ילדתי עם אמא.

.

אחד הסיוטים של חיי.

.

לידה שניה- שוב עם אמא,לא חשבתי שזה בגללה..

.

לידה שלישית- כבר קלטתי, הזמנתי דולה.

עזרה מאוד. אבל תכלס סמכתי עליה ולא עליי.

רביעית כנל.

חמישית- היתה לי תחושת בטן חזקה שאני לא צריכה אף אחד איתי חוץ מהבעל. והלכתי עם זה. לא דולה, לא אמא, כבר הכרתי את בית החולים, את הגוף שלי, איך אני יולדת, והיה לי ביטחון.

וופס

ילדתי בבית החולים לבד (בעלי הקפיץ את הקטנים להוריו- וב"ה ציק צק ילדתי),

שישית, שביעית,שמינית-

אני והאיש

והקב"ה.

...

מצד שני....

לידה ראשונה את באמת באה עדיין בלי ידע,

קורס הכנה ללידה הוא מתוק אבל זה תאוריה..

והצוות בבית החולים- עסוק- ורוצה לתקתק לידה,ולאו דווקא באופן שיהיה לך נכון.

דולה תהיה שם לצידך, בעדך, איתך בלי לעזוב אותך.

לידה ראשונה- הייתי לוקחת דולה..

בהצלחה ולידה קלה ממוש!!💜💜💜

חושבת יש לי ידע.

וגם יצא לי להיות בכמה לידות כבר, בתור מלווה לאחיות שלי וכו'.

הבעיה שלי זה איך להעביר את כל המידע לבעלי, כדי שידע להבין משמעות של דברים ולהחליט או לגרום לי להגיע להחלטה אפילו שאני לא בפוקוס..

ותגידי לה בדיוק מה את רוצה..

לא מכירה אותך ואת בעלך

בעלי- שכלי לגמריי ואין לו שמץ מה אישה צריכה בכל רגע נתון...

דולה טובה בלהיות שם במקום ציפיות מתרסקות מול הבעל...

קבוע שאני עושה עם בעלי בסוף חודש שמיני

ואני מאוד ממליצה לכל אחת.

במהלך ההריון אני כותבת את הדברים החשובים לי במהלך הלידה ואחריה (וגם דברים מהלידות הקודמות שהוא כבר יודע) ברמת אפילו איך מתארגנים נכון למשכב לידה ברמה שאני לא קמה לכלום מהמיטה לא כלים ולא אוכל ושום דבר, ומוצאים את הפתרונות ומעבירה לו את הידע שחשוב לי שידע. גם!! מסכמת לו בנק' את הדברים ומכניסה לתיק ללידה שיהיה על זה במידה ולא יהיה מפוקס שיראה לצוות ושיעמוד על זה שהדברים שביקשתי יתנהלו ככה בדיוק!

לגבי הלידה עצמה מלבד דברים שחשוב לך להעביר לצוות הרפואי כדאי לעבור קורס הכנה ללידה טוב! עם הבעל! וגם אז לדבר על זה אחרי המפגשים ולחשוב מה נכון לך ולגוף שלך לקחת מתוך הקורס ללידה שלכם.

בדיוק כאלו תשובות אני מחפשת.

ברור שבלידות הבאות נהיה יותר חכמים ובע''ה יהיה מעולה גם בלידה הזו

@נחש מי? 

יכולה להקפיץ את אחותי במידת הצורך, אני הייתי איתה בלידה והיה מדהים.

וכמובן שגם אמא שלי תבוא אם אבקש, אבל מעדיפה (בשבילה ובשבילי) שלא תהיה שם.

יעזרו להבין יותר איך זה נראה...

לא לכולם מתאים...

במיוחד שרוב הבעלים שם לא שומרים נגיעה וזה יכול גם לעצבן/ להכאיב

זה לא אמיתי, זה גם לא מבויים..

ואין לזה שום קשר למציאות האישית של כל אחת.

אישית חושבת שזה מאוד מקבע מחשבתית, ככה לא נראית הלידה של אף אחת חוץ משל זו שצילמו אותה באותו הזמן.

כמו כן דבר בחיים אין השוואה מה ששלך שלך ומה שלא.. אל תסתכלו בצלחת של השכן זה לעולם לא יהיה מדוייק לך.

באמת לא הבנתי את בלידות הסיעודיות האלה

הן רק שוכבות במיטה ונאנחות מכאב

זה הגי כואב ככה

והכי לא מזרז לידה

(לא מדברת על מי שעם אפידורל)

זה בהכרח מעכב את הלידה(פיזיולוגית)

וברור שזה הכי כואב ככה.

ילדת פעם בלי אפידורל וניסיתי לשכב במיטה בזמן הצירים? זה כאבי מוות

לעומת זאת בתנועה הרבה יותר נסבל

אין ככ מה להתווכח עם זה ששכיבה על הגב זאת התנוחה הכי לא בריאה וטבעית ללדת בה.. זה מוכח מחקרית

כמובן שאם זה מתאים לך תהני, אבל גם אני מסכימה עם @נחש מי? שההתניה כאילו ככה יולדים ושזה מה שמכניסים לנו לראש זה ממש חבל ולא מומלץ

ויש יולדות שזה הכי נוח להם, למשל אני. ילדתי על הגב ללא אפידורל וגם בלידה אחרת הגעתי לפתיחה 8 בלי אפידורל בשכיבה על הגב.

אפשר לעודד תנוחות אחרות, אבל לא צריך להפוך את שכיבה על הגב לדבר בעייתי.

פשוט כי ככה נח לי וככה אני לוחצת טוב(סוג של חצי ישיבה)

אני לא מדברת על הלידה עצמה

אלא לשכב על הגב 10 שעות בצירים

ואגב גם זה נאלצתי לעשות פעמיים -לשכב איזה שעתיים+ בגלל בעיות בדופק וכל מיני

ואם מישהי גם נח לה משום מה לשכב שעות על הגב כל הצירים-סבבה שתעשה רק מה שנח לה! גם אם בכל הספרים כתוב ההפך.

אבל מה שמפריע לי בסדרה זה שזה המצב הסדרתי הקבוע כמעט של כולן

זה לא שמראים לך כל מיני סגנונות התמודדות עם צירים

כמעט כולן שוכבות

כל הצירים

ומי שהמליצה פה לראות בייבי בום כדי ללמוד להתכונן ללידה

אז לדעתי זה אולי מרגש וממחיש כל מיני סיטואציות שונות.. אבל זה לא מלמד להתמודד עם צירים באופן אקטיבי ופעיל. וחבל שלא מראים גם את זה.

וברור לי שזה לא סתם אלא קצת מגמתי

לק"י

בלידה של הקטן כשעמדתי (ונדמה לי גם כששכבתי על הצד) הדופק שלו ירד.

ודוקא הייתי בלי אפידוראל, והמיילדת בעצמה אמרה לי להיות בצורה שנוחה לי ושהיא תסדר את המוניטור, אבל הדופק ירד....

הוא ברפרוף.חלקי.. כשהיה לו כח..

ואחכ באתי אליו עם מסקנות, תובנות, מחשבות והגיגים..

וככה יצרנו לנו יחד מה שחשבנו שיהיה לנו הכי טוב בלידה.

בפועל? היתה לידה קשה מאוד, שאף אחד לא יכל לסייע בה..

היו איתי בחדר במהלך כל הלידה מיילדת ורפלקסולוגית ועוד משהו שתמכו בי עד שילדתי.

וואלה? לא ידעתי מראש בכלל שזה משהו שיוכל לעזור לי, אבל זה עשה פלאים..

חוץ מזה- בעלי היה שם לגמרי לכל מה שהייתי צריכה ושסיכמנו.

וגם הוא לא אדם אסרטיבי בטירוף וכו' , אבל עמד על שלי בכל רגע ורגע כשידע מה רציתי.. 

הכנה ללידה לבעלים.

יכול להיות שזה יכול להיות הפתרון בשבילכם.

היא כתבה שהיא עשתה את זה בעקבות לידה השיא הרגישה שבעלה היה חסר אונים ולא ידע מה לעשות 

או מלווה נשית אחרת

א. הלידה בדר''כ ארוכה יותר(לי היה מעל 24 שעות..ו3 וחצי שעות צירי לחץ...ובלידות חוזרות אני גג שעתיים בחדר לידה..שתביני את ההבדל..וצען בלידות חוזרות ברובן לא לקחתי דולה)

ולפעמים יש דימום ונאסרים בהתחלה ובלי מגע ממש סיוט לשרוד צירים בטח לא שעות ארוכות

אולי רק עם אפידורל על ההתחלה-אבל לא כדאי לבנות עליו כי לפעמים הוא לא משפיע עד הסוף או שאי אפשר

ב. את לא מכירה את עצמך בלידה את לא יודעת מה זה ואיך תתמודדי.. גם לבעל זה חדש.. וכשיש מישהי שמכירה את הסיטואציה היא גם יכולה לחזק אותך ברגעים קשים ולתת פרופורציות..

