כמה ניסיתי לתפוס אותם שנה שעברה

וגם אחרי שמילאתי את הטופס אף אחד לא דיבר איתי

וטוב שכך.

השנה פשוט לא שמתי במעון וזהו.

במקום כל הכאב ראש הזה.

זה פשוט עניין של בחירה וסדרי עדיפויות

אני בשביל להישאר עם הילדים גרה במקום שלא הייתי גרה בו אם הייתי יוצאת לעבוד

ובשביל להישאר עם הילדים אנחנו עושים כל מיני ויתורים אחרים שקשורים לכסף

אבל נכון לעכשיו שווה לנו את המחיר.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

עם מקלות הקשה?

אולי זה המטאטא?

אם לא מקליטים- לא יודעים כלום

או מטה של משה רבנו או לא יודעת מה.

חוששת שאם אקליט יוציאו אותנו מהגן ואני חייבת לעבוד

חוצמזה שחוקית מותר להקליט

זה יכול להיות כל כך הרבה דברים חוץ מאלימות

והאמת שלא ברור לי ההנחייה להקליט אם כל כך ברור שיש אלימות.

אם כל כך ברור לך שיש אלימות איך את מכניסה לשם שוב ילד? רק בשביל הוכחות שיחווה שוב אלימות?

אם יש חשד אז מבררים יותר לעומק

אבל לא ישר מחליטים ממשפט אחד של יחד

אולי הבום בום זה בכלל איזה מקל עם תוף שככה הגננת קוראת להאסף למפגש או משהו

אולי פרשנות יצירתית שלו על משהו אחר שהיא עשתה

הילד בן שנתיים

וזה לא שאני אומרת לא להאמין או לברר ולהיות שאננים!!!

אבל גם לא לחתוך ממשפט אחד

תמיד אני בעד לברר. אם תסתכלי על. התגובות שלי תראי.

אבל כאן היא מתארת שלא טוב לילד. לא רוצה ללכת למעון. מספר על ילדים שמרביצים. ועל גננות שעושות בום בום... לי זה לא היה נשמע טוב.

וגם אמרתי שאפשר לשים מקליט. אישית אני מעדיפה לבוא בזמנים לא שגרתיים ולראות את המצב. פשוט כאן היה נשמע לא טוב... 

ונרגע אחרי זה

ואני בעד לברר ולבדוק

פשוט מההודעה שאליה הגבתי היתה מסקנה חותכת יחסית להוציא

ועליה הגבתי..

מבינה אותך עכשיו יותר

יכול להיות נקישה במשולש.

תשאלי את מנהלת הגן. תגידי לה הבן שלי אמר שעושים בום בום עם מקל. תני לה לבלוע את הרוק שניה.

ותוסיפי: כנראה הוא מפחד מהרעש, מה זה יכול להיות?

האם אפשר לעשות חלש יותר או צלצול נעים יותר?

ואז תראי לפי התגובה שלה אם היא זעה באי נוחות או שהכל סבבה מבחינתה.

את יכולה לבקש לבוא לתצפת (בתיאום מראש) במהלך היום בלי שהוא רואה.

את יכולה לומר שאת רוצה לראות בעיניים שבמהלך היום הוא מגיב טוב ורגוע.

אל תתביישי לבוא בשעות מוזרות. זאת זכותך. תראי בעיניים מה קורה שם במהלך היום.

אל תהיי ביקורתית במהלך הביקור, כן תציפי שאלות, תרשמי לעצמך את ההתרשמות ואחרי כמה פעמים אם יש משהו לדבר עליו אז שזה יהיה בצורה מכובדת ועניינית. כשזורקים הערות במהלך ביקור לא שגרתי זה מחרפן את הצוות.

תחמיאי ותחייכי הרבה וככה פחות יתנגדו לביקורים. אבל חשוב שתראי בעיניים מה הולך ושהמטפלת מתאימה לבן שלך.

אולי זה רק קשיי הסתגלות באמת, אולי זה קושי מעבר.

קשה לשפוט בלי לראות בעניים.

שתגיעי יקרה ארוע??

גם אם יש ארועי אלימות שחוזרים על עצמם תגלי את זה רק אם תקליטי יום שלם

אי אפשר להעמיד פנים יותר מחצי שעה אלא אם זה ברמה קיצונית של אדם והיפוכו.

לרוב המוחלט את יכולה בהחלט להתרשם מצפייה של חצי שעה פה, שעה שם..

אם את באה לחמש דקות והולכת זה באמת לא עוזר הרבה.

את יכולה אפילו להאזין מחוץ לגן בזמן שהם בחצר.

מי שבטבעה מרימה קול, תרים גם שם.

מי שקשוחה, תהיה קשוחה גם שם

מי שקרה, תהיה קרה גם שם..

אפשר ללמוד מזה הרבה.

אלא מפעילה כח.. היא לא תפעיל ליד הורים

מטפלת שצורחת על ילדים, לא תצרח עליהם אם יש הורה בסביבה...

זו פשוט הטעיה

מי שהקליטה אי פעם מבינה על מה אני מדברת

זכותך לחשוב שכל ילד שמביע קשיי הסתגלות יש שם בעיית אלימות קיצונית.

אני בכלל לא שם.

זה די לא הגיוני שאי אפשר להתייעץ פה בשיקול דעת לגבי מעונות.

כל שרשור הופך לשימי מקליט, ולא ניתן להשמיע דעות אחרות.

יש פה אמהות טריות שרוצות להתייעץ שזכותן לקבל מגוון דעות ולפתח דיון שאלות ותשובות לגבי מגוון גישות לנושא.

לא צריך לכפות את הדעה הזאת על כל התגובות בשרשור בכל שרשור בנושא.

אני מבינה שאת כותבת מדם ליבך, אבל הסיפור שלך הוא לא הסיפור של כולם.

לשים מקליט יש לזה את החסרונות שלו ולא צריך ישר לקפוץ לפתרון הכי קיצוני.

יש דברים אחרים שאפשר ורצוי לדעתי לבדוק קודם.

לא חייבים, אפשר.

אני מציגה את הדעה שיש צעדים שאפשר לבדוק בנועם עם שיתוף פעולה של הצוות לפני שהולכים על הקצה עם הבעת אי אמון כמו האזנת סתר.

מניסיון שלי עם ארבעה ילדים אפשר בהחלט ללמוד המון גם מאמצעים אחרים.

קושי ובעיה תחת המטריה "הנורמלית" של קשיי הסתגלות.

המציאות במעונות לא פשוטה ושוב ושוב מתגלים מקרים. לכן, מחובתינו לבדוק ולוודא מה קורה באופן וודאי עם הילד. לשתף את הצוות זה הרבה פעמים גול עצמי כי אם באמת קורה משהו הם ילמדו להסתיר יותר

הסיפור שלי הוא שלי, זה נכון. אבל עוד ועוד מצטרפים לסיפור הזה!!! ואת יודעת מה המצב במעונות זה הסיפור של כולנו

של אלימות.

אני מסכימה עם @אמאשוני

נהיה מוגזם פה שכל שרשור על קושי של ילד במעון זה הופך לקודם כל שימי מקליט ותוציאי מהמעון.

קודם כל חושבים בהיגיון ומנסים לברר אם זה קושי רגיל או משהו חריג בדרכים הרגילות ואם יש סיבה לחשוש אז בהחלט יש גם מקום להוציא מהמעון.

אני יכולה לומר לך שפתחתי כאן שרשור בנושא שנה שעברה (בתור אמא ששנה ראשונה שמה במסגרת כלשהיא) ואחכ לא ישנתי לילות שלמים מדאגה מסרטים שבנות כאן הכניסו לי לראש.

ובמבט לאחור? לא יודעת מי צדקה אבל בסוף לא בדקתי כלום כי פשוט איבדתי את זה מכל הסרטים שהכניסו לי כאן. פשוט חיכיתי לסיים את השנה וזהו.

מה שבטוח, חכם זה לא היה. מצד התגובות כאן. היסטריה מוגזמת מידי.

ובאמת באמת, לא מבינה איך אתן מסוגלות לשחרר את הילדים שלכן שמישהי אחרת תשמור עליהן אם אתן חיות בכאלה סרטים מפחידים ואיומים.

אם לילד רע בגן או במעון אני מוציאה.

לא קשור לאלימות

לילד יכול להיות לא טוב במקום מסויים לא רק כי מרביצים לו, יש עוד סיבות...

אם הייתי יכולה הייתי עוזבת הכל ונשארת איתם בבית.

אני מרגישה שכבר הנושא מוצא לגמרי אז רק הבהרה קטנה-

המקליט נועד לתת תמונה אמיתית של מה קורה במעון. מי שלא מקליט לא יודע!

וכמו שאמרת אני לא מדברת רק על אלימות, ממש לא. אלא על אווירה. לדוגמא:

ידעת שהרבה מקשיי "ההסתגלות" הם כי מכריחים פעוטות לשבת במפגשים ארוכים?? אסור לקום מהכסא

או שאסור להם להרים את הראש מהמזרון עד ההשכמה בצהרים? ועוד

אין לי בעיה עם גבולות וכללים זה חשוב בכל מסגרת, השאלה איך זה נעשה... ומתי- כשזה נעשה בזמן שהתינוקות עוד לא מכירים את המקום והצוות,הלחץ הזה של "שב" "לא להרים ראש" וכד' זה טראומתי

ואלה דוגמאות *לא* של אלימות

כדי לבדוק אווירה אפשר לשהות זמן רב יחסית. מספיק לראות אם המנהלת על קוצים שתלכי או לא.

אם המטפלות שיוצאות מחדרים אחרים מחייכות או לא.

אפשר קודם כל איך המנהלת מגיבה לרצון שלך לתצפת. אם היא מורחת או לא.

את רואה את הדינמיקה. כדי לייצר הצגה גם הילדים צריכים לשתף פעולה ואם לא מדובר בתרמית מתוחכמת שנובעת מאלימות,

אז את מזהה שהילדים לא הולכים בקו אחד עם המתק שפתיים של המטפלת שמתצפתים עליה.

ברוב המוחלט של התצפיות שלי, עשר דקות אחרי שנעמדתי, המטפלות התחילו להתנהג טבעי ולא נחמד מדי לילדים.

את רואה את התהליך מתהווה. במיוחד כשיש כמה מטפלות.

פעם גיליתי שיש מטפלת שמעשנת, אחרי כל השאלות והחפירות ששאלתי על המטפלות בקבוצה של הבת שלי לא מצא חן בעיני לגלות שלא מספרים שיש מטפלת שמעשנת.

שאלתי את המנהלת (היא לא ידעה שבאותו יום עברתי ליד המעון וראיתי את המטפלות מעשנות)

אם יש מטפלות מעשנות והיא מיד אמרה: כן, 2.

שאלתי אם זה לא משהו שמיידעים את ההורים אז היא ענתה שהילדים שאצל אותן מטפלות יודעים על כך והיא מקפידה שיעשנו רק עם כפפות ולא בשטח המעון אלא מחוץ לשער (הם באמת עישנו בשביל בחוץ, ככה ראיתי) ופעם אחת ביום.

שאלתי אמא שאני יודעת שבקבוצה של אחת מהן אם יש מטפלות שמעשנות אז היא אמרה לי מיד כן המטפלת של הבת שלי מעשנת. אני לא אוהבת את זה, אבל היא כ"כ טובה שזה שווה לי.

ובאמת המטפלת הזאת ממש ממש טובה.

אז זה לדוגמה אירוע שקלטתי מביקור סתמי בסביבת המעון והדליק לי נורה אדומה בקשר לאמון, ותחקרתי ונרגעתי גם בהקשר ששואלים את המנהלת שאלות פחות נעימות, מקבלים תשובה כנה.

כמובן לא רק על סמך סיפור אחד ביססתי את האמון אבל צירוף של כמה דברים כן נתנו תמונה טובה.

ואם הבעיה היא חוסר התאמה בין ילד מסויים למטפלת שלו קולטים את זה.. קשה לפספס. שוב אם אין צורך בהסתרה קיצונית.

בנוסף בתצפית את רואה תגובות של ילדים אחרים מול התגובות של הילד שלך. את רואה הטיות.

למשל פעם ראיתי שלילדים אשכנזים נותנים מהביסקוויט לפני ילדים אתיופים. וכשמגיעים אליהם אם לא נשאר אז נותנים להם חצי ביסקוויט. כל מיני דברים כאלה שמאוד קשה למטפלת בזמן שהיא עם קבוצה שלמה, להתחיל בכוונה להתנהג יפה ושווה ולחשוב על ההשלכות של הכל.

בסוף זה ילדים פיציים ויש מיליון בלתמים.

אם אחרי כמה תצפיות ארוכות רואים כיתה שמתנהלת היטב. שנותנים יחס חם, שפותרים בעיות ביעילות, שיש סדר יום וילדים מרוצים, אין סיבה להניח שמשהו לא בסדר ושזאת הצגה. בעיקר המטרה לראות אם יש נקודות שאת מזהה שיכולות לעזור לילד שלך.

למשל ראיתי שמסדרים ומנקים את הכיסאות כל הילדים עומדים בצד ללא תעסוקה ורוב הילדים עונדים בשקט והבן שלי לא.

אז אח"כ הצעתי למנהלת שכדאי לבקש ממנו לעזור לנקות כי הוא מאוד אוהב אתגרים וזה ימנע ממנו להציק לילדים אחרים אז היא ענתה שהם לא נותנים לילדים לנקות אבל היא תחשוב מה כן אפשר לתת לו. אח"כ המטפלת סיפרה לי שהיא ביקשה ממנו לסדר את הספרים במדף ואיך הוא עושה את זה מדהים.. והיא למדה לבקש ממנו לעזור לחלק חומרים ליצירות והוא אלוף. ממש עפה על זה.

אז זה לדוגמה איך אני כאמא יכולה לעזור לתווך את הצורך של הילד שלי עם צורכי הצוות.

לא כל המטפלות הם כאלה מתוחכמות שיכולות לעשות הצגות מושלמות.

כמו שכתבתי, ללכת ישר על הקלטה יש לזה את החסרונות של זה. מאוד קשה לבסס אמון על מהלך שעצם העשייה שלו כבר מערערת את האמון במערכת. כל משפט שתשמעי ישר יתפרש בביקורתיות.

בהקלטה תמיד יחפשו את הבעיות. אם המצב מצדיק, אז כן כדאי לעשות את זה. אבל לא תמיד המצב כזה. וחבל להיכנס לסרטים ומלחמות כשברוב המוחלט של המקרים מדובר בקשיי הסתגלות או בחוסר התאמה נקודתי לאותו ילד שאפשר לפתור אותו בשיתוף פעולה.

אגב כשנכנסים לסרטים ולא מרוצים מתגובת הילד, זה כשלעצמו יכול לגרום לילד להגיב יותר בקיצוניות. כלומר אמא שלוקחת קשה כשהילד שלה בוכה בבוקר, עצם הרגשות שלה עלולים לגרום לילד ללמוד לא להתגבר על הפרידה וככה יהיה לו קשה יותר.

כמו ששולה1234 כתבה מקסים, לבדוק אם מישהו אחר לוקח את הילד איך הוא מגיב? אז מוסיפה שאותו אחד ייקח במשך שבוע שלם. כי לוקח זמן לילד לשנות התנהגות כתלות במי לוקח אותו.

אם הפרידה יותר קלה לו, זה אומר שחלק מהקושי של הילד להיפרד נובע מהקושי של האמא לסמוך על המערכת.

זה למשל משהו שיחסית הרבה יותר פשוט לביצוע מאשר להרים טלפון למוקד שמסייע לאתר אלימות בגנים.

עצם הרמת הטלפון, ההתעסקות באיפה להצמיד את המקליט בלי להיתפס, החפירה הפנימית של מה אני אשלח אותו לשם שוב?? הניסיון של השכל להצדיק את המהלך ולחפש אמירות ורמזים נוספים שיצדיקו את במעשה וכו' וכו', גם אם יתברר שהמעון בסדר גם אם לא מושלם, הנזק במקום הנפשי של האמא כבר נעשה.

אז אני לא אומרת לעצום עיניים.

אני אומרת לא להיכנס ישר לסרטים. לבדוק אם יש בעיות שהן לא בסקאלה הקיצונית שאפשר לפתור אותן ולילד ולאמא יהיה טוב לשלוח למסגרת הזאת.

אמא ששולחת למסגרת ואומרת שממש אין לה ברירה אלא לשלוח, סטטיסטית תהיה פחות מרוצה כי אם היא מרגישה שהבחירה לא בידיה, באופן טבעי תסתכל יותר על החסרונות מאשר על היתרונות.

היכולת לבחור, היא יכולת קריטית בהרבה התנהלויות שלנו בחיים.

אני לא אומרת לא להציג את הדעה שלך ולא לשתף בניסיון שלך.

אני אומרת בואי נאפשר שיח פתוח והעלאת דעות שונות.

עם כל מילה שלך

היום אני כבר מבינה דברים אחרת. ודווקא בעולם האמיתי אני אדם מלא אמון באנשים

המקרים החוזרים ונשנים במעונות לא מותירים לנו ברירה וכל הורה חייב, זה ממש מחובתו לדעת בבירור מה קורה עם הילד שלו. לא מה המטפלת מספרת, מה קורה באמת

אבל מעריכה את הדעה שלך אמאשוני, ובסוף כל הורה ייעשה את השיקולים שלו

בתצפות כזה בגן פרטי שהוא קטן יחסית.

בלי מרחבים של מעון והבת שלי יכולה לראות אותי כמעט בכל איזור שהם נמצאים וזה לגמרי ישבש אותה...

זה על בסיס קבוע.

לשאול את המנהלת/מטפלת לא תמיד מועיל כי יש כאלה שמטייחות את מה שקורה, גם אם אין אלימות הן פשוט לא אוהבות לתת דו"ח ומיד מתגוננות.

אין שום אופציה אחרת שיכולה לתת תמונה אמינה מלבד מקליט ואם מחביאים אותו טוב אז גם אין סיבה שיגלו אותו ואין סיבה שיווצר חוסר אמון.

האמת שגם אין לי ממש סיבה להאמין סתם ככה בכל אדם, בטח שלא במה שנוגע לילדים שלי.

באופן כללי אני מאמינה שהעולם טוב ובאנשים שבו טובים, אבל לא על חשבון הילדים שיש להם רק אותנו

שכל ההורים הלכו

ואז התחילו צרחות שהפחידו אותי

לקחתי את הילד והסתלקתי

וגם אני חייבת לעבוד!

