ואת כועסת עליה בצדק.
אבל וואלה, אם היית חמותי הייתי מפחדת ממך. עם כל זה שאני חושבת ש*את* צודקת עכשיו.
כל הסטרס שאת מחזיקה בבטן, והכעס,
כשאתם נותנים להם מתנות אבל עם בטן מלאה מהעבר,
ואת אומרת שהיא מתחבאה מאוחרי בנך, וזה נשמע כאילו את צריכה "לתפוס" אותה.
זה לא בריא.
זה לא נקי.
זה כמו תבשיל מבעבע ולא טעים.
היא כלתך וזו עובדה.
ויש ביניכן מתח סמוי וגם זו עובדה.
עצתי לך-
אל
תתקרבי
אליהם
כרגע.
בכלל. איכשהו תסתדרי בלעדיהם.
תתפסי מרחק כמה שאת יכולה. את נייטרלית עכשיו. מהאו"ם.
לא מעמיקה לחדור לטיב היחסים ביניהם
לא לתהות על קנקנה
ולא מתנות.
את מהאו"ם. ירצו עזרה? תתני כיף מה שאת יכולה.
את לא יכולה? ביי ודי.
הם רוצים מתנה? אפשר להיענות. לא חובה.
ולמה בכלל יש לכם כ"כ הרבה אישיוז סביב מתנות וכסף??
משהו פה מאוד מאוד לא בריא! מאוד!
ובעיניי את כאישה חכמה עם ניסיון ועם חוכמת חיים ורגישות,
יש לך את היכולת לנווט בצורה טובה את היחסים.
את באמת רוצה לעמוד שם, בין בנך לבינה?
להיות ה"חמות הזאת" שהכלה לא רוצה בקרבתה?
עזבי אותך. נניח שאת צודקת. ניצחת.
בנך נתן לך את אותו הדבר שביקשת, והצדק בא על מכונו.
אבל למען ה'- הפסדת משהו גדול ובעל ערך בדרך!!
למה לך שהיא תזכור לך את זה שעמדת ביניהם כשהוא עומד לצאת לדרך??
את מבינה שהיא מבחינתה עולה על בריקדות עכשיו מרוב עצבים וכעס?
העיקר הצדק? העיקר המכשיר הזה?
נו.
את במקום לא טוב מולם כבר מלפני החתונה, וחבל-חבל-חבל.
תתרחקי. מתישהו הם יבואו.
את זה למדתי מחמותי, שנהגה ככה עם זוג במצב פי אלף יותר גרוע. הכלה עכשיו ממש מבסוטה עליה.
.