ג. ההמלצה שלי- לשריין דולה שמוכנה שתקפיצי אותה אם תרגישי צורך גם באמצע הלילב

ואפ'ר לעשות הסכם בךי מחוייבות

את לא חייבת להזמין אותה או לשלם לה

והיא גם לא חייבת להתחייב לך עד הסוף

ככה יש לך אץ האופציה לעזרה אם תצטרכי

את לא היחידה שכתבת פה בשירשור על זה שמגע פיזי היה הכרחי, ואני לא מצליחה להבין בבאיזו סיטואציה הוא הכרחי.

למדתי ותירגלתי כל מיני שיטות להתמודד עם הכאבים בלידה- תנוחות שונות, נשימות, מדיטציה - ולא זכור לי שניתלתי באיזשהו מגע שאמור לעזור בזמן כאב. 

אני לא חושבת שבזמן כאב כל כך חזק של ציר, הגוף יכול ביכלל להרגיש מגע (אפילו את הכאב כשחותכים את חתך החיץ לא מרגישים בכלל למרות שגם בלי אפידורל עושים אותו בלי הרדמה מקומית)

כמי שיש לה רק צירי גב- הדבר שהכי הכי הכי עוזר לי וכמעט לא שורדת ציר אחד בלעדיו

זה תמיכה ולחץ כנגד הגב התחתון והאגן בזמן ציר

תוך כדי התנוחות התנועה הנשימות..

אבל בלי מגע שם כמעט לא מצליחה להחזיק מעמד

אפשרי גם להשען על משקוף או קיר

אבל זה הרבה יותר עוזר לי כשמישהו עושה לי את זה

אבל מניחה שכל אחת מרגישה צורך במשהו אחר..

וצירי בטן הם ממש שונים ותנוחות שונות מקלות עליהם

אז כנראה ששתינו מרגישות אחרת את הכאב ואת הצורך במה שמקל

ואגב, אני הרגשתי שחתכו אותי. גם בזמן ציר. בדיוק כי הסתמכו על זה כמו שכתבת

וזה היה גיהנום

זה ממש ממש ממש עוזר לי ובזכות זה אני מצליחה להתמודד בלי אפידורל

אבל הייתי צריכה עזרה פיזית ממש

והמיילדת שלי הייתה גרועה

הייתי צריכה למשל שיחזיקו לי רגל באוויר.... ועוד כל מיני דברים שלא מתאים לי לפרט בפורום. אבל זה לגמרי היה דברים שיש צורך במישהו שיכול לגעת בי..

והאמת שפחות מתחברת לעניין. לא מתחברת לרעיון שמישהי זרה תהיה איתי ברגעים אינטימיים כאלה..אבל זאת אני.

לידה ראשונה- אמא שלי ובעלי..וטוב שכך כי יצא שבעלי הלך לנוח קצת אחרי לילה ארוך של צירים..(ובכללי לידה ארוכה..לידה ראשונה) ואז הוא נרדם:/ ופספס את הלידה

שאר הלידות רק בעלי והכי טוב לי ככה.

ותמיד השתדלתי להסביר לו את הידע שצברתי על שלבי הלידה, ובכללי לגביי מה צריכה מה יעשה לי טוב וכו'.

(אגב מעולם לא לקחתי קורס הכנה לידה, תמיד למידה מהרשת, קורסים חינם אונליין מיוטיוב וכאלה).

והיתי עם בעלי לבד

וחייבת מוניטור ולשכב רק כי היה מצב רפואי שחייב את זה

ורק שכבתי ונשמתי וניסיתי לחזק את עצמי מחשבתית...וזה לא היה קל

ולא שלחו לי אף עזרה..

ממש טוב רק בעלי מלווה שלי בכל לידה

גם אני לא הייתי רוצה מישהו זר, יש מספיק מיילדות ורופאים שאני לא מכירה..

הכי טוב לי ככה

פעם אחת הייתי עם דולה בלי בעלי,

זה היה מעולה.

אבל משום מה הלידות עם בעלי היו הכי עוצמתיות ומרגשות...

אמא שלי לא בנויה להיות איתי ואני לא בנויה גם שתהיה איתי. או שמישהי תהיה איתי.

אחרי הדולה הבנתי שרק בעלי המדהים ומיילדת אנונימית...

הכי טוב לי.

ממליצה בחום

יש בעלים תומכים ויש שירצו לישון ויברחו החוצה בכל רגע שיוכלו....

אם את צריכה תמיכה ובעלך לא אופציה לסמוך עליו, הייתי אומרת שכדאי שיתהיה שם עוד משהי קרובה

בעלי מאוד אסוף בדרכ ובלידה הוא איבד את זה לגמרי אז מזל שהיה לי ליווי 

בלידה האחרונה יצאתי לבית רפןאה ברגע האחרון, את כל הצירים הקשים הייתי בבית.

למזלי, הוא כבר לא היה מסוגל לראות אותי סובלת ואמר שעכשיו יוצאים. (אחרת הייתי יולדת בבית או באוטו)

אחרי הלידה הוא אמר שנס שהוא לא נמצא בלידות כי היה לו ממש ממש קשה לראות אותי ככה סובלת בלי יכולת לעזור או לעשות משהו

גם בלילה פשוט רצה לישון ולא תמך וגם לא יכל לשמוע את הצרחות מהחדרים ליד וברח החוצה בכל הזדמנות..

אבל גם לא הגעתי לכאבים רציניים, כי זה היה זירוז ודי מהר התחיל לכאוב מאוד וביקשתי אפידרול

גם אני מבחירה באתי רק איתו ללידה 

שכמובן זה היה ספציפית לנו  על פי שאלה ספציפית

אבל מאוד הופתענו מהתשובה

לכן שווה לשאול

ומזל טוב לך יקרה! ראיתי בשרשור אחר ולא הספקתי להגיב

בקלות בידיים מלאות!

אצלינו היתה לידה באוטו ספרתי את הסיפור המלא

ובעלי היה המילד הבלעדי

ברוך ה הנסיך כבר בן חודש וחצי

מגע עד לפתיחה מלאה.

א-ב-ל זה היתר ספציפי, אחרי שעברתי לידה שבה נאסרנו ממש בהתחלה והיא היתה זוועתית, לעומת לידות אחרות מדהימות. וברור לי לחלוטין שזו הסיבה שגרמה לכל הבאלגן- כי באמת אין אף אדם בעולם שאני יכולה לסמוך עליו ולהרפות לידו לחלוטין חוץ מבעלי.

מבחינתי אם הוא לא יכול לגעת בי בזמן הצירים- עדיף כבר ניתוח קיסרי.

בכל הלידות

גם מבחינת עזרה פיזית

גם עם תמיכה רגשית לבעלי בעיקר שתמיד מתקשה לראות אותי סובלת ככ בסיטואציה הזאת

וגם לי כי כשהיה צריך לרדת או לעלות או וואטאבר והוא הביא את הדברים אני לא נשארתי לבד

בלידה ראשונה זה היה הכי קריטי. הצירים היו ארוכים ואפילו שלא נאסרנו מהר כבר כאבו לו הידיים מעיסויים, והיא ידעה לעשות הרבה יותר טוב וגם לעזור לי להגיע להחלטות

יודעת שזה לא מה ששאלת ובכל זאת

בכל הלידות שהתאפשר לי.

לי זה היה הכי טוב ונכון. גם את המיילדות גירשתי מהחדר עד לפתיחה המלאה.

אצלינו היינו רק שנינו, היה מושלם

לא הייתי רוצה אפחד איר או עוד מישהו שם.

בוודאות  יכולה להגיד שהייתי מרגישה לא בנוח מה שעלול לתקוע לידה.

אבל- לפי הפסיקה שלנו נאסרים רק אן יש דימום רציני או צירי לחץ.

וגם אז- אם יש צורך פיזי בעזרה- אז גם לבן הזוג מותר לעזור.

כך שבעלי ממש היה לעזר עד הרגע האחרון

גם פיזית, אבל בעיקר נפשית 

בלידה הראשונה אמא שלי היתה ברקע ולא נעזרתי בה כמעט בכלל.. לקראת הסוף הוציאו גם אותה.

מאז שלוש לידות רק עם בעלי.

הכי נכון לי, הכי משוחרר ונעים, לידות מדהימות תודה לה'!!!

אז אכן אפשרי אם זה מה שמרגיש לך הכי נכון

חלק מהלידות ילדתי עם בעלי ואמא שלי

וחלק מהלידות רק עם בעלי.

