סקר ושאלה- האם כאימהות אתן מצליחות לאכול בריא?FreeSpirit

מרגישה שאפילו שיש לי יום חופשי כמורה

אני אפילו לא מגיעה למטלות של בדיקת מבחנים וכו

רק לאפס את הבית וכו על כל שלוחותיו (סדר, כביסה, חדרים, וכו) מונע ממני לעבוד וגוזל מלא זמן

ופתאום הבנתי שכאמא תמיד יש מה לעשות בכל זמן נתון

אז לשבת ולדאוג לעצמי לאוכל בריא ולפנות שעה זה נשיר! כל שכן בימי שגרה שצריך לארגן אותם ולהתארגן במקביל.

מי יכולה לומר שהיא אוכלת בריא,

מספיקה להזין את הילדים בפרי ואוכל בריא וגם לא שוכחת את עצמה? ומתארגנת לעבודה כיאה עם אוכל בריא?

ואלו שנבדלות ירק ודג לעצמן בכללללל איך אתן עושות זאת?!

החלטתי שבשנה החדשה אני דואגת לעצמי לספורט ותזונה

שאהיה אמא רזה ואטרקטיבית כבעבר.

השאלה- איך עושים את זה?! באיזה זמן?!

נדירFreeSpirit
אני לא מצליחה לאכול בריאמתואמת

אבל זה לא מכיוון שאני אמא, אלא מכיוון שאני (כמו ילדיי) בררנית מאוד ומעדיפה מתוקים ופחמימות

טוב, יכול להיות שאם ברירת המחדל של הילדים שלי הייתה קצת יותר מגוונת מפסטה ותפוחי אדמה, אז הייתי מכינה דברים יותר בריאים בשבילם וגם בשבילי ובשביל בעלי.

ויכול להיות שאם לא הייתי שונאת כל כך לבשל - אז באמת הייתי משקיעה ומכינה עוד דברים, בריאים יותר.

אבל שורה תחתונה - הקושי לאכול בריא לא נובע אצלי מהעומס שיש עליי כאמא.


בכל אופן, הרצון שלי לאכול בריא הוא לא כדי להיות רזה ואטרקטיבית (אני אטרקטיבית כמו שאני ) אלא כדי פשוט להיות בריאה...

אני פה כדי לומר שזה אפשריהמקורית

ודווקא מאז שהתחלתי לעבוד אני אוכלת הכי בריא מאי פעם

ואפילו הורדתי במשקל

והילדים שלי מאוד אוהבים פירות וירקות 

 

קודפ כל לגבי הילדים - הם לא ידעו מה זה חטיף שהוא לא במבה עד גיל 3.5 בערך 

ומאז התחלתי לשחרר יותר כמו צ'יפס ועוד כי הפ גדלו ויש חברים ואמא של שבת וכל הדבר הזה

אבל בעיקרון - פירות וירקות זה חלק מהותי מאוד מהתזונה שלהם. אם את רוצה להתחיל להתרגל ולהרגיל ממליצה

לך לעשות פלטת ירקות ופירות משפחתית ולהגיש מרכז. זה צבעוני, זה מזמין לקחת 

 

לגבי האוכל לעצמי - אני בהחלט מקדישה לכך זמן. אני לא עובדת מעבר לשעות העבודה גם בבית, אבל יש לי שגרה מאןד מסודרת 

לגבי האוכל. 

ימי שישי אני מבשלת כמות גדולה של אוכל כדי שיישאר לי עד שלישי ומכינה בקופסאות לעבודה

ימי שלישי שוב פעם - מבשלת או דואגת שלכל הפחות יהיה לי סלט לקחת איתי לעבודה. (סלט - משרה חסה בכמות לכמה ימים, דואגת לטונה/ ביצה קשה.. כתבתי לך עלזה בשרשור הקודם)

 

נשמע שיש לך קושי עם ניהול זמן ותעדופים 

זמן אף פעם אין. זמן עושים.

לסדר חדרים או לכבס ממש לא בא בעיניי לפני אוכל נורמלי. אני מעדיפה לקנות יותר בגדים במקום 

 

 

מבחינתי אני קודמת להרבה דברים אחרים..שלומית205

ברור שהארוחת בוקר שלי קודמת למבחנים לבדוק ולכביסה של הבית

בבוקר בעלי מכין לי סנדוויץ' עם פרי

בצהריים אני משתדלת לבשל משהו מזין ובריא

ובערב שוב לחם מלא, ירקות, גבינות, ביצים

אוכל בריא בעיני

זה פשוט לדאוג שלא מגיע הביתה אוכל לא בריא.

ככה גם מה שאני אנשנש זה יהיה פירות וירקות..

חוצמזה שאם אני חותכת לילדים שלי ירקות לארוחת ערב אני גם אוכלת העצמי נניח, כנל על ארוחת צהריים. כשכל הבית אוכל בריא גם אני אוכלת בריא.

כלים לא דחופים, כביסה לא דחופה. לאכול בריא ונורמלי זה חשוב. 

אני לא אוכלת בריאמומו100
אבל גם מעולם לא אכלתי בריא 🤭
לאפה לקצת

אבל גם כרווקה לא אכלתי בריא
 

קשה לי לוותר על כל הדברים הטעימים הלא בריאים הזמינים/קלים להכנה 🤷‍♀️

משתדלת לבשל בריא לבעלי ואז אוכלת מזה גם..ינשופה
בעלי מקפיד..
תודה על התגובות- אתן יכולות להרחיב בענייןFreeSpirit

זה שהבית לא קודם לארוחת בוקר?

קל לי כ״כ ללכת ברחבי הבית, לאסוף משחק בסלון ואז לראות שהקופסה נקרעה ואז להביא דבק ולהדביק ולראות שצריך לפתח סלוטייפ חדש, לראות בדרך שחש כתם על כסאות האוכל וגם צעצועים שמציקים לי בעין בלול, וכל הזמן טס ויש עוד ועוד ועוד דברים ועוד לא מדברת על כלים לעשות וכלים להוריד מהמייבש, וסכום להחזיר למגירה ושמלות שלי שזרוקות וצריך לסדר אז אני אשכרה לא מגיעה לכלום!

בטח לא לבשל ולא לבדוק מבחנים

ואני כמו משוגעת התחלתי לסדר את מגירות הצעצועים כי זה הרי יום חופשי שלי ויש מלא צעצועים שכבר לא מתאימים לגילם ולהתחיל סדר כזה זה מצריך מלא זמן! ואז מעמידה כביסה על בדרך

ולפעמים מה הפלא של כמה רגעים מתאפקת לפיפי מרב משימות וגם לאכול נורמלי ולהשקיע בעצמי זו פתאום פריבילגיה

זאת נראית לי הבעיה האמיתית

שמאז שנהייתי אמא

אני לא יודעת איך לשלב בין מטלות לבין עצמי!

ואשמח שתכירו את עיני בנושא

לאכול ולהתעלם מהבאלגן הקיים?

לא ליזום סדר במגירות וארונות?

איך לתעדף? כי הכללללל צריך

נדמה שכשבעלי חוזר בערב הוא עוזר במקלחות וכו שירותים ושינה ובזמן איכות אבל אנחנו לא באמת מספיקים להשתלט על הבית ועייפים וכל בוקר מתחיל במלא עבודה של אתמול.


זהו

פעם הייתה לי טבלת משימות מי עושה מהFreeSpirit

ואז גם אם בעלי היה חוזר מאוחר מהעבודה

הוא היה עושה כלים

מוריד כלים מהמייבש וכו

אבל לאחרונה אין סדר מסוים

אין לי זמן ליצר אקסל משימות

אנחנו מעבירים זמן איכות עם הילדים ומתנהלים בערב עם השגרת ערב ואז שוקעים לראות סדרה

ותמיד יום המחרת ממשיך עם בלאגן מהיום הקודם ובלאגן חדש.

מוי כיף! 

וגם שכחתי איך להרפות מרב שליטהFreeSpirit

מה זה להכנס לנוח?

להתפנק ולישון שעה ביום חופש?

וואי כאילו לא מרשה לעצמי

מילדה מפונקת הפתעה לנשואה ואמא על טורבו

מיי ג’וד!

הכפכתי. מיי גודFreeSpirit
סליחה על הטעויות כתיב מהפלאפון.
זה העניין - לא הכל צריך. הכל כדאי והלוואיהמקורית

אבל אי אפשר הכל.

זה העניין בתעדוף. להבין שיש דברים חשובים יותר ויש דברים חשובים פחות ויש דברים שאיאפשר לוותר עליהם

אם את בחורה של רשימות, תעשי רשימה של מה בעינייך דחוף.

אחרי זה מה חשוב

אחרי זה מה כדאי ואפשר לוותר. כתם על כסא אוכל זה לגמרי בקטגוריה הזו מבחינתי.


.

ואגב,מענין אותיהמקורית

את כותבת על הנושא הזה די הרבה

את מצליחה לקחת מפה או ממקומות אחרים טיפים שיעזרו לך בהתנהלות.? הצלחת לשנות משהו בנושא בשנה האחרונה נגיד..?


כי בסופו של דבר, זה עניין של ניסוי וטעייה עד שתמצאי את הדרך שמתאימה לך

אבל אם לא תתחילי במשהו, זה יישאר ככה

אם כבר רשימות -בארץ אהבתי

פעם שמעתי משהו שמאוד אהבתי. שאת המשימות שלנו בחיים אפשר לחלק ל-4 קטגוריות: חשוב ודחוף, לא חשוב ודחוף, חשוב ולא דחוף, ולא חשוב ולא דחוף.

*חשוב ודחוף* אלו דברים שבאמת חשובים, ויש להם איזשהו דד-ליין, עוד משהו אחר שגורם לנו לבצע אותן בלי להשתהות. למשל - משימות בעבודה עם דד ליין, להחליף לילד טיטול, להכין אוכל לילדים, לכבס וכדו' (לכל אחת זה יהיה שונה).

*לא חשוב ודחוף* אלו משימות שאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעשות כי יש משהו שדוחף אותנו לעשות אותן, אבל בעצם הן לא כל כך חשובות ואולי היה אפשר לוותר עליהן. למשל - לענות עכשיו להודעה שקיבלתי בפלאפון, לבדוק אם הגיבו לשרשור שלי ולענות על מה שכתבו לי, וכדו'.

*חשוב ולא דחוף* אלו דברים שחשובים לנו, אבל לא מספיק דחופים ולרוב נדחים ולא מספיקים להגיע אליהם (לפעמים בסוף הן כן נהיים דחופים, אולי מאוחר מידי). למשל - זמן זוגי, ספורט, וכדו'.

*לא חשוב ולא דחוף* אלו דברים שלא באמת חשובים וגם לא דחופים, אבל לפעמים אנחנו מבזבזים עליהם זמן מיותר. אפשר לכנות את הקטגוריה הזו 'זוללי זמן'. למשל גלישה באינטרנט, צפיה בסרט וכדו'.


למעשה החלוקה הזו היא יותר מורכבת, כי לא כל דבר הוא באופן מוחלט חשוב או לא חשוב, וגם קצת הדחיפות מתשנה בין דברים שונים, אז אפשר גם לצייר את זה בתוך כמו גרף, כשציר ה-x הוא רמת הדחיפות, וציר ה-y הוא רמת החשיבות. ככל שהמשימה ממוקמת גבוה יותר, היא חשובה יותר, וככל שהיא יותר בימין, היא דחופה יותר.

(קצת מסובך לנסח את זה בכתב. אם זה לא ברור, אפשר להתעלם מהפסקה הזו ולעבוד רק לפי החלוקה שכתבתי קודם).


בכל מקרה, העניין הוא שרוב האנשים לא באמת חושבים על החלוקה הזו, ולכן הרבה פעמים נותנים הרבה יותר זמן ומקום לדברים הפחות חשובים, בין אם זה כי הם 'דחופים', ובין אם זה כי הם 'זוללי זמן', ואז לדברים החשובים שלא מספיק דחופים לא נשאר מספיק זמן.


אז אם כבר מדברים פה על רשימות, הייתי מנסה לכתוב את הדברים בצורה כזו - או בטבלה או בגרף כמו שתיארתי, ואז לעשות בחירה מושכלת איך לנצל את הזמן שעומד לרשותי.

(קל לכתוב, זה ממש לא אומר שאני מיישמת את העצה שנתתי פה... אבל עצם זה שהחלוקה הזו במודעות שלי, זה כן משפיע לפעמים על בחירות שאני עושה. אבל אולי באמת אני צריכה גם לשבת על זה בצורה מסודרת יותר, לכבוד השנה החדשה, ולראות איך אני מפנה זמן לדברים החשובים שמתפספסים לי כי הם לא מספיק דחופים).

אני הגעתי למסקנה שצריך לפנות דברים מהביתסודית
אם כי התקדמתי מעט בעניין
רשימות רשימות, רשימות זה החייםשמן קוקוס

זה מה שעובד אצלי 😅

לאכול קודם כל ארוחת בוקר ואז אני על טורבו וגם יותר יעילה. זה לא סותר בעיניי.

לסדר מגירת צעצועים ביום חופשי דווקא נשמע לי ממש כן.

נכון.. זה לא כל שבועהבוקר יעלה
אלא פעם בחודשיים שלושה, אני מקדישה את היום החופשי לסדר יסודי. סדר ולא ניקיון, דברים שצריך למסור וכו.. 
כןמתחדשת11

בריא זה לא בהכרח הכנה מרובה יותר, זה פשוט עניין של בחירה

בבוקר אני לרוב אוכלת פרי. תמר, תמר עם שקד, תפוח, או יוגרט עם כמה פירות חתוכים. כשאין הרבה זמן כריך עם גבינה/ חמאת בוטנים טבעית/ ביצה, חביתה, אבוקדו, טונה וביצה ועוד ועוד..

אפשר להוסיף מלפפון שלם

גזר חתוך

גמבה שלמה בכמה צבעים


בצהריים מכינה לילדים ואוכלת איתם

חזה עוף על שלל גווניו הולך פה די הרבה:

במחבת פסים עם סילאן ותבלינים. אפשר להוסיף פטריות, קישוא ועוד

מוקפץ בסיר. אפשר גם דברים אחרים

דג מושט בתנור, 20 דג וזה מוכן

שעועית מוקפצת במחבת

תוספת של אורז, בורגול אפילו קוסקוס בשקית

יחד עם סלט, שהילדים לרוב מכינים


בערב אני צריכה להשתפר. אני בדכ לא מכינה משהו מיוחד אלא הילדים אוכלים כריכים כל אחד במה שהוא אוהב ואת עצמי אני שוכחת ולרוב לא אוכלת..


אם אני רעבה בדכ כשאני פותחת את המקרר או הארון מטבח אני מוצאת חלבה, ממרח חמאת בוטנים טבעי, פירות וירקות, גבינה, שוקולד מריר ועוד.. אין ממתקים או חטיפים בכמות

וכן, יש לנו פינה של דברים מתוקים למינהם והילדים לרוב לא מבקשים לאכול משם

לעיתים רחוקות כצ'ופר אנחנו נותנים, או בשבת


סליחה למה התגוונת קוסקוס בשקית? שאת מבשלת את הקוסקsab
סליחה על שאלה אולי טיפשת, תודה רבה לך 
אני חושבת שהיא התכוונה לקוסקוס מהיר הכנהמתואמת
שמגיע בשקית כזו. פשוט שמים עליו מים רותחים בכמות כפולה, מכסים - ואחרי כעשר דקות זה מוכן...
שופכים את הקוסקוס לסיר רגיל ושם שמים עליו מים רותחsab
או שהוא מגיע בשקית מיוחדת שבתוכה שמים מים רותחים? תודה רבה לך!!
שמים בכלי/ סיר ושופכים מיםהמקורית
את הקוסקוס קונים מוכן בשקית כמו של פתיתים
תודה מותק!sab
שופכים את הקוסקוס לכלי כלשהו עמיד למים רותחים.מתואמת
גם בורגול עובד על אותו עיקרון, אגב. באמת מקל על החיים... (אבל שניהם בגדר פחמימות - בריאות יחסית, אבל עדיין לא משהו...)
ממש תודה שאמרת, בבורגול כמה מים רותחים לשפוך, כמוsab
בורגול גם כמו קוסקוס פשוט לשים בסיר ,קצת מלח, שמן חמניות ולשפוך מים רותחים ולכסות? ובערך אחרי עשר דקות מוכן? ממש תודה שאמרת!!
כן, בדיוק מתואמתאחרונה
רואה שענו לך מתחדשת11
אני ממש מזדההאביול
לא אוכלת בריא, אם אני יושבת ואוכלת זה כבר נדיר... בדרך כלל מנשנשת תוך כדי
כן, אבל צריכה להוריד כמויותסודית

ואין לי יום חופשי

למדתי שצריך להביא לעבודה ירקות לחתוך לסלט

ממש מנסהעדי7

כמה הרגלים שסיווגתי לעצמי

אופה רק עם כוסמין מלא/חיטה מלאה 

מכינה עוגיות בריאות קווקר, חמאת בוטנים עם דבש במקום סוכר (לא כי דבש פחות משמין אלא כי הוא פחות ממכר מסוכר לבן)

פותחת את הבקר עם סלט וחלבון ורק אז שותה קפה

במקום להכין פתיתים ופסטה הכנסתי בורגול וקינואה לתפריט 

מבשלת עם המון ירקות 

מפחיתה בבישול סוכר, רטבים וא מרק

מחליפה לחם בפריכיות אורז

שותה רק מים בכל עת

 

אבל חייבת לציין שהמצב הבריאות שלי הוכיח שאני חייבת לתעדף אורח חיים בריא 

מקווה שנתתי לך קצת רעיונות  

אם תכווני אותי אני יכולה לחשוב עוד

אני מורה,הבוקר יעלה

וממש משתדלת בשביל זה, לא תמיד הולך.

אבל אני מתחילה מאוחר ומסיימת מאוחר יחסית..

ככה שאחרי הפיזור אני חוזרת הביתה, מכינה לי זריז סלט ושמה א. צהריים בקופסה וזזה..

כמה טיפים

אני שוטפת חסה ומייבשת ושומרת בשקית במקרר.

מבשלת ביצים קשות לכל השבוע, במקרר.

לפעמים גם בטטה בתנור, כנל שמה במקרר.

ואז להרכיב סלט בבוקר זה חמש דק. חותכת מלפפון, חסה, שמה ביצה, בטטה קרוטונים. גם טונה יש במקרר בקופסה.. קיצור הבנת..

צהריים אני מכינה פעמיים בשבוע בערבים, לי ולבעלי, כמות שתספיק לכל השבוע.. נגיד ירקות ודג בתנור, עוף, חזה עוף, פרגיות... מה שקל ולא לוקח הרבה זמן..

וערב לפני מסדרת בקופסה..

אם אין לי את זה, אני או אוכל שטויות או חיה על סנדוויצ'ים שזה לא מומלץ בשבילי.. מה לעשות העבודה שלנו דורשת.. עושים מה שאפשר..

לגבי הילדים, הם אוכלים בצהרון. ולא יודעת כמה אני מכינה בריא, כן משתדלת שיאכלו בריא אבל יש גם שניצלים ולחם מטוגן ולפעמים עוףטוב.. הכל במידה..

בהצלחה רבה! 

תשמעי אני לא ככ אוכלת בריאהשקט הזה

אבל כשכן אוכלת בריא זה לא מושקע בהכרח


חותכת סלט בחתיכות גדולות


מחזיקה במקפיא מושטים, מוציאה דג (זה מפשיר יחסית מהר ) שמה אותו במחבת עם קצת תבלינים. לפעמים מכניסה איתו קצת ירקות.


ירקות קפואים כמו שעועית, אפונה וכו', מכניסה לסיר כשזה קפוא, עם קצת תבלינים ומים


בקיצור הבריא לא חייב להיות שווה מושקע.


ועוד משהו שאני לא מחזיקה בבית דברים שאני עלולה "ליפול" בהם. נגיד אין לי קורנפלקס בבית כי אם יהיה זו תהיה הארוחה שלי בוקר צהריים וערב.


אם נמצאים שבת בבית אז משתדלת להכין כמות קצת יותר גדולה מהבשרי כדי שיהיה לי להמשך השבוע..


ולגבי המשימות שכתבת? למיין משחקים וכו' אז לא, פשוט לא עושה את זה. זה מחכה או לפסח או לאף פעם.


לא לדחוס את הכל ליום אחד (אין לי יום חופשי 😁)שמן קוקוס

זה מה שאני מנסה לעשות 👆🏻


כל יום לעשות קצת. כביסה זה כל יום, טאטוא, ריקון פחים, ניקיון שירותים, כלים.

*לא לצבור*


מבחינת אוכל אז אין לי ממש ברירה, אני חייבת לקחת אוכל לעבודה אחרת אהיה רעבה 😆

משתדלת להכין מראש ליומיים שלושה ולתכנן מראש מה לאכול.

בדרך כלל יש לי שניצל/חזה עוף/קציצות ברוטב/חלבון אחר/דג ואם לא אז לוקחת טונה ומשהו ליד זה יותר קליל להכין.

אצלי...הכל לטובה

המצב הבריאותי מחייב אותי לאכול בריא ולעשות ספורט.

אז יש תעדוף - יש משימות שאני לוקחת מישהו בתשלום , יש משימות של הבעל , יש משימות שאני עושה ויש משימות שמחכות עד לסוף שבוע ואז מתקתקים. לפעמים גם הילדים עוזרים - למשל אני יושבת בספה עם הכביסה והם מפזרים בגדים שלהם לארונות. אפשר להפוך את זה לזמן כיף עם מיון בגדים/ חידות/ לשיר תוך כדי...


