@קמה ש.

@ואילו פינו

@אחתפלוס

@אין לי הסבר

@לפניו ברננה!

@רבע ל7

@מדברה כעדן.

@רויטל.

@דבורית

@בוקר אור

@כבת שבעים

@מחי

@אבןישראל

@קטני ומתוק

@חיכיתי חיכיתי

@פעם אחת

@מצפה88

@פולניה12

@יערת דבש

@מאמינה ומתאמנת

@ברכה 1

@אנונימיות

@אמאשוני

@anonimit48

@שמש בשמיים

@עוד תשובה

@שירה 2

@ככה אני

@אם_שמחה_הללויה

@אביול

@הריוניסטית

@מושית

@שומשומונית

@שירת חיי🎷🎼

@נעמי28

@חבובוש

@יוקי

@עטלף עיוור

@טארקו

@דרדסית4

@מתואמת

@אוהבת את השבת

@שירה_11

@נטועה

@מאוהבת בילדי

@תמיכה להנקה

@דפני11

@חלומות חלמתי

@אזדרכת5

@שואלת12

@מקסיקנית

@norya

@בארץ אהבתי

@בת אל123

@אורוש3

@אני זה א

@מכחול

@דיליה

@יעל מהדרום

@מבכירה

@לאחדשה

@אנייי12

@רק טוב=)

@בעליה מתמדת.

בעזרת ה' עד 17, אחר כך שוב עד שהילד נרדם.

משתפת שוב, במשפט שהילד שלי אמר לי וטלטל אותי, גרם לי לעשות שינוי, בעזרת ה' שנצליח לשנות הרגלים לטווח רחוק.

הוא אמר לי "אמא, תדברי איתי" והרקע היה שהייתי כל כך שקועה שלא התייחסתי אליו הרבה זמן...

שמש בשמיים 

בע"ה עד 6

ומקווה גם להתנתק בערב- לא להיות הלוואי

אני לקחתי עכשיו שעה וחצי כמעט

קשה לי כי השעון שלי מקולקל והטלפון זה השעון שלי כרגע אז שמה אותו על מצב טיסה מידי פעם

דברים מועילים ולא סתם בזבוז זמן,אבל לא באמת הייתי פנויה.

את אלופה בעצמך!

זה אומץ לשים על מצב טיסה אני פשוט מכבה נתונים סלולריים ואז כן יכולה לקבל שיחות.

בקיצור לוקחת עד מחר, בלי להסתכל בפלאפון עד שאני מתפללת 

כי יש לו בעיה בשיחות.

ואי אפשר כל כך לתאם מראש כי הוא בצבא...

אבל אני אנסה לעדכן אותו כשאני מכבה ומדי פעם רק להסתכל על זה... 

לנוח באמת או לתפקד באמת

לא כדאי לקחת יום מחלה ואז לגלות שחצי ממנו עבר ואני בפורום החמוד שלנו...

דיברתי בטלפון עם אמא שלי שעה וחצי.

אחלה ניצול זמן בלי שהאחים הקטנים שלי בסביבה שלה...

אבל אני אקח עכשיו שוב עוד שעה 

אבל אחר כך הייתי יותר מידי בפלאפון...

צריכה לקחת יותר...

אגב, רציתי להגיד לך שהשרשור שפתחת באלול מלווה אותי עד עכשיו ה

ומשמעותי לי. ולמה נזכרתי בזה? כי אני לקחתי על עצמי להשתפר בעין טובה כלפי עצמי, אז קוראת את ההודעה שלך ובא לי לשים לך סימן קריאה אחרי הכותרת ואת המשפט שבפנים להכניס לתוך סוגריים

עד ארבע וחצי לא פתחתי בכלל מיוזמתי ואז בארבע וחצי רציתי לקחת את ההפסקה שלי ולא יכולתי מכל מיני סיבות (כן פתחתי את הוואצאפ, ראיתי מה שלחו לי והראיתי לילדון כמה תמונות של בני דודים שלו, אבל זהו, שתי דקות בטלפון) ואז כבר פתחתי רק אחרי שהוא נרדם.

גאה בעצמי

אני עשיתי שלושת רבעי שעה בעבודה ורוצה לעשות גפ מעכשיו עד הבוקר.

אתחיל עוד בערך רבע שעה

יכולה לפרט מה בערך את עושה בשעות האלה?

משעמם לי בלי הפלאפון🙈

וזה נקודת קושי משמעותית...

אתמול נניח, לקחתי את הבן שלי מהגן, שיחקתי איתו במשחק קופסא, סיפרתי לו סיפור, בניתי איתו במגנטים, קראתי קצת עיתון משבוע שעבר, שטפתי כלים, הורדתי כביסה וקיפלתי, סידרתי את הבית, אכלתי ארוחת צהריים, הכנתי ארוחת ערב. דיברתי בטלפון עם אמא שלי ועם בעלי (שיחות אני מחריגה מהזמן רינה), אכלתי איתו ארוחת ערב, קילחתי אותו, גזרתי לו ציפורניים, השכבתי לישון...

דברים רגילים חוץ מהמשחק איתו שבאמת הקדשתי לו הרבה זמן.

אני חושבת שאצלי בגלל שזה רק שנינו בבית אז יותר חשוב שאני אתנתק ואהיה איתו.

את מדהימה!!!!

ואני ככ רחוקה משם...

אבל נתת לי מוטיבציה ומשהו לשאוף אליו

צריכה לשבת עם עצמי ולחשוב מה רלוונטי לי ולנסות להכניס את זה כשגרה

(הילדים שלי קצת יותר גדולים ונהנים גם לשחק עם עצמם אז לפעמים בשלב הזה אני מרגישה מיותרת)

זה היה באמת יום חד פעמי (שאני גאה בו ומראה לי שאפשר, שלא תחשבי, אבל זאת לא השגרה שלי)

אם תסתכלי בשרשור הקודם של הזמן רינה תראי מאיפה התחלתי ואיך.

בשגרה כרגע אני סוגרת לשעה וחצי ואז פותחת לחצי שעה, סוגרת עוד שעה וחצי ופותחת עוד חצי שעה, ואז זה מחזיק אותי לעמוד בזה, מסתכלת על השעון אומרת, טוב, עוד רבע שעה אני אשב על הספה ואתנתק מהעולם. מה אפשר לעשות ברבע שעה הזאת בינתיים?

גם אתמול הייתי ככה, ממש תיכננתי לפתוח בשלוש וחצי, אבל אז הייתי במשחק עם החמוד שלי ואחר כך שתיתי קפה וכתבתי רשימת מטלות, ואז בחרתי מטלה מהרשימה להתחיל איתה. בארבע וחצי הייתי גאה בעצמי שהמשכתי שעה יותר מהתכנון, לא תיכננתי להמשיך. פתחתי את הפלאפון, התחלתי מהוואצאפ, הילדון היה לידי, אז גם הראיתי לו תמונות ואז דפקו לי בדלת וכמה דקות הלכו, ואחר כך כבר היה צריך להוריד כביסה לפני השקיעה שלא תתרטב שוב ואז כבר צריך להכין ארוחת ערב ולהתחיל סדר ערב לילדון (מאז שעברנו לשעון חורף הכל מוקדם יותר עדיין, הוא אוכל ארוחת ערב עוד לפני 6) בקיצור אני רציתי לרבוץ על הספה עם הפלאפון, פשוט לא יכולתי

תודה על הפירוט שלך זה עוזר לי ממש!

ואת נשמעת כזאת מהממת שבא לי להיות חברה שלך😁

בעז"ה היום אשתדל לקחת, הרבה בזכותך!

לא הצלחתי להתנתק מהפלאפון עצמו, מרגישה שזה גם עוגן של בטחון בימים כאלה.

יש לי אפליקציה של פיקוד העורף ולדעת מה עם בעלי וכו

אבל החלטתי לקחת את העניין של העשייה בכל הכח. לא הכל או כלום.

אז אני משחקת עם הילדים, מסדרת את הבית, מקפלת כביסה, מכינה אוכל.

באמת דברים שלא עשיתי חודש שלם!!

ואני ככ גאה בעצמי על זה🤭

ביום הראשון כשעוד חשבתי להתנתק מהפלאפון התבאסתי על עצמי שלא הצלחתי אבל הסתכלתי אחורה על הצהריים שהיה מלא עשייה שהילדים היו במצב רוח ככ טוב שהרגשתי שאני פה בשבילם והחלטתי להתמקד בטוב שכן עשיתי.

זהו לבינתיים, הלוואי וימשיך ככה 

אצלי היה ממש חצי קלאצ' היום, לא הצלחתי להתנתק לגמרי...

גיליתי אפשרות בפלאפון שלא הכרתי - zen mode. אני מגדירה לכמה זמן אני רוצה, ובזמן הזה הפלאפון לא נגיש בכלל, חוץ מקבלת שיחות. אם מישהו מתקשר אלי אני יכולה לענות, ואני יכולה גם להתקשר למספרי חירום. ברגע שהפעלתי אי אפשר לבטל עד שנגמר הזמן...

אז ניסיתי הפעם, והיה נחמד, חוץ מזה שהילדים רצו שאני אזמין חברים ולא יכולתי לשלוח הודעה כי הפלאפון לא היה נגיש... (אבל כשנגמר הזמן לא היה מאוחר מידי בשביל להזמין, אז זה היה בסדר).

אני חושבת שהאפשרות הזו לא תמיד מתאימה, אבל לפעמים זה בהחלט עוזר להניח את הפלאפון באמת בצד...

ושכחתי ממנו לכמה זמן

מנסה מעכשיו עד שהוא ישן.

מדהים איך הוא נהיה נודניק ומעצבן כשאני שקועה בטלפון שלי...

ממש מחנך יש לי פה בבית

אבל מה שכן היה טוב...

לוקחת עכשיו שוב 

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

הזוי להשתמש בזה בתור בדיחה.

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת!