אני קצת מסכימה עם בעלך.. אתם לא חייבים לרוץ ולקנות מה שהם רוצים, מתנה מקבלים, לא דורשים.. אתם יכולים לתת מה שאתם רוצים והם יחליפו אם הן לא מעוניינים או פשוט לא לתת.. לא חייבים כל הזמן לתת מתנות..

בקשר להתנהלות כלכלית, הייתי יוצרת שיחה על זה, אבל בהזדמנות אחרת.. את מכירה אותם, אולי עדיף רק עם הבן.. ולעשות את זה בצורה לא שיפוטית אלא מנסה לעזור ולהתעניין

זה לא קשור אלייך.

את בשום צורה לא צריכה לתת מתנה שאת לא רוצה

לתת

אבל תשמרי את המחשבות שלך לעצמך..

 ממש ממש לא שייך שתתערבי ההתנהלות הכלכלית שלהם

שהבן יותר מדי מרצה את הכלה.

אנחנו רואים איך תוכניות ששמח בהן, מתבטלות לפתע והוא מתהפך ב280 וברור לנו שזה לא בא ממנו.

מאחורי החיוכים והשמחה יש המון עוינות ואפילו הייתי משתמשת במילה קשה - משטמה - כלפי בני משפחה, שבעבר נתנו לו המון, וגם הם הפסיקו. אני מתכוונת לתשומת לב. הם גרים רחוק ובעצם מלבדנו המשפחה הגרעינית אף אחד לא בא לבקר- וגם לא מתכנן לבקר.

זה קשור לסדרת הפיצוצים שהייתה לפני החתונה עם המשפחה שלי.

הוא לא באמת לומד כמו שלמד וכמו שצריך ללמוד.

הוא לחוץ מזה. 

בביקור שמתי לב שקיים מתח מסוים גם בינו ובין רבנים שבעבר מאד אהבו אותו. כל מיני משפטים שאמר

יש לו לדעתי המון מתח סביב הנושא הכלכלי. המון קנאה (כך חושדת), בילד הבא, שבניגוד אליו בונה את החיים בשקט ובשיטתיות. ונשוי מרגיש שאחרי שהבחירה בלימוד תורה מציבה בפניו דילמה כלכלית

אבל לי, שאני רק חמות, נוח לעצום עיניים.

נוח לאמר לעצמי שזה מה שבחר

ואני לא באמת רוצה להכנס לכל הרגדות הסוערים שמתחת לחזית הנחמדה.

משהו בהורות שלי התעייף, הרכין ראש.

ואני נכנסת לסוכה, מתעטפת בענני הכבוד, חוסה בצל ה' והוא יושיענו.

זה גדול עלי.

באמת גדול עלי

בין איש ואשתו זה רק בורא עולם

להביע כל אחד את רצונותיו ולהתאחם את עצמם למערכת הזוגית שהם מחויבים לה ורוצים בה.

לרוב האנשים יש קשיים אחרי חתונה

בטח ובטח לדעתי לזוגות דתיים. שנישאים צעירים, נתמכים עד החתונה על ידי ההורים, ויוצאים ל'ג'ונגל' בחוץ כדי להסתדר. במיוחד שגם הקשר הזוגי נבנה מ0.

זה די בלתי נמנע בעיניי

כמו שאמרת - תישארי מחוץ לתמונה. יותר בריא לכולם.

אפשר לשאול מדי פעם אם הכל בסדר אבל לא להיות ספציפית מדי. שידע שיש פתח לשתף כדי שתוכלו להכווין אותו לפנות לייעוץ (בלי להכניס את דעתך לתמונה!!)

אבל חוץ מזה - ככה גדלים 🤷

אם יש לו בעיה מול המעגל המשפחתי ממנו צמח, מול הרבנים ומול המחויבות הלימודיות שלו- זה לגמרי שלו, אל תתערבי.

התערבות תביא להתפרצות התסכול עליך.

תני לו לתקן את הטעויות שלו בזמן ובדרך שמתאימים לו.

השנה הראשונה קשה.

תתעודדי שיש אהבה בינהם, זה הכי חשוב

לפני שהתחתן היה בשלום עם שלושת המעגליםמשל חייו והיה שמח.

עכשיו המרירות נשפכת ממנו.

מקווה שהאהבה תנצח

הייתי רוצה להעיר לכלה

לימוד התורה שלו מוזנח

העומס עליו גדול מדי

את מעמיסה עליו אירוחים כשהוא זקוק לזמן כדי ללמוד

אבל אינני אומרת אותם. ומסיחה את דעתי.

בדמיוני אני מתרחקת לתוך שדה של חצבים, ומתפללת איתם לגשמי ברכה

עכשיו הכל טרי וחדש, והוא נלהב מהחיים החדשים

וכנראה גם פינקתם אותו כהוגן

ועכשיו הוא גבר, ראש משפחה, וצריך להתחיל לעמוד על הרגליים.

ככל שהאם המפנקת תפנק פחות, ככה התלות תקטן.

קשה לי ממש לשמוע את כל מה שיש לך להגיד עליהם. חמותי הייתה במקום שלך, וזה עשה לנו נזק ענק לזוגיות שב"ה שתפסנו בזמן והלכנו לטפל, אבל היה עלול פשוט להחריב לנו.

ברור שלבן שלך עמוס. הוא הרגע התחתן, זה שינוי ענק בחיים, ולוקח קצת זמן עד שלומדים מחדש את האיזונים בחיים ואיך מסתדרים עם הכל. וכן זה מאוד הגיוני ומצוי שחתנים בתחילת הדרך מצליחים ללמוד פחות, ועמוס להם ועייף להם, וזה בעז"ה יתאזן עם הזמן, וכנראה שישתבש קצת שוב בלידה הראשונה. זה לא אשמתה, זה אשמת החיים שצריך ללמוד. יש גם לאמהות נטיה קצת לגונן על הבנים הנשואים שלהם ולפחד שהם עובדים קשה מידי. הכל טוב, הוא כבר לא ילד וכבר יש לו בית שהוא צריך לקחת עליו אחריות עם כל היתרונות והחסרונות שבעניין. כמו שאת חושבת שהוא צריך לקחת אחריות כלכלית, יש בניהול בית עוד סעיפים.

בתור אמא שלו, טוב לעזור כמה שאת מסוגלת, אבל להעביר ביקורת על כלתך לא יתרום כלום לבן שלך. אפשר ורצוי לשאול מה שלומו, אבל להציג אותה כל הזמן בתור הלא בסדר סתם יגרום לו למרמור עליה שלא ישפר את הזוגיות שלהם. תסתכלי על אינסוף שרשורים פה ותראי כמה זוגיות טובה זה הדבר החשוב בשלב הזה של החיים.

בעלי מדהים ואין לי תלונות על הזוגיות שלנו ב"ה, אבל כשחמותי טיפטפה לו בלי סוף על זה שאני לא עובדת מספיק והוא עובד קשה מידי (בתקופה שאובייקטיבית היו לזה סיבות), בסוף זה התפוצץ עלי. וכשדיברנו הוא לגמרי אמר שבשכל הוא יודע שזה מה שנכון עכשיו והכל טוב, אבל כשיש בלי סוף אמירות שלה עלי בסוף קשה לו לעמוד מול זה. אז תדעי, באמת שלאמירות האלו יש פוטנציאל נזק מטורף.

ודבר אחרון, כשאפשר גם תפרגני לה מולו, אין דבר משמח יותר לנשואים צעירים מלשמוע דברים טובים על בן הזוג שלהם.

לא הייתי פותחת שרשור כאן.

אני פורקת מה שאני לא אומרת.

בגדול, אני אומרת שבחים על כל ה שטוב בעיני וראוי לשבח, ובשאר שותקת או פורקת פה.

אגב המחותנת היא אשה מאד ביקורתית, אבל גם היא על הבן שלנו אומרת רק שבחים.

זה לא אומר שבתור אמא אסור לי לחשוב לעצמי

ותדעי לך, שגם כששותקים, הכלה יודעת בעצמה מה דרוש תיקון. 

נותנת לה זמן וספייס

נותנת גם לבן זמן וספייס

והם חמודים מאד יחד

עדיין יש דברים שרואים ורוצים לפרוק או להתייעץ.

פשוט היית נשמעת לי מאוד טעונה עליה, אז רציתי לומר שהאמירות האלו אם הן מגיעות לבן שלך הן בעיתיות מאוד. וגם לנרמל ולומר שיציאה מאיפוס אחרי החתונה היא הגיונית.

הלוואי שתירווי מהם הרבה נחת🥰

ומתנצלת אם הכאבתי, זו לא הייתה הכוונה

הוא יצא ממך.

את ליווית אותו כל השנים.

משהו סאינטואיציות שלך לא רגוע.

ואת מפחדת שהוא בעמדה חלשה מול אשתו, וזה גורם לו להיות לא- הוא.

אני מבינה ככ את הדאגה.

הבעיה היא שהוא לא יספר לכם את זה דוגרי.

הןא בעצמו כנראה עדיין לא סדר ברגשות ובמחשבות סביב הזוגיות,

ועדיין לא הגיע לנקודת רתיחה שבה הוא אומר "די!"

את מכירה אותו מהעבר שלו ומההיסטוריה שלו.

האם הוא מרצה בלי גבול?

האם בעברו יש נטייה לעמוד 

לעמוד שדרה קצת גמיש מידיי?

כי את משתפת פה הרבה שמשהו בזוגיות מרגיש לך לא תקין...

ושאת מרגישה שהוא לא חי את חייו צורה שמפריחה אותו.

יש לו עמוד שדרה

הוא יודע לשים גבולות

האהבה מקלקלת את השורה

והוא מאוהב מעל הראש

מעדיפה שימצא בעצמו את המילים גם כלתי מבינה בעצמה וכתבה לי שמנסה לשים לב למה שצריך. אהבתי את התשובה שלה, ומכירה את בני חד משמעית הוא שמח בה

אבל לב של אמא תמיד קצת ער

תודה לך❤

אם הוא עם עמוד שדרה יציב אז לא הייתי דואגת.

חג שמח!

שאלו הזמנים להיות אשת חיל, ש'צופיה הליכות ביתה'.

היא צופה, היא רואה, אבל לא מתערבת.

נושמת עמוק, מאמינה בה' וממשיכה הלאה.

קשה כל כך. אבל את נשמעת אישה מדהימה. עם חכמת חיים. עם אהבה אמיתית לילדים.

נשמע שאת תעשי בשבילם הכל. אז עכשיו מה שצריך לעשות בשבילם זה להרפות.

כמה קל להגיד וכמה קשה לעשות...

שולחת חיבוק. ומאחלת לך, וגם לי, שנצליח.

ה' הוא זה שיושיע ו, בין איש ואשתו זה רק בורא עולם.

החתונה זה שינוי גדול. לאט לאט.. 

זה משהו שלא חשבנו עליו האמת..ולא קשור בכלל להתנהלות כלכלית.

הרגשות  של כולנו טובים אחרי שהובהר מה העניין.

תודה לכל מי שקראה וענתה ותרמה מניסיונה. למדתי מכו. תודה לכן🎀

והם רוצים משהו אחר, יקר יותר?

אם זה המצב, למה לא להביא להם במזומן את הסכום שחשבתם להביא בו מתנה בסוכות, שיקנו מה שהם רוצים?

( ובמאמר מוסגר, אם יש קושי כלכלי, אולי כדאי לתת פחות מתנות? לא בטוחה שחייבים מתנה בכל חג )

שיפסיקו לבנות על זה שאנחנו נדיבים ולנסות כל הזמן להמיר למזומן או שווה מזומן.

החלטתם שאתם רוצים משהו? תקנו. תתנהלו כלכלית.

אל תסמכו עלינו או על המתנה שתבוא או לא

ואל תנהלו אותנו.

בעלך.

באופן אישי הייתי נותנת סכום כסף שהתכוונתי להוציא,

ושהם ישלימו מכספם את היתרה למתנה שהם מעוניינים בה.

לא רואה סיבה להתעקש,

וזה צריך להחמיא לך כהורה שמרגישיל בנוח לבקש. 

ומהצד את חושבת לך,

טוב הם מקפידים על כל הכללים האלה כי זה הבכור, עם כל ילד הם כבר יבינו יותר טוב במה כדאי להתמקד ומה לשחרר?

מכיוון שתמיד לאחרים קל יותר לראות מהצד, כי הם לא מעורבים בסיטואציה, אומר לך שאתם מתנהלים כמו הורים לבכור... לא רואה טעם לחנך את הבן, הוא כבר גדול, את הכלה בוודאי ובוודאי שלא... סתם מתכון למריבות.

לא רואה טעם להתעקש בכוונה לתת מתנה שהם לא רוצים. אם באמת חשבתם כן לקנות להם מתנה לסוכות (אגב, למה צריך? ) ואם כבר אמרתם להם שתיתנו (למה לומר מראש אם זה ממילא לא פתוח לדיון?), מה הקטע להתעקש על לתת את המתנה במקום לתת את העלות ושיעשו מה שהם רוצים?

לתת את אותו סכום שממילא חשבתם להוציא, לא יותר. 

לבעלי נמאס. זו באמת התנהלות עם בכור, וגם אנחנו טעינו.

אבל רוצים לצאת מהטעות, וקצת התבלגן

זה בעיקר גורם לאי הבנות ותסכולים.

ואם אני הייתי במקומכם, ואתם רואים שלזוג הצעיר יש רשימת מתנות שהיו שמחים לקבל אבל שאין ביכולתם, בפעם הבאה שאתם רוצים לתת מתנה ( סביב אירוע משמעותי, לא סתם כי הגיע חנוכה, למשל ), אולי כן תשאלו אותם מראש מה היו רוצים לקבל, *במסגרת* התקציב שעליו החלטתם מראש. רק אם מתאים לכם. בעיני יכול להיות נחמד.

אבל חינוך שייך בכל גיל לדעתי.

עכשיו שהוא נשוי ההתנהלות משתנה

וכמו שהיא אומרת יש עוד ילדים לדאוג להם..

אולי יש מקום לתת את השווי, אבל לא להיכנס לפלונטרים כאלה יותר.

כן הוא מרגיש שההנקה נגמרת ומביע את אי שביעות רצונו. חשבתי שכבר עברנו את הגמילה הקשה שהייתה והנה גמילה חדשה. 🙂

אבל די. שיתבגר.

שייך להסביר שלא התכוונו לתת משהו עקר יותר, ואפילו לומר שזה עושה להורים הרגשה לא נעימה.

'להעניש' אותם ולא לקנות בכלל שום מתנה,

כדי להעביר את המסר ש' יתנהלו מעכשיו כלכלית בצורה יותר עצמאית ושקולה', בעיני ממש לא שייך, אבל מבינה שאפשר לחלוק עלי, כמו בכל תחום כנראה.

לא להכנס לפלונטרים האלה, זו בדיוק בדיוק גם ההצעה שלי 👍

אם כבר מנהלים שיחה, זה לא על התנהלות כלכלית

אלא על חוסר הכרת הטוב ועל כך שזה לא מכבד ואף פוגעני.

רק לא בא לנו לקלקל לעצמנו עם שמחת החג עם טנטרום

מי שעכשיו בבייבי בלוז - שתצחק, זה משמחק ילדים לעומת מה שיבוא

מי שעכשיו רוצה עוד ילד - שתשמח בילדים שישנם, הם כבר יסחטו ממנה את כל המיץ בעצמם, עם ובלי אחים נוספים,

מי שרבה עם הבעל - לפעמים בעלים צודקים

בואו נשמח בחג וזהו!

זאת המסקנה ממרומי גילי

לתת להם מאה שקל השתתפות במה שהם רוצים?

ולהזהר בפעם הבאה לא להבטיח מתנות

למרות שזה כביכול מעצבן.

אני למשל קיבלתי עציץ מחמתי לא מזמן, שתהיה בריאה, וזה די תקע אותי.

לא רציתי אותו ואני צריכה לטפל בו עכשיו ולדווח שהוא צומח יפה.

אבל אני כמובן מוקירה לה תודה על כך בכל הזדמנות ובאמת מעריכה שהיא חשבה עליי

אז כן, תני את הכסף

זו מתנה שממש לא מתאימה לכל אחד,

וחבל לבזבז כסף על עציץ למי שלא אוהב את זה ולא נהנה מזה, ועכשיו עוד יצטרך לטפל בזה. 

ואין לי לב להרוג אותו

אם זכור לי נכון, השרשור הראשון שפתחת כאן על הכלה הזו היה סביב סיבוך עם מתנה שהבטחת ושהיא לא רצתה, לא?

מספיק עם כל המתנות... ועוד יותר מספיק עם הבטחות של מתנות... 

כנראה רצתה והתביישה.

מכל מקום פירנתי לה בנושא התכשיטים לא מזמן אז זה לא על הפרק

לקשר ביניכם,

אלא כנראה גורע

דרך התקשורת המועדפת )כי היא פרטית והכלה לא שומעת(

את מה שעל ליבנו.

הפעם יוכלו לקבל מזומן,

אבל הבהרתי שכראש המשפחה עליו לנהל את כלכלת הבית עם אשתו ואנחנו עכשיו מתמקדים בילד הבא. ובעצמנו.

אין מנוס.

הוא קיבל המון. 

