פריקה, שיתוף והתייעצות112233445566

וואו

קשוח לי, עם הבן שלי הבכור, בן 3.

מרגישה אפס אפס אפס!

הוא שם עלי פס מאופס, מתחצף ברמות,

אני מגיעה לקצה! צורחת עליו, מדי פעם פליק ביד (ברמת העקרון אני לא נגד פליק פעם ב מתוך בחירה ויישוב הדעת, אבל בימים האחרונים זה נובע אצלי מחוסר שליטה חולשה, חוסר אונים וכעס גדול וככה זה גרוע מאד), 

אני בוכה פה בלי סוף.

 

עכשיו אני מרגישה פשוט אמא רעה

מרגישה ממש כעס ועצבים עליו שהוא מתנהג ככה ושם אותי בכיס הקטנטן שלו!

 

והכי  מחרפן אותי- שאני חושבת שזה כזה דבר גורר דבר, ואם נעלה על הגל החיובי זה ילך,

וזהו שלא!

מדי פעם הוא נרגע, אני משחקת איתו במשו יחד, הוא חמוד נחמד וכו', ופשוט תוך כמה זמן שוב פתאום מתעצבן על משהו, צרחות, בכי, בלאגן ומפה שוב ישירת לכל ההרגשות שלי ממקודם.

 

אוף, קשה לי עם המחשבות שלי, עם הפתיל הקצר שיש לי כלפיו, עם חוסר ההרגשה של האהבה אליו ורק כעס ועצבים.

מרגישה שאני שוכחת שהוא הילד הקטן שלי,

לא מצליחה להיות פה המבוגר האחראי בסיפור הזה.

לא מצליחה לצאת מהמעגל הזה.

 

ומצד שני, ילד שמרביץ לאמא שלו? שהורס דברים בכוונה? שעושה דברים בדווקא בלי לגלות לאמא?

לא לגיטימי בשום צורה, איך שמים את הגבולות בצורה נעימה לשנינו?

 

נגמרתי!

^ מדובר על הימים האחרונים.112233445566
כאשרoo
יש לגיטמציה בבת מודע לפליקים והרמת קול בחינוך ילדים, לא באמת אפשר לחנך בדרך אחרת, גם אם נמצאים ברוגע. כי מכות וצעקות גורמים לרוב לילד לציית מיד ואילו בשיטות אחרות בחינוך לרוב אין ציות מיידי ולהורה שרגיל לציות מיידי אין סבלנות לחכות.
לא מסכימה איתךפולניה12
חולקת עלייך112233445566

מאמינה שזה אמור להגיע ממחשבה ובמקרים נדירים לא בתדירות יום יומית.

הרבה פעמים דברים הולכים הרבה יותר חלק ואני בסבלנות גם כשאין ציות מיידי

בגלל שיש לגיטימציה לפליק או הרמת קול במקרי קיצון זה לא הופך אותי לבהמה שלא שולטת בעצמה- אני מאמינה בזה מתוך שליטה ובחירה.

 

 

את סיפרתoo
שבפועל זה קורה לך גם ללא שליטה וזה צפוי כי רוב התגובות שלנו ספונטניות ונובעות מהרגלים ומתפיסות גם של התת מודע.


כשאני עצבנית ופחות בשליטה זה לא אומר שאני אגיע למצב של מכה לילד או צרחות עליו, כי אין אופציה כזו, כי הרגלי התקשורת שלי איתו והתפיסות שלי נוגדות התנהגות כזו מצידי.

אני מוצאת את עצמי בשלושה ימים האחרונים112233445566

עצבנית מול התנהגויות הזויות שלא הכרתי ועצבים הזויים שלא הכרתי.

 

את לפני ווסת אולי?המקורית
אני הייתי מרגישה דברים דומים בתקופה הזו. ממש סערת רגשות


כן, לא קישרתי.. יכול להיות112233445566
תודה על הנירמול112233445566
אז יכול להיות ממש שזו הסיבה..המקורית
את מונעת עם הורמונים בנוסף?
לא.112233445566

מתרחקת מהורמונים אחרי שהרגשתי את ההשפעה שלהם עליי בהריונות.

אבל התחושה של הורמונליות לפני ווסת חדשה לי ברמה כזו. ממש מרגישה בהריון. (מונעת עם דיאפרגמה, בדיקה שלילית..)

ייתכן ואת סובלת מpms.המקורית
תקראי על זה קצת
אוף. פשוט מקווה שלא. לכל הדברים האלו אין מענה112233445566
דווקא ישהמקורית

אבל כל אחת עוזר לה דברים אחרים..

אני השתמשתי בשיח אברהם למשל ועזר לי

יש בנות שספורט יעזור להן

או לפחות זיהוי של הזמן שמועד לפורענות ואז אפשר לקחת אוויר ולחכות שיעבור..

תודה. אברר.112233445566

חשבתי שאם אני מונעת ובלי הרומונים אז אני מתפטרת מהורמונאליותתת אעע

אפשרoo

ללמוד לזהות טריגרים לעצבים וכעסים, ללמוד לזהות את הכעס בתחילתו, לשלוט בתגובה וללכת להרגע.


ילדים בכל הגילאים יכולים להפתיע בהתנהגות. כשיש התנהגות חדשה כדאי להבין את המשמעות שלה ולגבש תוכנית פעולה מתאימה.


ילד בן 3 שמרביץ לאמא שלו, צריך לשמוע שוב ושוב שזה אסור וזה מכאיב.

הוא לא הורס דברים בכוונה, אלא מתנסה בהם והם נהרסים תוך כדי.

עושה דברים בלי לגלות כי הוא מתאמן על העצמאות שלו.

אבל זה לא בתום של התנסות נהרס112233445566

פשוט לשבת בשקט תוך כדי שהוא זורק עלי בקבוק נירוסטה ולומר זה כואב וזה אסור?

נראה לי ממש לא חינוכי.

 

לא בשקטoo

אם כואב בטח צועקים אַי

ואז לומר שזה אזור וכואב וכדאי גם לקחת את הבקבוק ולהרחיק אותו עד שהוא יקלוט ויישם.

למה לא חינוכי? אצלי ככה הילדים למדו לא להרביץ

*אסורoo
כי נראה לי לא חינוכי112233445566

שאמא סמרטוט רצפה אומרת איי איי איי והוא עושה מה שבא לו.

גם לקחת לו את הבקבוק שזה מה שאני עושה דורש לחטוף לו בכח הוא חזק ומושך חזק ואני צריכה לקחת לו בכח.

ואני מוצאת את עצמי רבה איתו על הבקבוק.

לא חינוכי בעיני.

 

אתoo
לא תהי סמרטוט אם לא תרגישי ככה. אני אף פעם לא מרגישה סמרטוט, גם אם מישהו מבוגר השפיל אותי, אני תמיד מרגישה את הכבוד שלי והמעשים של אחרים שייכים אליהם.


פה מדובר על ילד שהוא בעצם פעוט, אז אם הוא פוגע באיזשהו אופן זה לגמרי מעשה תינוקי והוא זקוק להכוונה, אין צורך להעמיד אותו במקום, הוא לא בגיל כזה.


אפשר לקחת לו את הבקבוק בתקיפות ובהחלטיות ולהתרחק ממנו, זה לא לריב, אתם לא בעמדה שווה, הוא הילד הקטן ואת אמורה להוביל אותו לעשיה נכונה.

להובעל זה גם דרך מילים והסברהנחש מי?

לא רק דרך לקחת את הבקבוק

מזה הוא לא מבין ולא לומד להבא


תגובה מתוקנת בסיטואציה כאזאת היא-

לקחת את הבקבוק בליווי אמירה בטון החלטי ותקיף- אסור לזרוק חפצים! זה מסוכן ועושה איה. אמא לא מרשה לזרוק!

או משהו כזה

עם מסר ענייני וברור.


וא ז נגיד לקום וללכת הז בהחלט מעה נכון


העיקר זה לא להגיב מהתפרצות רגשית ומהצפה

זה תמיד לא מעביר נכון את המסר ותמיד גורם לנו להרגי ש אחר כך רע עם עצמינו

כן ברור גם להסבירoo
התייחסתי רק לקטע של לקיחת הבקבוק
ממש לא מצופה ממך להתעלםנחש מי?

והאמת הגיוני גם לא להיות אדישה


אבל כן חושבת שצריך פה הדרכה או ברור מסוים


מה ש00 התכוונה לומר זה שצריך שיהיו לך גבולות אדומים ברורים.

וזה נכון.

כי כשמבינים ש'זה' לא אופציה אף פעם.

אז לא נופלים לשם גם ברגעי קצה וזה כבר מאפשר מסגרת חינוכית יציבה ואסופה יותר.


חוץ מזה צריך להבין פה עוד דברים כדי להתמודד עם המצב


א. להבין את הילד.

מה עובר עליו? עם מה הוא מתמודד? למה הוא מתנהג ככה?

מה בכללי החוויית חיים שלו?

למה הוא זקוק ויכל להיטיב גם עם ההתנהגות. שלו?

באיזו דרך כללים יכולים כן להתקבל אצלו?

מה החוזקות שלו?

ממתי זה התחיל?


ב. להבין אותך.

מה עובר עליך ? מה הטריגרים שמקפיצים אותך?

למה בעצם?

מה זה מציף אצלך? איזה מחשבות?

מה החלום שלך כאמא?

מה יכל לעזור. לך להיות האמא שאת רוצה?


כל אלו שאלות שאם תלכי להדרכת הורים תוכלי לברר אותם ולקבל כלים לשפר את המצב


ואם תרצי מכירה חברה  עם נסיון בתחום שעושה עכשיו סטאז' בהדרכת הורים במחיר סמלי ממש. תפני בפרטי


לא מסכימה איתך לגבי צעקותעוד אחת!

אפשר לחנך גם וגם.

אם ילד עובר גבול מסויים לפעמים כדי שיהיו כמה זה היה חמור אפשר ואפילו נכון לצעוק עליו.

יש דברים שהם בקו האפור ובאמת שם לא צריך להרים טוענים גבוהים.

זה לא שכל ההתנהלות מול הילד בצעקות ואז הוא לא מבין שאפשר גם אחרת

אבל ילד צריך גבולות מאוד ברורים וכשהוא מתבלבל אז כן הצעקה הזו מאפסת אותו ומחזירה אותו למה שנכון. 

ואםoo
ילד לא מקשיב באופן יומיומי כשמדברים אליו בנועם, מה תעשי? תצעקי עליו כל יום כל היום ע״מ לאפס אותו?


זו אחת הסיבות שיש ילדים בעייתיים, בגלל התפיסה הזו שצעקה גורמת לילדים להקשיב ואז זה לא עובד עם ילד עם רמת צייתנות נמוכה והופך לתקשורת בעייתית.

אני מנסה עוד דרכיםעוד אחת!

אבל גם לצעקות יש מקום. זה מקסים להגיד לדבר בנועם וכו'.. אבל יש ילדים שצריכים גם את הצעקות כדי להקשיב.

ואמרתי שיש הבדל בין המעשים של הילד.

אם הוא לוקח שוקולד מהארון בלי רשות או מרביץ לאח שלו

ילד לא צריך את הצעקות, מחילההמקורית

הוא צריך טון אחר

מספיק שיהיה אסרטיבי. עקבי. תקיף.

לא צריך לצעוק.

אפשר גם לקחת את הילד בידיים ולהסיב את תשומת לבו אלינו. אבל אני לפחות רוב הזמן מתעצלת אם כי עובדת על עצמי ורואה הבדל

ואני גם צועקת כמובן, כן..? אבל ילדים לא צריכים את זה, בינינו.

אני עובדת בחינוך .עוד אחת!

אני מסכימה שזו לא הדרך הראשונה שהייתי פועלת

אבל אני לגמרי מאמינה שאפשר לכעוס על הילד לטובתו. לטובת החינוך שלו.

הרמב״ם אומר שהכעס צריך להיות חיצוני כדי לחנך את הילד.

