הרבה אנשים עוברים כזה תהליך:
מרגישים שהם שולטים בחיים שלהם, אדונים לגורלם וכו' וכו' הכל טוב וסבבה.
ואז עוברים משהו קשה.
ואז מבינים שהכל ארעי וכו' וכו'.
אז מה שאני מנסה להבין זה - התפיסה הראשונה לא נכונה עובדתית כי כל יום אפשר לעבור תאונת דרכים קשה והכל משתנה.
אבל התפיסה השניה לכאורה לא טובה נפשית - כי אי אפשר לחיות בהרגשה שהכל מעורער והכל יכול להשתנות כל רגע, זו תפיסה שמתאימה
לחייל בשדה קרב במלחמה שבדריכות וערנות שיא, לא למישהו מבוגר עם ילדים וכו' שחי במקום רגיל והכל רגיל ואמור להיות שגרתי, רגיל ונורמלי.
אז מהי התפיסה / ההטמעה הנפשית הנכונה, בריאה, מאוזנת ושנותנת חיים מתוך בריאות והסתכלות נכונה.
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה