רק אני כזה?
זה מרגיש לי כל כך רע לדקדק עם אנשים אבל אם כולם באמת מאמינים בהם אז למה ברגעים כאלה פתאום הכל נעלם?
למה ברגע של קושי כזה שדווקא עכשיו אנשים צריכים להבין שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, אנשים מתרחקים קצת ותולים מבטחם בבני אנוש שלא יכולים לעשות כלום, במקום לרקוד עם הספר תורה ולשמוח עם השם יתברך אנשים הולכים לבתים.
זה רק אני או שזה מדד לאהבת השם של אנשים? רע לי להרגיש ככה כאילו אני צדיק בסדום כשאני לא, אבל באמת שהפחד הזה באמת לא מזיז לי בצורה דרסטית כמו כולם.
תפילה ורק תפילה זה מה שיעזור לנו, לי זה עוזר והלוואי שיעזור לכל עם ישראל!!!