מכירה קצת את התחושות...

באמת לא קל להתמודד עם זה, אפילו תוך כדי הריון. 

גם אני הייתי רוצה בתאוריה עוד ילדים (לא יודית עם משפחה גדולה. אבל עוד אחד לפחות)

כי תמיד אנחנו חושבות על משפחה גדולה יותר כשהילדים כבר קצת גדולים, מדמיינים שולחן שבת מלא ושמח או אצלי לפחות - אני רואה איך ההורים שלי עטופים בילדיהם ב"ה שידאגו להם ועומדים לצידם וכמה זה יפה.

ומשום מה הרצון למשפחה קצת יותר גדולה לא לוקח בחשבון את הקושי הכרוך בכך או את הנוחות (כן. לדעתי זה יותר נח משפחה קטנה. )

אני כבר השלמתי עם זה שמשפחה גדולה לא תהיה לי. מזמן. מכל מיני סיבות. אבל זה לא אומר שכשאני חושבת על העתיד אני לא מתקשה קצת.. ובכל זאת, אני חייבת לעצמי את ההתעסקות גם בהווה. כי הוא זה שמכריע.

וברור לי שכשאהיה מבוגרת יותר אסתכל אחורה ואגיד לעצמי: ככל הנראה יכלת יותר. רוב המבוגרים שעברו את גיל הילודה מתחרטים על כך שלא זכו לעוד ילדים וזה מגובה מחקרית. אבל זה בהסתכלות אחורה ממקום שהוא לרוב כבר נח ויותר מיושב.

אני מניחה שמה שחסר לך, לדעתי לפחות, זו השלמה.

לחזק את העניין השכלי של למה זה ככה. להתפלל שתזכי לעוד ילדים כמו שרצית. וכן, גם קצת להצטער על זה שלא תזכי להגשים את החלום, וככל הנראה זה מה שנכון לך.

אני מאמינה באמת, אגב, בלי לפגוע במצפות, שמפתח ילודה בעיניי השם זה גם רצון ומסוגלות ולא רק יכולת פיזית.

זאת מחשבה שממילא מנקרת בראש.

מתנחמת בעובדה שה' כנראה ראה את אותה מסוגלות  גם אצל שרה, רבקה ורחל... 

אותך. מחילה.

אני דיברתי על זה ש*בעיניי* (איו נכון ולא נכון ב- בעיניי) השם טובע גם רצון ו/ או תחושת מסוגלות או חוסר רצון אצל נשים. הגם שזו בחירה כביכול, גם זה מכוון על ידי השם.

כמו שיש נשים שלא בוחרות ונקלטות בלי לרצות. גם זה מפתח ילודה בידי השם בעיניי. (@oo

יש נשים שהרצון יתממש

יש שלא

ויש שלא ירצו

כשהוא מחליט את מי לפקוד.

זה ממש ממש פוגע, ויכולה לומר, גם מכלי ראשון וגם משיחות עם מטופלות פוריות נוספות,

שהמחשבה הזו ממילא מטרידה מאוד, למה ה' נותן לנשים מסוימות המון ולאחרות הרבה פחות, או בכלל לא...

חלק ממה שהפותחת מתארת לגמרי קשור לנטיה הממילא קיימת הזו של נשים

לאמוד את ערכן לפי היכולת שלהן להכנס להריון

התכוונתי לומר שגם בחירה של אישה למנוע מתחושת חוסר מסוגלות ורצון שלה - זה גם מהשם.

חושבת שיש בחירה חופשית.

חושבת שקודם כל אין בזה טעם כי לא נבין,

ובנוסף יש לזה פוטנציאל לפגוע מאוד.

לא רואה עניין להתעסק הזה, כבר כתבו מזמן 'צדיק ורע לו...', לי זה מספיק. 

שמצד אחד הכל ידוע לה' מראש,

ומצד שני יש בחירה חופשית, וזה לא סותר את זה שה' יודע מה יהיה.

לא? 

בעיניי זה לא נכון

עובדה קיימת שיש הרבה הריונות לא רצויים

וגם להפך יש שמסוגלים ורוצים וההריון לא מגיע.

ובמחילה אבל לדברייך ה' טועה..

כמובן במבט אנושי מצומצם אנחנו לא מבינים את החשבונות שלו. אבל זה לא אומר שכל מי שה' נותן לה ילדים רוצה כרגע. (ולהפך)

כי זה אחד מהפרמטרים ולא כולם.

יש אישה שהריון לא מתוכנן יחזק אותה ולכן ה' שולח לה. יש אישה שמאוד רוצה ועוד לא התחזקה אחרי הלידה הקודמת. ואולי ה'ימלא את רצונה וישלח לה והניסיון שלה יהיה ההתמודדות עם הריון כשהיא עוד לא חזקה, ואלי לא ישלח לה בגלל המסוגלות והניסיון שלה יהיה הציפיה.

בכנות כשאנחנו משחררות אחריות מדברים שלא בשליטתנו זה כל כך משחרר ומרגיע..

(לא אומרת חס וחלילה שלא צריך לעשות השתדלות, אישה שמרגישה שהריון לא בכוחות שלה כרגע צריכה למנוע. אבל אם ה' שולח לה הריון למרות המניעה כנראה שהוא יודע מה הוא עושה. וזה להבנתי מה שהמקורית התכוונה..)

לניתוח חשבונות שמימיים.

החיים מלאים בדברים שקשים בהגיון, קשים להתמודדות, שגורמים למשברים.

אני פחות מתעסקת בסיבה ויותר ביכולת שלי להשפיע.

ספציפית בנושא ילודה היכולת להשפיע על הריון לא רצוי הוא גדול והיכולת להשפיע על הריון שלא מגיע הוא יותר קטן.

שאין לנו סיכוי לחשב חשבונות שמיימיים

אבל כל מה שקורה הוא מדויק ספציפית לאותה אישה.

לכן מפתח הילודה שבידי ה' לוקח בחשבון את כל הפרמטרים כולל הכוחות והיכולת של האישה.

ולכן עצם העובדה שקיימת התופעה של הריון לא מתוכנן מראה שמפתחות הילודה בידי ה' ולא בידי אף אחד אחר.

גם אם אני חושבת שאני לא מסוגלת לעוד הריון עכשיו - אם ה' שלח הריון זה אומר שהוא יודע שיש בי את הכוחות.

וכתוצאה מכך אפשר לקבל פרופורציות (וכמובן ללמוד גם בכיוון השני של הריון שלא מגיע)

שלא תלויים באישה מדויקים לה, אלא היא נאלצת להתמודד איתם.

להשוות הריונות לא רצויים לאי הריון, זה לא נכון, כי יכולת ההשפעה אינה שווה.

למה דברים קורים. אפשר רק לשער.

ובחירה היא חלק אינטגרלי מיהדות.

אבל גם דבר שלא בחרנו בו וקרה - הוא וודאי משהו שהשם רצה שיקרה.

כך אני רואה את זה בכל אופן.

וההתמודדות מול הדברים שלא תלויים בך?

האם את מאמינה שזה מושגח ומכוון מה'?

ואם כן, אז מה המשמעות של זה שזה מושגח ומכוון?

שאפשר לחיות חיים מאושרים ולהגשים חלומות כמעט בכל מצב, כי הרוב תלוי בבחירה גם בנתונים פחות טובים.

לגבי מושגח ומכוון, קשה לי לשייך נניח מחלה קשה לילד, להשגחה ודבר מכוון, בעיניי זה מאד מתסכל לחשוב כך.

אז אני בוחרת להתמקד ביכולת שלי לנהל חיים טובים גם בצל מחלה כזו.

חוסר ההסכמה נעוץ בפסקה השניה.

ההבדל בין ישראל לאומות העולם זו האמונה בהשגחה פרטית (וכמובן בכל התחומים)

אני חושבת שזו גם בחירה שלי האם לראות קושי שה' שולח כתסכול או כהצלחה.

לדעתי.

ומחליש - אני מסכימה

אבל בסופו דבר, השם רוצה שנזכור שהוא זה שמנהל את העולם ולא אנחנו.

אם הכל אנחנו היינו בוחרים - איזה מקום היה נשאר לו..?

נשאר לנו לבחור רק איך להתמודד עם המצב שאנחנו נתונים בו. ולזכור ולדעת שזה מהשם כי באמת לא בחרנו בסיטואציה, ויש לי אפשרות לשקוע לתוך המצב או להתחשל ממנו, זה גורם לנו לגדול. זה מוציא מאיתנו תעצומות נפש או תסכול או שניהם יחד. אבל סופו של דבר, זה משנה בנו משהו.

ולמה צריך לשנות ולא להישאר איפה שאני ..? זה כנראה גם חלק מהתכנית האלוקית ואני לפחות מאמינה שזה לטובתנו גם אם לא נבין.

אבל זה בגלל שיוצאים מנקודת הנחה שהכל הוא בבחירתנו, לדעתי.

ברגע שמבינים שגם הבחירה שלנו מוגבלת ומצומצמת ו'נכנעים' לזה יותר קל לבחור במה שכן בשליטתנו.

וזה כשלעצמו דבר מאוד לא פשוט..

בגלל הנחה שהכל בבחירה, אלא בגלל שיש דברים שהם באמת קשים ולא מובנים.

במקום להשקיע אנרגיות כדי להבין למה זה קורה ואיך זה יכול להיות טוב, להשקיע בבחירות נכונות למרות הקושי.

להניח לסיבה של הקושי, להפסיק להתנגד ולהלחם בו, לקבל אותו בלי סיבה.

בעצם, רק במילים אחרות

אני מנסה להבין איך אני עושה את המיטב בסיטואציה שאני נמצאת בה, כי אני לא בה סתם.

ומה שעוזר לי לדעת זה שאני לאבה סתם זה שהכל מושגח... אבל להבין את דרכי ה' זה בלתי אפשרי ולכן זה מתסכל. 

קראתי בהמשך שגם את מכוונת לשם..

בהשגחה אישית

ולכן כל קושי שעובר עלי מדויק לי באופן אישי.

אם נקודת המוצא שלנו כל כך שונה אני חושבת שלהמשיך לדון על זה יהיה מיותר..

ההשוואה היא בנקודה היחידה המשיקה- שניהם תוכניות שלנו שה' החליט אחרת.

את מדברת על הריון לא רצוי ואני מדברת על לא מתוכנן.

כי אם ה' שולח הריון כשאישה מונעת - היא לא תכננה להיות בהריון. אבל ההריון הזה רצוי מאוד בעיני ה', והעבודה של האישה הוא ללמוד לעשות אותו רצוי בעיניה, להשלים עם המציאות ולאהוב את הילד 

האמת, לא חשבתי שיקראו את דבריי ויחשבו שכתבתי בצורה כזו שטחית ופוגענית.

כנראה הייתי צריכה להסביר יותר טוב

שאנחנו מעתיקות את מבנה המשפחה מההורים

ואם היית גדלה במשפחה כמו שלי, לא היית רוצה צפופים וגם היית שמחה בפחות ילדים.

אצלנו השקיעו המון בכל ילד

והיחסים בינינו הילדים טובים יותר

אנחנו לא "מפרגנים" אלא אוהבים אחד את השני.

אני לא מקנאה באחים שלי, למרות שלחלקם שפע גדול שאין לי. אנחנו בקשרים מאד עמוקים, את הדברים הבאמת קשים אני משתפת רק אותם, הם מקור של חוזק ותמיכה עבורי ואני עבורם.

אני רואה משפחות גדולות מאד, שהקשרים רופפים בהרבה, אולי זה נראה יפה על רקע שולחן החג אבל התחרות והקנאה שיש שם מוציאות לי את החשק למשפחה כזאת.

וזה גם פספוס עצום בעיני בהנאה שבגידול ילדים. עסוקים בלידות והנקות וממש מפספסים את הילדים שיש.

אני יודעת שלא שכנעתי אותך

אבל אני לגמרי שמחה במשפחה הקטנה והחמודה שלנו, באהבה שיש בין הילדים.

ואני לא מקנאה בנשים עם ילדים צפופים ולא רוצה להיות כמוהן

לגבי מה שרשמת על משפחות גדולות,לדעתי ממש תלוי משפחה, המשפחה של בעלי ממש גדולה, ברוכת ילדים כמו שאומרים והם ממש גדלים בתחושה כל אחד חשוב ומיוחד, בשמחה אמיתית בילדים  ובכלל ובפרגון גדול אחד לשני ממש ממש, ועוד כמה משפחות כאלה שמכירה... ודווקא אצל ההורים שלי שאנלנו יחסית משפחה "בינונית" כמו שאומרים לא תמיד הכל היה דבש בפרגון בין האחים...

אז חושבת שזה מאוד אינדיווידואלי...

ולפותחת, מבינה אותך מאוד, גם מסביבי יש הרבה ילודה ונראה שיחסית בקלות מסויימת ואצלי הילודה מוגבלת מכל מיני סיבות ועדיין מתמודדת עם התחושה של האכזבה והרצון כן למצב אחר למרות שלא באמת הייתי  בוחרת ומסוגלת לצפופים...מנסה ממש להודות על מה שיש ולהתפלל הלאה להמשך, הלוואי ונזכה 🙏

אני לא גרה באיזור של משפחות גדולות.

ולכן, אני רואה מעט כאלו

ויכול להיות שהחיים היקרים בעיר מקשים על ההורים להיות זמינים

בכל אופן לא התכוונתי להכליל

ברור שיש משפחות גדולות ומאושרות

כתבתי שאני לא רוצה העתקתי את דגם ההורות של הורי, וכך גם עשו אחיי.

מי שהבינה שאני מכלילה טעתה. כי כתבתי "אני רואה", שזו חוויה סובייקטיבית.

לא הבאתי כאן תוצאות מחקר כפול סמויות

המשפחה המורחבת צפופים, משני הצדדים,

ואצלי להיפך, הכי לא צפוף בעולם. יש לי ילד אחד בן 3.5 בלי רצון להריון בשנים הקרובות..

אני גדלתי במשפחה קטנה

אני מרגישה הכי בודדה בעולם משפחתית

שום קשר בין האחים

אף פעם לא היה

התשומת לב שקבלנו מצד אחד היתה טובה

מצד שני בגוננות יתר שממש לא עשתה לנו טוב לבטחון עצמו ולמסוגלות בחיים

בעלי גדל במשפחה ברוכה אימאלה משפחה מהממת מגובשת מלא אהבה אחד לשני ויחס מקסים של ההורים לילדים. כולם רק רוצים גם

אבל זה רק חוויה אישית שלי וחוויה שלו וחוויה שלך

זה לא מדד לשום מסקנה

לשום עובדה

בוודאות

לא המספר ילדים גורם

לא הצפיפות

אלא בעיקר

האישיות של ההורים ,ההשקעה ,המודעות ,הזוגיות הבריאה ,הרצון הטוב .

יש משפחות עם 2 ילדים שהילדים יתפספסו ולא יקבלו מענה רגשי הולם

ויש משפחות גדולות שהילדים לגמרי ירגישו שראו והשקיעו ונתנו להם את מה שזקוקים

ויש להפך

זה נכון שכל אחת צריכה בסוף לעמוד מול עצמה

ומול נתוני חייה ולא להעתיק שום דגם חיצוני-שלא מדויק לה.

לא להעתיק מלא ילדים כשזה לא בכוחות שלה.

ומצד שני לא להעתיק משפחה קטנה כי נדמה לה ממה שחוותה בבית שזה הדגם שמאפשר תשומת לב בריאה. אולי אצלה זה יתאפשר גם עם עוד ילדים?

אצלנו מבנה המשפחה ממש לא דומה למשפחה הגרעינית שלי או של בעלי.

ולאמא שלי יש 12 אחים, כל אחד מזרם אחר. שונים מאוד אחד מהשני.

והם מאוחדים ברמה שאני פשוט מקנאה ומתפללת שאצליח להנחיל לילדים שלי כזאת אהבה ואחדות ודאגה ואכפתיות אחד מהשני כמו שיש אצלם.

אז כמו בכל דבר, אין כלל למה נכון ומה טוב ומה מוצלח.

כל מקרה לגופו.

אני גדלתי במשפחה קטנה יחסית עם רווחים גדולים בין ילד לילד ותמיד הרגיש לי מרווח מידי, כל הילדות והנעורים לא היינו באותם שלבים, גם בעלי בא ממשפחה יחסית קטנה, והקשרים בין האחים נחמדים, לא יותר, תמיד הרגיש לו שאין קשרים עמוקים וכל אחד לעצמו.

ואנחנו בחרנו במשפחה גדולה ב"ה, מקווה שלילדים שלי טוב עם זה, לכל אחי יש משפחות גדולות יותר וצפופות יותר מהמשפחה שגדלנו בה.

מסכימה שמשפחה גדולה זה אתגר, אני ממש בתוכו עכשיו, אבל מכירה משפחות גדולות עם קשרים חזקים בין האחים והרבה משפחתיות , כילדה היתה בי קנאה כשהיתי רואה משפחות כאלה, כנראה בגלל זה בחרתי בזה, מתפללת שהילדים שלי יהיו שמחים ואוהבים אחד לשני. 

וממש מסכימה עם מה שנכתב פה, שמה,שקובע זה לא הגודל אלא מה יוצקים לתוכו.

וזה נטע בהן רצון דווקא להפוך מזה

ויש כאלה שגדלו במשפחות גדולות ודווקא בחרו בגלל זה ללדת פחות

אם היתה חוויה טובה-בהחלט יתכן ותרצה להעתיק

אם פחות טובה-אז תרצה לשנות

וזה נכון לכל הכיוונים

אני באה ממשפחה ברוכה מאוד אנחנו מגובשים מלוכדים אוהבים באמת ותמיד שם אחד בשביל ה2

בעלי בא ממשפחה קטנה ועשירה והמשפחה מפורקת ומלאת בעיות שלא אפרט..אז ממש לא תלוי כמות ילדים סוריי

ברוכת ילדים, שולחן מלאאאא ילדים, נכדים ונינים אכי"ר.

כותבת לך ובוכה, כמה שאני רוצה את זה❤❤ 

ולמי שיודעת שיש לה משפחה קטנה וככה זה ישאר, שתשכיל ללטש את היהלומים שקיבלה מה'.

כמעט כל האחיות, הגיסות והשכנות שלי עם ילדים צפופים. אצל רובן רואה מחירים כבדים שמשלמים ע״כ (בריאות פיזית, נפשית, כלכלית, קצב חיים מסחרר)

עוד לא ראיתי מישהי שיולדת צפופים בכיף ונראית חזקה מזה.

בעיניי לא בריא לעשות אידאליזציה ללידות צפופות.

היזהרו מחלומות הם עלולים להתגשם

ברמה החלומית גם אני הייתי רוצה עוד ילדים עכשיו

גם אני רואה מסביבי את כולן בהריון

ושונאת את כל אמצעי המניעה ברמה קשה

אבל... ברמה הפרקטית משתדלת לזכור שאי אפשר כרגע.

שום דבר לא אידאל

הכל תלוי במה נכון לכל אחד

זה שזה מה שראית- זה הנק' מבט והחוויה שלך

בוודאי שיש גם אחרות

זה מצוין שתחליטי לעצמך מה נכון לך..!

אבל זה לא כי אין משהי שיולדת צפופים ונהית חזקה מזה (כלשונך)

אלא כי את לא ראית. זה לא מדד אובייקטיבי 

וגם חוזקה של אישה לא נמדד במספר ילדיה, אלא באיך היא מנהלת את החיים שלה. לתלות את זה במספר ילדים זה לא נכון.

אבל זה לא עובדה מה שאת אומרת

זה דעה וחויה אישית שלך וזאת הנק'

בטח שאישה יכולה להיות חזקה מהבאת ילדים

א. לא מרגישה הבדל בחוזק הגופני האמת. ויש לי צפופים ולא מעט.

ב. חושבת שזה גם מחזק ומעצים נפשית. ההתמודדות מעצימה מלמדת מחשלת מצמיחה כוחות ויכולות.

וגם מאוד מאוד מספקת נפשית. ממלאה נותנת משמעות ושמחה ושייכות

ונכון גם קשה לפעמים ודורשת.

אבל בטוחה

שגם מי שבחרה אחרת ..בכל מספר ילדים

יכולה לצאת מזה חזקה ומסופקת ושמחה

הנקודה שאמרתי היא לא אידאליזציה של שום דבר

פשוט חוסר שיפוטיות

ולא להסיק מסקנות מכלילות  מחוויה אישית -זה לא משקף

זו לא חוויה שלי, אני מכירה עשרות (אם לא יותר) אמהות לילדים צפופים. להגיד שזה מה שעושה אותם חזקות, בשעה שזה לא קרוב לאמת, זה נטו אידאליזציה. אפשר לרצות, אפשר לבחור, אבל להשתמש במילים: בכיף חזקות והספקים, זו אידאולוגיה טהורה.

ילד זה עולם ומלואו

לפי איך שהן מתנהלות באופן אישי, לא לפי כמות הילדים שלהן.

אז בכל מקרה זה לא קשור לכמות ילדים גדולה ורוב מי שאני מכירה עם הרבה ילדים זה לא מחזק אותן אלא להפך.

אבל גם אם הייתי מכירה אישה חזקה עם הרבה ילדים, לא הייתי מקשרת לכמות, כשם שאישה עם קצת ילדים אני לא מקשרת לכמות.

אני חושבת שמי שחזקה, תהיה חזקה עם ילד אחד או עם 16 ילדים.

ןמי שלא חזקה מטבעה, לא משנה כמה ילדים יהיו לה ואיך תחיה היא תהיה כזאת.

ממה שכתבת בהתחלה נשמע שמי שיש לה ילדים צפופים לא יכולה להיות חזקה.

אבל יותר קשה לה להיות.

כמות הילדים ודאי לא מסמלת את החוזקה

ואם לא ראית זה לא אומר שזה לא קיים.

ולא יודעת למה אנשים אוהבים לעודד אחרים ע"י חיפוש השלילי אצל האחר. (בהקשר לכמה תגובות כאן)

אבל כן רואה כאלו שיולדות צפוף מתאוששות ברגע ומגדלות בקלות 8 כשאני מתמודדת עם 2..

כלכלית זה אתגר אחר כבר.. שאני לא תמיד יכולה לדעת מבחוץ.

ויש כאלה שלמרות הקושי רוצות בכך. ממש לא לכולן זה בא בקלות. יש נשים שממש מוסרות על זה נפש

ואולי זה נראה לך שיש מחירים כבדים

אבל אני יכולה להגיד שהרבה פעמים יש גם מתנות ענק טובות ואיכותיות ששום דבר לא משתווה להן

כאחת שגדלה עם הרבה אחים צפופים

וכילדה לפעמים כשהתעצבנתי על משהו הודעתי לעצמי שהנה, לא מגיעים להכל כשיש הרבה ילדים ונדפקתי,

וואלה יכולה להגיד שאני מאחלת לעצמי להיות אמא לפחות חצי מהזאת שהיא אמא שלי 

וטוב שאת יודעת מה נכון וטוב לך ופועלת לפי זה.

ועדיין זה בסדר להרגיש קנאה, לפעמים אנחנו רוצים שיהיה לנו כח/יכולת/רצון להגיע למה שיש לאחרים.

ומזל טוב על ההריון!

שיהיה בקלות, בידיים מלאות ושימלא אותך בשמחה!

בחוויה שלי דוקא ללדת הרבה ילדים היה לפעול אחרת מכולם, או לפחות מהרוב.

שנינו באנו ממשפחות לא גדולות .

עבדתי במקום שהרוב בו היו דתיים די לייט, למדתי במקום חילוני.

היתה לי מנהלת דתיה שעיקמה פרצוף על הריונות צפופים, והעבירה ביקורת על כמות הילדים שלי.

קיבלתי הערות, חצי בצחוק גם מבני משפחה מסוימים (דתיים).

במשך שנים הרגשתי צורך להוכיח שאני יכולה להיות יפה, משכילה ומצליחה בעבודה גם כשיש לי הרבה ילדים.

וגם פה בפורום , די צריך להתנצל , ולהסביר שזה שיש לנו הרבה ילדים לא אומר שהם מוזנחים/ מסכנים/ בקשרים רופפים. ושאני לא אמא מוזנחת וחסרת כוחות.

אז איפה ,לחץ החברתי ללדת הרבה ילדים?

אולי בחברות שאני לא חיה בהן?

אני מרגישה ממש הפוך.

אין לי יותר מידי איך לעודד אותך, בעיקר להזדהות איתך

אחרי הלידה הראשונה הבנתי שאצלי יהיו רווחים של שנתיים שלוש.  אחרי הלידה הזו הבנתי שיהיה לי רווח גדול יותר ולא מזמן אחרי מה שעברתי הבנתי שיש סיכוי שיהיה לי מקסימום עוד ילד אחד או שניים וגם זה לא בטוח ואם כן רק עוד כמה שנים טובות

אני מקנאה באלו שזה בא להן בקלות, שיש להן את הכוחות הנפשיים והפיזיים להיכנס כל שנה להריון

באלו שלא מסוכן להן להיכנס להריון

באלו שנכנסות מהר להריון ולא צריכות לחכות הרבה זמן

באלו שהתחתנו באותו זמן כמוני וכבר צריכות רכב של שבעה מקומות

אבל אני מנסה לשחרר ולא לחשוב על זה, לחשוב על האוצר הקטן שיש לי עכשיו בידיים ועל זה שהוא צריך את כולי

מנסה לחשוב על אחותו הגדולה שגם צריכה את כל האהבה שבעולם

ושזה התפקיד שיש לי עכשיו בחיים..

שאני לא מתערבת בכלל

לא מונעת ולא כלום\

פשוט זה הגוף שלי

והשכל יודע שזה לגמרי תואם את היכולות הנפשיות והפיזיות שלי

אבל הלב היה רוצה אחרת

וכמו שכתבו כאן בתגובות כל כך יפות

כן יש בי מקום שמעריך אותי ואת ה'שווי' שלי דרך הפוריות

וכן רב הנשים (ואתמול שמעתי עוד מישהי אומרת את זה) למפרע היו רוצות עוד ילד

זה לא אומר שכרגע השם החליט לי על קצב מסוים

ולא אמנע מילדיי לינוק בגלל דבר מטופש שכזה

אבל איך עובדים על הלב

עכשיו לא בא לי לפגוש את זו שבהריון

ואני צריכה לראות אותה היום בעוד מפגש חגיגי...

לא רוצה להיות קנאית ועוד ככה

שאת מניקה כדי לא לבייץ וזה ממש חשוב לך - אז לחזק אולי את המשמעות של ההנקה לילדים ואתהזמן הבלעדי והמיוחד שהם מקבלים כתינוקות יונקים עם אמא ..?

כדי להביא לו עוד אח...

איך השתרשה הנורמה שכמות גוברת על איכות אני לא יודעת.

אבל אני כן יודעת, שילד זקוק לאמא שלו לפנאי שלה לנינוחות שלה לסבלנות שלה  וגם אם מוחאים כפיים לכמות, אני הקטנה פה מוחאת כפיים לאיכות, ובעיני רק על עצם האמירה הזאת השווי שלך גדל...

נכון כמעט כל הנשים היו רוצות עוד ילד, גם אני, תינוק זה קסם אבל בחיים נאלצים לאזן בין רצונות

משפחה גדולה= מעט יחס ליחדים, אמא בלי כוחות.משפחה קטנה= הורים םנוים, משקיעים, חוגים , פנאי לילדים.

יש המון , המון אמצע.

לי יש ב"ה משפחה גדולה, ועדיין יש לי רווחים של לפחות שנתיים בין ילד לילד, והנקתי הרבה כל אחד וגם מנעתי כשהיתי צריכה וריווחתי יותר , והיתי קשובה ליכולות שלי( ולפותחת, אם התחלת צעירה, אז גם אם יש רווחים וזמן מנוחה אפשר להגיע למשפחה גדולה).

וכן, הילדים שלי הולכים לחוגים, ומטיילים.

ואני לא נספרצ סיפור בארוחת ערב כי לא זורם לי וכי יש מגוון גילאים ולא מצאים לכולם, אבל משתדל  לפטפט איתם, כי זה מה שכייף לי, וגם אם היו לי 2 ילדים, זה מה שהיה קורה.

ומשתדלת לדאוג לעצמי, ולמצא לי זמנים של כייף וספורט, ולימודים שממלרים אותי.

נכון שכרגע אני בתקוםה פחות מאתגרת כי כבר רין לי תינוקות קטנים, והיו תקופות עמוסות יותר, אבל ממש קשה לי שזה הפף פה למשוואה של - משפחה גדולה= הורים לא פנויים , לא קשובים ליכולות שלהם.

משפחה קטנה= הורים פנויים וזמינים , משקיעים בילדים.

יש כל כך הרבה אמצע .

יש משפחות קטנות שהאמא עסוקה בדוקטורט או בקשיים הרגשיים של עצמה ולא פנויה לילדחם ויש משפחות גדולות שההורים הזוגיות טובה ויש אוירה טובה בבית וגיגול היחדים זו משימה שהם עושים יחד, גם אם אין לכל ילד 3 חוגים, יש לו אחד, ויש לו אחים לבנות איתם שעות עולמות בפלימוביל.

מי אמר שפחות טוב לו?

השיח פה נהיה שיפוטי למשפחות גדולות, ואני חושבת שכדאי לשמור גם על הכבוד של האמהות במשפחות הגדולות שבחרו בזה , ויש להן קצת שכל והקשבה עצמית , וגם הן מניקות הרבה , דואגות גם לעצמן ומנסות לגדל ילדים שמחים ובריאים.

והוא איננו מקטלג, יש משפחות גדולות שמצליחות - יופי. מצויין. משמח מאד.

תעברו לשרשור אחר כאן עונים למצוקה של הפותחת

העובדה הפשוטה שהיו פה תגובות נעימות שחיזקו אותה בהתמודדות שלה

שהאירו לה את הטוב

שהזדהו

שעודדו

וזה מקסים

והיו פה כמה תגובות שהדרך שלהן לעודד היתה דרך לומר דברים לא מכבדים ומכלילים על משפחות אחרות

ועל זה התפתח כל הדיונים פה

לא על התגובות הנעימות

השרשור כבר מאד ארוך אז אסכם בקצרה

במודל העירוני שאני מכירה

שבו שני ההורים עובדים

ולרוב אין בית פרטי יש דירה

אין הרבה משפחות ברוכות ילדים, וזו ספציפית שאני מכירה מקרוב - היחסים לא טובים ויש תחרות על משאבים.

מה שניסיתי להגיד, ויצא לא מוצלח, זה כשיש משפחה קטנה יש יותר זמן, יותר פניות רגשית, יותר רווחה כלכלית, כדי לתת לכל ילד ולפתח את הכשרונות שלו.

אני לא מכלילה לשלילה. הסברתי למה אני, מול המודל שראיתי, לא הרגשתי רצון לחקות אותו.

גם לא חונכתי על האידאולוגיה שילדים הם הספקים, ומעידים על השווי שלי רק לפי הכמות.

לא מקבלת את ההכללה הזאת.

ברור לי שיש משפחות גדולות, מאושרות, שההורות זורמת, מוצלחת, וכתבו כאן הרבה נשים והעידו שאצלן זה ככה. אני שמחה בשבילן, באמת!

מקווה שהבהרתי.

פתקא טובה לכולן

ושכל המצפות יפקדו במהירה

❤❤

וסליחה ממש, זה לא אישית אלייך, רק מראה כמה הסטיגמות מושרשות( וגדלתי בחברה בה הנורמה היא מה שאת מכירה, כך שמכירה את כל הסטיגמות).

1.גם אצלנו 2 ההורים עובדים משרות מלאות( המון פעמים התפלאו שאני עובדת, כן, ותפקיד משמעותי ), ומתפתחת מקצועית, ככל יכולתי בנסיון לאיזון מול הבית.

2.גם אנחנו משתדלים לפתח את הכשרונות של הילדים, ומשתדלים שתהיה לנו פניות רגשית.

3.לא חונכתי על אידיאולוגיה שילדים הם הספקים ולא מאמינה בה, והשווי שלי לא מוערך רק ובכלל לא לפי כמות הילדים. פשוט רציתי הרבה ילדים זהו. ופשוט תמיד הגיע השלב שרציתי עוד תינוק וזרמתי עם זה.

כן הייה לי רצון להתאמץ על זה, כמו שיש מישהי שיש לה רצון  להתאמץ על דוקטורט, אני היתי מוכנה להתאמץ על ללדת ילדים. וכן בלידות האחרונות ריווחתי יותר, כי זה מה שהתאים לי.

והמחשבה הזו שנשים עם הרבה ילדים הן פשוט נשים בורות ללא מודעות עצמית, שחושבות שהשווי שלהן מוערך לפי כמות הילדים ולא אכפת להן מהאיכות ומהזמן לכל ילד ומההשקעה בכל ילד ממש מקוממת אותי ומעליבה.

סליחה מהפותחת שהדיון הלך למקום הזה , בטוחה,שיש יתרונות למשפחה קטנה, גדלתי במשפחה כזו. רק שהדרך להראות אותם היא לא להקטין ולזלזל במשפחות אחרות.

וגם לא לעשות אידיאליזציה למשפחות גדולות, זה כל כך תלוי בהמון משתנים, ויש קשיים והתמודדיות בכל הגדלים של המשפחות.

מותר לבחור משהו ולכבד ולראות גם  באנשים שבחרו אחרת אנשים עם הגיון ומודעות עצמית.

ואני מבינה שלא כתבתי טוב

כבר הסברתי פעמיים וזו השלישית והאחרונה.

מתנצלת בפני כל האמהות המאושרות ברוכות הילדים שמצליחות לאזן ולתת מעצמן למשפחה גדולה. זה מקסים ופלא אמיתי.

אני רק רציתי להגיד דיש יתרונות גם למשפחה קטנה

***בטח ובטח אשה בהריון מגיע לה לשמוח בתינוק שגדל בתוכה

ולא להרגיש שהשווי שלה פחות בהשוואה לגיסה שהספיקה פי 3 ילדים ממנה***.

גם גיסתי הספיקה פי 3 ויותר ואני לא מקנאה בה, יש יתרונות למשפחה קטנה ואפשר ומותר וצריך וכדאי מאד לשמוח בה.

ולמתנות קטנות, אני כן נפגעתי, כי למרות שאת כותבת שזה לא אלי, את תוקפת אותי.

שתהיה לך פתקא טבא אני מחלתי

פשוט קצת נפגעתי אישית מדברים שכתבת, ואין לי כח להסביר שוב מה פוגע.

הסברתי קודם.

מבחינתי זה מחבר אותי לסטיגמות שאני מרגישה שבהן מסתכלים על נשים למשפחות ברוכות ילדים בציבורים בהם זה פחות נפוץ. ושבכל מקום כזה אני צריכה להוכיח שאני לא כזו.

כנראה שזו לא היתה כוונתך, לא התכוונתי לפגע בך אישית כנראה שאנחנו פשוט לא מבינות אחת את השניה.

אז,סליחה, ממש לא רוצה לפגע בך אישית, כנראה כתבתי חריף בגלל הרגישות שלי לנושא.

פשוט עניתי לפותחת. לא ידעתי  שיש כאן נשים שמתמודדות עם הסטיגמא. כשקוראים בפורום נראה שכולכן גרות בקהילות תורניות ששם הסטיגמא הפוכה. ומי שיש לה פחות ילדים, פחות מוערכת, וההספקים, והאידאלים, וכל זה. לא ידעתי שקיימת רגישות כזאת אצל אמהות למשפחות גדולות. חשבתי שאתן פשוט מרוצות מהחיים ושמות פס על סטיגמות.

עכשיו אני מבינה שכל אחת רגישה לסטיגמא אחרת.

מצטערת שהכאבתי לך. אני לא חושבת שילדים במשפחה ברוכה מפסידים מזה, יש יתרונות בקשרים עם הרבה אחים ואחיות אבל לא נראה לי הוגן לנצל את השרשור של הפותחת לדיון מפורט. מניחה שזה יכאיב לה

ופשוט תמיד הגיע השלב שרציתי עוד תינוק וזרמתי עם זה.

אז לא התנסית בכאב של הפותחת.

מה התגובה הנכונה לדעתך לשאלה של הפותחת.

אשמח ללמוד ממך ולתקן להבא

כתבת שיש יתרונות למשפחה קטנה ושגדלת במשפחה כזאת. אז איך היית מנסחת את היתרונות באופן שמכבד אותך?

כי זה מה שניסיתי לעשות ולא בחרתי את המילים הנכונות. לצערי. אני באמת מתחרטת שהגבתי בשרשור הזה

היה לי קשה שבמקום לכתב לה את היתרון במשפחה קטנה כתבו לה מה לא טוב במשפחה גדולה. ובצורה  שהרגישה לי מכלילה וסטיגמטית.

האמת, לא בטוחה שלדעת את היתרונות במשפחה קטנה , יעזור הרבה, מניחה,שהיא חווה את היתרונות.

אולי פשוט ההבנה שאם אני פועלת לפי שיקול דעת נכון ואמיתי בשבילי, אז זה הדבר הנכון,וזה מה שה' רוצה ממני, ואם  לא טוב לי ללדת כל שנתיים ואני צריכה רווח גדול יותר כדי להיות אמא שמחה, אז זה רצון ה ממני, וככה אני אמא טובה לילדים שיש לי.

לחזק את ההסתכלות הפנימית והאמיתית לכוחות שלי ולא חהסתכל החוצה על מה אחרות עושות.

יש להן תנאי חיים אחרים/ כוחות אחרים/ הריונות אחרים/ בעל אחר / התמודדיות אחרות עם הילדים.

יכולה לומר על עצמי שריווחתי רווחים גדולים הרבה יותר בין הילדים הקטנים שלי, ועברה לי המחשבה שאם לא היתי עושה את זה היה יכול להיות פה עוד ילד, אבל מייד הזכרתי לעצמי שפשוט לא יכולתי אחרת,וזה מה שהיה נכון בשלב הזה, והיתי קורסת אם לא היתי עושה את זה וכמה שהרווחים האלה איפשרו לי לשמח ולגדל באהבה גם את הילדים הקטנים.

אז אין לי צער על זה, כי זה מה שהיה נכון, ואם זה מה שהיה נכון , אז לא היה צריך להיות פה עוד ילד.

פשוט לסמך על עצמי, על הרגשות שלי והמחשבות שלי. בלי שום קשר להשוואה כלשהי או יתרון/חסרון במשפחה גדולה או קטנה.

את עושה מה שהכי טוב לך ונכון לך , ואמיתי לך אז זה רצון ה, הוא טבע בך את הרגשות והמחשבות האלה.

לילה טוב, והמשך חג שמח

שכל פעם מחדש אני נהנית לקרוא את התגובות שלך.

אנחנו לא מגיעות בכלל מאותו מקום, השקפת העולם שלנו שונה לחלוטין.

אבל אני ממש מעריכה את מה שאת כותבת, את העמדה והחוזק שלך והיכולת להסתכל על מציאות בצורה מורכבת וישרה

כי בשכל אנחנו מבינות שזו המציאות ושזה מה שהכי טוב לנו. ללב קשה להשתכנע

חשבתי לשבת עם עצמי ולנסות למצוא את הנקודות הטובות במשפחה קטנה ולכתוב אותן ובכל פעם שיש לי את המחשבות האלו לקרוא את מה שכתבתי. אולי זה יעזור לי

אצלי אני רציתי מאוד צפופים ובעלי רעד מזה ממש.

הוא לא היה מסוגל לדמיין משפחה גדולה.

וגם היום עם חמשת ילדינו הוא מרגיש שזה טו מאצ' 

ואני כל כך מקנאה באחרות.

יכולה לומר לך שרואה בהחלט את הפלוסים שיש במשפחה קטנה.

וגם את הפלוסים של משפחה גדולה.

לי למשל יש קריירה מהממת שאין מצב שהייתי מגיעה אליה עם ילדים צפופים כי זה היה שנים של לימודים והשקעה...

אבל מצד שני כמעט כל אישה שפגשתי, חילונית דתית וחרדית מצטערת תמיד שאין לה רק עוד ילד אחד....

ובעיני זו קנאת סופרים שמרבה טוב בעולם ומותר לכאוב את זה לגמרי יחד עם לשמוח מהפלוסים שבדבר.

יודעת שיש אימהות לצפופים שמגיעות לכל אחד אני יודעת שאני למשל בטוח הייתי מפספסת דברים כי אני רחוקה משלימוות

אבל באמת כל אחד מה שהוא וזה חלק מהדרך שאנחנו צריכות לעבור בעולם הזה...

תגובה יפה ורגישה.

שואלת את עצמי למה יש כל כך עניין בהרבה ילדים

למה לא נותנים חשיבות על יחס לילדים, על הנקה , על מנוחה לאישה ,  גם לאלו צריך לתת חשיבות

אישה שמונעת בשביל להניק , היש יותר טוב מזה?

או שזה מונע טבעי

אישה שמונעת לאסוף כוחות לעוד ילד , היד יותר טוב מזה ??

גם המניעה היא הרבה פעמים למען , למענם של הילדים !

השתרש שצריך המון ילדים וזה אידאל , אבל כל אישה היא עולם שלם , הנפש והכוחות הפיזיים שונים מאד

לפעמים יש המון ילדים ואין להם מה שהם צריכים ,חום אהבה צורכים כלכליים

אני לא רואה הבדל בין אישה שיש לה 5 לאחת עם 10

אני אסתכל יותר כמה הם מושקעים, כמה יחס הם מקבלים, כמה הם שמחים וטוב להם

כי זה החשוב 

אנחנו מביאים את דור ההמשך

כל אחד ואחת שותפים עם בורא עולם , תורמים את חלקם .. אחד מביא 15 ואחד 8 אבל בסוף כולם זה בשביל מטרה אחת , להביא המשכיות לעולם ולהרבות כבוד ה 

רב הנשים שסביבי שסיימו להרות

אומרות שחבל ומצטערות שלא הביאו עוד לפחות אחד.

אמא שלי גדלה שמונה ילדים בלי עין הרע.

הפסיקה את שנות הילודה שלה כי היתה במצב של סכנת חיים מזה

וכל כך היתה רוצה עוד!

