תושבים יקרים,

במידה ולא נערכתם עם ציוד משפחתי עד כה, אנו ממליצים להיערך בהתאם להנחיות פיקוד העורף ולהכין את הציוד המשפחתי הנדרש בימים אלו.

למידע נוסף בנוגע מוכנות לחירום >>>

פורטל חירום לאומי | דף הבית

איך תשרדו בלי מאוורר, תאורה?

חוץ מזה שקיות לטיטולים, הקאות, 

ממתק לילדים להרגעה

מטען נייד

מחשב/מסך/משחק (כן, מסך מסיח דעת טוב זה גם למבוגרים יכול להועיל)

הרבה זמן. ובלי קשר צריכים איוורור

יש לכם איפה לשבת? כסאות פלסטיק? אולי מזרנים?

לגבי חיבור חשמל זה גם כדאי אפשר אפילו לקנות גנרטור נייד נטען

מגבונים

שקיות אשפה

קרקרים

משכך כאבים לילדים ומבוגרים

שעון

חבילת פלסטרים? (העיקר לעודד ילדים, לא בגלל חשיבות אמיתית)

תעסוקה לילדים אם רלוונטי - דפים צבעים מספריים ודבק, משחק הרכבה, חומרי יצירה שווים אם יש, ספרים, דובי/שמיכי, וכו

בקבוקים לתינוקות

מוצצים

קופסאות שימורים

תירס/טונה וכדו'

קרקרים

וערכת עזרה ראשונה 

חדש.

זה לא שיש עכשיו משהו חדש זה ההנחיות הקבועות שלהם לימי שגרה.

אם זו הנחיה שגרתית, אז אנחנו אף פעם לא עומדים בה. אף פעם אין לי כמויות של מים בבית שלושה ימים. עם אוכל אולי כן נצליח להסתדר כי תמיד יש מוצרים יבשים באיזושהי כמות (למרות שאף פעם לא באמת בדקתי אם זה מתאים לשלושה ימים. מן הסתם לא תמיד), אבל מים? אנחנו רגילים למים זורמים, אין לנו שישיות מים בבית...

בקיצור - נשמע שכן צריך לקחת את זה ברצינות, אבל הם מזכירים שזו ההנחיה הרגילה כדי שלא נילחץ ונחשוב שיש סיכוי גדול מידי שבאמת נזדקק לזה?

זו ההודעה שאני ראיתי

ואנחנו מדובר במקלט שכונתי. אז איפה אני אמורה להכין את הציוד - בבית או להביא מראש למקלט?

בישוב לא כתבו על זה שום דבר...

במלואה... אי אפשר ככ לדעת מה יהיה..

ולא סתם מפרסמים את זה...

אני גם לא עומדת בזה ברגיל אבל בע"ה מתכננת מחר לנסות כמה שאפשר בע"ה..

ולגבי איפה להכין- אני גם מתלבטת...

הממד שלנו בגודל 3*3.

יש בו מיטת קומותיים ומיטה נוספת נפתחת וארון בגדים שמכיל בגדים של 4 ילדים.

אנחנו משפחה בגודל דו ספרתי. כרגע נמצאים 10 מאיתנו בבית.

אם נאגור 3 ליטר לאדם * 3 ימים זה 90 ליטר רק למי שכרגע בבית, לא כולל הבנים שלא בבית - זה 10 שישיות  מים. איפה בדיוק זה יכנס בחדר כדי שגם האנשים יכנסו?

ועוד מזון ל 10 אנשים * 3 ימים?

בקושי אנחנו מצטופפים בחדר הזה..

ובממד שמה מלאי שיספיק לכמה שעות

שגם תושבי העוטף לא עמדו בה כמו כל עמ"י ולכן חלקם נתקעו מעל 24 שעות ללא מזון ומים.

אז מפיקים לקחים ומעלים מודעות לציבור שממ"ד צריך לכלול ציוד לשעת חירום. בשביל זה הוא נועד.

אז כן צריך להצטייד, אבל לא בהיסטריה אלא כי זה מה שהיה צריך לעשות כבר לפני שנים מסתבר.

לק"י

והשכנים פה אמרו שהצבע הירוק שצובעים בו חלק מקירות המקלט אמור להאיר ממש חזק.

רק שצריך לחדש אותו מידי פעם.

יש לנו מקלט בבניין, שעד עכשיו היה עמוס בדברים ורק עכשיו ניקו אותו. אבל בשביל להגיע אליו אנחנו צריכים לרדת שתי קומות (עם שמונה ילדים), וזה להיות עם שאר השכנים, כשלא תמיד אני במצב נורמלי בשביל "להיראות בציבור"...

וחוץ מזה, זה ילחיץ את הילדים עוד יותר ממה שעכשיו (כי כאילו זה "אמיתי" יותר), ולא בא לנו ליצור להם יותר מדי טראומות...

כרגע כשיש אזעקה אנחנו הולכים למסדרון, כי בו אין חלונות (וסוגרים את חדרי השירותים שהגישה אליהם היא דרך המסדרון - כי בהם יש חרסינות).

השאלה אם דחוף מבחינה בטיחותית שנרד בכל זאת למקלט... כלומר - איזה שיקול יותר חשוב פה: הפגיעה בנפש (שדי בטוח שתקרה) מול הפגיעה בגוף (שכנראה סיכויים קלושים שתהיה).

אנחנו גרים בירושלים... (היו פה הרבה אזעקות בשמחת תורה, והיום היו שתיים. אתמול לא היה בכלל)

אני מבינה אותך, שלא תחשבי, אבל בעיניי לפחות זו השתדלות נצרכת.

לק"י

הגדולים (כמעט 9 וכמעט 6) יורדים לבד. אנחנו מרימים את הקטנים (3 ושנה).

בעבר היינו יוצאים רק לחדר המדרגות.

יש משהו נחמד דוקא בלפגוש עוד אנשים ולא להיות לבד.

אני ישנה עם בגדים צנועים בדרך כלל, מקסימום מניחה מטפחת על הראש.

בימים אלה אני ישנה עם מטפחת וחזיה....

סביר להניח שמקלט עדיף על חדר מדרגות או מסדרון של בית.

אבל מבחינה נפשית - אני חוששת שחלקם ייכנסו לפניקה... (כבר עכשיו - ילד אחד לא מוכן לשמוע כלום על מלחמה, ילדה אחרת נצמדת לאבא שלה בכל אזעקה ולאחריה ועוד ילדה התחילה לבכות כמה פעמים בזמן האזעקות...)

ולגביי - ממש קשה לי להיות לבושה בבית כל הזמן כמו שצריך... (בעיקר מטפחת שזזה וכו') ולא נחמד לי לפגוש אנשים בזמן מלחמה, במיוחד אם הם יתחילו לספר סיפורי זוועות...

@פה לקצת - זו תגובה גם לך...

יוצאים לחדר המדרגות ועומדים צמוד למעלית.

היום הילדים עשו קיטנה במקלט אז באזעקה של 12 ירדתי אליהם לא מציאותי שנרוץ לשם 30 שכנים בזמן האזעקה...

רק הריצה עם מלא ילדים במדרגות מסוכנת בעיני ועדיף להסתתר במקום מוגן כמו מסדרון.

מדברת כאן על ירושלים.

אם הייתי בדרום מניחה שהייתי משתדלת להיות במקום עם קרבה גבוהה יותר לממ"ד

לק"י

מקומה 2 למקלט בהליכה מהירה.

אפשר לתרגל ירידה מהירה בלי ליפול.

רק התרגולים יכניסו את הילדים ללחץ...

(זה נשמע איום שאני אומרת את זה, אבל אהי מעדיפה שהילדים שלי ייהרגו חלילה מתוך בריאות נפשית, מאשר שיחיו לאורך שנים עם טראומה שנסחבת... וכיוון שחלקם ממש רגישים נפשית, יש לי מה לחשוש...)

וכמובן שקל לדבר, אבל אולי כדאי לטפל בפחדים שלהם.

והרבה מאוד מהתגובה הרגשית שלהם תלויה בעמדה הנפשית שלכם.

אני הייתי הופכת את זה למעין משחק. אולי אפילו ממציאה איזה שיר/דקלום ששרים/מדקלמים כשיורדים למקלט (@אמאשוני פעם כתבה שבדרום היה שיר שלימדו את כל הילדים לשיר כשהולכים לממ"ד, לא זוכרת פרטים מדוייקים. אני זוכרת נכון?)

אולי להחליט על שם קוד שכשאת אומרת אותו זה סימן שצריך להגיע למקלט (אפשר לבחור איזה ביטוי מצחיק, או משהו מחזק, אולי לתת לילדים להמציא).

ואז את מדליקה סטופר וכולם רצים ביחד למקלט (אפשר לקבוע מראש מי מהגדולים אחראי על מי מהקטנים), תוך כדי ששרים/מדקלמים את השיר/דקלום שהמצאתם, ובודקים תוך כמה זמן הגעתם ואם 'עמדתם ביעד'.

ואז כשיש אזעקה אמיתית, את יכולה להכריז בקול את השם קוד שלכם מהתרגולים שעשיתם, וזה יהפוך את זה ליותר מצחיק ומשחקי, ופחות מפחיד.

אפשר גם לתכנן משחק שמשחקים כשמגיעים למקלט, ואז זה גם ירגיע קצת את הלחץ, וגם ימנע יותר מידי דיבורים על נושאים אחרים.

כמה משחקים שעולים לי שיכולים להתאים:

'תן שם', אסוציאציות, אישיות, אישיות, כמו אישיות אבל לא רק של אנשים (כולל חפצים, חיות וכדו'), המלך אמר, ועוד.

אני רק מציעה (ועל הדרך שוקלת לעשות את זה גם אצלנו..)

אני יכולה להגיד שבבי"ס חנ"מ שאני עובדת בו, עשו הרבה מאוד תרגילים לאורך השנה (לא יודעת אם תמיד עמדו בזה, אבל בגדול אני זוכרת תקופות של לפחות פעם בשבוע תרגיל), והמטרה היתה שהתלמידים יכירו את התרגיל בתור משהו שהוא כבר מוכר, ואז בזמן אמת זה פחות מפחיד וכולם כבר יודעים מה לעשות.

ובאמת כשהיתה פעם אזעקה אמיתית, הצליחו להגיע למרחב מוגן די בזמן (אני לא הייתי שם, אבל ככה סיפרו). ומדובר על תלמידים עם אוטיזם קשה, שאחד הקשיים הגדולים שלהם זה במעברים ובשינויים לא צפויים.

האמת שאני מתלבטת אם שיר כזה ילחיץ את הילדים שלי. הוא נורא חמוד, אבל אני דימיינתי משהו יותר קליל שמדבר בעיקר על עצם ההגעה למקלט.

זה ששרים על זה שאנחנו מפחדים - זה מתאים למי שכבר מפחד, ואז זה אפילו חשוב. אבל אם אנחנו לא ממש מפחדים אלא רק מצייתים להוראות, אז זה עלול אולי לגרום להבין שיש ממה לפחד, ואז זה דווקא מזין את הפחד.

אולי אני אנסה להמציא לנו משהו אחר כשאני אלך לישון עכשיו...

לא זוכרת בדיוק, זה בעיקר עזר לי.. התנועות גוף ממש עוזרות.

העיקר זה הקצב. נראה לי גם ויתרתי על המסוכן חזרתי על המקום מוגן פעמיים..

שרתי את זה לתינוקת ולילד בן שנתיים. לא בטוחה שידעתי את כל המילים בכלל..

האמת שבינתיים חשבתי על משהו אחר. דווקא צריכה משהו בלי תנועות כי זה יהיה תוך כדי תנועה לכיוון המקלט.

אולי אני עוד אשנה קצת, אבל משתפת, אם מישהי רוצה לקחת (וגם לשנות) - אפשר בשמחה...

(דקלום בקצב, בלי מנגינה. אם רוצים מנגינה, אפשר להלביש אל זה על הרבה מנגינות, צריך רק לנסות...)

אחת, שתיים, שלוש

ישראל תמיד בראש

ארבע, חמש, שש

את החמאס נשרוף באש (לא היה לי חרוז יותר מוצלח...)

אנחנו עכשיו גיבורים

ביחד למקלט הולכים

ובעזרת ה', בקרוב ממש,

נזכה לבניין בית המקדש!

את יכולה להחליף ב "עם ישראל לא מתייאש"

אני באמת מרגישה שקודם אני צריכה להרגיע את החרדה אצלי... בינתיים מנסה לחבק אותם ולשיר להם ולחייך גם כשאני מתה מפחד ממה שקורה עכשיו עם בני המשפחה שבחוץ (באחת האזעקות היום בעלי והגדולה לא היו בבית כי יצאו להתנדב) - ולא מרגישה כרגע שאני מסוגלת ליותר מזה...

אבל אנסה...

הפחד שלך הכי מובן בעולם.

באמת אנחנו צריכים לעשות קודם כל עבודה עם עצמנו, בשביל לשדר לילדים את היחס הנכון.

אלופה שאת משתדלת להשרות אווירה רגועה וטובה גם כשאת לחוצה כל כך מבפנים.

חיבוק גדול והרבה הצלחה!

מקלט בבניין משותף - בתנאי שניתן להגיע אליו בזמן ההתגוננות העומד לרשותנו, או ללא תלות אם ניתן להגיע אליו דרך חדר מדרגות פנימי.

(אני לא חושבת שנצליח מקומה 4 להגיע למקלט עם שלושה קטנים בזמן ההתגוננות. הדרך למקלט עוברת בקומת הכניסה)

מקלט ציבורי - בתנאי שניתן להגיע אליו בזמן ההתגוננות העומד לרשותנו.

3. חדר מדרגות פנימי - ללא קירות חיצוניים, חלונות ופתחים:

בבניין מעל שלוש קומות במבנה ללא ממ"ד, ממ"ק או מקלט - יש לשהות בגרם מדרגות שיש מעליו שתי קומות לפחות, ואין לשהות בקומת הקרקע. בבניין מעל 3 קומות, כל קומות חדר המדרגות מוגנות פרט לקומת הקרקע ושתי הקומות העליונות.

(אצלינו יש 6 קומות)

אבל מניחה שהמקלט יותר.

@מתואמת הנה התשובה לשאלתך- 2 הקומות העליונות פחות מומלצות.

אני גרה באזור מאוד חם שיש בו הרבה נפילות ופגיעות אז לא לוקחת סיכונים

אין מקום מבחינתי למה קל או קשה לי, עושה מה שצריך כדי לשמור על החיים.

ופאניקה אצלנו יש בכל מקרה, הבומים מלחיצים מספיק

אולי אם הייתי בירושלים הייתי חושבת ומדברת אחרת...

לק"י

לנסות להסביר רציונלית.

ות'כלס זה באמת לא משנה אם זה טיל בודד או הפגזות של מלחמה בכל הארץ. מקלט בטוח יותר.

וליבי איתכם ועם הילדים. קשה להיות המבוגר האחראי.

בזמנים כאלה אני לבושה תמיד בצורה שיכולה להראות בה גם מול אנשים.

ישנה עם חזייה לדוגמא

ואצלך זה ילדים גדולים, זה לא שאת צריכה להוריד פיזית. זה פחות מסובך

רק חדר..לא פנימי אבל בררתי ויחסית הכי סביר שיש מהקיים

ואני גם לבד עם כולם .. אז זה מה יש

אבל אם היה לי מקלט לגמרי חושבת שזה חובה

אם אתם שניים אז פ'וט מתרגלים לעושת את זה מהר כמה שניתן

חושבת שלהיות יחד דוקא יותר מרגיע קצת

הלוואי והיה לי אופציה כזאת

ברגע שהבנתי שאין לי  את השמן אפילו לרדת לשכנים ליד

ואשאין מקלט ואין חדר מדרגות

אז עושה מה שאפשר ומבקתשת מה' שיעשה את שלו..

גם ככה כל המציאות הזאת שמטה לנו את הקרקע מהרגליים

ולסלק את החרדה זה מלחמת הקיום שלי כרגע

פגיעות בגוף לצערנו במלחמה הזאת הן רבות מנשוא, אבל פגיעות בנפש, בחרדה, זה משהו שיכול לקרות במספרים הרבה יותר גדולים, ואם אני יכולה קצת למנוע את זה - אז זה מה שאעשה...

חיבוק לך. איזה מצב מטורף

אני לא יודעת מה יהיה יותר קשה נפשית לילדים שלך.

את מניחה שלרדת למקלט יהיה יותר מלחיץ (ואת כמובן מכירה אותם יותר טוב ממני), אבל יכול להיות שלהיפך. הם ירגישו מוגנים יותר. הם נמצאים בחדר שבנו במיוחד כדי להגן מדברים כאלה.

ועוד רעיון כדי להרגיל אותם - אולי תעשו מחר פרויקט ניקוי ארגון המקלט? לכאורה בשביל שאר הדיירים, אבל אחרי שתעבדו קצת במקלט הילדים פחות ילחצו ממנו, וגם ירגישו גאווה שהוא נקי ומסודר, ואולי אפילו ירצו לרדת אליו.

אולי אנחנו באמת צריכים לבקר שם ולראות איך הוא עכשיו, כי כרגע הילדים נרתעים ממנו כי הם זוכרים אותו מלוכלך ומחניק...

(וטוב, אולי זה בעצם אני שלא מסוגלת לחשוב על להיות בו, עם הקלסטרופוביה שלי )

יש ממד אצל חמתי אבל בלי דלת  והוא ממש פיצי נכנסים אליו כולנו בעמידה צפופה וחלק כמובן עומדים ממש בפתח.

עדין כדאי ללכת לשם או להישאר בבית בחדר של אחד הילדים שהחלון שלו קטן ולכיוון חומת בטון ויש בינהם רווח של מטר בערך..

חוץ מסכנה של רסיסים במקרה שהחלון נשבר מהדף

אז אפשר לצפות אותו בסלוטייפ או בטפט (אולי גם להשאיר פתוח יכול לעזור)

כמובן אנמ לא מפיקוד העורף.. אבל זה ההיגיון שלי

ולא בחדר מדרגות כמו אצלנו

והיה שם הרבה יותר רגוע - לא שומעים את המשך האזעקה, לא את הבומים של הנפילות והיירוטים, דיבורים של מלא אנשים, חברה לילדים (ספרים, משחקים)

היה לילדים ככה הרבה פחות מלחיץ! 

זה לא שיקול

הגיוני לגמרי שכולם יצאו עם פיזמה. זה לא הזמן לבדוק אם הכיסוי ראש מכסה הכל או בערך..

שאפשר לוותר על הצניעות...

אם הייתי גרה יותר בדרום הייתי מדברת אחרת, כמובן...

אני חושבת שאת טועה להעריך את הסיכון.

כולם מתרגלים בסוף. יש ילדים רגישים בכל הארץ.

כניסה למרחב מוגן בשל שברי יירוט טילים של חמאס מעזה זה סיפור אחד.

טילים של חיזבאללה זה סיפור שונה לגמרי.

תהי עירנית למה שעלול לקרות.

בעיני חובה להכין את הגדולים. להסביר שגם גבול הצפון קצת מתחמם ואי אפשר לדעת מה יקרה.נאנחנו מתפללים שבע"ה הכל יהיה בסדר אבל לפי מצוות ונשמרתם *מאוד* לנפשותיכם, צריך לקחת בחשבון תרחישים שונים ולהתכונן אליהם גם אם הם מאוד מאוד נדירים.

אם הם יודעים על מה שקרה בעוטף עזה אפשר להסביר שזאת החזרה בתשובה הלאומית שלנו, לא היינו מספיק ערוכים וקרה מה שקרה. לכן עכשיו נעשה תשובה ונלמד להתגונן היטב לפי הנחיות פיקוד העורף ולהכין ציוד כמו שהם ביקשו.

רק יודעים שנכנסו כמה מחבלים וזהו.

אם הם ידעו הם יתמוטטו נפשית, ככה אני מרגישה... (ואולי זו אני הרגישה... מרגישה ממוטטת ממה שאני יודעת, למרות ששומרת על עצמי לא להיכנס לפרטים...)

הטילים של חיזבאללה באמת יותר מסוכנים. אם באמת חלילה יקרה משהו משם, אז נצטרך לשנות את ההחלטה הנוכחית...

היום התחלתי לטפטף להם את העובדה שהמקלט הוא המקום הכי מוגן שיש, והמסדרון לא מספיק...

זה באמת מטלטל כל החישובים האלו ואז צריך עוד להיות חזקים בשביל הילדים.

אוף ואוף.

לפחות אתם שניכם בזה. זה נותן חוזק ועוגן. אולי תשאירי לבעלך את ההתמודדות עם הסיטואציה ועם ההדרכה של הילדים אם קשה לך מדי? 

בעלי כרגע סובר כמוני, שעדיף לא להלחיץ אותם בירידה למקלט.

נדבר על זה שוב, ואם נחליט אחרת - הוא זה שידבר איתם (כשאני לידו).

מספיק טיל אחד בשביל להרוג

סליחה על המילים הקשות

אבל זה באמת פיקוח נפש

האזעקה היא כי יש טיל לאזור שלכם

וגם אם בד"כ זה בודדים - עדיין, המקלט יכול להציל חיים

כשאין אופציה אחרת - יוצאים לחדר מדרגות, או נכנסים לחדר פנימי

אבל אם יש אופציה - יורדים למקלט.

לצערינו הדרום מכוסה טוב יותר מאזורים אחרים בכיפת ברזל, וראינו יותר פגיעות בגוף במרכז או עוטף ירושלים.

אנחנו פינינו וסדרנו את המקלט, פרסנו דשא סינטטי שנשאר פתוח מסוכות.. והורדנו קצת משחקים. כל משפחה משחק אחד.

המקלט פתוח עכשיו וכל הילדים יורדים לשחק בו כי ממילא משעמם, והוא נעים לשהיה עכשיו.

מניחה שבצורה כזו אזעקה וירידה הכרחית למקלט לא תזעזע אותם.

מקוה בכל אופן..

סליחה על התקיפות

פגיעה בנפש היא קשה פגיעה בגוף לא פחות חס ושלום לא עליכם ועלינו

עם כל הקושי

לישון עם בגדי יציאה פשוט

לק"י

אני ישנה בקבוע עם חולצת טריקו וחצאית טריקו.

לא בגלל המצב, כי ככה נוח לי להניק.

אבל גם כותונת צנועה זה בסדר ליציאה החוצה.

גם אם בלילה זה לא בא חשבון, זה לא אומר שביום חשוב לעשות ככה. נדמה לי שאצלכם כל האזעקות היו בשעות היום, לא?

אפשרות ללילה - להכין ליד המיטה קפוצ'ון וללבוש מעל. אפשר לסיים ללבוש תוך כדי ירידה במדרגות.

בנוסף, אם חדר המדרגות שלכם עונה לדרישות (בלי חלונות ובלי פתחים חיצוניים, לא קומה ראשונה ולא 2 אחרונות), הוא הרבה יותר בטיחותי מאשר מסדרון פנימי בדירה.

אדבר אם בעלי כדי להחליט על שינוי מדיניות...

חדר המדרגות שלנו בלי חלונות, אבל יש בסך הכול שלוש קומות ועוד קומת כניסה (ואנחנו בקומה האמצעית).

להתארגן מראש על לבוש רגיל ולא פיג'מה בימים אלה.

זה ממש חשוב במיוחד שיש מטחים ופגיעות ישירות!!

אסור לקחת סיכונים!!!

גם גרה בירושלים ומבינה אבל אסור להיות אדישים ושאננים למצב.

שכחתי לכתוב שיש עוד קומה מעלינו.

אז עכשיו השאלה אם הטילים של חמאס מסוגלים לחדור שתי קומות...

(אני יודעת שהחישובים האלה נשמעים קטנוניים, אבל באמת שאני לא יודעת מה עדיף... כי דואגת גם על נפשם של הילדים...)

אבל הם יכולים הרבה יותר מזה

אתמול גראד פוצץ 3 בתי דופלקס במקביל... זה לא שיקול בכלל

יורדים 4 קומות למקלט, ארבעה ילדים- תינוקת, וילדים בגילאי 3, 4.5, 6. בעלי אמר שמספיק חדר מדרגות אבל קראתי שעדיף מקלט אז יורדים...

הגדולים יורדים בכוחות עצמם, התינוקת בידיים, בת 3 לפעמים בעצמה ולפעמים בידיים תלוי בפניות ובזריזות. יורדים עם חיוך! אמרנו לילדים שיש מספיק זמן להגיע. כן מזדרזים (הבן שהיה בשרותים ירד בלי מכנסיים נגיד) אבל גם לא נלחצים כי יש דקה וחצי וזה מספיק.

הפכנו לחוויה- יש לנו ספר חדש של דוד אריה וקוראים פרק במקלט. הגדול מחכה שנרד שוב🙊 יש גם וופלים לסיטואציה. וגם, יש לנו שכנים חמודים עם הרבה ילדים וכל הילדים יורדים ביחד אז האווירה טובה. אצלך יותר גדולים, זה בטח יותר מסובך מזה...

אני ישנה עם חולצה ארוכה וחצאית. (בלי חזיה- מקסימום אחזיק את התינוקת בידיים. כובע השארתי בשקית ליד הדלת לקחת מהר ולחבוש כשאספיק).

איך הופכים את זה לחוויה באווירה טובה.

כי כרגע גם הריצה למסדרון (לא שבאמת צריך לרוץ, כי יש דקה וחצי, אבל זו ההרגשה שנוצרת) מלחיצה אותם...

ונראה לי שאפילו על בת הארבע וחצי זה לא "יעבוד" אם נבטיח לה סיפור במקלט... (היא בחרדות בכל פעם שיש אזעקה ורוצה להיות רק ליד בעלי, גם אם הוא לא נמצא... וגם בין לבין היא מחפשת אותו כל הזמן...)

כשהילדים הגדולים יותר מבינים ויותר נלחצים ואס זה מלחיץ גם את הקטנים...

אין שכנים עם ילדים בבניין? אני מרגישה שהאווירה שכל הילדים יחד דווקא עוזרת להפוך את הכל לקליל יותר.

גם בן הארבע שלי יותר לחוץ... במוצ"ש הוא נבהל מכל רעש וחשב שזה אזעקה. אבל איכשהו הוא נרגע קצת, לא בטוחה מה עזר, אולי באמת הספר והוופלים, והחזרה על זה שאנחנו כל הזמן איתו ושומרים עליו.. 

וכתבתי בהודעה אחרת שכתבתי פה רעיונות למשחקים שאפשר לשחק במקלט (משחקים של דיבור... אפשר להזמין את כולם להצטרף, אם יזרמו איתכם...).

אני הייתי בוחרת משחק אחד שיהיה לך בראש שזה המשחק לזמן המקלט. שלא תנסי לזכור את כל הרשימה ואז בסוף בזמן אמת מרוב לחץ לא יעלה שום רעיון לראש...

דווקא לעשות תרגולים יכול ממש לעזור לדעתי - הריון ולידה

הוא זה שצריך להרגיש לא נעים

אני אצל ההורים שלי

וממש לא מתביישת לבקש מההורים שלי להחליף נושא או לעבור לאנגלית.

אני מבצעת בזה את התפקיד שלי שהוא לשמור ככל הניתן על הרווחה הנפשית של ילדי.

הרעיון של @בארץ אהבתיהוא רעיון מעולה. אם תצליחו לסחוף את כל המקלט למשחק הכי טוב

ואם לא - לפחות ילדייך יהיו עסוקים ופחות יקשיבו לשיחות

אפשר: אישיות (גרסאות - אישיות תנ"ך, משחק ניחושים של כל דבר בעולם - צריך לגלות גם קטגוריה או לבחור מראש)

ארץ עיר

בור ועם הארץ

קונטאקט (לא זוכרת בדיוק איך הולך)

אפשר להדפיס רשימה ולתלות שם ככה לא צריך לזכור

אפשר להוריד משחקי קופסה מהבית (אפשר גם שכל משפחה תוריד אחד או 2) העיקר שהילדים יהיו עסוקים.

כדי להפוך אותו לידידותי יותר לקטנות.

לקנות בובות חדשות שיחכו להן שמה.

דיברתי מקודם עם בעלי, הוא אמר שגם ככה אין סיכוי שנגיע למקלט בתוך דקה וחצי עם כל הילדים, ואם ניעצר ליד דלת הכניסה (שעשויה זכוכית כזו) זה יהיה אפילו יותר מסוכן.

הוא אמר שאולי כן כדאי שנשקול לצאת לחדר המדרגות, שבכל זאת יותר ממוגן מהמסדרון...

לשים לב, אם יש שכנים מלמעלה שיורדים למקלט שאתם לא חוסמים להם את המעבר.

ובנוסף שהמדרגות מספיק מוגנות, רק קירות פנימיים ולפחות 2 קומות מעליכם.

ואולי כדאי לבדוק לא בזמן אזעקה כמה זמן לוקח לכם לרדת למקלט, כדי לדעת בפועל אם זה אפשרי.

השאלה בכמה נפגעים בדרך...

(ילדים שנופלים במדרגות, ילדים שקופאים מחרדה, הורים שמנסים לעזור לכולם ובו זמנית להספיק את זמן הירידה למקלט...)

בכל אופן, דיברתי עם בעלי על זה, והוא החליט אחרי שיקול דעת שנכון לנו יותר לא לרדת למקלט. וכשהמשכתי להיות לחוצה, הוא אמר שהוא "אחראי הביטחון" בבית, ושאסיר את הדאגה הזו מלבי.

לי זה עדיף ככה...

אבל יש המון שידורי חוסן וספרים לילדים שמדברים על זה. אחפש ואשלח.

עדיף שיהיה קצת לחץ אבל שהחיים יינצלו2

אבל נראה לי שכן. הגדולים יורדים מהר מקדימה, לקטנה לוקח קצת יותר זמן אבל גם היא ממש מזדרזת מתוקה כזאת. כולם קופצים ברגע שהאזעקה מתחילה.

באמצע הלילה לא היה לנו- אבל אנחנו בונים על זה שאני עם התינוקת בידיים, הבכור בכוחות עצמו והשניים האחרים בידיים של בעלי אז זה אמור להיות גם זריז (הם כולם באותו חדר).

לא הצלחתי להתארגן על כל הציוד שכתוב פה..

אין לי איך לצאת לקנות כל כך

נגיד אין לי תאורת חרום או פנס או מטען נייד

והילדים שלי מפחדים מחושך מוחלט

זה בדר''כ נפוץ שאין חשמל?

ומי שלבד עם הילדים- יש לכן טיפים איך שורדים את זה?

אצלינו ב-ר''כ אין אזעקות ברגיל.ואף פעפ לא -רה לי בלי בעלי בבית

אז פתאם הכל מלחיץ יותר

במיוחד שזה לא ממד ולא חדר ממש פנימי (אבל בדקתי עם האחראי מהפיקוד וזה האופציה הכי סבירה במצב הנתון)

אולי הם לא כאלו מאירים, אבל לפחות קצת.

אבל בעז''ה אקנה מחר

אין הרבועוה הרגע בוקר ברירות כרגע

הן ההנחיות שמופיעות באופן קבוע בפיקוד העורף ולוקחות בחשבון מצב של רעידת אדמה שבו אתם עלולים להיות לכודים בממד עד שיחלצו אתכם.

ברעידת אדמה מן הסתם גם סביר שהתשתיות כמו חשמל ומים יקרסו.

מה שכן, גם עכשיו במלחמה יכול להיות מצב שבו טיל או רסיס פגעו בקו חשמל ואז אין אסםקת חשמל עד לתיקון וכו ולכן כדאי כן להערך עם הדברים שפיקןד העורף מפרסם.

לא הייתי רצה עכשיו לקנות אבל כן מנסה בימים הקרובים להתארגן על זה

בממד.

הדלקנו פנסים בפלאפון.

אבל היה לנו תאורת חירום מחוץ לממד אז העברנו לממד שיהיה לפעם הבאה

ממליצה לקנות, לנו זה מועיל גם בשגרה אם פתאופ יש הפקסת חשמל

לק"י

אבל יש לנו שכנים לא דתיים שבאו עם פלאפונים שהאירו לנו.

ושכנה אחת הורידה את תאורת החירום.

ודוקא רציתי לקנות תאורת חירום בלי קשר למלחמה, בעקבות הפסקת חשמל אחת שהתחילה בשישי ונמשכה עד אחרי כניסת שבת, אבל כמובן שזה לא קרה🤦‍♀️

אז היום קניתי 2- אחת לבית ואחת למקלט.

לא יודעת אם זה בטיחותי מבחינת זכוכית.

וכמובן צריך להיזהר משריפה.

סיטואציה קצת הזויה

בת כמה הבת שלך?

איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה

בעלך איתך? מכיל?

חיבוק 🫂 ענק 

ילדה לא קלה, לא אשקר

אבל ילדה!

הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר

ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה

אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים

מבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...

(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)

אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)

אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)

עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:

את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)

בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...

תרגישי טוב ומזל טוב!

ובואי נגיד שידעתי למה

אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית

ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב

פשוט עשתה לי רע

או בייביסיטר?

התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...

(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)

וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️

איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....

חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...

מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)

וחיבוק ענק

זה לא קל

לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים

יש לך אולי אפשרויות אחרות?

בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?

בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה

ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי

לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם

רק רוצה לומר מזל טוב!

וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️

אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)

אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה.. 

זה בדיוק מה שמפריע לי

הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי

אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז

ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.

האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.

בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר

יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.

לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.

שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית

מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה

ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל

מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים

באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?

האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור

להורים שלי קשה כבר מזמן..

אז

א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים

ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר

השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.

ג. שכנים

ד. משפחה אחרת אם יש

וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה

ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב

או לפצל בין חברים של הילדים

בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר

ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס

עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים

או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים

אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית

ובעיקר נפשית

אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה

וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה

אם לא מצפים

לא מתאכזבים

יש הורים ששומרים

ויש גם הרבה שלא ..

מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.

שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?

ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.

ולפעמים לא צריך פתרון

כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו

סתם דוגמא.

ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים

והאישה בבית חולים.

בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.

ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך

מאשר לעזור עם הילדים.

גכ סוג של פתרון

ברור שלא

יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל

אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא 

יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.

בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים

זה קצת פטאטי

מבינה את התסכול

בלי קשר

להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.

גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.

אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.

זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,

את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.

ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.

זה מאוד מאוד קשה.

ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.

היא הנכדה שלה.

וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.

זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.

חיבוק גדול אהובה.

נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.

אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית

אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה

אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)

ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,

ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.

אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים

ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם

ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך

אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך

כי ילדת...

אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך

זה לא יעזור

תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך

חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)

בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.

בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.

אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.

משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!

באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע

מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?

אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי

(יש לי הרגשה שזה לא יהיה קביל, כי למלא ילדים יש ירידה בשמיעה בגלל נוזלים...)

בכל אופן, אם יש קושי בשמיעה ובהבנה וידוע על נוזלים - אז למה שלא ימהרו לנתח? בטח בגיל צעיר, שזה משמעותי לשפה... (אבל האמת שגם בזה אין לנו ניסיון כי הלכנו למנתח פרטי)

עם ילד אחר שלנו, אשתדל לעדכן אותך איך הצלחנו...

אבל כרגע אנחנו מסתבכים😐 (אמרו לנו לפנות לרווחה. נכון לעכשיו הם לא עונים...)

נראה לי שביטוח לאומי זה אחד הגופים שהכי קשה לפנות אליהם, ובטח לקבל מהם משהו...

אבל אולי תתייעצו עם רופא הילדים? לפעמים הקופה יכולה לעזור בזה...

בירושלים גם לפני 20 שנה לא ענו לנו

לגבי תביעה נראה לי מספיק דוח רפואי שמתאר בצורה מפורטת את הבעיה

הרווחה יכולים לכתוב דוח סוציאלי אבל לא ידוע לי שזה נחוץ לביטוח לאומי

כל כך קשה לי שאנשים לא מכירים מי יכול לעזור להם.

יד מכוונת זה שירות של ביטוח לאומי שנועד להנגיש שירותי מיצוי זכויות והכנה לוועדות הרפואיות שלהם, כדי שלא תצטרכי ללכת למקומות שעושים את זה בתשלום.

אני לא יודעת מה בדיוק הצרכים שלכם והאם אתם אמורים לעבור ועדה רפואית (כולם עוברים בסופו של דבר?) או לא, אבל הייתי בכל מצב מתקשרת אליהם כדי לשאול ואולי הם יוכלו לעזור.

שמה פה קישור מהאתר שלהם, תנסו, מה יש להפסיד

השירותים הניתנים ביד מכוונת - סניפים וערוצי שירות | ביטוח לאומי

לא ממש עזרו לי, שלחו אותי לאיזה עו"ד חיצוני והוא סתם קישקש . אותו מתוק עם אסתמה קשה וגם עם עיכוב התפתחותי ובדקתי לבד והבנתי שאני עונה על כל הקריטריונים, היינו בוודעה ודחו אותנו על סתם מצאו סיבה מתחת לאדמה למה לא לאשר. רק אישרו מעון שיקומי שכרגע החלטנו לוותר ולטפל בעצמנו אבל לא קיצבה. התייעצתי עם ארגון אחר לא יד מכוונת והם באמת כיוונו אותנו, מקווה שיצא מזה משהו.

תמיד כדאי להתייעץ ולבדוק בגוגל זכויות, היום הכל שקוף

לכן שהיינו בבדיקת שמיעה והבודקת עברה על התיק שלו ועל הבדיקת שמיעה אמרה שכדאי לנו לבדוק את הזכויות שלו

ובכל מקרה כדאי לך להגיש תביעה חדשה בגיל 3

אז הקריטריונים אחרים וילד שזקוק להשגחה עזרה וטיפולים רפואיים כנראה זכאי לקצבה

הבן שלי לא קבל קצבה עד גיל 3 וגם בגיל 3 נתנו לו חלקי

רק אחרי ערעור הוא קיבל 100%

נראה אם יהיה לי כח להתעסק עם זה, סתם התישו, כי באמת היה לי הכל והכל היה להם על מגש של כסף

מחר יש לנו ייעוץ פרטי משולב של אא"ג עם רופא ריאות נראה מה יוחלט

אני כל הזמן עסוקה סביב התרופות שלו- הטיפולים- מחלות חורף- ועכשיו גם השמיעה אז אין לי כח לדברים אחרים שמתישים.

וכן, עבודה במשרה מלאה במקביל

ובעלי פחות מבין בבירוקרטיה אז הכל עליי בקטע הזה

אולי כדאי לך לשלם למישהו שיעשה את זה כי זה יכול להיות שווה הרבה כסף

שהרבה פעמים דוקא מי שזכאי לא מקבל

כי בסוף זה בירוקרטיה לא פשוטה

ומיש באמת יש לו בעיה עסוק בטיפול במצבו הרפואי

ואין לו פנאי לעסוק בהוצאת קצבה..

אם את לא מצליחה לבד אני כן חושבת ששווה אחרי בירור לשלם למישהו שיוציא לך את הקצבה כי בסוף זה מקל 

באסותא פרטי

אבל זה היה לפני הרבה שנים

לא יודעת איך זה היום

אבל כדאי להזדרז כמה שיותר כי זה יכול לפגוע בצורה משמעותית בהתפתחות השפה

האסתמה. רופא ריאות אמר לי רק בבית חולים, המצב שלו מעט מורכב , הוא יצטרך להישאר לאשפוז לילה-2 אחרי הניתוח גם לוודא שלא מתחיל משהו עם הריאות

הבנתי שהרבה פעמים מחכים לראות ירידה עקבית במס בדיקות כדי לנתח

אז אולי באמת לא ימהרו לנתח...

אם יש באפשרותכם, נראה לי שהכי כדאי לפחות להתייעץ עם רופא פרטי מומחה, או לבקש ייעוץ עם רופא מומחה בקופה.

אחד מהם עם אסתמה

אסותא זה בית חולים

אם היום הם כבר לא מקבלים עם אסתמה

אולי אפשר פרטי בבית חולים רגיל 

די הלחיץ אם נעשה באופן פרטי כמו אסותא. זה היה לפני מס חודשים שהירידה בשמיעה היתה עוד בסדר, עכשיו יש לו ממש ירידה בשמיעה. וזה מסביר את האי שקט שלו בבית לאחרונה

אולי יש להם אנטרס שנטפל רק בביה"ח? 

ומהרופא הנוכחי לבקש את ההסברים לבעייתיות.

לפעמים יש להם אינטרס לפעמים לא. בלי להבין את הדברים לעומק ולהצליב חוות דעת שאתם מבינים מה עומד מאחוריהן, יהיה לכם קשה לדעת. 

לפני שהייתי הולכת לביטוח לאומי, הייתי רצה לנתח אתמול לטובת ההתפתחות של הילד.

ירידה כזאת כאשר היא קבועה- מזכה בקצבה בביטוח לאומי, אם זו ירידה על רקע נוזלים

אז לא.

כי אצל הבת שלי גם יש ירידה והרופא נתן סירופ כזה לנסות לייבש את הנזולים

לכן לא יודעת אם ימליץ לנתח ואם כדאי להתעקש, הולכת להתייעץ בפרטי אז זה שונה קצת ממה שהייתי עד היום

ירידה קבועה לא ניתן לטיפול על ידי ניתוח, אלא נותנים מכשירי שמיעה.

נוזלים זו סיבה לירידה בשמיעה שהיא 'ברת תיקון'. לפעמים מחכים לראות אם מצליחים לייבש את הנוזלים לבד. אבל אם הוא כבר עם עיכוב שפתי, אז לא ממליצים להתעכב בדרך כלל.

ולגבי ביטוח לאומי - אין לי ניסיון בהקשר של שמיעה, אבל אני זוכרת שהוא מקבל טיפולים פרא רפואיים בכמה תחומים, אז יכול להיות 'יש לו עיכוב התפתחותי ברמה שמספיקה לקבל קצבה מביטוח לאומי. אני חושבת שמי שמגדיר את זה זה נוירולוג התפתחותי (ואם הוא אכן יקבל קצבה, אז יש אפשרות להכניס אותו למעון שיקומי, ואז הוא יקבל שם את כל הטיפולים, ובכלל מעטפת שתקדם אותו הרבה יותר, כי כל הצוות ימשיך את ההנחיות של הצוות הפרא רפואי לאורך כל השבוע).

אם זאת ירידה קבועה אין מה לנתח אלא רק להרכיב מכשירי שמיעה.

ירידה הולכתית על רקע של נוזלים לא מקבלים קצבה מהביטוח לאומי- כי היא זמנית וברת טיפול (ניתוח כפתורים)

ירידה עצבית- קבועה כן אפשר לקבל קצבה (החל מ40-45DB)

ע"ג הסיכום בדיקה?

שהוא היה תינוק הוא לא עבר סינון שמיעה, רק בפעם ה 3 עבר בדיקת ברה ממש גבולי

אחכ עשינו בדיקות נוספות שכבר גדל ואז ראינו ירידה בשמיעה

יכול להיות שזה משהו קבוע שלא שןמע ולא קשור לנוזלים? או שאם ברה יוצאת תקינה אז סומכים על זה 100%  ?

אני יכולה להסביר לך את המשמעות.

(עבדתי פעם בתור בודקת שמיעה..)

יש קצבה זמנית. ז"א לא משהו קבוע אבל כרגע הוא זקוק ליותר טיפול (ואתם מן הסתם תשמחו על הכסף הזה שיאפשר לכם לטפל בו בשרפ בצורה טובה)

העיקרון של ביטוח לאומי בקצבה אצל ילד זה צורך ביותר השגחה מהרגיל.

לא אכפת לו כמה עולים הטיפולים הרגשיים/פרא רפואיים, כמה קשה לילד וכמה הוא מסכן.

אם בגלל הירידה בשמיעה הוא זקוק ליותר עזרה מכם מילד בן גילו, דורש הרבה טיפול (מה שפוגע בעבודה שלכם) זה עילה לתביעה

תנסו לשאול עוס בקופח, זה צעד ראשון ובסיסי

ובריאות לילד, בהצלחה!

לא על ירידה בשמיעה, ולא על עיכוב שפתי, בטח בגילאים של מתחת ל 3. 

אבל הבן שלי נולד במצב יותר גרוע, ב"ה בגיל חצי שנה בערך התגלה שזה נוזלים ולא בעיה עצבית, ועד היום (כמעט שנתיים) השמיעה שלו לא בנורמה, עיכוב שפתי קל, ואף אחד משלל הרופאים ואנשי המקצוע שדיברנו איתם לא אמר לנו שמגיע משהו מבט"ל בגיל הזה. אם את מגלה שכן אשמח לעדכון!

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.

אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...

אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)

זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?

ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

אין דרך אחרת לאיסוף?

או תורנות עם שכנות

ממש קשוח במזג אוויר הזה ואחרי לידה בכללל

להרים עגלה במדרגות בעיני יותר קשה לגוף ממנשא

כן אנסה שאני אוספת רק חלק- יקצר את הדרך..

גם לי יש 3 איסופים שונים

ובאמת ברגל לוקח יותר זמן

אבל כן זה נשמע לי הרבה

אבל מניחה שזה המצב..

אחרי לידה נשמע לי מאוד קשוח עם קטן

לק"י

גם לי לוקח קרוב לשעה.

ומגיל חודש וחצי או מנשא או עגלה ומנשא (שמה בעגלה, ואם הוא לא רגוע, אז מעבירה למנשא).

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

עולות/יורדות לגן או באמצע הדרך?

אצלנו היו מדרגות לגן אז באתי טיפה יותר מוקדם וכשבאה אמא שאני מכירה ביקשתי ממנה שתביא את הבת שלי / שתשמור על התינוק

ניסיתי כל מיני אופציות, הכל לא היה נוח ככ. כשקצת גדל הייתי משאירה את העגלה / הדונה (אם באתי עם הרכב)  ועולה במדרגות עם התינוק בידיים

בהצלחה! 

תודה ע ל התשובה!

למרות שיש שני מקומות שאין איך לעקוף

הגלגלים שלה קטנים והידית נמוכה,

ממש לא מוצלחת למטרה הזו

והם בטח עוד מחכים לתודה או משו

בעיניי זו חדירה לפרטיות

מה הוא היה אומר אם היו עושים לו את זה

הוא אמר שתלוי מי האורח

יש בזה משהו שאם זה מישהו קרוב איזה חבר טוב או אח זה בסדר

אבל אנשים זרים ממש לא 

אל תתערבו לי בחיים

לטוב ולמוטב

אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה שלך

לא מפגרת בכלל

🫂

אבל נראה לי שזה בא לך עקום כי ביקשו ממך את הבית (וזה כשלעצמו עקום בעיניי כנל ולא שייך בחודש תשיעי)

ומה שאת מרגישה זה מה שאת מרגישה וזהו

חיבוק❤️

מדמיינת לעצמי שהאורחים היו זוג מבוגר ו"סבתאי" כזה, והם רגילים לעשות את זה כשהם באים לבתים של הילדים שלהם, ובאמת רוצים לדאוג לכל העולם כמו שהם דואגים לילדיהם...

אבל עדיין זה לא בסדר! כנראה במקומך לא הייתי נותנת בכלל את הבית בתקופה הקרובה🙈

(אנחנו פעם נתנו את הבית לשבת. כתבנו בפתק שהם יכולים להרגיש בבית, אבל את דלת החדר שלנו סגרנו והודענו שבו לא ישנים. כשחזרנו גילינו שהם השתמשו בשמיכות שלנו ובמנורת הלילה שלנו... השתדלו להחזיר הכול למקום, אבל עדיין יכולנו לראות. והרגשתי כל כך פגיעה בפרטיות ואמרתי לעצמי שלא ניתן יותר את הבית לשבת... ואז די מיד אחר כך הגיעה הקורונה, והפסקנו לנסוע לשבתות כמעט לגמרי, וככה מימשתי את ההבטחה שלי🙈 וכשכן נתנו נעלנו את החדר...)

(אגב אני הייתי מאד שמחה אם היו מתקנים לי את הטפטוף בניאגרה אבל הרבה שנים לא נתתי את הבית אחרי הארוע הנ"ל)

היתי מתעצבנת אם היו מחליטים לנקות לי את המקרר או לסדר ארון מחדש

או לתקן משהו במקום פרטי

אבל ראו שמטפטף ראו שנגמרה הבטריה

רצו לפרגן ולהגדיל ראש ולפתור את הבעיה

זה לא שחיטטו לך במשהו

רק ניסו לעזור

האמת משום סיבה לא רואה בזה בעיה

להפך

היתי מודה להם לגמרי

והתאמצת

ואולי זה מתפרש כמן ביקורת סמויה כאילו ראו מה לא בסדר..

ואולי רגי ש לך גם המרחב הפרטי שלך וזה זכותך

פשוט נראה לי שאני לא היתי מנחשת שזה יפריע למישהו

זה בית, בבית תמיד יש ליקויים.
לא נראה לי שזה הפתיע אותם.
אם הייתי נכנסת לבית של זוג צעיר עם ילדים ורואה ניאגרה מטפטפת, לא הייתי מבינה איך לא טיפלו בזה כבר אתמול...
זה ריח (עובש מהסמרטוטים), זה סמרטוטים להחליף, זה התעסקות וכו לא הכי סטרילי, בטח התארח אצלך איזה אינסטלטור שבשבילו לתקן את זה, זה כמו בשבילך להפעיל מכונה.

אבל נראה לי לא נחמד הקטע שהם עשו את זה מעצמם בלי לבקש, תשאלו, תבואו בסוף שבת תגידו אמרתם לנו שיש טפטוף, יש לנו קצת ניסיון בזה, אנחנו רוצים לעזור כי ממש מעריכים את זה שנתתם לנו את הדירה בתקופה לא מובנית מאיליה, בא לכם שנעשה את זה? אמרו כן תעשו אמרו לא - תביעו את ההערכה שלכם בצורה אחרת. 

והבטריה בשעון לדעתי עוד יותר לא לעניין כי לא אמרו להם כלום על זה כאילו באתם חיפשתם את כל הפגמים ותיקנתם...

ברור שזה מכוונה טובה ממש ואולי גם כן כדאי להתעלות על עצמך ולהגיד תודה אבל זה ממש לא נחמד ואפילו חסר טאקט. 

מישהו כנראה שיש לו ידיים טובות התארח שם רוצה לעזור מטוב ליבו. אני לא חושבת שזה צריך להכעיס, הוא לא חיטט לך בדברים האישיים, זה משהו מקצועי ואולי סוג של הכרת טובה על הדירה. 

לדעתי את כועסת כי מלכתחילה לתת את הדירה הכעיס אותך... 

אבל יצא פעם שנכנסתי לשים משהו בבית של שכנה שהיתה עם ילד באשפוז, ראיתי שיש כלים בכיור אז שטפתי אותם,

והיא ממש התבאסה עלי... בעדינות אבל אמרה לי בפירוש שהיא לא מסוגלת שנוגעים לה ומנקים לה.

לא הייתי מעלה על דעתי שיש מישהו שיתנגד שמנקים בשבילו משהו לא אישי כמו כלים, ועוד בסיטואציה כזו, אבל וואלה למדתי.

אבל האמת שאותי זה היה בעיקר מצחיק...

והייתי נהנית מהתוצאה.

אבל זו אכן חציית גבול 

כל כך תלוי במנטליות..

פעם התארחה אצלנו מישהי בדירה של שכנים והיא ממש רצתה לנקות להם את הווילון אמבטיה כי הוא היה עם עובש.

זה היה נראה לי הזוי לחלוטין וממש אמרתי לה שזה לא עניינה והיא לא אמורה לגעת בכלום.

לקח לה זמן לקבל את מה שאני אומרת..אבל היא ממש רצתה להיטיב איתם ומבחינתה זה היה הדבר הכי טוב שהיא יכלה לעשות..מזל שהיא אמרה לפני שעשתה..חחח

שפעם השארנו בית לשבת.

השארנו אותו נקי בסבבה כזה, וקיבלנו אותו נוצץ, משהו מטורף.

אמרנו תודה יפה (:

אבל בואנה הייתי מזמינה אותם להתארח בביתי בשבת בכל פעם כשיש לי ליקוי...חחחח

איזה כיף לך...את כבר לא צריכה סמרטוטים להניח מאחרי היאגרה, פחות ריח, פחות טרחה.
מתנה גדולה לאישה בחודש תשיעי, פחות התעסקות.
רק לגבי השעון- לא הבנתי מאיין היה להם בטריה...
בכל אופן, אני רואה את זה כמחווה של תודה, נהוג להשאיר מתנה כלשהי, וכנראה התארחו אצלך מישהו בעל מקצוע וידיים טובות ופינק.

וואלה הייתי שמחה אם היו עושים את זה בשבילי😅

קשה לי להבין את הנקודה שזה מעצבן.

אבל מה משנה לך מה אנחנו חושבות?

זכותך

את גם בחודש 9. לא נראלי שהייתי מסכימה לתת את הבית מלכתחילה❤️

זה גם גיל שילדים כל הזמן אומרים אחד לשני אני כן חבר שלך אני לא חבר שלך אז הוא מוודא מי איתו ומי נגדו (לא שזה כזה יציב, הם משנים את דעתם פעמיים בשעה).

הם גם פתאום נפתחים לענין שיש בחברה, תחשבי שעד לא מזמן חברים היו דבר נחמד שנמצא מסביב, אבל כל אחד משחק עם עצמו, רק עכשיו הוא אשכרה מתעניין בסביבה, אז הוא לומד אותה ואיך היא עובדת

הבת שלי בת 3.5 וגם כל הזמן אומרת לאחים שלה: "אתה חבר שלי, נכון?" או "אני לא חברה שלך!" אבל אצלה זו השפעה מובהקת מהאחים...

בכל אופן, בסביבות גיל שלוש-ארבע זה הגיל שבו נפתחים ל"עולם", ומגלים שהוא מורכב מעוד אנשים חוץ מבני המשפחה. ומכיוון שהאדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל) זה מעסיק אותו כבר מהגיל הזה...

(ורק אוסיף בסוגריים שבאופן אישי אני לא מעודדת שיח של "חברים" בתוך המשפחה - במשפחה כולנו בני משפחה ואוהבים זה את זה ונותנים זה לזה באותה מידה. אבל לפחות לא מול אבא ואמא... כשילד שואל אם אני חברה שלו, אני אומרת לו שאני אמא שלו ומאוד אוהבת אותו. זוכרת שפעם שמעתי ברחוב אמא אומרת לבת שלה: "אם לא תבואי יפה אז אני לא אהיה חברה שלך" והזעזעתי ממש...)

אבל לא מחבבת את זה, ולפעמים מביעה את דעתי.

אבל אצלנו זה יותר: "אני חבר שלך, נכון? אז תכבדי אותי בממתק שקיבלת." ואז הילדונת מנצלת את המעמד ומנהלת 'מסחרה' של חברים מבין האחים, ולחלק נותנת את מהממתק ולחלק לא... את זה אני ממש לא אוהבת, ולכן מלכתחילה מעדיפה שהשיח בין האחים לא יכלול את המילה 'חברים'.

אנחנו פשוט לא מרשים. או שאתה אוכל את כל מה ששלך או שזה של כולם, אין דבר כזה לתת לחלק.

זה נתינה עם תמורה

אצלנו זה "אם תרשה לי בX שלך אני אביא לך מחר את הטופי שלי מהמחלק סוכריות"

אני אומרת להם שאם רוצים לתת מתוך הלב, אז אפשר לתת. לא תמורת משהו.

אבל זו הבנה שלוקח זמן לפתח אותה מבפנים...

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

במיטת אור כחול

אי אפשר עור לעור כי הוא צריך להיות שם כמה שיותר...

הוא נמצא לידך?

זה באמת לא פשוט גם לתת זמן במנורה וגם להספיק להניק מספיק.

אפשר כדי לזרז לסחוט מדי פעם טיפה חלב לכפית קטנה ולתת לו.

חשוב לא להגזים, קיבה של תינוק שרק נולד היא קטנה מאד

בימים הראשונים היועצת הנקה נתנה לי כפית כזאת קטנטנה של ערבוב קפה ואמרה לסחוט לתוך זה ולתת.

אפשר לשאוב וכשמוציאים אותו להניק כמה דקות ואז לתת את הבקבוק ששאלת, אני לא זוכרת אם נותנים לאכול בתוך המיטה, אם כן אז אפשר גם להאכיל את הבקבוק ששאבת...

יש לרוב בבתי חולים משאבות מעולות

בהצלחה ממש!!

לק"י

וגם אפשר לסחוט חלב ביד, למי שזה קל לה יותר.

העיצה שלי זה להאכיל הרבה. אם הוא בפוטו, אז אפשר להאכיל אותו גם במזרק, כדי לעזור לו להירגע בלי להוציא הרבה (אם הוא לא רגוע שם). כמובן לא במקום ארוחות מלאות, אלא בין לבין אם צריך.

לא חוויתי צהבת אבל יצא לי להתקע בבית חולים כמה ימים וזה קשוח

אצלי גם הייתי בבית חולים עם אוכל זוועה

ממליצה להזמין אוכל טעים ומנחם ולהרבות בפינוקים כמו שוקולד ומה שמפנק אותך😅

נשמע מעצבן אבל תכלס זו העצה הכי טובה...

גם לנו היה עם 2 ילדים 

לק"י

ואצל הקטן הברית נדחתה בכמה ימים בגלל זה.

בעז"ה לרוב זה יורד בסוף, אז מציעה להאכיל הרבה, ולנסות מה שהציעו לך בנחת. אם מלחיץ אותך אז לוותר.

ולכן להאכיל כמה יותר.

אני שילבתי הנקה ומטרנה וברור לי מכמה ילדים שהתוספת מטרנה עזרה משמעותית.

(אני אחת שתמיד משלבת מטרנה בימים הראשונים עד שמגיע החלב האמיתי ומעולם זה לא פגע לי בהמשך ההנקה..)

לפי מה שידוע לי, היום לא ממליצים באופן גורף להוסיף מטרנה כשיש צהבת. בדרך כלל עם הנקה בלבד הצהבת גם תרד.

לק"י

וכולם או לא קיבלו בקבוק או קיבלו בקבוק- שניים.

כך שזה לא היה משמעותי.

כן חשוב לפעמים להעיר אותם כדי שיאכלו טוב, כי הרבה פעמים הצהבת גורמת להם לישנוניות, ואז הם אוכלים מעט מידי.

הייתי עשור בעבודות שפחות התאימו לי

אבל לא בררתי יותר מדי

הלכתי להתפרנס

אחרי עשור עשיתי קורס ומצאתי עבודות יותר טובות

עד שהגעתי לעבודה הנוכחית שלי שהיא מעולה מכל הבחינות

העבודות שעבדתי בעבר

אמנם פחות התאימו לי

אבל עזרו לי ללמוד פונקציות של עבודה שבסופו של דבר עזרו לי להגיע למה שהגעתי 

גם שכר מינימום זה כסף שיכול לעזור

ואחרי שתראי מה מתאים לך תתקדמי הלאה, לפחות לא להעמיק את הבור..

חיבוק❤️ זה באמת קשוח..

שוק העבודה באמת לא פשוט

כשיש תינוק קטן שצריך מסגרת

וואלה צריך כוחות נפש בשביל זה

ואם את עוקבת אני כמה וכמה שנים עברתי הרבה דירות ועבודות מיציתי 

אולי אפשר להיות מטפלת במעון (או אפילו בקבוצה) שגם התינוק נמצא? וככה לפחות קרובים אליו ורואים מה איתו

אולי יותר רווחי לפתוח משפחתון בבית

זה יותר רוויי בהרבה

אבל נפשית שוחק ממש

הילדים שלי יותר גדולים ויש לא מעט פעמים שאני חושבת שאמא עובדת זה יותר מכביד מאשר מקל..

שולחת הרבה כח❤️ שהשם ישלח לכם פרנסה ברווח

בהצלחה!