לא רוצה לדעת מה קורה, לא מרגישה שזה גורם לי להתפלל יותר, זה חוסם אותי, גורם לי לחרדה מטורפת.

מרגישה תנועות חלשות יותר כבר מהצהריים וממש מרגישה שזה בעקבות החרדה,

לא נושמת טוב.

ואני לא בבית, אצל חמי וחמותי והם לחוצים נורא

ובעלי גם.

ואני רוצה לאטום אוזניים וללכת לישון

אופציה להיכנס לחדר ולסגור את הדלת?

אז תרגישי בנח לא להיות מעודכנת כרגע בשום דבר. לא עוזר לך ולא לאף אחד...

חיבוק ובשורות טובות

לפי כמויות ההזעקות הבנו שהמצב נורא, אבל לא דמיינו עד כמה.

אני רוצה לקחת עכשיו טיסה לארץ אחרת. ובעלי לא רוצה. אני לא יודעת אם להזמין כרטיסים ופשוט ליקבוע לו עובדה שעוזבים.

אני מפחדת.

למרות שאני אחת שמתחלחלת מהרעיון של לצאת מהארץ...

כרגע מסתפקת בלדמיין מקום מוגן שבו כולנו נמצאים...

וכמובן מתפללת שיהיה כבר סוף לזה ודי. כי כמה כבר אנחנו יכולים. ה', בבקשה!!! אנחנו רוצים לגור בשלווה בארץ שנתת לנו...

היינו אמורים לטוס שבוע הבא אבל כנראה נבטל.

מרגיש לא מתאים ולא יודעת למה זה יותר מפחיד אותי משום מה

בחילות, הקאות, שלשולים

מסתובבת סהרורית בבית

כל הבוקר היינו במקלט, עלינו וירדנו כל כמה דקות.

רק במוצש נחשפנו לכל הזוועה, כל השבת מריצים סרטים בראש אבל לא ידענו מה המצב כי אין כולם פה דוסים..

עד שפתחתי חדשות

סרט אימה

קודם כל הבטחתי לעצמי שאני לא מתעדכנת מהחדשות בכלום!

מספיק מה שיש בוואצאפים...

ואני אשמור על עצמי במרחב הזה של הפורום.

כל השבת חג התעדכנו משכנים כי אנחנו הדתיים היחידים אבל לא הבנו את ההיקף.

מפחיד!!

פיזרו את התפילות פה בבוקר מחשש לחדירת מחבלים

אזעקות בלי סוף

ועכשיו החדשות הנוראות..

לא נתפס

את מפחדת?

והילדים?

אבל חשוב מאוד לתווך להם מה קורה בשפה מותאמת.

בשורות טובות וחיבוק גדול 

וסיפרנו להם שאיפה שאנחנו גרים (ירושלים) הכול בסדר עכשיו, אבל בדרום ליד עזה יש מלחמה כי מחבלים חדרו לתוך ארץ ישראל ויש כמה הרוגים (על זה היינו מוותרים אם כולם היו קטנים) ועכשיו צריך להתפלל, ולא לדאוג כי אנחנו כאן בסדר.

(ניסינו לשלב בין סיפור עובדות יבשות לבין הרגעות מתאימות)

אצלנו יש גם גדולים, אז היינו חייבים יחסית לפרט (כי הם בקלות יכולים לשמוע מחברים/לקרוא את החדשות למרות שאנחנו מסתירים), ועל הדרך גם הקטנים שמעו, כי גם ככה הם היו שומעים מהגדולים...

אם היו לנו ילדים רק מגיל שש ומטה, מן הסתם רק היינו אומרים שיש מלחמה רחוק מאיתנו ובואו נגיד ביחד פרקי תהילים. (את האזעקות הם כבר שמעו, הרי...)

עדיף לספר, זה לא משהו שאפשר להסתיר לגמרי בגלל היקף האירוע.

כמובן לספר לפי הגיל.

בת השש אצלנו גם עודכנה בהתאם לגילה.

סיפרנו שיש מבצע ואבא הולך לצבא והצבא שלנו הרבה יותר חזק ואנחנו ננצח ואז אבא יחזור הביתה.

את כל נושא האזעקות סיפרנו כבר בחג וגם היה לה "תפקיד" חשוב,

היא הדליקה כמה פלאפונים בחג.

(למרות שלדעתי היה ראוי שמבוגר ידליק אבל לרגל המצב לא התווכחתי ונתתי לה להדליק למי שביקש, סיפרתי לה שזה עוזר לצבא ולכן זה עכשיו מצווה והיא הייתה ממש בסדר עם זה)

והייתה תנועה ערה וחריגה מאוד של רכבים בכבישים אז הסברנו שזה החיילים שנוסעים לצבא אז צריך להיזהר ולא ללכת בכביש כמו כל שבת.

מבחינת היקף האירוע, אני מרגישה שאני אפילו לא מתחילה להבין, אז בטח שלא ילדים.

הגדולה שלי שמעה אותי מדברת בטלפון וכל רגע אני שומעת אותה אומרת תהילים ש"כל הגויים ימותו"

אני מפחדת עליה.

אני רואה שהיא עוצרת את עצמה מלבכות...

והאמת - אין ממש איך להרגיע אותם

אנחנו ניסינו להסיח את דעתם - לסדר את הבית, לפרק את הסוכה... ונתנו להם עלים מהערבות החבוטות שהם סגולה לשמירה.

בצאת השבת.

הילדים נהיו חסרי שקט רגישים מפחדים עצבניים

קיבלנו גם המון טלפונים

הסברתי להם שהאזעקות והמצב וביטול החגיגה של הקפות שניות זה בגלל שיש אירוע לחימה

זה לא הראשון לצערנו בעומדם עומדים על דעתם

אמרנו להם שאנחנו ישנים בממד ונהיה בבית ולא נחזור לגן

הסברנו שהשם שומר עלינו ונהיה יחד בבית ונשחק ב.. (כל מה שיש בערך)

אני שוקלת מחר לעשות להם 'הקפות שניות' בבית. לשחרר אותם קצת.

יש קצת ממתקים ושוקולד. נשים שירים

מקווה שישמח אותם קצת

וגם אותנו

מקווה לשמור להם על הנפש ושלא יחוו אותנו ככ לחוצים ועצובים ומשותקים. שלא לומר אבלים.

הבכורה שלי תכננה ללכת לכמה הקפות שניות... אבל ב"ה היא ניתבה את הצער למשהו חיובי, ופתחה מעין חמ"ל תהלים דרך הפלאפון שלה.

שאר הילדים באמת יזדקקו לשחרור כלשהו...

(ומזל שאנחנו בטוחים יחסית בביתנו)

שבויים כולל ילדים ותינוקות

שימותו שם בהמוניהם

ערים משש מהאזעקות

השכנים עדכנו אותנו מה קורה

בהתחלה חשבתי שמה שאומרים על חדירת מחבלים זה המצאה עד שהבנו שלא

והיה שלב של כמה שעות שאמרו שיש אצלנו חדירה וזה היה סיוט

רפואה שלמה ובשורות טובות לכולם❤️🙏

לא רציתי להאמין לכל מה ששמעתי. סרט אימה פחות מפחיד והזוי.

רוב היום בממד קטן, חשוך ובחלק מהזמן בלי מזגן

נפילות קרובות מידי בלי לדעת מה קורה

ילדים עייפים כי ישנו לילה 5 שעות ולא הצליחו לישון צהריים בלי מזגן

וילדים מאוכזבים כי כל כך חיכו לחגיגות שמחת תורה ובסוף לא יכולנו לצאת מפתח הבית

והמצב כל כך גרוע, שה' ישמור על כולם.

ומה בדיוק אני אמורה לומר לילדים? מה קורה?

הילד שלי מבקש הסברים מה זה האזעקות, והבומים, והעשן, ולמה אסור לצאת מפתח הדלת.

החלק של האזעקות האמת רוב בילדים כבר יודעים לתאר היטב, לצערנו כ"כ הרבה ילדים גדלו כתינוקות וכפעוטות על רקע זה.

להסביר שיש מחבלים (חמאס) שהם הרשעים ויש את חיילי צה"ל שהם בטובים,

הרעים מנסים לפגוע בטובים אבל לטובים יש את ה' ששומר עלינו ואת התפילות שכל מי שיכול מתפלל ועושה מצוות.

הרעים מנסים לזרוק עלינו טילים אבל לנו יש כיפת ברזל משוכללת שלא נותנת לטילים שלהם להגיע אלינו וזה הבומים שאנחנו שומעים, אבל לפעמים יש קצת שאריות של הטיל שנופלות ולכן צריך להיות במרחב המוגן.

לגבי אי יציאה מהבתים, אפשר לומר שהחיילים וכוחות הביטחון צריכים לעבור ברחוב וזה יכול להפריע להם להילחם ולכן חייבים להישאר בבית וכשיגידו לנו שמותר לצאת אז נצא.

עדיף למשוך קצת את ההסברים ולא לספר מיד הכל. אולי בחלק מהיישובים יבטלו את ההנחיות אז חבל להעמיס מידע שלא יהיה רלוונטי אליכם.

בכל מקרה כדאי להדגיש שגם כשאנחנו לא מבינים את הסיבה אנחנו תמיד פועלים לפי ההנחיות.

נראה לך שזה מתאים לגיל ארבע או יפחיד אותה מידי?

בשבת לא הסברתי לה האמת למה נכנסנו למקלט בכלל לא היה לי זמן לחשוב על זה. ועכשיו לא היה כבר די הרבה זמן אז מתלבטת אם לפצוח את הנושא בכלל

לק"י

אלא אם כן, היא שומעת דיבורים שעלולים להלחיץ.

אצלינו הם בני 8.5, 5.5, 3 ושנה.

כרגע הם יודעים שיורדים למקלט כי יש אזעקות, שני הגדולים יודעים שיש טילים.

אני כן אמרתי לגדול הערב שהמצב קשה יותר מהרגיל, ואני רוצה שנסביר לגדולים קצת יותר מה קורה, אבל לא בהרחבה.

לא רואה שזה יתרום להם משהו מלבד עוד פחד.

כי לטילים ואזעקות הם די רגילים.

אם יהיו עוד אזעקות תחזרי על ההנחיות.

אם היא שואלת מעבר ומפחדת מהיירוטים אז לדעתי עדיף לספר ולהסביר כמה שיותר בפשטות.

אנחנו גרים באיזור גבוה ושומעים המון יירוטים וזה מלחיץ. אז הסברנו וחזרנו על ההסבר שסיפרנו כבר בסבבים קודמים וגם יצאנו לראות יירוטים כדי שהילדים יתרגלו לצליל של היירוט. הסברנו שרק כשיש אזעקה יש חשש שיפלו שאריות של טיל אצלנו ולכן רק אז צריך להיכנס לממד.

מילואימניק בן 40..

צריכים כוחות..

והמחשבות הרעות נכנסות ומכניסות אותי לסרט רע

ואני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו

אבל חנוק לי בגרון

ואני יודעת שהוא יותר שמח כשאני מראה לו שאני חזקה (לא עזר לדמעות שירדו כשהוא נכנס לרכב בחג..)

ה' ישמור על כל עמו!!

שיחזור בשלום יחד עם כל חיילנו ואזרחינו.

את מוקפת באנשים שיכולים לתת לך תמיכה?

אנחנו יישוב פחות "קהילתי" לצערי.

השם ייתן לך ולכם כוח

וישמור עליו ועל כולם

ה' ישמור על כל עמו ועל חיילינו היקרים.

לק"י

בבוקר עלינו וירדנו 100 פעם בערך למקלט.

מזל  שיש שם מזרונים ומשחקים. אז היה בסדר סך הכל.

היה עדיף להיות מנותקים רוב השבת מכל הידיעות המלחיצות האלה.

אנחנו מחבקים אותך נביעה.

וקוראים תהילים

שה' ישמור עליו ועל כל החיילים... ועל כל עם ישראל.

ושישלח לך כוחות!!

מעריכה אתכם ממש!!

אין לנו ממד

מקלט נעול ולא יודעים איפה המפתח

ולמה התסכלתי בחדשות למהההה

חדשות מזעזעות

ובעלי הוקפץ לצפון ואני מנסה לא להראות מפוחדת בפני הילדים ☹️

שמענו חלקית במהלך החג.. הגיעו חבר'ה שבצבא עכשיו לישיבה בדרך לנקודת כינוס כדי לשאול את הרב כמה שאלות..

למזלי הייתי עסוקה בבוקר בשלשולים והקאות (של הילדה) אז פחות הייתי פנויה להלחץ מכל ההדים של הפיצוצים ששמענו.

מצב הזוי הזוי..

ובתוך כל זה גם כנראה נאסרנו אז לא יכולה לקבל תמיכה פיזית

אני בהתקפי חרדה מאז הבוקר ואני לא יודעת איך להיות גיבורה ליד הילדים ולהיות קשובה להם בכלל.

מכונסת בתוך עצמי.

זה עוד יותר מלחיץ את הילדים.

התעוררתי בבוקר מאזעקה, ופחדתי לרדת למקלט כי לא ידעתי אם הוא פתוח בכלל.

בעלי גויס בחג.

הייתה אזעקה בצאת החג,

ואיך שבאתי לכתוב לכן אז ירדנו למקלט בגלל עוד אזעקה.

והלב שלי דופק...

וזה מפחיד שאין ממד בבית...

נשמע מלחיץ מאוד ❤️

בשורות טובות 

יש משפחה עם ממד שנעים לך להיות אצלם?

האמת שבלי לנסוע להורים שלי/שלו,

אבל הוא לקח את הרכב כשנסע בחג...

לכולם פה אין ממ''ד, כי זה אזור מאוד ישן.

יוצאים או לחדר מדרגות או למקלטים.

תחשבי טוב כי במצב חירום אנשים מגיבים אחרת...

למשל את יכולה להתחנן שלא יספרו סיפורי זוועות בקול אבל זה לא נשלט.

לפעמים במקום לתמוך הם יכולים להיתמך בך.

לפעמים לילדים הכי טוב והכי נכון זה להמשיך בשגגה בבית שלהם.

אז תחשבי טוב אם את רוצה להיות שם.

אם כן- תשקלי אופציה של מונית.

אם לא- תבדקי אם יש אצלכם מרחב פנימי ללא קירות חיצוניים ואתם לא בדירת גג, תשקלי ששם יהיה מקום הפינוי שלכם.

כאמא לבד בבית את צריכה לקחת בחשבון גם את הכוחות שלך להעביר את היומיום ולדאוג לילדה, להיות גם אמא וגם אבא וכל זה לילדה בלי גן ובשגרת חירום הם נהיים יותר נודניקים.

אם יש לך אפשרות סבירה יחסית מוגנת אולי עדיף לישון שם וזהו.

ככה שזה יהווה לה תעסוקה מצויינת.

הבעיה היא שהם גרים בישוב בבנימין שהדרך לשם קצת מועדת לפורענות, ואי אפשר לדעת מתי האזעקה תתפוס אותך.

אצל ההורים שלו, הבעיה זה מה שהזכרת. הם פותחים טלוויזיה, ומציפים במידע. ולא בטוחה שזה יעשה לנו טוב...