בעיני אני עיקר הבית ואם לא אדאג לעצמי ככה הבית ומצב הרוח שלי יראו...


מיון משחקים- אני גם בחינוך, ובחופש הגדול אפשר למיין יחד עם הילדים, ככה גם מוצאים משחקים שנשכחו ופתאום לא משעמם למשך כמה ימים...

וגם אפשר על הדרך- למשל כשמחזירים את הפאזל שהרכבנו לארון- על הדרך כבר למיין ולארגן- להשקיע עוד רבע שעה.

וכן יש קצת בלגאן בחדר משחקים ולא תמיד הכל מוקפד... ככה זה ואני לא יכולה ולא רוצה לעקוב אחרי כל ילד וילד. כן משתדלת לחנך לסדר וארגון והבנה עד כמה זה חשוב.


בשגרה השוטפת אני מקפידה לעשות לפחות משהו לעצמי ביום החופשי- סרט/ שיעור תורה/ ספר/ הליכה/ שנת צהריים/ להסתובב בחנויות...מה שעושה לי טוב. וכמובן שגם מכינה לעבודה, עבודות בית וכו' אבל לא רק את אלו. הרעיון הוא להתמלא ביום החופשי ולא לעבוד בפרך בבית.


ויש ימים שהבלגאן עובר מיום ליום... במיוחד בתקופות עמוסות.

תפרידי בין מה שצריך לבין מה שלא בהכרח צריך אבל רצוי: כביסה נקיה צריך, כביסה מקופלת בארונות רצוי. אפשר לשים בכל חדר סל כביסה עם בגדים נקיים ובזמנים עמוסים כשלא מספיקים לקפל לשלוף משם ישר לגוף.


לגבי אוכל בריא- תעזרי בירקות קפואים שזה רק לזרוק לתנור, שימורים של קטניות, סלטי חסלט טרים חתוכים (צריך לסיים מהר כי לפעמים נוטים להתקלקל), סלט חי גם הילדים יכולים לחתוך (אפילו בסכין חד פעמי,  ולהנות מזה). אני הרבה מקפיאה- קינואה, עוף שנשאר, דג זה לזרוק לתנור.

לדעתי תכתבי תפריט שיהיה לך כיוון מבחינת קניות ותכנון. ומנות בין הארוחות- תעדיפי פירות. אצלי הילדים יושבים ואני חותכת מגש פירות או שחותכת לפני שמגיעים מהמסגרות. אבל אפשר כשאין כח גם לזרום על בייגלה/ במבה / גרבר/ ירק שלא צריך לחתוך.


זה שאת אמא זה לא אומר שכל המשימות עליך. זה גם לא ריאלי- בעיני גם למי שהיא רק עקרת בית. כולם שותפים...וככה מתפנה זמן ומקום בנפש לעוד דברים.

רק לגבי פירות, אפשר פשוט להביא לא חתוך..תוהה לעצמי
ואז זה באמת לא דורש כלום🙈
תגידו, זה נשמע הזוי כשמישהי מספרת לך שהיא מניקהממתקית

פעוט בן שנתיים ואחת עשרה חודש?
סיפרתי לכמה נשים כבדרך אגב בגינה.

קיבלתי תגובות לא נעימות ושל הלם.
חשבתי שזה יותר נפוץ, הן די הגיבו בתדהמה ובהסבר שאני צריכה להפסיק ואני לא נורמאלית

מצאתי את עצמי מתנצלת מולן שאני עוד מניקה.
אגב, מניקה רק בבית לפני שינה וכשחוזר מהמעון, זה לא שאני מניקה בחוץ או כל דקה. (שגם זה בסדר נראה לי למי שזה נוח לה...)
 

דתי לאומי כנראה שפחות, חרדים יותרליטל1992

גם אני לא חקרתי, רק ממה שאני רואה בסביבה

יש לי דודים חרדים ואצלם זה יותר מוכר, אבל חברות שלי ממש חא מתחברות

ואולי באמת זה מקרי  אין חוקים

לא רוצה שיהפוך לשרשור עצבים ולשון הרעאמא טובה---דיה!

רק רוצה לפרוק שבעלי עכשיו במילואים בסבב קשוח, של כמעט שלושה חודשים עם צפי למעט מאוד יציאות,

ושמעתי עכשיו שתי נשים חרדיות שמדברות נגד אנשי מילואים.

 

בא לי לבעוט במישהו.

 

כותבת רק כדי לפרוק ולקבל תמיכה.

חיבוק 🧡כורסא ירוקה
זה ממש מתסכל. להרגיש שאת מקריבה הכל ויותר, ולא רק שלא רואים את זה אלא גם מדברים בכפיות טובה. 
תודה על החיבוקאמא טובה---דיה!

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

מה כבר אפשר לומר נגדם?אריאל765
אישית הייתי עונה להן אני לא שותקת ...בעלי גם מתחיל סבב של חודשיים פלוס .. 
אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, לא הזיז להן...אמא טובה---דיה!
וואי. מה נסגר?!!יעל מהדרום
לק"י

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק


חיבוק לך!

הן לא דיברו איתי. דיברו אחת עם השנייה.אמא טובה---דיה!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

גם ביניהן. לא חשבתי שאמרו לךיעל מהדרום
לק"י

קצת הכרת הטוב.

ממש. פשוט גועל נפש.אמא טובה---דיה!
את נהדרת שלא בעטת ! רקלתשוהנ
חחח בזכותך צחקתי עכשיואמא טובה---דיה!
לגמרי נהדרת. יכולת איפוק מקסימלית! חיבוקאורוש3
מצטרפת. חיבוק♥️המקורית
ממש!!!!! לא יודעת אם הייתי מתאפקת🤣אמא לאוצר❤
זה פוגע ממש. אולי תנצלי את הרגעים האלופרח חדש
לתפילה ובקשה על משהו חשוב שאת רוצה וצריכה.
ריגשת אותי. צודקת!אמא טובה---דיה!
אני לא מבינהרקאני

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

אני חרדית. עם בעל בכולל עד לפני כמה חודשים. ואניחמדמדה

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף


סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

מצטרפת לכל מילהדיאן ד.

גם אני חרדית ומעריכה מאוד מאוד את כל אנשי ונשות המילואים.

 

בעצמי הרבה זמן התנדבתי לעזור למשפחה שהאבא היה במילואים.

והלוואי ויכולתי להמשיך עד עכשיו.

 

באמת שאין מילים על המאמץ והמסירות נפש.

אני חושבת שהרוב מאוד מעריכים ומודים.

ומי שלא, זה כי אין לו מושג במה זה כרוך.

 

אויש 💖💖💖💖💖💖💖💖 את נהדרת!! פשוט להעריך!!נפש חיה.
הייתי רוצה לומר שאין לי כעס כלפי האדם הפרטישיר הרוח
אבל כשחברה שלמה מתנהלת בחוסר מוסריות זה מחלחל גם אל הפרטים עצמם.

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

אוףףשלומית.

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר ראשון חיבוק גדול ותודה עצומהמתיכון ועד מעון

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

❤️❤️❤️תהילה 3>

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

אני רוצה להגיד לך משהואנוונימית1

הייתי שם גם. המלחמה הזאת יצרה בתוכי קושי אמיתי להרבות אהבת חינם מול הציבור החרדי בעקבות הקושי שלי עם מילואים ארוכים וכו'...


נסעתי לא מזמן באיזור חרדי שהיה מרוח שלט ענק בסגנון של "לא מפקירים אף נשמה יהודית, לא נכנעים לגיוס". הכי כיווץ אותי בעולם. בשכל ידעתי שאני סתם מכלילה ואנשים הם מדהימים גומלי חסדים וכו.. אבל הלב ממש התקשה להכיל את המציאות הזו שיש לי חברה אלמנה שבעלה נהרג למען אנשים שיגידו עליו שהוא הפקיר את הנשמה שלו.


עד שאדם שאנחנו מעריכים ממש האיר את עיניי בסוגיה.

תפיסת העולם החרדית הגלותית, בסוף, לא מחזיקה מים.

למשל פעם כמעט ולא השתלבו בשוק העבודה, היום רואים הרבה יותר. המציאות לא תמשיך ככה לנצח.

אנחנו רואים תנועות קטנות של רצון להיות חלק (חטיבת החשמונאים זו בשורה!!), וזה אולי ייקח המון המון זמן.

אבל אני מאמינה בכל ליבי שכשהילדים שלנו יתגייסו לצבא, יהיו הרבה יותר חיילים חרדים.


ועוד דבר, של לימוד זכות.

במילואים עם בעלי יש חייל חרדי שעובר *גיהנום* עם זה שהתגייס. עושים לו את המוות בקבלה למסגרות לילדים שלו, אין שום תמיכה או עזרה מהקהילה- רק הפוך, מטיחים כנגדו.

האמת? אני לא יודעת אם היינו כולנו מוכנות לעשות את ההקרבה הזאת. זו מסירות נפש לעילא ולעילא.


יש המון חרדים שבתוך ליבם היו רוצים להתגייס, אבל זו התאבדות חברתית במקומות מסויימים. וזה מה שהופך את המציאות הזאת למורכבת באמת.


אני ממש מרגישה שהנקודות הללו עזרו לרכך את ליבי הרבה יותר.

ועם זאת- הקושי שלך כל כך מובן!!

מקווה שטיפה עזרתי ♥️

תודה על זה! שומרת לי את מה שכתבתשאלה גנים

ממש חיפשתי את המילים האלה, שיתנו לי הסתכלות שונה על הציבור החרדי. כל-כך לא מצליחה להבין אותם...

שוב תודה ❤️

מהממת את! שמחה שזה עזר🩷אנוונימית1
מתפללת שבע"ה יהיה שינוי מלמעלה, מהמנהיגים של הציבור, כי מלמטה ברור לי שלבבות רבים מקווים לשינוי הזה גם
מוסיפה עוד משהו(אהבת עולם)

צה"ל לא באמת רוצה חרדים אצלו בפנים. זה דורש ממנו התארגנות לוגיסטית מטורפת (כשרות, צניעות, צוות מתאים) והוא מעדיף במקום להשקיע בדברים אחרים (בתחושה שלי - בגיוס נשים, אבל אני לא באמת יודעת). בעקבות המלחמה הבינו שאין להם ברירה וחייבים להגדיל את הצבא. אחת הדרכים היא לגייס חרדים ובשביל זה צריך מסגרת מותאמת.

עד לחטיבה החשמונאים לא היה מקום שבאמת עודד אנשים להשאר חרדים (בפלוגות/ גדוד חרדים היו בעיקר שבאבניקים ודת"ל, ככה שהחברה מאתגרת) והיא חדשה והשינוי לוקח זמן...

סליחה, אבל לדעתי אלו סיסמאותדיאט ספרייט

אם החרדים (לא יודעת אם את חרדית, אז לא מפנה אלייך) חושבים שצה"ל לא מעוניין ולא ערוך לגייס חרדים, שיבואו כל הנניח עשרת אלפים כשירי גיוס בני ה18 ליום המתגייסים הקרוב ויבקשו מצה"ל למצוא פיתרון.

צה"ל היה דוחה אותם והם היו יוצאים כשידם על העליונה.

והרי זה לא כך.

הרי אם היה בנפשם של החרדים להתגייס היו מגיעים לבקו"ם , לצו ראשון או אני לא יודעת מה ואומרים רוצה אני ודורשים תנאים מותאמים.

הרי לדרוש שלא יסללו כביש על מקום שיש בו חשד לקברים הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש קו אוטובוס  מבני ברק לכל פינה בארץ הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

הרי לדרוש שעלית ושטראוס ותנובה יפרסמו דווקא במודיע ולא בהפלס הם יודעים לדרוש, נכון? נכון.

ואת כל הדרישות הללו הם מפנים לעיתים באמצעות חקיקה ולפעמים באמצעי לחץ אחרים שהם לא תמיד כשרים.

לפעמים באמצעות הפגנות-  חלקן אלימות.


אז למה שהחרדים לא יפגינו בעד התאמת צה"ל לחרדים?


שיהיה ברור, באופן אישי אני בעד פטור מלא מגיוס לחרדים!! באמת, באמת.

(מסיבות שאני יכולה להסביר אם רלוונטי)

אבל עדיף לכולנו ולחרדים גם להיות כנים ולהגיד:

אנחנו לא רוצים להתגייס במקום להגיד הצבא לא רוצה אותנו.

מה יש לדבר נגד?עדינה אבל בשטח
חבל שהן לא בנויות ומחונכות על אהבת האחר לא משנה מה הבחירה שלו. גם אם זו לא הדרך שלהן. חיבוק ענק לך. אל תתני לזה להיכנס אליך, בעלך עושה עבודת קודש.
תודה רבה ממש לכל מי שענתה ותמכה!אמא טובה---דיה!

טוב שיש אתכן💕


תודה אישית לכל אחת שענתה!

(לא עונה לכל אחת בנפרד כדי לא להכביד, אבל קראתי הכול, וכל תשובה ממש חיזקה אותי!)

יואוווווו איזה עצביםםםםםאמא לאוצר❤

הייתי מתה!! זה פשוט מעלה את הסעיף

אנחנו מקריבות ככ ככ ככ הרבה

בשביל כולם

ולשמוע דיבורים כאלה זה פשוט בוקס בבטן

מכעיס ככ


חיבוק גדול!! את אלופה ומדהימה ואתם עושים את הדבר הנכון♥️

אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה 

ואוו זה באמת מרגיזשושיאדית

זוג נשים שכנראה לא חשבו יותר מדי לעומק על מה שהן מדברות.

ובכלל, על כמה אנשים המילואים מקריבים בשבילינו, את הבית, המשפחה, העבודה והזמן האישי שלהם...

 

אני חרדית, אחות לאיש צבא קבע.

אני רוצה לומר לך שרובו של הציבור החרדי איתכם בלב ובנפש, בתפילות ובלימוד במסירות להצלחתם של אחיהם.

וחלק גדול מהציבור הזה נמצאים גם הם בצבא ומתמודדים גם בקרב וגם בחיי היומיום. 

אני מצדיעה לגיסתי הגיבורה שמתמודדת עם חזיתות רבות - בית, עבודה, שכנים, בדידות.

ולכל נשות אנשי הצבא מכל המגזרים, שלכל אחת יש את ההתמודדויות שלה,

לצערנו נאלצים להתמודד יותר מדי פעמים - בארץ הקטנה ורווית המלחמות שלנו...

