אני תוהה לעצמי איפה לשים את הקו בין לשחרר כי זה זמן לחוץ ומתוח וכולם הפוכים לבין לשים קצת קווים כי ילדים חייבים מסגרת ומתחרפנים ככה.
בעלי מגויס, בשטח, אין כרגע צפי לשחרור או לביקור. אני עם הילדים אצל אמא שלי כי אצלנו אין ממ''ד ואנחנו דרומיים. הילדים קטנטנים, בת שנתיים ובן חצי שנה אבל כמובן שמרגישים מושפעים מהתקופה. הילדונת לא מפסיקה לשאול איפה אבא ומתי הולכים למעון, היא חזרה לפספס אחרי שהייתה גמולה כמעט 7 חודשים. אוף, קשוח לי להתעסק עם כל זה אז נותנת לה להיות עם טיטול כשהיא מבקשת כדי להקל עליה ועלי אבל מפחדת שזה יפגע בגמילה בהמשך. יש לכן תובנות בעניין?
חוץ מזה סדר יום פשוט אין. קמים מתי שקמים הולכים לישון כשעייפים, אוכלים כשרעבים וכו'. לא יודעת אם לנסות להקפיד על סדר יום (שזה יהיה ממש קשוח גם לי וגם להם כי יש פה המון אנשים ודברים שעושים בשעות משתנות), לא יודעת אם להקפיד על אוכל (ממתקים, שטויות) שזה משהו שאני כן מקפידה עליו ברגיל, לא יודעת אם להקפיד על להתלבש בבוקר וכו'
אוף וגם אין לי את בעלי להתייעץ איתו על הדברים האלה...
אשמח לשמוע תובנות בעניינים האלה ובמיוחד על עניין הטיולים שדי מטריד אותי🙏
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות