אני לא מאמינה שעוד 66 יום אני בת 21
אני רוצה לעצור את הזמן להחזיר אותו אחורה או לקפוץ קדימה כמה שנים.....
אני רק מתקדמת בגיל אבל במציאות הכל אותו דבר
אותו הסטטוס אותו המראה אותם אנשים אין דברים חדשים משמעותיים כל כך
מה אני שונה מאני בגיל 19??
אוישש זה מחרפן אותי.....
אולי עוד כמה ימים או שנים אני כן אקלוט שיש שוני או אבין שזה היה הכי טוב בשבילי
אבל בנתיים
זה מפחיד אותי
אם נשארת אותו דבר לטובה זאת כבר סיבה לשמוח
לדעתי בטוח את שונה, אבל גם נכון שחשוב לעשות חשבון נפש... את יכולה להציב מחדש מטרות
אם תסתכלי על ילדים, עד גיל 12-13, צריכים כל שנה להחליף מידות בבגדים והשינויים ניכרים, אבל אחרי זה הקצב משתנה, נראים אותו דבר פחות או יותר... זה לא אומר שלא גדלים ושהתאים לא מתחדשים
כנראה גם מבחינות אחרות מגיע שלב שלא רואים בצורה משמעותית את ההתחדשות שבנו, אבל גם אם זה לא שינוי דרסטי אנחנו משתפרים...
ודווקא זה מהמם מה שאת אומרת... זה סימן שיש לך שגרה מבורכת. יציבות. אני קצת מקנאה בזה, אני כל שנה הייתי במקום אחר, כל שנה התחלה חדשה, אנשים אחרים, אני אחרת... זה קשה כבר ככה (עדיין אני שמחה בזה)
Giniאחרונהאני כל כך מצטער שאת צריכה לסבול את הכאב הזה, ואין מילים נכונות שיכולות לתקן את התחושה או למחוק את מה שהיה 🌹❤️🌹
משהו מצמר גדול שאוכל להיכנס לתוכה
מחממת
מה צריך יותר מזה
באמצע היום
בלי הסבר
משהו מתהילים או לא משנה
לא אחשוב על זה משהו רע
בסוף המדבר יש ים
שתהיה לי מישהי לרוץ איתה
נתקלתי בספר הזה כבר כמה פעמים השבוע וכל פעם מכיוון אחר
לא בטוח מה זה מסמן לי
בר בלפר נפטרה
שיחקה שם יפה
הספר פשוט
נחמד
לא מתיימר
לא וואו ולא רע
סיפור פשוט
כמו החיים
פשוט להמשיך לרוץ
איתה או בלעדיה
שאת תאיר- בני נוער רצחו
עבר עריכה על ידי זית שמן ודבש בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:02
אם היא נתקלה בסחר בסמים בבי"ס שלה - אז המשפחה של סוחרים אלה לא רוצה שנדע את זה.
למה? כי זה בושה להיות במשפחה של עבריין.
התפתחות משמעותית בחקירת הרצח של תאיר ראדה - סרוגים
התפתחות בפרשת תאיר ראדה: ראיה חדשה עשויה להשפיע על החקירה - כיפה
ודווקא ערוץ 7 שותק
בשלבי החקירה הראשונים היו ליקויים באבטחת זירת הפשע ובהתנהלות המשטרה, דבר שהקשה על הפקת ממצאים פורנזיים נקיים וחד-משמעיים (כמו דגימות DNA או טביעות אצבע ברורות של התוקף האמיתי).
לכן כנראה לעולם לא נדע מי רצח אותה.
יש שערות שנמצאות בידי המערכת. עדיין אפשר להפיק דנא.
בכל זאת, מה א-ת-ה חושב שקרה לתאיר ולמה?
ועוד שאלות:
האם היה חרם על תאיר מצד בני כיתתה ועד כמה היה לזה השלכות על הרצח?
מה דעתך על שי מיקה- האם היא ידעה על איום שהיה על תאיר ולא דיווחה על כך לפני הרצח ואחריו?
האם תאיר סמכה עליה לגמרי ואמרה לה את כל מה שקורה איתה? ולמה לעזאזל אילנה ראדה טוענת שהיא שקרנית?
זה לבינתיים.
לא בפוליטיקה, לא בספורט (מצחיק אותי לשמוע אוהדים מתווכחים בלהט על תרחישים בכדורגל- היה צריך לעשות ככה וככה…), ובכלל בחיים …
"מה יקרה אילו…"
אני מחכה למידע מוסמך ממקורות מהיימנים ואמינים.
בהתחלת החקירה המשטרה השיגה הודאה מרומן זדורוב.
וכמה ערכאות הרשיעו אותו ברצח.
ובמשפט החוזר הוא זוכה.
האם המשטרה והפרקליטות הן בעיניך מקור מהימן ונאמן?
אז מי כן?
לעולמים בלתי פתור.
כמו עוד מקרי אסונות מפורסמים אחרים
ועמוק
וקסום
ועגול
בקצוות שמתכנסים חזרה
כשהיא צריכה ורוצה ומבקשת משהו
וכשהיא מקבלת ופוגשת אותו יש בהלה
ופחד
וכל מה שבפנים מתחיל להתקומם
הגולם קם על יוצרו
כמה יופי יש בזה
בסערה של איתני הטבע הפנימיים
בבירור שזה מכריח
וזה מחמיא
ומתסכל
וכואב
ואין בעולם כמו סבלנות
לצעוד בדרך כי מה נשאר
נוהג בחושך
גשם
עוצר בצד
אמצע שום מקום
רוצה לתת לזה מקום
למדבר שמסביב
ולנחמה שאולי כן ואולי לא
המרחב הפוטנציאלי
שיכול ללכת לכל כיוון
זה מהות הריקוד
ריקוד בין נשמות
וזה השיר שמתנגן ברקע
ויש תפילה בתוך המקום הזה
יש רגש יש חיים
גם אם זה פחד
אתה מפחיד אותי
כמה עוצמה יש במשפט הזה
כמה סקרנות
כמה עומק
כמה חושך
כמה ערפל
בתוך הצינורות
הכל קורה שם
כמה שקט
וכמה רעש יש בשקט זה מדהים
עור התוף שלי נקרע מרוב שקט
והיא טמירה ונעלמת
חידה
אניגמה
יפה
עדינה
אבל רק לכאורה
כמו שני הפכים
אחד פרוע מבחוץ ורך מבפנים
ואחת עדינה מבחוץ עם אש וכאוס מבפנים
אל תפחדי
לא ממני
אבל בעיקר לא מעצמך
וזה מפחיד
זה משתק
זה מצמית
ככה לחפש בתוכי?
לפתוח
לחשוף
כמה אהבה יש בין ההריסות
וכמה כאב
אני עף
או על הרצפה
אי אפשר לדעת
ולא צריך לדעת רק להרפות
כמה שקט נמצא שם
בערפל
כי שם האלוהים
והוא איתנו
גם בצינור
באזור המעבר
שמוביל
ושואב
כשכל הנוזל הופך למוצק
וכל הרצפה מתחילה להפוך לאויר
כמה שקט יש בחוסר שליטה
בהתמסרות
הכניעה
ובהפך
או בכניעה
יש שקט
יש הרבה דברים
מה שאין שם זו חולשה
מסירת השליטה
אם יהא זה רצונך יהיה
ואם לא
אז לא יהיה
והיא צועדת אבודה
בין גבעה שבורה
שותקת
מדברת
צועקת
לוחשת
שותקת בצרחה
קורעת את העולם
כמו נחש שנקרע מהעור של עצמו
בסמרטוטי אור
עור
נשרפים בשאול
אם יהא זה רצונך
וכמה געגוע יש שם
זה לא חייב להיות למשהו שהיה
זה יכול להיות למשהו שאתה רוצה
שעוד לא היה
לרחוב ישן
לניגון עתיק
כינור צולע ושבור
מחוספס
בלי כיוון
בלי דרך
צלילים שמסתלסלים כמו עשן
מסביב לשולחן
תבחר מה לאכול
היא שואלת
ספק מזמינה
ואתה לא יודע כלום
אתה רק יודע שלא תסלח לעצמך
אם תישאר
ספרים ישנים בפינה
והזמן עוצר שניה
וממשיך להחליק
ואתה שואל
והיא עונה
מה שידעת כבר מזמן
אבל חשוב לשאול
ויותר חשוב להקשיב
לתת מקום
גם פיזי
וגם לא
המדבר הזה מעל המקום
מעל הזמן
והוא קשה
וצחיח
ואין בו מים
אפילו הנחשים והעקרבים לא כאן
כלום
ואתה לבד
בדידות מזוינת
שאתה לא מספיק לעצמך
קיבוץ נדבות
והיא אומרת לך תשוב לאוצרות שלך
ואתה מסתובב
נוהג ונוהם כחיה בלילה
נוהם במדבר לילות שלמים
כמיהה וכיסופים
פנימה
זו חידה
זו קללה או ברכה
חיים או מוות
אוכל את עצמך עד חידלון
או התהוות של חיים חדשים ולידה מחדש
זה פאלי או יוני
נחש או דרקון
הקצה נוגע בהתחלה
הנחש משיל מעצמו את עצמו
בסביבות השעה שתיים
פורומים מקוונים מתמלאים בדיונים חסרי תוחלת
ממושכים
על פרטים חסרי משמעות
ניתוחי סרק של אינטראקציות חברתיות
מול השקט המוחלט של הרחוב
כל הרעש הדיגיטלי הזה הוא בעצם ביטוי של געגוע
געגוע לשקט פנימי
לשלווה
יותר משקט חיצוני
משהו בפנים
מה שהרוב מפחדים להרגיש
