עניי עירך קודמיםאנונימית בהו"ל

האמת שאני כבר מותשת

אני אצל ההורים בגלל הממד ובעלי במילואים. הילדים איתי לבד בבקרים ולקראת צהריים אמא שלי והאחים שלי מגיעים

יחסית רואה את בעלי אבל כבר הבנו שזה לזמן מאוד מוגבל ושדי מהר זה כנראה יחמיר

עזרה אין לי אבל האחים שלי בגיל ההתבגרות כל היום מחפשים להתנדב ונוסעים למרחקים בשביל זה. המטבח רוחש וגועש מתחילת המלחמה בהכנת אוכל לחיילים ולמשפחות שלהם

לי הם לא מסכימים אפילו לטעום

וקצת צורם לי ממה שנהיה מזה

רוצה ללכת ואין לאן

ובכללי היחס שלהם אלי לא נעים בכלל בלשון המעטה. כל הזמן דורשים בצעקות שאצא מפה כבר ואחזור לבית שלי

קשה קשה קשה 

 

קשוח... ממש! שאלה, למה לא לשקף להם את ההרגשה שלך?ירושלמית במקור
נשמע הרי שזה לא בכוונה, סתם חוסר מודעות... את יודעת אבל טוב ממני
אני משקפתאנונימית בהו"ל

בתמורה אני מקבלת תגובות מאמא שלי שאני צריכה להתחנף לאחים כי קשה להם שיש עוד מישהו בבית שלהם

בוכה הרבה ועם גוש ענק בגרון כל הזמן

נשמע נורא האמתהמקורית

אני לא בטוחה שהייתי מוכנה למשוך ככה עוד

יש הרבה נזקים ארוכי טווח מהשהיות הארוכות האלה, כשנותנים לאנשים הרגשה שהם לא רצויים

אולי תשקלי לעבור למקום אחר?

 

כשמצד שני אני יכולה להבין באמת שזה קשה.

אנחנו כבר 3 שבועות לתוך הלחימה, זה המון זמן. וזה הגיוני שזה מעיק, במיוחד מעיניים של מתבגרים שמאוד מרוכזים בעצמם

 

אולי כפתרון ביניים תחפשי אירוח אחר לשבוע ואז תתחזרי כשכולכם מאווררים? זה יכול להקל

 

אני מפחדת להיות ביום לבד בבית עם הילדים.לא אתפקדאנונימית בהו"ל
כתבתי לך למטה משהו לגבי זההמקורית
אני גם ממש חששתי לחזןר הביתה בגלל זהלפניו ברננה!

וגם חשש מבחינה ביטחונית קצת..

הסיפור פה שונה כי חזרו המסגרות וגם אין אזעקות... אבל הרעיון שפשוט טוב להיות בבית.

בפועל- הילדים הרבה יותר שמחים פה! (גם כי חזרו המסגרות, אבל ממש לא רק) הסביבה המוכרת, החברים,ההרגלים, הכללים, אפילו התזונה (יחסית.. כי כח החלטתי להכניס לבית כל מיני דברים שבשגרה לא כדי להקל עלי) חזרו למסלול וזה ממש יישר אותם. לי הרבה יותר פשוט ונוח להיות פה. הגעתי לשלב שאני מרגישה יותר בבית בבית שלי מאשר בבית ההורים..

אני יודעת שאין פה מישהו אחר שיתפקד - אז אני יותר מתפקדת. אני בקהילה מהממת ונעזרת כשצריכה. ושמחה שחזרתי הביתה. (אתמול באו נערות בהתנדבות לעזור לי לנקות. היום באה נערה בתשלום ולקחה את הילדים שאני אוכל לישון קצת...)

מסכימה, גם אצלי זה ככהבאורות
ממש פחדתי לחזור הביתה ומאז שחזרתי המצב של הילדים השתפר פלאים. אני לא אשקר, בלילה לקראת שינה לא כיף לי, אבל מנסה להסיח את דעתי בכל מיני דברים וזה סהכ עובד. 
נשמה!!נביעה

זה הרגע לחפש מקום אחר!

לפעמים עדיף לבד- בגבורה

מאשר עם משפחה- ולבד..

אויש. ממש ממש לא נעים!!יעל מהדרום

לק"י


כנראה שלעזור לחיילים הרבה יותר מלהיב אותם מאשר לעשות חסד "פשוט" יותר.


איך היחסים ביניכם בדרך כלל?

אם הם טובים, אולי את יכולה להגיד משהו בהומור שיעורר אותם.

הם גם מתנדבים בעבודות בית חינם לנשות מילואיםאנונימית בהו"ל

וקייטנות בשביל הילדים שלהן

היחסים בסדר אבל הם ילדותיים ממש בתחום הזה אז אין טקט

זה די מאפיין מתבגרים...אביול
זה לא אישי כלפייך. אבל אולי באמת תסעו למקום אחר להתאוורר... 
אם רק היה לאןאנונימית בהו"ל
אולי אפילו רק ליום יומייםאביול
לחברים או למשפחה אחרת.. 
כל כך צפוי ממתבגריםאמאשוני

ממש כמו בסיפור איילת מחפשת מצווה או האוצר מתחת לגשר.

אצלנו כשאני מחפשת בייביסיטר זה בתעריף של פי 1.5 ממחיר רגיל וכולם מציעים עקרונית מכל כיוון אבל כשאני צריכה באמת כולם מתנדפים. משאירים אבק. בטענות ללימודים, תהלוכות, התנדבויות והכל..

מתבגרים זה מתבגרים אבל כשזה אחים שלך זה חירפון של ממש!

לדעתי אל תבני עליהם יותר מדי.

מה שהם יכולים לעזור תודה, ומה שלא תקחי מישהי אחראית בתשלום וזהו.

אם באיזור של ההורים שלך יש אוכלוסיה חרדית בד"כ המנטליות של הבייביסיטריות זה לקחת אחריות ולא להתנדף ברגע האחרון והם גם לא מאוד יקרות אז אולי עדיף לחפש מישהי טובה משם.


את מרגישה שאת נטל גם על ההורים או רק על האחים? אם זה רק האחים אולי שווה ליצור שיחה רגועה, אולי גם לשתף את ההורים ולספר להם שאת פה להישאר עד סוף המלחמה ומי שלא טוב לו שישמור את זה לעצמו.


מה שכן איך היחסים עם חמותך? שייך לנסוע אליהם לשבת? יש לך אחים נשואים? דודים שאת בקשר קרוב? חברים?

זה יכול לעזור לבני המשפחה אם תוכלי להחליף כוחות במקום אחר מדי פעם בשבת.

נטל על כולםאנונימית בהו"ל

כבר מזמן אני לא מחפשת מהם עזרה ומנסה להסתפק בלשרוד את היחס המשפיל שאני מקבלת

היחס עם חמותי טוב אבל הוא במרחק נסיעה גדול ואין להם מרחב מוגן

ויש אצל חמותך או בדרך הרבה אזעקות?אמאשוני

אם אין הרבה לדעתי עדיף לנסוע אליהם קצת. כרגע את משלמת מחיר וודאי גם אם לא יקר,

שם המחיר כמעט וודאי שלא יקרה. גם אם תהיה אזעקה תתפנו לאיפה שהם.

גם אני עם הילדים מסתובבת הרבה בחוץ ונוסעת מרחקים. ולביה"ס כבר חזרתי לשלוח באוטובוס עירוני למרות הסיכון כי המחיר של להימנע מהסיכון היה לי גבוה יותר.


יכול להיות שאם תמצאי איפה להיות יום יומיים זה יאפס אותם והם יכילו את המצב הרבה יותר מאשר המצב כרגע שנשמע מאוד כואב ואפילו מצלק.


אני האמת הפעם לא נעזרת בכלל בהורים שלי, למרות שברגיל אנחנו ביחסים טובים, לא מסוגלת להכיל את המחשבה שכשהייתי צריכה הם לא היו שם בשבילי ואמרו לי התחתנת בעיה שלך תתמודדי. לא במילים האלו אבל כן בהרגשה. אז הנה עכשיו אני מסתדרת לא צריכה טובות...


אבל אולי לך יהיה טוב לחזור אליהם אחרי הפסקה קטנה. אם הנטל הוא גם על ההורים, לא חושבת שיש הרבה ברירות למשוך עוד הרבה כאילו הכל זורם.. ברוב הארץ המצב הביטחוני די סביר. מה יקרה מחר אף אחד לא יודע, אבל לפחות עכשיו אולי תקחי הפסקה קטנה, זה יכול לשנות המון גם לך וגם להם.


חיבוק גדול על התחושה ❤️

הם מנסים להגיד שאנחנו תמיד מוזמנים וכואנונימית בהו"ל

אני ממש מפחדת להיות לבד

אין מסגרות ואין ממד

ואני חלשה בהריון 

אולי תצאי עם אמא שלך להליכה ותשאלי אותהאמאשוני

תגידי לה שאת רוצה לדעת בכנות אם אתם רצויים או לא. תגידי לה שהמשפחה ממש מקשה עלייך.

אז את רוצה לדעת באמת אם לאור הנתונים היא חושבת שעדיף שתישארי או תחזרי לביתך.

את יכולה להציע שהיא תדבר עם אבא והם יחליטו יחד.

שתי האפשרויות קשות.

לפי זה שאין מסגרות לילדים אני מבינה שאתם גרים באיזור יחסית טעון בטחונית.

אבל להמשיך ככה שאת קובעת למשפחה עובדה שאת שם, והם לא מסוגלים להכיל את זה לא יכולה להמשיך.

תני להם לבחור.

הכי קל מבחינתם זה להגיד את מוזמנת להישאר, אבל לא להתאמץ לממש את זה.

אם ההורים שלך חושבים בכנות שעדיף שתישארי, אם תתני להם לבחור הם יתמכו בך. וישדרו את זה לאחים גם.

כל עוד את משדרת תלותיות וחולשה, הם נמנעים מלבחור.


הם ההורים שלך והם אוהבים אותך, אבל לכל אחד יש את קצה גבול יכולת ההכלה שלו.

זה שהיית אצלם שלושה שבועות מראה כמה אכפת להם ממך. המון משפחות טובות ואוהבות אחרי שבוע כבר היו לקראת פיצוץ.


שלושה שבועות זה יפה מאוד. עכשיו תני להם לבחור. הבחירה היא לא בהכרח בין אפס למאה, תנסו לגבש מתווה שהם יוכלו להכיל.


לדעתי שיחה כזאת תהיה הרבה יותר יעילה אחרי שתתני להם 24 או 48 שעות בלעדייך, אבל אם זה לא יקרה אז תעשי אותה ביום ראשון.


זה לא קל כשהחיים נותנים לך בעיטה, אבל הבעיטה הזאת תוביל אותך למקום גבוה יותר.

אנחנו לא בוחרים את הניסיונות שיש לנו בחיים, אבל אנחנו בוחרים איך להתמודד איתם.


שתהיה שבת שלום שקטה ורגועה!

מסכימההבוקר יעלה
שלושה שבועות זה המון. ונראה שלפנינו עוד זמן ארוך. את מוכנה להמשיך ככה? 
גם אני מסכימההמקורית

בעיקר כי אני יודעת איך זה נראה מהצד השני וזה באמת לא פשוט

וזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד שקשה להכניס אנשים לבית גם אם הם היו גרים בו לפני כן, אבל זה באמת קשה. בטח לתקופה ככ ארוכה. גם אם זו מלחמה. זה ממש זועק ממה שאת כותבת.


בשורה התחתונה, לדעתי לפחות - גם בלי העניין של הממד - עם הילדים יותר קל כשאת בבית שלך. את יכולה לבלגן ולסדר בזמן שלך, להסתובב איך שבא לך, והילדים ירגישו חופשי להיות ילדים. בעלך גם חוזר בערב לבית ולא לבית של ההורים שלך. זה הרבה יותר נוח

זה נותן חוסן לא פחות מממ"ד. ורגשית זה יותר טוב לכולם


ואגב ממד, גם חדר מדרגות מציל חיים. לפני יומיים היתה נפילה בראשון לציון, רואים במצלמות שכמה רגעים אחרי שהם יצאו למדרגות וירדו קומה -  הרקטה פגעה ממש בסמוך לדלת הבית וחייהם ניצלו.


אני מבינה שיש פחד, גדלתי בבית בלי ממד במקום די מטווח. עד לא מזמן גם לנו לא היה מרחב מוגן במקום מגורינו.

אבל אני חושבת שכדי שתוכלי להיעזר בהמשך, כדאי לקחת הפוגה ולתת לך ולהם להתאוורר.

הפחד שלך לא בהכרח גובר על תחושת הנוחות של כולכם ועל הנזק שנגרם ליחסים שלכם.

זה לא אומר לקום וללכת בכעס,אבל צריכה להיות הבנה שזה באמת לא קל. ומאחר וזה עוד יימשך תקופה - הכי חכם בעיניי זה להתרחק קצת. לכולם.


ייתכן וזה פחות מתאים לך הדברים שכתבתי, אבל אני באמת חושבת שפשוט להישאר שם מזיק לך. וגם להם. שגרה בזמן מלחמה שומרת עלינו.

ואני כותבת את זה אחרי ש3 שבועות לא יצאתי מהבית ואתמול הרשיתי לעצמי לחזור קצת לשגרה, וזה עשה לי ממש טוב.

אז כמובן השגרה שלי זו לא השגרה שלך וזה לא אותם תנאים, אבל הרבה אנשי מקצוע מעידים על כך. 

אני לא יכולה לתפקד לבד עם הפחדים שליאנונימית בהו"ל

זה לא עוזר לי חדר מדרגות מתפרק אם חס וחלילה יש חדירה!

איזה אמא בדיוק אני אהיה ואיך תהיה לנו שבת סבירה אם אני אמורה להיות לבד ימים רצופים כולל שבת?! איך בדיוק אני אמורה להספיק לבשל?!

אמא שתבכה כל היום וכל הלילה זה לא בדיוק מה שיתן את השגרה

לא דיברתי בהכרח על שבתהמקורית
אפשר בשבת להתארח ובשאר הימים להשתדל לקחת אוויר


אני לא רואה מנוס האמת משיחה בוגרת 

כן. זו בדיוק הייתה מטרת הטרורדור רביעי

לרצוח הם רוצחים ביומיום, הפעם הם רצו שנתפרק מפחד.


 

קחי את הזמן,

זה לא שחס וחלילה זורקים אותך מהבית.

ותתעלמי מההערות של המתבגרים.

חכי שיהיו לך מתבגרים משלך...

מסכימה מאודאביול
היא לא צריכה לשאולoo

ברור שהם לא רצויים, לא צריך לומר אחרי התנהגות כזו.


זה מאד עצוב שהורים לא תומכים בשעת מצוקה, זה קורה הרבה ומוכר לי מאד.


לפני המלחמה הייתי בתקופה קשה עם ילד חולה ואישפוז ארוך, בכלל לא בקשתי עזרה כי אני מכירה את המשפחה שלי ושל בעלי.

רק מישהי אחת מכל המשפחה הציעה עזרה וקבלנו את העזרה שלה בשמחה. אני קרסתי פיזית ונפשית מהתקופה הזו ואז גם מהמלחמה, אני בשיקום עצמי.


אי אפשר להכריח הורים/ משפחה לעזור.

לכל מי שזקוקה לעזרה ולא מקבלת

לא בהכרחאמאשוני

יכול להיות שהפסקה תחזיר להם את הנשימה שהם זקוקים לה.

אני מפרידה בין ההתנהגות האחים לקושי של ההורים.

דווקא נשמע שההורים שלה מנסים לתמוך, אבל זה קשה. זה באמת מאוד מאוד קשה. כרגע לי לפחות נשמע שההורים נמנעים מלבחור ונגררים אחרי המציאות.

מצד אחד אומרים לה שהיא יכולה להישאר, מצד שני מתקשים לשלם את המחיר של זה.


האמת, בכנות, לא יודעת אם אני כאמא הייתי מסוגלת להכיל את זה.

סביר שהייתי שמחה יותר אם היו מוצאים פתרון נוסף ולא מצפים להתארח אצלי 24/7.

זה באמת קשהoo

לארח משפחה עם ילדים לתקופה בלתי מוגבלת, אבל בגלל שזה ילד שנמצא במצוקה, הייתי עושה את כל המאמץ לארח בשמחה.

לא הייתי נותנת למתבגר לנהל את השיח על האירוח.


הורים שבאמת רוצים לעזור רותמים גם את המתבגרים.

הרבה הורים פחות רוצים, הם מצפים שהילד יסתדר בכוחות עצמו. ברגיל זה נכון, במצבי מצוקה כמו עכשיו זה לא נכון ומאכזב.

תודה על ההבנה. חייבת לשמוע גם את זהאנונימית בהו"ל
קשה לשלוט על מתבגריםדור רביעי

הם לא יפסידו מפיצוץ

נראה שההורים מנסים להכיל

אולי שהמתבגרים יתנדבו לשומר הצעיר? להציל את החקלאות? זה עזר לנו בזמן הקורונה 

לא צריך לשלוטoo

צריך להכווין אותם.

כשההורים משתמשים במתבגרים כדי ל׳חנך׳ את המתארחת, זה מראה שהם מסכימים איתם.

מתבגרים שמתעצבנים על אחות גדולה שבאה להתארח, משקפים את הלך הרוח של ההורים בבית.

כשמתבגר אצלי מתעצבן על אח שחוזר מהישיבה בחופש ומציק לו, אני עוזרת לו להבין את היתרונות כשהאח נמצא ואת הבעייתיות בשיח כזה.

אני מסכימה שלהורים יש הרבה השפעההמקורית

ומן הראוי שחעשו שיחה עם המתבגרים

אבל ההורים בעצמם נראה לי כבר רוויים. ולכן צריך לשוחח אותם

אולי הם לא מבינים את מצוקת הפותחת

אולי לא יודעים שהיא בהריון

אולי באמת כבר קשה וצריך בכל זאת לאוורר רגשות

בעינייoo
מי שלא מבין את מצוקת הילדה שלו בזמן מלחמה, אין מה להסביר לו. זה נובע מחוסר יכולת/ רצון להבין ולא מחוסר בהסבר.
וגם מבינה את הקושי של ההוריםoo
אני אישית לא הייתי מתארחת איפה שאני לא רצויה, אבל גם להיות בבית זה לשלם מחיר. זה לא ענין איפה יותר טוב, אלא איזה מחיר משלמים בכל אופציה שבוחרים.
בטח שכן. יש הרבה אנשיםהמקורית

לא מודעים.

את לא יודעת מה היא משדרת כלפי חוץ וזה לגמרי עניין של תקשורת כמו בכל מערכת יחסים בעיני


לא להגיד כלום, להיעלב וללכת זה נטו אגו שיגרור כעס ורגשי נחיתות להמשך

היא כתבה שהיא משקפתoo
את לא יודעת איך. אני עדייןהמקורית

חושבת ששיחת יחסינו לאן תעשה טוב לפותחת כשהיא מסבירה איך היחס שלהם כלפיה משפיע עליה לרעה

את זה לא ראיתי שהיא כתבה, היא רק כתבה שזה לא יעזור

זה נקרא לתקשר בעיניי

ומוסיפההמקורית

שלהבין את הקושי שלהם במילים גם יעזור לה לדעתי

היא כתבה שאמא שלה אמרה לה שקשה להם. זה מובן בעיניי.


זה עניין דו צדדי שיעזור לכולם בעיניי

אני מפחדת משיחה כזאתאנונימית בהו"ל
מבינה אותך. אבל אני חושבת שלהמשיךהמקורית
כך זה לא בהכרח יותר טוב
ד"א, איך עברה שבת?המקורית
בטוב. אחד האחים הלך לחבראנונימית בהו"ל
גם אצלי ככה. אמא שלי מכינה עוגות לחיילים ומשפחותאביגיל ##

מגוייסים ואני כבר עומדת להיות כבר שבת שלישית לבד...

אבסורד

אבל אני כבר לא מצפה

אין ציפיות - אין אכזבות


ממליצה לך להנמיך ציפיות ולסמוך בעיקר על עצמך

חיבוק גדול ומקווה שיעבור לך מהר

מנסה... אבל כל כך כואב לי כי קשה לי שזה מצד המשפחהאנונימית בהו"ל
מחבקת אותך
מבינה אותך! זה כואב כי זו המשפחה, מי שאמור לעמודאביגיל ##

לצידך ברגעים קשים. לכן זה כואב לך ולכן האכזבה גדולה

לדעתי כן כדאי לך לחשוב על מקום חלופי

ממש ככה מנסה לחשוב ולא מוצאתאנונימית בהו"ל
מה עם לנסוע למשפחה אחרת?באורות

אולי מהצד של בעלך יש איזו גיסה שאת מרגישה איתה בנח?

אולי אפילו לאח שלך?

זה לא אופציהכי כולם במילואיםאנונימית בהו"ל
ואין מישהי שבעלה במילואים שתשמח בחברתך?יעל מהדרום
בדיוק..באורות

אחותי התארחה אצלי כששתינו לבד עם הילדים וזה ממש נתן כוחות...

אפשר גם חברה שגרה באזור רגוע יותר... 

ממש כךלפניו ברננה!

וגם אם בעלך איתך בשבת

לפעמים זה כיף לבעלת הבית אם היא לא צריכה לנסוע ויש גיס שמרגישים איתו בנוח יחסית והוא אבא של שבת

אוי קשוח😔norya

חיבוק גדול!!

מה שכן, נשמע שיש שם באזור הרבה מיזמים של התנדבות. אולי תוכלי לפנות לאחד המיזמים האלו ולבקש מתנדבים לעזרה עם הילדים?

(אולי על הדרך זה גם ינער את האחים שיראו שחברים מגיעים לעזור לך במקומם...)

לא נעים לי כי יש כאלה שצריכות את זה יותראנונימית בהו"ל

בעלי יחסית חוזר

למרות שאני רואה גן הרבה כאלה פה שחוזרים הרבה

נראה רעיון טוב.שולה1234

וזה שבעלך חוזר זה לא אומר, אם את קוצה את יכולה לציין שהוא חוזר ומקסימום יגידו לך שאין מספיק מתנדבים.

בהרבה מקומות יש יותר מתנדבים מצורך..

ממש ככהnorya
יש אזורים שיש עומס במתנדבים ב"ה. הנוער מחפש מה לעזור בחוץ.
בכנות לא הייתי נשארת איפה שלא רוצים אותיהבוקר יעלה

אני ברחתי הביתה אחרי שבוע ועם האירוח הכי טוב בעולם. פשוט אין כמו הבית.

יש לך חדר מדרגות שאפשר להסתתר? את מהדרום?

חם וחמות יותר נחמדים? 

ומוסיפה, שאצלי יש המון מיזמיםהבוקר יעלה

של התנדבויות שמקלות מאוד.

לדוגמא באה אלי כל יום בייביסיטר לשעתיים שלוש.

קניות עושים לי ומביאים עד הבית.

ארוחות כנל.

לא נעים להיעזר אבל אם זה מה שישאיר אותי שפויה אני אקח את זה. 

אני מפחדת בביתאנונימית בהו"ל
חמי וחמותי מדהימים אבל גם מחפשים לאן לברוח
תראי אני גם חששתיהבוקר יעלה

אבל בסוף מתרגלים. מה שדחף אותי זה ההבנה שזה לא קצר ואני לא יודעת מתי זה יסתיים..

ממה את פוחדת? 

אולי תחזרי הביתה וחמיך וחמותך יבואו?אני10

הם יעזרו עם הילדים

את תרגישי פחות לבד

אם יש אזעקה הם יעזרו לך עם הילדים

לא?

יש להם עוד ילדים מגוייסים עם ילדיםאנונימית בהו"ל
אני פחות נחשבת במסכנות שלי
אוף איזה קשה זה ❤אני10
אני לא מצליחה להבין מה הטענה שלהם נגדךבאורות

מה ההפסד שלהם מזה שאת נמצאת שם? ספציפית האחים, לא אמא שלך.

אני האמת הייתי מוכיחה אותם. באה בכאב ואומרת להם מה שאת מרגישה- שבמקום לעשות למשפחה שלהם יותר קל להם לראות אחרים ולעזור להם כשממש פה יש מישהי שזקוקה להם. לשקף להם כמה לא פשוט לך. שאת מרגישה לא רצויה. שזה פוגע. שאין שום ערך למצוות שהם מנסים להשיג אם זו הדרך שלהם. אלא אם הם עושים את זה רק כדי לטפוח לעצמם על השכם.

לדעתי אין לך מה להפסיד מלהגיד את זה ככה בפנים. אם במילא הם מתייחסים ככה.

וחיבוק. מכירה את ההרגשה מקרוב. אני הוכחתי אותם על זה ממש. בהתחלה נפגעו ואז ראיתי שעשו סוויץ' בראש והבינו שאמנם זה לא הכי "מגניב/מצטלם טוב לפוסט בפייסבוק' לעזור לי, אבל שבסוף בתכלס אני שם. 

יש להם הפסד של נוחות מהעיניים שלהם לדעתיהמקורית

וזה די מובן אפילו

כי זו תקופה ארוכה


אבל אני חושבת שהרעיון שלך טוב מאוד

קצת פרופורציות לא מזיקות לאף אחד

נוחות בבית שלהם?באורות
היא גם גרה בעבר בבית הזה. אין להם יותר זכויות מאשר שיש לה. היא אחות ו"זכאית" לזה בדיוק כמוהם. ובמצב הנוכחי אפילו יותר. הם יכולים ללכת לישון אצל חברים ולהסתובב. היא לא.
זה נכוןהמקורית

אבל אלמלא הייתי מכירה את זה מקרוב, לא הייתי מדברת

ברגע שיוצאים מהבית והמיקום בחדרים משתנה - זה קשה לחזור אחורה. זה גלות עבורה ועבורם. ומתבגרים הם אנשים שמאוד מרוכזים בעצמם


הלוואי ששיחה כזו איתם תעזור. שמחה שעזר לך 

אני חושבת שבסוף יש נטייהבאורות

עם מתבגרים לא לדבר דוגרי, ללכת על קצות האצבעות כי מפחדים שיפגעו או יתפוצצו.

להפך, דברי איתם כמו מבוגרים. כמו עם אנשים שיקרים לך. יכול להיות שהם לא יקשיבו- אבל אז לפחות זה יצא מהלב שלך וזה פחות יושב. 

עצה ממש חכמה!אופק המדבר
תודה על המילים האלהאנונימית בהו"ל
אבל הי, הם שוכחים שאני הגדולה!אנונימית בהו"ל

שאני גם הבת של ההורים שלי! הם אפילו מצליחים לשכנע את אמא שלי!

הם משתגעים כי יש לי בית משלי

נכון. ובגלל זה אני מאמינה שמההמקורית

ש@באורות הציעה זה רעיון מעולה


ואולי עוד הצעה שתועיל - אצלנו במקום שאחיות שלי יבואו להורים, המתבגרים שלנו הולכים אליהן

עוזרים להן בבייביסיטר, הסעות למי שיש רשיון, משחקים עם הילדים, לוקחים להן אוכל

ממש כמו שעושים בחוץ. זה חמל משפחתי שלנו

אולי כדאי לשקול ויהיה יותר קל

ואז תוכלי להגיע פחות 

לא הבנתיאנונימית בהו"ל
איך אני אמורה לרתום אותם כשהם לא בעניין לעזור לי?
אני חושבתהמקורית

ששיחה עם אמא שלך מלב אל לב תעזור לכך

וגם איתם


לא רואה מנוס מזה

אתם על סף פיצוץ ממה שאני רואה וחבל להגיע לזה.

הלוואי והיה האומץאנונימית בהו"ל

הם פינו לנו חדר

מתלוננים שאני מכינה אוכל או שאני לא עוזרת במטלות הבית

שאני חושבת שאני בבית מלון

שאני קיימת עם כל ההורמונים שלהם

שהילדים מלכלכים

להמשיך?

וואי אמאלהאביול
הייתי בורחת מזמן... יש לך לאן? 
לאאנונימית בהו"ל

זאת אומרת כן, יש לי בית בלי מקלט

אני מפחדת ואני לבד עם הילדים

וואי לא פשוטאביול
אולי סידור אחר? יש לכם הרבה אזעקות בבית?
לא הרבה אבל מפחדת מאודאנונימית בהו"ל
חיבוקאביול
אז זה הזמן לקבוע איתם זמן לקפהבאורות

ולהסביר להם איך את מרגישה.

תוציאי הכל.

שאמנם את כבר "מבוגרת" אבל גם לך יכול להיות קשה. להסביר את הקושי של להיות לבד עם הילדים.

להסביר להם את החלופה- לחזור לבית שלך ולהיות לא מוגנת ואיך הם ירגישו אם חס וחלילה יקרה לך משהו בגלל שהם רוצים שתלכי. (כן, זו מניפולציה רגשית והכול טוב- הם אלופי ה מניפולציות הרגשיות בעצמם;))

אני כן חושבת ש תאפשרי להם זמן להגיב- איך אתם מרגישים? מה נוכל לעשות ככה שנרגיש כולנו יותר בטוב ביחד? כשאת מדגישה שנקודת המוצא היא שאתם משפחה, ו"תקועים ביחד" תמיד, שאתם העוגן הכי חזק שיש אחד לשני. 

זה לא יקרה לצעריאנונימית בהו"ל

אין להם טיפת מצפון

ויש לי עוד אח שנשאר בבית שלו ולא מגיע להורים אז אם הוא יכול גם אני יכול מבחינתם

יש לך עוד אח שנשאר בבית=באורות

הוא לא מגויס ונמצא עם אשתו. זו סיטואציה שונה לחלוטין. אבל אם אין עם מי לדבר אז אין..את זה רק את יכולה להגיד.


השאלה מה יעשה לך טוב? מה היית רוצה שיהיה?

אני חושבת שזה באמתSeven

קשה לארח לתקופה ככ ארוכה אותך ואת הילדים...גם אם את הבת שלהם הקמת משפחה נפרדת

ששאני התארחתי אצל ההורים שלי בגלל המצב שילמתי על הקניות חצי חצי יצאתי בעצמי לקניות בישלתי כל יום ארוחה 1 (בוקר צהריים או ערב) שטפתי כלים בקיצור לקחתי חלק פעיל...אם את גרה לטווח הרחוק את צריכה בעיני כן לתת יד

סליחה שאני כותבת (בזהירות) דעה קצת אחרתסודית

אין אמת בטענות שלהם?

נכון, את בהריון וחלשה,

אבל את כן מצפה לבית מלון - אין לך כוח למטלות הבית ואת עוד צריכה מהם עזרה

הילדים מן הסתם מלכלכים כי הם ילדים

את שוטפת את הכלים אחרי שאת מכינה אוכל?

אולי לנסות להראות שאת כן עוזרת במשהו, אפילו אם הוא קטן?

ולהגיד תודה על מה שאת כן מקבלת?

אני חושבת שאם תראי רגע את הסיטואציה מהעיניים שלהם. את ההתלהבות לעשות מצווה ולעזור בהתנדבות

ותשמחי שיש לך אחים כאלה,

ותהיי בעין טובה על המשפחה שלך,

התחושה הפנימית תשתפר

ואז תוכלי לדבר על הצורך שלך בעזרה...

הם יודעים שאת בהריון?

וסליחה אם התגובה שלי לא מתאימה לך. בבקשה תתעלמי ממנה לגמרי יכול להיות שאני טועה אני לא יודעת מה הדינמיקה המשפחתית שלכם.

שבת שלום ומבורך שבת ממלאת כוחות💐💐💐

מבינה שאת פגועה מאד. חיבוק על התחושהסודית
תנשמי עמוק עוד מעט זה ישתפר❤❤❤ בעז"ה צה"ל יכסח אותם
מסכימה איתךמקקה

גם פה זה ככה

הנוער אוסף תרומות לכל מה שתרצי

ומכין ואורז וקונה שמפואים

אבל למצוא בייביסיטר או טרמפ לילד זה ממש קשה

וזה כואב לי אפילו שזה לא משפחה...

אז לך בטח פי אלף

עצוב שזה ככה.

תקני מחר לכבוד שבת 💐להורים ו🍫 לכל אח/ותאם מאושרת

למה יש לנו ( לכולנו!! גם לי ולך!) נטיה לעזור למישהו חיצוני? ולא לעניי ביתנו?

בגלל שמעריכים אותנו!!!


אז תתני להם את ההערכה שהם מחפשים בחוץ ותראי איך פלאי פלאים תשתנה האווירה!!!

תקני משהו אישי להורים ולכל אחד, תכתבי בפתק אישי-תודה רבה על האירוח, שאת מעריכה שפינו לך חדר למרות שזה כבר תקופה ארוכה, שמארחים אותך וכו' וכו' וכמה מילות סימפטיה-את יודעת שזה לא קל, שיש קטנטנים בבית של גדולים, הרעש,הלכלוך ,השעות שינה אחרות. ואת מעריכה אותם שככה הם תורמים למאמץ המלחמתי.

בהצלחה💗

נתת רעיון מדהים. יישר כח!המקורית
רעיון מקסיםהבוקר יעלה
רעיון מהמם! אנסה גםאולי בקרוב
תודה. רק שאני מאוד פגועה ולא יכולה לצאת לבד עם הילאנונימית בהו"ל
אם את פגועה אל תקניסודית

למעוך את הרגשות שלנו זה לא יעיל - בסוף זה מתפרץ בצעקות. מניסיוני..

אם שוקולד אז לעצמך... יעזור קצת למצב הרוח. וגם בננות יש בהן סרוטונין.

חיבוק.

לא נעים להרגיש בלתי רצויה את גם ילדה של ההורים

תודה. העלת לי דמעותאנונימית בהו"ל
אני מאמינה שאנחנו יכולים לבחור לנהל את המציאותאם מאושרת

נפגעת- זה עובדה.

השאלה אם להישאר פגועה ולהרגיש רע או לנהל את המציאות לטובתך תלויה כבר בעיקר בך.

ב"ה שנתן לנו את היכולת לבחור ולהשפיע על אחרים, ובדרכים נעימות זה יכול הרבה יותר להשפיע מאשר בכעס.

וזה לא משנה בכלל-מה סיבת הכעס.

גם כשאת צודקת 100% שווה לך- לטובתך לפעול "אחרת" ותגיעי לתוצאה הרבה יותר טובה - בשבילך!!

טבע העולם הוא שבכעס לא מגיעים לשום תוצאה!


 

( אפשר ללמוד את זה מהדרכת חז"ל במסכת אבות - "וקנה לך חבר",

יכולנו לשבת לחכות עד שנמצא חבר שיכיר בערכנו וירצה להתחבר איתנו, אבל חז"ל מדריכים אותנו לפעול ולעשות בשביל שיהיה לנו חבר)


 

אז ב"ה ששוקולד פותח לבבות, ובמאמץ קטן אפשר להשיג בעזרתו הרבה דברים טובים!


 

אם את לא יכולה לצאת עם כל הילדים למכולת, אולי אפשר לתת לאחד האחים להיות "שותף" שלך ולשלוח אותו עם כרטיס אשראי שלך ורשימת קניות, כמובן שבתמורה תציעי לו עוד שוקולד

ואם המכולת כבר סגורה, את יכולה לשבת עכשיו עם הילדים להכין פתקים עם מילים טובות, ולהחביא מתחת לחלות משהו להורים, ולכל אחד בצלחת משהו אישי.


 

באמת באמת שהראשונה שתרוויח מזה זו תהיה את!!!

 

מבינה אותך.ניק חדש2

ככה היה גם אצלנו.

עושים פרצופים מעירים לילדים.

הבאתי את הויזה שיקנו גם ממני ולא הסכימו.

שטפתי כלים

הכנתי אוכל.

מה שצריך עשינו.

היה קשוח ביותר אז חזרנו.

יום לפני שחזרנו אחד מהם התרכך וזה. אבל התעקשנו.


ומהרגע שחזרנו אני בחרדה.

כי אין לנו ממד.

אז השוואה זה מול זה עדיף את תחושת הביטחון שיש ממד

אין מה לעשות

אני אישית משותקת. מהרגע שנחתנו פה אני כמעט שבוע לא ישנה.

לא מביאנ לילדים להוציא את האף מהבית. בעצמי לא יוצאת. ובפעם העלובה שיצאתי תפסה אותי אזעקה בחוץ לקח לי כמה שעות להתאושש.


מחר אנחנו חוזרים אליהם בחזרה בע"ה. החרדה גדולה עלי.

שיתמודדו איתנו. אין מה לעשות.. 

מאמינה שהפעם יהיה לך יותר קל, שהסתגלו קצתסודית
חיבוק על המאמצים שלא זכו להערכה. מצדיעה לך !
אני מקווה ממש.ניק חדש2

רק באנו ישר אני על הכלים

מה נעשה.

ואחים שלי יושבים כמו מלכים

רק אבא ואימא שלי עובדים בבית.

תודה על הקול הזה. מרגישה שהוא שליאנונימית בהו"ל
ושזה מה שאני מנסה להעביר לבעלי שלא מבין ולכולם
קשה ממש.ניק חדש2

מבינה אותך מאד.

אגב אנחנו לא היחידות.

אתמול דיברתי עם חברה, היא מדברת ככה אחד לאחד.

אומרת מה היא לא עושה

היא משתיקה את הילדים שלה כל היום במסכים.

קונה צעצועים ודברים

ועדיין חוטפת

והיא בעלה לא בבית אז בכללללל

נחמד לצערי לשמוע שיש עוד כמוניאנונימית בהו"ל
מרגישה בודדה כל כך
❤️❤️ניק חדש2
האמת זה באמת מתסכל שאין לך את הפינה בבית ההוריםזיקוקים

יש לך מספר חזיתות להתמודדות- המלחמה, הגיוס, בית ההורים, הילדים שלך והאחים שלך

לפי ההודעות את נשמעת מוצפת


תני לעצמך את הזמן הזה

כמו שכתבו לך תפנקי את עצמך במשהו מנחם

חשוב שקודם כל את תראי את עצמך


ואני מקווה שאז יהיו לך הכוחות לחשוב מה את עושה עם עצמך הלאה, ועם מה את מוכנה להתמודד ואיפה את מוכנה לראות את המשפחה שלך (ואני בטוחה שאת מנסה אבל כרגע נשמע שאת נגררת אחרי ה'אין ברירה')

כל החלטה שתקחי תבני אסטרטגיה- אם את נשארת אצל ההורים אלו שינויים את מוכנה לעשות בשביל לתת תחושה נעימה

ואם לחזור הביתה אלו דברים יכולים להקל עלייך ולעזור לך


להמשיך במצב הזה ולקוות שמישהו יראה אותך זה נשמע כמו קרב אבוד מראש (נשמע שהם מלאים עלייך ואת מרגישה בהשרדות..) אותם לא תוכלי לשנות אבל את נקודת המבט שלך יש לך אפשרות לראות אחרת.

לפעמים הדברים הקטנים יכולים להוביל לשינוי אבל צריך לעצור ולחשוב ואת זה לדעתי, תוכלי אחרי שתפני לעצמך זמן להתפרק ואז תתפני רגשית לחשיבה מחודשת על המצב


בהצלחה וכוחות!

עכשיו גם הילדה הרסה משחק ואבא שלי התעצבןאנונימית בהו"ל

ורוצה שאני אקנה להם אחד חדש

אחרי שביקשתי שיעלו את המשחקים גבוה כדי שלא תגיע לשם כי כבר התחילה להרוס לפני.

סליחה שניסיתי לנמנם ב6 בבוקר ולא ראיתי. כשראיתי מיד פיניתי, כמו תמיד.

אבל אני מבקשת שמה מהמשחקים שעלולים להיהרס שיהיה גבוהים

אני שוטרת אבל גם חוטפת

גם ככה קשה לי שעכשו בעלי אמור לא לחזור להרבה יותר זמן מהרגיל

אולי עדיף שתקני, זה כבר לא רק האחיםסודית

❤❤❤

מצטערת על ההרגשה הרעה. כולם מתוחים 

😔לא פשוט. כנראה הגיעו כבר לקצהאביגיל ##
את צריכה לנשום עמוק ולחשב מסלול מחדש
קודם כל, חיבןק על התחושותאנונימיות

קראתי את כל השרשור ובעיני אין לך שום אפשרות להישאר שם.

זה מזיק לך ולהם.

עם כל החשש הייתי חוזרת הביתה או מנסה למצוא מקום אחר.

מאיזה איזור את בארץ?

איזור יחסית מרכזי אבל מעורב בערביםאנונימית בהו"ל
אני מפחדת מעיר מעורבת הרבה יותר ממטחיםסודית

אם את גרה בעיר מעורבת במקומך הייתי נשארת אצל ההורים.. ובולעת את הדמעות בלילה... אז חיבוק חזק! כל כך מבינה אותך!!! הייתי מזמינה לעצמי חבילה נכבדה של שוקולד דה קרינה עם משלוח עד הבית ונותנת לעצמי ולילדים.

מה זה לא לתת לך לטעום מאוכל שהם מבשלים את בהריון המתח משבש פה לגמרי את שיקול הדעת של כולם. גם את שלי. אחרי יומיים של כאבי ראש מרוב חרדות, נרדמתי תודה לה' והבוקר אני יותר נעימה

יש חנות בירושלים שמוכרת ושולחת עד הבית. אז יעלה 300 שקל. הבריאות חשובה יותר. 🍫🍫🍫🍫🍫🍫🍫🍫🍫

יש הרבה אזעקות? את בשכונה יהודית?אנונימיות
אני גרה ביישוב מפחדת ממש שחו יהיה חדירה ואחרי שבוע אצל ההורים למרות שהייתי רצויה ועזרתי ושמחו בי ובילדות הרגשתי שכולם ממצים ולמרות הפחד להיות ביישוב לבד עם הבנות חזרתי ולאט לאט הפחד קצץ נרגע ואני הכי שמחה בעולם על ההחלטה להיות בבית...
דווקא לא שולחים טילים לאיזורים עם ערביםכבתחילה
לא נכון. שלחו לנו כמו גדוליםאנונימית בהו"ל
מסכימה.. הם על הקצה ממשהבוקר יעלה

וזה לא טוב לאף אחד. עוד רגע יתפוצצו.

לא הייתי נשארת איפה שלא רוצים אותי.

אותי רצו והעדפתי את הבית ויש חסרונות! אני בקושי ישנה בלילות. זה לא פשוט בכלל. אבליש הרב יותר יתרונות, מנקה מתי שאני רוצה, הבית יכול להיות הפוך, בקיצור מעדיפה את הבית.

במקומך הייתי חוזרת.

אולי תנסי לפרט ממה בדיוק את חוששת? אזעקות? לילה? מחבלים? 

כל התשובות נכונותאנונימית בהו"ל
זה היה ככה מהרגע שהגעת?פאף
כי אם בהתחלה היה קצת יותר טוב, אפילו קצת, ואחר כך החמיר-הייתי אומרת שהם צריכים אוורור, זה קשה פתאום ילדים קטנים בבית וכל הרעש והבלאגן, ואז הייתי בודקת איך אפשר לעשות את זה-אפשר ללכת לג'ימבורי לכמה שעות? לאיזה פארק או גן חיות? זה איזור עם אזעקות? ממש לייצר כמה שעות של אוורור בשביל כולם, שלא תהיו שם כל היום. אם מההתחלה קשה להם איתך הייתי מקבלת שזה המצב ומחליטה אם נשארת שם למרות זאת עם כל ההשלכות או מוצאת פתרונות אחרים... 
לא. הם תמיד ככהאנונימית בהו"ל
אז הייתי יושבת עם עצמי חושבת מה החלופותפאף

גם אם את נשארת אצלם-אם זה איזור שקט הייתי יוצאת עם הילדים, הייתי מבררת על עזרה מהקהילה.

וגם בודקת אם יש עוד אופציות שיותר יקלו עלייך...

ממש כואב לשמוע מה היחס שאת מקבלתשוקולד פרה.

וואלה? הייתי נפגעת ברמות. אבל ממש.

נכון שזה קשה לארח וכו' וכו' וכו',

אבל בואו- יחס אנושי בסיסי לאחותכם ולבת שלכם!
לדעתי ההורים היו צריכים לתפוס את המתבגרים לשיחה צפופה ולהגיד להם שאין מצב בעולם שהם מדברים אלייך ככה.

עם כל זה שהם מרוכזים בעצמם ומחפשים הערכה בחוץ והכל-

היא אחותכם. אז לפחות תסתמו.

וזה שהיא לבד במערכה מולם, וצריכה לצאת מהבית בבושת פנים,

זה כשל רציני.

זה לא להבין שההתגייסות הבסיסית היא בשביל בני משפחה.

ואם ההורים לא מצליחים להנחיל את זה לילדיהם- מצופה ממנה שעוד תחנך אותם?

 

אני חושבת שלו הייתי מקומך הייתי חושבת על איזה סידור יצירתי בבית שלי.

שתתחלקו ביניכן כמה אימהות ביישוב ותתארגנו על בייביסיטר משותף.

ככה שעומס הילדים לא יהיה עלייך בלעדית (נראה לי שזה הקושי העיקרי שלך, לא?)

ותוכלי לנשום.

וללכת לחברה קרובה כשיש אזעקה.

יש לנו כיפת ברזל ואת הקב"ה אז אפשר להירגע מעט...

מעניין אותך דירה ריקה? מוזמנת לגתוב לי בפרטיאוהבת את השבת
מציעה בזהירות כן לעזוב...מקרמה

למרות כל החששות.

כרגע את מפורקת נפשית, את לבד. במקום שאת מרגישה לא רצויה, לא מקבלת תמיכה נפשית

ובעצם אין לך שום שליטה על בחיים שלך..את מובלת ולא מובילה

וזה כשלעצמו מגביר מאוד את הפחד והחרדה.


זה באמת מציאות מפחידה, זה לגמרי הגיוני לפחד.

אבל הגעת למצב שהפחד משתק ומנהל אותך ולא שאת נותנת לו מקום מוגדר אבל ממשיכה בתםרוד כל שהו.


ברור שבמציאות כמו שהיא עכשיו את יוצאת בשן ועין ועלולה להפסיד כל כך הרבה...

המחשבה שצריך לבלוע הכל ורק לשרוד גורמת לך בעצם לא לשרוד.

אם היית גרה במקום שזה באמת סכנה קיומית להיות בו אז הייתי נשארת בכל מחיר

אהל את מתארת סיטואציה של התמודדות עם פחד וחרדה, לא על סכנה קיומית

ולכן צריך בעיני להתמקד בהתמודדות עם הפחד והחרדה.

אני מאמינה שאם תפני כוחות שאת מפנה כרגע להתמודדות עם המשפחה שלך להתמודדות עם הפחד- תגלי אולי שזה עדיף

ואם אני מבינה נכון- גם ההורים של בעלך זו אופציה..  ושוב גם שם זה יותר התמודדות נפשית. יכול להיות שתגלי שלהיות במקום רצוי, שאת לא צריכה לצמצם את עצמך, להתנצל כל הזמן, לחשוב 8 פעמים מה את עושה, כמה ואיך עדיף גם אם זה אומר שהוא בלי מרחב מוגן.. .


קחי את המושכות. תובילי. תהיי במקום המחליט

זה כל כך מחזק

ותכיני תוכנית פעולה... סדר יום קשוח,

זה הזמן להוציא את התותחים הכבדים ולהיעזר במה שזמין.

תעצרי במקס סטוק- תקני תעסוקה לילדים.

תכיני תוכנית ארוחות- מה אוכלים כל יום- וכן. ג'אנק פוד זה גם אוכל

לברר על משחקיה במקום עם מרחב מוגן זמין שאפשר לבלות בו- שתצאו קצת מהבעת


את יכולה!


תודה. אין שם כלום מבחינת חנויות ופעילותאנונימית בהו"ל

והילדים ממש קטנים

ההורים שלו זה לא אופציה לצערי

עדיף לנסות לשפר את האווירה עם ההוריםדור רביעי

תראי, הם כבר לא צעירים

אין להם כוח לרעש ובלגן של ילדים,

הם סה"כ פינו לך חדר לא זרקו אותך לישון בסלון,


בזמן מלחמה,הרצון לתרום לגברים בחזית חזק הרבה יותר מהרצון לפנק אשה בהריון,


גם לאחים המתבגרים יש קשיים לישון יחד ומבוכות משליהם והם מעייפים את עצמם בהתנדבות מבורכת.



ואם יש לך אח מגויס אז בכלל אין ספק שכל המחשבות סביבו עכשיו.


אם יש אפשרות לשפר את האווירה זה יהיה המאמץ שלך לטובת כלל עם ישראל.


כואב לקרוא את התיאור שלך והוא נוגע ללב. מקווה שתמצאי דרך לרכך את היחס כי זה באמת תיאור קשה

אפשר שאלה הכי בדוגרי?מקרמה

את רוצה למצוא את מה שיכול לעזור לך?

או שכרגע את המקום שרק רוצה שיכילו את הקושי שלך?


יש רגעים בחיים שכל מה שאנחנו רוצים בחיים זה להישען על מישהו. לתת לו את החבילת הקשיים שלנו ולהגיד לו, תחזיק לי את זה לרגע... אני כבר חוזרת


אבל צריך להסתכל למציאות בעניים.

את מנסה להישען על קנה רצוץ

הם לא יחזיקו לך את החבילה.

אם לא תעזרי לעצמך- החבילה תיפול ותתנפץ


את מסוגלת כרגע לעזור לעצמך?


כי יש פתרונות! צריך לרצות לראות אותם

מי שזכתה להורים שמארחים 3 שבועות עם כל הקשייםדור רביעי

לא כדאי לה לעזוב ברגשות שליליים.

ולא חושבת שהיא צריכה לבחור בין לבין כמו שאת כותבת.

סביר מאד שניתן לשפר את האווירה ושווה לנסות

לא אהבתי את הסגנון שלךאנונימית בהו"ל

אבל לא אני לא מנסה להישען עליהם

אני רק רוצה מקום מוגן להיות בו ורוצה שההורים שלי יתנו לי יחס אוהב וחם כבת שלהם

אני חושבת שלא הבנת את הטון שלי- סליחהמקרמה

באמת שאני מבינה את הקושי.

אני בעצמי לבד עם 2 ילדים קטנים ובהריון.


 

ברור לי שאת רוצה להיות במקום מוגן.

ברור לי שהתנהלות פה מול ההורים היא פוגעת

מה שהתכוונתי זה שיש רגעים בחיים שכל מה שאנחנו רוצים זה תמיכה.

לא טכנית.

תמיכה אמיתית שנרגיש אנחנו בידיים טובות ואוהבות. שיש לנו רשת ביטחון להישען עליה


 

ובגלל שהקושי הוא בעיקר מטלי

כל פתרון טכני- הוא רק טכני

ז.א. - הוא לא עונה על הצורך האמיתי הפנימי


 

ולכן יש נטייה לשלול את כל הפתרונות הטכנים

אבל לפעמים, אם נטפל בכל הדברים הטכנים הנפש תתפנה להתמודד עם האתגר האמיתי- שזה הצורך הרגשי.

אבל בשביל זה צריך להיות במקום שרצה את זה. שמבין את זה

וזה לוקח זמן

זה דרך עוקפת ועקומה

אבל לפעמים זו הדרך היחידה

 

אחרי שקראתי את כל ההודעות שלך בשרשורבאתי מפעםאחרונה

קודם כל שברת לי את הלב...

איזה קשה!!! להרגיש לא רצויה ולא אהובה על ידי המשפחה הכי קרובה, ואם זה לא מספיק, זה בזמן כל כך רגיש של דאגה, של פחדים וחרדות... קשה מממש פוגע בטירוף.


כמה דברים שעלו לי שלא ראיתי שכתבו לך -

1. להתפלל על זה, ממש לבכות לה', שייתן לך חיבוק וכי ויעזור לך.  מנסיון-, תפילה מעומק הלב תמיד עוזרת.


2. למצוא דרך לפתור את הפחדים שלך, אני לא מבינה בזה, אבל איזשהו טיפול או לא יודעת מה, את חייבת להשתחרר מזה ולחזור הביתה. 

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

לא קשור לשרשורמכחול

אבל אני שולחת לך @אפונה ברכות לשנה חדשה עם פרנסה טובה ובשפע!

אם אני מבינה נכון, המקצוע החדש הוא הנחיית הורים, ונראה לי שאת מעולה בזה 😃

תחל שנה וברכותיה!

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

אל תרגישי ככה בכללאמאשוני

ואני אומרת את זה כאשת מילואימניק שחודשים לא היה בבית,

בעל קמל בבית זה בפירוש יותר קשה.

חיבוק גדול!

לפחות תרשי לעצמך לכאוב את זה, ובע"ה שהוא ימצא את עצמו ותעלו על דרך המלך בקרוב ❤️

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקו

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אני לא מספיק מכירהשלומית.

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

הגודל לדעתיאחת כמוני

יש כמה הבדלים עיקריים-שימושית
  1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

  2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

  3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

התקן לא הורמונלי ג'נפיקסאחת כמוני

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

טוב מעדכנת שהייתי אצלהאנונימית בהו"ל

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

אוי איזה באסהקנקן שבור

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

מה יכול לגרום לדימום?אנונימית בהו"ל

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

אם את לא מניקה סיכוי גבוה שזה מחזורפרח חדש

לא מניקה, גם חושבת ככהאנונימית בהו"ל

אם זה מחזור, תקווי שהשאריות יצאו בוקנקן שבוראחרונה

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

השאריות שיליהקנקן שבור

שומרת הערים האבודותחזקה בעורף

יותר מתאים לפורום אמהות השלב הבא, אבל פה יותר פעיל🤪🫣

מישהי במקרה מכירה לעומק? קראה את הסדרה?

הבת שלי התחילה והיא ממש על זה. שמעתי ממישהי שהיא מרשה לבת שלה עד ספר 3 כי בהמשך הסדרה מוזכרות גם מערכות יחסים חד-מיניות, אבל זוכרת ממי שמעתי.

אשמח אם יש מישהי שיכולה להפריך או לאמת לי את המידע הזה😳

קראתידרקונית ירוקה

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

תודה על המענה!חזקה בעורף

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

הוא קליל לאורך כל הסדרהדרקונית ירוקה

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

דווקא יש לי רגישות גדולה לדברים שכתובים בAIאמהלה

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

קראתי, זה סדרה די ממכרת, דווקא לא זכור לי סצנותאמהלה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

תודה על המענה!חזקה בעורף

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

קראתי הכל... לצערי התמכרתי ומחכה להמשךאמהלה

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

רגע,מה? זה מעניין גם למבוגרים? חשבתי זה לנוער צעירמרגול

אני צעירה..... וכן, אני אהבתי מאדאמהלהאחרונה

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

כן. בחודשים הראשוניםיעל מהדרום

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אולי לא רקחילזון 123

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

אם יש אפשרות להשאיר בכיתה זה ממש מקליעל מהדרום

וואי, כמה נלחמתי אצלינו שייתנו מערכתשימושית

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

גם אצלנו יש עוד מקצועות אבל הכלל בכיתהילד בכור

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שלי

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

חיבוקאפונה

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

  1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

  2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

  3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

  4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

תודה!! לקחתי לי כמה רעיונות טובים!!!שיפור

ממש שמחה לשמוע!אפונה

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

וואהו! מי את? כתבת מדהים !אובדת חצות

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

כן כן זה היה מובןאפונהאחרונה

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

כנראה שלא רגילים לצלם... מבאס...😒שיפור

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

אם לא קשה לך, אני גם אשמח לשמוע מה יכול לעזורשיפור

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

מממ בקצרה ממשאפונה
  1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

  2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

  3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

  4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

  5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

מוסיפהאפונה

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

תודה רבה!!! פתחת לי כיווני מחשבה חדשים!שיפוראחרונה

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

וואוו ממש קשה שזאת התחושה❤️שיפור

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמת

אין דבר כזה שאת לא משדרת לו את דעתך על הגןאמאשוני

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

לא קראתי תגובות קודמותצלולה

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

המלצה לצימרבת.

חיכיתי שיגמר החופש וכעת מבקשת המלצה מכל הנופשות

מחפשת המלצה לצימר באיזור ירושלים או בית שמש כדי לחגוג אירוע משפחתי..

מה צריך להיות שם?

סלון גדול ופינת אוכל גדולה, מדובר בכ20 אנשים.

בריכה

מקום מפנק.

כמה שיותר זול,

חדרים לא משנים לי כי אנחנו רוצים לשכור ליום שלם בלי לינה.

למישהי יש רעיון בשבילי?

אם חשוב לכם פנים גדול ומרווח אז אתם צריכים ווילהקנקן שבור

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

כן , התכוונתי וילהבת.

לא יודעת למה יצא לי צימר

אז סליחה, על וילה אין לי המלצה מניסיון, בהצלחה!קנקן שבוראחרונה

נשמע יותר שאתם צריכים לשכור מתחם של בריכה פרטיתמתואמת

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

לא מספיק מבינה בזה, אבל אולי תיקחי ימי חופשאמא טובה---דיה!

על חשבונך?

אי אפשר לצעריחמדמדה

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

אחותך לצרה. גם לי אין ימי חופש והאמת הייתיהמקורית

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

כל חול המועד או חלק?שלומית.

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

כל הימים…חמדמדה

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי תבקשי לעבוד חצי יום?פרח חדש

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אוויי מבאס ממש😥😒😔שיפור

אמממ..כבת שבעים

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

אי אפשר להכנס למינוס?רינת 24

ממש ממש מבעס😐יעל מהדרוםאחרונה

אולי יעניין אותך