיזה משחק.. שוב, נתתי לזה זמן וחזרנו כרגיל.. 

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

(לא עם חמותי... בת משפחה אחרת)

לפעמים שלוקחים את הזמן לסלוח אז הריחוק הולך וגדל

ומגיע למימדים שכבר קשה לחזור אחורה

וזה כואב מאוד

אין פה בהכרח עצה מה נכון  לעשות

אבל אולי כדאי לשקוך משהו בניים

כמו

שבעלך יעביר מסר שאת  צריכה עוד קצת זמן

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

אבל יכול להיות שבעיניים של החב2ה זה כך, והמציאות קצת שונה, יכול להיות שזה נופח יותר ממה שבאמת...

מה את שואלת בעצם?

המוצלח הוא ליצור קשר בצורה עצמאית עם בנות שהיא מתחברת אליהן.

ככה יש מגוון חברות שלא תלוי בקליקה כזו או אחרת. 

יש הבדל בין מצב שבו אישה מתנהגת לאחרות בצורה לא נעימה (מדברת לא יפה, מרכלת מאחורי הגב) לבין מצב שבו אישה מתנהגת בצורה לגיטימית, אבל התוצאה לא נעימה לאחרות (לדוגמה: מפטפטת רק עם החברות שלה בגינה ולא מנסה לשתף אחרות בשיחה).

אם זו האפשרות הראשונה - זה באמת לא בסדר. אם זו האפשרות השניה, יכול להיות שיש כאן עניין של תיאום ציפיות.

באולפנה יש שאיפה לגיבוש כיתתי או שכבתי, אבל אנחנו כבר לא שם. המקום של החברה בחיים שלנו משתנה, הצורך בחברה משתנה, וגם הזמן והכוח להשקיע בחברות מצטמצמים.

יש נשים שגם בחיים הבוגרים מחפשות את הגיבוש של כל הקהילה ביחד, ויש נשים שצריכות כמה חברות וזהו. זה לא עניין של קליקות, זה עניין של בחירה להשקיע את הזמן והכוחות המצומצמים בקשרים מסוימים, ולא להתרחב מעבר לזה.

אני כמובן בעד להרחיב מעגלים ולשים לב למי שבצד, אבל לא שופטת לרעה את מי שאין לה משאבים פנויים לזה.

בין אם מדובר בהתנהגות שהיא אובייקטיבית לא בסדר ובין אם מדובר בהתנהגות לגיטימית שלא נעימה לי - מה עושים עם זה?

בעיניי המפתח הוא להתאים את הציפיות למציאות.

לפעמים יש ציפיה שבקהילה מגובשת כולן יהיו חברות של כולן. לפעמים יש רצון שמישהי תשים לב ותכניס אותי למעגל שלה. קשה וכואב להרגיש שכולן סביבי מסודרות חברתית ורק אני לא בעניינים, בטח אם חשבתי שהחיים בקהילה יתנו אוטומטית מענה לצד החברתי.

אפשר וצריך לתת מקום לכאב הזה, ויחד עם זה - אם רוצים להתקדם הלאה, הדרך היא לקחת אחריות על חיי החברה שלנו. לא לצפות שהחיים בקהילה יהפכו אותי אוטמטית לשייכת, לא לחכות שמישהי תשים לב אליי, אלא ליצור לעצמי את הקשרים והחברויות שמתאימים לי.

זה לא קל, ויכולות להיות הרבה אכזבות בדרך, אבל לצפות שאחרים יעשו בשבילי את העבודה כנראה יהיה מאכזב הרבה יותר.

וכבר חזל הנחו אותנו "וקנה לך חבר"

קהילה זה לא גמח שאיך שנרשמים מקבלים הטבות.

לוקח זמן לייצר קשרים וצריך להשקיע בהתחלה הרבה.

להגיע לאירועים גם אם התוכן לא הכי מעניין,

להזמין לארוחות, להתנדב לדברים,

לחפש אחרים, לחפש איפה יש צורך בקהילה שאני יכולה למלא.

אם הבעל יכול גם לרכוש את מקומו בקהילה בין הגברים זה מכפיל כח.

אבל גם אם לא, אפשר לבד.

אנחנו גרנו פעם באיזור שהוא לא קהילה, אבל היו די הרבה משפחות דתיות בכל מיני סגנונות.

לקח שנתיים שרק נתתי ונתתי (הזמנתי לארוחות שבת, הזמנתי חברים של הילדים, כשהייתי בחופשת לידה וממילא הוצאתי את הילדים שלי בנחת מהגנים, אספתי גם חברים שלהם מתוקים, משלוחי מנות רק נתתי בקושי קיבלתי חזרה ובטח אף אחד לא חשב לתת מיוזמתו)

עשיתי את זה אחרת לא הייתה לי אינטרקציה בכלל עם אנשים מהשכונה וזה היה נחמד שיש אנשים שמחליפים איתי שלום- שלום.

וגם נניח בפארק אם הייתי צריכה שניה לקום לילד היה מי שישים עין על העגלה בזמן הזה..

זה בערך מה שקיבלתי בתמורה להרבה מאמץ שהשקעתי ובסוף אחרי שנתיים משהו התחיל טיפה לזוז לכיוון שהזמינו אותנו, הציעו לנו עזרה וכד'. אח"כ עברנו דירה אז לא הגענו למצב של שיווי משקל, אבל התקופה הזאת זכורה לי לטובה ממש.

היה עדיף לי שאני זאת שתמיד מזמינה ושולחת עוגות מאשר שלא תהיה אינטראקציה בכלל אז זה שאחרי שנתיים משהו השתנה זה בכלל היה בונוס, לא היה היעד. אבל זה לימד אותי באופן כללי מה זה בעצם אומר לקנות חבר.

אגב לפני שהגענו לקהילה שבה אנחנו גרים

הזהירה אותי אישה שיש שם לחץ חברתי לכל מיני דברים

וקליקות

בפועל הגעתי, אני כאן כבר מספר שנים, וואלה, לא חווה את זה

כנראה תלוי בנקודת המבט הכללית על העולם ובביטחון עצמי

וגם בשהתדלות להתערבב בטוב עם החברות

צריך למצוא את החברים הספציפיים שלך ואיתם לשמור על קשר.

אף אחד לא חייב להיות חבר של כולם, כן להיות מנומס, נחמד ואדיב. אבל אף אחד לא חייב להזמין לסעודת שבת כל משפחה בקהילה... 

וגם לא סיבה אמיתית לנער את הבנות שמתנהגות מגעיל

פשוט להתרחק מהן וליצור סביבה של חברות שטוב איתן ונעים

אם יש בקהילה יותר מ10 משפחות אני מאמינה שיש מספיק בנות שהן גם סבבה