אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...

ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...

ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

כאן בפורום.

אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.

(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)

יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.

לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.

יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.

ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

מצטרפת לאלה שאומרות שזה ממש לא כלל גורף אצל כולן.

(לחמותי יש רק בנים נשואים, אז אולי אי אפשר להשוות, אבל היא 'מלכת אי האפליות', אז ברור לי שלא תנהג ככה. ואמא שלי מתנהגת בשווה לכל הנכדים שלה, ויצא הרבה פעמים שהיא שמרה על ילדים של אחת מכלותיה, שיתומה מאם)

יכולה לספר לך גם על סבתא שלי:

דודה שלי (הבת שלה) ומשפחתה גרו כל השנים לידם, ומטבע הדברים בילו אצלם הרבה. אבא שלי (הבן שלה) ואנחנו תמיד גרנו רחוק ובאנו לביקורים מדי פעם.

ובכל זאת סבתא שלי תמיד הייתה משבחת בעיקר אותנו, הנכדים המרוחקים של הכלה, וחושבת שאנחנו מושלמים.

בני הדודים שלי לעומת זאת, שכמעט גדלו אצלה בבית, ספגו נזיפות וכדומה, כמו שנעשה בין הורים לילדים, והם פחות קיבלו אצלה את המקום הסבתאי.

אז לפעמים יש מחירים למגורים קרובים לסבא וסבתא ולהורים... לא תמיד רואים אותם מהצד, אבל הם קיימים.

אולי באמת עדיף לך המצב הזה, של אורחת לרגע, גם אם זה אומר שאת "שקופה" יותר, מאשר להיות צמודה...

כך או כך, זה באמת נשמע פוגע, ואני מקווה בשבילכם שזה ישתנה עם השנים❤️

אבל מובן מה שאת מרגישה, אין לי תובנות רק חיבוןק.

את האפליה הזאת? האם זה מפריע לו? או שזה בעיקר לך?

יכול להיות שזה בעיקר תחושה שלך.

אני לא חושבת שאמא אוהבת יותר נכדים של ילדה לעומת ילד שלה, אבל אולי היא ספציפית יש לה קטע. אל תקחי קשה מידי, תחבקי את הילד שלך ותהפכי לו את חווית האכילה על הרצפה לכיף ולתחושת פיקניק... 

זו לא תחושת פיקניק לצערי,זו תחושה מבאסת

ונמאס לי פשוט נמאס 😓

אצל חמותי מעולם לא היה כסא אוכל לתינוק

מי שמתארח עם תינוק מחזיק אותו בידיים על עצמו

עד שהפעוט מספיק גדול לשבת בעצמו

או היה חד פעמי?
בן כמה בנך ובן כמה הנכד השני? או שהם בני אותו גיל?
 

וזה הרבה עניין של פרשנות

ולפעמים גם הרגל של החמות לילד מסויים

ממליצה לנסות לא להיכנס למקומות האלה במחשבה

כרגע אני יודעת שבתור כלה אני לא משהו, לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו. אנחנו בקושי מוזמנים לשבת כי הם כבר מבוגרים וקשה. מה שכן מנסה לבקר מדי פעם (כל שבועיים שלוש נגיד) כדי לתחזק הקשר עם הנכדים שחשוב לי בפני עצמו.

וזה גם שאלה בפני עצמה איך להיות כלה יותר טובה.

אבל בתור אמא לבנים בעיקר, תוהה לעצמי איך בעתיד אהיה חמה שכן כיף ונעים לכלות? מה עושה את ההבדל?

לשאול שאלות ולהתעניין או שזה חופר? לארח ולבקר או שזה מכביד? לקנות מתנות או שאחכ לא נעים להן כי לא קלעתי לטעם? להתקשר או שזה מציק? וכו

אני נהנית מאוד מזה שהיא נותנת מלא מרחב

לא חופרת בכלל

מלאת טאקט

וכן מתעניינת בשלומי הרבה

בעיקר דרך בעלי

מזכירה לו לדאוג לי

אם נגיד היא שמעה ממנו שהברזל שלי נמוך

אז כל השיחות הבאות איתו מתחילות באיך אני מרגישה ואם התחלתי לקבל ואם אני נחה מספיק ואוכלת טוב....

