הפורומים הפכו להיות מקום כל כך מדכאא
כל פעם שאני מרגישה שמחה מידי אני נכנסת לכאן ומיד מקבלת אווירת חודש אב
בקיצור, החלטתי קצת לשמח אתכם
ומה משמח דוסים יותר מאנדרדוס?
(אל תענו לי)
אז קבלווו🥁🥁
את שירשור אנדרדוס הגדולללל
לא מדובר במערכונים של אנדרדוס
זה יותר בקטע אקדמי - מחקרי, מקווה שתחוייכו(:
אם גם לכם יש תובנות בסגנון, מוזמנים להוסיף😌
נתחיל בקטנה
ראיתי את המערכון הזה הרבה פעמים (לא הרבה מידי, כי לא ראיתי את הסדרה המקורית אז אני לא ממש מבינה את הבדיחות)
עכשיו זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי לב שהבחור ההוא עם החולצה הכחולה זה מתן פרץ!!
כולם מכירים את המערכון הזה. מדובר בקלאסיקה
יש כאן אפילו ניק כזה -
אבל מה קרה בסוף? איך קראו לתינוק?
מסתבר שבעצם אנחנו כן יודעים...
הם לא סיפרו לנו איך זה קרה, אבל בסוף הם הגיעו לפשרה:
תגידו את האמת, אי פעם שמתם לב לזה?😁
את עברת יעני על כל הסרטונים שלהם לבדוק את הדברים האלה?🤭
טוב, כנראה שזה סתם יצא להם במקרה,
אבל תודו שזה מגניב שכל ההתחלה, איך שזורקים את יעקבי והוא מתחנן שיוציאו אותו משם, בשני המערכונים הסצנה כמעט אותו דבר - עד לרמת החולצה שלו!
אשכרה אותה חולצה🤦♀️🤦♀️ זה שיא מיוחד
מה אנדרדוס, חשבתם שאם זה המערכון הראשון שאי פעם הוצאתם (לפחות ביוטיוב
) אז לא נזכור אותו?
שימו לב שזה אותו מערכון אחד לאחד
טל ידידיה, שמונה שנים אח"כ, עדיין בר מצווה,
דינה גולדמן אכן בהריון,
ריקי פופרשמיל עדיין רווקה (לפחות הפעם היא באמת יוצאת רציני)
שוב מישהו נפטר באמצע,
והבן המאומץ של גולדמן עוד פעם שר אנעים זמירות
ולגולת הכותרת שלנו🥳
(תעריכו כי השקעתי)
- מי שמזהה מאיפה כל תמונה יקבל צלש מיוחד
אני יודעת מאיפה התמונותת
הראשןנה קוקוס
כסף של יאיר ועוזי של יאיר זה הדסה הדסהה
כסף של נדב זה שבאים לבקש ממנו שירחם עליהם עוזי של נדב מסרט חתונה כלשהו יש יותר מידי פשוט
מחקר מוצלח מאוד(:
הכסף של יאיר זה ממערכון אחר
משהו של הרמב״ם היומי, שמתן חייב לו 57 ש'ח
שכוייח על הבקיאות
מכירים את שיר הכלב?
הוא היה באחת ההופעות שלהם, וזה היה כל כך מוצלח, שהוא הגיע לגלצ!
מה מסתבר?
כנראה שהשיר הזה יושב על סיפור ממש טראגי מהעבר האנדרדוסי
זה לא קשור אחד לשני
הוא תכנן לקרות לכלב שלו יוסף בכלל, לא מוקי
טעות שלי
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
