צריך להתפלל לניסים - שיחזרו בריאים כמה שיותר. ובע"ה נכבוש וניישב ביהודים

ונקרע הלב לראות איך אסון הנגמש מצוק איתן חזר על עצמו עכשיו

אין הפקת לקחים

ולמה לא יטהרו? כי אידאולוגיה לא ניתן לטהר כל עוד נשארים המאמינים בה. והם כל הזמן יתחלפו

והמדיניות הכושלת של המדינה, של לתת כספים לחמאס (כן, לחמאס! הוא לא ואחר) ולהעצים אותם כבר שנים לא תיגמר כי המדיניות פה רופסת

אין משילות

אין הרתעה

יש רק המון המון דם יהודי שנשפך

ואלפי צעירים, מיטב בנינו ובנותינו, קיפחו את החיים

וזה מצער.

מצער מאוד

וגמני מרגישה שאין לזה תכלית כרגע.

כשאני שומעת בכירי חמאס יימ"ש מכריזים בקול שהם משבחים את הטבח ויחזרו עליו בשנית, בשלישית וברביעית, זה ברור שזה לא יגמר.

זה לא ייגמר עד שהם לא יהיו פה. זה או אנחנו אם הם. ואין לאף אחד את האומץ להתמודד עם זה, והכי מרגיז - לעשות את הצעד הנכון ולהשמיד אותם כליל.

זה זרע עמלק של ימינו. איך אמר אחד הניצולים? אפילו את הדגים בים שלהם צריך לשרוף.

רק ככה

ואם לא ככה -זה לחינם

מה עם החיזבאללה, החותים ואיראן עצמה?

ונניח נשמיד את כל איראן וגרורותיה, יגיע השלום?

האם ירדן, סוריה, מצריים טורקיה ישבו בשקט?

נניח נחסל גם אותם ואת כל האוכלוסיה שלהם יגיע השלום?

מה עם עיראק, אפגניסטן ופקיסטן?

כרגע הם לא במלחמה נגדנו כי זה לא האינטרס הראשי שלהם, לא כי הם אוהבים אותנו.

ואחריהם מה?

מה עם כל שאר מדינות ערב אפשר לסמוך עליהם?

והמיליציות באפריקה?

נניח נגיע לפתרון מול העולם הערבי,

יש לך אמון במדינות הנוצריות?

את חושבת שצרפת וגרמניה יעמדו לצידנו כשחלק מהאזרחים שלהם יצאו נגדנו?

מה עם רוסיה? את חושבת שהם ישבו בשקט כשנשמיד איומים מסוריה?

וגם הנוצרים עצמם, האם אוהבים אותנו? ממש לא.

יש לך ביטחון שמסעות הצלב והאינקוויזיציה לא יחזרו על עצמם?

להשמיד עם זה לא פתרון. צריך להילחם ברוע, וזה לא ייגמר במערכה הזאת ולא ייגמר עד בוא המשיח וגר זאב עם כבש.

עד אז צריך לנהל סיכונים.

גם בזה אנחנו לא מושלמים,

אבל השמדה של כל תושבי עזה או גירוש של כל "הבלתי מעורבים" היא לא באמת ישימה ולא תביא שלום וביטחון.

כן צריך פיקוח טוטאלי על ההסתה וחומרי הלימוד ולנהוג בשייחים שלהם ובכל המסיתים כמו ראשון המחבלים,

ויש עוד המון דברים אחרים לעשות,

נתחיל בזה שאסירים ביטחוניים לא יוכלו לעשות לסוהרות והחיילות שלנו כרצונם.

נתחיל מזה שכל תשלום/ האדרה למחבלים לא יהיה קיים אפילו ברמז מעל פני האדמה.

אבל יחד עם זה צריך להיות ריאלים בנוגע ליכולת האמיתית שלנו להסיר איומים לצמיתות.

וכדי להרתיע צריך להפחיד את הצד השני

להפציץ ללא רחם

ולא להתנהל ברפיסות. 

תראי איזה יופי יפן וארה"ב שומרים על יחסים כבר 80 שנה מאז שארה"ב הטילה פצצה גרעינית על היפנים שהתקיפו פתע בפארל הארבור

זה רק בגלל שהם חטפו חזק והבינו שאין להם סיכוי

לא אומרת להטיל פצצה גרעינית והלהשמיד את העם, אבל אז ארה"ב לא בדיוק התחשבה בבלתי מעורבים. ויש לכך סיבה

צריך להרתיע כהוגן

צריך להכניע אותם בכוח עד שיודו שארץ ישראל שייכת ליהודים כמו שכתוב בקוראן ויפסיקו עם הבלבולי שכל של הכיבוש

בלי הכרה בריבונות שלנו על הארץ - אין מה לדבר. ואת זה לדעתי אפשר לקבל רק בכח. כל ההסדרים עד היום הובילו לעוד ועוד דם יהודי שנשפך

ואז באמת לחפש פתרון עם הרבה הרבה יצירתיות איך דואגים שאזרחי עזה נשארים אזרחים לא מזיקים 

צריך לחזק את מערכת המשפט עם שופטים שמבינים את גודל השעה והמשמעות שלה 

צריך לחזק את כוחות הבטחון ולתת יותר סמכויות

התייפיפויות פוליטיות לא יעזרו פה הפעם

אז הפתרון הוא לא למחוק את כל ערביי עזה, ובטח לא לשרוף את כל הדגים,

הפתרון הוא לשמור עליהם בלתי מזיקים ביום שאחרי המלחמה.

אז לבינתיים לפחות אנחנו בדרך הנכונה. לטהר את הרצועה מהחמאס.

השלב השני יהיה לגבי היום שאחרי, ומה יהיה השלטון האזרחי שם.

אני לא מסכימה שהרתעה היא פתרון מספיק טוב.

כל הרתעה בסוף נשחקת, זה רק עניין של זמן עד הסיבוב הבא. מעבר להרתעה צריך גם שליטה אפקטיבית באידאולוגיה עצמה.

אני לא מבינה אם כך מה הייאוש הגדול מניהול המערכה כרגע?

או שאת מיואשת מראש ממה שיהיה ביום שאחרי?

כל מי שיש לו כוונת זדון, ויש מה לתקן...

אבל

המלחמה הזו איננה מלחמה רגילה ובעז"ה בסוף המערכה יהיו שינויים לטובת עם ישראל בכל המישורים...

את מערכת המשפט אפשר וחייבים לתקן.

את האמונה בצדקת דרכינו לחזק.

את האחדות, החיבור למסורת ולמוסר האמיתי ולא המזויף.

יש עוד המון דברים לעשות.

יש תקווה.

להתפלל חזק חזק לשלום המדינה, להתפלל לקבלת החלטות טובות בידי שריה ויועציה,

ולהצלחת המערכה בידי חיילינו היקרים.

תקווה היא ההפך מייאוש, ומקווה שנצליח להתחזק בתקווה, כי לפחות כרגע לדעתי אנחנו בדרך הנכונה גם אם יש הרבה לשפר ולתקן.

וזה נותן לי הרבה אור ותקווה

וגם אני כמו כולם מתפללת שיהיה פה טוב גם ביום שאחרי בע"ה.

בכל זאת ניסיתי להישאר ריאלית 

ולעניין הייאוש, אני לא מיואשת

אני פשוט לא מאוד אופטימית לגבי הבאות

כי אנחנו מדברים בשפה של הרתעה נוסח מדינת ישראל ישראל, נוסח עד הסבב הבא והם מדברים בשפה של למחוק את מדינצ ישראל ולהרוג את היהודים, מה שאומר שזה לא יגמר גם הפעם

הוא מהניסיון להבדיל בין ערביי עזה לערביי יו"ש.

שביו"ש ממשיכים לנסות 'להכיל'.

שעדיין מטפלים במחבלים בבתי החולים שלנו (במקום לחסל אותם במקום).

שנותנים להסתה להימשך, כולל קריאות 'אנחנו חיילים של מוחמד דף', ו'כל מי שיש לו נשק שיהרוג יהודי או ימסור אותו לחמאס'.

מה ימנע את הטבח שהרוצחים בכפר לידי מתכננים בשעות אלו?

לתת אותה לערבים אחרים

ממש מיותר

מה ההבדל בין פתח, ג'יהד האסלמיל, חמאס או כל ארגון ערבי אחר

ימים קשים

הרבה מחשבות ודאגות

מקווה ממש ומתפללת שביום אחרי המלחמה תהיה מציאות של הרתעה וכל אויב שירצה ואק יחשוב לפגוע ביהודי- ידע שהוא ומשפחתו יכנסו לצרות צרורות.

שה' יעשה נס ויתן לכל מפקדי החמאס ימח שמם , מחלות רעות וקשות ויסורים.

זה מה שעוזר לי ברגעים של יאוש- להתפלל, לבקש ממידת הדין לפנות מקום למידת הרחמים, לנשום ולדעת שעכשיו עושים הכל כדי לשמור על הבטחון בארץ.

לקחת כוס מים ולברך "שהכל נהיה בדברו" ולהתכוון לזה ולהיזכר שאנחנו חלק ממהלך אלוקי גדול. שה' גרם לכולם להיות עיוורים ושאננים מול מתקפת חמאס האיומה.
שאנחנו רואים חלק קטן מתוך הפזאל.
לפעמים אני אומרת לעצמי- לסדר ולנקות את הבית לבואו של המשיח. אולי עכשיו בחדשות נראה שהגיעה הגאולה? אולי נראה שהצליחו לשחרר עוד חטופים?.

וכמובן גם יש הרבה שאלות, דאגות, קצת משבר אמונה, מחשבות. תקופה לא פשוטה בכלל.
 

שמעתי היום איזה מפקד לשעבר מסביר שהאופי של הפעולה הצבאית היום הוא בדיוק ההיפך מהדי אן איי של צהל ושלנו. עד עכשיו כל מלחמה שעשינו עשינו מהר, בלהתנפל על האויב. פה האסטרטגיה שונה. דווקא פועלים לאט לאט, מהשכל, מהדקים סביבם כוחות בצורה איטית ומחושבת, גם כדי להצליח מול החמאס, אסל גם כדי שלכוחותינו יהיו מינימום נפגעים. הוא גם אמר שבכל מלחמה ומבצע עם כניסה קרקעית, רוב ההתקלויות המשמעותיות היו ביום-יומיים הראשונים, כשהכולות עדיין לא מפוקסים. העובדה שעד עכשיו מספר הנפגעים מכוחותינו יחסית קטן (גם אם כל אחד הוא עולם ומלואו וקשה היה לשמוע את החדשות בבוקר), זה בזכות אופי הפעולה הזה.

לגבי יהודה ושומרון, דווקא יש מדיניות מחמירה מאוד. לא מהססים לפעול נגד התפרעויות. פועלים ביד מאוד חזקה ממה שאני יודעת. מה יהיה אחרי המלחמה אני כבר לא יודעת, אבל כרגע המדיניות תקיפה ורצינית. לפחות באיזור בו אני גרה.

החדשות היום היו כואבות, אבל צריך לזכור שלמבצע כזה יש מחיר. בע"ה הסוף יהיו טוב, והמוות שלהם לא יהיה עקר. אני באמת מאמינה שהאנשים שם למעלה לא רואים את החיילים כבשר תותחים. מה שחשוב להם זה להביא לנו ניצחון בתקווה שכמה שיותר יחזרו הביתה בשלום 

משמידים את חמאס ומחפשים חטופים. אחרי מה שקרה אין עוד ברירה, חייבים להלחם בהם עד הסוף.

מה שיהיה בעתיד תלוי במה שיעשו אחרי המלחמה.

גם ליו״ש אין פתרון מוחלט לטרור. לאף אחד אין פתרון מלא לטרור, גם לא למדינות אחרות. כל עוד הם חיים פה ואין דרך בטוחה להבדיל בין אזרח תמים למחבל.

אני לא

ההבדלה הזו צריך להיעלם מהעולם

באפריל 23 65 אחוזז מהעזתים עפ סקרים בחרו בשלטון חמאס

ביו"ש דוחים את הבחירות כבר 20 שנה כי יודעים שחמאס יעלה לשלטון גם שם

אין אזרחים תמימים פלסטינים

הקונספציה הזו צריכה להיעלם מהעולם

הם לא תמימים, הם רוצחים צמאי דם

והם יעשו הכל כדי לשבת על אדמתנו. הכל.

גם אם זה לעשות מעשים נתעבים נגד האמונה האסלאמית שהם ככ מתגאים בה ופועלים בשמה

מבחינתי, מה עושים עם הטרור - זה משמידים את כולם או דואגים להם לטרנספר. אחרת, זו ממש לא תהיה המלחמה האחרונה.

הם קיבלו את אדמות גוש קטיף היפהפיות לפתח עותן ולחיות בהן ללא התערבות מ2005, ובמקום זה - הפכו אותן למעוזי טרור ולבתי גידול למחבלים

מי שלא רוצה לחיות תחת שלטון חמאס מהגר משם

כל מי שנשאר - כנראה רוצה בזה

ואני לא מדברת על ערביי א"י בכללותם, כי יש מהם שמעריכים את א"י וודאי לא היו רוצים להיות תחת שלטון חמאסי או פת"חי כי הדמוקרטיה שלנו מאפשרת להם להיות עתירי זכויות, אלא על פלסטינים 

שנה כדי שחמאס לא יגיע לשם, אז אני מאמינה בכל לבי שאת טועה

וגם אם יש קומץ שנראה תמים, הם לא באמת מקבלים את זה שארץ ישראל היא מדינת היהודים, והם לא מצטערים על הרג חיילים או אזרחים יהודים. הם כנראה פשוט.. מורתעים. למזלנו. וחיים עם רוע הגזירה בינתיים

אבל לדעתי, בהזדמנות הראשונה שתהיה להם, אם תהיה, הם ישחרו לפתנו לבקש את שלהם. זהבדיוק מה שהם עושים בכל פיגוע.

אותם ערביי יו"ש הם אלה שעושים פרעות ומגיעים למסגדים ויוצאים לפיגועים.

הקומץ הקטן קין שאולי כן מקבל את היהודים וחי איתם בטוב, לא גובר על הרוע של השאר. וזה לא אומר שאין להם אינטרס לנהוג כך, וברגע שהאינטרס יעבור - גם ה'דו קיום' לכאורה יילך לפח

גם בכפר עזה וניר עוז  היו כאלה שהאמינו בשלום. ובדו קיום. ובדמעותיה של האמא הפלסטינית, שמחלקת סוכריות ובקלוואחת על כל פיגוע בישראל. הסיעו פלסטינים לטיפולים מצילי חיים בבתי החולים שלנו. מה יצא מזה .? חלקם בעזה, חלקם כבר לא איתנו. הי"ד.

אין ולא יהיה איתם דו קיום כי הם בעצמם לא מאמינים בזה, ברובם הגדול.

כל עוד נחשוב שיכול להיות דו קיום, ימשיכו להרוג אותנו

זו מלחמה על אידאולוגיה ושטח. 

ולחתום שהם מכירים בכך שזו מדינת היהודים והם נתונים ל'ריבונות הציונות' כלשונם ויסכימו לכך בפה מלא, ויתפרקו מנשקם, נדבר

כמובן שזה תלוי בכך שתהיה יד קשה נגד טרור, הרתעה, שלילת אזרחות,  עונש מוות למרצחים יהודים ושיקראו לילד בשמו - אנטישמיות ולא לאומניות

בלי זה לא יכול להיות דו קיום. זה רק מדומה בעיניי, בדיוק כמו שהיה עד עכשיו

או שאנחנו הריבון, או שלא. 

אנחנו הריבון בארץ. גויים שרוצים להיות בארץ ישראל חייבים לקיים עליהם 7 מצוות בני נח ולדעת שאנחנו הריבון ולא הם. 

ממש כמו הגבעונים שהיו שואבי מים וחוטבי עצים.
ואם אלו אנשים מזרע עמלק- כולנו יודעות מה דעת התורה על כך.

מה שכתוב בתורה זה כלל לצמיתות

עשיו שונא ליעקב

וישמעאל פרא אדם שחי על החרב

איפה את פוגשת אותם?

אני מפחדת מהם פחד מוות

מכולם

וזה מוצדק

עבודות/ שיפוצים

בימים רגילים נכנסים פה הרבה פועלים ואנשי מקצוע.

אני לא מפחדת, הם אנשים רגילים מעם אחר.

יש גם אמריקאים שהולכים ועושים ירי המוני בכל מני מקומות, זה לא הופך את כל האמריקאים לכאלה.

דברים כאלה .?

איך אפשר לא להיות שאנן לדעתך?

כשגם ה'טובים' שבהם משתפים פעולה

זה רק מוכיח שוב ושוב את כל הטענות מקודם

גם אצלי עבדו בבית ערבים, ולעולם לא עוד

כרווקה גרתי בעיר מעורבת שיש בה קשרי מסחר הדוקים עם ערבים מוסלמים והם נמצאים בערך בכל מקום

זה שהם מתפרנסים מלחיות בארץ לא אומר שהם טובים בעיניי

זה בדיוק הקונספציה שהתפנצה. חשבנו שאם יהיה להם כסף ועבודה,יהיה שקט והגדלנו את המכסות ונכנסו הרבה יותר פועלים מעזה, והם קיבלו המון המון כסף

וזה לא עזר. זה רק חיזק אותם

הם לא רוצים דו קיום באמת. הם רוצים לחיות פה במקומנו, וכולנו יודעים במה כרוך הדבר

סליחה שאני אומרת, אבל זו תמימות לחשוב שיש ביניהם גם אנשים טובים כי שילמנו להם כסף תמורת עבודה ולא הרגו אותנו באותה הזדמנות

לא אומרת ש100 אחוזמהם טרוריסטים בפועל, אבל 100 אחוז מהם מחזיקים בדעות טרוריסטיות תומכות טרור

אם גם ה'חפים משפע' שלהם יושמדו, מבחינתי זה נזק משני זאין לי בעיה איתו בכלל בכלל

זה עדיף על פני זה שימשיכו לטבוח לרצח ולשחוט

הקם להרגך, השכם להורגו

עם טרור אינו טוב.

האם אפשר לדעת בבטחון מלא שזה לא יקרה? לא

לי זה לא גורם לחיות בפחד מתמיד מול ערבים/ פלסטינים

סיכונים תמיד קיימים, אני מנהלת אותם כפי הבנתי.

לממשלה ולכוחות הבטחון אסור להיות שאננים, הם חייבים להיות דרוכים ולהגן.

לא באמת אפשר להרוג את כולם, אם תהרגי חפים מפשע יקומו עליך מדינות שהיום הם ידידותיות ומחר יכולות לכעוס עליך ולפתוח במלחמה.

אנחנו עם שנוא בעולם, אנחנו צריכים להזהר וללכת בין הטיפות, לעשות הכי נכון כדי להגן על עצמנו.

בעלות אינטרסים.

אין קשרי ידידות בין מדינות ללא אינטרס

ומבחינתי, מאוד הגיוני להפציץ ללא הבחנה בין בלתי מעורבים למעורבים. לא כי אני בעד לשחוט את כולם ואני צמאה לנקמת דם. אלא כי ככה זה במלחמה, יש קורבנות. לא צריך להתנצל על זה, לא צריך לנהל אותנו.

הם בוחרים להישאר היכן שהם בצפון הרצועה למרות שהוזהרו המון פעמים לנוע דרומה. מה הם מתלוננים שהם מתים..,? החכם עיניו בראשו 🤷

חמאס לא נותן להם להתפנות..? חבל..אבל לא נורא

ואם את שואלת אותי, המדיניות של ישראל צריכה להיות, שמי שדואג לעזתים הלא מתפנים מאזורי ההפצצות, שייקח עליהם חסות.

מישהו מוכן .?

אפילו מצרים לא רוצה אותם אליה כי היא יודעת שהמונים מהם טרוריסטים.

בטרוריסטים נלחמים באכזריות. לא בכפפות של משי.בהם ובכל תומכיהם

ומי הם תומכיהם..? את לא יכולה לשער. אנחנו לא יודעים מה קורה בפנים. אבל הנה עכשיו זה מתחיל להתגלות. והפרצוף שלהם מכוער. וזה לא מפתיע

היא אכן אינטרסים ולכן צריך לנהוג בחכמה כי אנחנו זקוקים למדינות שיש להם אינטרס לעזור לנו

זה לא אומר שבשם האינטרס נמשיך לגלות רפיסות

הייתה לנו כל הלגיטימציה האפשרית בשבוע הראשון

לא עשו מספיק לדעתי

זו החמצה מהגדולות שהיו לנו

שום דבר לא היה מוכן בגלל כשלים.

זו לא רפיסות, בעיניי עכשיו מתנהלים נכון, זה ימשך הרבה זמן ויש לגיטימציה לחסל את חמאס כמה זמן שזה יקח.

ואומות העולם לא היו פוצות פה

אבל פחדו שזה יקים עלינו מדינות עוינות אחרות

לדעתי היה עושה בדיוק ההפך. הרתעה מאד מאד ממושכת

מהערבים מחבלים.

לא כולם ניסו ולא כולם הצליחו

והיא תמיד אמרה לי

גם אם הם נראים ידידים

הם יכולים לקום בבוקר ולהיות אויב

אני ממש מופתעת שאחרי כל מה שעברנו, יש אנשים שלא מבינים את זה 

לא היו ערבים.

כל עם בכל מדינה יכול לקום בבוקר ולהיות אויב, הערבים אינם מיוחדים בזה.

אין סעיד...

אבל זה לא אומר שזה לא יכול לקרות 

לא נשמע לי מיתוס.

מדובר במרצחים בודדים

הערבים עושים את זה בגלל שייכות שלהם לאידיאולוגיה מסויימת

ובדיוק קראתי בשבת לא זוכרת איפה מישהו שכתב דבר שהוא לדעתי ממש נכון

יכול להיות ערבי, תמים, שואף לחיים נורמטיביים וכו' אבל תוך זמן קצר הוא יכול פתאום להשתכנע או להתחבר לתנועה מסויימת ואז הוא כבר נהפך לטרוריסט

וזה תוך כדי שהוא חי בדו קיום, יודע בדיוק את הסדר יום שלנו ואיפה המקומות האסטרטגיים

לכן אין שום סיכוי לשאוף שערבים יכולים לחיות ביניינו בלי כל בעיה

הם ממש לא אנשים רגילים מעם אחר.

הם אנשים ששונאים אותך ומתים שתעופי מפה

הם רק רוצים להרוג אותך

אין בהם אמונה נקודה.

גם בפרעות תרפ"ט היו ערבים שכנים חמודים מאוד שרצחו את השכנים שלהם

וחבל שאפילו במציאות כזו אנשים לא קולטים את זה שהם עם אויב

מה עוד צריך לקרות כדי שכולם כולם יבינו?😭

בשומר החומות כשבערים המעורבות השכנים החמודים והחביבים תקפו משפחות זה לא הספיק,

עכשיו זה לא מספיק...

מה כן יספיק בשביל שכולם יבינו שצריך להשמיד אותם לחלוטין? את כולם??

שאפשר להרוג את כולם? ואם תהרגי את כולם את חושבת שנהיה מוגנים מול כל מדינות ערב?

אנחנו מיעוט שצריך להגן על עצמנו בחוכמה, אין פתרונות קסם.

שאי אפשר להרוג את כולם בבת אחת

מצד אני אני חושבת שכולם אוייבים בפונטציאל ואנחנו צריכים לחזק מאוד את ההרתעה גם נגד הפיגועים בתוך הארץ

שלא יהיו להם נשקים בכלל

מי שיוצא מהבית עם נשק - מת

הכי הייתי רוצה לעודד אותם לעזוב

ע"י מענק כספי או מלגה

צריך מדינה שתשתף פעולה ותרצה לקבל אותם

אבל באמת לא הכי פותר את הבעיה

לא יהיה להם קל לזרוק טילים ;)

ראית מדינה שפתחה את שעריה עכשיו בשמחה ובששון לקלוט את ה"בלתי מעורבים"?

ישירה אבל כן בעקיפין

בכל התשתית טרור הזאת זה פשוט מחשבה מפחידה ממש ושעושה רע

הכנסנו יום יום פועלים עזאתים למען ההומניות.. ירחם ה

דלק, חומרי בניה

הכל בלי שום פיקוח לאן ומה עושים עם זה

ואם אין טילים אז סימן שהם מורתעים

חוקר אחד שחוקר מלחמות של כל מיני אונות הגיעה למסקנה איך כל אומה מנצחת ומה היתרון שלה.

ששאלו אותו על עם ישראל הוא ענה -

הכל היה ניסים, אין משהו הגיוני במלחמות ישראל.

זה מה ששוכחים שיש לנו את ה', שכתב לנו בבירור את מה שקורה היום אם לא נגרש מפה במלחמה את עמי הארץ.

ה' שותף במלחמות ישראל, עם ישראל ברגע שיעמוד על גבורתו! ייצא מהגלות

יהיה בעצמה האמיתית שלו

ולא יקשיב לאומות העולם

יוכל לנצח הכל! הכל,

למה? כי יש לנו את ה', עם ישראל הוא מעל הטבע

אבל לשכוח מהדו קיום!!

הם צריכים לחיות באזורים שלהם, בלי להתמזג איתנו

ולהפסיק להיות נחמדים אליהם ולהתנהג אליהם כאילו הם בדיוק כמו האח שלי היהודי

כי הם לא אחים שלנו והם ברגע שוכחים כל מה שעשינו להם

כך תמיד אנחנו צריכים לעשות את רצון ה' מאיתנו ולגרש אותם מפה.

תמיד. גם אם יש עוד מדינות ערב. קודם כל- ארץ ישראל שייכת לנו ורק לנו.

ולפני האם אפשר להרוג את כולם, צריך להגיע למצב שבו כולם מבינים ש*צריך* להרוג את כולם, ואז- כן, זה יהיה אפשרי. אני לגמרי מאמינה בזה. ואם לא להרוג את כולם- לפחות לגרש. רק לטהר את ארץ ישראל מאוייבים.

וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק: (בראשית פרק כא פסוק י)

צריך תגובה קשה מאד כשהם רק מנסים. ואז הם מורתעים. כמו אחרי ששת הימים. פעם יהודים הסתובבו בעזה והתושבים היו מתחבאים מיראה

ואז לאט לאט הד.נ.א שלהם יתחיל לתסוס, כי מה לעשות, הוא קיים, והם שוב ינצלו את המקום הקוצ'י מוצ'י שלנו לעשות בנו כרצונם..אם נוציא רק את הסרטן, בלי הגרורות שלו, הגוף עדיין ישאר חולה!

אי אפשר להשוות רוצח בודד אמריקאי לטרוריסטים מעזה כמו שאי אפשר להשות אותו לנאצים.

לא מדובר בפסיכופטים, אלא באנטישמים. לא מדובר בבודדים אלא באוכלוסיה גדולה עם אידיאולוגיה מאוד ברורה: להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים. 

הערבים היו החברים הכי טובים של היהודים

עבדו יחד, הילדים היו חברים

יום אחד זה התנפץ ליהודים בפרצוף.

אני גם רוצה להאמין שאולי אולי יש חלק מהם שהם אנשים טובים, כרגע הם שיכנעו שכולם רעים ורשעים.

את יודעת על שם מי אורי מגידיש, החיילת החטופה ששוחררה, קרויה?

חבל שההיסטוריה מוכיחה אחרת ממה שהיינו כולנו רוצים להאמין.

אורי מגידש ז

"בבוקר יום שני ט"ו באדר, שושן פורים תשנ"ג (08.03.1993), נסע אורי לעבוד בחממות שלו במושב. כשהגיע לחממות התנפלו עליו שניים מפועליו הערבים, רצחו אותו בדקירות סכין ונמלטו. פועלים אחרים הזעיקו את אנשי המושב, שגילו את הגופה.

אורי היה בן 39 במותו. הותיר אישה וארבעה ילדים. הובא למנוחות בבית העלמין בקרית-גת. בהלוויתו אמר אחיו: "נתת לערבים לאכול, והם שחטו אותך".

אני יודעת שפרסמו שהיא אחיינית שלו וקרויה על שמו, אבל האלמנה שלו אמרה שזה לא נכון.

אבל הסיפור קשור ועצוב בכל מקרה.

היו "אזרחים תמימים" מעזה שקיבלו משחקים לילדים העניים והמסכנים שלהם שחיים תחת הכיבוש הציוני, מאנשי הקיבוצים, ואת יודעת מה הם עשו?

עבודת ריגול יסודית! הם ידעו איזה מהמשפחות נמצאות בקיבוץ בשבת! ועוד פרטים אישיים

אין ערבים טובים!!

דו קיום?

זה קישקוש שלא יוכיח את עצמו עם אף ערבי בארץ ישראל !!! ובכל העולם.

אין עקבים תמימים

כולם האויב שלנו!

כולם רוצים שנמות.

ואנחנו צריכים להרוג את כולםםם!

הקם להורגך השקם להורגו

גם הנתיב העשרה העסיקו חברים מעזה במשך שלושים שנה, היו כמו בני בית ביישוב, מתוך חברות ודו קיום.

אלה אותם 'חברים' שידעו הכל על כולם, באיזה בית גר מי ולמי יש כלב, וכמה ילדים לכל אחד....

אין דו קיום.

אין ערבים תמימים.

אין!!

אם כבר להישאר אזרחים במדינת ישראל, לפחות לא מתוך תמימות ואמונה שיש כזה דבר שלום איתם.

כי אין!

הם תמיד רצו, רוצים וירצו לרצוח אותנו, זה בדם שלהם, גם אם הם נראים הכי חמודים וחברים טובים שיש.

נבלות.

מעניין כי כל הזמן יש נסיונות פיגוע

פיגוע טרי מהיום

הם מנצלים את המסיק הארור לפיגועים

אחר לטיקטוק,אז בטח תוכלי לפתוח את הקישור הבא

סרטון שלדעתי מאוד חשוב שכל אחד ואחת יראו. בטח אלה שחושבים שיש דו קיום

Aki Aki (@akalubkala)’s videos with צליל מקורי - Aki Aki | TikTok

סרטוני הסתה לא בערבית ולא בעברית. יש כאלו בלי סוף וכמו שכתבתי זו הבעיה העיקרית.

אגב אחד המסבירים הכי רהוטים בתקופה הזו הוא יוסף חדאד- ערבי ישראלי, חפשי את הסרטונים שלו, הם בכל מקום.

כשיש אוכלוסיה שגרה בשכנות צריך לחיות איתם באיזשהו דו קיום, לדאוג לאינטרסים שלנו ולשמור על הבטחון שלנו. אין דרך אחרת. 

סרטון הסתה. זה סרטון הסברה בעיניי

כדי שכל מי שחושב שאפשר לחיות איתם בדו קיום יבין מה עומד מאחורי אותם אנשים

מאיפה הם יונקים ומה הלך הרוח שלכם

ואגב, יוסף חדד הוא ערבי ישראלי, וכבר ציינתי לפני שלא לאוכלוסייה הזו התכוונתי ברובה הגדול לפחות אלא לפלסטינים

ועוד 

גורמי הביטחון אישרו: בין המחבלים - עובדי בניין עם היתר מעזה - וואלה! נדל״ן

זה טבע העולם

הערבים תמיד ישנאו אותנו ויירצו להעלים אותנו

חי על חרבו

וכתוב שהגלות האחרונה תהיה ישמעאל

ותהיה הגלות הקשה מכולם

זה לא הגיוני שיש להם נשקים בשביל ריב חמולות, הלוויות, בגרויות וכל השימושים האלה במקרה ה"טוב"

השופטים פה בארץ מקלים

הידיים של השוטרים כבולות והם מקבלים שקל וחצי משכורת, הרבה פורשים בגלל זה

ואני מאוד מקווה שהחוק על הנאצים שמאפשר עונש מוות יעבור עכשיו

וגם חוק שלילת אזרחות

צריך לחזק את הריבונות שלנו על הארץ

עם מדיניות השמאל המטומטמת, מחילה,

זה אכן לא יהיה ב100 אחוז

החשיבה שאין מה לעשות היא חשיבה שמובילה למצב הזה.

שהם לא מאה אחוז, אבל הם הרבה הרבה הרבה יותר ממה שעושים היום. שלפחות מבינים שאנחנו נלחמים נגד אויב.

עד לפני שבוע בערך, היה לי ברור שיפציצו את עזה מהאוויר. למה אנחנו כל כך מתוסבכים עם עצמנו, שאנחנו מעדיפים לסכן חיילים שלנו בשביל להציל אוכלוסיה שלהם (שלא מעט ממנה היא תומכת ומעודדת טרור)?

אני רואה את המדיניות של צה"ל באזור שלנו (ואני מכירה אותה מאוד מקרוב, בעלי במילואים בהגמ"ר)- והתפיסה הבסיסית של 'בואו לא נעשה יותר מדי רעש כדי שהם לא יתעצבנו עלינו'- נשארה.

המפקדים שם למעלה עוד לא הפנימו שהרשעים הללו רוצים לרצוח אותנו כי אנחנו יהודים. וזה שנפתח להם כבישים, ניתן להם עבודה ונעשה כל מיני קוצי-מוצי- לא ישנה את העובדה הפשוטה הזו.

והאמת, זה ממש מכניס אותי ללחץ. כי מה הדבר היחיד שיגרום להם להתעורר? הטבח הבא.

אני ממש מפחדת שיחזל"שו את כולנו עם אמירות נוסח "פגענו בתשיות החמאס" או "החזרנו את ההרתעה", וכולנו נחזור לישון.

עד הטבח הבא.

זה עד כדי כך מושרש, הדחייה עד הסבב הבא, שכמה ימים אחרי הטבח אני ואמא שלי דיברנו והיה לנו הגיוני שישראל תכריז הפסקת אש פתאום

אין לנצח את חמאס

יש להרתיע, להרוג, לאבד את כל מי שרוצה שנחדול מלהתקיים כיהודים בעלי ריבונות על ארצנו

ברגע שהם מזהים את החולשה הזו, הם רק מנצלים אותה. מספיק לשמוע את העדויות של התצפיתניות על הימים והחודשים שלפני כדי להבין 

שזה עוד סבב, ששום דבר לא השתנה.

אני בטוחה שלא, בלי מקורות מידע פנמיים. זה ברור שאי אפשר להמשיך את החיים בלי למחוק את חמאס, אין פה עוד אופציה, ערערו לנו על הבטחון הבסיסי, נראה לך שהצבא והממשלה לא מבינים? גם אם עדין יש דיבורים שדומים לפעם זה עוד ההלם שלא יצאו ממנו, המעשים שונים ויהיו עוד, זה ממש ברור מאליו.

חמאס הוכיחו לצערינו שצריך למחוק אותם....

אנחנו לא רוצים לחכות להוכחות... וזה שיש כבר תקופה ארוכה כל שבוע שבועיים פיגוע ויהודים נרצחים זה פחות חמור?

אני מסכימה איתך שיכול להיות שבאופן כללי שיש ערבים שרוצים לחיות בשקט.. אבל כל אחד יכול להתחמם ולרצוח זה טבע אצלם...

וואלה. אני לא רוצה לחיות לידם. לא רוצה לקנות איתם ברמי לוי. לא רוצה שיהיו בכפר במרחק דקה נסיעה ממני. לא רוצה לנסוע איתם בכבישים.

לא.

אני רוצה פשוט לחיות בארץ שלי. שה' הבטיח לנו. בביטחון. 

כאב לי לראות שכתבת שאנחנו מיעוט וצריכים להתנהל בחכמה.

ה' איתנו. 

ה' הבטיח לנו א הארץ הזאת.

אנחנו רק מהססים ומתנצלים כל הזמן.

כל העולם מחכה שנקום ונדבר ברור.

שיגיע היום שראש הממשלה יגיד בצורה ברורה לערבים- זה הארץ שלנו. מי שרוצה לגור כאן שיצהיר על זה. שזה הארץ שלנו לא אדמות שלו ולא כלום.

מוכנים לארח מי שרוצה לחיות איתנו בשלום. בלי רובים. בלי פיגועים בודדים ....

כרגע כל ערבי שהולך ביום שישי למסגד שומע הסתות שהאדמות שלהם וצריך לגרש את הכיבוד ולהקים מדינה פלסטנית .... כל ערבי שהולך להר הבית מאמין שזה שלו.

והמון מהערבים מוכנים להילחם ולמות בשביל זה. 

זה תמימות לחשוב שיש כאן אפשרות לשלום ולדו קיום.  

אם צריך משיח בשביל שנבין את אז תפילות למשיח !

לא טובים ולא תמימים

אני מעדיפה אלף פעם שימותו וילכו לעזאזל מאשר עוד אישה אלמנה וילדים יתומים

הם לא רוצים דו קיום, הם רוצים להשמיד ולמחוק אותנו מהמפה

התחושות הכי חזקות שלי בשבועות האחרונים-

גאווה גדולה להיות חלק מעמ"י

בושה נוראית להיות חלק מהמדינה הזאת.

ללא מדינה מצבינו היה הרבה יותר רע.

העובדה שכמות רוצחים כזאת בלתי נתפסת לא הצליחה ברוב המקרים לחדור את הקו הראשון (למעט הפלישה לאופקים)

מוכיחה את חשיבות המדינה.

ללא מדינה לא היו כיתות כוננות ורישיון להחזיק נשק בכלל.

נכון שעשינו פדיחה גדולה,

אבל עדיין עדיף עם מדינה מאשר בלי.

להתפלל חזק שהמנהיגים שלנו יקבלו החלטות טובות ואמיצות.

אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו מדינה אחרת, גם אם אדמתנו בוערת.

צריך הרבה תפילות, אבל גם אמונה גדולה בתהליך האלוקי ובראשית צמיחת גאולתנו.

אני מבינה ממש את הכאב, כי יש לנו חלקים מדממים מאוד בגוף שקוראים לו מדינה, כמו תפיסת זכויות אדם של בג"ץ וכו', וזה כואב, כואב מאוד.

אבל כמו שמתפללים להחלמת איבר פצוע, ככה נתפלל שנצליח לרפא את החלקים החולים של המדינה היקרה שלנו.

אין לנו אלוקים אחר,

מדינה- נו שוין, לצערי אין אחרת, אבל ראוי שתהיה...

בכל מקרה, גם אם זאת המדינה והיא חלק בתהליך הגאולה (אני לגמרי שמחה שקמה מדינת ישראל. ומודה לה'. ספציפית המנהיגים לא מייצגים ולא נותנים אפילו מקום לדעות שלי לצערי...)-

יש בה הרבה מקום לתיקון, שלא לומר אתחול...

ובמצב שהיא היום- אני מתביישת להיות חלק ממנה, מתביישת שאלו המנהיגים שלנו... לגמרי.

מקווה שתמצאי נקודת אור שתוכלי להיאחז בה שתגרום לך לגאווה ולתקווה.

חיבוק גדול ❤️

(ומוסיפה בזהירות תראי אם מתאים לך: אולי כדאי לשקול טיפול בסגנון CBT או משהו דומה. לי זה מאוד עוזר. לא בקטע של לחיות בסרט ולא בשביל לשנות דעות פוליטיות, אלא כדי לא לאבד את החמצן שכולנו כ"כ זקוקים לו עכשיו.. אם לא רלוונטי אז סליחה מראש..)

אני מטופלת היטב מאוד ב"ה,

ומשתדלת לחזק את הקשר שלי עם ה' בדרך שלי כי זה העוגן היחיד בעולם.

ותכלס לא ממש הבנתי למה אני צריכה טיפול אם הדעות שלי קצת יותר קיצוניות ממה שפוליטקלי קורקט כאן בפורום🤦🏻‍♀️ קטונתי

לא בגלל הדעות הפוליטיות, אלא כדי לשמור על החמצן והאופטימיות..

כשהכל נראה שחור ומייאש לי לפחות אין כח להתמודד. להתבייש במדינה נשמע לי כמו רגש מאוד מאוד חזק וקשה להתמודדות.

אני למשל במצב כזה של בושה חזקה/ אשמה/ חוסר תקווה מחפשת כלים לחיזוק כי אני מרגישה בלי אוויר וCBT מאוד עוזר לי.

אבל אם לא רלוונטי אז סליחה, ניסיתי לשתף מה לי עוזר בהתמודדות עם רגשות כאלו, אבל לא הייתי בטוחה שזה מה שאת צריכה, לכן כתבתי עם הסתייגות.

סליחה אם לא היית צריכה לשמוע את זה.

ב"ה אני עכשיו במקום שאין לי בעיה לשמוע את זה, שלמה מאוד מאוד עם המקום שלי וההתמודדות שלי.

נכון, זה רגש קשה. והוא חזק מאוד, אבל הוא טוב, הוא עוזר לי לברר את המהות שלי כאחת בתוך עם, בתוך מדינה, ולהשמיע את הקול הזה לעולם, כי מהזווית שלי זה מה שהכי שפוי כרגע...

מחילה אם למישהי מתכווצת הבטן מלקרוא אותי...

זכותך לכתוב את הרגשות שלך כפי שהם מבלי לייפות.

מהמם שאת מצליחה לגדול מתוך זה.

(ובלי קשר אני שמחה תמיד לשמוע ממך)

כרגע חצי מהעם מתבייש במדינה הזו!

האמת שאני בהלם שהצעת לה טיפול בעקבות ההודעה הזו... 

את יודעת מה זה CBT?

זה עוזר להתמודד עם דברים כאלו.

לא הבנתי מה ההלם, זה כמו שיציעו להגיד תהילים ותהיי בהלם מזה.

אבל לטיפול הולכים בדרך כלל כשיש משהו שמפריע לי בתפקוד, שהייתי רוצה ללמוד לנהל אותו ולחיות איתו בשלום.

אני לא רוצה לנהל את ההרגשה הזאת! אני רוצה שהיא תבעבע בי תמיד, העוצמה כזאת, בי ובכל העם. זאת המצווה שלנו, זאת המטרה שלנו כעם, לבער את הרע מקרבנו (את עמלק- למחות. את המנהיגים שלא עושים את תפקידם- לכל הפחות להוקיע ולזעוק את זעקתנו)

אני לא רוצה ולא צריכה שום דבר שירגיע בי את הרגשות האלו. הם בריאים ונכונים, הם יהודיים.

לפי ההודעה הראשונה הבנתי אחרת,

ולא חושבת שצריך להיות בהלם מזה..

אולי המילה טיפול היא כבדה מידי,

אני משתמשת בעקרונות CBT כשאני מרגישה סתירה חזקה בין המחשבות/ רגש/ אמונות לבין מה שקורה בפועל.

זה גם בדברים פשוטים,

למשל כשבוטלו הלימודים בתחילת המלחמה רק המחשבה שאני צריכה להתמודד בשתי חזיתות שהשתנו בבת אחת, החזית הראשונה שאני כל יום עם הילדים מאחר"צ עד הבוקר למחרת זה כי בעלי לא נמצא (הוא שותף מאוד פעיל בבית אז זאת לגמרי חזית בשבילי)

החזית השניה היא בשעות מהבוקר עד אחה"צ זה כי אין לימודים מסיבה שבעיני לא הייתה מוצדקת.

אז התחושה הזאת סגרה עלי כי לא הייתה לי הפוגה בין זירה לזירה.

אז קודם זיהיתי את המצוקה ושהיא נובעת מהחלוקה הזאת שאני בעצם עושה לי בראש ושאני יכולה לשנות אותה והשלב השני היה לרכך את הקצוות. הרי אין באמת משמעות בפועל לשעה שלכאורה הם היו אמורים להיות בכיתה.

הכלי הזה של ההתמודדות זה משהו שלמדתי בCBT.

אז אני מבינה שלך זה לא רלוונטי כי את צריכה את הבעירה הזאת, ושזה לוקח אותך למקום טוב.

אני במקומך לא היית יכולה לחיות, היה כואב לי לנשום פיזית, במחשבה שקרובים שלי נלחמים בזמן אמת בשליחות מדינה שאני מתביישת בה (שזה קצת מה שהפותחת כתבה, אז אולי עשיתי השלכה לא מודעת)

ומהמקום הזה הצעתי מה שהצעתי תוך הסתייגות שאולי אני לא קוראת אותך נכון ושאולי הדרך שלי להתמודד עם דברים שונה מהדרך שלך.

מן הסתם שיש הצעות לא רלוונטיות, מפה ועד ההלם מהרעיון הדרך ארוכה.

אני מדגישה שוב שאין ולא היה שום קשר בין ההצעה לפוזיציה פוליטית.

אני מכירה את שיטת הCBT ישר והפוך..

סתם זה קצת היה טו מאץ' לראות את הקישור הישיר בין הבעת רגש לא פופולרי שלי, לבין ההצעה הישירה לטיפול, למרות שהכוונה שלך הייתה טובה ואמיתית.

כולנו עכשיו לא נושמים, כולנו עכשיו מרגישים רגשות קשים, וכולנו עכשיו בהלם מעוצמת הרגשות החדשה שאנחנו חווים, וטיפול הוא מקסים כשבן אדם מוכן לבוא אליו עם לב פתוח... 

ועם כל האמונה שלי שיד ה' היא הבלעדית שגרמה למצב הזה, עדיין יש בי כעס ובושה,ולמרות שאני הכי בעד טיפול בעולם (קשה לפספס)

עדיין משהו בהצעה לבן אדם ללכת לטיפול עלולה לגרום לו לאגרוף בבטן שאולי משהו לא תקין אצלו בהתנהלות ובמחשבות?

את מקסימה ובסדר גמור, באמת. רק פירקתי את הפרשנות הראשונית שלי למה שכתבת..

מקווה שהובנתי ולא סיבכתי יותר.

כשאני מרגישה שראשי הצבא לא חזקים מספיק באמונה בצדקת דרכנו,

אני מסתכלת על הצבא בכללותו ורואה שיש שינוי. הוא קורה לאט לאט.

אבל ככה גאולתם של ישראל, הולכת קמעא קמעא.

אני רואה מלא מלא תמונות של חיילים. מילואים וסדיר,

אני רואה שבאופן יחסי יש הרבה יותר כיפות מאשר בצוק איתן.

גם בפיקוד הבכיר.

אז אני מאמינה שגם אם יש הטייה מכוונת בפיקוד הבכיר זה לא יחזיק לנצח ובסוף זה יקרה והפיקוד הבכיר יורכב מאנשים עם אידאולוגיה וצדקת דרך חזקה. אז זה מעודד. גם אם כרגע זה עדיין לא המצב.

הנושא הזה של להתמקד בנקודת אור (בשבילי הכיפה היא המייצגת), ואז לראות שזה מופיע סביבי הרבה יותר ממה שראיתי קודם, זה גם עיקרון של CBT.

וזה לא משהו שיש לו קשר לתפקוד.

שקרה, והיא הייתה ממשיכה להיות כזו עם התנהלות נכונה.

היו מי שאמרו שהרב כהנא קיצוני והוא אמר שיבוא יום שכולם יהיו כהניסטים...

הרבי מליובאוויטש שהיה איש ימין התריע בפני הסכמי אוסלו

הכין מכתבים לראשי ממשלות מבעוד מועד איך לנהוג ומה בעיקר לא לעשות אבל הגאווה שלהם לא נתנה להם לציית לכך... וככה הגענו עד הלום

אבל חלק מההתקדמות לגאולה זה מדינה יהודית, ואותה כבר יש, ועכשיו נותר לנו להתמקד בטוב ולהתפלל לגאולה שלימה.

שבת שלום💕

אנחנו אמורים לחיות פה בתור יהודים ולא בתור ציונים או ווטאבר

בתור יהודים זאת גאווה עצומה

להתנהלות המדינה אין שום קשר ליהדות

אני לא מצפה מאנשים שלא שומרים תורה ומצוות להתנהל כיהודים. 

לפעמים בתוך המציאות, אנחנו מאוד עסוקים בהסתכלות על המציאות הארצית, על מה שעומד לנגד עינינו, ומתוך כך גם בתסכול על מה שלא עובד כמו שהיינו רוצים.

אני גם מרגישה ככה ושותפה לתחושה, לתסכול מהמנהיגים שלנו שנראה שלא מגיבים בעוצמה שהיינו רוצים, לתסכול מהצביעות של ה'הומאניים' בעולם שדואגים ל'חפים מפשע' בעזה כשאצלנו עוד יש חטופים בפנים, וכו'.

אבל אני רוצה להזכיר לעצמי ולכולנו, שאנחנו בתוך מציאות שהקב"ה מכוון.

מאז שמחת תורה אני לומדת בתכנית של 'נ"ך יומי', והלימוד הזה (בינתיים בספר יהושוע וחלק משפטים) מזכיר לי כל הזמן שההיסטוריה הפשוטה שאנחנו עוברים, היא חלק ממהלך אלוקי.

אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, אין לנו נבואה היום, ואף אחד לא יכול לומר על מה קרה לנו ככה, ומה עוד יצא מזה.

אבל אין שום ספק שהקב"ה פה בתמונה, והוא מנווט את מה שקורה.

והצורה שבה הדברים יקרו תלויה לגמרי במקום בו העם נמצא.

לא סתם נאמר 'לב מלכים ושרים ביד ה''. גם אם נראה בעיניים שלנו שהם אלו שמקבלים את ההחלטות, זה לא באמת רק בחירה שלהם. הם שליחים של העם, ומה שהם מחליטים זה לפי מה שאנחנו ראויים אליו.

אם בן גוריון היה מפחד מידי להכריז על הקמת מדינת ישראל, לא היתה לנו מדינה? חס וחלילה. אם הקב"ה החליט שתקום מדינת ישראל, אז הוא גם נותן את האומץ בלב של בן גוריון להכריז על ההקמה שלה.

ואם עכשיו למנהיגים שלנו אין מספיק אומץ להגיב בתקיפות כמו שהיה צריך, ולהרתיע את כל האויבים שלנו שלא יעזו לפגוע בנו יותר לעולם, אז כנראה שאנחנו עוד לא שם.

אם יש לנו את היכולת להשפיע בכלים שלנו כדי לשנות את זה (אם זה לנסות להשפיע על דעת הקהל, להעלות חומרי הסברה, להשפיע על השיח ברשתות, וכו') - וודאי שנכון לעשות את ההשתדלות שאנחנו יכולים, ולהתפלל שתהיה ברכה במעשינו וזה אכן ישפיע.

וכמובן שנכון תמיד להמשיך להתפלל, וללמוד, ולהוסיף זכויות, כי אנחנו אמנם לא רואים את ההשפעה הרוחנית של המעשים שלנו, אבל וודאי שהם משפיעים.

אבל להשקיע את האנרגיה שלנו בלדבר על כמה המנהיגים שלנו טועים ופועלים לא נכון - בעיני זה רק מוריד (מותר גם לפרוק את התסכול שלנו מידי פעם. זה בסדר וזה גם חשוב… אבל לא נכון לשקוע בתוך המחשבות האלו, שרק מורידות את המורל שלנו ומחלישות אותנו).

ולמעשה, אני חושבת שאנחנו כן בתהליך של שינוי אמיתי שקורה.

עד כמה השינוי הזה הוא מה שהיינו מייחלים אליו - אני לא יודעת. ונראה שייקח זמן עד שנדע מה באמת קורה. הרבה פעמים יש שינויים מתתת לפני השטח שלוקח להם זמן להתגלות.

אבל בעז"ה עוד נראה את הטוב שיצא, ואת העליה שנעלה מהצניחה הקשה הזו, גבוה יותר מהמקום בו היינו קודם…

באמת הנחמה היחידה היא לדעת שהכל חלק מהתוכנית האלוקית.

השכל שלנו לא מסוגל לתפוס.

בשבועות האחרונים אני חושבת על זה המון

ההתנהלות של המדינה פשוט פושעת,

כן פושעת!

וכל ראשי הממשלה עד עכשיו אשמים בזה.

כן הם עדיין מתנהגים ברפיסות מעוררת זלזול

קופצים מכל ציוץ של ארה"ב

עסוקים הרבה יותר מידי במה יגיד העולם

ערבים מבינים כח

ערבים פחדנים

ברגע שמדברים בשפה שלהם

ההתנהגות אליהם בימים אלו, בפרט ביו"ש, היא פשוט הזיה,

אין למי לדבר! אין! ערבי זה ערבי,

עצוב שאנשים פוחדים להגיד את זה בפירוש אפילו כאן בפורום...

אין בלתי מעורבים!

אין אזרחים תמימים!

הם התחילו מלחמה? לא ענייננו לשמור עליהם

לנו יש מטרה אחת- ביטחון העם שלנו

וצריך להשמיד אותם, בלי לחשוב פעמיים!

יש חוק סיבה ותוצאה פשוט ביותר: שברת? תשלם!

אני חושבת שכל המתח והתסכול הוא בגלל שלכאורה יש לנו מדינה יהודית, אבל לא! המדינה לא מתנהלת אפילו קרוב לאיך שהיא אמורה להתנהל.

בתורה כתוב איך ומתי לצאת למלחמה, ומה לעשות באויב!

כשהיינו צריכים להשמיד את עמלק זה כלל נשים ותינוקות!

אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאנחנו עדיין בגלות, והתנהלות המדינה זה חלק מזה לצערנו.

אנשים צריכים להבין, זה פשוט מאוד:

איך יש לנו זכות לשבת בארץ? כי קיבלנו הבטחה אלוקית, ובאותו ספר שהובטחה לנו הארץ, נאמר לנו אעך לנהוג.

כלומר, יש לנו כללים ברורים, כללי 'הפעלה' כדי לחיות פה בשקט.

התסכול פשוט יכול להוציא מהדעת, אין הצדקה להתנהלות שקורית כרגע. כתוב שלפני משיח תהיה מלכות רשעה...

אני מנסה להתמקד בכמה שפחות חדשות, בדברים שאני יכולה לתרום לסביבה בזמן כזה ובמחשבה שבעזרת השם אנחנו כבר בישורת האחרונה לפני ביאת משיח, אמן!

לא יכולה להמשיך להרגיש שאני חלק ממדינה ששופכתת את דם בניה לחינם.

לוינה ששרפו בית עלמין יהודי?

לצרפת שמלאה מוסלמים מתפרעים?

לגרמניה ששרפו בה בית כנסת?

באירופה מסמנים בתים של יהודים במגן דוד

באמריקה גילויי אנטישמיות מפחידים

וכאן אנחנו בארץ ישראל ארץ שעיני ה' בה מראשית השנה עד אחרית השנה

זה ממש לא הזמן לכפור בטובה שיש לנו מדינה וצבא אחרי 2000 שנה

ככה אני מרגישה

אבל לא מסוגלת יותר להרגיש שאני נושאת בחלק מהאחריות על המוות שלהם, אם אחרי שנכבוש את עזה נצא ממנה שוב ולא ניישב אותה ביהודים, אני אנסה לברוח, עוד לא יודעת לאן

אני חושבת שזה ברור לכולם

עם כל הכאב המובן, זה בכלל לא חלק מהתכנית אז חבל לצפות לכך

למרות שיש כאלו שמאמינים בזה בלב שלם ואולי זה מה שנותן להם את הכח להילחם עכשיו

אבל אין סיכוי 😞

כשיביא משיח צדקנו זה אחרת

אבל עד אז - להנמיך ציפיות לדעתי

יותר מדי אנשים בונים על זה

ובישראל, כמו בישראל -- ציפיות לחוד, ומציאות לצוד

לא כדאי לבאס, אלא כדי לשמור על מידת הריאליות הנצרכת בשביל המורל

אנחנו מתפללים "יהי נא חסדך עלינו כאשר ייחלנו לך". אם אנחנו אפילו לא מייחלים, איך זה יקרה?

גם במלחמת ששת הימים לא היינו אמורים לכבוש כל כך הרבה, וגם לא לשחרר את ירושלים העתיקה.

הקב"ה גדול מכל התכניות, ובתפילות שלנו אנחנו לא צריכים להקטין ציפיות.

להשתדל ולעשות ככל יכולתנו

הייתי צריכה אותה.

ראש בכל העולם

אני גם כועסת מאוד על ההתנהלות. אבל אין לנו ארץ אחרת. וכדי לוודא שההנהגה תתחלף, צריך את הקול והזעקה של כולנו

❤️

ועל מה? כדי שיפציצו בדיוק את הבית שבו יושבים המחבלים

ולא חס וחלילה הפלגשות שלהם מהבית הסמוך ש"לא מעורבות"

או כדי לא להפציץ בית חולים שמי מאושפז שם? קורבי משפחה של המחבלים הארורים שבמקרה הוא חולה ותא יכול להילחם

פשוט לבכות מהאבדות המיותרות

אל תשכחו שיש לנו שם יותר מ-200 שבויים אז כן צריך להיות יותר זהירים בהפצצות.

הבאסה שהחיילים נכנסו רגלי ולא דאגו לא לסכן אותם

כי מי יודע מה עשו להם בינתיים המפלצות.

הלוואי שהשמאל יבין שככל שישמור יותר על חיי החיילים שלנו ופחות על האזרחים שם, המורל של המפלצות ירד, ואיתו הסיכוי שהם יסכימו לשחרר במחיר החיים שלהם עצמם.

ושיפציצו כבר את שיפא! התרעה לפנות חולים ואז...

אבל אנחנו רק תהילים יש לנו להגיד. ותפילות. ומעשים טובים. וצדקה וגמילות חסדים

צבא תפקידו להילחם

בתקווה שלא נדע עוד אבדות

כי כל הזמן פוחדים לפגוע בחטופים. שלא ברור בכלל אם הם חיים...

אם הצבא היה נלחם חופשי אפשר היה למחוק את עזה מלמעלה חודשיים כתישה כמו שאמר האלוף בריק. אבל הם פוחדים שבזמן הכתישה יהרגו את החטופים. לכן מיהרו עם כניסה קרקעית ***שלא נדע עוד אבידות***.

והלוואי, הלוואי שנצליח להחזיר את כל החטופים שלא יהיו חס וחלילה 240 "רון ארד"...

אמן! 

האם אנחנו מתפללות מספיק?

אם יש לך פנאי תקראי תהילים עלינו.

אני כרגע עובדת. או אמורה לעבוד. אבל מחשבותי כל הזמן נודדות

דעה אביחיל - | מה מחזֵק אותי | ממש מתחילת המלחמה אני מוצאת...

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

אבל אנחנו קונים הרבה חטיפים לפסח.

ביסלי, וופלים, ציפס. זה בלי קטניות ומשביע במידה מסוימת. 

עזרתן לי ממש!

מקווה שבאמת ילך בקלות

מקסימום ניקח מהשכנים הספרדים באמת אורז בשבילה