אני והיא פחות מתקשרות ישירות בטלפון

רק במפגשים

לשתינו זה נוח מאמינה שיש כאלה שלא...

וכמובן התעניינות בנכדים 

היא גם דואגת שיהיה לי נוח אצלם ומאוד מפרגנת לי גם דרך בעלי

שלא.

בדיוק כמו שכתבת, בשביל אחת הכי כיף בעולם חמות שמבקרת, ואם החמות לא מבקרת היא לא אכפתית, ובשביל אחרת חמות שמבקרת היא מלחיצה ומכבידה...

לכן לדעתי צריך לעשות הכל במינון לא קיצוני, קצת להתקשר קצת לבקר קצת להתעניין, ולהיות עם המון רגישות וטקט מה מתקבל בברכה ומה פחות.

אבל יש מה שאף פעם לא מוסיף לקשר - ביקורת והערות, זה תמיד גרוע, ועדיף בלעדיו.

ומה שתמיד טוב ומועיל לקשר - מחמאות והקשבה אמיתית, תמיד כדאי להרבות בזה.

הלוואי שאצליח להיות חמות טובה ונחמדה 😃

@אור10 אני כלה כמו שתיארת פחות או יותר

לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו.

אנחנו כן מוזמנים שבתות אבל מעצמנו לא מגיעים הרבה כי לנו יותר טוב בבית

ואני מרגישה כלה מאוד טובה😅

בטוחה שזו תחושב ממש לא נעימה😒

אצלנו זה הפוך מרגישה שחמותי שמה אותנו הכלות במקום ראשון לפני הבת הנשואה שלה, איתה מטבע הדברים היא מרגישה יותר חופשי.

זה מתבטא בכך שאנחנו נקבל את החדר הטוב יותר וכו

כנ"ל אצל ההורים שלי מרגישה שאחיי וגיסותיי במקום הראשון, לטעמי קצת בהגזמה (אבל אולי זה גם מה שאחותו של בעלי חושבת, בכיוון ההפוך🫣)

נשמע שאת ממש לוקחת על עצמך את כל האחריות של העבודה על הכתפיים, מתוך אי נעימות, ואולי קצת ריצוי.

זה לגטימי שאת מרגישה חשש לאכזב את הבוס, אי לא רוצה לצאת עובדת פחות אחראית או משהי כזה, ויחד עם זה גם את בטח מרגישה שמשהו פה עובר את גבול הטעם הטוב, ואת משלמת מחירים משמעותיים על אובר האחריות שלך כלפי העבודה,

מחירים שבאים על חשבון האחריות הקודמת שלך אלייך ואל משפחתך.

בסופו של דבר גם מצד ההערכה, אנשים יודעים להעריך יותר אנשים שיודעים מה כן ומה לא, ומסוגליח לשמור על הגבולות שלהם.

אז מה עושים עם האי נעימות?

עובדים עם מה שיש בשורשה❤️

נניח שתקחי יום חופש בסוף, ובואי נרחיק לכת שלא ימצא פתרון. מה יקרה? מה את עלולה להרגיש מול עצמך? מה את פוחדת שיקרה אז?

זה מקום בנפש שהוא לא בטוח, והדרך היא לעבוד עם המקום הזה באופן שמשחרר את הפחדים ונותן מענה ובטחון עצמי שאינו תלוי בפרצוף שיעשה הבוס או לא.

לדעת לתת לעצמך את האישור שאת טובה וראויה בלי תלות בגורמים חיצוניים...

אני ראויה ואני באמת סופר וומן. והבוס דלי יודע את זה. אבל הוא הטיפוס הדוחף, ואני מבינה את זה והוא הבוס. ותכלס אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, מתי מתאים לי לתת אקסטרה (אתמול נסעתי במיוחד לאיפשהו ועשיתי אקסטרה שעות, תכננתי את זה מראש וזה היה בסדר גמור), ומתי אני מציבה גבול של זה כבר מגדיש את הסיאה.

חשבתי לעצמי אם לדחות את הטיפת חלב אבל וואלה לא, זה גם חשוב. סתם ההרגשה הזאת שבדקה שמוביל המוצר יגיע, הבוס שלי ישאל אם אני שם. ולא, לא בטוח שאספיק לדלג מעל פקקי הבוקר ולהגיע בשניה. אבל אולי אני צריכה להיות ברוגע. להגיד לו שאני בדרכי. ושהכל יהיה בסדר.

מתגמלים אותך על כל העול הזה?

אני במצב דומה שמתי גבול ואמרתי עד כאן. עבודה כבודה במקומה מונח, אבל היא רק עבודה,ויש גבול לכמה רוחב פס אני נותנת לה לתפוס אצלי

לדעתי את צריכה להרגיש ממש בנח לא לתת לה להשתלט לך על החיים.. ראיתי לא מעט א.נשים שעשו מעל ומעבר וזה יצר אצלם המון משקעים, ובסוף אחרי כמה שנים עזבו ועברו למקום אחר שהיה להם יותר קל ולא הבינו למה שקעו ככ / למה השקיעו ככ על חשבון הילדים/ דברים שחשובים להם

אני לא נגד השקעה, אבל שימי לב שזה באמת לא עובר את הגבול שלך כי יש מקומות שנוטים לנצל את המסירות היתרה של העובדים 

אבל יש 2 בעיות-

1. הבוס שלי לא כ"כ מוצלח ביחסי אנוש אז קשה לו למצוא אנשים שהוא חושב שמתאימים

2. לפי המשכורת שהוא מציע (לגיטימית בתחום העבודה שלנו) לא מגיעים אנשים ברמה שהוא מחפש

כרגע מה שהוא מצא זו מישהי למשרת סטודנט חלקית שתגיע באוגוסט כשאני לא נמצאת רק כדי לכבות שריפות

ומה זה מתגמלים... הוא מאוד מעריך ולפני חגים נגיד הוא מצ'פר (אקסטרה מעבר למה שאני מקבלת מהארגון עצמו), וגם כשביקשתי ממנו העלאה הוא ישר הסכים. אז מניחה שכן? הוא מתגמל אבל גם מאוד דורש

צודקת. אני צריכה לראות מתי זה מתאים לי ומתי לא. ותכלס זה באמת עבודה עם עצמי כי הבוס ברור שהוא ירצה שאגיע תמיד ושתמיד הכל יתקתק, אין יותר מדיי איך לשנות את זה

אם המעסיק שלך מסכים מיד להעלאת השכר שאת מבקשת ומעלה בדיוק בסכום שביקשת משמע שהיית צריכה לבקש את ההעלאה חודשיים קודם ובסכום כפול.

זה תדעי לפעם הבאה שתבקשי 

שהכל היה עלי ודברים קרסו כשלא הייתי

אז קרסו

והיו הרבה בעיות

אבל הייתי חולה/ יצאתי לחופש/ הילד היה מאושפז

עד שלמדו שצריך ממלאת מקום

ומאז יש

ולא רק מ"מ

מאז למדתי לעבוד בקצב נורמלי

לא לעשות עבודה של כמה אנשים

ולא לתת ללחץ של אנשים להשפיע על קצב עבודתי

זה גם עשה את העבודה שלי טובה יותר

כי כשעובדים בקצב נורמלי

אפשר לשמור על יותר פוקוס

ואז גם הבוס שלי למד

מהו הקצב שלי

ושכדאי לו לשמור על הקצב הזה

כדי שהעבודה תצא איכותית 

כמו שאמרתי ל@המקורית, הוא באמת מחפש עוד עובדת אבל זה קצת קשה לו. באמת כשהייתה עוד מישהי הכל היה הרבה יותר נעים.

ועוד בעיה עם הבוס שלי, שהוא לא קולט את הקצב 😂 ואולי אני זו שלא מסבירה מספיק... כל פעם שאני אומרת לו שזה ההספק האופטימלי, הוא מנסה לדחוף עוד דברים. ולא משנה כמה אני מסבירה לו הוא לא קולט. הוא מעריך יותר קצב עבודה מאשר איכות עבודה, זה מופלא (וטיפשי) בעיניי אבל לא ממש הצלחתי להחדיר לו את זה.

אישית אני מרגישה שתכלס אני יכולה לעבוד באופן יעיל יותר, ואולי באמת להספיק יותר, אולי זה מה שמונע ממני להגיד לו שהקצב קצת מוגזם. אבל מצד שני אם אני אתן 100% מהכוחות שלי בעבודה, לא ישאר לי כלום לבית

הוא עצמו עובד בקצב מהיר ואינטנסיבי יותר

אבל הוא ראה שהתוצאות שלי הרבה יותר טובות שאני מנהלת את הלוז

לכן הוא למד להתכוונן אלי

אני גם בוסית בעצמי

ואני נותנת ספייס לעובדים

אבל אם מישהו לא נותן עבודה טובה

אני כן מלחיצה אותו וכן דורשת יותר

זה הולך ביחד

תוצאות= ספייס

אין תוצאות טובות= יותר מעקב ולחץ

ויש בוסים שכל הזמן מלחיצים

מעבר לזה שהם פשוט גרועים

זה גם ניצול עובדים

לזה לא הייתי מסכימה (בעבר אגב הסכמתי ושלמתי על זה מחיר

עם השנים למדתי

לא לתת לאף אחד לנצל אותי)

זה עובד שטס עם הקידום והמשכורת שלו קדימה.

אם באופן זמני יש בלתם ואת נכנסת מתחת לאלונקה זה יכול להשתלם לך.

חשוב לשים לב לכמה דברים:

1. שמשהו מתקדם עם פתרון לבלתם. שאת לא תהפכי להיות הפתרון הקבוע.

2. לשקף לבוס את המחירים שאת משלמת. לא בקטע מתבכיין אלא שידע באמת מה זה דורש.

3. אם זה יותר משבוע-שבועיים לבקש הערכה לא רק מילולית.

4. להציע להם מה יכול לעזור לך לעמוד בעומס. נניח עבודה מהבית, שישלמו על יום מלא, מוניות וכל מה שמסביב שיכול לתמוך ובשבילם זה כסף קטן.

5. לספר להם כמה את עובדת טובה. לשקף את מה שאת עושה, ולא רק את המחירים. צריך לעשות את זה בטאקט ובאלגנטיות, אבל זה חשוב.

למשל בשיחת סמול טוק נגיד השבוע שיתפתי שהייתי צריכה לתדלק פעמיים השבוע (מעיד על זה שנסעתי כל יום למשרד השבוע כשלרוב עובדים פעם-פעמיים מהבית) זה התפתח לכיוון שרציתי ואז המנהל שלי אמר שאני סופרוומן או משהו כזה.

כלומר הוא רואה גם את העשייה עצמה. אחרת הוא לא מקשר בין כל החוטים. כי כל יום היה לי משהו חשוב בכובע אחר שלי וזה התנקז וזה לא שקוף לו מספיק.

גברים יודעים לדבר את מה שהם עושים, נשים הרבה פעמים עושות ולא מדברות. ואז נוצר תסכול והרגשה שהמסירות לא מוערכת מספיק.

נגיד אם חשוב לי גם לדחוף למצוא פתרון קבע אז אני אומרת שעם כל הרצון הטוב לעשות גם ד ואני מבינה שזה חשוב וממש רוצה לעשות גם ד,

אם יפול עלי א+ב+ג+ד

אז הכל יקרוס ואז לא רק שלא יהיה ד

לא יהיה גם א+ב+ג.

ואז הם נבהלים כי ממש אין מי שיעשה את א, ב, ג.

וככה נוצרת דחיפות למצוא פתרון שהוא לא אני ל-ד'.

ולבינתיים אני כן עושה הכל.

אני לא יודעת מה מורות עושות כי אני לא מורה.

אני כן בתפקיד יחיד בחברה ומתמודדת עם הרבה אחריות ועומס על הכתפיים שלי.

וכן התמודדתי עם ילדים ומילואים בחברה שעובדת בשווקים בחו"ל בזמן מלחמות ושאר בלתמים. הכל אפשרי.

לצורך הדוגמה ב8 באוקטובר 2023 אני והמנכל היינו היחידים שהגענו פיזית למשרד.

רק שאני באתי עם הילדים כי בעלי גויס ב7.10

הייתה משימה חשובה שהייתה חייבת להיות באותו יום ובשביל לבצע אותה הייתי צריכה משהו פיזי מהמשרד.

יש לי צוות שבזה דווקא כן יכל לעזור ולנסוע במקומי, אבל לא הייתי שולחת אף עובד שלי לצאת מהבית. יצאתי בעצמי.

גם עכשיו במלחמה האחרונה היה מאוד מאוד לא פשוט, (בין השאר שוב מילואים ופסח) ועמדתי בדרך לא דרך בדד ליין.

בין השורות בדיעבד הבנתי שההנהלה הייתה מסופקת אם זה אפשרי בכלל.

הסיפוק הוא אדיר.

אבל זה אופי, ברור שלא לכל אחד זה מתאים.

אבל מי שיש לו את זה, ממה שאני רואה מתקדם מאוד מהר. גם מקצועית וגם בתגמול כספי.

לגבי טיפולים לילדים, בגלל שאני יודעת לצפות את תקופות הפיקים, אני מראש קובעת טיפולי שיניים, ביקורות וחיסונים לזמנים שאמורים להיות יותר נוחים. ככה יש פחות בלתמים.

לגבי טיפולי פוריות, לא יודעת לענות אבל יכולה לתת דוגמה מהתקופה של ההריון בסיכון.

בתקןפה הזאת מראש שיקפתי שבאופן זמני אני פחות בתפקוד. הצעתי פתרונות כמו להעסיק עובד שעתי תחתי או למצוא לי מחליף עוד קודם הלידה.

בנוסף כשעבדתי זה היה מהבית ופחות שעות (אז היה פחות מקובל מאשר היום)

וככה הצלחנו לתמרן בין לא להעמיס מדי עלי לבין לא לעשות הרבה פנצרים לבין לעמוד במשימות נצרכות.

פשוט הכל היה מתוכנן ביחד ובשקיפות ואחרי שכבר הכירו אותי תקופה מסויימת והבינו שזה מגבלה זמנית ולא אופי. לגמרי הכילו את זה יפה וזה לא פגע בהערכה כלפי בשום צורה.

עוד מנהל המחלקה הנחה את הHR לסייע לי בפתרונות ולבוא לקראתי ואכן הרגשתי שאני יכולה לבקש הכל ולגמרי הם איתי ולא עיקמו פרצוף על כלום.

אבל יחס כזה משיגים מעבודה קשה ואחריות אמיתית עוד לפני..

מי שמתחילה מקום עבודה חדש במצב כזה, הרבה יותר מורכב ועדיין אם יש המלצות חמות מאוד ממקומות קודמים. שווה לשמר ולבוא לקראת עובד כזה, כי זה משתלם להם בהמשך.

בקיצור בהצלחה!

אני חייבת לציין שזה ממש תלוי במקום העבודה

יש מקומות שלא מטיסים את השכר ולא משמרים עובדים למרות שזה ממש לא חכם ולא כדאי

מכירה כמה דוגמאות מקרוב. אז לא תמיד זה שווה את המאמץ.. אולי כדאי למנף במקום אחר 

@אמאשוני באמת שכתבת לעניין וכל הכבוד שהשקעת על ההודעה.

אבל במציאות החיים יש הרבה צדיקים שרע להם.

יש מקומות עבודה שלא יודעים להעריך ומנצלים ובן אדם שואל את עצמו אחרי שנים מה עשיתי פה כ"כ הרבה זמן ולמה?

אז באמת הרבה פעמים מה שאת כותבת נכון,

אבל לשים לב לאיזו חברה מדובר,

האם המנהל מראה הערכה גם בכסף ולא רק במילים, האם המנהל משווק ומעביר את ההערכה הזו הלאה לידיעת הממונים ובאופן כללי האם יש אופק קידומי בחברה. 

אני מאוד ממליצה

ממש כיף שם

ויש דברים טעימים לקנות

רק שביום שישי עמוס מאוד

סתם שתדעי, לי קשה להנות כשיש ממש עומס. אבל זה גם חוויה לראות

בירושלים יש את יער ירושלים ואת עמק הצבאים, למשל. אפשר להביא אתכם משחק קופסה וקצת אוכל כדי שיהיה מעניין. ופשוט לטייל קצת, לנשום את האוויר הצלול, לפטפט בנחת ובלי הפרעות...

(למרות שאני ירושלמית מעולם לא הייתי בשוק מחנה יהודה🤭 מלבד לחלוף על פניו באוטובוס. אני יודעת שהוא יהיה מדי מציף חושים בשבילי...)

העניין שאני חייבת לשלב משהו טעים חח

אז אולי באמת טבע יפה בשילוב של משהו כשר לקנות

אני פשוט לא בקטע להביא מהבית

אשמח להמלצות בכל איזור המרכז וירושלים

אפשר לקנות כיבוד לדייט שלכם+ אולי דברים שווים לשבת (מאפה/ ממתק/ פירות)

ואז להיות בדייט

ולחזור הבייתה 

שלטייל בשוק זה מעניין.

לעשות קניות זה סידורים זה לא חופש.

כאילו, אפשר לעשות את זה בחופש אבל לא נראה לי שזה כיף.

לדעתי לפחות.

ואם למישהי יש איך להאיר את עיניי, אז בכיף 😆

אני אוהבתת

זה לא הקניות אני יכולה לטייל בשוק ולא לקנות כלום

זה האווירה 

ומלא אנשים 

ומצברוח

זה בכל זאת לא אושר עד

יש שם חוויה די מיוחדת של טעמים, ריחות וצבעים

כמובן שמי שרגיל לזה זה לא מעניין

מה נהיה פה, שגברים פונים בפרטי לנשואות (ועוד בקיאים בשרשורים שפתחו ואיפה היו פעילות)

מצטרפת לכל מילה, אלופה שפתחת שרשור על זה❤️

אני באמת תוהה לעצמי, אין עוד שום מקום שאתם יכולים להטריד בו? באמת?

רק פורום הריון ולידה של ערוץ 7?

יקרים וחמודים

חחח

את מי ששלח

תראי כמה הקלדת

אנשים משועממים וטיפשים לא שווים מאמץ כזה

בהתחלה לא הבנתי איך לחסום.

והוא לא מפסיק.

עד שקלטתי את הכפתור שפספסתי.

(רוצה ללמד עליהם זכות שהם משועממים ולא פשוט אנשים מגעילים דוחים ותת רמה למרות שייתכן שהם גם כאלה)

אין צורך להוציא עליהם שום אנרגיה. אפילו לא להגיב

לחסום, לדווח, שלום על ישראל ועל כל הטרולים המשועממים

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

כנראה השום מצב

לק"י

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

לא מכניסה אף אחת לתחתונים שלי. סליחה על הביטוי החריף.

ההלכה שאני מכירה זה שבשעת הצורך אפשר להשתמש בנייר טואלט/ מגבון

בעיני ממש שונה

וכן, גם פדים לא אבקש אלא אם כן זה מצב חירום.

עד זה פשוט אף פעם לא חירום לתפיסתי. 

והיא לא בדקה בבוקר, בוודאי שזה מצב חירום.

ממש לא הייתי רוצה שמישהו תפספס ליל טבילה רק בגלל אי נעימות קלה (מבחינתי, אני רק צריכה להגיד אם יש לי או אין לי. אף אחד המצבים האלה לא מספר עלי שום דבר אמיתי מלבד האם אני שומרת טהרה).

אם מישהי הייתה מבקשת ממני בשקט

גם הייתי מבקשת אם הייתי נתקעת בלי

לא יצא לי אבל אף פעם

פדים יצא מלא פעמים שביקשו ממני וגם שאני ביקשתי

בעיקר בנות שחברות אבל ממש לא רק

יצא לי לתת למישהי בשרותים ציבוריים בתחנה מרכזית

פדים

ונזכרתי גם שפעם מישהי זרה ברחוב אמרה לי את יכולה לבדוק אם התלכלכתי בדם?

והמשיכה לצעוד כמה צעדים לפני

אמרתי לה שלא

והיא המשיכה בדרכה

זה באמת היה קצת מוזר.. 😆 

חושבת שרוב רובן של הנשים יקחו את זה בהבנה וישמחו לעזור. אבקש רק אם אין לי איך להסתדר אחרת.

וזה היה נראה לי הגיוני לגמרי.

שמחתי לעזור.

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

כי את ההפרש שנצטרך להוסיף אנחנו מעדיפים לתת למשכנתא שניקח ..

וגם לעבור כמה פעמים דירה משכירות לקניה נראה לי קשוח מאד..

החלטתי שאני משחררת ממני נותנת להקב''ה לנהל את ההצגה.. הוא יודע שאין לנו מקום בבית ועשינו את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות . מכאן ואילך זה שלו... שידאג לנו

בסיכון נמוך ולהרוויח עליו יפה.

אני באמת מבינה אותך אבל לדעתי כדאי לך לשקול זאת כי קשה לתזמן את הקניה מכירה לאותו זמן ואם כבר מצאתם קונה חבל לפספס זאת.. 

אני זוכרת גם שנים של מצוקה אצלנו לפני שעברנו לבית גדול יותר, את ההרגשה הזו שאין לך אויר. יכולה רק לדמיין את הקושי שזה כבר היה בידיים שלך והופ.

אני יכולה לעודד אותך בדברי אמונה? כאחת שקוראת אותך מהצד, יותר קל לי לראות , שמה שקורה ברגע האחרון, זה מאוד שקוף שהוא לטובה, אמנם כמובן להכל יש יד מכוונת, אבל פה ממש אפשר לראות שזה טוויסט בעלילה ובעז"ה, יבוא משהו אחר שיותר טוב לכם, אני רק מאחלת לך שיגיע מהררררר ושתראו את הטוב שבזה ולא תצטרכו לחפש למה זה עדיף והיה שווה לחכות.

"אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא"

קחי את המשפט הזה איתך בכל פעם שאת מתבאסת על הדירה שלבסוף נמכרה למישהו אחר.

לבורא ברוך הוא יש תוכנית אחרת בשבילכם ,וכנראה הרבה יותר טובה.

מבינה את הצער בבית קטן עם הרבה נפשות,זה באמת לא פשוט וקשוח!

אבל הכל זמני

וברגע שתשחררי את זה ותתני לבורא להוביל ולא דווקא להרגיש שאת שולטת במצב, הדברים מתבהרים ואת תיווכחי לראות את זה בעצמך.

בטוחה שתמצאי את הדירה שאתם חולמים עליה, וגם אם מחוץ לעיר, אולי זה לטובה (בטוח).

מאחלת לך לידה קלה, התאוששות מהירה

ובע"ה קניה של דירה מעולה ומתאימה לכם מכל הבחינות!

ככה השם רצה, יותר טוב לא תמצא ...

כי ככה ה' רצה

מאכזב

לרצות משהו

לקוות

לקבל אותו כמעט

ולהתבדות.

מותר להתאבל על החלום שהתנפץ, לתת לו מקום, להתבאס על תחושת ההחמצה, וכשתסיימו להתאבל, תזכרו שהכל משמים, מה ששלכם שלכם, ובע"ה תגיע אליכם הדירה הכי נכונה עבורכם.

ואולי זו הזדמנות שוה לדייק את החיפוש והצורך שלכם לאור מה שהיה, והתחושות שלך לגבי הניתוק ומעבר וכו'

לגבי אכשרה וכו - מניחה שזה תלוי בפוליסה ובחברת הביטוח. לדעתי אין מנוס מלעשות סקר שוק ולבדוק..

לגבי השאר לא יודעת לענות 

אני חושבת שמבקשים המלצות... לדוגמא כאן 😏

אבל מצטרפת לזה שעדיף פסיכולוג לאבחון, בדרך כלל.

ואיך בוחרים מישהו מתאים? קודם כול צריך להתאים את המאבחן לחשד שלכם - יש כאלה שמתמחים בקשב, יש כאלה שברצף, יש כאלה שבנפש...

אחרי שאת מוצאת (באדיבות גוגל) פסיכולוג או םסיכיאטר לפי ההתמחות שאתם צריכים - את יכולה להגיע לכאן כדי לבקש עליו המלצות

למה זה משנה?

לרוב פסיכולוגים עושים אבחון ופסיכיאטרים מאבחנים בשביל להתאים טיפול תרופתי, אבל זה בהכללה.

בכל אופן, התייעצתם עם אשת מקצוע שמכירה את הילד מקרוב, אז תלכו לפי ההמלצה שלה.

היא לא מכירה פסיכיאטרים שהיא יודעת להמליץ עליהם?

#מדברת מנסיון

מקווה שנמצא את האחד שיהיה שליח טוב 

אנחנו לשאלה דומה הלכנו לתומר מבורך מלוד והיה ממש בסדר, אין לי ניסיון עם עוד כדי להשוות. זה היה פרטי לא ביררנו לגבי החזרים

אבל אני לא אשת מקצוע...

ובקשר להדרכת הורים - גם אני ממליצה אצל פסיכולוג, אבל לפי מה שהבנתי עדיף שזה לא יהיה אותו אחד שמאבחן את הילד. זה מסבך את העניינים🙈

בכל אופן, נראה לי שדחוף יותר לאבחן, ואז לראות מה אפשר לעשות.

יש לי המלצה לפסיכולוגית בירושלים ולפסיכולוג בבית שמש, אם מתאים. שניהם בעיקרון מאבחנים אוטיזם, אבל לפחות לפסיכולוגית - יש ראייה רחבה יותר מזה.

ופסיכיאטרים רק מתרשמים ושואלים שאלות, והתחושה פחות מעמיקה ויסודית.

הם טובים גם כדי לתת טיפול תרופתי או לשלול חשדות בנושאים נפשיים.

מסייגת שאף פעם לא הייתי אצל פסיכיאטר פרטי, רק בקופה. פסיכולוגים הייתי גם בפרטי וגם בציבורי.

מי שאין לה ביטוח פרטי לילדים, תעשו עכשיו, לפני שחס וחלילה צריך להשתמש בביטוח כזה. אם רוצים לעשות לילד כשיש בעיה, זה כבר הופך להיות קשה לעשות, עד בלתי אפשרי (אלא אם אפשר בלי הצהרת בריאות).

מניסיון כואב