למרות כל החששות.
כרגע את מפורקת נפשית, את לבד. במקום שאת מרגישה לא רצויה, לא מקבלת תמיכה נפשית
ובעצם אין לך שום שליטה על בחיים שלך..את מובלת ולא מובילה
וזה כשלעצמו מגביר מאוד את הפחד והחרדה.
זה באמת מציאות מפחידה, זה לגמרי הגיוני לפחד.
אבל הגעת למצב שהפחד משתק ומנהל אותך ולא שאת נותנת לו מקום מוגדר אבל ממשיכה בתםרוד כל שהו.
ברור שבמציאות כמו שהיא עכשיו את יוצאת בשן ועין ועלולה להפסיד כל כך הרבה...
המחשבה שצריך לבלוע הכל ורק לשרוד גורמת לך בעצם לא לשרוד.
אם היית גרה במקום שזה באמת סכנה קיומית להיות בו אז הייתי נשארת בכל מחיר
אהל את מתארת סיטואציה של התמודדות עם פחד וחרדה, לא על סכנה קיומית
ולכן צריך בעיני להתמקד בהתמודדות עם הפחד והחרדה.
אני מאמינה שאם תפני כוחות שאת מפנה כרגע להתמודדות עם המשפחה שלך להתמודדות עם הפחד- תגלי אולי שזה עדיף
ואם אני מבינה נכון- גם ההורים של בעלך זו אופציה.. ושוב גם שם זה יותר התמודדות נפשית. יכול להיות שתגלי שלהיות במקום רצוי, שאת לא צריכה לצמצם את עצמך, להתנצל כל הזמן, לחשוב 8 פעמים מה את עושה, כמה ואיך עדיף גם אם זה אומר שהוא בלי מרחב מוגן.. .
קחי את המושכות. תובילי. תהיי במקום המחליט
זה כל כך מחזק
ותכיני תוכנית פעולה... סדר יום קשוח,
זה הזמן להוציא את התותחים הכבדים ולהיעזר במה שזמין.
תעצרי במקס סטוק- תקני תעסוקה לילדים.
תכיני תוכנית ארוחות- מה אוכלים כל יום- וכן. ג'אנק פוד זה גם אוכל
לברר על משחקיה במקום עם מרחב מוגן זמין שאפשר לבלות בו- שתצאו קצת מהבעת
את יכולה!
מנסה לחשוב ולא מוצאת
כל אחד מה שטוב לגוף שלו...