לא רוצה לדעת מה קורה, לא מרגישה שזה גורם לי להתפלל יותר, זה חוסם אותי, גורם לי לחרדה מטורפת.

מרגישה תנועות חלשות יותר כבר מהצהריים וממש מרגישה שזה בעקבות החרדה,

לא נושמת טוב.

ואני לא בבית, אצל חמי וחמותי והם לחוצים נורא

ובעלי גם.

ואני רוצה לאטום אוזניים וללכת לישון

אופציה להיכנס לחדר ולסגור את הדלת?

אז תרגישי בנח לא להיות מעודכנת כרגע בשום דבר. לא עוזר לך ולא לאף אחד...

חיבוק ובשורות טובות

לפי כמויות ההזעקות הבנו שהמצב נורא, אבל לא דמיינו עד כמה.

אני רוצה לקחת עכשיו טיסה לארץ אחרת. ובעלי לא רוצה. אני לא יודעת אם להזמין כרטיסים ופשוט ליקבוע לו עובדה שעוזבים.

אני מפחדת.

למרות שאני אחת שמתחלחלת מהרעיון של לצאת מהארץ...

כרגע מסתפקת בלדמיין מקום מוגן שבו כולנו נמצאים...

וכמובן מתפללת שיהיה כבר סוף לזה ודי. כי כמה כבר אנחנו יכולים. ה', בבקשה!!! אנחנו רוצים לגור בשלווה בארץ שנתת לנו...

היינו אמורים לטוס שבוע הבא אבל כנראה נבטל.

מרגיש לא מתאים ולא יודעת למה זה יותר מפחיד אותי משום מה

בחילות, הקאות, שלשולים

מסתובבת סהרורית בבית

כל הבוקר היינו במקלט, עלינו וירדנו כל כמה דקות.

רק במוצש נחשפנו לכל הזוועה, כל השבת מריצים סרטים בראש אבל לא ידענו מה המצב כי אין כולם פה דוסים..

עד שפתחתי חדשות

סרט אימה

קודם כל הבטחתי לעצמי שאני לא מתעדכנת מהחדשות בכלום!

מספיק מה שיש בוואצאפים...

ואני אשמור על עצמי במרחב הזה של הפורום.

כל השבת חג התעדכנו משכנים כי אנחנו הדתיים היחידים אבל לא הבנו את ההיקף.

מפחיד!!

פיזרו את התפילות פה בבוקר מחשש לחדירת מחבלים

אזעקות בלי סוף

ועכשיו החדשות הנוראות..

לא נתפס

את מפחדת?

והילדים?

אבל חשוב מאוד לתווך להם מה קורה בשפה מותאמת.

בשורות טובות וחיבוק גדול 

וסיפרנו להם שאיפה שאנחנו גרים (ירושלים) הכול בסדר עכשיו, אבל בדרום ליד עזה יש מלחמה כי מחבלים חדרו לתוך ארץ ישראל ויש כמה הרוגים (על זה היינו מוותרים אם כולם היו קטנים) ועכשיו צריך להתפלל, ולא לדאוג כי אנחנו כאן בסדר.

(ניסינו לשלב בין סיפור עובדות יבשות לבין הרגעות מתאימות)

אצלנו יש גם גדולים, אז היינו חייבים יחסית לפרט (כי הם בקלות יכולים לשמוע מחברים/לקרוא את החדשות למרות שאנחנו מסתירים), ועל הדרך גם הקטנים שמעו, כי גם ככה הם היו שומעים מהגדולים...

אם היו לנו ילדים רק מגיל שש ומטה, מן הסתם רק היינו אומרים שיש מלחמה רחוק מאיתנו ובואו נגיד ביחד פרקי תהילים. (את האזעקות הם כבר שמעו, הרי...)

עדיף לספר, זה לא משהו שאפשר להסתיר לגמרי בגלל היקף האירוע.

כמובן לספר לפי הגיל.

בת השש אצלנו גם עודכנה בהתאם לגילה.

סיפרנו שיש מבצע ואבא הולך לצבא והצבא שלנו הרבה יותר חזק ואנחנו ננצח ואז אבא יחזור הביתה.

את כל נושא האזעקות סיפרנו כבר בחג וגם היה לה "תפקיד" חשוב,

היא הדליקה כמה פלאפונים בחג.