היה מעולה ב-2 המצבים ב"ה

3 לידות ראשונות היה הרבה אנשי צוות בחדר לידה והיה לא נעים

(ניתוח קיסרי, ואקום, ולידה מהירה ללא אפידורל)

אני תמיד מתפללת לה' שלא אצטרך לא לרופאים ולא לרפואות

ושבחדר לידה יהיו רק המלווים שלי (בעלי ואמא שלי אם היא מצטרפת) והמיילדת וזהו!!

וכמובן ה' יתברך שהוא רופא כל בשר והוא תמיד איתנו
 

לא רציתי אף אחד.

מבחינה זוגית היה טוב..

מבחינת הלידה אגיד בשטות שתלוי מי בעלך.

תלוי כמה הוא יכול להיות אסרטיבי מול צוות- ביקשנו להחליף מיילדת כי היא הית  נוראית והאחראית לא הסכימה... אמקה שכבר בקשו להחליף אותה היום והיא תפגע..  הזוי!

ובעלי לא היה האדם להתעמת איתה ואני כאובה ומוגבלת למיטה בלידה מאד רפואית..

בתכלס לא יכולתי שיהיה שם עוד מישהו. אז זה לא כזה משנה

טבל להתיחס גם למי הבעל

כמה הוא רוצה לנכוח בךידה

כמה לא נבהל מדם, כאב, כמה יכולת עמידה מול צוות בית חולים

לא תמיד אמא היא הדמות ולא כל דולה היא מקסימה, רק שגם לא כל בעל מקסים רוצה ללוות את אשתו לבד ופעם ראשונה בוודאי.

רק אחרי הלידה הבנתי שבנתי את כל הידע שלי על הלידה ואת כל תקוותי בעזרה שבאה מבחוץ. ובסוף בזמן הלידה לא היה לי נוח עם המגע של הדולה ולא רציתי את עזרתה הפיזית והרגשתי כל כך חסרת אונים ובודדה. למרות שהיה לי דולה, בעל וכו'. בלידה השניה עשיתי קורס שנקרא "הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה" שהפך לי את כל כיוון המחשבה לגבי איפה ואיך מתנהלת הלידה. ואיפה צריכה להיות נקודת המיקוד והשליטה. העברתי את השליטה משליטה חיצונית לשליטה פנימית. מלחכות שיגידו לי באיזה פתיחה אני, מה אני יכולה לעשות או לא לעשות, תנוחות, מאסזים, מקלחץ וכו' מלא עזרים חיצוניים שנתלתי בהם לשליטה פנימית. להבנה שנוכחות מלא בגוף ולא בשכל, הרפיות, הבנה פנימית של הידע הגופני של ההכרה הפנימית שלי בכוחות הגוף והנפש הם אלה שצריכים להוביל את הלידה. והיו לידות מדהימות אחת אחת. לפעמים בלי מיילדת אפילו(לא מפרטת מחשש לאאוטינג). אבל לעדות שאחר כך היו הכוח שלי בחיים. בחיבור לגוף. לידות שלכאורה הייתי "לבד" בלי המערכת הרגילה מסביב אבל הרגשתי כל כך יחד אני וגופי והתינוק כל כך בשליטה ועם זאת בהרפיה. החוסר אונים כבר פחות מופיע. אז ממש ממליצה לקחת קורס הכנה ללידה איכותי כזה שלא רק מסביר מה קורה בלידה ומתי כבר אפשר לקחת אפידורל. אלא קורס שמשלב ידע מקצועי רפואי, יחד עם תהליכי נפש וגוף. ממליצה מאוד על הקורס שהזכרתי בהתחלה. אבל יודעת שיש עוד קורסים אחרים וכל אחת מתחברת למשהו אחר. אבל העיקר זה לבוא מוכנה ברמת הידע שלך, מגוון של דברים שעושים לך טוב, ידע פיזי על תהליך הלידה תנוחות, נשימות וכו, וידע רפואי מה אפשר לקבל בבית חולים ולמה אפשר לסרב אם רוצים. ולבוא ממקום וידיעה שיש לך בחירה גם בתוך הפרוצדורה הרפואית מה מתאים לך. הגוף הוא גופך ורק לך יש שליטה עליו. כל שאר הדברים הם בגדר המלצה. תוכנית לידה גם עושה ממש טוב...

לידה קלה, בעזרת בידיים מלאות ובריאות.

יש מלא תוצאות בגוגל...

תודה רבה!!

ורגעים שזוכרים כל החיים.

אבל בעיני צריך להצטייד קודם כל בפסיקה הלכתית מתאימה

אני חיפשתי היתר להאסר רק ביציאת הראש.

אז לא!

לא משנה מה אחרות יגידו..

וזה יכול להיות חוויה זוגית מדהימה,

וגם יכול להיות שלבעל יהיה פחות מתאים לתפקד שם או לתפעל את כל שאר הדברים..( להביא ציוד/ לתווך מול הצוות / לעזור לאשה..)

ואם הוא פחות בעניין , כדאי לשקול דולה.

אבל זה לגמרי אפשרי ויכול להיות מהמם.

מחוויה אישית, לנו זה התאים. לא בכל הלידות, אבל בהחלט היה לי טוב שהיינו רק אנחנו.

וזה ממש לא משליך על אחרות, כל זוג והבחירה שלו בעניין ..בשעה טובה ובקלות.החלטות טובות!

דווקא מסתדרים טוב מצויין

אבל מתישהו שמתי לב (וזה היה 36 שעות בחדר לידה)

שנוח לי שכל אחד מהם נמצא איתי לבד

אז ככה הם עשו משמרות כזה

והיה לכולם נחמד

לא יודעת מה ארצה להבא

מה שיזרום לי..

בלידה עצמה (הלחיצות והשכהוא יצא, היה שעה וחצי) אמא שלי הייתה צמוד אליי בצד מול המיילדצ (כל אחת מהן החזיקה לי רגל בלחיצות)

בעלי מאחורי הוילון

בעונש חחח

כי פחדתי שיראה את כולי אבל להבא נראלי אני אגיד לו פשוט להיות מאחוריי

היה מאד מרגש

למי ששומרת טהרה..

הצוות עסוק ולא באמת פנוי להיות רק בשבילך, אצלי בלידה הראשונה רק אחרי שאמא שלי ממש לחצה עליהם כי היה נראה לה שאני כבר בשלב מתקדם באו לבדוק אותי ולהכניס לחדר לידה. היא אמרה להם במילים אלו ממש: אולי לבת שלי הלידה ראשונה אבל אני עברתי שש לידות שלי ועוד x לידות של בנות שלי ואני רואה שהיא כבר בשלב מתקדם. אתם צריכים לבוא לבדוק אותה עכשיו.

בעלך עוד לא יודע את ההתנהלות בלידה בדיוק.. וגם לא יודע על מה להיות אסרטיבי. אני כן ממליצה שתהיה עוד דמות. שתדע גם לא להתערב מדי ולתת מרחב.

ודווקא נאסרים עפי הפסיקה שלנו ברגע שנכנסים לחדר לידה (פתיחה 3-4)

וזה פשוט מדהים לנו

אני מרגישה הכי בנוח ככה

אני מקבלת החלטות לפי מה שמתאים לי

אנחנו מנהלים את הזמן, הציפיות, ההתרגשות וכו בצורה הכי מתאימה וטבעית לנו

בקיצור, זה מאוד תלוי בכם...

לדעתי זה מצריך בעל שלא נבהל מהלידה ושיהיה שם בשבילך למה שתרצי. ומיילדת נחמדה ונעימה.

גם אני ממש לא מתחברת לדולות וגם לא מבינה למה צריך עוד מישהו בחוויה כל כך עוצמתית של זוג שנהיים הורים לראשונה.

בעיני זאת היתה אחת החוויות הכי חזקות שלנו כזוג

כמובן שיש גם יולדות שחוות את הדברים אחרת

מיילדת טובה ונעימה😳

מניסיון של מיילדת מזעזעת בלידה ראשונה, שעשתה לי טראומה....

אבל הרבה פעמים אפשר לבקש להחליף מיילדת. לא תמיד יש פנויות אבל אם יש אז לפעמים כדאי לבקש.

זה לא נעים אבל יותר לא נעים ללדת אם מישהי שאת לא מתחברת אליה.

כדאי בכללי ללכת למקום שיש להם שם של מיילדות נעימות

ביקשנו להחליף ולא הסכימו

לבית חולים הזה לא חזרתי.

אגב גם בבית חולים עם שם של מיילדות נעימות יכולה להיות פתאום אחת שלא...

באמת מזעזע

ממש

בעיני זה היה חוויה זוגית מיוחדת ומדהימה.

לפני הלידה הסברתי לו מה יוכל לעזור לי, איזה מישפטים יוכלו לחזק אותי, ותירגלתי איתו נשימות.

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי