ילדתי עם אמא.

.

אחד הסיוטים של חיי.

.

לידה שניה- שוב עם אמא,לא חשבתי שזה בגללה..

.

לידה שלישית- כבר קלטתי, הזמנתי דולה.

עזרה מאוד. אבל תכלס סמכתי עליה ולא עליי.

רביעית כנל.

חמישית- היתה לי תחושת בטן חזקה שאני לא צריכה אף אחד איתי חוץ מהבעל. והלכתי עם זה. לא דולה, לא אמא, כבר הכרתי את בית החולים, את הגוף שלי, איך אני יולדת, והיה לי ביטחון.

וופס

ילדתי בבית החולים לבד (בעלי הקפיץ את הקטנים להוריו- וב"ה ציק צק ילדתי),

שישית, שביעית,שמינית-

אני והאיש

והקב"ה.

...

מצד שני....

לידה ראשונה את באמת באה עדיין בלי ידע,

קורס הכנה ללידה הוא מתוק אבל זה תאוריה..

והצוות בבית החולים- עסוק- ורוצה לתקתק לידה,ולאו דווקא באופן שיהיה לך נכון.

דולה תהיה שם לצידך, בעדך, איתך בלי לעזוב אותך.

לידה ראשונה- הייתי לוקחת דולה..

בהצלחה ולידה קלה ממוש!!💜💜💜

חושבת יש לי ידע.

וגם יצא לי להיות בכמה לידות כבר, בתור מלווה לאחיות שלי וכו'.

הבעיה שלי זה איך להעביר את כל המידע לבעלי, כדי שידע להבין משמעות של דברים ולהחליט או לגרום לי להגיע להחלטה אפילו שאני לא בפוקוס..

ותגידי לה בדיוק מה את רוצה..

לא מכירה אותך ואת בעלך

בעלי- שכלי לגמריי ואין לו שמץ מה אישה צריכה בכל רגע נתון...

דולה טובה בלהיות שם במקום ציפיות מתרסקות מול הבעל...

קבוע שאני עושה עם בעלי בסוף חודש שמיני

ואני מאוד ממליצה לכל אחת.

במהלך ההריון אני כותבת את הדברים החשובים לי במהלך הלידה ואחריה (וגם דברים מהלידות הקודמות שהוא כבר יודע) ברמת אפילו איך מתארגנים נכון למשכב לידה ברמה שאני לא קמה לכלום מהמיטה לא כלים ולא אוכל ושום דבר, ומוצאים את הפתרונות ומעבירה לו את הידע שחשוב לי שידע. גם!! מסכמת לו בנק' את הדברים ומכניסה לתיק ללידה שיהיה על זה במידה ולא יהיה מפוקס שיראה לצוות ושיעמוד על זה שהדברים שביקשתי יתנהלו ככה בדיוק!

לגבי הלידה עצמה מלבד דברים שחשוב לך להעביר לצוות הרפואי כדאי לעבור קורס הכנה ללידה טוב! עם הבעל! וגם אז לדבר על זה אחרי המפגשים ולחשוב מה נכון לך ולגוף שלך לקחת מתוך הקורס ללידה שלכם.

בדיוק כאלו תשובות אני מחפשת.

ברור שבלידות הבאות נהיה יותר חכמים ובע''ה יהיה מעולה גם בלידה הזו

@נחש מי? 

יכולה להקפיץ את אחותי במידת הצורך, אני הייתי איתה בלידה והיה מדהים.

וכמובן שגם אמא שלי תבוא אם אבקש, אבל מעדיפה (בשבילה ובשבילי) שלא תהיה שם.

יעזרו להבין יותר איך זה נראה...

לא לכולם מתאים...

במיוחד שרוב הבעלים שם לא שומרים נגיעה וזה יכול גם לעצבן/ להכאיב

זה לא אמיתי, זה גם לא מבויים..

ואין לזה שום קשר למציאות האישית של כל אחת.

אישית חושבת שזה מאוד מקבע מחשבתית, ככה לא נראית הלידה של אף אחת חוץ משל זו שצילמו אותה באותו הזמן.

כמו כן דבר בחיים אין השוואה מה ששלך שלך ומה שלא.. אל תסתכלו בצלחת של השכן זה לעולם לא יהיה מדוייק לך.

באמת לא הבנתי את בלידות הסיעודיות האלה

הן רק שוכבות במיטה ונאנחות מכאב

זה הגי כואב ככה

והכי לא מזרז לידה

(לא מדברת על מי שעם אפידורל)

זה בהכרח מעכב את הלידה(פיזיולוגית)

וברור שזה הכי כואב ככה.

ילדת פעם בלי אפידורל וניסיתי לשכב במיטה בזמן הצירים? זה כאבי מוות

לעומת זאת בתנועה הרבה יותר נסבל

אין ככ מה להתווכח עם זה ששכיבה על הגב זאת התנוחה הכי לא בריאה וטבעית ללדת בה.. זה מוכח מחקרית

כמובן שאם זה מתאים לך תהני, אבל גם אני מסכימה עם @נחש מי? שההתניה כאילו ככה יולדים ושזה מה שמכניסים לנו לראש זה ממש חבל ולא מומלץ

ויש יולדות שזה הכי נוח להם, למשל אני. ילדתי על הגב ללא אפידורל וגם בלידה אחרת הגעתי לפתיחה 8 בלי אפידורל בשכיבה על הגב.

אפשר לעודד תנוחות אחרות, אבל לא צריך להפוך את שכיבה על הגב לדבר בעייתי.

פשוט כי ככה נח לי וככה אני לוחצת טוב(סוג של חצי ישיבה)

אני לא מדברת על הלידה עצמה

אלא לשכב על הגב 10 שעות בצירים

ואגב גם זה נאלצתי לעשות פעמיים -לשכב איזה שעתיים+ בגלל בעיות בדופק וכל מיני

ואם מישהי גם נח לה משום מה לשכב שעות על הגב כל הצירים-סבבה שתעשה רק מה שנח לה! גם אם בכל הספרים כתוב ההפך.

אבל מה שמפריע לי בסדרה זה שזה המצב הסדרתי הקבוע כמעט של כולן

זה לא שמראים לך כל מיני סגנונות התמודדות עם צירים

כמעט כולן שוכבות

כל הצירים

ומי שהמליצה פה לראות בייבי בום כדי ללמוד להתכונן ללידה

אז לדעתי זה אולי מרגש וממחיש כל מיני סיטואציות שונות.. אבל זה לא מלמד להתמודד עם צירים באופן אקטיבי ופעיל. וחבל שלא מראים גם את זה.

וברור לי שזה לא סתם אלא קצת מגמתי

לק"י

בלידה של הקטן כשעמדתי (ונדמה לי גם כששכבתי על הצד) הדופק שלו ירד.

ודוקא הייתי בלי אפידוראל, והמיילדת בעצמה אמרה לי להיות בצורה שנוחה לי ושהיא תסדר את המוניטור, אבל הדופק ירד....

הוא ברפרוף.חלקי.. כשהיה לו כח..

ואחכ באתי אליו עם מסקנות, תובנות, מחשבות והגיגים..

וככה יצרנו לנו יחד מה שחשבנו שיהיה לנו הכי טוב בלידה.

בפועל? היתה לידה קשה מאוד, שאף אחד לא יכל לסייע בה..

היו איתי בחדר במהלך כל הלידה מיילדת ורפלקסולוגית ועוד משהו שתמכו בי עד שילדתי.

וואלה? לא ידעתי מראש בכלל שזה משהו שיוכל לעזור לי, אבל זה עשה פלאים..

חוץ מזה- בעלי היה שם לגמרי לכל מה שהייתי צריכה ושסיכמנו.

וגם הוא לא אדם אסרטיבי בטירוף וכו' , אבל עמד על שלי בכל רגע ורגע כשידע מה רציתי.. 

הכנה ללידה לבעלים.

יכול להיות שזה יכול להיות הפתרון בשבילכם.

היא כתבה שהיא עשתה את זה בעקבות לידה השיא הרגישה שבעלה היה חסר אונים ולא ידע מה לעשות 

או מלווה נשית אחרת

א. הלידה בדר''כ ארוכה יותר(לי היה מעל 24 שעות..ו3 וחצי שעות צירי לחץ...ובלידות חוזרות אני גג שעתיים בחדר לידה..שתביני את ההבדל..וצען בלידות חוזרות ברובן לא לקחתי דולה)

ולפעמים יש דימום ונאסרים בהתחלה ובלי מגע ממש סיוט לשרוד צירים בטח לא שעות ארוכות

אולי רק עם אפידורל על ההתחלה-אבל לא כדאי לבנות עליו כי לפעמים הוא לא משפיע עד הסוף או שאי אפשר

ב. את לא מכירה את עצמך בלידה את לא יודעת מה זה ואיך תתמודדי.. גם לבעל זה חדש.. וכשיש מישהי שמכירה את הסיטואציה היא גם יכולה לחזק אותך ברגעים קשים ולתת פרופורציות..

ג. ההמלצה שלי- לשריין דולה שמוכנה שתקפיצי אותה אם תרגישי צורך גם באמצע הלילב

ואפ'ר לעשות הסכם בךי מחוייבות

את לא חייבת להזמין אותה או לשלם לה

והיא גם לא חייבת להתחייב לך עד הסוף

ככה יש לך אץ האופציה לעזרה אם תצטרכי

את לא היחידה שכתבת פה בשירשור על זה שמגע פיזי היה הכרחי, ואני לא מצליחה להבין בבאיזו סיטואציה הוא הכרחי.

למדתי ותירגלתי כל מיני שיטות להתמודד עם הכאבים בלידה- תנוחות שונות, נשימות, מדיטציה - ולא זכור לי שניתלתי באיזשהו מגע שאמור לעזור בזמן כאב. 

אני לא חושבת שבזמן כאב כל כך חזק של ציר, הגוף יכול ביכלל להרגיש מגע (אפילו את הכאב כשחותכים את חתך החיץ לא מרגישים בכלל למרות שגם בלי אפידורל עושים אותו בלי הרדמה מקומית)

כמי שיש לה רק צירי גב- הדבר שהכי הכי הכי עוזר לי וכמעט לא שורדת ציר אחד בלעדיו

זה תמיכה ולחץ כנגד הגב התחתון והאגן בזמן ציר

תוך כדי התנוחות התנועה הנשימות..

אבל בלי מגע שם כמעט לא מצליחה להחזיק מעמד

אפשרי גם להשען על משקוף או קיר

אבל זה הרבה יותר עוזר לי כשמישהו עושה לי את זה

אבל מניחה שכל אחת מרגישה צורך במשהו אחר..

וצירי בטן הם ממש שונים ותנוחות שונות מקלות עליהם

אז כנראה ששתינו מרגישות אחרת את הכאב ואת הצורך במה שמקל

ואגב, אני הרגשתי שחתכו אותי. גם בזמן ציר. בדיוק כי הסתמכו על זה כמו שכתבת

וזה היה גיהנום

זה ממש ממש ממש עוזר לי ובזכות זה אני מצליחה להתמודד בלי אפידורל

אבל הייתי צריכה עזרה פיזית ממש

והמיילדת שלי הייתה גרועה

הייתי צריכה למשל שיחזיקו לי רגל באוויר.... ועוד כל מיני דברים שלא מתאים לי לפרט בפורום. אבל זה לגמרי היה דברים שיש צורך במישהו שיכול לגעת בי..

והאמת שפחות מתחברת לעניין. לא מתחברת לרעיון שמישהי זרה תהיה איתי ברגעים אינטימיים כאלה..אבל זאת אני.

לידה ראשונה- אמא שלי ובעלי..וטוב שכך כי יצא שבעלי הלך לנוח קצת אחרי לילה ארוך של צירים..(ובכללי לידה ארוכה..לידה ראשונה) ואז הוא נרדם:/ ופספס את הלידה

שאר הלידות רק בעלי והכי טוב לי ככה.

ותמיד השתדלתי להסביר לו את הידע שצברתי על שלבי הלידה, ובכללי לגביי מה צריכה מה יעשה לי טוב וכו'.

(אגב מעולם לא לקחתי קורס הכנה לידה, תמיד למידה מהרשת, קורסים חינם אונליין מיוטיוב וכאלה).

והיתי עם בעלי לבד

וחייבת מוניטור ולשכב רק כי היה מצב רפואי שחייב את זה

ורק שכבתי ונשמתי וניסיתי לחזק את עצמי מחשבתית...וזה לא היה קל

ולא שלחו לי אף עזרה..

ממש טוב רק בעלי מלווה שלי בכל לידה

גם אני לא הייתי רוצה מישהו זר, יש מספיק מיילדות ורופאים שאני לא מכירה..

הכי טוב לי ככה

פעם אחת הייתי עם דולה בלי בעלי,

זה היה מעולה.

אבל משום מה הלידות עם בעלי היו הכי עוצמתיות ומרגשות...

אמא שלי לא בנויה להיות איתי ואני לא בנויה גם שתהיה איתי. או שמישהי תהיה איתי.

אחרי הדולה הבנתי שרק בעלי המדהים ומיילדת אנונימית...

הכי טוב לי.

ממליצה בחום

יש בעלים תומכים ויש שירצו לישון ויברחו החוצה בכל רגע שיוכלו....

אם את צריכה תמיכה ובעלך לא אופציה לסמוך עליו, הייתי אומרת שכדאי שיתהיה שם עוד משהי קרובה

בעלי מאוד אסוף בדרכ ובלידה הוא איבד את זה לגמרי אז מזל שהיה לי ליווי 

בלידה האחרונה יצאתי לבית רפןאה ברגע האחרון, את כל הצירים הקשים הייתי בבית.

למזלי, הוא כבר לא היה מסוגל לראות אותי סובלת ואמר שעכשיו יוצאים. (אחרת הייתי יולדת בבית או באוטו)

אחרי הלידה הוא אמר שנס שהוא לא נמצא בלידות כי היה לו ממש ממש קשה לראות אותי ככה סובלת בלי יכולת לעזור או לעשות משהו

גם בלילה פשוט רצה לישון ולא תמך וגם לא יכל לשמוע את הצרחות מהחדרים ליד וברח החוצה בכל הזדמנות..

אבל גם לא הגעתי לכאבים רציניים, כי זה היה זירוז ודי מהר התחיל לכאוב מאוד וביקשתי אפידרול

גם אני מבחירה באתי רק איתו ללידה 

שכמובן זה היה ספציפית לנו  על פי שאלה ספציפית

אבל מאוד הופתענו מהתשובה

לכן שווה לשאול

ומזל טוב לך יקרה! ראיתי בשרשור אחר ולא הספקתי להגיב

בקלות בידיים מלאות!

אצלינו היתה לידה באוטו ספרתי את הסיפור המלא

ובעלי היה המילד הבלעדי

ברוך ה הנסיך כבר בן חודש וחצי

מגע עד לפתיחה מלאה.

א-ב-ל זה היתר ספציפי, אחרי שעברתי לידה שבה נאסרנו ממש בהתחלה והיא היתה זוועתית, לעומת לידות אחרות מדהימות. וברור לי לחלוטין שזו הסיבה שגרמה לכל הבאלגן- כי באמת אין אף אדם בעולם שאני יכולה לסמוך עליו ולהרפות לידו לחלוטין חוץ מבעלי.

מבחינתי אם הוא לא יכול לגעת בי בזמן הצירים- עדיף כבר ניתוח קיסרי.

בכל הלידות

גם מבחינת עזרה פיזית

גם עם תמיכה רגשית לבעלי בעיקר שתמיד מתקשה לראות אותי סובלת ככ בסיטואציה הזאת

וגם לי כי כשהיה צריך לרדת או לעלות או וואטאבר והוא הביא את הדברים אני לא נשארתי לבד

בלידה ראשונה זה היה הכי קריטי. הצירים היו ארוכים ואפילו שלא נאסרנו מהר כבר כאבו לו הידיים מעיסויים, והיא ידעה לעשות הרבה יותר טוב וגם לעזור לי להגיע להחלטות

יודעת שזה לא מה ששאלת ובכל זאת

בכל הלידות שהתאפשר לי.

לי זה היה הכי טוב ונכון. גם את המיילדות גירשתי מהחדר עד לפתיחה המלאה.

אצלינו היינו רק שנינו, היה מושלם

לא הייתי רוצה אפחד איר או עוד מישהו שם.

בוודאות  יכולה להגיד שהייתי מרגישה לא בנוח מה שעלול לתקוע לידה.

אבל- לפי הפסיקה שלנו נאסרים רק אן יש דימום רציני או צירי לחץ.

וגם אז- אם יש צורך פיזי בעזרה- אז גם לבן הזוג מותר לעזור.

כך שבעלי ממש היה לעזר עד הרגע האחרון

גם פיזית, אבל בעיקר נפשית 

בלידה הראשונה אמא שלי היתה ברקע ולא נעזרתי בה כמעט בכלל.. לקראת הסוף הוציאו גם אותה.

מאז שלוש לידות רק עם בעלי.

הכי נכון לי, הכי משוחרר ונעים, לידות מדהימות תודה לה'!!!

אז אכן אפשרי אם זה מה שמרגיש לך הכי נכון

חלק מהלידות ילדתי עם בעלי ואמא שלי

וחלק מהלידות רק עם בעלי.

היה מעולה ב-2 המצבים ב"ה

3 לידות ראשונות היה הרבה אנשי צוות בחדר לידה והיה לא נעים

(ניתוח קיסרי, ואקום, ולידה מהירה ללא אפידורל)

אני תמיד מתפללת לה' שלא אצטרך לא לרופאים ולא לרפואות

ושבחדר לידה יהיו רק המלווים שלי (בעלי ואמא שלי אם היא מצטרפת) והמיילדת וזהו!!

וכמובן ה' יתברך שהוא רופא כל בשר והוא תמיד איתנו
 

לא רציתי אף אחד.

מבחינה זוגית היה טוב..

מבחינת הלידה אגיד בשטות שתלוי מי בעלך.

תלוי כמה הוא יכול להיות אסרטיבי מול צוות- ביקשנו להחליף מיילדת כי היא הית  נוראית והאחראית לא הסכימה... אמקה שכבר בקשו להחליף אותה היום והיא תפגע..  הזוי!

ובעלי לא היה האדם להתעמת איתה ואני כאובה ומוגבלת למיטה בלידה מאד רפואית..

בתכלס לא יכולתי שיהיה שם עוד מישהו. אז זה לא כזה משנה

טבל להתיחס גם למי הבעל

כמה הוא רוצה לנכוח בךידה

כמה לא נבהל מדם, כאב, כמה יכולת עמידה מול צוות בית חולים

לא תמיד אמא היא הדמות ולא כל דולה היא מקסימה, רק שגם לא כל בעל מקסים רוצה ללוות את אשתו לבד ופעם ראשונה בוודאי.

רק אחרי הלידה הבנתי שבנתי את כל הידע שלי על הלידה ואת כל תקוותי בעזרה שבאה מבחוץ. ובסוף בזמן הלידה לא היה לי נוח עם המגע של הדולה ולא רציתי את עזרתה הפיזית והרגשתי כל כך חסרת אונים ובודדה. למרות שהיה לי דולה, בעל וכו'. בלידה השניה עשיתי קורס שנקרא "הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה" שהפך לי את כל כיוון המחשבה לגבי איפה ואיך מתנהלת הלידה. ואיפה צריכה להיות נקודת המיקוד והשליטה. העברתי את השליטה משליטה חיצונית לשליטה פנימית. מלחכות שיגידו לי באיזה פתיחה אני, מה אני יכולה לעשות או לא לעשות, תנוחות, מאסזים, מקלחץ וכו' מלא עזרים חיצוניים שנתלתי בהם לשליטה פנימית. להבנה שנוכחות מלא בגוף ולא בשכל, הרפיות, הבנה פנימית של הידע הגופני של ההכרה הפנימית שלי בכוחות הגוף והנפש הם אלה שצריכים להוביל את הלידה. והיו לידות מדהימות אחת אחת. לפעמים בלי מיילדת אפילו(לא מפרטת מחשש לאאוטינג). אבל לעדות שאחר כך היו הכוח שלי בחיים. בחיבור לגוף. לידות שלכאורה הייתי "לבד" בלי המערכת הרגילה מסביב אבל הרגשתי כל כך יחד אני וגופי והתינוק כל כך בשליטה ועם זאת בהרפיה. החוסר אונים כבר פחות מופיע. אז ממש ממליצה לקחת קורס הכנה ללידה איכותי כזה שלא רק מסביר מה קורה בלידה ומתי כבר אפשר לקחת אפידורל. אלא קורס שמשלב ידע מקצועי רפואי, יחד עם תהליכי נפש וגוף. ממליצה מאוד על הקורס שהזכרתי בהתחלה. אבל יודעת שיש עוד קורסים אחרים וכל אחת מתחברת למשהו אחר. אבל העיקר זה לבוא מוכנה ברמת הידע שלך, מגוון של דברים שעושים לך טוב, ידע פיזי על תהליך הלידה תנוחות, נשימות וכו, וידע רפואי מה אפשר לקבל בבית חולים ולמה אפשר לסרב אם רוצים. ולבוא ממקום וידיעה שיש לך בחירה גם בתוך הפרוצדורה הרפואית מה מתאים לך. הגוף הוא גופך ורק לך יש שליטה עליו. כל שאר הדברים הם בגדר המלצה. תוכנית לידה גם עושה ממש טוב...

לידה קלה, בעזרת בידיים מלאות ובריאות.

יש מלא תוצאות בגוגל...

תודה רבה!!

ורגעים שזוכרים כל החיים.

אבל בעיני צריך להצטייד קודם כל בפסיקה הלכתית מתאימה

אני חיפשתי היתר להאסר רק ביציאת הראש.

אז לא!

לא משנה מה אחרות יגידו..

וזה יכול להיות חוויה זוגית מדהימה,

וגם יכול להיות שלבעל יהיה פחות מתאים לתפקד שם או לתפעל את כל שאר הדברים..( להביא ציוד/ לתווך מול הצוות / לעזור לאשה..)

ואם הוא פחות בעניין , כדאי לשקול דולה.

אבל זה לגמרי אפשרי ויכול להיות מהמם.

מחוויה אישית, לנו זה התאים. לא בכל הלידות, אבל בהחלט היה לי טוב שהיינו רק אנחנו.

וזה ממש לא משליך על אחרות, כל זוג והבחירה שלו בעניין ..בשעה טובה ובקלות.החלטות טובות!

דווקא מסתדרים טוב מצויין

אבל מתישהו שמתי לב (וזה היה 36 שעות בחדר לידה)

שנוח לי שכל אחד מהם נמצא איתי לבד

אז ככה הם עשו משמרות כזה

והיה לכולם נחמד

לא יודעת מה ארצה להבא

מה שיזרום לי..

בלידה עצמה (הלחיצות והשכהוא יצא, היה שעה וחצי) אמא שלי הייתה צמוד אליי בצד מול המיילדצ (כל אחת מהן החזיקה לי רגל בלחיצות)

בעלי מאחורי הוילון

בעונש חחח

כי פחדתי שיראה את כולי אבל להבא נראלי אני אגיד לו פשוט להיות מאחוריי

היה מאד מרגש

למי ששומרת טהרה..

הצוות עסוק ולא באמת פנוי להיות רק בשבילך, אצלי בלידה הראשונה רק אחרי שאמא שלי ממש לחצה עליהם כי היה נראה לה שאני כבר בשלב מתקדם באו לבדוק אותי ולהכניס לחדר לידה. היא אמרה להם במילים אלו ממש: אולי לבת שלי הלידה ראשונה אבל אני עברתי שש לידות שלי ועוד x לידות של בנות שלי ואני רואה שהיא כבר בשלב מתקדם. אתם צריכים לבוא לבדוק אותה עכשיו.

בעלך עוד לא יודע את ההתנהלות בלידה בדיוק.. וגם לא יודע על מה להיות אסרטיבי. אני כן ממליצה שתהיה עוד דמות. שתדע גם לא להתערב מדי ולתת מרחב.

ודווקא נאסרים עפי הפסיקה שלנו ברגע שנכנסים לחדר לידה (פתיחה 3-4)

וזה פשוט מדהים לנו

אני מרגישה הכי בנוח ככה

אני מקבלת החלטות לפי מה שמתאים לי

אנחנו מנהלים את הזמן, הציפיות, ההתרגשות וכו בצורה הכי מתאימה וטבעית לנו

בקיצור, זה מאוד תלוי בכם...

לדעתי זה מצריך בעל שלא נבהל מהלידה ושיהיה שם בשבילך למה שתרצי. ומיילדת נחמדה ונעימה.

גם אני ממש לא מתחברת לדולות וגם לא מבינה למה צריך עוד מישהו בחוויה כל כך עוצמתית של זוג שנהיים הורים לראשונה.

בעיני זאת היתה אחת החוויות הכי חזקות שלנו כזוג

כמובן שיש גם יולדות שחוות את הדברים אחרת

מיילדת טובה ונעימה😳

מניסיון של מיילדת מזעזעת בלידה ראשונה, שעשתה לי טראומה....

אבל הרבה פעמים אפשר לבקש להחליף מיילדת. לא תמיד יש פנויות אבל אם יש אז לפעמים כדאי לבקש.

זה לא נעים אבל יותר לא נעים ללדת אם מישהי שאת לא מתחברת אליה.

כדאי בכללי ללכת למקום שיש להם שם של מיילדות נעימות

ביקשנו להחליף ולא הסכימו

לבית חולים הזה לא חזרתי.

אגב גם בבית חולים עם שם של מיילדות נעימות יכולה להיות פתאום אחת שלא...

באמת מזעזע

ממש

בעיני זה היה חוויה זוגית מיוחדת ומדהימה.

לפני הלידה הסברתי לו מה יוכל לעזור לי, איזה מישפטים יוכלו לחזק אותי, ותירגלתי איתו נשימות.

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