בתמורה אני מקבלת תגובות מאמא שלי שאני צריכה להתחנף לאחים כי קשה להם שיש עוד מישהו בבית שלהם

בוכה הרבה ועם גוש ענק בגרון כל הזמן

אני לא בטוחה שהייתי מוכנה למשוך ככה עוד

יש הרבה נזקים ארוכי טווח מהשהיות הארוכות האלה, כשנותנים לאנשים הרגשה שהם לא רצויים

אולי תשקלי לעבור למקום אחר?

כשמצד שני אני יכולה להבין באמת שזה קשה.

אנחנו כבר 3 שבועות לתוך הלחימה, זה המון זמן. וזה הגיוני שזה מעיק, במיוחד מעיניים של מתבגרים שמאוד מרוכזים בעצמם

אולי כפתרון ביניים תחפשי אירוח אחר לשבוע ואז תתחזרי כשכולכם מאווררים? זה יכול להקל

וגם חשש מבחינה ביטחונית קצת..

הסיפור פה שונה כי חזרו המסגרות וגם אין אזעקות... אבל הרעיון שפשוט טוב להיות בבית.

בפועל- הילדים הרבה יותר שמחים פה! (גם כי חזרו המסגרות, אבל ממש לא רק) הסביבה המוכרת, החברים,ההרגלים, הכללים, אפילו התזונה (יחסית.. כי כח החלטתי להכניס לבית כל מיני דברים שבשגרה לא כדי להקל עלי) חזרו למסלול וזה ממש יישר אותם. לי הרבה יותר פשוט ונוח להיות פה. הגעתי לשלב שאני מרגישה יותר בבית בבית שלי מאשר בבית ההורים..

אני יודעת שאין פה מישהו אחר שיתפקד - אז אני יותר מתפקדת. אני בקהילה מהממת ונעזרת כשצריכה. ושמחה שחזרתי הביתה. (אתמול באו נערות בהתנדבות לעזור לי לנקות. היום באה נערה בתשלום ולקחה את הילדים שאני אוכל לישון קצת...)

זה הרגע לחפש מקום אחר!

לפעמים עדיף לבד- בגבורה

מאשר עם משפחה- ולבד..

לק"י

כנראה שלעזור לחיילים הרבה יותר מלהיב אותם מאשר לעשות חסד "פשוט" יותר.

איך היחסים ביניכם בדרך כלל?

אם הם טובים, אולי את יכולה להגיד משהו בהומור שיעורר אותם.

וקייטנות בשביל הילדים שלהן

היחסים בסדר אבל הם ילדותיים ממש בתחום הזה אז אין טקט

ממש כמו בסיפור איילת מחפשת מצווה או האוצר מתחת לגשר.

אצלנו כשאני מחפשת בייביסיטר זה בתעריף של פי 1.5 ממחיר רגיל וכולם מציעים עקרונית מכל כיוון אבל כשאני צריכה באמת כולם מתנדפים. משאירים אבק. בטענות ללימודים, תהלוכות, התנדבויות והכל..

מתבגרים זה מתבגרים אבל כשזה אחים שלך זה חירפון של ממש!

לדעתי אל תבני עליהם יותר מדי.

מה שהם יכולים לעזור תודה, ומה שלא תקחי מישהי אחראית בתשלום וזהו.

אם באיזור של ההורים שלך יש אוכלוסיה חרדית בד"כ המנטליות של הבייביסיטריות זה לקחת אחריות ולא להתנדף ברגע האחרון והם גם לא מאוד יקרות אז אולי עדיף לחפש מישהי טובה משם.

את מרגישה שאת נטל גם על ההורים או רק על האחים? אם זה רק האחים אולי שווה ליצור שיחה רגועה, אולי גם לשתף את ההורים ולספר להם שאת פה להישאר עד סוף המלחמה ומי שלא טוב לו שישמור את זה לעצמו.

מה שכן איך היחסים עם חמותך? שייך לנסוע אליהם לשבת? יש לך אחים נשואים? דודים שאת בקשר קרוב? חברים?

זה יכול לעזור לבני המשפחה אם תוכלי להחליף כוחות במקום אחר מדי פעם בשבת.

כבר מזמן אני לא מחפשת מהם עזרה ומנסה להסתפק בלשרוד את היחס המשפיל שאני מקבלת

היחס עם חמותי טוב אבל הוא במרחק נסיעה גדול ואין להם מרחב מוגן

אם אין הרבה לדעתי עדיף לנסוע אליהם קצת. כרגע את משלמת מחיר וודאי גם אם לא יקר,

שם המחיר כמעט וודאי שלא יקרה. גם אם תהיה אזעקה תתפנו לאיפה שהם.

גם אני עם הילדים מסתובבת הרבה בחוץ ונוסעת מרחקים. ולביה"ס כבר חזרתי לשלוח באוטובוס עירוני למרות הסיכון כי המחיר של להימנע מהסיכון היה לי גבוה יותר.

יכול להיות שאם תמצאי איפה להיות יום יומיים זה יאפס אותם והם יכילו את המצב הרבה יותר מאשר המצב כרגע שנשמע מאוד כואב ואפילו מצלק.

אני האמת הפעם לא נעזרת בכלל בהורים שלי, למרות שברגיל אנחנו ביחסים טובים, לא מסוגלת להכיל את המחשבה שכשהייתי צריכה הם לא היו שם בשבילי ואמרו לי התחתנת בעיה שלך תתמודדי. לא במילים האלו אבל כן בהרגשה. אז הנה עכשיו אני מסתדרת לא צריכה טובות...

אבל אולי לך יהיה טוב לחזור אליהם אחרי הפסקה קטנה. אם הנטל הוא גם על ההורים, לא חושבת שיש הרבה ברירות למשוך עוד הרבה כאילו הכל זורם.. ברוב הארץ המצב הביטחוני די סביר. מה יקרה מחר אף אחד לא יודע, אבל לפחות עכשיו אולי תקחי הפסקה קטנה, זה יכול לשנות המון גם לך וגם להם.

חיבוק גדול על התחושה ❤️

אני ממש מפחדת להיות לבד

אין מסגרות ואין ממד

ואני חלשה בהריון 

תגידי לה שאת רוצה לדעת בכנות אם אתם רצויים או לא. תגידי לה שהמשפחה ממש מקשה עלייך.

אז את רוצה לדעת באמת אם לאור הנתונים היא חושבת שעדיף שתישארי או תחזרי לביתך.

את יכולה להציע שהיא תדבר עם אבא והם יחליטו יחד.

שתי האפשרויות קשות.

לפי זה שאין מסגרות לילדים אני מבינה שאתם גרים באיזור יחסית טעון בטחונית.

אבל להמשיך ככה שאת קובעת למשפחה עובדה שאת שם, והם לא מסוגלים להכיל את זה לא יכולה להמשיך.

תני להם לבחור.

הכי קל מבחינתם זה להגיד את מוזמנת להישאר, אבל לא להתאמץ לממש את זה.

אם ההורים שלך חושבים בכנות שעדיף שתישארי, אם תתני להם לבחור הם יתמכו בך. וישדרו את זה לאחים גם.

כל עוד את משדרת תלותיות וחולשה, הם נמנעים מלבחור.

הם ההורים שלך והם אוהבים אותך, אבל לכל אחד יש את קצה גבול יכולת ההכלה שלו.

זה שהיית אצלם שלושה שבועות מראה כמה אכפת להם ממך. המון משפחות טובות ואוהבות אחרי שבוע כבר היו לקראת פיצוץ.

שלושה שבועות זה יפה מאוד. עכשיו תני להם לבחור. הבחירה היא לא בהכרח בין אפס למאה, תנסו לגבש מתווה שהם יוכלו להכיל.

לדעתי שיחה כזאת תהיה הרבה יותר יעילה אחרי שתתני להם 24 או 48 שעות בלעדייך, אבל אם זה לא יקרה אז תעשי אותה ביום ראשון.

זה לא קל כשהחיים נותנים לך בעיטה, אבל הבעיטה הזאת תוביל אותך למקום גבוה יותר.

אנחנו לא בוחרים את הניסיונות שיש לנו בחיים, אבל אנחנו בוחרים איך להתמודד איתם.

שתהיה שבת שלום שקטה ורגועה!

בעיקר כי אני יודעת איך זה נראה מהצד השני וזה באמת לא פשוט

וזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד שקשה להכניס אנשים לבית גם אם הם היו גרים בו לפני כן, אבל זה באמת קשה. בטח לתקופה ככ ארוכה. גם אם זו מלחמה. זה ממש זועק ממה שאת כותבת.

בשורה התחתונה, לדעתי לפחות - גם בלי העניין של הממד - עם הילדים יותר קל כשאת בבית שלך. את יכולה לבלגן ולסדר בזמן שלך, להסתובב איך שבא לך, והילדים ירגישו חופשי להיות ילדים. בעלך גם חוזר בערב לבית ולא לבית של ההורים שלך. זה הרבה יותר נוח

זה נותן חוסן לא פחות מממ"ד. ורגשית זה יותר טוב לכולם

ואגב ממד, גם חדר מדרגות מציל חיים. לפני יומיים היתה נפילה בראשון לציון, רואים במצלמות שכמה רגעים אחרי שהם יצאו למדרגות וירדו קומה -  הרקטה פגעה ממש בסמוך לדלת הבית וחייהם ניצלו.

אני מבינה שיש פחד, גדלתי בבית בלי ממד במקום די מטווח. עד לא מזמן גם לנו לא היה מרחב מוגן במקום מגורינו.

אבל אני חושבת שכדי שתוכלי להיעזר בהמשך, כדאי לקחת הפוגה ולתת לך ולהם להתאוורר.

הפחד שלך לא בהכרח גובר על תחושת הנוחות של כולכם ועל הנזק שנגרם ליחסים שלכם.

זה לא אומר לקום וללכת בכעס,אבל צריכה להיות הבנה שזה באמת לא קל. ומאחר וזה עוד יימשך תקופה - הכי חכם בעיניי זה להתרחק קצת. לכולם.

ייתכן וזה פחות מתאים לך הדברים שכתבתי, אבל אני באמת חושבת שפשוט להישאר שם מזיק לך. וגם להם. שגרה בזמן מלחמה שומרת עלינו.

ואני כותבת את זה אחרי ש3 שבועות לא יצאתי מהבית ואתמול הרשיתי לעצמי לחזור קצת לשגרה, וזה עשה לי ממש טוב.

אז כמובן השגרה שלי זו לא השגרה שלך וזה לא אותם תנאים, אבל הרבה אנשי מקצוע מעידים על כך. 

זה לא עוזר לי חדר מדרגות מתפרק אם חס וחלילה יש חדירה!

איזה אמא בדיוק אני אהיה ואיך תהיה לנו שבת סבירה אם אני אמורה להיות לבד ימים רצופים כולל שבת?! איך בדיוק אני אמורה להספיק לבשל?!

אמא שתבכה כל היום וכל הלילה זה לא בדיוק מה שיתן את השגרה

אני לא רואה מנוס האמת משיחה בוגרת 

לרצוח הם רוצחים ביומיום, הפעם הם רצו שנתפרק מפחד.

קחי את הזמן,

זה לא שחס וחלילה זורקים אותך מהבית.

ותתעלמי מההערות של המתבגרים.

חכי שיהיו לך מתבגרים משלך...

ברור שהם לא רצויים, לא צריך לומר אחרי התנהגות כזו.

זה מאד עצוב שהורים לא תומכים בשעת מצוקה, זה קורה הרבה ומוכר לי מאד.

לפני המלחמה הייתי בתקופה קשה עם ילד חולה ואישפוז ארוך, בכלל לא בקשתי עזרה כי אני מכירה את המשפחה שלי ושל בעלי.

רק מישהי אחת מכל המשפחה הציעה עזרה וקבלנו את העזרה שלה בשמחה. אני קרסתי פיזית ונפשית מהתקופה הזו ואז גם מהמלחמה, אני בשיקום עצמי.

אי אפשר להכריח הורים/ משפחה לעזור.

לכל מי שזקוקה לעזרה ולא מקבלת

יכול להיות שהפסקה תחזיר להם את הנשימה שהם זקוקים לה.

אני מפרידה בין ההתנהגות האחים לקושי של ההורים.

דווקא נשמע שההורים שלה מנסים לתמוך, אבל זה קשה. זה באמת מאוד מאוד קשה. כרגע לי לפחות נשמע שההורים נמנעים מלבחור ונגררים אחרי המציאות.

מצד אחד אומרים לה שהיא יכולה להישאר, מצד שני מתקשים לשלם את המחיר של זה.

האמת, בכנות, לא יודעת אם אני כאמא הייתי מסוגלת להכיל את זה.

סביר שהייתי שמחה יותר אם היו מוצאים פתרון נוסף ולא מצפים להתארח אצלי 24/7.

לארח משפחה עם ילדים לתקופה בלתי מוגבלת, אבל בגלל שזה ילד שנמצא במצוקה, הייתי עושה את כל המאמץ לארח בשמחה.

לא הייתי נותנת למתבגר לנהל את השיח על האירוח.

הורים שבאמת רוצים לעזור רותמים גם את המתבגרים.

הרבה הורים פחות רוצים, הם מצפים שהילד יסתדר בכוחות עצמו. ברגיל זה נכון, במצבי מצוקה כמו עכשיו זה לא נכון ומאכזב.

הם לא יפסידו מפיצוץ

נראה שההורים מנסים להכיל

אולי שהמתבגרים יתנדבו לשומר הצעיר? להציל את החקלאות? זה עזר לנו בזמן הקורונה 

צריך להכווין אותם.

כשההורים משתמשים במתבגרים כדי ל׳חנך׳ את המתארחת, זה מראה שהם מסכימים איתם.

מתבגרים שמתעצבנים על אחות גדולה שבאה להתארח, משקפים את הלך הרוח של ההורים בבית.

כשמתבגר אצלי מתעצבן על אח שחוזר מהישיבה בחופש ומציק לו, אני עוזרת לו להבין את היתרונות כשהאח נמצא ואת הבעייתיות בשיח כזה.

ומן הראוי שחעשו שיחה עם המתבגרים

אבל ההורים בעצמם נראה לי כבר רוויים. ולכן צריך לשוחח אותם

אולי הם לא מבינים את מצוקת הפותחת

אולי לא יודעים שהיא בהריון

אולי באמת כבר קשה וצריך בכל זאת לאוורר רגשות

לא מודעים.

את לא יודעת מה היא משדרת כלפי חוץ וזה לגמרי עניין של תקשורת כמו בכל מערכת יחסים בעיני

לא להגיד כלום, להיעלב וללכת זה נטו אגו שיגרור כעס ורגשי נחיתות להמשך

חושבת ששיחת יחסינו לאן תעשה טוב לפותחת כשהיא מסבירה איך היחס שלהם כלפיה משפיע עליה לרעה

את זה לא ראיתי שהיא כתבה, היא רק כתבה שזה לא יעזור

זה נקרא לתקשר בעיניי

שלהבין את הקושי שלהם במילים גם יעזור לה לדעתי

היא כתבה שאמא שלה אמרה לה שקשה להם. זה מובן בעיניי.

זה עניין דו צדדי שיעזור לכולם בעיניי

מגוייסים ואני כבר עומדת להיות כבר שבת שלישית לבד...

אבסורד

אבל אני כבר לא מצפה

אין ציפיות - אין אכזבות

ממליצה לך להנמיך ציפיות ולסמוך בעיקר על עצמך

חיבוק גדול ומקווה שיעבור לך מהר

לצידך ברגעים קשים. לכן זה כואב לך ולכן האכזבה גדולה

לדעתי כן כדאי לך לחשוב על מקום חלופי

אולי מהצד של בעלך יש איזו גיסה שאת מרגישה איתה בנח?

אולי אפילו לאח שלך?

אחותי התארחה אצלי כששתינו לבד עם הילדים וזה ממש נתן כוחות...

אפשר גם חברה שגרה באזור רגוע יותר... 

וגם אם בעלך איתך בשבת

לפעמים זה כיף לבעלת הבית אם היא לא צריכה לנסוע ויש גיס שמרגישים איתו בנוח יחסית והוא אבא של שבת

חיבוק גדול!!

מה שכן, נשמע שיש שם באזור הרבה מיזמים של התנדבות. אולי תוכלי לפנות לאחד המיזמים האלו ולבקש מתנדבים לעזרה עם הילדים?

(אולי על הדרך זה גם ינער את האחים שיראו שחברים מגיעים לעזור לך במקומם...)

בעלי יחסית חוזר

למרות שאני רואה גן הרבה כאלה פה שחוזרים הרבה

וזה שבעלך חוזר זה לא אומר, אם את קוצה את יכולה לציין שהוא חוזר ומקסימום יגידו לך שאין מספיק מתנדבים.

בהרבה מקומות יש יותר מתנדבים מצורך..

אני ברחתי הביתה אחרי שבוע ועם האירוח הכי טוב בעולם. פשוט אין כמו הבית.

יש לך חדר מדרגות שאפשר להסתתר? את מהדרום?

חם וחמות יותר נחמדים? 

של התנדבויות שמקלות מאוד.

לדוגמא באה אלי כל יום בייביסיטר לשעתיים שלוש.

קניות עושים לי ומביאים עד הבית.

ארוחות כנל.

לא נעים להיעזר אבל אם זה מה שישאיר אותי שפויה אני אקח את זה. 

אבל בסוף מתרגלים. מה שדחף אותי זה ההבנה שזה לא קצר ואני לא יודעת מתי זה יסתיים..

ממה את פוחדת? 

הם יעזרו עם הילדים

את תרגישי פחות לבד

אם יש אזעקה הם יעזרו לך עם הילדים

לא?

מה ההפסד שלהם מזה שאת נמצאת שם? ספציפית האחים, לא אמא שלך.

אני האמת הייתי מוכיחה אותם. באה בכאב ואומרת להם מה שאת מרגישה- שבמקום לעשות למשפחה שלהם יותר קל להם לראות אחרים ולעזור להם כשממש פה יש מישהי שזקוקה להם. לשקף להם כמה לא פשוט לך. שאת מרגישה לא רצויה. שזה פוגע. שאין שום ערך למצוות שהם מנסים להשיג אם זו הדרך שלהם. אלא אם הם עושים את זה רק כדי לטפוח לעצמם על השכם.

לדעתי אין לך מה להפסיד מלהגיד את זה ככה בפנים. אם במילא הם מתייחסים ככה.

וחיבוק. מכירה את ההרגשה מקרוב. אני הוכחתי אותם על זה ממש. בהתחלה נפגעו ואז ראיתי שעשו סוויץ' בראש והבינו שאמנם זה לא הכי "מגניב/מצטלם טוב לפוסט בפייסבוק' לעזור לי, אבל שבסוף בתכלס אני שם. 

וזה די מובן אפילו

כי זו תקופה ארוכה

אבל אני חושבת שהרעיון שלך טוב מאוד

קצת פרופורציות לא מזיקות לאף אחד

אבל אלמלא הייתי מכירה את זה מקרוב, לא הייתי מדברת

ברגע שיוצאים מהבית והמיקום בחדרים משתנה - זה קשה לחזור אחורה. זה גלות עבורה ועבורם. ומתבגרים הם אנשים שמאוד מרוכזים בעצמם

הלוואי ששיחה כזו איתם תעזור. שמחה שעזר לך 

עם מתבגרים לא לדבר דוגרי, ללכת על קצות האצבעות כי מפחדים שיפגעו או יתפוצצו.

להפך, דברי איתם כמו מבוגרים. כמו עם אנשים שיקרים לך. יכול להיות שהם לא יקשיבו- אבל אז לפחות זה יצא מהלב שלך וזה פחות יושב. 

שאני גם הבת של ההורים שלי! הם אפילו מצליחים לשכנע את אמא שלי!

