ילדתי עם אמא.

.

אחד הסיוטים של חיי.

.

לידה שניה- שוב עם אמא,לא חשבתי שזה בגללה..

.

לידה שלישית- כבר קלטתי, הזמנתי דולה.

עזרה מאוד. אבל תכלס סמכתי עליה ולא עליי.

רביעית כנל.

חמישית- היתה לי תחושת בטן חזקה שאני לא צריכה אף אחד איתי חוץ מהבעל. והלכתי עם זה. לא דולה, לא אמא, כבר הכרתי את בית החולים, את הגוף שלי, איך אני יולדת, והיה לי ביטחון.

וופס

ילדתי בבית החולים לבד (בעלי הקפיץ את הקטנים להוריו- וב"ה ציק צק ילדתי),

שישית, שביעית,שמינית-

אני והאיש

והקב"ה.

...

מצד שני....

לידה ראשונה את באמת באה עדיין בלי ידע,

קורס הכנה ללידה הוא מתוק אבל זה תאוריה..

והצוות בבית החולים- עסוק- ורוצה לתקתק לידה,ולאו דווקא באופן שיהיה לך נכון.

דולה תהיה שם לצידך, בעדך, איתך בלי לעזוב אותך.

לידה ראשונה- הייתי לוקחת דולה..

בהצלחה ולידה קלה ממוש!!💜💜💜

חושבת יש לי ידע.

וגם יצא לי להיות בכמה לידות כבר, בתור מלווה לאחיות שלי וכו'.

הבעיה שלי זה איך להעביר את כל המידע לבעלי, כדי שידע להבין משמעות של דברים ולהחליט או לגרום לי להגיע להחלטה אפילו שאני לא בפוקוס..

ותגידי לה בדיוק מה את רוצה..

לא מכירה אותך ואת בעלך

בעלי- שכלי לגמריי ואין לו שמץ מה אישה צריכה בכל רגע נתון...

דולה טובה בלהיות שם במקום ציפיות מתרסקות מול הבעל...

קבוע שאני עושה עם בעלי בסוף חודש שמיני

ואני מאוד ממליצה לכל אחת.

במהלך ההריון אני כותבת את הדברים החשובים לי במהלך הלידה ואחריה (וגם דברים מהלידות הקודמות שהוא כבר יודע) ברמת אפילו איך מתארגנים נכון למשכב לידה ברמה שאני לא קמה לכלום מהמיטה לא כלים ולא אוכל ושום דבר, ומוצאים את הפתרונות ומעבירה לו את הידע שחשוב לי שידע. גם!! מסכמת לו בנק' את הדברים ומכניסה לתיק ללידה שיהיה על זה במידה ולא יהיה מפוקס שיראה לצוות ושיעמוד על זה שהדברים שביקשתי יתנהלו ככה בדיוק!

לגבי הלידה עצמה מלבד דברים שחשוב לך להעביר לצוות הרפואי כדאי לעבור קורס הכנה ללידה טוב! עם הבעל! וגם אז לדבר על זה אחרי המפגשים ולחשוב מה נכון לך ולגוף שלך לקחת מתוך הקורס ללידה שלכם.

בדיוק כאלו תשובות אני מחפשת.

ברור שבלידות הבאות נהיה יותר חכמים ובע''ה יהיה מעולה גם בלידה הזו

@נחש מי? 

יכולה להקפיץ את אחותי במידת הצורך, אני הייתי איתה בלידה והיה מדהים.

וכמובן שגם אמא שלי תבוא אם אבקש, אבל מעדיפה (בשבילה ובשבילי) שלא תהיה שם.

יעזרו להבין יותר איך זה נראה...

לא לכולם מתאים...

במיוחד שרוב הבעלים שם לא שומרים נגיעה וזה יכול גם לעצבן/ להכאיב

זה לא אמיתי, זה גם לא מבויים..

ואין לזה שום קשר למציאות האישית של כל אחת.

אישית חושבת שזה מאוד מקבע מחשבתית, ככה לא נראית הלידה של אף אחת חוץ משל זו שצילמו אותה באותו הזמן.

כמו כן דבר בחיים אין השוואה מה ששלך שלך ומה שלא.. אל תסתכלו בצלחת של השכן זה לעולם לא יהיה מדוייק לך.

באמת לא הבנתי את בלידות הסיעודיות האלה

הן רק שוכבות במיטה ונאנחות מכאב

זה הגי כואב ככה

והכי לא מזרז לידה

(לא מדברת על מי שעם אפידורל)

זה בהכרח מעכב את הלידה(פיזיולוגית)

וברור שזה הכי כואב ככה.

ילדת פעם בלי אפידורל וניסיתי לשכב במיטה בזמן הצירים? זה כאבי מוות

לעומת זאת בתנועה הרבה יותר נסבל

אין ככ מה להתווכח עם זה ששכיבה על הגב זאת התנוחה הכי לא בריאה וטבעית ללדת בה.. זה מוכח מחקרית

כמובן שאם זה מתאים לך תהני, אבל גם אני מסכימה עם @נחש מי? שההתניה כאילו ככה יולדים ושזה מה שמכניסים לנו לראש זה ממש חבל ולא מומלץ

ויש יולדות שזה הכי נוח להם, למשל אני. ילדתי על הגב ללא אפידורל וגם בלידה אחרת הגעתי לפתיחה 8 בלי אפידורל בשכיבה על הגב.

אפשר לעודד תנוחות אחרות, אבל לא צריך להפוך את שכיבה על הגב לדבר בעייתי.

פשוט כי ככה נח לי וככה אני לוחצת טוב(סוג של חצי ישיבה)

אני לא מדברת על הלידה עצמה

אלא לשכב על הגב 10 שעות בצירים

ואגב גם זה נאלצתי לעשות פעמיים -לשכב איזה שעתיים+ בגלל בעיות בדופק וכל מיני

ואם מישהי גם נח לה משום מה לשכב שעות על הגב כל הצירים-סבבה שתעשה רק מה שנח לה! גם אם בכל הספרים כתוב ההפך.

אבל מה שמפריע לי בסדרה זה שזה המצב הסדרתי הקבוע כמעט של כולן

זה לא שמראים לך כל מיני סגנונות התמודדות עם צירים

כמעט כולן שוכבות

כל הצירים

ומי שהמליצה פה לראות בייבי בום כדי ללמוד להתכונן ללידה

אז לדעתי זה אולי מרגש וממחיש כל מיני סיטואציות שונות.. אבל זה לא מלמד להתמודד עם צירים באופן אקטיבי ופעיל. וחבל שלא מראים גם את זה.

וברור לי שזה לא סתם אלא קצת מגמתי

לק"י

בלידה של הקטן כשעמדתי (ונדמה לי גם כששכבתי על הצד) הדופק שלו ירד.

ודוקא הייתי בלי אפידוראל, והמיילדת בעצמה אמרה לי להיות בצורה שנוחה לי ושהיא תסדר את המוניטור, אבל הדופק ירד....

הוא ברפרוף.חלקי.. כשהיה לו כח..

ואחכ באתי אליו עם מסקנות, תובנות, מחשבות והגיגים..

וככה יצרנו לנו יחד מה שחשבנו שיהיה לנו הכי טוב בלידה.

בפועל? היתה לידה קשה מאוד, שאף אחד לא יכל לסייע בה..

היו איתי בחדר במהלך כל הלידה מיילדת ורפלקסולוגית ועוד משהו שתמכו בי עד שילדתי.

וואלה? לא ידעתי מראש בכלל שזה משהו שיוכל לעזור לי, אבל זה עשה פלאים..

חוץ מזה- בעלי היה שם לגמרי לכל מה שהייתי צריכה ושסיכמנו.

וגם הוא לא אדם אסרטיבי בטירוף וכו' , אבל עמד על שלי בכל רגע ורגע כשידע מה רציתי.. 

הכנה ללידה לבעלים.

יכול להיות שזה יכול להיות הפתרון בשבילכם.

היא כתבה שהיא עשתה את זה בעקבות לידה השיא הרגישה שבעלה היה חסר אונים ולא ידע מה לעשות 

או מלווה נשית אחרת

א. הלידה בדר''כ ארוכה יותר(לי היה מעל 24 שעות..ו3 וחצי שעות צירי לחץ...ובלידות חוזרות אני גג שעתיים בחדר לידה..שתביני את ההבדל..וצען בלידות חוזרות ברובן לא לקחתי דולה)

ולפעמים יש דימום ונאסרים בהתחלה ובלי מגע ממש סיוט לשרוד צירים בטח לא שעות ארוכות

אולי רק עם אפידורל על ההתחלה-אבל לא כדאי לבנות עליו כי לפעמים הוא לא משפיע עד הסוף או שאי אפשר

ב. את לא מכירה את עצמך בלידה את לא יודעת מה זה ואיך תתמודדי.. גם לבעל זה חדש.. וכשיש מישהי שמכירה את הסיטואציה היא גם יכולה לחזק אותך ברגעים קשים ולתת פרופורציות..

ג. ההמלצה שלי- לשריין דולה שמוכנה שתקפיצי אותה אם תרגישי צורך גם באמצע הלילב

ואפ'ר לעשות הסכם בךי מחוייבות

את לא חייבת להזמין אותה או לשלם לה

והיא גם לא חייבת להתחייב לך עד הסוף

ככה יש לך אץ האופציה לעזרה אם תצטרכי

את לא היחידה שכתבת פה בשירשור על זה שמגע פיזי היה הכרחי, ואני לא מצליחה להבין בבאיזו סיטואציה הוא הכרחי.

למדתי ותירגלתי כל מיני שיטות להתמודד עם הכאבים בלידה- תנוחות שונות, נשימות, מדיטציה - ולא זכור לי שניתלתי באיזשהו מגע שאמור לעזור בזמן כאב. 

אני לא חושבת שבזמן כאב כל כך חזק של ציר, הגוף יכול ביכלל להרגיש מגע (אפילו את הכאב כשחותכים את חתך החיץ לא מרגישים בכלל למרות שגם בלי אפידורל עושים אותו בלי הרדמה מקומית)

כמי שיש לה רק צירי גב- הדבר שהכי הכי הכי עוזר לי וכמעט לא שורדת ציר אחד בלעדיו

זה תמיכה ולחץ כנגד הגב התחתון והאגן בזמן ציר

תוך כדי התנוחות התנועה הנשימות..

אבל בלי מגע שם כמעט לא מצליחה להחזיק מעמד

אפשרי גם להשען על משקוף או קיר

אבל זה הרבה יותר עוזר לי כשמישהו עושה לי את זה

אבל מניחה שכל אחת מרגישה צורך במשהו אחר..

וצירי בטן הם ממש שונים ותנוחות שונות מקלות עליהם

אז כנראה ששתינו מרגישות אחרת את הכאב ואת הצורך במה שמקל

ואגב, אני הרגשתי שחתכו אותי. גם בזמן ציר. בדיוק כי הסתמכו על זה כמו שכתבת

וזה היה גיהנום

זה ממש ממש ממש עוזר לי ובזכות זה אני מצליחה להתמודד בלי אפידורל

אבל הייתי צריכה עזרה פיזית ממש

והמיילדת שלי הייתה גרועה

הייתי צריכה למשל שיחזיקו לי רגל באוויר.... ועוד כל מיני דברים שלא מתאים לי לפרט בפורום. אבל זה לגמרי היה דברים שיש צורך במישהו שיכול לגעת בי..

והאמת שפחות מתחברת לעניין. לא מתחברת לרעיון שמישהי זרה תהיה איתי ברגעים אינטימיים כאלה..אבל זאת אני.

לידה ראשונה- אמא שלי ובעלי..וטוב שכך כי יצא שבעלי הלך לנוח קצת אחרי לילה ארוך של צירים..(ובכללי לידה ארוכה..לידה ראשונה) ואז הוא נרדם:/ ופספס את הלידה

שאר הלידות רק בעלי והכי טוב לי ככה.

ותמיד השתדלתי להסביר לו את הידע שצברתי על שלבי הלידה, ובכללי לגביי מה צריכה מה יעשה לי טוב וכו'.

(אגב מעולם לא לקחתי קורס הכנה לידה, תמיד למידה מהרשת, קורסים חינם אונליין מיוטיוב וכאלה).

והיתי עם בעלי לבד

וחייבת מוניטור ולשכב רק כי היה מצב רפואי שחייב את זה

ורק שכבתי ונשמתי וניסיתי לחזק את עצמי מחשבתית...וזה לא היה קל

ולא שלחו לי אף עזרה..

ממש טוב רק בעלי מלווה שלי בכל לידה

גם אני לא הייתי רוצה מישהו זר, יש מספיק מיילדות ורופאים שאני לא מכירה..

הכי טוב לי ככה

פעם אחת הייתי עם דולה בלי בעלי,

זה היה מעולה.

אבל משום מה הלידות עם בעלי היו הכי עוצמתיות ומרגשות...

אמא שלי לא בנויה להיות איתי ואני לא בנויה גם שתהיה איתי. או שמישהי תהיה איתי.

אחרי הדולה הבנתי שרק בעלי המדהים ומיילדת אנונימית...

הכי טוב לי.

ממליצה בחום

יש בעלים תומכים ויש שירצו לישון ויברחו החוצה בכל רגע שיוכלו....

אם את צריכה תמיכה ובעלך לא אופציה לסמוך עליו, הייתי אומרת שכדאי שיתהיה שם עוד משהי קרובה

בעלי מאוד אסוף בדרכ ובלידה הוא איבד את זה לגמרי אז מזל שהיה לי ליווי 

בלידה האחרונה יצאתי לבית רפןאה ברגע האחרון, את כל הצירים הקשים הייתי בבית.

למזלי, הוא כבר לא היה מסוגל לראות אותי סובלת ואמר שעכשיו יוצאים. (אחרת הייתי יולדת בבית או באוטו)

אחרי הלידה הוא אמר שנס שהוא לא נמצא בלידות כי היה לו ממש ממש קשה לראות אותי ככה סובלת בלי יכולת לעזור או לעשות משהו

גם בלילה פשוט רצה לישון ולא תמך וגם לא יכל לשמוע את הצרחות מהחדרים ליד וברח החוצה בכל הזדמנות..

אבל גם לא הגעתי לכאבים רציניים, כי זה היה זירוז ודי מהר התחיל לכאוב מאוד וביקשתי אפידרול

גם אני מבחירה באתי רק איתו ללידה 

שכמובן זה היה ספציפית לנו  על פי שאלה ספציפית

אבל מאוד הופתענו מהתשובה

לכן שווה לשאול

ומזל טוב לך יקרה! ראיתי בשרשור אחר ולא הספקתי להגיב

בקלות בידיים מלאות!

אצלינו היתה לידה באוטו ספרתי את הסיפור המלא

ובעלי היה המילד הבלעדי

ברוך ה הנסיך כבר בן חודש וחצי

מגע עד לפתיחה מלאה.

א-ב-ל זה היתר ספציפי, אחרי שעברתי לידה שבה נאסרנו ממש בהתחלה והיא היתה זוועתית, לעומת לידות אחרות מדהימות. וברור לי לחלוטין שזו הסיבה שגרמה לכל הבאלגן- כי באמת אין אף אדם בעולם שאני יכולה לסמוך עליו ולהרפות לידו לחלוטין חוץ מבעלי.

מבחינתי אם הוא לא יכול לגעת בי בזמן הצירים- עדיף כבר ניתוח קיסרי.

בכל הלידות

גם מבחינת עזרה פיזית

גם עם תמיכה רגשית לבעלי בעיקר שתמיד מתקשה לראות אותי סובלת ככ בסיטואציה הזאת

וגם לי כי כשהיה צריך לרדת או לעלות או וואטאבר והוא הביא את הדברים אני לא נשארתי לבד

בלידה ראשונה זה היה הכי קריטי. הצירים היו ארוכים ואפילו שלא נאסרנו מהר כבר כאבו לו הידיים מעיסויים, והיא ידעה לעשות הרבה יותר טוב וגם לעזור לי להגיע להחלטות

יודעת שזה לא מה ששאלת ובכל זאת

בכל הלידות שהתאפשר לי.

לי זה היה הכי טוב ונכון. גם את המיילדות גירשתי מהחדר עד לפתיחה המלאה.

אצלינו היינו רק שנינו, היה מושלם

לא הייתי רוצה אפחד איר או עוד מישהו שם.

בוודאות  יכולה להגיד שהייתי מרגישה לא בנוח מה שעלול לתקוע לידה.

אבל- לפי הפסיקה שלנו נאסרים רק אן יש דימום רציני או צירי לחץ.

וגם אז- אם יש צורך פיזי בעזרה- אז גם לבן הזוג מותר לעזור.

כך שבעלי ממש היה לעזר עד הרגע האחרון

גם פיזית, אבל בעיקר נפשית 

בלידה הראשונה אמא שלי היתה ברקע ולא נעזרתי בה כמעט בכלל.. לקראת הסוף הוציאו גם אותה.

מאז שלוש לידות רק עם בעלי.

הכי נכון לי, הכי משוחרר ונעים, לידות מדהימות תודה לה'!!!

אז אכן אפשרי אם זה מה שמרגיש לך הכי נכון

חלק מהלידות ילדתי עם בעלי ואמא שלי

וחלק מהלידות רק עם בעלי.

היה מעולה ב-2 המצבים ב"ה

3 לידות ראשונות היה הרבה אנשי צוות בחדר לידה והיה לא נעים

(ניתוח קיסרי, ואקום, ולידה מהירה ללא אפידורל)

אני תמיד מתפללת לה' שלא אצטרך לא לרופאים ולא לרפואות

ושבחדר לידה יהיו רק המלווים שלי (בעלי ואמא שלי אם היא מצטרפת) והמיילדת וזהו!!

וכמובן ה' יתברך שהוא רופא כל בשר והוא תמיד איתנו
 

לא רציתי אף אחד.

מבחינה זוגית היה טוב..

מבחינת הלידה אגיד בשטות שתלוי מי בעלך.

תלוי כמה הוא יכול להיות אסרטיבי מול צוות- ביקשנו להחליף מיילדת כי היא הית  נוראית והאחראית לא הסכימה... אמקה שכבר בקשו להחליף אותה היום והיא תפגע..  הזוי!

ובעלי לא היה האדם להתעמת איתה ואני כאובה ומוגבלת למיטה בלידה מאד רפואית..

בתכלס לא יכולתי שיהיה שם עוד מישהו. אז זה לא כזה משנה

טבל להתיחס גם למי הבעל

כמה הוא רוצה לנכוח בךידה

כמה לא נבהל מדם, כאב, כמה יכולת עמידה מול צוות בית חולים

לא תמיד אמא היא הדמות ולא כל דולה היא מקסימה, רק שגם לא כל בעל מקסים רוצה ללוות את אשתו לבד ופעם ראשונה בוודאי.

רק אחרי הלידה הבנתי שבנתי את כל הידע שלי על הלידה ואת כל תקוותי בעזרה שבאה מבחוץ. ובסוף בזמן הלידה לא היה לי נוח עם המגע של הדולה ולא רציתי את עזרתה הפיזית והרגשתי כל כך חסרת אונים ובודדה. למרות שהיה לי דולה, בעל וכו'. בלידה השניה עשיתי קורס שנקרא "הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה" שהפך לי את כל כיוון המחשבה לגבי איפה ואיך מתנהלת הלידה. ואיפה צריכה להיות נקודת המיקוד והשליטה. העברתי את השליטה משליטה חיצונית לשליטה פנימית. מלחכות שיגידו לי באיזה פתיחה אני, מה אני יכולה לעשות או לא לעשות, תנוחות, מאסזים, מקלחץ וכו' מלא עזרים חיצוניים שנתלתי בהם לשליטה פנימית. להבנה שנוכחות מלא בגוף ולא בשכל, הרפיות, הבנה פנימית של הידע הגופני של ההכרה הפנימית שלי בכוחות הגוף והנפש הם אלה שצריכים להוביל את הלידה. והיו לידות מדהימות אחת אחת. לפעמים בלי מיילדת אפילו(לא מפרטת מחשש לאאוטינג). אבל לעדות שאחר כך היו הכוח שלי בחיים. בחיבור לגוף. לידות שלכאורה הייתי "לבד" בלי המערכת הרגילה מסביב אבל הרגשתי כל כך יחד אני וגופי והתינוק כל כך בשליטה ועם זאת בהרפיה. החוסר אונים כבר פחות מופיע. אז ממש ממליצה לקחת קורס הכנה ללידה איכותי כזה שלא רק מסביר מה קורה בלידה ומתי כבר אפשר לקחת אפידורל. אלא קורס שמשלב ידע מקצועי רפואי, יחד עם תהליכי נפש וגוף. ממליצה מאוד על הקורס שהזכרתי בהתחלה. אבל יודעת שיש עוד קורסים אחרים וכל אחת מתחברת למשהו אחר. אבל העיקר זה לבוא מוכנה ברמת הידע שלך, מגוון של דברים שעושים לך טוב, ידע פיזי על תהליך הלידה תנוחות, נשימות וכו, וידע רפואי מה אפשר לקבל בבית חולים ולמה אפשר לסרב אם רוצים. ולבוא ממקום וידיעה שיש לך בחירה גם בתוך הפרוצדורה הרפואית מה מתאים לך. הגוף הוא גופך ורק לך יש שליטה עליו. כל שאר הדברים הם בגדר המלצה. תוכנית לידה גם עושה ממש טוב...

לידה קלה, בעזרת בידיים מלאות ובריאות.

יש מלא תוצאות בגוגל...

תודה רבה!!

ורגעים שזוכרים כל החיים.

אבל בעיני צריך להצטייד קודם כל בפסיקה הלכתית מתאימה

אני חיפשתי היתר להאסר רק ביציאת הראש.

אז לא!

לא משנה מה אחרות יגידו..

וזה יכול להיות חוויה זוגית מדהימה,

וגם יכול להיות שלבעל יהיה פחות מתאים לתפקד שם או לתפעל את כל שאר הדברים..( להביא ציוד/ לתווך מול הצוות / לעזור לאשה..)

ואם הוא פחות בעניין , כדאי לשקול דולה.

אבל זה לגמרי אפשרי ויכול להיות מהמם.

מחוויה אישית, לנו זה התאים. לא בכל הלידות, אבל בהחלט היה לי טוב שהיינו רק אנחנו.

וזה ממש לא משליך על אחרות, כל זוג והבחירה שלו בעניין ..בשעה טובה ובקלות.החלטות טובות!

דווקא מסתדרים טוב מצויין

אבל מתישהו שמתי לב (וזה היה 36 שעות בחדר לידה)

שנוח לי שכל אחד מהם נמצא איתי לבד

אז ככה הם עשו משמרות כזה

והיה לכולם נחמד

לא יודעת מה ארצה להבא

מה שיזרום לי..

בלידה עצמה (הלחיצות והשכהוא יצא, היה שעה וחצי) אמא שלי הייתה צמוד אליי בצד מול המיילדצ (כל אחת מהן החזיקה לי רגל בלחיצות)

בעלי מאחורי הוילון

בעונש חחח

כי פחדתי שיראה את כולי אבל להבא נראלי אני אגיד לו פשוט להיות מאחוריי

היה מאד מרגש

למי ששומרת טהרה..

הצוות עסוק ולא באמת פנוי להיות רק בשבילך, אצלי בלידה הראשונה רק אחרי שאמא שלי ממש לחצה עליהם כי היה נראה לה שאני כבר בשלב מתקדם באו לבדוק אותי ולהכניס לחדר לידה. היא אמרה להם במילים אלו ממש: אולי לבת שלי הלידה ראשונה אבל אני עברתי שש לידות שלי ועוד x לידות של בנות שלי ואני רואה שהיא כבר בשלב מתקדם. אתם צריכים לבוא לבדוק אותה עכשיו.

בעלך עוד לא יודע את ההתנהלות בלידה בדיוק.. וגם לא יודע על מה להיות אסרטיבי. אני כן ממליצה שתהיה עוד דמות. שתדע גם לא להתערב מדי ולתת מרחב.

ודווקא נאסרים עפי הפסיקה שלנו ברגע שנכנסים לחדר לידה (פתיחה 3-4)

וזה פשוט מדהים לנו

אני מרגישה הכי בנוח ככה

אני מקבלת החלטות לפי מה שמתאים לי

אנחנו מנהלים את הזמן, הציפיות, ההתרגשות וכו בצורה הכי מתאימה וטבעית לנו

בקיצור, זה מאוד תלוי בכם...

לדעתי זה מצריך בעל שלא נבהל מהלידה ושיהיה שם בשבילך למה שתרצי. ומיילדת נחמדה ונעימה.

גם אני ממש לא מתחברת לדולות וגם לא מבינה למה צריך עוד מישהו בחוויה כל כך עוצמתית של זוג שנהיים הורים לראשונה.

בעיני זאת היתה אחת החוויות הכי חזקות שלנו כזוג

כמובן שיש גם יולדות שחוות את הדברים אחרת

מיילדת טובה ונעימה😳

מניסיון של מיילדת מזעזעת בלידה ראשונה, שעשתה לי טראומה....

אבל הרבה פעמים אפשר לבקש להחליף מיילדת. לא תמיד יש פנויות אבל אם יש אז לפעמים כדאי לבקש.

זה לא נעים אבל יותר לא נעים ללדת אם מישהי שאת לא מתחברת אליה.

כדאי בכללי ללכת למקום שיש להם שם של מיילדות נעימות

ביקשנו להחליף ולא הסכימו

לבית חולים הזה לא חזרתי.

אגב גם בבית חולים עם שם של מיילדות נעימות יכולה להיות פתאום אחת שלא...

באמת מזעזע

ממש

בעיני זה היה חוויה זוגית מיוחדת ומדהימה.

לפני הלידה הסברתי לו מה יוכל לעזור לי, איזה מישפטים יוכלו לחזק אותי, ותירגלתי איתו נשימות.

ככה אפשר להשיג תור מיידי
אבל במלא כסף.
ככה עשינו
 

שיש לו החזר מהקופה.
אמנם זה עלה קצת יקר (אם אני לא טועה עלה 1500 שקל, וקיבלנו החזר ממכבי של 800 שקל) אבל זה היה שווה לי בשביל לקבל איבחון תוך כמה ימים, וכדי שהבן שלי יוכל להתחיל טיפול.

אגב, כיום כבר לא צריך לעשות MOXO, ונוירולוג מאבחן על סמך תסמינים ושאלון הורים ומורה.

אני לא הצלחתי לקבל הנחה ממכבי במקרה דומה.
צריך סוג מסויים של ביטוח לא?

אני הלכתי לנוירולוג שנמצא ברשימה של רופאים בהסדר, באתר של מכבי.

את בטוחה ששלך גם היה ברשימה?

(לפני כעשור)

מוקסו בהפנית רופא ילדים

בתשלום פרטי של 200-300 שח

ואז הזמנתי תור לרופאת קשב (מהקופה) בעיר אחרת שהיה לה תור תוך חודש

יותר טוב מבזבוז כסף אצל פרטי שגם ככה ייתן אותו טיפול 

כשמדובר על ילד שממש סובל בלי הטיפול, כל יום הוא קריטי.

אבל לרוב זה לא קריטי מהרגע להרגע

ותור תוך חודש הוא הגיוני

אם זה דחוף

הגיוני לשלם

אני זיהיתי קושי מכיתה א' אבל אמרו לי שרק מכיתה ב' -ג' אפשר להתחיל לאבחן..

סבל של הילדה ברמה אחרת...גם חברתית

בקיצור זה ממש קריטי ..

עלה לך 200-300

אני עשיתי לילדה לפני שנה אבחון אצל נוירולוג פרטי עלה לי 800 וזה נחשב זול 😅

לא אבחון

נוירולוג פרטי עלה לי לפני עשור מעל 1000 (למשהו אחר)

קבעתי דרך פרטי ואני אבקש החזר דרך ביטוח בריאות .

התקשרתי היום להבין את הפרוצדורה

ורק להבין לקח לי כמה דק

למה זה כזה מסובך?

ככ הרבה כספים משלמים לקופת חולים ובסוף כשצריך אותם הם מסבכים את החיים . למה ?

למה ילד צריך לסבול כחצי שנה במקרה הטוב עד שמקבל אבחון וטיפול? זאת שערורייה .

למה מי שצריך מענה רפואי צריך להיות בגדר עשיר בלבד?

מקומם.

והתקציב מוגבל.

אבל לפחות אם מחכים בסופו של דבר יש אפשרות לטיפול, יש מקומות בעולם שגם זה פשוט אין וכל אחד משלם ישירות על הטיפולים שהוא צריך וזה מאוד יקר, ולמי שאין אין בכלל...

מקווה שתגיעו לאבחון ולטיפול נכון ומועיל כמה שיותר מהר

( ורק הערה, לא יודעת מה ביררת היום ומה אמרו לך, אבל לא תמיד הקופה מחזירה משהו, אז טוב שבאמת את מבררת לפני!)

תבררי קודם איך זה עובד עם המרשם לריטלין- אם זה מוכר בקופה, אם אפשר לחדש דרך הקופה וכו'

ואם וכמה אפשר לחזור אליו להתאים מינון סוג, בדרך כלל זה כמה פעמים עד שמוצאים משהו מתאים

ברגע שהיה איבחון, ובסיכום הנוירולוג הפרטי רשם להתחיל טיפול תרופתי, הכל עבר דרך הרופאת ילדים הרגילה.
על סמך זה היא הביאה מרשם לריטלין, וכשהיה צריך להחליף מינון\תרופה לסוג אחר (והיינו צריכים הרבה החלפות), זה היה דרכה.

אם בחרתי ברופאה מהכללית אבל באופן פרטי ,אמור להיות לי החזר מכללית?

זה ממש משמעותי ההחזר

הנוירולוג צחק על האבחון מוקסו ואמר שהוא אפילו לא מתייחס לזה

כי באבחון יצא שאין בעיות קשב

וזה נוירולוג עם שם מאוד גדול, ניהל בעבר מחלקה בבית חולים

להשתתפות בייעוץ אצל רופא מומחה

שילמתי 1800 והחזירו לי יותר מחצי מהסכום

אז שמה כאן את מה שלימדו אותי (סדנה אצל מומחית בהפרעות קשב)

מבחני מוקסו וכדו עוזרים לאבחן במקרים ספציפיים ותלויים ברופא.

היועצת תנסה לדחוף לך כל מושג ששמעה עליו. המבחן הזה לא עומד בפני עצמו ואין לו משמעות כאבחון.

שוב - יש רופאים ומקרים שנעזרים בו והרופא ישלח אתכם לעשות.

למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? אם יש קשיים אפשר לנסות לטפל נקודתית. אפשר לבקש התאמות, לדבר עם המורות, בלי קשר לקשב, פשוט להסתכל על הילדה כמו שהיא ועל הצרכים שלה ועל היכולות שלה ומה שמצופה ממנה.

גם אחרי אבחון, אם תחליטו לטפל תרופתית זה גם תהליך שלוקח זמן והסתגלות.

אני ממליצה לנשום עמוק, להתחיל את התהליך,  ובמקביל להתחיל גם לטפל.

יש הדרכות הורים, יש רכיבה על סוסים, יש התאמות בית ספר

ובעיקר יש תקווה🩷

אבל אני רק נתקעתי על המשפט הזה: למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? 

אז אני אסביר למה. 

הילד שלי היפראקטיבי.
הוא ילד מתוק שמאוד רוצה שיאהבו אותו, ומאוד רוצה להתנהג טוב, אבל אין לו שליטה על עצמו.
הוא משקיע מאמצים גדולים מאוד - שפשוט לא מצליחים.

יום יום הוא חווה תיסכול מתחושת החוסר הצלחה הזאת.
נתחיל מהדבר הכי משמעותי בעיני - זה שאין לו חברים.
חברים לא רוצים לשחק איתו - כי הוא לא מסוגל לשבת ברוגע, וכי לפעמים הוא אימפולסיבי, וברגע אחד מפרק את כל המשחק.
לנהל שיחה עם חברים - הוא כמובן לא מסוגל, כי הוא לא יכול להקשיב ברצף ליותר משני מילים בלי לזוז.
בכל מקום שהוא נמצא - הוא מקבל הערות, שהוא אפילו לא מבין למה.
ילדים מתלוננים שהוא מציק להם - כי הוא לא שם לב לתנועות ידים שלו, שלפעמים גורמות למכה למי שלידו.
מהמורה ובבית - הוא כל הזמן מקבל הערות.
מהגימבורי - העיפו אותנו כמה פעמים כי הוא השתולל ממש וכמעט קרע להם הכל.
כבר כמה רופאות (!!!) ביקשו ממנו לצאת מהחדר בזמן שהיא מכינה הפניה כי היא לא מסוגלת כשהוא בסביבה (הוא קופץ מהמיטה שיש שם, על הוילון, לא מפסיק לשאול שאלות, מוציא דפים מהמדפסת כי הוא רוצה לצייר וכו)

תחשבי איך זה עבור ילד לחיות ככה, שלא משנה כמה הוא מתאמץ ומנסה (והילדים האלו מתאמצים מאוד!!), הוא כל הזמן מקבל משוב שהוא נכשל. הכל נשבר סביבו, כולם מתלוננים עליו, והכי חשוב - חברים לא רוצים לשחק איתו.
 

ודבר נוסף, דיברת על כל מיני טיפולים משלימים והדרכות הורים - זה כמובן נכון ותמיד עוזר, אבל בשום אופן לא מחליף טיפול כשצריך.

אני יכולה לספר שניסיתי עם הבן שלי המון דברים לפני שהתחלנו את הטיפול התרופתי.
במשך תקופה נתתי אומגה 3 משמן דגים אמיתי (יקרררר)
הכנתי חליטות צמחים מתרכובות של מיני צמחים שאמרו לי שאמורים לעזור.
הלכתי לתזונאית ובהמלצתה הפחתנו סוכר וקמח לבן, והורדנו לגמרי מוצרי חלב.
במשך חצי שנה עשינו פעמיים בשבוע טיפולי נוירופידבק עם אלקטרודות. (גם יקר מאוד)
שילמנו מנוי למשחק כזה שמשדר דברים למח שאמורים לעזור לקשב וריכוז. שיחקנו איתו כל ערב 20 דקות לפי ההוראות.
ניסיתי לעשות איתו ספורט במשך 40 דקות בבוקר לפני היציאה ללימודים.
קניתי כמה סוגים של תרופות טבעיות שאמורות לעזור.

אף אחד ממה שכתבתי לא עזר.

ממש לא התכוונתי לוותר על התהליך או על טיפול, רק ניסיתי להרגיע את הלחץ שקפץ לי בקריאה.

ניסיתי להנכיח את העובדה שזה תהליך ממושך ושלוקח זמן. כמובן שכל קפיצת דרך, ואפשרות לקדם תורים מבורכת.

אני בטוחה שכל מה שתארת לקח הרבה זמן והרבה ניסוי ותהייה,  והדרך שעברתם מרשימה ומעוררת הערכה. כל הכבוד, אני לא יכולה לדמיין את תעצומות הנפש שנדרשות בשביל התהליך הזה

זה באמת תהליך ארוך.
סתם קפצתי עליך עם מגילה שלימה בגלל משפט 🫣

ותודה על המילים החמות!❤️

ואיזה אמא מדהימה את !! שעשית וניסיתי הכלללל כדי לעזור לבנך . ממש מרגש ומחמם את הלב.

כיף לו שיש לו אותך.

גם לי השורה הזו קצת צבטה בלב

מאחר ואני ובעלי מודעים לקשיים שלה ומנסים לעזור לה, אבל איך היועצת אמרה לי, זה כמו לשים פול גז על ניוטרל.  לא משנה גמה תנסי לעזור לה , היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה והיא חווה כל יום מחדש תסכול וזה פוגע בעוד תחומים בחיים .

אז ממש מבינה. ולפעמים אין ברירה אלא לנסות . אני יעשה הכל למען הבת שלי, גם אם זה אומר לקחת כדור ריטלין שאני נורא חוששת ממנו

אם זה יעזור לה ואמן שכך, עשיתי את שלי.

לשיפור

במכבי אמרו אפשר לאבחן רק מגיל 7 .חיכינו לגיל 7 אמרו לא צריך אבחון שתיקח ישר ריטלין. לא הסכמנו כי פחדנו וניסינו עוד דברים.

ונתנו לה מורת שילוב ויש לה התאמות

ונתנו לה מבית ספר אקסטרה לשיפור ביטחון עצמי ותמיכה רגשית

ניסינו הומאופתיה

לקחנו לטיפול רגשי

עשינו המון.

וזה כמו פול גז על ניוטרל.

הילדה שלי הולכת לאיבוד כבר המון זמן . אז לא רק שלא אחכה חצי שנה ,לא שניה אחת נוספת.

בכללית יש מכוני הסדר שעובדים איתם ושמה אפשר לעשות מוקסו בתשלום מופחת.

מצרפת את הקישור למידע מכללית

בדיקות קשב וריכוז | כללית מושלם

לגבי השאלונים של האבחון קשב דרך הקופה רק שתדעי שהם לא נוראיים כמו האלה של התפתחות הילד.. ויש אפלקציה שאפשר למלא. הרופא נותן הפניה לרופא קשב ואז ההורים ממלאים והמורה.

לק"י

למתקדמים להוסיף קצת ערק.

לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.

להגבי לה את הראש בשינה.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

רפואה שלמה!

או מי מלח באף

זה מייבש את הנוזלים

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

ועכשיו ראיתי שנעלתן.

אני ממש מצטערת שזה הגיע לשם, סליחה, ממש לא התכוונתי.

ואולי גם באמת לא ניסחתי טוב את ההודעה.

הייתי נסערת ולא חשבתי על זה.

שוב סליחה אם מישהי נפגעה מההודעה או מהאווירה שהיא יצרה...

ותודה לכל מי שעודדה וכתבה דברים מחזקים💞

באמת❣️

(נראלי הכוונה פה לשרשורים אחרים שננעלו)

וגם ראיתי שנעלו אותו...

עכשיו הבנתי, תודה רבה שהסברת!

על הטיקט של הבגד?

לא כזה קטן...

אולי יש לו איזה בגד עם כיסים שאת יכולה להדביק בתוך הכיס?

כיסים שהם לא באמת בשימוש אבל כן יש מקום

תופרת בתוך הכיס עוד כיס ומכניסה את זה ותופרת שיהיה סגור לגמרי

וחיבוק🫂

מקווה שתגלי שהכל בסדר 

שיהיה סגור לגמרי

גם אם מרגישים שם משהו קשיח

זה יכול להיות איזה תווית או משחק שהוא דחף

באמת מלחיץ שיתפסו

אבל יותר מלחיץ לא לשים מקליט...

הכניסה אצל תופרת, בתפר של הגומי של המכנס

אבל לדעתי אם נתפס מקליט זה יכול להיות עבירה פלילית חמורה

לפני כמה שנים ביררתי עבור אחד הילדים וזה מה שאמרו

מציע לבדוק קודם

ואם זה בתיק זה יותר בעיה

משהו כזה

בטוחה שיש פה שידעו לדייק

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

שמיכה הוא מתעקש לשמיכת נוצות. כי היא כבדה לו על הגוף והוא אוהב את ההרגשה.

אין לנו וילונות או שטיחים.

מקווה שיגיע מהר ונראה שיפור

תודה

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

ולראות אם זה מספיק

כמובן בליווי רפואי, זה גם ככה צריך מרשם. אם את מרגישה שהרופא שהלכתם אליו לא מבין את החשש שלך מסטרואידים אז לכי לרופא אחר שנשמע לך מומחה

אם כבר ניסיתם ולא עזר או אם הרופא חושב שזה לא מתאים כאן אז כנראה אין ברירה אלא לתת סטרואידים, לנסות את המינימום שיתן הקלה. לפעמים נותנים מקומית באף אם זה מתבטא דווקא בנזלת

אבל לחיות עם אלרגיה שמתפרצת זה יותר מזיק מאשר סטרואידים... מכל הבחינות

(אנחנו כן קיבלנו במרשם)

נראה לי שזה יותר מומלץ באופן יומיומי

אנחנו קיבלנו את זה לתת באופן יומיומי כמניעה לאלרגיה (אלרגיה אחרת, לא לקרדית האבק, אבל דומה)

אחפש את המרשם שהוא כתב לנו.

וננסה קודם דרך האף

תודה!

טיפלתי בזריקות/חיסונים למשך כמה שנים. היום הרבה יותר טוב. בעונות מעבר משתמשת באלרג'יקס