ושמונה זה לא מעט, בשום תפיסה.

אני לא רוצה להרגיש ככה.

שנרצה לפרות ולרבות במיוחד לאישה  ולכן זה מאד הגיוני התחושות האלו ..  אז הגיוני שיהיה גם לאישה עם תשעה ילדים למה לא הביאה עוד ...

ושמעתי מכמה כאלו.  הגיוני.

יצר של הגבר דווקא.

הרצון של האישה בילדים שטבוע בה, מדויק יותר

זה מראה שהן לא מרוצות ואולי אף פעם לא היו מרוצות מהחיים שלהן, שהן מסתכלות על מה שאין במקום על מה שיש.

ככה אפשר להשיג תור מיידי
אבל במלא כסף.
ככה עשינו
 

שיש לו החזר מהקופה.
אמנם זה עלה קצת יקר (אם אני לא טועה עלה 1500 שקל, וקיבלנו החזר ממכבי של 800 שקל) אבל זה היה שווה לי בשביל לקבל איבחון תוך כמה ימים, וכדי שהבן שלי יוכל להתחיל טיפול.

אגב, כיום כבר לא צריך לעשות MOXO, ונוירולוג מאבחן על סמך תסמינים ושאלון הורים ומורה.

אני לא הצלחתי לקבל הנחה ממכבי במקרה דומה.
צריך סוג מסויים של ביטוח לא?

אני הלכתי לנוירולוג שנמצא ברשימה של רופאים בהסדר, באתר של מכבי.

את בטוחה ששלך גם היה ברשימה?

(לפני כעשור)

מוקסו בהפנית רופא ילדים

בתשלום פרטי של 200-300 שח

ואז הזמנתי תור לרופאת קשב (מהקופה) בעיר אחרת שהיה לה תור תוך חודש

יותר טוב מבזבוז כסף אצל פרטי שגם ככה ייתן אותו טיפול 

כשמדובר על ילד שממש סובל בלי הטיפול, כל יום הוא קריטי.

אבל לרוב זה לא קריטי מהרגע להרגע

ותור תוך חודש הוא הגיוני

אם זה דחוף

הגיוני לשלם

אני זיהיתי קושי מכיתה א' אבל אמרו לי שרק מכיתה ב' -ג' אפשר להתחיל לאבחן..

סבל של הילדה ברמה אחרת...גם חברתית

בקיצור זה ממש קריטי ..

עלה לך 200-300

אני עשיתי לילדה לפני שנה אבחון אצל נוירולוג פרטי עלה לי 800 וזה נחשב זול 😅

לא אבחון

נוירולוג פרטי עלה לי לפני עשור מעל 1000 (למשהו אחר)

קבעתי דרך פרטי ואני אבקש החזר דרך ביטוח בריאות .

התקשרתי היום להבין את הפרוצדורה

ורק להבין לקח לי כמה דק

למה זה כזה מסובך?

ככ הרבה כספים משלמים לקופת חולים ובסוף כשצריך אותם הם מסבכים את החיים . למה ?

למה ילד צריך לסבול כחצי שנה במקרה הטוב עד שמקבל אבחון וטיפול? זאת שערורייה .

למה מי שצריך מענה רפואי צריך להיות בגדר עשיר בלבד?

מקומם.

והתקציב מוגבל.

אבל לפחות אם מחכים בסופו של דבר יש אפשרות לטיפול, יש מקומות בעולם שגם זה פשוט אין וכל אחד משלם ישירות על הטיפולים שהוא צריך וזה מאוד יקר, ולמי שאין אין בכלל...

מקווה שתגיעו לאבחון ולטיפול נכון ומועיל כמה שיותר מהר

( ורק הערה, לא יודעת מה ביררת היום ומה אמרו לך, אבל לא תמיד הקופה מחזירה משהו, אז טוב שבאמת את מבררת לפני!)

תבררי קודם איך זה עובד עם המרשם לריטלין- אם זה מוכר בקופה, אם אפשר לחדש דרך הקופה וכו'

ואם וכמה אפשר לחזור אליו להתאים מינון סוג, בדרך כלל זה כמה פעמים עד שמוצאים משהו מתאים

ברגע שהיה איבחון, ובסיכום הנוירולוג הפרטי רשם להתחיל טיפול תרופתי, הכל עבר דרך הרופאת ילדים הרגילה.
על סמך זה היא הביאה מרשם לריטלין, וכשהיה צריך להחליף מינון\תרופה לסוג אחר (והיינו צריכים הרבה החלפות), זה היה דרכה.

אם בחרתי ברופאה מהכללית אבל באופן פרטי ,אמור להיות לי החזר מכללית?

זה ממש משמעותי ההחזר

הנוירולוג צחק על האבחון מוקסו ואמר שהוא אפילו לא מתייחס לזה

כי באבחון יצא שאין בעיות קשב

וזה נוירולוג עם שם מאוד גדול, ניהל בעבר מחלקה בבית חולים

להשתתפות בייעוץ אצל רופא מומחה

שילמתי 1800 והחזירו לי יותר מחצי מהסכום

אז שמה כאן את מה שלימדו אותי (סדנה אצל מומחית בהפרעות קשב)

מבחני מוקסו וכדו עוזרים לאבחן במקרים ספציפיים ותלויים ברופא.

היועצת תנסה לדחוף לך כל מושג ששמעה עליו. המבחן הזה לא עומד בפני עצמו ואין לו משמעות כאבחון.

שוב - יש רופאים ומקרים שנעזרים בו והרופא ישלח אתכם לעשות.

למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? אם יש קשיים אפשר לנסות לטפל נקודתית. אפשר לבקש התאמות, לדבר עם המורות, בלי קשר לקשב, פשוט להסתכל על הילדה כמו שהיא ועל הצרכים שלה ועל היכולות שלה ומה שמצופה ממנה.

גם אחרי אבחון, אם תחליטו לטפל תרופתית זה גם תהליך שלוקח זמן והסתגלות.

אני ממליצה לנשום עמוק, להתחיל את התהליך,  ובמקביל להתחיל גם לטפל.

יש הדרכות הורים, יש רכיבה על סוסים, יש התאמות בית ספר

ובעיקר יש תקווה🩷

אבל אני רק נתקעתי על המשפט הזה: למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? 

אז אני אסביר למה. 

הילד שלי היפראקטיבי.
הוא ילד מתוק שמאוד רוצה שיאהבו אותו, ומאוד רוצה להתנהג טוב, אבל אין לו שליטה על עצמו.
הוא משקיע מאמצים גדולים מאוד - שפשוט לא מצליחים.

