אני חושבת שאני אמא טובה, חמה ומהממת אבל כשאני רואה את גיסתי וגיסי תמיד עולה לי סוג של קנאה כזו וממש לאבא לי להרגיש ככה.
הם צעירים מאיתנו, יש להם כבר ארבעה ילדים, אבל משהו בהם חי את החיים "נכון" יותר על אף גילם הצעיר והמשפחה "הברוכה".
הם שמים את הילדים שלהם בראש. מכוונים לילדים שלהם, כל הזמן נותנים להם להיות חלק ומלמדים אותם, נותנים להם להשתתף במטלות כמו לחלק ציוד לשולחן ומחמיאים להם. הם תמיד צוות ויודעים מה נכון לעשות ומתי. הם לוקחים את העומס והקושי בהומור בקלות ואף פעם לא מתלוננים. אם נהיה בטיול יחד, אני כבר אזיע ואתלונן והם ימצאו כל הזמן אטרקציות וילהיבו את הילדים מבלי להתעייף ומבלי לחשוב על עצמם לרגע!!!
במצבים שאנחנו משתפים את הילדים אני צפויה להתבאס מהלכלוך ומהחוסר סדר ולעשות את זה לבד. אין לי את החשיבה הזו עליהם כל הזמן, מה יעזור להם, מה הצעד הבא, איך לחשוף לחוויות ולפתוח לאפשרויות כמוהם. לרוב אני ארצה לנוח ולמצוא מפלט מהעומס והקושי.
במישור הזוגי-משפחתי אנחנו מבוגרים יותר ומכוונים מה לעשות, לנוחות שלנו...אנחנו גם הורים מקסימים, מלמדים ומעניקים והילדים שלנו אהובים ובאמת מעולים אבל אנחנו אוהבים להתרווח בספה ולדבר בינינו הגדולים, לקבל אוויר מאחרים שעוזרים לנו. יש משהו מאד בטוח בהורות ובזוגיות שלהם בעוד שאנחנו אוהבים לקרוא עיתונים ואוהבים וצריכים ספייס ולדבר גם עם אחרים, ולא צמודים כל רגע כמוהם ומחצינים את הזוגיות שלנו. לפעמים מרגיש לי שגם בעלי פחות זקוק לקרבתי הצמודה ואוהב להיות גם עם המשפחה שלו, יש לו פחות גינונים מול כולם כמו שאולי הייתי רוצה. הם גם תמיד תמימי דעים או מקבלים זה את דעתו של זה בעוד שאנחנו יכולים לראות דברים בצורה שונה. בעלי לא שומע לי באופן אוטומטי.
חשבתי לפחות שאנחנו יותר מבוססים מהם בגלל הגיל, ובגלל שלנו יש רק שני ילדים (4 ו-5).
אבל נשמע שהם ממש עובדים קשה, חוסכים שקל לשקל וגם מגדילים את ההכנסות בעוד שאנחנו פזרנים ומוציאים המון ללא מחשבה ומבזבזים כל מה שיש לנו. אנחנו ללא ספק יותר מפונקים ונהנתנים. ותאמת, גם עוד מיליון שנה לא נראה לי שאני כל הזמן רק אפעל להמריץ את הילדים. זה פשוט לא בא לי טבעי וגם לבעלי לא
אני ובעלי משקיעים בילדים המון! משחקים איתם וקוראים סיפורים ואוהבים. אבל איכשהו, בפרהסיה מרשים לעצמנו להתלונן, לנוח, להודות בקשיים ולהנות גם לבד.
אנחנו תמיד נעימים יחד בזוגיות, אוהבים ומתחבקים מולם-פשוט לא מול כולם ולא כל הזמן.
בקיצור, כל זה גרם לי לבאסה קלה. אני לא כזו ואנחנו לא כאלו,
מניחה שלנו יש חוזקות אחרות ושתמיד אחרים רואים מה יש לאחרים טוב יותר, אבל עדיין זה לא עושה לי טוב לאבד את הסנטר שלי על זה.