בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
נֵר, וּמָזוֹן, וּבְשָׂמִים, וְהַבְדָּלָה.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
נֵר, וּבְשָׂמִים, וּמָזוֹן, וְהַבְדָּלָה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
"שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ".
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
"בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ".
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הגמרא (ברכות נב ע"ב) מביאה את ההסבר במחלוקת בית שמאי והלל אם מברכים 'מאור' בלשון יחיד או 'מאורי' רבים:
".כי פליגי במאור ומאורי דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא וב"ה סברי טובא נהורי איכא בנורא תנ"ה אמרו להם ב"ה לב"ש הרבה מאורות יש באור".
הסביר רש"י: "הרבה מאורות - שלהבת אדומה לבנה וירקרקת."
הריטב"א מביא את הסבר הראב"ד: "והראב"ד ז"ל פירש דהרבה תשמישין משתמשין בו אורה וחימום ובישול אוכל".
המאירי מסכם את שני הפירושים: "ב"ש סוברים שאין לנר אלא אור אחד והוא השלהבת, וב"ה סוברים הרבה מאורות יש לאור כלומר הרבה מאורות חלוקות זו מזו ושכלם מאירים לבנה אדומה ירקרקת שראש השלהבת מאיר בלובן ושיפוליו בצבע תכלת וגחלתו באודם והלכה כב"ה, וי"מ בה הרבה תשמישים להאיר ולהחם גופו ולהחם חמין וכן כתבוה גדולי המפרשים... ואין הדברים נראין".
צריך עיון במה נחלקו בית שמאי ובית הלל לכל אחת מהשיטות.
הרב קוק בעין אי"ה אומר שבית שמאי סוברים שיסוד הברכה זה על החום שלו:
"ע"כ ב"ש ס"ל שראוי לציין את הטובה של כח החום, שהוא היסודי והתמידי בטובת האש, הנוהג בין ביום בין בלילה, ע"כ רק חדא נהורא איכא בנורא, אחד הוא כח החם היוצא מכל חילופי צבעי האור".
לפי רש"י בית הלל חולקים וסוברים שיסוד הברכה זה על שהוא מאיר, ולכן מברכים 'מאורי' על הצבעים השונים של האור.
לפי הראב"ד בית הלל חולקים וסוברים שיסוד הברכה שמברכים על כל תשמישי האור.
אמנם קשה מאוד להגיד שלפי בית שמאי הברכה רק על החום של האש:
1. נוסח הברכה 'מאור', משמע שזה על האור שהוא מאיר.
2. המשנה הבאה מציינת: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו", ולא ראינו מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בזה. אם זה היה תלוי בחום לבית שמאי היה צריך להתקרב יותר נר כדי להרגיש את החום, ולא שמענו שיעור כזה.
3. הגמרא בפסחים (נד ע"א) אומרת על טעם ברכת מאורי האש: "ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור". הבראשית רבה (יא, ב) אומר בפירוש שזה היה כדי להאיר לו: "כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) 'ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני', אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי, מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד ולילה אור בעדני". לכן רואים שיסוד הברכה זה שהאור מאיר בחשיכה.
אפשר להגיד בבית שמאי שתי דרכים:
1. מברכים על יסוד האש עצמו שהוא נברא להאיר.
2. מברכים על האור כאחד כי האורות השונים משתלבים יחדיו ומאירים.
לפי רש"י בבית הלל מברכים על הגיוון של האור. לפי הראב"ד מוסיפים לברכה היסודית שהיא על האור שמאיר, גם את התועלויות הנוספות בחום ובישול.