יום יום הוא חווה תיסכול מתחושת החוסר הצלחה הזאת.
נתחיל מהדבר הכי משמעותי בעיני - זה שאין לו חברים.
חברים לא רוצים לשחק איתו - כי הוא לא מסוגל לשבת ברוגע, וכי לפעמים הוא אימפולסיבי, וברגע אחד מפרק את כל המשחק.
לנהל שיחה עם חברים - הוא כמובן לא מסוגל, כי הוא לא יכול להקשיב ברצף ליותר משני מילים בלי לזוז.
בכל מקום שהוא נמצא - הוא מקבל הערות, שהוא אפילו לא מבין למה.
ילדים מתלוננים שהוא מציק להם - כי הוא לא שם לב לתנועות ידים שלו, שלפעמים גורמות למכה למי שלידו.
מהמורה ובבית - הוא כל הזמן מקבל הערות.
מהגימבורי - העיפו אותנו כמה פעמים כי הוא השתולל ממש וכמעט קרע להם הכל.
כבר כמה רופאות (!!!) ביקשו ממנו לצאת מהחדר בזמן שהיא מכינה הפניה כי היא לא מסוגלת כשהוא בסביבה (הוא קופץ מהמיטה שיש שם, על הוילון, לא מפסיק לשאול שאלות, מוציא דפים מהמדפסת כי הוא רוצה לצייר וכו)

תחשבי איך זה עבור ילד לחיות ככה, שלא משנה כמה הוא מתאמץ ומנסה (והילדים האלו מתאמצים מאוד!!), הוא כל הזמן מקבל משוב שהוא נכשל. הכל נשבר סביבו, כולם מתלוננים עליו, והכי חשוב - חברים לא רוצים לשחק איתו.
 

ודבר נוסף, דיברת על כל מיני טיפולים משלימים והדרכות הורים - זה כמובן נכון ותמיד עוזר, אבל בשום אופן לא מחליף טיפול כשצריך.

אני יכולה לספר שניסיתי עם הבן שלי המון דברים לפני שהתחלנו את הטיפול התרופתי.
במשך תקופה נתתי אומגה 3 משמן דגים אמיתי (יקרררר)
הכנתי חליטות צמחים מתרכובות של מיני צמחים שאמרו לי שאמורים לעזור.
הלכתי לתזונאית ובהמלצתה הפחתנו סוכר וקמח לבן, והורדנו לגמרי מוצרי חלב.
במשך חצי שנה עשינו פעמיים בשבוע טיפולי נוירופידבק עם אלקטרודות. (גם יקר מאוד)
שילמנו מנוי למשחק כזה שמשדר דברים למח שאמורים לעזור לקשב וריכוז. שיחקנו איתו כל ערב 20 דקות לפי ההוראות.
ניסיתי לעשות איתו ספורט במשך 40 דקות בבוקר לפני היציאה ללימודים.
קניתי כמה סוגים של תרופות טבעיות שאמורות לעזור.

אף אחד ממה שכתבתי לא עזר.

ממש לא התכוונתי לוותר על התהליך או על טיפול, רק ניסיתי להרגיע את הלחץ שקפץ לי בקריאה.

ניסיתי להנכיח את העובדה שזה תהליך ממושך ושלוקח זמן. כמובן שכל קפיצת דרך, ואפשרות לקדם תורים מבורכת.

אני בטוחה שכל מה שתארת לקח הרבה זמן והרבה ניסוי ותהייה,  והדרך שעברתם מרשימה ומעוררת הערכה. כל הכבוד, אני לא יכולה לדמיין את תעצומות הנפש שנדרשות בשביל התהליך הזה

זה באמת תהליך ארוך.
סתם קפצתי עליך עם מגילה שלימה בגלל משפט 🫣

ותודה על המילים החמות!❤️

ואיזה אמא מדהימה את !! שעשית וניסיתי הכלללל כדי לעזור לבנך . ממש מרגש ומחמם את הלב.

כיף לו שיש לו אותך.

גם לי השורה הזו קצת צבטה בלב

מאחר ואני ובעלי מודעים לקשיים שלה ומנסים לעזור לה, אבל איך היועצת אמרה לי, זה כמו לשים פול גז על ניוטרל.  לא משנה גמה תנסי לעזור לה , היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה והיא חווה כל יום מחדש תסכול וזה פוגע בעוד תחומים בחיים .

אז ממש מבינה. ולפעמים אין ברירה אלא לנסות . אני יעשה הכל למען הבת שלי, גם אם זה אומר לקחת כדור ריטלין שאני נורא חוששת ממנו

אם זה יעזור לה ואמן שכך, עשיתי את שלי.

לשיפור

במכבי אמרו אפשר לאבחן רק מגיל 7 .חיכינו לגיל 7 אמרו לא צריך אבחון שתיקח ישר ריטלין. לא הסכמנו כי פחדנו וניסינו עוד דברים.

ונתנו לה מורת שילוב ויש לה התאמות

ונתנו לה מבית ספר אקסטרה לשיפור ביטחון עצמי ותמיכה רגשית

ניסינו הומאופתיה

לקחנו לטיפול רגשי

עשינו המון.

וזה כמו פול גז על ניוטרל.

הילדה שלי הולכת לאיבוד כבר המון זמן . אז לא רק שלא אחכה חצי שנה ,לא שניה אחת נוספת.

בכללית יש מכוני הסדר שעובדים איתם ושמה אפשר לעשות מוקסו בתשלום מופחת.

מצרפת את הקישור למידע מכללית

בדיקות קשב וריכוז | כללית מושלם

לגבי השאלונים של האבחון קשב דרך הקופה רק שתדעי שהם לא נוראיים כמו האלה של התפתחות הילד.. ויש אפלקציה שאפשר למלא. הרופא נותן הפניה לרופא קשב ואז ההורים ממלאים והמורה.

לק"י

למתקדמים להוסיף קצת ערק.

לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.

להגבי לה את הראש בשינה.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

רפואה שלמה!

או מי מלח באף

זה מייבש את הנוזלים

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

קוראים לה שירה +972 55-688-1602

למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

לק"י

אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לק"י

אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.

כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.

יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

ועכשיו ראיתי שנעלתן.

אני ממש מצטערת שזה הגיע לשם, סליחה, ממש לא התכוונתי.

ואולי גם באמת לא ניסחתי טוב את ההודעה.

הייתי נסערת ולא חשבתי על זה.

שוב סליחה אם מישהי נפגעה מההודעה או מהאווירה שהיא יצרה...

ותודה לכל מי שעודדה וכתבה דברים מחזקים💞

באמת❣️

(נראלי הכוונה פה לשרשורים אחרים שננעלו)

וגם ראיתי שנעלו אותו...

עכשיו הבנתי, תודה רבה שהסברת!

על הטיקט של הבגד?

לא כזה קטן...

אולי יש לו איזה בגד עם כיסים שאת יכולה להדביק בתוך הכיס?

כיסים שהם לא באמת בשימוש אבל כן יש מקום

תופרת בתוך הכיס עוד כיס ומכניסה את זה ותופרת שיהיה סגור לגמרי

וחיבוק🫂

מקווה שתגלי שהכל בסדר 

שיהיה סגור לגמרי

גם אם מרגישים שם משהו קשיח

זה יכול להיות איזה תווית או משחק שהוא דחף

באמת מלחיץ שיתפסו

אבל יותר מלחיץ לא לשים מקליט...

הכניסה אצל תופרת, בתפר של הגומי של המכנס

אבל לדעתי אם נתפס מקליט זה יכול להיות עבירה פלילית חמורה

לפני כמה שנים ביררתי עבור אחד הילדים וזה מה שאמרו

מציע לבדוק קודם

ואם זה בתיק זה יותר בעיה

משהו כזה

בטוחה שיש פה שידעו לדייק