לא מוצאת מה לעשות עם העבודות האלה...ואין שום חפץ שעולה לי לראש..

סתם מעצבן..הילדים שלי עושים את זה די לבד עם טלפונים לבית ולסבתות..

כי עושים שוב ושוב עבודות שורשים לכל ילד מחדש והם בעצם די מעתיקים מהאח הגדול.

אצלי כיץן יש המון סיפורים משפחתיים ושושלות די עתיקות, אבל זה עדיין מעצבן.

אני חושבת לקחת את זה למה שיש היום:

אם את ובעלך עשיתם שינוי כיוון בחיים- אז את הנקודה הזאת להדגיש:

מישהו אצלכם התגייר? חזר בתשובה? לעשות מזה סיפור משמעותי על השיבה ליהדות..

אפשר על העליה לארץ

אפשר על מנהגים או מסורות שכן שימרתם מהדורות הקודמים: מאכלים, סיפור/שיר ילדות, משחק מסויים,

זיכרונות שיש לך או לבעלך מהסבא/סבתא?

אפשר ככה לחשוב על חפץ סמלי - לא משהו שאפשר להחזיק אותו אלא משהו שמסמל עבורכם את הקשר הבין-דורי..

באמת סיטואציה לא נעימה😒

מבינה כל כך מה שכתבת!❤️

בילדותי היו לנו כמה שכנים  עולים מרוסיה וגם הם סיפרו לנו בדיוק מה שכתבת על העבודות שורשים שלהם.

היתה לי שכנה שעשתה על רחל אמנו, שהיא אמא של כל ישראל 🙂

היתה לי שכנה שעשתה ראיון עם רבנית שליוותה אותם בתהליך חזרה בתשובה. והיא כתבה כמה דברים שלקחה ממנה.

בעיקר להשקיע בלהעביר את הסיפור המשפחתי שלכם לילדים שיכירו אותו

(גם אם עיקרו שההורים גדלו מנותקים מיהדות בגלל הסביבה הסובייטית

ואיך אתם חזרתם לשורשים).

ואת זה לחשוב איך לקשר למשימות

ההורים שלי מאותו מוצא. המזל שלנו שבצד של בעלי יש יותר מה לספר.

אבל, אולי אפשר לחקור קצת על הסבא והסבתא, אצלנו הם ברחו מהנאצים וכו.. והדור שמעליהם כן היה דתי ויש לנו אפילו תמונות.

ואולי גם קצת לשאול על החיים שלהם ברוסיה, איך התמודדו עם העליה. או על החזרה בתשובה שלכם.

זה דוקא מחקר חשוב לילדים, להבין קצת את סבא וסבתא גם אם חיו חיים שונים, לפעמים הם שמחים לספר על העליה ועל החיים שלהם ומה ידעו על היהדות וכו... .

ולגבי הצד של בעלך, אפשר לעשות עבודת שורשים גם על צד אחד.  

זו ממש הזדמנות עבור הילדים להבין מאיפה הם באו ולהתחבר לדורות הקודמים, לדרך שהמשפחה שלהם עברה.

אבל לפעמים באמת ההוראות הטכניות שמקבלים יכולות להיות מגבילות ופחות מתאימות לכל משפחה.

אולי שווה לדבר על זה עם המורה, ולבקש להתאים את מבנה העבודה למשפחה שלכם?

אני הייתי מנסה לחשוב קודם מה באמת הייתי רוצים להרוויח מההזדמנות הזו, עם איזה 'סיפור משפחתי' הייתי רוצה שהילד ילך, ומתוך כך לבנות את העבודה.

אני יכולה לשתף שאבא שלי עלה לארץ מברה"מ, הוא חזר בתשובה ברוסיה, ובאמת אין לו סיפורים משפחתיים מדורות קודמים, חפצים משפחתיים וכדו'.

אבל אני הרגשתי שהעבודת שורשים שלי היא הכי מיוחדת. חברות שלי היו צריכות ללכת כמה דורות אחורה כדי להגיע לסיפורים 'מיוחדים' על המשפחה. אצלנו הסיפור המיוחד הוא כל כך קרוב - החזרה בתשובה של אבא שלי זה הסיפור המשפחתי שלי. ויכולתי לראיין אותו ולכתוב עבודה שלמה על הסיפור שלו ששמעתי ממש מכלי ראשון...

אני מעדיפה לעשות דגש על מידות טובות ומשפחתיות.

איך להסביר את זה, לא בא לי להדגיש חזרה בתשובה ולא בר לי שיהיה סיפור מיוחד. רוצה שיהיה אפור וסטנדרטי. וגם לא כל מה שאני מספרת לילדים מתאים לעבודה . וגם יש פה מימד של פרטיות שלי.

אולי לעוד אנשים זה מפריע. אבל רב המורות גרות באזור ולא בא לשתף אותן בדברים אישיים שלי אם הן לא חברות קרובות במקרה. 

אפשר גם לקחת ערך משפחתי כלשהו שהיה חשוב במשפחה שלך, או מידה טובה שיש לאחד הסבים והסבתות? ולספר משהו סביב זה. זה לא קשור למידת הדתיות שלהם, מניחה שאפשר למצא בהם משהו טוב ולספר על זה, אפילו לראיין אותם על זה.

רק אומרת שנראה לי שיש חשיבות בחיבור של הילדים לשורשים שמהם הם הגיעו, גם אם הם היו שונים מכם מאוד, לחפש מידה טובה שיש בהם, משהו משפחתי, משהו שנותן הבנה על העולם בו חיו ומה שהתמודדו איתו.

זה יוצר אצל הילדים רצף, השורשים המשפחיתיים לא התחילו בחזרה בתשובה שלכם. להורים שלך היו הורים שמן הסתם ברחו מהנאצים בגלל היותם יהודים( כך לפחות הסבים שלי ויודעת שזה כל יהודי רוסיה).

והסבא סבתא רבים שלך כנראה עוד היו מחוברים למסורת בדרך כלשהי, לא יודעת אם יש לך ידע עליהם, אצלנו יש, וגם תמונות. זה עזר לי כבת לחוזרים בתשובה שעלו מרוסיה, לחבר את השרשרת בראש שלי. ההורים שלי ושלך לא באו מכלום, הם בנים לשרשרת יהודית ארוכה , שהשלטון הקומוניסטי ניסה לקטע, והצליח רק ל 70 שנה( 2 דורות וחצי בערך) .

אנחנו בנות לדורות של יהודים שחיו במסירות נפש על היהדות שלהם ברוסיה( כולל פוגרומים וכ...).

ויש משמעות בעיני בלחבר את הילדים לרצף ההיסטורי הזה. זה לא,סיפור החזרה בתשובה שלך,זו השייכות המשפחתית שלהם לעם ישראל.

באמת ברחו מנאצים. וסבתות של אמא שלי הלכו לבית כנסת, היה בעיר שלהם גם בברית המועצות.

אבל עבודת שורשים היא על סבא וסבתא של ילדים ולא על סבא וסבתא של סבא וסבתא.

בשבילם זה נורא רחוק.

והם שואלים למה לא עלו לארץ, למה סבתא לא יודעת כלום על יהדות. עכשיו, סיפור על תינוק שנשבה כבר פחות עובד כי מי שרוצה , הכל פתוח כבר שלושים שנה , בקיצור זה מסובך. 

להפך, זה מיוחד יותר...

אצלי הילדים יכולים להכניס לעבודת השורשים את סבא וסבתא שלי, כי מכירים טוב את הסיפור שלהם (בזכות עבודות השורשים שאנחנו עשינו כילדים). וזה באמת מיוחד...

באופן אישי, בעיני כן יש משמעות לספר את הסיפור מהדורות הקודמים, בתוך ההקשר ההיסטורי - שהרוסים ניסו לנתק אותנו מהמקורות, הם ניסו וכמעט הצליחו למחוק את יהדות רוסיה, אבל 'נצח ישראל לא ישקר', והנה אנחנו חוזרים וממשיכים את הדורות הקודמים. מסורת ישראל ממשיכה למרות הנתק שהיה לאורך כמה דורות.

ובעיני הסיפור על תינוק שנשבה לגמרי רלוונטי גם היום. למי שגדל בחינוך אתאיסטי, מאוד קשה לשנות את התפיסות שלו. זה לא רק עניין של אפשרות טכנית, זה עניין של תפיסות שחונכו עליהן שהוטמעו וקשה לשנות.

אני מבינה שאולי לא הכל מתאים לך לשתף את הילדים. וגם לא הכל מתאים לך שיכתבו בעבודה שאחר כך גם המורות יקראו. סיפור כזה הוא באמת לפעמים אישי.

אבל אולי כן אפשר להבחין בין הסיפור שאת רוצה שהילדים יקבלו, לבין מה שמתאים לך שיכתבו בעבודה? לנצל את ההזדמנות עם הילדים ולחבר אותם לסיפור המשפחתי המיוחד שלכם, בדרך שבה מתאים לך לספר אותו. ואחר כך להחליט איך להציג את זה בעבודה של בית הספר, באופן שמתאים לך?

בעבודת השורשים.

קודם כול - הסיפור של ההורים שלי עצמם. מדהים לספר על אנשים שעשו את הדרך הזו אל היהדות!

שנית - סיפוריהם של סביי וסבותיי, שעלו לארץ, כל אחד בדרכו הוא. זו גם חזרה בתשובה מסוג מסוים.

ובאמת מתוך זה התחברנו לשרשרת הדורות באופן כללי, של עם ישראל שהוא עם הנצח.

בכל אופן, השאלות שהמורים נותנים הן בדרך כלל שאלות מנחות, ולא חייבים להיצמד אליהן במדויק. אתם יכולים לקחת את העבודה לכיוון המתאים לכם...

ובאמת חשוב לכל אדם, בטח לילד בתחילת גיל ההתבגרות, להרגיש שהוא מחובר למשהו גדול יותר, שהוא המשך של עם שלם ועצום...

שהייתי פונה למורה באופן אישי, מבלי ליידע את הבת, ומשתפת אותה ברצון שלך לחבר את הילדה לשורשים שלכם כמשפחה ובכלל לשושלת של עמ"י

ובקושי לעשות זאת בשל מיעוט מידע ועובדת היותם יהיודיים תחת שלטון סובייטי מנוכר ליהדות.

ושתשמחי להבנה והתחשבות במצב. 

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.

זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.

לא כתבת באיזה גיל התינוק.

תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.

מזל טוב על סיום מסכת בבא בתרא! זהו הישג מרשים מאוד.

לכבוד המאורע המכובד, הנה כמה רעיונות לעיצוב עוגה המשלבים מוטיבים מעולמה של המסכת:

עיצוב "דף גמרא": הפיכה של העוגה (ניתן להשתמש בדף אכיל מודפס) למראה של דף מסכת בבא בתרא. ניתן להדגיש בצורה ויזואלית את המילים "סליקא לה מסכת בבא בתרא" בפונט בולט ומעוטר.

מוטיב ה"חזקה" או "שותפין": מכיוון שחלקים נרחבים במסכת עוסקים בדיני שכנים, שותפין, וחזקות, ניתן לעצב על העוגה אלמנטים של בתים, חצרות או גבולות (סמליים), שיוצרים מראה של שכונה עתיקה ומזכירים את התוכן הלימודי של המסכת.

עיצוב ספרית ספרים: יצירת "מדפי ספרים" מבצק סוכר או שוקולד, כאשר אחד הספרים בולט ומסומן כ"בבא בתרא", מוקף בספרים נוספים, מה שמשדר את עוצמת הלימוד וההתמדה.

מוטיב כלי הלימוד: עיצוב של שולחן לימוד עם זוג משקפיים, עט נובע (או נוצה), ומסכת בבא בתרא פתוחה מונחת עליהם, כסמל להשקעה והעמל שהושקעו בלימוד.

טיפ למראה נקי ומכובד: שימוש בצבעים קלאסיים כמו כחול, לבן וזהב תמיד מעניק מראה חגיגי ויוקרתי המתאים לאירועי סיום מסכת.

האם תרצה עזרה נוספת בתכנון הפרטים הטכניים להכנת אחת האפשרויות הללו?

עוגה מלבנית ומצדדיה 2 רולדות- כמין ספר תורה

הייתי שם באמצע מחיצה שבורה

ולפיכך האבנים והמקום של שניהם

מניחה שהגעת לפה מהראשי בלי לשים לב.

הייתי בטוח שזה בית המדרש או משהו

שיש בו מין ציור של שער/עמודים.

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.

ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)

אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.

שווה בדיקה

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)

בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

קודם כל הם לא ביקשו. אנחנו הצענו. זה כנראה ענין של נורמות ומנטליות. זה מה שאנחנו קיבלנו וזה מה שאנחנו מתאמצים לתת( רק שלהורים שלנו היו הרבה פחות ילדים אבל קיבלנו הרבה יותר).זה גם לא נכון שמפרנסים אותם עד גיל 25. רק עוזרים מעט. הבנות הנשואות שלי מפרנסות את עצמן והן התחתנו בגיל 20. עזרה  מועטה בדירה  זה רק לתת משהו מינימלי שיהיה להם מאיפה להתחיל.הבת שעזרנו לה לקחה משכנתא גדולה שאני מקוה שתעמוד בה. ( אפילו שקנתה בפריפריה). בלי העזרה שלנו כנראה היה לוקח לה עוד כמה שהים לקנות . ולממן ישיבות וחתונות לא מממן להם חיים. זוג צעיר צריך לפרנס בית, את זה הם עושים לבד תוך כדי הלימודים / צבא/ ישיבה ובאמת הם גיבורי על. המימון של הלימודים זה עזרה קטנה בתוך זה.  וכם בחור בישיבה גבוהה או בת במדרשה עובדים תוך כדי  או בחופשים ומממנים להם את כל שאר החיים שלהם. את ממש לא חיבת כלום תחליטי מה באפשרויות שלך. לנו חשוב להתאמץ על זה, כנראה כי זה מה שאנחנו קיבלנו , ואני רוצה לתת להם התחלה טובה יותר לחים. אפילו מרגישה שאנחנו לא נותנים מספיק. הלוואי שהיה לי לתת יותר לדירה , גם ככה קשה להיות זוג צעיר שלומד ועובד ומגדל ילדים. והילדים שלי חיים בפשטות , ממש לא מנצלים אותנו. ולגבי לפרנס,אותם עד מווצ, מאחלת לנו חיים ארוכים.... אבל מה היעוד של הכסף מבחינתך? מבחינתי היעוד שלו לאפשר חיים נוחים לי ולילדים שלי. ובעזרת ה גם בגיל 80 אם יהיה לי מה לתת אתן להם גם כדי לשפר את תנאי חייהם. אין לי מה לעשות עם הכסף בעולם הבא...

הייתי קונה דירה לכל ילד ...

אבל המצב שבו ילד רוצה עוד כמה שנים בישיבה ואבא מבוגר ייקח עוד עבודה , נשמע לי קצת לא בסדר.

בגיל שמונים אם ההורים עצמאיים, זו כבר מתנה.

אני בכלל בכלל לא נמצאת בתוך המושגגים האלה. גם אנחנו קיבלנו את הדברים האלה מההורים( חוץ מהמדרשה ששילמתי לבד כי אבא שלמ לא הבין למה בת צריכה מדרשה, ישיבות לאחים שלי הוא שילם). ואף פעם לא ניצלנו אותם. אמרנו תודה יפה וזהו. ועבדנו קשה בשביל כל השאר. באמת שבמציאות הכלכלית של זוגות צעירים שמחתנים בתחילת שנות ה 20 ומחזיקים לימודים/ עבודה/ צבא/ בנית זוגיות וילדים קטנים זה טיפה בים. אין פה שמץ של ניצול. הם עובדים קשה ובכלל לא מתפנקים. והזמן של הלימוד לפנינ/ אחרי צבא הוא מה שנותן את הבנין הרוחני העמוק לחיים. גם אצלנו אף אחד מהאחים שלי או של בעלי לא ניצל. כולם עובדים , מתפרנסים, לוקחים אחריות על המשפחות שלהם , וגם לדור הבא, ברור לנו שאנחנו רוצים לתת כמו שקיבלנו. . וגם בשלב של הלימוד כשהם רווקים הם ממנים לעצמם את רוב הצרכים שלהם. 

דבר שני , אם אנחנו משלמים לראשון אז גם שביעי ירצה. וצריך לחסוך גם לזקנה כדי לא ליפול על ילדים . ובשלב שקטנים שלי יסיימו בית ספר , אני אהיה בסוף שנות חמישי ובעלי יעבור גיל שישים.

כך שלא הגיוני להוציא עכשיו הכל על גדולים.

שנית ,  בונים נורמה חברתית שהרבה אנשים לא באמת יכולים לעמוד בזה. יש לי מלא שכנים שהם עצמם עדיין בשכירות וכבר מתחילים לחתן , לשלוח לישיבה גבוהה. משפחה ברוכה הרבה פעמים לא יכולה לעמוד בזה.

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה

אבל כנראה שבשביל באמת להרגיל למשהו צריך להתחיל בגיל צעיר, וכך זה הופך להרגל טמוע...

אני לא עשיתי את זה, ועכשיו אוכלת אותה

גם דוגמה אישית עוזרת. אבל אוחי צריך דוגמה אישית משני ההורים🙈

וחוץ מזה אני חושבת שזה בעיקר אופי...

עשינו מבצע שנקרא מבצע נעליים על החזרת הנעליים למקום

אבל לא יודעת אם יעבוד בגיל הזה