ולא היה לי אז גן אחר בשבילו

קודם ברחנו

אחר כך התפללנו

אחכ בנס גננת צדיקה קיבלה את הבן והיה מאושר אצלה

היו כמה ימים מורטי עצבים בין גן לגן. אבל הייתי כל כך בודאות שלא ישאר שם, שלא הייתה לי בכלל שאלה. נותר רק להשען על ריבונו של עולם

זאת מוותרת והולכת על להגיע בהפתעה, *תבואי בזמן של סיום ארוחת צהרים וההשכבה לישון*

תבואי בלי להודיע מראש, ותשארי כמה דק' טובות מחוץ לדלת בהקשבה

זה הזמן הכי מעיד על הלך הרוח

יש לי הרבה מה לכתוב בנושא, אבל לא רוצה להאריך. חשוב לי להגיב במיוחד על מה שכתבת "זה הזמן שהכי מעיד על הלך הרוח" כשאת מתכוונת לזמן שבין סיום ארוחת הצהרים לשינה.

כותבת לך בתור מנהלת מעון כמה שנים טובות..

אני לא יודעת בת כמה את וכמה ילדים יש לך אבל תנסי רגע לדמיין ערב בבית עם הילדים, את אחרי יום מתיש בעבודה שאולי היה מוצלח ואולי לא, אספת את הילדים מהגנים, האכלת, החתלת, סיפרת סיפורים, שיחקת איתם, גייסת את כל כולך ועבר בטוב ב"ה, מגיע הערב כולם כבר עייפים ומותשים, בעלך לא בבית, את עם תינוק קטן שיונק, הצלחת להכין ולהגיש ארוחת ערב לכולם, הגדולים יותר כבר סיימו והלכו לעניינהם, את עוד מאכילה בכפית את הקטן ומנדנדת עם הרגל את העגלה של התינוק, הגדול צועק מהמקלחת שנגמר לו השמפו והוא צריך שתביאי לו דחוף, עוד אחד קורא לך מהשירותים שתנקי אותו, את קמה, מנקה אותו ומשאירה לו להוריד את המים, התינוק צורח, הקטן (שכבר היה מקולח) הפך על הראש שלו את הצלחת עם החביתה והגבינה, עוד שניים רבים מריבה בסגנון של "הוא הסתכל עליי" ועוד אחד חשוב לו שתקשיבי לו הרגע לבדיחה שקרא בספר, את מאבדת סבלנות, רצה לשטוף את הקטן לפני שימרח את הגבינה על כל האיזור, צועקת על השניים שיפסיקו לריב כבר ושמישהו ירים את התינוק כי אי אפשר להתנהל עם צרחות ברקע, בתוך כל החגיגה הזו שכנה דופקת לבקש חלב.

מה את חושבת שהיא חושבת? היא חושבת איזה בית נוראי, מה הולך פה? ריחות מסריחים, ילדים מלוכלכים עם שיער מלא גבינה, ילדים רבים, אמא שצועקת- ישר לרווחה! אם הם ככה עכשיו זה מעיד על מה שהולך פה כל היום!

או שאולי היא חושבת- נורמלי, אמא תותחית שעבדה בבוקר, הייתה עם הילדים כל הצהרים בטוב לגמרי, הקשיבה לכולם, דאגה לכולם, היתה מלאת סבלנות ואהבה, ויש רגע אחד כזה בערב שבו כולם עייפים וצריכים ממנה דברים אז האוירה פחות טובה?

ככה זה בדיוק, אבל בדיוק במעון- הזמן הזה של אחרי ארוחת הצהרים זה אכן הזמן שבו תשמעי את האווירה הפחות הטובה, אבל להגיד שזה הזמן שמעיד על הלך הרוח?! טעות קשה, זה פשוט לא נכון!

וזה- מעיד על חוסר האמון שיש לך מראש במטפלות ובצוות המעון.

שוב, אני כותבת לך בתור מנהלת מעון, ואני הכי בעד שקיפות ושההורים יבואו כמה שרוצים, וישאלו איזה שאלות שהם רוצים והם בהחלט יקבלו תשובות, אני מנהלת שנמצאת בכיתות רוב מוחלט של היום, רואה בדיוק מה קורה, יש לנו ועד מעון שמורכב מהורים לילדים, יש לנו פגישות קבועות ועוד לפי הצורך, אני מתייעצת איתם כל הזמן על הכל! בשנותיי כמנהלת פיטרתי לא מעט עובדות, אני משאירה אצלי במעון רק מטפלות שאני הייתי רגועה לשים אצלן את הילד שלי, וזה לא קל בכלל בכלל! ועדיין אני עושה את זה כי זה תפקידי.

אפשר לשאול, גם שאלות קשות, ולבוא לבדוק, ולבקש שינוי

אבל *מראש* חייב להיות אמון בסיסי!! ואם אין את אמון הזה אי אפשר לעבוד. ללכת ולהקליט זו הצורה הכי קיצונית של שבירת אמון בעיניי, יש כל הרבה דברים לעשות ולבדוק לפני שרצים להקליט.

זהו לבינתיים, לא יודעת אם את תשתכנעי מזה, אבל אני כותבת בעיקר לאמהות האחרות שקוראות כאן- שידעו שהזמן של לפני השינה הוא ממש לא הזמן שמעיד על הלך הרוח!!!

וגם בשביל לטהר את שמן של המטפלות המסורות, שעובדות קשה מאוד, משקיעות בילדים ללא גבול ומקבלות בתמורה יחס כזה.. 

אם ח"ו יש אלימות פיזית או מילולית, שם הכי ישמעו אותה. כמובן שהורה שמקשיב *חייב* לקחת הכל בערבון מוגבל, וזה לא מתאים לכל הורה.

האמת שאני גם מהצד השני- עובדת עם ילדים מיוחדים חסרי ישע לחלוטין. יודעת שיש סיכוי לא רע שמקליטים אותי. ודווקא אני ממש בעד- שיקליטו! שישמעו את היחס שאנחנו נותנות לילד שלהם, שתהיה להם נחת רוח לדעת שהילד בידיים טובות. וכן, גם בזמנים יותר לחוצים וקשים, כדאי שההורים ישמעו שהלחץ מתנהל כראוי, בלי צרחות או השפלות. לא מרגישה שההורים מביעים ככה חוסר אמון, כמו שהם פשוט רוצים לדעת שטוב לילד שלהם, וזהו. 

שאת חושבת שהקלטה בסתר היא כלי לגיטימי כל הזמן, בעייני היא כלי קיצוני שמתאים למקרים קיצוניים. ולא אמרתי שאסור להשתמש בה, אבל האם לפני שהולכים על זה ניסו דרכים אחרות? האם ההורים המקליטים יודעים לנתח בצורה אמיתית ונכונה את מה שהם שומעים?

ארחיב גם בתגובות האחרות

הדבר האמיתי..?

במקרים של התנהלות לא תקינה במעון, פניה למנהלת/למטפלות זה ממש מטופש! כבר הוכח במקרים שזה גרם לצוות רק להסתיר יותר את ההתעללות😬

1. מה הכוונה התנהלות לא תקינה? מבחינתך ללכת ולהקליט אם הילד "רק" בוכה בבוקר ולא רוצה שתעזבי? או שכשהוא מגיע המטפלת לא מתפנה מכל עיסוקיה ומחבקת אותו?  כמו שכבר אמרתי- בעיניי הקלטה זה נשק שצריך לשמש למקרי קיצון בלבד- ולא בכל תהיה שעולה והתלבטות האם לילד טוב שם. והאמת- אם יש לך אמון במנהלת- למה את חושבת שהיא תסתיר זוועות שקורות אצלה? ואם אין לך אמון- אז אישית מראש לא הייתי שמה את ילדיי במקום כזה.

2. התשובה לשאלה למה לנסות דרכים אחרות- כבר הסברתי שבעיניי זה כלי קיצון, תותח כבד. כמו שלא על כל כאב ראש של ילד תתני לו מורפיום, כך לא על כל התלבטות אשים מקליט.

3. מקליט זה לא באמת הדבר האמיתי..  זה כמו שתשימי לך סרט ותחשיכי את המסך, רק תקשיבי לסרט. את תצליחי להבין את העלילה במלואה? ממש לא. אז מקליט זה אותו דבר- נותן משהו, לא אומרת שלא, אבל ממש לא תמונה מלאה וגרוע מכך יכול להוציא דברים מהקשרם לגמרי. 

כיף לקרוא את התיאור הססגוני חח

אבל,

דווקא בגלל שזה זמן קצה - בואי נראה איך מטפלת מתנהגת בזמן קצה. גם בזמן כזה אסור אסור שהיא תתנהג באלימות, נכון? וגם אם יהיו גערות או צעקות (כמו אצלי בבית בזמן קצה...) - מה בדיוק יהיה שם בצעקות האלו? האם זו גערה עצבנית או קללה? האם זו השפלה אישית או ציווי שנאמר בקוצר רוח?

גם בזמני קצה, וכשחוסר הסבלנות כמעט מתבקש, יש דרך להתנהג. ואת זה כדאי מאוד לבדוק.

אני הכי בעד לבוא ולהקשיב! להגיע בזמנים שונים, לדבר עם המנהלת ועם המטפלת, עם הצוות הנוסף ועוד,

אפשר וגם רצוי להגיע בזמן הלחוץ של לפני השינה, רק חשוב קודם כל להגיע עם אמון, ולדעת שהזמן הזה לא בהכרח מעיד על מה שקורה כל היום. אם היא תשמע מטפלת מתנהגת באלימות ובגסות, בהשפלות ובצרחות אז כראה שגם בזמנים פחות לחוצים המטפלת הזו לא המטפלת המומלצת, אבל אני מדברת על מקרים נורמטיביים ולא על קיצוניים (כמו שכתבתי בתגובה אחרת שהקלטות הן מעשה קיצוני בעיניי שמתאים למקרה קיצוני), במקרה נורמטיבי ורגיל אם אמא תעמוד ותקשיב בזמן הזה היא תשמע ילדים בוכים, היא תשמע "אני לא מרשה להרביץ" בקול רם, "תעזוב אותו", "לך לכיור אני כבר באה לשטוף אותך" אולי צעקות של "אמרתי שאני לא מרשה לנשוך" " דקה אני מסיימת להחליף טיטול ובאה" ואולי אפילו היא לא תשמע את המטפלות בכלל אלא רק בכיות של ילדים שלא נגמרות, היא יכולה לחשוב "הילדים בוכים והמטפלות לא מתייחסות!" בעוד שהגיוני שהמטפלת מאופקת מכינה בו זמנית מטרנה לכמה ילדים, מחליפה טיטולים, מחזיקה תינוק על הידיים ומנקה כדי שהזולחים לא ימרחו באוכל שנשפך.

מה שאני באה להגיד הוא שאפשר בהחלט להגיע בזמן כזה- אבל לדעת לקרוא נכון את המפה ובעיקר לתת אמון! וגם- כדאי להגיע גם בזמנים אחרים, לשמוע את הרוגע, הדיבור הנעים, ואוירה הטובה.

אגב, כל מה שאת אומרת על אמון נכון גם להקלטות. הורה שמקשיב להקלטות צריך להגיע ממקום של אמון בדיוק כמו הורה שמפתיע במעון.

פשוט בעיני הקלטות הן כלי לגיטימי לבדיקה, הכלי הכי אמין בנסיבות הקיימות, בלי צורך לבדוק לפני זה בדרכים אחרות שלאו דווקא אמינות.

שהן מתחלפות כמו גרביים.

מה שהילד לא יכול לספר, המקליט בהחלט כן ורבים הילדים שזה הציללל אותם ממפלצות.

אם אין לה סיבה- מי אני שאתן לך.

לי אישית יש הרבה סיבות למה לתת אמון במנהלת של המעון של הבת שלי וכן במטפלות שלה.

אין בעיה עם ילדים שבוכים כי הם עייפים, אין בעיה עם ילדים מלוכלכים מאוכל

יש בעיה עם מטפלת שצועקת על הילדים כי קשה ולחוץ לה. זה לא מקובל. ואני מניחה שאת מסכימה איתי

ולכן דווקא בגלל זה זה הזמן הנכון ביותר להגיע ולראות מה קורה.

היום הבן שלי נמצא במשפחתון מפוקח שמותר להקליט בו. ואני בהחלט שומעת בכיות של ילדים ושומעת מטפלת עייפה שלפעמים קשה לה. וזה מקובל כולנו בני אדם!

שוב- תודה שכתבת

מטפלת זו מטפלת ואמא זו אמא

גם אני לא אצעק על לקוחות שלי בעבודה, למרות שהעבודה שלי תובענית ולחוצה ולפעמים כבר כואבות לי הרגליים

לא באתי להשוות בין מה שמותר לאמא לבין מה שמותר למטפלת!

רק הבאתי מן משל כזה להסביר שרגע אחד לחוץ  לא בהכרח מעיד על יום שלם.

ילדים, ולא כמו אמא שנמצאת על שניים שלושה- חמישה ילדים, שהם הילדים שלה וביגלאים שונים, (שלרוב אם יש כמה אז יש גם גדולים שיכולים לעזור).

אני חושבת שצריך להיזהר, זו עבודה קשה מאוד (התנסיתי בה בעצמי) והמטפלות לא מתוגמלות בכלל. אף הורה לא יגיד למטפלת כל הכבוד שהיא לא התעצבנה, אבל מטפלת ששמעו אותה צועקת היא כבר כמעט בגדר מתעללת.

מה זה בדיוק?

מנהלת המעון אצלנו יודעת שמקליטים ובעד להקליט.

אני חושבת שמי שחוששת מהקלטות יש לה מה להפסיד.

ממש לא התכוונתי לאלימות, לא אלימות פיזית ולא אלימות מילולית.

התכוונתי להרבה בכיות של ילדים ולהרמת קול של המטפלות. זה בעיקר.

אני ממש לא חוששת מהקלטות, פשוט חושבת שזה כלי שובר אמון ולא מיועד רק למקרים קיצוניים.

שאני יכולה להבין אותך כי את מחזיקה בסטנדרט מסוים. וזה כביכול 'עלייך' ההצלחה או הכישלון

אבל מקליט זה לא שובר אמון

מה ששבר את האמון זה המקרים המזעזעים שהתגלו, בזמן שאנחנו ההורים ישנו על האף מה שנקרא וסמכנו.

אני מאוד מקווה שתקראי את זה בטוב, אני בטוחה שכמוך יש עוד אנשי חינוך עם סטנדרטים גבוהים, אבל אני כאמא לא מכירה את נבכי נפשך. ולא יודעת מה קורה מבעד לדלת כשהיא נסגרת. זה לא אישי כלפייך ולא נגדך, זה בעד הילד.

וזה שלוקחים את זה אישית כקטע שובר אמון - חורה לי. את מבחינתי כאשת מקצוע לא 'היכולת לבחור', כי מעטים ההורים שמכירים אישית גננות ממש (וגם כאלה מקרים עם התעללויות היו. וגם מקומות מאוד מומלצים) אלא את גננת. אישה שאני לא מכירה באמת. שאמונה על הטיפול בחסר ישע 8 שעות ביום, אם לא יותר, ושנשים רבות לצערנו גרמו לנו ההורים להבין שצריך לחשוד בכן. בכולכן. ושוב, זה לא אישי. אני מאמינה ואת נקראת אישה מהממת עם לב גדול אבל יש מלא אנשים שמציגים חזות אחרת מהמתרחש בלבם.

ומוסיפה -- שאם מהקלטה לא יצא כלום, את יכולה להיות רגועה ששמך הטוב יישמר ויעבור הלאה כאחת שהוקלטה ועברה את המבחן בהצלחה. בעיניי אין ממה לחשוש

ולכן, בעיניי, בהתחשב במצב המטורף שנהיה, חושבת שזה ממש לא לעניין להגיד דבר כזה.

צריך לכבד ולהבין עמדה של הורים שחוששים ולא להפוך את זה נגדם.

אנחנו לא מדברים על תקופה שלפני עשור. התגלו מקרים מחרידים. אני בכל אופן נוהגת בכבדהו וחשדהו והייתי מקליטה ללא כל צל של ספק.

יש הבדל מהותי בין צעקות של השלטת סדר בקבוצה גדולה של ילדים  לקללות משפילות ואיומים ואיחולי מוות. כל הורה נורמטיבי מבין את זה

אבל מאד מבינה את הכאב של להיות מוקלטת כשהלב שלך נקי.

נראה לי שאם מתברר שלהד"ם צריך לפייס את הגננת. זה לא קל

להיות הבנה של המערכת בצורך של זה.

מבינה שקשה לעשות הפרדה מהמקום האישי, אבל לדעתי - זה הכרחי.

לקחת תינוק קטנטן שצריך את אמא שלו ולשים אותו עם עוד קטנטנים כמוהו כשכל כך מעט צוות איתו. לא הוגן כלפי אף צד.

אבל למי שאין ברירה, אין ברירה!

אם הקליטה גננת טובה - יש מקום בעיני לפייס,

זה כואב ואנחנו אף פעם לא מצליחות לנטרל את האישי באמת.

וזה גם עניין של חשד בכשרים

יש גננות שמקליטות בעצמן בגנים של הילדים שלהן.

זה בסדר גמור!

אולי עשו מן חוג נגינה?

תשמעי, אני הכי בעד להקליט.

אבל אבל אבל - בלי פאניקה.

יש לי ילדה שלא אוהבת להיות בגן. היא מאוד אוהבת להיות בבית. השנה הפרידה בבוקר יותר קשה לה משנה שעברה והיא גדולה יותר כבר. אני מחכה כמה דק' אחרי שאני נפרדת ממנה והולכת להציץ בחלון - והנה היא כבר פורחת עם החברות.

ואני מאמינה שיש ילדים שהמסגרת של הגן יותר 'לוקחת' מהם בבוקר או בכלל.

אבל זה לא אומר שהוא חוטף שם עם מקל.

יש סימנים על הגוף? מכה עם מקל חס ושלום משאירה חתיכת סימן. בואי. לא להגזים..

אולי הרעש לא נעים לו..?

גם לי כמבוגרת יש רעשים שלא נעימים לי, ולילדים יש הרבה גירויים בגן

אני אומרת - קודם כל בנחת. ותשאלי מה זה המקלות האלה עם ה'בום בום בום'. פשוט ככה. אם לא תקבתי תשובה שתספק אותך - תתקדמי. אבל בלי היסטריה בעיניי

מעבירה לגן אחר.

זה סובייקטיבי.

אגב הייתי בסרט פעמיים זה לא שאני לא יודעת כמה מלחיץ שזה למצוא עכשיו גן חדש

תחשבו על כל האפשרויות (אולי אפשר להעביר לכיתה אחרת באותו המעון? או משהו אחר שלא חשבתם)

אפשר להתייעץ עם גננת / מטפלת אם יש לך במשפחה.

העיקר לזכור:

לילד שלך יש רק את ההורים שלו

ילד בגיל הזה הוא חסר אונים.

חובה לבדוק, לחשוב, לא לפעול בפזיזות

אבל חובה לעשות משהו.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...

כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...

(לא מדברת עלייך אלא בכללי)

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).