נכנסתי לפה ״במקרה״ אתמול והופתעתי שחלקכן עדיין זוכרות אותי, משמח לשמוע 
בכל אופן, אספר קצת על מה שאני עוברת ולמה נעלמתי מהפורום.
בגדול- עומס של החיים ובקטן פשוט קצת קשה לי עם כל הפוסטים לאור התקופה שאני חווה…
למי שזוכרת את הסיפור שלי, עברתי מסע גיהינום וקשה מנשוא להבאת הילדה הראשונה.
בכנות מודה ומתוודה לא האמנתי לרגע שיהיה לי מסע מפרך גם לילד השני.
בשנה הזו עברתי היריון בלי דופק (לא הספקתי להיקשר זה היה ממש ההתחלה), היריון כימי, שאיבות, המון החזרות ו0 ילדים נוספים.
4 + שנים שאני בטיפולי פוריות, אינספור זריקות, בדיקות, סימנים כחולים, מעקבים, כאב נפשי ופיזי, צייפיה ואכזבה.
אין מילים שיכולות להסביר ולתאר כמה זה קשה להיות בטיפולים ככ הרבה שנים וכמה שהמסע האישי שלי קשה.
הסיבה שאני לא מדברת על זה הרבה או משתפת את הסביבה כי אני לא מסכנה, אני לא זקוקה לרחמים.
לחיות סביב טיפולי פוריות זה הופך את כל השגרה היומית , בין אם ארצה אן לא אני כל הזמן סביב זה בין אם זה בדיקות, מעקבים, ציפייה שבאוויר… בקיצור זה פשוט נורא.
היום למדתי להשלים שזה המסע שלי, אני יכולה להילחם בו או לחיות איתו.
החלטתי לבחור לחיות בשמחה, להנות מהקיים ולהודות כל יום על מה שיש לי שזה לא מעט.
ב״ה יש לי חיים טובים- אם הם יהיו טובים מדי יהיה משעמם לא? 😅
אז היו לי המון המון ירידות בפרט בתקופה האחרונה אבל אני משתדלת ככ לשמוח, להיות בטוב ולהמשיך עד להשגת המטרה.
תתפללו עבורי שהישועה שלי מעבר לפינה והלוואי ואוכל לפרסם בקרוב בשורות משמחות.
❤️