 

 

אל תתני לאנשים קטנים עם מחשבות קטנות להציק לך יותר מרגע קטן אחד.

תהיי חזקה! אנחנו איתך!

❤️❤️❤️

 

אני חרדית, ולא מצליחה לחשוב על דבר אחד שאפשרממשיכה לחלום

להגיד נגד אנשי מילואים

באמת

כואב לי מאוד מאוד לשמוע את זה

מגיע לכם רק הרבה הערכה ותודה

מצטרפתDoughnut
לשמוע דברים כאלה ממש מוציא אותי משלוותי. נורא.
אני רוצה להוסיף משהו מטעם עצמי, לא כמנהלתיעל מהדרום

לק"י
 

עד עכשיו היה שרשור ממש מכבד, וממש נשמח שהוא יישאר ככה ולא ירד לפסים לא נעימים ולהשמצות.

את נהדרתמפלצתקטנהאחרונה

וכל הכבוד לך על ההקרבה שלך לתפקד לבד בבית. ולבעלך על השירות החשוב.

מכיוון שכולנו נתקלים בזה כל הזמן מעניין אותי לדעת מי שחושב את זה- מה לדעתו יקרה בלי הצבא?

כמה זמן עד שכולנו נכחד? איפה כתוב בתורה שאסור להילחם על א"י?

 

נשות חינוך ואמהות לכמה ילדים, תהיה שעלתה ליכורסא ירוקה

מה אתן עושות בראשון בספטמבר?

פתאום חשבתי שיהיו לנו כמה במסגרות שהיום הראשון הוא חשוב (שלושה במסגרת חדשה שלא מכירים), ואיך מלווים את כולם כשכולם מתחילים באותה שעה? עד עכשיו אני הלכתי עם אחד, בעלי עם השני,  ואפשר לבוא עם תינוק או פעוט. או אם אחד ממשיך במסגרת מוכרת זה קל יותר. אבל מה עושים עם השלישי? מי מלווה אותו?

וחשבתי אולי לעבוד בבית ספר, אז מן הסתם אצטרך גם להיות שם ביום הראשון...

לא יכולה לבקש מהסבתות עזרה

זו באמת שאלה קשההשקט הזה

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

 

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

 

בדרך כלל מגן חובה והלאה לא צריך ליווי ביום הראשוןמתואמת

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

פתאום קלטתי שאת שואלת דווקא נשות חינוך🙈מתואמת
אז התשובה שלי לא רלוונטית...
נשות חינוך *או* אמהות לכמה ילדיםכורסא ירוקה
את מאד רלוונטית אני סתם גרועה בניסוחים.. תודה שענית!
אה, אז בסדר מקווה שתרמתי קצת...מתואמת
מאד. עזר לי הפירוט, תודהכורסא ירוקה
ביום הראשון של כיתה א היה רק מפגש היכרות?שיפור
לא למדו מ8 עד 12? או שהיא פיספסה את רוב היום הראשון של כיתה א?
כן, אצלן בביה"ס מתחילים את כיתה א' רק ביום השנימתואמתאחרונה

ושאר ביה"ס מכין להן קבלת פנים חגיגית

ומגיעים להיכרות עם המורה אחר הצהריים של היום הראשון לשנת הלימודים...

בעלי עושה סבב עם כל המתחילים, אין ברירה...קדם
קודם את הגדולים יותר שצריכים פחות שיישארו איתם
לא היו לי יותר מידי בעיותהשם שלי

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.


משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.


בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.


בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.


בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אני מורה מקצועית במשרה חלקיתאפונה

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

אפשר שאחד מההורים ייקח 2 ילדיםיעל מהדרום
לק"י

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.


אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.


את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.


בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

תודה! חשבתי על עבודהכורסא ירוקה
כמזכירה או סייעת. נוטה לכיוון המזכירות או משהו אדמינסטרטיבי, מאמינה שזה דברים שנצרכים מאד דווקא בכאוס של היום הראשון
אממ...לא יודעת. אולי מזכירה יכולה לאחר קצתיעל מהדרום
לק"י

שווה בירור מול מזכירות.

מענין. אם יש פה מזכירה אשמח לשמוע ;)כורסא ירוקה
אני מזכירה בבית ספר יסודיאנונימית בהו"ל

מקווה שלא עושה פה אווטינג.


בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.


כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

תודה על התשובה! אז מה את עושהכורסא ירוקה
עם הילדים ביום הראשון?
את הקטניםאנונימית בהו"ל

מלווה למסגרות לפני 8.

לא נשארת איתם הרבה זמן.

הגדולים כבר מסתדרים לבד.


בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.


כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.


סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.

יפה. מזל שהכל קרוב. ותודה על הפירוט!כורסא ירוקה
תודה לכולכן, עזרתן לי להביןכורסא ירוקה

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅


מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

היו שנים שויתרתי על היום הראשון בגלל זהshiran30005

לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא

אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...

וואו קשוחכורסא ירוקה
אני לא אשת חינוך, אבל בעלי איש חינוךמתיכון ועד מעון

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני לא אשת חינוך, רק אמאפה לקצת

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

וואו כל הכבוד לאמא שלך!כורסא ירוקה
ולילדים הסבלניים שיושבים ברכב את כל הסבב.. פתרון יפה
זו אכן באסה גדולה ממש,נעמה301

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!


בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

🧡🧡 איזו הקרבהכורסא ירוקה
רק לאזן לךהמקורית

אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת

מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני 

יכול להיות..בשורות משמחות

שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים

ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור

ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם

אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה

נקודות חשובות, תודהכורסא ירוקה
מכירה שמחנכות באמתהבוקר יעלה

שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א

למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה 

אצל הילדים שלי לא היה טקס ביום הראשון של השנהיעל מהדרום
לק"י

אלא באיזשהו יום שישי. 

אצלינו יש טקסהשם שלי

אבל לא עם ההורים.

יכול להיות שיש הורים שמגיעים, אבל לא משהו שצריך.

עוד אין לי הרבה ילדיםרוני_רון

אבל שנה שעברה שניהם התחילו במקביל
הלכנו חצי מהזמן לגדול וחצי לשני, לכל מקם עם שניהם...

והיו עוד ילדים שבאו להיכרות עם אחים...

נושא רגיששאלת היריון

אז אני בשבוע 8 בה

אפס חשק מיני, ממש. לא מדבר אלי ודוחה אותי קצת. בעלי משום מה בשבועות האחרונים ממש בעניין, ברמה של כל יום כמה פעמים הוא מגשש ומנסה.

כמה אפשר לדחות בנאדם?

אוסיף שבכל ההריונות (3) התחיל לי דימום או הכתמות אחרי קיום יחסים בפעם הראשונה אחרי שגילינו על ההריון, ושניים נפלו. בזה שנשאר מצאו המטומה קטנה והייתי במנוחה איזה שבועיים.אז זה רק מוסיף ללחץ שלי.

אני מבחינתי לא לקיים יחסים עד סוף שליש ראשון (חודש כזה לפחות)

הוא מצדו מתפנק עלי כמה שהוא רוצה ואין לי בעיה אבל אני לא משתפת פעולה יותר מדי, שיהנה בלי להציק לי

זה נשמע רע ואולי זה אכן?

אני לא יודעת מה לעשות,

יש למישי עצה? או רעיון? 

תדברי איתו על זה.אונמר

הכי טכני וברור ומובן.

מאמי תקשיב, גם אני בלחץ בגלל ההפלה שהיתה פעם,

וגם אין לי חשק בגלל השינויים ההורמונלים,

אנחנו צריכים להיות בהקשבה ולבדוק מה מתאים לנו.

 

במקום לגשש פשוט תדברו. אין טוב מיזה.

לשתף אותושירה_11

בדיוק מה שכתבת הכי פתוח כנה וברור

כל דבר אחר יכול להתפרש כחוסר חשק בלי קשר להריון וכו


זו דעתי 

דיברתי איתו הכי ברורשאלת היריון
והוא ממש מבין אבל עדיין מבואס , לתת לו להתבאס וזהו? 
באמת מבאסילדה של אבא

תעשו דברים אחרים שכיף לכם ביחד , לצאת לטיול וכו

ותתעודדו, כבר עבר 2/3 מהשליש הראשון😉 עוד מעט יגיע השליש השני וההרגשה תשתפר

בקצרה - כןאוזן הפיל

טיפה באריכות - אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת של "לקיחת האחריות" על הבאסה.

זאת עבודה עצמית לא פשוטה. לומר - זה מאכזב, נכון. ולהשאר שלמה עם עצמי

זה תקף לכל רגש, מול כל בנאדם. אבל קשה במיוחד ברגעים כאלו, עם האיש שהכי חשוב לנו.

ולתת לו להתבאס, כמו שלפעמים אנחנו צריכות להיות עצובות/ כועסות/ מתוסכלות,  בלי שיפתרו לנו, רק להקשיב ולהשאר באמפתיה, ולהזהר לא להסחף ולהדבק.

את לא בחרת בזה. עובדה שאם היית יכולה, היית בוחרת אחרת. אז אם לא את אחראית - יש מישהו שלמעלה שהחליט. אז זאת באסה, כמו באסה שפספסנו אוטובוס, כמו באסה שיש פנצ'ר.

וכתבו פה עצות מקסימות איך להתעודד, אחרי שמשלימים עם הבאסה

כל מילה!רקלתשוהנ
כןאיזמרגד1

ושיתמודד עם הבאסה... להגיד שזה מבחינתך לשמור על ההריון גם אם זה לא מוכח שזה גרם לבעיה או משהו...

ואגב בעיני אם אמרת לו בפירוש שאת לא בעניין ועדיין הוא ממשיך לנסות זה לא כל כך סבבה. הייתי מבקשת בפירוש שיפסיק לנסות.

אני מזה מזדהה איתךשירה_11אחרונה

גם לי היה קשה לסרב כל כך הרבה ומידיי פעם הסכמתי כדי לשחרר את הלחץ 😂

לא חיכיתי עד שיבוא לי…

היי שאלה לגבי עוברים מוקפאיםמחכה להריון

אז לפני 5 שנים כמעט עשיתי שאיבת ביציות

היו 3 עוברים אחד הוחזר ונכנסתי להריון סבב ראשון ברוך השם

ויש לי בבית חולים כרגע 2 עוברים קפואים


 

עכשיו לשאלה

חשבנו לנסות טבעי תאמת מנסים חצי שנה ואז תהיתי אוטוטו 5 שנים עוברות והתשלום בטח גבוהה על להאריך הקפאה?אז למה בעצם לא לעשות החזרה מאשר לחכות כל חודש..

ומי שעברה את זה התהליך פשוט?

מניחה שזה לא כמו שאיבה וכל זה כי מדובר רק בהחזרה..

וכמה בערך העלות על המשך הקפאה? 

תודה
 

 

 

לא יודעת לענות אבל צריך לקחת בחשבוןירושלמית במקור

שהיריון מהמוקפא הוא בעל יותר סיכונים מהיריון טבעי (ככה לפחות הבנתי)

ולכן אני מניחה שאת השיקול של כמה זמן כבר מנסים, לעומת הדרכים האחרות להיריון שאיננו מהמוקפא, ולעומת שימוש במוקפא - עושים בדיון עם רופא... וכל זה לפני שמדברים על הכסף

ובנוסף להבנתי כביכול מעדיפיםירושלמית במקור

שבמקרה שיש לך תכנון לילד נוסף לאחר מכן,

וגם יש לך עוד שנות פוריות כתלות במצבך הרפואי והכל -

אז המוקפא יישאר כסוג של ביטוח לילד נוסף

והייתי מבררת עלות בקופה שלך כי משם הכי קל להתחילירושלמית במקור
לא מדוייקSheela
הריון ivf יכול להיות רגיל לגמרי מבחינת סיכון, זה תלוי כמובן ברקע של האמא. טיפולים לא מגדירים אוטומטית את ההיריון כסיכון. 
מסכימה (זה גם לא מה שאמרתי)ירושלמית במקור
אז לא הבנתי מה כתבתSheela
כתבתי כמה דברים. בין השארירושלמית במקור
ציינתי שעל פי מה שנמסר לי (מאת רופא נשים) עדיף טבעי מאשר החזרת מוקפאים.

לא דיברתי על סיכונים מעצם הטיפולים (וגם כלל לא הזכרתי טיפולים, אלא החזרה - יש החזרות גם בלי טיפולים אלא "סתם" הקפאה, אחרי שאיבה שלא כוללת הרבה הזרקות).


בכל מקרה הסכמתי עם הדיוק שלך בין אם נצרך בגלל איך שאת הבנת ובין אם לא בגלל איך שאני התכוונתי.


אז העיקר שהפותחת הבינה

זה באזור 1200 לחמש שניםשמעונה
אה אז זה סבבהמחכה להריון
חשבתי סכום משמעותי ממש 
התהליך עצמו פשוט יחסיתSheela
וגם לא יקר

לגבי המשך הקפאה לא הייתי מתייחסת לתשלום כשיקול אלא למצב רפואי, רזרבה שחלתית וכו. 

אממ בגדולמחכה להריון

4 ילדים ברוך השם

הילד השלישי היה ivf רק זרע חלש רזרבה שחלתית נמוכה אבל בהחלט נקלטת גם טבעי פשוט לוקח זמן הוכחה של 3 ילדים טבעי חח

מתלבטת ממש


אז רגעשירה_11

תשמרי אותם אם תראי שאת כבר לא נקלטת מספיק זמן לא

כביכול אל תבזבזי אם עוד לא ניסית מספיק 

בעיני לשאול רופא ואחר כך עם המידע - לדון ביניכםירושלמית במקור
גם לי היה מקרה בסגנוןשירה_11

פשוט עשינו החזרה

לא יודעת כמה עולה להשמיך להקפיא


ההריון הוא לא בסיכון כשזה החזרה, למיטה ידיעתי אולי קצת השגחה בשבועות הראשונים וזהו


אני הייתי הולכת על החזרה

בעיניי לנסות טבעידיאט ספרייט

ולהשאיר את העובר לשעת הדחק.

(אולי תשתמשי בו בגיל 39 עבור ילד 8 כשסיכויי ההצלחה עצמאית באמת נמוכים)

כן אהמחכה להריוןאחרונה

אבל התכנון לסיים ילודה בגיל 35 ואני בת 30

ומקסימום עוד אחד שתיים חחח בעזרת השם

אבל צודקות אולי באמת להמשיך לנסות טבעי בנתיים.. 

הסבתא המענישה-זוכרות?אנונימית בהו"ל

עבר כמעט חודש מפסח ולא דיברנו

היא התקשרה אליי פעם אחת ולא עניתי כי אין בי כוחות לדבר איתה

התקשרה לבעלי ביום חמישי ואמרה לו שכואב לה והיא רוצה להתנצל על מה שהיה,

שלא הרגישה טוב בגלל מה שעשתה...

אני ממש רוצה לנסות לסלוח אבל לא מצליחה

יש בי משהו פנימי חסום כלפיה וחזק ממש

לא מצליחה ולא רוצה לדבר איתה!!!!!

פתאום עלו וצפו מלא מלא דברים שכואבים לי ונמאס לי פשוט נמאס

מרגישה צורך לנתק קשר תקופה,בלי לדבר איתה,בלי להיפגש

אני ממש תשושה מהסיפור הזה

כי בעלי התחיל להתחנן אליי תוך כדי שהוא מדבר איתה (בשפת הסימנים מדבר איתי) ומבקש שאסלח לה כי מסכנה וכו'...ומה איתי??????? מה עם הרגשות שלי????

וגם עשיתי חשבון שמשום מה רק הילדים שלי הם השעיר לעזאזאל בבית שלהם 😡😡

וזו לא פעם ראשונה מצד עוד אנשים במשפחה וזה קורה לי את הלב

מה דעתכן?

אשמח לתגובות אמפתיות ובעד כלות אם אפשר

אני זוכרת את הסיפור והכעס שלך ממש מובןממתקית

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

כתבתי בשרשור הקודם וכותבת שוב-קנמון

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

כרגע לא אפשרי לנו. אבל תודה בכל זאתאנונימית בהו"ל
מנצלשת. איזה סוג של בעל מקצוע?חוזרת בקרוב

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

נשמע שייעוץ זוגי או משפחתיכורסא ירוקה
מטפל/ת זוגי או משפחתי. לא הייתי ממליצה על ייעוץ..קנמון

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

מה ההבדל בין טיפול לייעוץ? חשבתי שזה מילים נרדפותכורסא ירוקה
בגדול יעוץ נותן פתרונות פרקטיים וטיפול יורד לשורשקנמון

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.


ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.


משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.


הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.


התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.


יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט


אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

אז מה? פסיכולוג? תרפיסט?חוזרת בקרוב
אם זה קונפליקטמתיכון ועד מעוןאחרונה

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

לך יהיה שווה לסלוחעם ישראל חי🇮🇱

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא


אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

מצטרפתהבוקר יעלה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

בכלל לאאנונימית בהו"ל

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אני בהחלט אעשה את זהאנונימית בהו"ל

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

את יכולה לחזורבאתי מפעם

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

מסכימה איתךאנונימית בהו"ל
את היית רוצהמקקה

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

מישהו דיבר על לנתק קשר?אנונימית בהו"ל

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

יש טעויות שאי אפשר לתקןאנונימית בהו"ל
ויש דברים שאי אפשר לשכוח
קוראת שוב את השורה האחרונה שלךעם ישראל חי🇮🇱

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

אני רוצה לסלוח לא אמרתי שלאאנונימית בהו"ל
אני רוצה רגע לעצמי לא בא לי שיכריחו אותי ויכפו עליי לסלוח.
הסליחה היא יותר בשבילךהמקורית

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

לגמרי!אנונימית בהו"ל

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

אז הייתי אומרת את זה לבעל פשוטהמקורית

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

רק לגבי זהבאתי מפעם

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד אחד מבינה אותך שאין לך כח לזההריון ולידה

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.


ככה לדעתי

כל הכבוד לה שהיא התנצלהאמאשוני

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

תודה ♥️♥️♥️אנונימית בהו"ל
תשובה ממש יפה.ממתקית
בואו נדבר על.... חצ'קוניםשאלה גנים

אני יודעת שזה פורום הריון ולידה

לא פורום נערות מתבגרות

אבל אחרי עשור נישואין + חמישה ילדים

ועדיין יש לי חצ'קונים!!!!

אני כבר יוצאת מדעתי


יש ימים טובים יותר ופחות,

מנסה כבר תקופה לעקוב אחרי האכילה שלי ולא ממש מוצאת מה גורם לזה

נראלי שחוץ מרקוטן - ניסיתי בנערותי את כללללל המשחות, טבעיות ורפואיות, כדורים ומה לא.

וכלום לא עזר

אז קצת איבדתי אמון...

(רקוטן - לא רציתי לנסות אפילו, מרוב יאוש שבטח אני אהיה מהאחוז הזה שזה לא עוזר להן...)


אז עבר כבר מעל עשור מאז והרפואה בטח התפתחה

אבל אני עדיין חסרת אמון כלפי כל המשחות שמבטיחות הרים וגבעות


אז אשמח ממש לכלללל מידע שיש לכן

הלוואי שאצליח להרגיש כבר אישה ולא נערה מתבגרת...

בוודאיבשורות משמחות

אחרת אף אחד לא היה עומד בזה חח

לאכול בריא וטעים זו לא אוטופיה בכלל

ערב נשים ביום טבילה מה הייתן עושות?ליטל1992

 ממש ממש לא רוצה לוותר על הערב נשים , מצד שני הוא מתחיל בשעה 19:00! איזו שעה תקועה חחחח

מילא עם הילדים נסתדר בע"ה, אבל אם יוצא ערב הטבילה אז נאלץ לאחר ממש כי אפשר לטבול רק ב19:30 בערך


אוף

ואחרי הערב בטח יהיה לחוץ ויהיה קשה להתארגן לטבילה בנחת אחרי האיפור והכל..


קיצר אשמח להסתכלות שלכן

אני מהנשים שדוחות אבל רק אם זה יוצא בערבהמקורית

חג/ ערב שבת

לדעתי אם מתחילים ב7 תטבלי ב7 וחצי ותגיעי באיחור. 

במחשבנ שנייה מסכימה. עדיף.לטבול לפני ולסיים עם זהמתןתורה
אפילו שבעלך יחכה לך ותוכלו רגע לשבת באוטו ואז להגיע באיחור לערב נשים ולחזור אחרי

אבל חשוב ממש שלדבר עם בעלך להסביר את החשיבות עבורך ושיהיה על דעתו, שלא ירגיש שהוא מס 2

יואוו מבאסילדה של אבא
אני האמת עם כל הצער הייתי מוותרת על הערב נשים..

באופן כללי אני משתדלת שהזוגיות תהיה מקום ראשון לפני חיי חברה, ואם עדיף לא ללכת כדי שההתארגנות למקווה ולמפגש עם הבעל תהיה בנחת וגם הערב לא יהיה לחוץ אז לוותר

הייתי מתארגנת לפני לגמרי. הולכת לערב נשים.מתןתורה

חותכת ב8 וחצי

הולכת לטבול פלוס הכנות אחרונות

והביתה

אולי לחפש מקווה באיזור אחר שפתוח יותר מאוחררקלתשוהנ
מבחינתי ברור לאחר... לא באמת מתחילים בזמןכבת שבעים
מתארגנת לפניהריון ולידהאחרונה
יוצאת לטבילה וממשיכה משם באיחור קטן לערב נשים

זה גם תרוץ ממש מצויין לילדים...

אולי יעניין אותך