הם משתגעים כי יש לי בית משלי

ש@באורות הציעה זה רעיון מעולה

ואולי עוד הצעה שתועיל - אצלנו במקום שאחיות שלי יבואו להורים, המתבגרים שלנו הולכים אליהן

עוזרים להן בבייביסיטר, הסעות למי שיש רשיון, משחקים עם הילדים, לוקחים להן אוכל

ממש כמו שעושים בחוץ. זה חמל משפחתי שלנו

אולי כדאי לשקול ויהיה יותר קל

ואז תוכלי להגיע פחות 

ששיחה עם אמא שלך מלב אל לב תעזור לכך

וגם איתם

לא רואה מנוס מזה

אתם על סף פיצוץ ממה שאני רואה וחבל להגיע לזה.

הם פינו לנו חדר

מתלוננים שאני מכינה אוכל או שאני לא עוזרת במטלות הבית

שאני חושבת שאני בבית מלון

שאני קיימת עם כל ההורמונים שלהם

שהילדים מלכלכים

להמשיך?

זאת אומרת כן, יש לי בית בלי מקלט

אני מפחדת ואני לבד עם הילדים

ולהסביר להם איך את מרגישה.

תוציאי הכל.

שאמנם את כבר "מבוגרת" אבל גם לך יכול להיות קשה. להסביר את הקושי של להיות לבד עם הילדים.

להסביר להם את החלופה- לחזור לבית שלך ולהיות לא מוגנת ואיך הם ירגישו אם חס וחלילה יקרה לך משהו בגלל שהם רוצים שתלכי. (כן, זו מניפולציה רגשית והכול טוב- הם אלופי ה מניפולציות הרגשיות בעצמם;))

אני כן חושבת ש תאפשרי להם זמן להגיב- איך אתם מרגישים? מה נוכל לעשות ככה שנרגיש כולנו יותר בטוב ביחד? כשאת מדגישה שנקודת המוצא היא שאתם משפחה, ו"תקועים ביחד" תמיד, שאתם העוגן הכי חזק שיש אחד לשני. 

אין להם טיפת מצפון

ויש לי עוד אח שנשאר בבית שלו ולא מגיע להורים אז אם הוא יכול גם אני יכול מבחינתם

הוא לא מגויס ונמצא עם אשתו. זו סיטואציה שונה לחלוטין. אבל אם אין עם מי לדבר אז אין..את זה רק את יכולה להגיד.

השאלה מה יעשה לך טוב? מה היית רוצה שיהיה?

קשה לארח לתקופה ככ ארוכה אותך ואת הילדים...גם אם את הבת שלהם הקמת משפחה נפרדת

ששאני התארחתי אצל ההורים שלי בגלל המצב שילמתי על הקניות חצי חצי יצאתי בעצמי לקניות בישלתי כל יום ארוחה 1 (בוקר צהריים או ערב) שטפתי כלים בקיצור לקחתי חלק פעיל...אם את גרה לטווח הרחוק את צריכה בעיני כן לתת יד

אין אמת בטענות שלהם?

נכון, את בהריון וחלשה,

אבל את כן מצפה לבית מלון - אין לך כוח למטלות הבית ואת עוד צריכה מהם עזרה

הילדים מן הסתם מלכלכים כי הם ילדים

את שוטפת את הכלים אחרי שאת מכינה אוכל?

אולי לנסות להראות שאת כן עוזרת במשהו, אפילו אם הוא קטן?

ולהגיד תודה על מה שאת כן מקבלת?

אני חושבת שאם תראי רגע את הסיטואציה מהעיניים שלהם. את ההתלהבות לעשות מצווה ולעזור בהתנדבות

ותשמחי שיש לך אחים כאלה,

ותהיי בעין טובה על המשפחה שלך,

התחושה הפנימית תשתפר

ואז תוכלי לדבר על הצורך שלך בעזרה...

הם יודעים שאת בהריון?

וסליחה אם התגובה שלי לא מתאימה לך. בבקשה תתעלמי ממנה לגמרי יכול להיות שאני טועה אני לא יודעת מה הדינמיקה המשפחתית שלכם.

שבת שלום ומבורך שבת ממלאת כוחות💐💐💐

גם פה זה ככה

הנוער אוסף תרומות לכל מה שתרצי

ומכין ואורז וקונה שמפואים

אבל למצוא בייביסיטר או טרמפ לילד זה ממש קשה

וזה כואב לי אפילו שזה לא משפחה...

אז לך בטח פי אלף

עצוב שזה ככה.

למה יש לנו ( לכולנו!! גם לי ולך!) נטיה לעזור למישהו חיצוני? ולא לעניי ביתנו?

בגלל שמעריכים אותנו!!!

אז תתני להם את ההערכה שהם מחפשים בחוץ ותראי איך פלאי פלאים תשתנה האווירה!!!

תקני משהו אישי להורים ולכל אחד, תכתבי בפתק אישי-תודה רבה על האירוח, שאת מעריכה שפינו לך חדר למרות שזה כבר תקופה ארוכה, שמארחים אותך וכו' וכו' וכמה מילות סימפטיה-את יודעת שזה לא קל, שיש קטנטנים בבית של גדולים, הרעש,הלכלוך ,השעות שינה אחרות. ואת מעריכה אותם שככה הם תורמים למאמץ המלחמתי.

בהצלחה💗

למעוך את הרגשות שלנו זה לא יעיל - בסוף זה מתפרץ בצעקות. מניסיוני..

אם שוקולד אז לעצמך... יעזור קצת למצב הרוח. וגם בננות יש בהן סרוטונין.

חיבוק.

לא נעים להרגיש בלתי רצויה את גם ילדה של ההורים

נפגעת- זה עובדה.

השאלה אם להישאר פגועה ולהרגיש רע או לנהל את המציאות לטובתך תלויה כבר בעיקר בך.

ב"ה שנתן לנו את היכולת לבחור ולהשפיע על אחרים, ובדרכים נעימות זה יכול הרבה יותר להשפיע מאשר בכעס.

וזה לא משנה בכלל-מה סיבת הכעס.

גם כשאת צודקת 100% שווה לך- לטובתך לפעול "אחרת" ותגיעי לתוצאה הרבה יותר טובה - בשבילך!!

טבע העולם הוא שבכעס לא מגיעים לשום תוצאה!

( אפשר ללמוד את זה מהדרכת חז"ל במסכת אבות - "וקנה לך חבר",

יכולנו לשבת לחכות עד שנמצא חבר שיכיר בערכנו וירצה להתחבר איתנו, אבל חז"ל מדריכים אותנו לפעול ולעשות בשביל שיהיה לנו חבר)

אז ב"ה ששוקולד פותח לבבות, ובמאמץ קטן אפשר להשיג בעזרתו הרבה דברים טובים!

אם את לא יכולה לצאת עם כל הילדים למכולת, אולי אפשר לתת לאחד האחים להיות "שותף" שלך ולשלוח אותו עם כרטיס אשראי שלך ורשימת קניות, כמובן שבתמורה תציעי לו עוד שוקולד

ואם המכולת כבר סגורה, את יכולה לשבת עכשיו עם הילדים להכין פתקים עם מילים טובות, ולהחביא מתחת לחלות משהו להורים, ולכל אחד בצלחת משהו אישי.

באמת באמת שהראשונה שתרוויח מזה זו תהיה את!!!

ככה היה גם אצלנו.

עושים פרצופים מעירים לילדים.

הבאתי את הויזה שיקנו גם ממני ולא הסכימו.

שטפתי כלים

הכנתי אוכל.

מה שצריך עשינו.

היה קשוח ביותר אז חזרנו.

יום לפני שחזרנו אחד מהם התרכך וזה. אבל התעקשנו.

ומהרגע שחזרנו אני בחרדה.

כי אין לנו ממד.

אז השוואה זה מול זה עדיף את תחושת הביטחון שיש ממד

אין מה לעשות

אני אישית משותקת. מהרגע שנחתנו פה אני כמעט שבוע לא ישנה.

לא מביאנ לילדים להוציא את האף מהבית. בעצמי לא יוצאת. ובפעם העלובה שיצאתי תפסה אותי אזעקה בחוץ לקח לי כמה שעות להתאושש.

מחר אנחנו חוזרים אליהם בחזרה בע"ה. החרדה גדולה עלי.

שיתמודדו איתנו. אין מה לעשות.. 

רק באנו ישר אני על הכלים

מה נעשה.

ואחים שלי יושבים כמו מלכים

רק אבא ואימא שלי עובדים בבית.

מבינה אותך מאד.

אגב אנחנו לא היחידות.

אתמול דיברתי עם חברה, היא מדברת ככה אחד לאחד.

אומרת מה היא לא עושה

היא משתיקה את הילדים שלה כל היום במסכים.

קונה צעצועים ודברים

ועדיין חוטפת

והיא בעלה לא בבית אז בכללללל

יש לך מספר חזיתות להתמודדות- המלחמה, הגיוס, בית ההורים, הילדים שלך והאחים שלך

לפי ההודעות את נשמעת מוצפת

תני לעצמך את הזמן הזה

כמו שכתבו לך תפנקי את עצמך במשהו מנחם

חשוב שקודם כל את תראי את עצמך

ואני מקווה שאז יהיו לך הכוחות לחשוב מה את עושה עם עצמך הלאה, ועם מה את מוכנה להתמודד ואיפה את מוכנה לראות את המשפחה שלך (ואני בטוחה שאת מנסה אבל כרגע נשמע שאת נגררת אחרי ה'אין ברירה')

כל החלטה שתקחי תבני אסטרטגיה- אם את נשארת אצל ההורים אלו שינויים את מוכנה לעשות בשביל לתת תחושה נעימה

ואם לחזור הביתה אלו דברים יכולים להקל עלייך ולעזור לך

להמשיך במצב הזה ולקוות שמישהו יראה אותך זה נשמע כמו קרב אבוד מראש (נשמע שהם מלאים עלייך ואת מרגישה בהשרדות..) אותם לא תוכלי לשנות אבל את נקודת המבט שלך יש לך אפשרות לראות אחרת.

לפעמים הדברים הקטנים יכולים להוביל לשינוי אבל צריך לעצור ולחשוב ואת זה לדעתי, תוכלי אחרי שתפני לעצמך זמן להתפרק ואז תתפני רגשית לחשיבה מחודשת על המצב

בהצלחה וכוחות!

ורוצה שאני אקנה להם אחד חדש

אחרי שביקשתי שיעלו את המשחקים גבוה כדי שלא תגיע לשם כי כבר התחילה להרוס לפני.

סליחה שניסיתי לנמנם ב6 בבוקר ולא ראיתי. כשראיתי מיד פיניתי, כמו תמיד.

אבל אני מבקשת שמה מהמשחקים שעלולים להיהרס שיהיה גבוהים

אני שוטרת אבל גם חוטפת

גם ככה קשה לי שעכשו בעלי אמור לא לחזור להרבה יותר זמן מהרגיל

❤❤❤

מצטערת על ההרגשה הרעה. כולם מתוחים 

קראתי את כל השרשור ובעיני אין לך שום אפשרות להישאר שם.

זה מזיק לך ולהם.

עם כל החשש הייתי חוזרת הביתה או מנסה למצוא מקום אחר.

מאיזה איזור את בארץ?

אם את גרה בעיר מעורבת במקומך הייתי נשארת אצל ההורים.. ובולעת את הדמעות בלילה... אז חיבוק חזק! כל כך מבינה אותך!!! הייתי מזמינה לעצמי חבילה נכבדה של שוקולד דה קרינה עם משלוח עד הבית ונותנת לעצמי ולילדים.

מה זה לא לתת לך לטעום מאוכל שהם מבשלים את בהריון המתח משבש פה לגמרי את שיקול הדעת של כולם. גם את שלי. אחרי יומיים של כאבי ראש מרוב חרדות, נרדמתי תודה לה' והבוקר אני יותר נעימה

יש חנות בירושלים שמוכרת ושולחת עד הבית. אז יעלה 300 שקל. הבריאות חשובה יותר. 🍫🍫🍫🍫🍫🍫🍫🍫🍫

וזה לא טוב לאף אחד. עוד רגע יתפוצצו.

לא הייתי נשארת איפה שלא רוצים אותי.

אותי רצו והעדפתי את הבית ויש חסרונות! אני בקושי ישנה בלילות. זה לא פשוט בכלל. אבליש הרב יותר יתרונות, מנקה מתי שאני רוצה, הבית יכול להיות הפוך, בקיצור מעדיפה את הבית.

במקומך הייתי חוזרת.

אולי תנסי לפרט ממה בדיוק את חוששת? אזעקות? לילה? מחבלים? 

גם אם את נשארת אצלם-אם זה איזור שקט הייתי יוצאת עם הילדים, הייתי מבררת על עזרה מהקהילה.

וגם בודקת אם יש עוד אופציות שיותר יקלו עלייך...

וואלה? הייתי נפגעת ברמות. אבל ממש.

נכון שזה קשה לארח וכו' וכו' וכו',

אבל בואו- יחס אנושי בסיסי לאחותכם ולבת שלכם!
לדעתי ההורים היו צריכים לתפוס את המתבגרים לשיחה צפופה ולהגיד להם שאין מצב בעולם שהם מדברים אלייך ככה.

עם כל זה שהם מרוכזים בעצמם ומחפשים הערכה בחוץ והכל-

היא אחותכם. אז לפחות תסתמו.

וזה שהיא לבד במערכה מולם, וצריכה לצאת מהבית בבושת פנים,

זה כשל רציני.

זה לא להבין שההתגייסות הבסיסית היא בשביל בני משפחה.

ואם ההורים לא מצליחים להנחיל את זה לילדיהם- מצופה ממנה שעוד תחנך אותם?

אני חושבת שלו הייתי מקומך הייתי חושבת על איזה סידור יצירתי בבית שלי.

שתתחלקו ביניכן כמה אימהות ביישוב ותתארגנו על בייביסיטר משותף.

ככה שעומס הילדים לא יהיה עלייך בלעדית (נראה לי שזה הקושי העיקרי שלך, לא?)

ותוכלי לנשום.

וללכת לחברה קרובה כשיש אזעקה.

יש לנו כיפת ברזל ואת הקב"ה אז אפשר להירגע מעט...

למרות כל החששות.

כרגע את מפורקת נפשית, את לבד. במקום שאת מרגישה לא רצויה, לא מקבלת תמיכה נפשית

ובעצם אין לך שום שליטה על בחיים שלך..את מובלת ולא מובילה

וזה כשלעצמו מגביר מאוד את הפחד והחרדה.

זה באמת מציאות מפחידה, זה לגמרי הגיוני לפחד.

אבל הגעת למצב שהפחד משתק ומנהל אותך ולא שאת נותנת לו מקום מוגדר אבל ממשיכה בתםרוד כל שהו.

ברור שבמציאות כמו שהיא עכשיו את יוצאת בשן ועין ועלולה להפסיד כל כך הרבה...

המחשבה שצריך לבלוע הכל ורק לשרוד גורמת לך בעצם לא לשרוד.

אם היית גרה במקום שזה באמת סכנה קיומית להיות בו אז הייתי נשארת בכל מחיר

אהל את מתארת סיטואציה של התמודדות עם פחד וחרדה, לא על סכנה קיומית

ולכן צריך בעיני להתמקד בהתמודדות עם הפחד והחרדה.

אני מאמינה שאם תפני כוחות שאת מפנה כרגע להתמודדות עם המשפחה שלך להתמודדות עם הפחד- תגלי אולי שזה עדיף

ואם אני מבינה נכון- גם ההורים של בעלך זו אופציה..  ושוב גם שם זה יותר התמודדות נפשית. יכול להיות שתגלי שלהיות במקום רצוי, שאת לא צריכה לצמצם את עצמך, להתנצל כל הזמן, לחשוב 8 פעמים מה את עושה, כמה ואיך עדיף גם אם זה אומר שהוא בלי מרחב מוגן.. .

קחי את המושכות. תובילי. תהיי במקום המחליט

זה כל כך מחזק

ותכיני תוכנית פעולה... סדר יום קשוח,

זה הזמן להוציא את התותחים הכבדים ולהיעזר במה שזמין.

תעצרי במקס סטוק- תקני תעסוקה לילדים.

תכיני תוכנית ארוחות- מה אוכלים כל יום- וכן. ג'אנק פוד זה גם אוכל

לברר על משחקיה במקום עם מרחב מוגן זמין שאפשר לבלות בו- שתצאו קצת מהבעת

את יכולה!

והילדים ממש קטנים

ההורים שלו זה לא אופציה לצערי

תראי, הם כבר לא צעירים

אין להם כוח לרעש ובלגן של ילדים,

הם סה"כ פינו לך חדר לא זרקו אותך לישון בסלון,

בזמן מלחמה,הרצון לתרום לגברים בחזית חזק הרבה יותר מהרצון לפנק אשה בהריון,

גם לאחים המתבגרים יש קשיים לישון יחד ומבוכות משליהם והם מעייפים את עצמם בהתנדבות מבורכת.

ואם יש לך אח מגויס אז בכלל אין ספק שכל המחשבות סביבו עכשיו.

אם יש אפשרות לשפר את האווירה זה יהיה המאמץ שלך לטובת כלל עם ישראל.

כואב לקרוא את התיאור שלך והוא נוגע ללב. מקווה שתמצאי דרך לרכך את היחס כי זה באמת תיאור קשה

את רוצה למצוא את מה שיכול לעזור לך?

או שכרגע את המקום שרק רוצה שיכילו את הקושי שלך?

יש רגעים בחיים שכל מה שאנחנו רוצים בחיים זה להישען על מישהו. לתת לו את החבילת הקשיים שלנו ולהגיד לו, תחזיק לי את זה לרגע... אני כבר חוזרת

אבל צריך להסתכל למציאות בעניים.

את מנסה להישען על קנה רצוץ

הם לא יחזיקו לך את החבילה.

אם לא תעזרי לעצמך- החבילה תיפול ותתנפץ

את מסוגלת כרגע לעזור לעצמך?

כי יש פתרונות! צריך לרצות לראות אותם

לא כדאי לה לעזוב ברגשות שליליים.

ולא חושבת שהיא צריכה לבחור בין לבין כמו שאת כותבת.

סביר מאד שניתן לשפר את האווירה ושווה לנסות

אבל לא אני לא מנסה להישען עליהם

אני רק רוצה מקום מוגן להיות בו ורוצה שההורים שלי יתנו לי יחס אוהב וחם כבת שלהם

באמת שאני מבינה את הקושי.

אני בעצמי לבד עם 2 ילדים קטנים ובהריון.

ברור לי שאת רוצה להיות במקום מוגן.

ברור לי שהתנהלות פה מול ההורים היא פוגעת

מה שהתכוונתי זה שיש רגעים בחיים שכל מה שאנחנו רוצים זה תמיכה.

לא טכנית.

תמיכה אמיתית שנרגיש אנחנו בידיים טובות ואוהבות. שיש לנו רשת ביטחון להישען עליה

ובגלל שהקושי הוא בעיקר מטלי

כל פתרון טכני- הוא רק טכני

ז.א. - הוא לא עונה על הצורך האמיתי הפנימי

ולכן יש נטייה לשלול את כל הפתרונות הטכנים

אבל לפעמים, אם נטפל בכל הדברים הטכנים הנפש תתפנה להתמודד עם האתגר האמיתי- שזה הצורך הרגשי.

אבל בשביל זה צריך להיות במקום שרצה את זה. שמבין את זה

וזה לוקח זמן

זה דרך עוקפת ועקומה

אבל לפעמים זו הדרך היחידה

קודם כל שברת לי את הלב...

איזה קשה!!! להרגיש לא רצויה ולא אהובה על ידי המשפחה הכי קרובה, ואם זה לא מספיק, זה בזמן כל כך רגיש של דאגה, של פחדים וחרדות... קשה מממש פוגע בטירוף.

כמה דברים שעלו לי שלא ראיתי שכתבו לך -

1. להתפלל על זה, ממש לבכות לה', שייתן לך חיבוק וכי ויעזור לך.  מנסיון-, תפילה מעומק הלב תמיד עוזרת.

2. למצוא דרך לפתור את הפחדים שלך, אני לא מבינה בזה, אבל איזשהו טיפול או לא יודעת מה, את חייבת להשתחרר מזה ולחזור הביתה. 

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו