היום חברה טובה מאוד אמרה לבעלי שהיא אפילו לא הספיקה להיכנס להגיד מזל טוב מאז הלידה (עד פה לגיטימי לגמרי...) אבל אז הוסיפה שגם לא נראה לה שתספיק כי כרגע ** צריכה יותר עזרה והרבה יותר קשה לה כי גם היא ילדה ובעלה מגוייס. ופה נשברתי...
לאותה חברה שבעלה מגוייס כולן פה דואגות. מבשלים לה כמעט את כל הארוחות, עוזרים עם הילדים, ועם כל דבר שרק אפשר. גם אני שלחתי לה הודעה עם כמה הצעות לעזרה שרלוונטיות לי רגע אחרי לידה... אח שלה נמצא פה לעזור, ובכלל כולם מתגייסים לזה.
אני לא צריכה שיבשלו לי, התארגנתי על זה מראש. ומה שלא אנחנו קונים. גם לא צריכה עזרה בלקחת את הילדים כי בעלי בבית. אני צריכה את ההתעניינות והתשומת לב. שישלחו הודעה מה איתי. שיעצרו אותי ברחוב לשניה לשאול איך עברה הלידה.
לצערי בגלל סיבות משפחתיות אני לא יכולה ליסוע להורים/ לחמי וחמותי.. אז חזרתי מיד הביתה עם שלושה קטנים. והלבד קשה לי מאוד. בא לי לחזור לעבודה רק כדי לראות אנשים ולהתאוורר.
נשברתי מזה שלחברה טובה (מאוד) אין רגע להגיד לי מזל טוב כי היא עסוקה בלעטוף חברה אחרת שעטופה לגמרי (אני יודעת ממנה שהיא מוצפת בעזרה וכבר לא צריכה את רובה...)
אם בעלי לא מגוייס זה אומר שבהכרח הכל כרגיל ולא צריך כלום?
ואם במקרה יש לכן שכנה שיכול להיות שצריכה הודעה של מה נשמע, תשלחו.. מה אכפת לכן? לוקח רגע, ואולי יעשה לה את היום והשבוע כי אתן היחידות שהתעניינתן.
)
