זה כבר יגרום לך להרגיש יותר טוב.

ואז לדבר עם בעלך. שזה מאוד מלחיץ אותך.

ואין לך מה להתנצל. המצב של כולנו קשה, וכל אחד צריך להתמודד עם הקשיים שלו, גם אם לאחרים יש קשיים גדולים יותר.

רוב הנשים לא מתמודדות עם כמה קטנטנים צפופים כמו שלכם, ועוד בהריון...

בשורות טובות בעז"ה!

כל עוד אני לא נזכרת בזה, אני בסדר.

הוא יודע. אבל גם לו יש את הקושי שלו בלי שגרה.

באמת לא יודעת מה נעשה, כנראה נחזור מחר.

נראה לי קודם כל אל תחשבי על כלום ותנסי להירגע, נשימות עמוקות, מדיטציה, מה שיעזור לך.

אל תחשבי כל מיני מחשבות על נזק טווח ארוך, רק על איך את מתמודדת הרגע עם הלחץ. אחרי שתרגישי יותר רגועה אז תוכלי לנסות לחשוב פרקטית מה הלאה. אבל גם אז תקחי כל יום, אולי אפילו כל שעה, או כל רגע בפני עצמו, מה יהיה לך הכי טוב עכשיו, ומה יעזור לך לתפקד עכשיו. עדיף להמנע ממחשבות "מה יקרה אם...., איך זה ישפיע על.... " זה רק מכניס לחץ ואין לך שליטה על זה כרגע. אז תנסי לשחרר.

תבחנו את המצב כל פעם מחדש.

נשמע שטוב לכם שם.

הוא רוצה לחזור לעבודה...

וזה חלק מהסיבות שאני לא רוצה לחזור.

אם נחזור הוא יהיה בעבודה מ6 בבוקר עד 4 ואני אתמודד עם הילדים לבד כל היום בתוך 4 קירות.

אתם יכולים להסתדר בלי השכר..?

יש לו אפשרות לעבוד אולי רק חלק מהזמן? להפחית משרה באופן זמני?

אין פארקים או שכנים באזורכם להתחבר אליהם כדי להקל עלייך?

יש לי חברה שהתפנתה מהבית ובעלה ממשיך כרגיל לעבוד ועושה נסיעות

מאמינה שאם זה ימשך עוד הרבה אז נתחיל לחשוב על זה.

כרגע מה שמעניין את בעלי זה לחזור לשגרה ושיהיה לו את הסדר יום הקבוע שלו. זה תמיד קשה לו בלי.

העבודה רחוקה מהמקום שאנחנו נמצאים בו.

ואם הוא יילך לעבודה אז יקח את האוטו ואז גם כאן אהיה תקועה עם הילדים בבית, יש לנו רכב אחד.

אה והקושי שלי לחזור הוא גם כי אנחנו חוזרים להורים ואין לי כח לזה.

אין לנו ממד בבית ועם קצב הנפילות בעיר אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר בבית בלי ממד.

ואצל ההורים שלי הילדים עושים בלאגן ורעש ולא נוח לי ככה.

כאן יותר נוח לי כי אנחנו בדירה ריקה אז לא מרפיע לאף אחד שהם עושים רעש ובלאגן.

מצד אחד אני רוצה שנחזור כי יודעת כמה חשובה לו השגרה וכמה עושה לו טוב ללכת לעבודה ולהיות בעשייה.

מצד שני זה לא מצב רגיל וזאת הקרבה מצידי להסכים להישאר עם הילדים במצב הזה כל יום את הרוב המוחלט של היום בלי אפשרות לצאת.

וגם, הוא כאילו הקריב בשביל הרצון שלי שבוע (למרות שבהתחלה זה גם היה הרצון שלו, לקח לו זמן אבל כשראה את המצב הוא גם רצה לצאת) אז אולי עכשיו תורי?

איתם?

אני עם אוטו חונה ולא מעיזה לצאת עם הילדים.

