מאמינה שזה אמור להגיע ממחשבה ובמקרים נדירים לא בתדירות יום יומית.

הרבה פעמים דברים הולכים הרבה יותר חלק ואני בסבלנות גם כשאין ציות מיידי

בגלל שיש לגיטימציה לפליק או הרמת קול במקרי קיצון זה לא הופך אותי לבהמה שלא שולטת בעצמה- אני מאמינה בזה מתוך שליטה ובחירה.

כשאני עצבנית ופחות בשליטה זה לא אומר שאני אגיע למצב של מכה לילד או צרחות עליו, כי אין אופציה כזו, כי הרגלי התקשורת שלי איתו והתפיסות שלי נוגדות התנהגות כזו מצידי.

עצבנית מול התנהגויות הזויות שלא הכרתי ועצבים הזויים שלא הכרתי.

מתרחקת מהורמונים אחרי שהרגשתי את ההשפעה שלהם עליי בהריונות.

אבל התחושה של הורמונליות לפני ווסת חדשה לי ברמה כזו. ממש מרגישה בהריון. (מונעת עם דיאפרגמה, בדיקה שלילית..)

אבל כל אחת עוזר לה דברים אחרים..

אני השתמשתי בשיח אברהם למשל ועזר לי

יש בנות שספורט יעזור להן

או לפחות זיהוי של הזמן שמועד לפורענות ואז אפשר לקחת אוויר ולחכות שיעבור..

חשבתי שאם אני מונעת ובלי הרומונים אז אני מתפטרת מהורמונאליותתת אעע

ללמוד לזהות טריגרים לעצבים וכעסים, ללמוד לזהות את הכעס בתחילתו, לשלוט בתגובה וללכת להרגע.

ילדים בכל הגילאים יכולים להפתיע בהתנהגות. כשיש התנהגות חדשה כדאי להבין את המשמעות שלה ולגבש תוכנית פעולה מתאימה.

ילד בן 3 שמרביץ לאמא שלו, צריך לשמוע שוב ושוב שזה אסור וזה מכאיב.

הוא לא הורס דברים בכוונה, אלא מתנסה בהם והם נהרסים תוך כדי.

עושה דברים בלי לגלות כי הוא מתאמן על העצמאות שלו.

פשוט לשבת בשקט תוך כדי שהוא זורק עלי בקבוק נירוסטה ולומר זה כואב וזה אסור?

נראה לי ממש לא חינוכי.

אם כואב בטח צועקים אַי

ואז לומר שזה אזור וכואב וכדאי גם לקחת את הבקבוק ולהרחיק אותו עד שהוא יקלוט ויישם.

למה לא חינוכי? אצלי ככה הילדים למדו לא להרביץ

שאמא סמרטוט רצפה אומרת איי איי איי והוא עושה מה שבא לו.

גם לקחת לו את הבקבוק שזה מה שאני עושה דורש לחטוף לו בכח הוא חזק ומושך חזק ואני צריכה לקחת לו בכח.

ואני מוצאת את עצמי רבה איתו על הבקבוק.

לא חינוכי בעיני.

פה מדובר על ילד שהוא בעצם פעוט, אז אם הוא פוגע באיזשהו אופן זה לגמרי מעשה תינוקי והוא זקוק להכוונה, אין צורך להעמיד אותו במקום, הוא לא בגיל כזה.

אפשר לקחת לו את הבקבוק בתקיפות ובהחלטיות ולהתרחק ממנו, זה לא לריב, אתם לא בעמדה שווה, הוא הילד הקטן ואת אמורה להוביל אותו לעשיה נכונה.

לא רק דרך לקחת את הבקבוק

מזה הוא לא מבין ולא לומד להבא

תגובה מתוקנת בסיטואציה כאזאת היא-

לקחת את הבקבוק בליווי אמירה בטון החלטי ותקיף- אסור לזרוק חפצים! זה מסוכן ועושה איה. אמא לא מרשה לזרוק!

או משהו כזה

עם מסר ענייני וברור.

וא ז נגיד לקום וללכת הז בהחלט מעה נכון

העיקר זה לא להגיב מהתפרצות רגשית ומהצפה

זה תמיד לא מעביר נכון את המסר ותמיד גורם לנו להרגי ש אחר כך רע עם עצמינו

והאמת הגיוני גם לא להיות אדישה

אבל כן חושבת שצריך פה הדרכה או ברור מסוים

מה ש00 התכוונה לומר זה שצריך שיהיו לך גבולות אדומים ברורים.

וזה נכון.

כי כשמבינים ש'זה' לא אופציה אף פעם.

אז לא נופלים לשם גם ברגעי קצה וזה כבר מאפשר מסגרת חינוכית יציבה ואסופה יותר.

חוץ מזה צריך להבין פה עוד דברים כדי להתמודד עם המצב

א. להבין את הילד.

מה עובר עליו? עם מה הוא מתמודד? למה הוא מתנהג ככה?

מה בכללי החוויית חיים שלו?

למה הוא זקוק ויכל להיטיב גם עם ההתנהגות. שלו?

באיזו דרך כללים יכולים כן להתקבל אצלו?

מה החוזקות שלו?

ממתי זה התחיל?

ב. להבין אותך.

מה עובר עליך ? מה הטריגרים שמקפיצים אותך?

למה בעצם?

מה זה מציף אצלך? איזה מחשבות?

מה החלום שלך כאמא?

מה יכל לעזור. לך להיות האמא שאת רוצה?

כל אלו שאלות שאם תלכי להדרכת הורים תוכלי לברר אותם ולקבל כלים לשפר את המצב

ואם תרצי מכירה חברה  עם נסיון בתחום שעושה עכשיו סטאז' בהדרכת הורים במחיר סמלי ממש. תפני בפרטי

אפשר לחנך גם וגם.

אם ילד עובר גבול מסויים לפעמים כדי שיהיו כמה זה היה חמור אפשר ואפילו נכון לצעוק עליו.

יש דברים שהם בקו האפור ובאמת שם לא צריך להרים טוענים גבוהים.

זה לא שכל ההתנהלות מול הילד בצעקות ואז הוא לא מבין שאפשר גם אחרת

אבל ילד צריך גבולות מאוד ברורים וכשהוא מתבלבל אז כן הצעקה הזו מאפסת אותו ומחזירה אותו למה שנכון. 

זו אחת הסיבות שיש ילדים בעייתיים, בגלל התפיסה הזו שצעקה גורמת לילדים להקשיב ואז זה לא עובד עם ילד עם רמת צייתנות נמוכה והופך לתקשורת בעייתית.

אבל גם לצעקות יש מקום. זה מקסים להגיד לדבר בנועם וכו'.. אבל יש ילדים שצריכים גם את הצעקות כדי להקשיב.

ואמרתי שיש הבדל בין המעשים של הילד.

אם הוא לוקח שוקולד מהארון בלי רשות או מרביץ לאח שלו

הוא צריך טון אחר

מספיק שיהיה אסרטיבי. עקבי. תקיף.

לא צריך לצעוק.

אפשר גם לקחת את הילד בידיים ולהסיב את תשומת לבו אלינו. אבל אני לפחות רוב הזמן מתעצלת אם כי עובדת על עצמי ורואה הבדל

ואני גם צועקת כמובן, כן..? אבל ילדים לא צריכים את זה, בינינו.

אני מסכימה שזו לא הדרך הראשונה שהייתי פועלת

אבל אני לגמרי מאמינה שאפשר לכעוס על הילד לטובתו. לטובת החינוך שלו.

הרמב״ם אומר שהכעס צריך להיות חיצוני כדי לחנך את הילד.

אני מרימה את הטון בצורה אסטרטיבית לפעמים כדי לחנך. כדי לשים גבול.

מסכימה שאולי ילד קטן לא הייתי עושה את זה אבל יש גילאים שכן.

על הבת שלי למשל אני לא צועקת. היא תינוקת והלוואי שנצליח לחנך גם בלי לצעוק.

אבל אם איפה שאני עובדת הילדה בכיתה ו תקלל אותי ולא תקשיב אני אצעק כדי שתבין שזה הגבול. 

גם מורה לא צריכה לצעוק בעיניי אישית על תלמיד.

יש בשביל זה סקאלה של סנקציות.

צעקה זה כדי להשליט סדר ולעלות מעל הקול של התלמידים. לא כדי לחנך

אם המורה הייתה צועקת על הבת שלי מול כל הכיתה אני לא בטוחה שהייתי אוהבת את זה. 

יש השעיה.

יש שיחה ובירור עם המנהלת

יש זימון לשיחה עם ההורים

מה הקשר לצעוק על ילד אחד מול כל הכיתה? מה חינוך פה..?

יצא לך מזה משהו באמת מתישהו..?

כי אני כתלמידה ממש לא ראיתי בזה תועלת. ואני חא זו שצעקו עליה כמובן, הייתי חננה 😁

זו לא משוואה שאיננה ניתנת לערעור

צעקה והרמת קול באסרטיביותתזה שונה מבחינתי אגב

כעס לפנים בלשון חזל

זה לא לצעוק

זה להעביר מסר באופן תקיף והחלטי או אסרטיבי

אבל לא מתוך סערת רגשות

מתוך בחירה מושכלת

כדי להעביר מסר ברור והכרחי

לדבר בצורה סמכותית, בצורה שמעוררת הקשבה ושיתוף פעולה, זו אומנות, זו יכולת שלומדים אותה ועושים תהליך ארוך כדי להשיג אותה.

צעקה והרמת טון הם קיצורי דרך שאנשים עושים כדי להשיג שיתוף פעולה עם ילדים (וגם עם מבוגרים)

נוח לקשר את הרמות הקול על ילדים לחינוך, ככה מעשה שנובע ממשהו שלילי (חוסר סבלנות, עצבנות, חוסר אונים) הופך למשהו חיובי.

גם אם זה עוזר לכאורה, או עוזר באמת והילד מקשיב בזכות הצעקה, בסוף יש מחיר של פגיעה בתקשורת והקשר עם הילד. לפעמים זה גם לא עוזר ואז מפסידים פעמיים.

היא מעוררת בו את מנגנון הבהלה.

הילד תלוי בקשר עם ההורה, זה צורך הישרדותי עבורו. כעס מאיים על הקשר הזה ולכן הילד מפסיק לחשוב ומיד "חוזר למוטב", כלומר חייב לבחור בהתנהגות שתרצה את ההורה ותבטיח את המשך הקשר איתו.

מה הבעיה?

א. הילד משקיע אנרגיה בהיקשרות במקום בהתהוות - חקר, סקרנות משחק וכל מה שהוא אמור לעסוק בו כדי להתפתח ולהבשיל.

ב. הילד לומד שהקשר תלוי בהתנהגות שלו. זה לא מצב בריא.

ג. ההורה תלוי בילד - כשהמצב הבריא הוא כשההורה מוביל את הילד

ד. כשהקשר עם ההורה לא יציב הילד עסוק במרדף אחרי ההורה, המרדף מתבטא לעתים תכופות בהתנהגויות שאינן נעימות להורה וכך נוצר כדור שלג שהורס את היחסים ביניהם.

ה. ככל שמנגנון הבהלה מופעל יותר פעמים, הוא הופך להיות פחות אפקטיבי.

מנגנון הבהלה חשוב מאד! צריך להשתמש בו במקרים של סכנה דחופה - כשילד רץ לכביש, נוגע במשהו מסוכן, חונק את אחיו וכד'.

ולהפריד אותו מן הכעס (שהיא מידה רעה וכו').

התחושות שלך מובנות, אבל הן נשמעות מאוד מאוד מוקצנות. לפחות לפי הדרך בה כתבת את התגובה.

כשאת לא אסופה, הילד מושפע מזה. ובלי קשר לילד, זה גורם לך להיות מובלת ולא מובילה.

זה קורה רק מולו, התסכול הזה? או שזה חוזר על עצמו בסיטואציות נוספות?

קרה משהו מיוחד שמערער אותך בתקופה האחרונה?

יכול להיות שהוא עובר משהו רגשי

או אולי סתם עיף או רעב יותר מהרגיל?

אם כן, זה שילוב גם של הסתגלות וגם של כמה ימי חופש פתאום.. ואולי גם שנ"צ שהפסיק פתאום.

אין לי עצות טובות כי אני לגמרי באותה סירה, רק מחזקת אותך שזה שלב באמת ממש קשה!! ואת ממש לא האמא היחידה שמתמודדת עם תחושות כאלה.

חשוב מאוד מאוד בסופו של יום לנסות להזכר ברגעים הטובים שהיו, בפעמים שהתגברת ונשארת נחמדה למרות שהיה מאוד קשה, להעצים אותם, לשמוח בהם ולפרגן לעצמך!

אפשר גם לנסות לחשוב על כל הפתרונות הטכנים שיכולים לעזור לך לעבור את השלב הזה יותר בקלות.. (כן, גם אם זה אומר לשים אותו מול יוטיוב חצי שעה בצהריים).

בהצלחה לכולנו 💜

הוא מפתח עצמאות ובוחן את הגבולות

תציבי גבולות את שיהיה בטוח (כמו שכשאנו בגג בלי גדר אנחנו נפחד ללכת, אבל בגג עם גדר נלך חופשי...), בלשון חיובית- בבית שלנו...כך וכך...

ולא בלשון שלילית- לא להרביץ

כשאת אומרת מה לא לעשות, תגידי מה כן או מראש תגידי רק את מה שכן

למשל כשהור מרביץ לך, תגידי- אסור להרביץ לאמא. בבית שלנו עושים מעשים טובים עם הידיים ותדגימי- אפשר לעשות טובה לאמא, אפשר להחזיק משחק ולשחק עם אמא וכו'.

להבין שזה לא נגדך. הוא צריך אותך בתור מבוגר יציב שלא נלחץ כי אז הוא גם ילחץ. לכן תנסי כלפי חוץ לפחות לא להביע לחץ או כעס אמיתי.

תמיד תחשבי מה הוא רוצה להשיג ואיך ישיג בדרך חיובית.

לדעתי גם לא על כל דבר צריך להתעקש ולריב. רוצה לנעול נעלי ספורט ולא סנדלים- בסדר.

לתת בחירה במה שכן אפשר, ולשבח שהוא גדול ועצמאי. למשל בבחירת הבגדים (אתה רוצה חולצה צהובה או אדומה? ), לתת לו משימות של גדולים שיעזור לך ובבית (כמו לערוך את השולחן), להשקיע בזמן איכות (אפילו קניות בסופר יחד).

הכי חשוב - לדעת שזה יעבור...

תראי מה השעוץ הקשות ותערכי אליהן מראש.

אצלנו למשל כשהילדה עייפה זה סיוט...אז מראש מתחילים איתה לו"ז סדר ערב רבע שעה לפני כולם כדי שלא תהיה עייפה מדי.

ובימים שאיו אפשרות אני מתכוננת נפשית לכך ונושמת עמוק 

עלייך

מה קורה איתך בתקופה האחרונה שגורם לך להיות חסרת סבלנות?

לטפל בזה להיות יותר מיושבת עם עצמך ואחר כך לבדוק מה קורה עם הילד.

ממה שכתבת נראה שהוא דווקא כן מחפש תצומת לב שלך, ובמקום לבקש באופן חיובי הוא פועל באופן שלילי- לא בכוונה מראש אלא כי הוא ניסה פעם פעמיים הבין שזה מפעיל אותך כלפיו לא משנה אם התגובה שלך שלילית בכלל כל עוד התייחסת הוא קולט שככה אפשר ליצור איתך קשר.

מסייגת שכשעושים משהו מאוד לא טוב בהחלט צריך לטפל בחומרה באותו הרגע, אבל למנוע את זה מלכתחילה בפעם הבאה. אם הוא צריך יותר קרבה שלך גם את צריכה לעבוד על עצמך קודם כמו שכתבתי למעלה ויהיה לך כוחות נפש להגיב באופן יותר מתון ולאט לאט זה ישתפר.

לא כתבת אם יש עניין רגשי שהילד מתמודד איתו באופן אישי לכן התייחסתי מאוד כללית.

"קם" עליך פתאום

אני ממליצה לך לבחור התנהגות אחת ובה להתמקד, לבחור איך להגיב לה, ולעשות זאת בעקביות.

נניח אלימות כלפי אמא. בכל פעם שהוא מרביץ לך/ זורק עליך חפץ את אומרת בקול סמכותי משפט קצר: "לא מרביצים לאמא" ואת מתרחקת ממנו. אם הוא בא אחריך תרחיקי אותו ולמשך 5 דק' תתעלמי ממנו

אחרי זמן מה- בנפרד מהמעשה תדברי איתו כמה זה כאב לך וכמה הוא ילד נפלא וגדול שעושה דברים נעימים לאחרים.

והכי חשוב- תחפשי על מה לשבח אותו! אפילו על התנהגויות קטנות וברורות מאליהם

"איך דאגת לאח שלך וכבדת אותו מהבסלי אתה ממש ילד נדיב"

"איך אתה מתנהג בנעימות כיף לי לשחק איתך"

וכו וכו

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

תודה גדולה על התגובה המושקעת. מדוייקת לי.

מעריכה מאד!

את תמיד מפיצה כל כך הרבה טוב בתגובות שלך שזה מדהים (חוץ מהתוכן החשוב, המקצועי והמעניין)

ותודה רבה לך על המילים הטובות ומחממות הלב ❤️

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).