אני מרימה את הטון בצורה אסטרטיבית לפעמים כדי לחנך. כדי לשים גבול.


מסכימה שאולי ילד קטן לא הייתי עושה את זה אבל יש גילאים שכן.

על הבת שלי למשל אני לא צועקת. היא תינוקת והלוואי שנצליח לחנך גם בלי לצעוק.

אבל אם איפה שאני עובדת הילדה בכיתה ו תקלל אותי ולא תקשיב אני אצעק כדי שתבין שזה הגבול. 

טוב, אז לא מסכימההמקורית

גם מורה לא צריכה לצעוק בעיניי אישית על תלמיד.

יש בשביל זה סקאלה של סנקציות.

צעקה זה כדי להשליט סדר ולעלות מעל הקול של התלמידים. לא כדי לחנך

אם המורה הייתה צועקת על הבת שלי מול כל הכיתה אני לא בטוחה שהייתי אוהבת את זה. 

גם אם הבת שלה עשתה בלאגןעוד אחת!
בשיעור והתחצפה? 
כן. גם אם.המקורית

יש השעיה.

יש שיחה ובירור עם המנהלת

יש זימון לשיחה עם ההורים


 

מה הקשר לצעוק על ילד אחד מול כל הכיתה? מה חינוך פה..?

יצא לך מזה משהו באמת מתישהו..?

כי אני כתלמידה ממש לא ראיתי בזה תועלת. ואני חא זו שצעקו עליה כמובן, הייתי חננה 😁

צריך גם כשכועסים,הכל לטובה
שזה לא יהיה כעס אמיתי שלי אלא כעס מדומה. לא לכעוס באמת בלב אבל להביע כעס כלפי חוץ משום חומרת המעשה 
בדיוקעוד אחת!
אפשר להראות כעס גם בלי לצעוקהמקורית

זו לא משוואה שאיננה ניתנת לערעור

 

צעקה והרמת קול באסרטיביותתזה שונה מבחינתי אגב

בדיוקנחש מי?

כעס לפנים בלשון חזל

זה לא לצעוק

זה להעביר מסר באופן תקיף והחלטי או אסרטיבי

אבל לא מתוך סערת רגשות

מתוך בחירה מושכלת

כדי להעביר מסר ברור והכרחי

ילדoo
לא צריך צעקות וגם לא הרמת קול. אולי יש הורים שצריכים להרים קול כדי לשדר סמכות, אבל אפשר ללמוד להיות סמכותיים גם בלי הרמת קול.


לדבר בצורה סמכותית, בצורה שמעוררת הקשבה ושיתוף פעולה, זו אומנות, זו יכולת שלומדים אותה ועושים תהליך ארוך כדי להשיג אותה.


צעקה והרמת טון הם קיצורי דרך שאנשים עושים כדי להשיג שיתוף פעולה עם ילדים (וגם עם מבוגרים)


נוח לקשר את הרמות הקול על ילדים לחינוך, ככה מעשה שנובע ממשהו שלילי (חוסר סבלנות, עצבנות, חוסר אונים) הופך למשהו חיובי.


גם אם זה עוזר לכאורה, או עוזר באמת והילד מקשיב בזכות הצעקה, בסוף יש מחיר של פגיעה בתקשורת והקשר עם הילד. לפעמים זה גם לא עוזר ואז מפסידים פעמיים.

צעקה ולהרים את הטון זה שונה בעיני112233445566
ודאי שצעקה מאפסת ילדאפונה

היא מעוררת בו את מנגנון הבהלה.

הילד תלוי בקשר עם ההורה, זה צורך הישרדותי עבורו. כעס מאיים על הקשר הזה ולכן הילד מפסיק לחשוב ומיד "חוזר למוטב", כלומר חייב לבחור בהתנהגות שתרצה את ההורה ותבטיח את המשך הקשר איתו.

מה הבעיה?

א. הילד משקיע אנרגיה בהיקשרות במקום בהתהוות - חקר, סקרנות משחק וכל מה שהוא אמור לעסוק בו כדי להתפתח ולהבשיל.

ב. הילד לומד שהקשר תלוי בהתנהגות שלו. זה לא מצב בריא.

ג. ההורה תלוי בילד - כשהמצב הבריא הוא כשההורה מוביל את הילד

ד. כשהקשר עם ההורה לא יציב הילד עסוק במרדף אחרי ההורה, המרדף מתבטא לעתים תכופות בהתנהגויות שאינן נעימות להורה וכך נוצר כדור שלג שהורס את היחסים ביניהם.

ה. ככל שמנגנון הבהלה מופעל יותר פעמים, הוא הופך להיות פחות אפקטיבי.


מנגנון הבהלה חשוב מאד! צריך להשתמש בו במקרים של סכנה דחופה - כשילד רץ לכביש, נוגע במשהו מסוכן, חונק את אחיו וכד'.

ולהפריד אותו מן הכעס (שהיא מידה רעה וכו').

הדרכת הורים וליווי רגשי עבורךהמקורית

התחושות שלך מובנות, אבל הן נשמעות מאוד מאוד מוקצנות. לפחות לפי הדרך בה כתבת את התגובה.

כשאת לא אסופה, הילד מושפע מזה. ובלי קשר לילד, זה גורם לך להיות מובלת ולא מובילה.


 

זה קורה רק מולו, התסכול הזה? או שזה חוזר על עצמו בסיטואציות נוספות?

קרה משהו מיוחד שמערער אותך בתקופה האחרונה?

 

אם זה רק בימים האחרוניםטובהלה :)

יכול להיות שהוא עובר משהו רגשי

או אולי סתם עיף או רעב יותר מהרגיל?

הוא התחיל גן השנה?רק טוב=)

אם כן, זה שילוב גם של הסתגלות וגם של כמה ימי חופש פתאום.. ואולי גם שנ"צ שהפסיק פתאום.

אין לי עצות טובות כי אני לגמרי באותה סירה, רק מחזקת אותך שזה שלב באמת ממש קשה!! ואת ממש לא האמא היחידה שמתמודדת עם תחושות כאלה.

חשוב מאוד מאוד בסופו של יום לנסות להזכר ברגעים הטובים שהיו, בפעמים שהתגברת ונשארת נחמדה למרות שהיה מאוד קשה, להעצים אותם, לשמוח בהם ולפרגן לעצמך!

אפשר גם לנסות לחשוב על כל הפתרונות הטכנים שיכולים לעזור לך לעבור את השלב הזה יותר בקלות.. (כן, גם אם זה אומר לשים אותו מול יוטיוב חצי שעה בצהריים).

בהצלחה לכולנו 💜

אכן.תודה רבה! מעודדת112233445566
זה הגיל...הכל לטובה

הוא מפתח עצמאות ובוחן את הגבולות

תציבי גבולות את שיהיה בטוח (כמו שכשאנו בגג בלי גדר אנחנו נפחד ללכת, אבל בגג עם גדר נלך חופשי...), בלשון חיובית- בבית שלנו...כך וכך...

ולא בלשון שלילית- לא להרביץ


כשאת אומרת מה לא לעשות, תגידי מה כן או מראש תגידי רק את מה שכן

למשל כשהור מרביץ לך, תגידי- אסור להרביץ לאמא. בבית שלנו עושים מעשים טובים עם הידיים ותדגימי- אפשר לעשות טובה לאמא, אפשר להחזיק משחק ולשחק עם אמא וכו'.


להבין שזה לא נגדך. הוא צריך אותך בתור מבוגר יציב שלא נלחץ כי אז הוא גם ילחץ. לכן תנסי כלפי חוץ לפחות לא להביע לחץ או כעס אמיתי.


תמיד תחשבי מה הוא רוצה להשיג ואיך ישיג בדרך חיובית.


לדעתי גם לא על כל דבר צריך להתעקש ולריב. רוצה לנעול נעלי ספורט ולא סנדלים- בסדר.


לתת בחירה במה שכן אפשר, ולשבח שהוא גדול ועצמאי. למשל בבחירת הבגדים (אתה רוצה חולצה צהובה או אדומה? ), לתת לו משימות של גדולים שיעזור לך ובבית (כמו לערוך את השולחן), להשקיע בזמן איכות (אפילו קניות בסופר יחד).


הכי חשוב - לדעת שזה יעבור...

בנוסףהכל לטובה

תראי מה השעוץ הקשות ותערכי אליהן מראש.

אצלנו למשל כשהילדה עייפה זה סיוט...אז מראש מתחילים איתה לו"ז סדר ערב רבע שעה לפני כולם כדי שלא תהיה עייפה מדי.

ובימים שאיו אפשרות אני מתכוננת נפשית לכך ונושמת עמוק 

איזה רעיונות יפים!רק טוב=)
עזרת גם לי💕
הייתי שמה דגש קודםבשורות משמחות

עלייך

מה קורה איתך בתקופה האחרונה שגורם לך להיות חסרת סבלנות?

לטפל בזה להיות יותר מיושבת עם עצמך ואחר כך לבדוק מה קורה עם הילד.

ממה שכתבת נראה שהוא דווקא כן מחפש תצומת לב שלך, ובמקום לבקש באופן חיובי הוא פועל באופן שלילי- לא בכוונה מראש אלא כי הוא ניסה פעם פעמיים הבין שזה מפעיל אותך כלפיו לא משנה אם התגובה שלך שלילית בכלל כל עוד התייחסת הוא קולט שככה אפשר ליצור איתך קשר.

מסייגת שכשעושים משהו מאוד לא טוב בהחלט צריך לטפל בחומרה באותו הרגע, אבל למנוע את זה מלכתחילה בפעם הבאה. אם הוא צריך יותר קרבה שלך גם את צריכה לעבוד על עצמך קודם כמו שכתבתי למעלה ויהיה לך כוחות נפש להגיב באופן יותר מתון ולאט לאט זה ישתפר.

לא כתבת אם יש עניין רגשי שהילד מתמודד איתו באופן אישי לכן התייחסתי מאוד כללית.

לא קראתי תגובות. מבינה לליבך! לא פשוט שהתינוקי שלךסטטית

"קם" עליך פתאום

אני ממליצה לך לבחור התנהגות אחת ובה להתמקד, לבחור איך להגיב לה, ולעשות זאת בעקביות.

נניח אלימות כלפי אמא. בכל פעם שהוא מרביץ לך/ זורק עליך חפץ את אומרת בקול סמכותי משפט קצר: "לא מרביצים לאמא" ואת מתרחקת ממנו. אם הוא בא אחריך תרחיקי אותו ולמשך 5 דק' תתעלמי ממנו


אחרי זמן מה- בנפרד מהמעשה תדברי איתו כמה זה כאב לך וכמה הוא ילד נפלא וגדול שעושה דברים נעימים לאחרים.


והכי חשוב- תחפשי על מה לשבח אותו! אפילו על התנהגויות קטנות וברורות מאליהם

"איך דאגת לאח שלך וכבדת אותו מהבסלי אתה ממש ילד נדיב"

"איך אתה מתנהג בנעימות כיף לי לשחק איתך"

וכו וכו

ממליצה על הספר חיימשלי של עינת נתן. עוזר לי מאודסטטית
באימהות שלי
חיבוק יקרה נגמרו לי השמות

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

 

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

 

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

 

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

 

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

 

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

 

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

 

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

 

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

 

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

 

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

 

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

 

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

 

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

 

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

 

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

 

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

 

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

 

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

 

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

 

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

 

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

 

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

 

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

 

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

 

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

 

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

 

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

 

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

 

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

 

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

 

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

 

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

מהממת112233445566

תודה גדולה על התגובה המושקעת. מדוייקת לי.

מעריכה מאד!

את תמיד מפיצה כל כך הרבה טוב בתגובות שלך שזה מדהים (חוץ מהתוכן החשוב, המקצועי והמעניין)

בשמחה רבה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
אני שמחה מאוד לשמוע, ב"ה ממש 🙏


ותודה רבה לך על המילים הטובות ומחממות הלב ❤️

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')