(למרות שלדעתי היה ראוי שמבוגר ידליק אבל לרגל המצב לא התווכחתי ונתתי לה להדליק למי שביקש, סיפרתי לה שזה עוזר לצבא ולכן זה עכשיו מצווה והיא הייתה ממש בסדר עם זה)

והייתה תנועה ערה וחריגה מאוד של רכבים בכבישים אז הסברנו שזה החיילים שנוסעים לצבא אז צריך להיזהר ולא ללכת בכביש כמו כל שבת.

מבחינת היקף האירוע, אני מרגישה שאני אפילו לא מתחילה להבין, אז בטח שלא ילדים.

הגדולה שלי שמעה אותי מדברת בטלפון וכל רגע אני שומעת אותה אומרת תהילים ש"כל הגויים ימותו"

אני מפחדת עליה.

אני רואה שהיא עוצרת את עצמה מלבכות...

והאמת - אין ממש איך להרגיע אותם

אנחנו ניסינו להסיח את דעתם - לסדר את הבית, לפרק את הסוכה... ונתנו להם עלים מהערבות החבוטות שהם סגולה לשמירה.

בצאת השבת.

הילדים נהיו חסרי שקט רגישים מפחדים עצבניים

קיבלנו גם המון טלפונים

הסברתי להם שהאזעקות והמצב וביטול החגיגה של הקפות שניות זה בגלל שיש אירוע לחימה

זה לא הראשון לצערנו בעומדם עומדים על דעתם

אמרנו להם שאנחנו ישנים בממד ונהיה בבית ולא נחזור לגן

הסברנו שהשם שומר עלינו ונהיה יחד בבית ונשחק ב.. (כל מה שיש בערך)

אני שוקלת מחר לעשות להם 'הקפות שניות' בבית. לשחרר אותם קצת.

יש קצת ממתקים ושוקולד. נשים שירים

מקווה שישמח אותם קצת

וגם אותנו

מקווה לשמור להם על הנפש ושלא יחוו אותנו ככ לחוצים ועצובים ומשותקים. שלא לומר אבלים.

הבכורה שלי תכננה ללכת לכמה הקפות שניות... אבל ב"ה היא ניתבה את הצער למשהו חיובי, ופתחה מעין חמ"ל תהלים דרך הפלאפון שלה.

שאר הילדים באמת יזדקקו לשחרור כלשהו...

(ומזל שאנחנו בטוחים יחסית בביתנו)

שבויים כולל ילדים ותינוקות

שימותו שם בהמוניהם

ערים משש מהאזעקות

השכנים עדכנו אותנו מה קורה

בהתחלה חשבתי שמה שאומרים על חדירת מחבלים זה המצאה עד שהבנו שלא

והיה שלב של כמה שעות שאמרו שיש אצלנו חדירה וזה היה סיוט

רפואה שלמה ובשורות טובות לכולם❤️🙏

לא רציתי להאמין לכל מה ששמעתי. סרט אימה פחות מפחיד והזוי.

רוב היום בממד קטן, חשוך ובחלק מהזמן בלי מזגן

נפילות קרובות מידי בלי לדעת מה קורה

ילדים עייפים כי ישנו לילה 5 שעות ולא הצליחו לישון צהריים בלי מזגן

וילדים מאוכזבים כי כל כך חיכו לחגיגות שמחת תורה ובסוף לא יכולנו לצאת מפתח הבית

והמצב כל כך גרוע, שה' ישמור על כולם.

ומה בדיוק אני אמורה לומר לילדים? מה קורה?

הילד שלי מבקש הסברים מה זה האזעקות, והבומים, והעשן, ולמה אסור לצאת מפתח הדלת.

החלק של האזעקות האמת רוב בילדים כבר יודעים לתאר היטב, לצערנו כ"כ הרבה ילדים גדלו כתינוקות וכפעוטות על רקע זה.

להסביר שיש מחבלים (חמאס) שהם הרשעים ויש את חיילי צה"ל שהם בטובים,

הרעים מנסים לפגוע בטובים אבל לטובים יש את ה' ששומר עלינו ואת התפילות שכל מי שיכול מתפלל ועושה מצוות.

הרעים מנסים לזרוק עלינו טילים אבל לנו יש כיפת ברזל משוכללת שלא נותנת לטילים שלהם להגיע אלינו וזה הבומים שאנחנו שומעים, אבל לפעמים יש קצת שאריות של הטיל שנופלות ולכן צריך להיות במרחב המוגן.

לגבי אי יציאה מהבתים, אפשר לומר שהחיילים וכוחות הביטחון צריכים לעבור ברחוב וזה יכול להפריע להם להילחם ולכן חייבים להישאר בבית וכשיגידו לנו שמותר לצאת אז נצא.

עדיף למשוך קצת את ההסברים ולא לספר מיד הכל. אולי בחלק מהיישובים יבטלו את ההנחיות אז חבל להעמיס מידע שלא יהיה רלוונטי אליכם.

בכל מקרה כדאי להדגיש שגם כשאנחנו לא מבינים את הסיבה אנחנו תמיד פועלים לפי ההנחיות.

נראה לך שזה מתאים לגיל ארבע או יפחיד אותה מידי?

בשבת לא הסברתי לה האמת למה נכנסנו למקלט בכלל לא היה לי זמן לחשוב על זה. ועכשיו לא היה כבר די הרבה זמן אז מתלבטת אם לפצוח את הנושא בכלל

לק"י

אלא אם כן, היא שומעת דיבורים שעלולים להלחיץ.

אצלינו הם בני 8.5, 5.5, 3 ושנה.

כרגע הם יודעים שיורדים למקלט כי יש אזעקות, שני הגדולים יודעים שיש טילים.

אני כן אמרתי לגדול הערב שהמצב קשה יותר מהרגיל, ואני רוצה שנסביר לגדולים קצת יותר מה קורה, אבל לא בהרחבה.

לא רואה שזה יתרום להם משהו מלבד עוד פחד.

כי לטילים ואזעקות הם די רגילים.

אם יהיו עוד אזעקות תחזרי על ההנחיות.

אם היא שואלת מעבר ומפחדת מהיירוטים אז לדעתי עדיף לספר ולהסביר כמה שיותר בפשטות.

אנחנו גרים באיזור גבוה ושומעים המון יירוטים וזה מלחיץ. אז הסברנו וחזרנו על ההסבר שסיפרנו כבר בסבבים קודמים וגם יצאנו לראות יירוטים כדי שהילדים יתרגלו לצליל של היירוט. הסברנו שרק כשיש אזעקה יש חשש שיפלו שאריות של טיל אצלנו ולכן רק אז צריך להיכנס לממד.

מילואימניק בן 40..

צריכים כוחות..

והמחשבות הרעות נכנסות ומכניסות אותי לסרט רע

ואני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו

אבל חנוק לי בגרון

ואני יודעת שהוא יותר שמח כשאני מראה לו שאני חזקה (לא עזר לדמעות שירדו כשהוא נכנס לרכב בחג..)

ה' ישמור על כל עמו!!

שיחזור בשלום יחד עם כל חיילנו ואזרחינו.

את מוקפת באנשים שיכולים לתת לך תמיכה?

אנחנו יישוב פחות "קהילתי" לצערי.

השם ייתן לך ולכם כוח

וישמור עליו ועל כולם

ה' ישמור על כל עמו ועל חיילינו היקרים.

לק"י

בבוקר עלינו וירדנו 100 פעם בערך למקלט.

מזל  שיש שם מזרונים ומשחקים. אז היה בסדר סך הכל.

היה עדיף להיות מנותקים רוב השבת מכל הידיעות המלחיצות האלה.

אנחנו מחבקים אותך נביעה.

וקוראים תהילים

שה' ישמור עליו ועל כל החיילים... ועל כל עם ישראל.

ושישלח לך כוחות!!

מעריכה אתכם ממש!!

אין לנו ממד

מקלט נעול ולא יודעים איפה המפתח

ולמה התסכלתי בחדשות למהההה

חדשות מזעזעות

ובעלי הוקפץ לצפון ואני מנסה לא להראות מפוחדת בפני הילדים ☹️

שמענו חלקית במהלך החג.. הגיעו חבר'ה שבצבא עכשיו לישיבה בדרך לנקודת כינוס כדי לשאול את הרב כמה שאלות..

למזלי הייתי עסוקה בבוקר בשלשולים והקאות (של הילדה) אז פחות הייתי פנויה להלחץ מכל ההדים של הפיצוצים ששמענו.

מצב הזוי הזוי..

ובתוך כל זה גם כנראה נאסרנו אז לא יכולה לקבל תמיכה פיזית

אני בהתקפי חרדה מאז הבוקר ואני לא יודעת איך להיות גיבורה ליד הילדים ולהיות קשובה להם בכלל.

מכונסת בתוך עצמי.

זה עוד יותר מלחיץ את הילדים.

התעוררתי בבוקר מאזעקה, ופחדתי לרדת למקלט כי לא ידעתי אם הוא פתוח בכלל.

בעלי גויס בחג.

הייתה אזעקה בצאת החג,

ואיך שבאתי לכתוב לכן אז ירדנו למקלט בגלל עוד אזעקה.

והלב שלי דופק...

וזה מפחיד שאין ממד בבית...

נשמע מלחיץ מאוד ❤️

בשורות טובות 

יש משפחה עם ממד שנעים לך להיות אצלם?

האמת שבלי לנסוע להורים שלי/שלו,

אבל הוא לקח את הרכב כשנסע בחג...

לכולם פה אין ממ''ד, כי זה אזור מאוד ישן.

יוצאים או לחדר מדרגות או למקלטים.

תחשבי טוב כי במצב חירום אנשים מגיבים אחרת...

למשל את יכולה להתחנן שלא יספרו סיפורי זוועות בקול אבל זה לא נשלט.

לפעמים במקום לתמוך הם יכולים להיתמך בך.

לפעמים לילדים הכי טוב והכי נכון זה להמשיך בשגגה בבית שלהם.

אז תחשבי טוב אם את רוצה להיות שם.

אם כן- תשקלי אופציה של מונית.

אם לא- תבדקי אם יש אצלכם מרחב פנימי ללא קירות חיצוניים ואתם לא בדירת גג, תשקלי ששם יהיה מקום הפינוי שלכם.

כאמא לבד בבית את צריכה לקחת בחשבון גם את הכוחות שלך להעביר את היומיום ולדאוג לילדה, להיות גם אמא וגם אבא וכל זה לילדה בלי גן ובשגרת חירום הם נהיים יותר נודניקים.

אם יש לך אפשרות סבירה יחסית מוגנת אולי עדיף לישון שם וזהו.

ככה שזה יהווה לה תעסוקה מצויינת.

הבעיה היא שהם גרים בישוב בבנימין שהדרך לשם קצת מועדת לפורענות, ואי אפשר לדעת מתי האזעקה תתפוס אותך.

אצל ההורים שלו, הבעיה זה מה שהזכרת. הם פותחים טלוויזיה, ומציפים במידע. ולא בטוחה שזה יעשה לנו טוב...

אין לי מרחב פנימי בבית.

רק חדר מדרגות...

ואז כבר עדיף ללכת למקלט

אותי לפחות מעודד לפגוש אנשים.

שמעתי שהיו כמה אנשים בחדר מדרגות...

אבל בגדול אנשים נחמדים

תחשבי מחר מה את מעדיפה,

חיבוק גדול ושיהיה לילה שקט 🧡

לא מבטיחה שאצלנו זה בטוח, אבל בנתיים אין אזעקות. יש חדר אורחים + סלון גדול, אין ממ"ד אבל יש מקלט יחסית קרוב.

הלאאיו שמישה באמ תשתמש בהזמנה ותגיע!

נכנסתי בדיוק לחודש תשיעי ומהלחץ ניראלי יש לי צירים

היה לי כל היום לסירוגין

אם כלכך רציתי שיצא כי קשה לי וכבד  עכשו מעדיפה שישאר שם עוד קצת

ובעלי עם רשיון נשק שזה אומר שהוא מתנדב ומסייר בעיר בלילה וזה מלחיץ אותי

לא נותנת לראות חדשות וחסמתי לו כרגע את הווטסאפ אבל מובן לי שהוא שומע וישמע, בין השאר כי במקלט גם מדברים. 

דואגת

מפחדת

בדקתי שכל הדלתות, חלונות וסורגים נעולים

מנסה לנשום עמוק להירגע

לא מצליחה לישון

עוד בשבת - חג התחלתי לקרוא תהלים מהשמועות

קבלה טובה להיות סבלנית יותר עם הילדים

ובצאת החג- שבת נחשפנו לזוועה הנוראית.

"מזל" שהיו הרבה כביסות להתעסק איתן . אחרת הייתי משתגעת.

באכילה רגשית של החיים.

ואמלה פשוט מפחדת! לא מאמינה שזה קורה

בחג שרצו שמועות אמרתי שבדוק מגזימים

ואני מבינה שהמצב באמת פשוט רע

שה ישמור עלינו 

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים

כל אחד מהדברים האלה שונה.

לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה

מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.

נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

מה את יודעת לעשות?

מה את אוהבת?

מה החלום שלך?

אולי הגיע הזמן לצאת לעצמאות?

זורקת פה שאלות, תנסי לראות מה רלוונטי עבורך

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

וסעודה בבית עם מניין. בעלי בישל, היה מקסים ממש ומרגש ואוירה מיוחדת.

(בלי משפחה בכלל אבל, מניחה שאצלכם זה לא המצב)

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע.