היה לנו היום מפגש במשפחה של בעלי. הגענו בתחבורה ציבורית והייתה לנו הליכה של רבע שעה. אז כתבנו בקבוצה שאם מישהו עובר בדרך ורואה אותנו, נשמח לטרמפ. מה הייתן מבינות מהודעה כזאת?
כשהגענו, אחת הגיסות שלי פנתה אלי בחיוך: "רציתי לשאול, ראיתי שקשה לך ללכת, זה מסיבה שמחה? יש חדש? בשורות טובות?"
הייתי בשוק! הצלחתי להחזיק מעמד עם פרצוף אדיש ואמרתי משהו שכואבות לי הרגליים ואני תמיד עם נעלי ספורט. אבל אני פשוט לא מבינה, איך אישה בת ארבעים ומשהו, אמא לילדים, לא יודעת שלא שואלים שאלה כזאת?! אחר כך היא אמרה עוד משהו ש"במשפחה לא מספרים על הריונות, אז רציתי לדעת". ועוד החשבתי אותה כאחת הגיסות הרגישות יותר.
מזל שהיו שם המון אנשים, אז הלכתי הצידה להרגע קצת.
וכן, כמו שכתבתי אתמול, אנחנו רוצים הריון, ויש עם זה קשיים. והאמירה הזאת כל כך כואבת, שאני פשוט לא מבינה אותה. וכדי להוסיף לקושי, יצאה לי בחודשים האחרונים בטן קטנה בגלל בעיות עיכול, ואם אני לובשת בגד שקצת רואים את הבטן זה ישר נראה כמו בטן קטנה של הריון.
)