אני חושבת שאת צודקת. האהבה מקלקלת את השורה 

אני שמחה על דבר אחד. שהפסקנו את החשבונות מה הצד השני נותן. הוא נותן המון בדרכו שלו. שהיא שונה אך משלימה לדרכנו.

וסוף סוף הדברים הונחו על השולחן בצורה גלויה.

כנראה חלק משמחת החג היא ההסתפקות במה שיש. זה חג האסיף.

מכל הלב

מציעה כיוון שאולי יש להם קושי והם אומרים לעצמם למה שיבזבזו כסף על מתנה שלא צריכים בזמן שהם צריכים משהו

לדעתי הכי נכון לתת כסף מזומן אבל בסכום שרציתם לתת גם ככה ולא יותר מזה

הם מבזבזים המון על לארח ולהתארח. תרבות שהכלה הביאה ויש בה הרבה טוב אבל הם עוברים את גבול הסביר

תודה! מרגישה שאנחנו כבר לא מסכימים לתת מעבר למה שרצינו.

אני לא מעוניינת לשנות את דעתו של בעלי.

אני חושבת שהוא צודק

למרות אהבתי לקניות ומתנות

יש להם הכנסה משכר דירה בזכות המאמצים שלנו.

הוא אומר שהגיע הזמן שנדאג לילד הבא ושהם יתחילו להיות יותר כלכליים.

לכן הוא הסכים שאביא עציץ לגינה אבל לא מעבר

ובכלל כשהורה או כל אדם שנותנים משהו,

זה לא מובן מאליו בכלל.

מה שכן אם הבן ביקש מופרשות,

אני חושבת שכדאי שתשוחחי עימו בנושא. 

אבל הוא אומר שאין טעם.

זה כל כך ברור, שצריך פשוט לעצור.

וקשה לי. ממש קשה. עכשיו הם כאלו לא יודעים מתי הם יבואו אלינו. באיזה יום. מכירה אותם הכל מתוכנן זה הבן שמנסה להביע את אי שביעות רצונו. והכלה לוחשת באוזנו.

חבל לי שבסוכות 

בהצלחה.

שה' ינחה אתכם בדרך הנכונה. 

קיבל דירה ועוד מתנה וגיפטקארד בחג והגעה של ההורים, ועושה פרצוף כי לא קיבל משהו שרצה..?

את בטוחה שזה הסיפור?

נשמע לי מוגזם

גם לנו נשמע מוגזם.

עכשיו כשבעלי ראה את ההודעה בואטסאפ ש"אמתין עם העציץ", אמר לי שאקנה מה שרציתי לבית שלנו, ולגבי המתנה - נגמר.

מועדים לשמחה בנות יקרות תודה על הזמן והמחשבה שהשקעתן לענות. 🌷

אני יכולה לומר לך שלא מזמן הייתה לי שיחה דיי נוקבת עם גיסתי (אחות של בעלי) סביב איזה עניין שמאוד פגע בי בהתנהלות המשפחתית שלהם כלפינו.

ואז פתאום גיסתי גילתה שזה לא שאני סנובית שלא רוצה לבוא לשבתות משפחתיות אלא זה באשמת אמא שלה, ושזה לא שאני סנובית שלא נותנת לבעלי לבוא לאירועים עם המשפחה המורחבת אלא שבעלי לא מביע עניין ולא זורם להגיע.

וחמותי היקרה שתמיד אומרת לילדים בסוף כל ביקור "תגידו לאמא שאתם רוצים לבוא לכאן יותר" כשהיא לא יודעת שצריך להגיד את זה לבן היקר שלה ולא לי.

ואז היא הודתה שבאמת עד עכשיו (נשואים כבר כמעט 4 שנים) הם תמיד האשימו אותי בזה שאנחנו לא באים הרבה לבקר ולא באים לכל מיני אירועים ומפגשים כשאני זאת שדוחפת להגיע.

אז הייתי מציעה לא להיכנס להם לזוגיות ולא להחליט מי לוחש מה לשני אלא לשחרר ולתת להם להתמודד עם המעשים והתוצאות שלהם בבעצמם בלי לחפש אשמים.

וכמובן שהכי נוח להאשים את הכלה ולא את הבן היקר והמושלם והמחונך.

ולגבי העציץ, ראיתי שמישהי הגיבה לך שהיא הייתה מאוד שמחה לקבל.

אני יכולה לומר לך שכשאני קיבלתי עציץ מתנה אז מיד כשנותן המתנה הלך הנחתי אותו לאימוץ על פח הזבל.

לא סובלת עציצים ולא מעוניינת לטפל בהם אפילו רגע אחד.

חמי אדם רעיל. אל את מכירה את המושג.

הייתי בדיוק במקום שלך

לקח לי שנים להבין שזה הוא, מקור הרוע

למרות שבעלי אמר לי עוד בשלב הדייטים.

יש אנשים כאלה.

אולי בגללו אני מתייעצת.

חיבוק לך

קשה מאד לדחוף לביקורים בבית שבו הבן עצמו לא רוצה לבקר.

❤🧡❤

בעלי רוצה לבקר אצל ההורים שלו.

וההורים שלו מקסימים ואוהבים שאנחנו באים ודואגים לנו.

אבל אנחנו עם כמה קטנטנים, ורחוקים, והוא עובד מאוד קשה ביום יום אז כל נסיעה זה פרוייקט.

וכל נסיעה זה לקחת חצי בית איתנו.

קיצור, הוא מאוד אוהב להיות שם אבל כל המסביב מורכב לו.

וכתבתי את זה כדי להראות לך שלא כל מה שאת חושבת נכון ולא בטוח שהכלה לוחשת באוזנו מה לומר ואיך להרגיש ואיך להתנהג אז חבל שאת מכניסה אותה לתבנית שאולי בכלל לא מתאימה לה אבל כן מסתדרת לך כדי שהבן ישאר בסדר.

מה באמת עושים עם המרחק?

זה לא רק מרחק פיזי

זה גם מרחק מנטלי - כי הזוג הצעיר גרים בהתיישבות.

אנחנו המשפחה הגרעינית באיםלבקר

וזה לא פשוט

אנחנו עובדים

יש לנו הורים מבוגרים חולים שגם צריכים אותנו

והוא רוצה שהמשפחה תבוא

איפה

איש איש בענייניו

בני ובנות הדודים בצבא, חלק בסדיר, חלק בקבע

אף אחד לא חי כמוהם, כולם אצים רצים

מה עושים?

הזמינו ונשתדל מאד לבוא גם החג

למרות שכמובן אני בדיוק כאובה ולא מסוגלת לזוז. יעבור בעז"ה אבל זה לא שאנחנו מקפצים בקלילות

ובאמת עם קטנטנים זה קשה לנסוע. למרות שאני נורא אהבתי כילדה לנסוע לסבא וסבתא ומצטערת שהורי לא לקחו אותנו יותר. היה מסובך בתחבצ. זוכרת את ההמתנה בתחנה.

אבל איך אהבתי

ונהניתי

נביקורים הנדירים חקוקים

ואחר כך סבא וסבתא נפטרו

ועד היום הלב שלי מחייך כשאנחנו עוברים ברחוב שלהם, למרות שהדירה נמכרה.

תתאמצו בשביל הילדים, זה שווה

מקווה לקום מחר בריאה לחלוטין ולהתכונן לנסיעה🙏

אז יפה ממש שאת משתדלת ונוסעת

באמת כל הכבוד לך

בעיניי את עושה המון

ונוסעת אליהם

וגם כל הכבוד שכלתך מארחת אותך זה בכלל לא מובן מאליו שתיכן זכיתן

נראה לי שפשוט אתן מאוד שונות אחת מהשניה ויקח לכן זמן להכיר ולהסתגל

לי נגיד היה מוזר ועדיין, שבחברה של בעלי זוג מזמין וכולם צריכים להשתתף.. ולא בקטנה..

אצלנו נהוג שהמזמינים מארחים מכל הלב. אני לא אבקש בחיים ממי שהזמנתי לשבת להביא משהו, אפילו סלט או קינוח..

למה אני אומרת את זה? כי זו התרבות שלי. וכל אחד גדל אחרת ולוקח את זה לבית שלו..

אז נכון שכשבעלי היה אברך או שהיינו סטודנטים אירחנו פחות ובאמת חישבתי על השקל את העלויות..

אבל כותבת לך את זה כדי שתביני את הכלה שלך ומאיפה זה מגיע.. 

זה לא רק ממנה.

גם במשפחה שלנו יש כמה מארחים ומארחות והוא תמיד חלם על בית כזה (שהיה לפני שחליתי, ולא חזר גם עם התרופה),

ועכשיו, כשסוף סוף מצא אשה מבינת עניין, הוא חוגג. ב"ה. שיחגגו תמיד בלב שמח.🙂🧡🙏

(מוזר לי מה שאת כותבת "זוג מזמין וכולם משתתפים", בסתם ערב של שבת אחים גם יחד?  אתה רוצה להזמין- תזמין, אבל למה שאחרים ישלמו על זה?. זה לא מקובל בכלל, בהערת סוגרים)

וכן, נגיד זוג רוצה להזמין אליהם לעשות מפגש חברים ואז שואלים: אתם בקטע להשתתף איתנו בעלויות?

או, אתם יכולים להביא בקבוק שתיה כל אחד? ומנסים לחלק..

הבנתי שזה נהוג אצל אשכנזים, במחילה.. אצלנו זה לא..

כשאני מתארחת אני תמיד מביאה איתי משהו גם בלי שמבקשים, אבל כשאני מארחת לעולם לא מבקשת. 

אבל לא מהסיבה של העלות, אלא כדי לא להטריח את בעלת הבית להכין הכל. אז לפעמים מביאים סלט, או שתיה, או עוגיות. זה מזכיר לי את דברי הרמ"א לגבי הסבה בפסח,  וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות.

אבל זה לרוב כשמדובר באירוח ענק.

באירוח רגיל לא מקובל

ויש שלא מקובל לחלוטין כמו אצל הורי.

אגב אנחנו הבאנו לזוג גם תבשילים שהכנתי מאותו הטעם בדיוק, שלא להפיל את כל הטרחה עליהם.

אני חושבת שזה תלוי מראש איך מגדירים את הערב של שבת אחים

אצלינו במשפחה למשל כל חנוכה יש מפגש של כל האחים

מפגש בהגדרה שלו הוא מפגש של *כולם*

ומי שמתאים לו באותה שנה - מארח אצלו בבית,

אבל זה לא שהוא מארח את כולם - מראש מתחלקים וכל אחד מכין משהו

אולי כי זה המון אנשים - זה ברור (אנחנו הרבה אחים ב"ה, נשואים עם ילדים...)

יכול גם לקרות שנחליט כמה חברות להיפגש יחד

בא לנו להיפגש 

אז מתארגנות כולם יחד

בהגדרה - זה מפגש של כולן

לפעמים יוצאים לאיזה מקום, ולפעמים נפגשים אצל מישהי בבית - זה לא אומר שהיא מארחת וכל העול נופל עליה, אלא שנפגשים אצלה

לעומת זאת,

אם אני מזמינה לארוחת ערב אצלי רק אחות אחת - אז *אני* מארחת אותה, וממילא העול עליי

מאד תלוי מה הגדרה האירוע ומי ואיך אירגן

הוא ראש משפחה עכשיו

הוא מחויב לפרנס

שישבור את הראש. תני לו לגדול

ולדעתי, בלי עצות על ניהול כלכלי.

אם סורבת למתנה - זה בעיה שלו.

ולדעתי גם אל תבטיחי מתנות.

אני מבינה את הרצון שלו בלהתייעל עם המתנות, אבל את קובעת מה להביא. ומאחר והבטחת הפעם - תתני. אבל לא עוד, ורק מה שאת יכולה ומוסכם בינך לבין בעלך.

עצמאות כלכלית ועצמאות בנפרד מההורים זה דבר חשוב מאוד. יש לו הכנסה משכירות, זה גם אומר שהוא בעלים של דירה. שיהיה לו בהצלחה

בהתנהלות.

זה פשוט לא רלוונטי.

גם לא יוסיף לקשר טוב עם הכלה...

מה בדיוק לעשות עם המתנה, אני לא יודעת מה להציע.

העניין שלנו, כהורים, לא נעים עם זה.

זה נותן הרגשה של כספומט.

הם צעירים ולא מבינים.

אשריכם על הפרגונים והרצון לתת.

אם אתם רוצים לתת משהו, והם לא רוצים אותו אלא משהו אחר, למה להתעקש?

במקום לקנות משהו שלא יהיה שימושי להם, אתם יכולים להביא להם סכום כסף או לקנות להם את מה שרוצים...

הם זוג צעיר, הגיוני שהם עדיין לומדים את ההתנהלות הכלכלית. אנחנו בתור זוג צעיר הלכנו לסדנה של פעמונים לזוגות צעירים והיה ממש חשוב. אפשר גם להציע עזרה, אבל לא מתוך מקום ביקורתי ומעיר. בהצלחה רבה

השאלה שלך היא מצד האמא.

ההתנהלות שלך צריכה להיות רק מול הבן שלך. למה בדילמה ברורה מול הבן שלך ושאלות בחינוך את מציגה את עצמך מצד החמות?

מצד האמא את צריכה לוודא שהוא יודע שאת שם. ולהכווין אותו לזוגיות בריאה ומצמיחה.

וחלילה לא מכוונה רעה

שאתם מנסים לשים את עצמכם במקום שלא מתערבים אבל מאוד מתערבים

מה זה עניינכם מה מספר לה ומה לא מה זה עניינכם התנהלות כלכלית שלהם

אתם עוזרים מאהבה ואני שומעת את זה אבל תעזרו רק מאהבה ורק מה שמתאים ותעצמו עיניים לגבי שאר ההתנהלות שלהם תדאך שלהם הם יצטרכו ללמוד לבד בלי הדרכתכם זה לא המקום שלכם אני מצטערת..

זה שהוא דורש זה יופי ואתם לא חייבים לתת תתנו מה שבא מאהבה מה שלא אל תתנו אבל אל תכמסו להם להתנהלות כלכלית זוגית וכו הם בונים תבית שלבם בדרך שלהם מה שצריל ללמוד הם ילמדו בדרך שלהם

לדאגה אמיתית של חמות, שרוצה בטוב של כלתה, ואיך מתקבל בצד השני ההתערבות בהחלטות ובאחריות שלה כאמא לילדים שלה.

עוד מישהי ששונאת שאומרים לה שהתינוק/ת בוכה בגלל - הריון ולידה

(מתנצלת מכותבת השרשור, אבל היה נראלי קריטי לשתף בדוגמא חיה.. מקווה שזה בסדר 🙏)

בתור כלה אני אגיד לך, שחמותי אישה מאוד טובה ואני מאוד אוהבת אותה והיא באמת מתחשבת ועדיין מפריעים לי הרבה דברים וזה יותר קיצוני כי היא חמותי.

אמא שלי, מהטראומות שלה, לא אומרת לכלות שלה כלום כלום כלום.

בקטע קיצוני.

את לא חייבת כמובן לעשות את זה, אבל תדעי שגם אם הם מחייכים אומרים לך תודה רבה על הדאגה יכול להיות שזה מעצבן מאוד את כלתך ועדיף לשתוק

כמו שבנות כתבו, להגיד להם תמיד שאתם פה לעזור בכל נושא שצריכים עזרה ובכל דבר שרוצים להתייעץ איתכם.

אבל שום דבר לא מעבר.

ותחילת נישואים זה קשה, והגיוני שיקח להם זמן להתאזן ולהרגע, וצריך לתת להם את הזמן הזה לבד.

ולתת את התחושה שאתם שם בשבילם.

היא פרקה משהו שקשה לה ורוכבים על זה כדי להראות כמה הכלה לא מבינה שחמותה פשוט דואגת ורואה את זה בצורה שלילית.

אולי אני טועה ולפותחת השרשור לא יפריע....

מתנצלת מראש אם פגע במישהו.

אבל דילגתי

אם כלה מאבדת את האהבה שלהם, זה חסך אדיר לילדים!

מה שאני קיבלתי מהורי אבי זיכרונם לברכה מלווה אותי כל החיים

היכולת והרצון לתת

האהבה

הקשר האמיץ והטוב

וגם.. הזוגיות המתוקה שלהם

דילגתי, כי אני לא יודעת מה האינטונציה שהדברים נאמרו לפותחת. אולי הייתה לא נעימה. הרבה תלוי במנגינה

וכלה מאבדת את אהבת הורי בעלה כשהם כל כך ביקורתיים כלפיה, כשהם מאשימים אותה בכל מה שהבן עושה ובכל מה שקורה איתו, כשהם מנסים לחנך אותה מחדש לפי התבנית שהם מכירים וחושבים שנכונה- זה חלק גדול בזה שהכלה מאבדת את האהבה הזאת...

לא אמורים לחנך כלות, וגם לא את הילדים שמתחתנים, זה חלק מהעצמאות שכוללת לבנות בית.

וביקורת או תחושת חוסר נעימות לא סותרות את האהבה והערכה שיש כלפיהם ואת מה שאפשר ללמוד ולקבל מהם במקביל. 

מדובר כאן על הפינוק שפינקנו את הבן.

ועוצרים כי זה לא לטובתם.

והשפעתה על הבן

אז כנראה שגם היא קשורה בכל זאת

ובתחילת ההודעה הפותחת כתבת שאת מתייעצת מצד החמות, לא מצד האמא

אבל יכולה רק להוסיף ולהגיד שב"ה בעלי ואני מאד עצמאיים כלכלית.. לא סומכים על ההורים בכלל.

ועדיין נחמד לי מאד שחמותי מפנקת אותי בדברים שאני צריכה.

למשל לפני החג הלכנו יחד ליריד בגדים אז היא שילמה על המטפחת שקניתי. בלידה שהייתה לא מזמן, חיכתה עד שאבין מה אני צריכה (כי היה לי את הכל מהבת הראשונה) ורק כשהחלטתי שאני צריכה טיולון היא הביאה לי את הכסף לקנות אותו.

ולגמרי יכולתי לקנות את המטפחת או הטיולון בעצמי. ועדיין זה כיף שהיא נותנת לי את מה שאני צריכה.

אני מבינה את התחושה שלך שהם תלויים בכם, ולא אני חושבת שנכון לא להבטיח שום דבר.

אבל אם אתם כבר רוצים לתת, תתנו את מה שעוזר להם. 

אם יש משהו שהם מאוד רוצים תסמכי עליהם שהם יחסכו את השקל ויקנו גם אם זה יהיה בעוד עשור..

צריך לתת עצמאות לזוג ולזכור שגם אתם הייתם זוג צעיר ולא בכל דבר שרציתם או קיוויתם שיעזרו לכם באמת קיבלתם עזרה.

אם הם יבואו להתייעץ איתכם אפשר בשמחה אבל ממש לא חושבת שנכון להגשים להם חלומות בקלות.

אם את מודאגת מההתנהלות הכלכלית שלהם -

תני להם חכה

אם זה ביכולות שלכם להציע להם קורס של התנהלות כלכלית נכונה. הכי טוב

אם לא ללמד אותם טיפים, לקנות ספר וכו'

זו מתנה מדהימה שקיבלנו לחתונה מחמי (ואנחנו לא מיישמים הכל.. אבל מה שכן כבר טוב)

הכנתי מרק, פיצות אישיות לילדים, לחם שום למבוגרים, כמה סלטים, גבינות, לזניה

התחלנו באוכל.

ואז הילד עמד על כסא

נתנו לו ציצית וכיפה מתנה

הסברנו מה זה חלאקה (לילד עצמו עשינו הכנה ארוכה מראש)

כל אחד בא וגזר תלתל. מהסבא רבה עד הבן דוד הקטן..

הוא קיבל כל מיני מתנות

ואז עוגה וקינוח

פיצה בורקסים ירקות גבינות (אולי פשטידות וסלטים, לא זוכרת)

גזרנו שיער,הקראנו נוסח לחלאקה שהורדתי מאחד האתרים

עשינו לילדים בועות סבון גדולות בחצר

ונראה לי יצירה כלשהי

לפני שכולם הגיעו הלכנו לרב שיגזור תלתל ויברך אותו

היינו בערך כמוכם מבחינת מבוגרים והרבה יותר ילדים.

זה היה בחורף והכנתי 2 מרקים, פשטידות אישיות, סלטים

ובהמשך קפה ועוגות.

הטקס עצמו עשה אבא שלי עם לוח אותיות ודבש.

זה לבד מרכז עניין.

לילדים קניתי משחקים ויצירות בהכל בשקל. לא היתה תוכנית מיוחדת.

(עוד לא היו אז בני דודים לילדים שלנו...)

בעצם קודם כול נסענו לקבר של צדיק באזורנו, ואז התכנסנו אצלנו בבית.

לא זוכרת איזה אוכל הכנו בדיוק, אבל לא משהו מורכב מדי.

כל אחד התכבד לגזור תלתל לילד/ים, חילקנו מתנות, אכלנו - וזהו בערך.

היה נחמד ומספק בשבילנו.

(כשחגגנו לבן הקטן כבר היו בני דודים, אבל הייתה קורונה אז "הזמנו" אותם להשתתף מרחוק בזום...)

לק"י

וממרחים שילדים אוכלים.

ככה שלא יצאו רעבים. בעיקר שהם גרים רחוק.

ומזל טוב!!

לא עשיתי בבית אבל אם יש לך מקום בבית אפשר להביא מצנח (השאלתי מהגן של הילד) 

כשיש הרבה ילדים זה מאוד נחמד.. 

המצנח שלנו היה ללא חור אז הילד נכנס פנימה והקטנים (בעיקר הגדולים הקפיצו אותו.. 

אה ויחד עם המצנח קיבלתי מהגן גם כאלה של מעודדות- בזה הילדים פחות השתמשו... 

בנוסף קניתי כל מיני אביזרים לילדים בזמן השירים שירקדו- מקלות כאלה שעושים אורות, כובעים צבעוניים, שרשראות כאלה.. משקפיים.. בחנות של השקל.. הילדים נהנו ממש!! 

היו בלונים- אז זה גם העסיק קצת את הילדים. 

שירים ולהרים אותו על הכיסא.. 

מזל טוב! 

אם יש לך מקום

אחותי עושה באיזה פארק יש שם מתחם קטן שאפשר להשכיר אז זה גם רעיון לעשות במקום כזה

בעיניי לעשות בבית זה מהמם

ולגבי לכבד את האנשים יופי שאת חושבת על זה

אנשים באמת טורחים ובאים

(אנחנו באנו לחלאקה מעל שעה נסיעה, כל המשפחה מ2 הצדדים והבית היה קטןןןןןןןן, האמא התעקשה שהיא עושה בבית, בפועל לא היה מקום לזוז ובעיניי זה היה לא מכבד בכלל

טרחנו נסענו באנו בסוף בקושי היה איפה לשבת בלחץ, היה עדיף שלא)

באו המשפחות (חלקם)

וחברים מהשכונה

הכנו פריקסה, ירקות ופיצה

שירים ריקודים, גוזרים את השיער ועוגות לקינוח

היה ממש נחמד זכור עד היום לטובה💜

קנינו כדורי פלאפל מוכנים, להכין בתנור

פיתות

חומוס, טחינה, מטבוחה

סלט ירקות

כרוב חתוך של חסלט

צ'יפס

מלפח"צ

שתיה

הכנתי עוגת קרמבו ללא גלוטן לקינוח

הכנו מזכרת מהממת לכל משפחה שבאה. ברכת הבנים חרוטה על פרספקס. 

יצא מושלם! 

אם לתועלת כותבת כאן מאיפה, אם לא מתאים המנהלות יכולות לערוך..

DOLB - Laser works & art | שירותי חריטה בלייזר מקצועיים

נראלי זהו בגדול אם אני זוכרת נכון.

תכננתי להכין שקיות הפתעה לילדים, קניתי שקיות משולשות, תכננתי להכניס מרשמלו, סוכריות שוקולדים אבל לא הספקתי.
 

הרב של בעלי בא, אמר כמה דברים וגזר ראשון תלתל

אח"כ כל אחד גם גזר וברך אותו.

לא הספקתי להתארגן על לוח אותיות,

אז קניתי אותיות מגנטיות,

סידרתי אותן על לוח מגנט גדול ובמרכזן שמתי קערית עם דבש ואמרנומאיך זה קשור, הוא טעם מהדהד

מתנות וזהו בגדול נראלי.

שימחת! 

ואסור להם לשאול.

בהצלחה!

תודה רבה!

כשתתחילי, את יכולה - אם את רוצה לשלוח אישור על כך שהתחלת טיפולים וככה יש לך הגנה מפני פיטורין (לא יודעת אם צריך ותק בעבודה או לא)

וגם תוכלי לדווח שעות היעדרות לצורך הבדיקות.

אם העבודה מתחילה ב 0830 יש לך מספיק זמן כדי לעשות את הבדיקות, במיוחד שזה קרוב לעבודה

וגם לרוב בדיקות פוריות מתחילות ב 7-730.

כשתצטרכי להיעדר ליום שאיבה או החזרה, או שתגידי את האמת או שלא.

אני התחלתי עבודה חדשה בזמן הטיפולים, בעבודה הבינו את זה ממש בטוב. 

וואו יקרה בהצלחה!!! אני כל-כך מקווה בשבילך שתתקבלי - קשה ממש למצוא עבודה ועוד כזאת שאת אוהבת.

איתך בתפילה. 

ממש אל תגידי להם שום דבר. זה לא רלוונטי.

אחרי שתתחילי ככל שתצטרכי תגידי שאת מגיעה מאוחר וכדו'

תודה!!

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

אולי לא מה שקרה לך אבל היו דברים, נתתי לזה זמן וחזרנו ליחסים רגילים..

זה לא הזוי, זה אפשרי. תחשבי מה זה לנתק את בעלך מהמשפחה שלו. היית רוצה שינתקו אותך בגלל טעות שאמא שלך עשתה? לאמא שלך היית סולחת..

אז תלכו פחות, אבל עדיין..

גם גיסתי יצא שצעקה על הבת שלי ולא הסכימה לה באיזה משחק.. שוב, נתתי לזה זמן וחזרנו כרגיל.. 

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

הכי טכני וברור ומובן.

מאמי תקשיב, גם אני בלחץ בגלל ההפלה שהיתה פעם,

וגם אין לי חשק בגלל השינויים ההורמונלים,

אנחנו צריכים להיות בהקשבה ולבדוק מה מתאים לנו.

במקום לגשש פשוט תדברו. אין טוב מיזה.

בדיוק מה שכתבת הכי פתוח כנה וברור

כל דבר אחר יכול להתפרש כחוסר חשק בלי קשר להריון וכו

זו דעתי 

תעשו דברים אחרים שכיף לכם ביחד , לצאת לטיול וכו

ותתעודדו, כבר עבר 2/3 מהשליש הראשון😉 עוד מעט יגיע השליש השני וההרגשה תשתפר

טיפה באריכות - אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת של "לקיחת האחריות" על הבאסה.

זאת עבודה עצמית לא פשוטה. לומר - זה מאכזב, נכון. ולהשאר שלמה עם עצמי

זה תקף לכל רגש, מול כל בנאדם. אבל קשה במיוחד ברגעים כאלו, עם האיש שהכי חשוב לנו.

ולתת לו להתבאס, כמו שלפעמים אנחנו צריכות להיות עצובות/ כועסות/ מתוסכלות,  בלי שיפתרו לנו, רק להקשיב ולהשאר באמפתיה, ולהזהר לא להסחף ולהדבק.

את לא בחרת בזה. עובדה שאם היית יכולה, היית בוחרת אחרת. אז אם לא את אחראית - יש מישהו שלמעלה שהחליט. אז זאת באסה, כמו באסה שפספסנו אוטובוס, כמו באסה שיש פנצ'ר.

וכתבו פה עצות מקסימות איך להתעודד, אחרי שמשלימים עם הבאסה

ושיתמודד עם הבאסה... להגיד שזה מבחינתך לשמור על ההריון גם אם זה לא מוכח שזה גרם לבעיה או משהו...

ואגב בעיני אם אמרת לו בפירוש שאת לא בעניין ועדיין הוא ממשיך לנסות זה לא כל כך סבבה. הייתי מבקשת בפירוש שיפסיק לנסות.

גם לי היה קשה לסרב כל כך הרבה ומידיי פעם הסכמתי כדי לשחרר את הלחץ 😂

לא חיכיתי עד שיבוא לי…

הוא ילד גדול ואם זה לא הריון ראשון הוא יבין.

אנחם אותך שאצלי זה ממש לא חודש, זה ארבעה חודשים שהוא לא מתקרב אפילו בגלל בחילות מטורפות וקושי עם ריחות