אנחנו פה מיום רביעי והייתה רק אחת.

הגבתי את זה בהקשר שבעלי יילך לעבודה ואני אשאר במרכז עם הילדים.

הרכבים עומדים בבסיס בחוסר מעש.

הייתי מנדבת את הרכב של בעלי אבל אני צריכה לשאול אותו..

יש סיכון מסויים בנסיעה, אבל במכלול הדברים נראה לי הכי הגיוני כרגע.

לשחק עם השעות ולישון לילה אחד אצל ההורים בלעדיכם ולילה אחד במרכז אתכם לסירוגין. ואז זה הולך ככה:

ראשון- יוצא מהבית במרכז יחסית מאוחר. מגיע לעבודה מאוחר. מסיים את העובדה מאוחר יחסית וישן אצל ההורים.

בבוקר קם מוקדם לעבודה, מתחיל מוקדם, מסיים מוקדם. מגיע אליכם למרכז הכי מוקדם שהוא יכול.

למחרת כמו יום ראשון.

כלומר כל יום הוא יהיה איתך במרכז, אבל לפעמים דווקא את שעות הבוקר, ולפעמים דווקא את שעות הערב.

ותחפשי בייביסיטר באיזור שלך לעזרה עם הילדים בשעות היותר קשות.

מבחינתו הוא יסע כל יום צד אחד. או מהמרכז לדרום או להיפך.

לא גם וגם..

אני ממש אוהבת לקרוא את התגובות הפרקטיות שלך!!

הכי לא הגיוני זה שאת תהיי סגורה עם ילדים בבית לא שלך תחת אזעקות וחשש לצאת מהבית.

אח"כ לא הגיוני שהוא לא יוכל ללכת לעבוד בכלל.

לכן למרות שיש חסרונות (כמו סיכון בשהייה ארוכה בדרכים) באופציה של לגור במרכז ולעבוד בדרום, זה הכי סביר בהתחשב בכל הנתונים לדעתי.

לכן הצעתי לחשוב אם יש אופציה לשאול רכב ממישהו שאתם מכירים וכרגע לא משתמש בו.

לוותר על האוטו.

בעיניי זה הרע במיעוטו.

הוא יעבוד באופן חלקי, ואת תצאי עם הילדים למה שקרוב, אפילו בלי רכב, אבל לפחות אתם בדירה שנוחה לך. לא עם ההורים יחד.

למצוא מקומות כאלה ולא היו.

כל הגני שעשועים במרחק הליכה יש בהם שני מתקנים שאחד מהם מתאים לילדים שלי.
 

ולהתחרפן איתם פה או אצל ההורים שלי- עדיף אצל ההורים שלי. שם פחות נורא אם יגעו בדברים לא שלהם.

אם בעלי יחזור אני אחזור איתו. אין סיכוי שישנה לבד...

זה לא עם מדרגות. אפשר להעלות עגלה אפילו עגלת תאומים ולהשאיר פתוח.

אם זה ייתן לך אפשרות לחיות בלי אזעקות נשמע לי משתלם.

את יכולה לצאת צד אחד באוטובוס וחזור לחכות לבעלך שיאסוף אתכם.

אני נוסעת בשגרה. כי זה נוח

עכשיו גייסו נהגים בצו 8

תדירות האוטובוסים ירדה

איחרתי שעה כל יום לעבודה

ובסוף ב"ה שכרנו רכב. הלוואי שיכולתי להמשיך עם אוטובוסים. הרגשתי יותר בטוחה בלי לנהוג אני עייפה.

הייתי רגילה ללכת ברגל אבל יש שטחים שלמים שריקים מביניינים ואני מפחדת.

בעיר אני כן הולכת אבל ממש מעט

יש פסק הלכה להסתובב כמה שפחות

הלכתי כדי להשיג לנפש שלי קצת הסחות דעת...

אז כדאי לבדוק מראש מה התדירות ולבחור תחנה מתאימה אם המטרה רק להסתובב 

אז לא בטוח שזה רלוונטי.

ולפותחת אולי תכתבי באיזה עיר אתםונציע לך הצעות למקומות מעניינים

אין כלום גם לא תנועות נוער.

איפה במרכז הארץ יש עיר כזאת??

נשמע שאתם גרים באיזה כפר נידח

לא בטוח רלוונטי, אבל כדאי לבדוק את זה.

לי נשמע מוצלח שבעלך ייסע כל יום לעבודה, ואת תמצאי פתרון להסתדר בלי רכב במהלך היום.

אם יש לו אפשרות להוריד קצת שעות, זה כנראה יותר נוח מצד אחד ויותר כלכלי מאשר לגמרי לא לעבוד.

יש מעסיקים חסרי הבנה,

לפעמים צריך להציב עובדה למעסיק.

יש מפעלים חיוניים בדרום שכולם באותה סירה. להרבה מתושבי הדרום יש קרובי משפחה או חברים ומכרים שנהרגו או נחטפו או נפצעו או לכל הפחות מגוייסים.

אצל בעלי שעובד בדרום שהוא יותר שפלה מדרום סגרו מחלקות שלמות והם מפעל חיוני שאמור בתקופת חירום לעבוד ב100% תפוקה. בעלי קפץ הביתה לכמה שעות מתוכם חלק מהשעות נסע למפעל לבצע התאמה ולתת הנחיות כדי שכל המערכת לא תקרוס.

גם מפעלים לא חיוניים צריכים לתפקד איכשהו כדי שיהיה מאיפה לשלם לעובדים.

כן אפשר לנסות לבקש התחשבות אבל בהחלט ייתכן שלא ניתן לתת אותה.

לא סתם יש הוראות ברורות להגדרת משק לשעת חירום. כעובדת חיונית את בטח מבינה את הסיטואציה.

יש תפקידים שניתן לבצע מהבית או בשעות גמישות, ויש תפקידים שלא. אין מה לעשות לא קל לאף אחד.

גם עובד חיוני צריך קודם כל לדאוג שהמשפחה שלו לא תקרוס, כי אם היא תקרוס הוא יקרוס יחד איתה.

לבוא חצי יום לעבוד בזמן מלחמה (באופן זמני) זה הגיוני לרוב המקומות.

אתם במקום עם עזרה כרגעז

? 

ואני מפחדת לישון לבד...

ועכשיו ראיתי שכנראה לו שלחתי, ולא מצליחה לכתוב שוב.

רק שתדעי שאת אמא לביאה ממש, שאף סיפור של אף אחד לא יוריד לך את זה אפילו לא לשניה!

חיבוק על החלום ביעותים ואמן שתמצאו את מנוחת הגוף ומנוחת הנפש עבורכם.

נשמע לי שהדבר שהכי חסר לך זה חברה.. גם יכול להקל עליך את הלבד אם בעלך יצא לעבודה

וגם קצת יעסיק את הילדים.

אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את נמצאת, אבל אולי כדאי לנסות משהו בכיוון הזה?

נניח במקומות שמארחים אנשים מהעוטף יש הרבה מתנדבות ופעילויות, אולי להצטרף למשהו כזה?

או בעיר/שכונה בה את נמצאת לברר על קהילה ומה יש שם?

אבל כל יום מחדש מתלבטים

זה מרגיש שלא עושים שום דבר ושהמצב נרגע אבל מבינה שזה כנראה זמני ואם יכנסו קרקעית אז הם ישתוללו ויעיפו שוב טילים לכל עבר.

השאלה מתי זה יקרה ואם לא עדיף שכבר נחזור הביתה וזהו, דיי נרגע שם היום.

ואני? זוועה עם החרדות שלי.

מקווה שזה יעבור לי בקרוב.

מפחדת מהצל של עצמי.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

רוב הנשים עובדות קשה בשביל להוריד במשקל והיו שמחות שישימו לב לזה, זה לא דומה למישהי שמנה שהפוך מנסה לרזות אז במאה אחוז מהמקרים אם תגידו משהו זה יפגע. 