אין לי מרחב פנימי בבית.

רק חדר מדרגות...

ואז כבר עדיף ללכת למקלט

אותי לפחות מעודד לפגוש אנשים.

שמעתי שהיו כמה אנשים בחדר מדרגות...

אבל בגדול אנשים נחמדים

תחשבי מחר מה את מעדיפה,

חיבוק גדול ושיהיה לילה שקט 🧡

לא מבטיחה שאצלנו זה בטוח, אבל בנתיים אין אזעקות. יש חדר אורחים + סלון גדול, אין ממ"ד אבל יש מקלט יחסית קרוב.

הלאאיו שמישה באמ תשתמש בהזמנה ותגיע!

נכנסתי בדיוק לחודש תשיעי ומהלחץ ניראלי יש לי צירים

היה לי כל היום לסירוגין

אם כלכך רציתי שיצא כי קשה לי וכבד  עכשו מעדיפה שישאר שם עוד קצת

ובעלי עם רשיון נשק שזה אומר שהוא מתנדב ומסייר בעיר בלילה וזה מלחיץ אותי

לא נותנת לראות חדשות וחסמתי לו כרגע את הווטסאפ אבל מובן לי שהוא שומע וישמע, בין השאר כי במקלט גם מדברים. 

דואגת

מפחדת

בדקתי שכל הדלתות, חלונות וסורגים נעולים

מנסה לנשום עמוק להירגע

לא מצליחה לישון

עוד בשבת - חג התחלתי לקרוא תהלים מהשמועות

קבלה טובה להיות סבלנית יותר עם הילדים

ובצאת החג- שבת נחשפנו לזוועה הנוראית.

"מזל" שהיו הרבה כביסות להתעסק איתן . אחרת הייתי משתגעת.

באכילה רגשית של החיים.

ואמלה פשוט מפחדת! לא מאמינה שזה קורה

בחג שרצו שמועות אמרתי שבדוק מגזימים

ואני מבינה שהמצב באמת פשוט רע

שה ישמור עלינו 

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

כנראה השום מצב

לק"י

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

קוראים לה שירה +972 55-688-1602

למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

לק"י

אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לק"י

אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.

כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.

יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

לק"י

למתקדמים להוסיף קצת ערק.

לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.

להגבי לה את הראש בשינה.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

רפואה שלמה!

או מי מלח באף

זה מייבש את הנוזלים

שמתי לה מי מלח באף, בצל חתוך והגבהה לראש... ב''ה אחר כך היא באמת ישנה יחסית טוב (ועדיין ישנה, היתה גמורה...).

תודה על כל העצות!

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.

בטח שהיית לא נחמדה.

אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.

מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.

מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.

ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.

זה חוסר רגישות בסיסית...

תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!! 

ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך אז תודה רבה

תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...

על הטיקט של הבגד?

לא כזה קטן...

אולי יש לו איזה בגד עם כיסים שאת יכולה להדביק בתוך הכיס?

כיסים שהם לא באמת בשימוש אבל כן יש מקום

תופרת בתוך הכיס עוד כיס ומכניסה את זה ותופרת שיהיה סגור לגמרי

וחיבוק🫂

מקווה שתגלי שהכל בסדר 

שיהיה סגור לגמרי

גם אם מרגישים שם משהו קשיח

זה יכול להיות איזה תווית או משחק שהוא דחף

באמת מלחיץ שיתפסו

אבל יותר מלחיץ לא לשים מקליט...

הכניסה אצל תופרת, בתפר של הגומי של המכנס

אבל לדעתי אם נתפס מקליט זה יכול להיות עבירה פלילית חמורה

לפני כמה שנים ביררתי עבור אחד הילדים וזה מה שאמרו

מציע לבדוק קודם

ואם זה בתיק זה יותר בעיה

משהו כזה

בטוחה שיש פה שידעו לדייק