יכולה.
ממש מפה אבל לא סיפרתי לכן עד עכשיו (אאוטינג) אז פתחתי שם משתמש חדש לנושא הזה. אני יכולה ללדת בכל רגע. עם צירים לא סדירים. עם חוסר שינה. עם הפניה למיון יולדות לבדיקות מעמיקות (בתוקף עד מחר בבוקר) שאולי יובילו לאישפוז והשראת לידה כי משהו יצא לא תקין ב-US שעשיתי היום. אנחנו בבית בלי ממ״ד, אין מקלט קרוב. כרגע באיזור ׳שקט׳ יחסית, בלי אזעקות (כן היו לנו אזעקות בהתחלה). בעלי לא מגויס, לשמחתנו ולצערנו. בגדול עד עכשיו הייתי בבית עם הילדים (הגדול בן 11), ובעלי עבד קצת ויצא להתנדבויות. (קצת ניסינו לעשות דברים טובים גם אנחנו, הילדים ואני).
הנפש שלי מוצפת ברמות מהחדשות הנוראיות, כמו כל אחד ואחת. ועכשיו ירי גם מהצפון. אני לא עצמי. לא הכנתי תיק לידה. גם לא תיקים לילדים (בעלי יכול לעזור). כי לא חשבתי שזה יכול להיות כבר עכשיו. וזהו. רוצה להיות טובה לילדים, לשמור עליהם, על הנפש שלהם, שנהיה בשלווה. לשדר חוסן. ליצור חוויה של קרבה לפני הלידה. ליצור אי של שקט מוגן מכל הזוועות של הבחוץ. ובמקום זה, כבר מתקשה לתפקד. בלי סבלנות. מרגישה בתוך קושי גדול. חושבת על כל הגיבורות שבעליהן רחוק ובאיזורי סכנה מתחילת השבוע. אני בין בנות המזל, ועדיין כבר לא מצליחה להחזיק את כל זה.
יש לנו אפשריות של סידור לילדים (אף אחת לא מושלמת אבל ב״ה) אבל זה ככ הרבה לא נודע. ויש הרגשה שאולי מחר כבר נהיה במלחמה כוללת ח״ו. אני פוחדת להשאיר אותם. פוחדת גם על הנפש שלהם (האם יקפידו כמונו לא לדבר לידם על כל מיני דברים נוראים?). פוחדת מהמלחמה. כבר לא מצליחה להחזיק. (בוכה, בוכה).
זהו.