נשמע לי לגמרי בסדר להגיד "וואו איך את נראית טוב, לא רואים שילדת בכלל, הלוואי עליי",

זה כמעט תמיד יגיע במקום, וזה נראה לי סיכון ששווה לקחת אותו בשביל להחמיא.

לא מדברת על חפירה אלא על מילה טובה. אני חושבת שמי שמתמודדת עם משקל נמוך בצורה חריגה - היא גיבורה ואלופה, אבל מותר לדעת להתמודד ולבלוע משהו שמישהו אמר מתוך כוונה טובה, הכל בסדר. 

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ואז את מחמיאה לה.

כי כאן היא פתחה את הנושא.

אני מדברת על לגשת למישהי, ולהגיד לה ''ואי, ממש שמנת. כמה את אוכלת?''

אז הפוך

זה פוגעני, וזו חדירה בוטה לפרטיות.

כיף לי ששמים לב לזה.

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

עם משקל נמוך

עד אז פחות נתקלתי בזה, ודווקא משהי שיתפה פה בפורום וזה באמת הולך איתי

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

להגיד למישהי ''ממש שמנת! כמה את אוכלת?''

לא.

אז בעיני זו לא מחמאה להגיד לי ''כמה רזית. כמה את אוכלת?''. לא מחמאה בכלל, וחדירה למרחב האישי שלי.

משקל זה נושא רגיש, לא רק למי ששמנה.

גם לי, כבחורה רזה, זה נושא רגיש ואינטימי.

וזה לא נעים ששואלים אותי איך אני רזה כל כך או כמה אני אוכלת?

ואני לא מדברת על הערות חודרניות יותר...

כמו:

''אני אביא לך כמה קילו משלי''

''לא נראה שילדת''

''את אוכלת משהו?''

''עוד רגע את נעלמת''

זה לא נעים.

ברור שלמישהי שמנה בחיים לא תדברי באותו האופן.

אז למה למישהי רזה כן?

אי אפשר לדעת באיזו נקודה זה פוגש בה.

גם אם בעינייך זה מחמאה, את חודרת לי למרחב האישי.

וחדירה כזו היא פוגענית,

גם אם לא הייתה כוונה לפגוע.

לא רואים עלייך שאת בהריון, בטוח הכל תקין?

הריון זה תקופה רווית חרדות גם ככה, לא צריך להוסיף שאלות מעצבנות.

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

כנסי לאתר "יש לאן",

יש להם משחקי שטח מדהימים ממש, בהרבה מקומות בארץ, ניווט עם משימות וחידות.

ספציפית אנחנו היינו ביער מבוא חמה, שזה מסלולון כיך, עשינו עם עגלה גם ויש לו תצפית מדהימה על הכינרת.

עם "יש לאן"- זה הפך למשחק כייפי, מצחיק, מלמד, ומגבש.

ממליצה ממש ממש בחום!

אפשר לחפש אם יש באזורכם חוג אנגלית קליל לילדים. 

יש ספרים מנגנים  עם מילים בסיסיות לפי נושאים

(כמו בעברית..)

אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית 

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

אצלנו היה טיולון פשוט שהחזיק עם ארבעה ילדים. היה בשימוש לא מעט (כולל גרם מדרגות בכניסה לבית שכל פעם צריך לעלות/לרדת). אבל לא העמסנו עליו בצורה מוגזמת (לא שני ילדים בו זמנית, וגם לא המון שקיות של קניות וכדו').

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

@רוני_רון אני זוכרת שרשמת משו על הטיולון שלך

אשמח ❤️

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

סלט או פשטידה אפשר להביא בכלי יפה שיהיה להם לבית

אפשר גם מגבות יפות למטבח

משחק לילדים או ספר זה רעיון יפה 

נטלה יפה,

שעון קיר.

תמיד נחמד בעיני