כשאני שומעת סיפורים כאלה אני לא מבינה איך הנשים האלה מצליחות להתרומם ולחזור לחיות..

דבר ראשון חיבוק על התחושות האלה

אני זוכרת טיפה את השאלות שלך ואני כן יכולה להבין על מה זה יושב לך חלמת על בית וגבר מסויים ובפועל החלום התנפץ ואת נעה הרבה פעמים בין תחושות של אני אלך לטיפול לבין עדיף לי בלעדיו

אני באמת לא יודעת מה הנכון לגבייכם ומה עשיץ במשך הזמן בין השיתופים שלך

אני כן חושבת שבית צריך להיות מקום שאוהבים בו וזה חשוב לא רק בשבילך אלא גם בשביל הילדים שיראו אמא ואבא שאוהבים

וכן יש אהבה בזוגיות נכון יש זמני משבר יש עליות ומורדות בכל זוגיות אבל אהבה חזקה מאוד יש! וגם לך יכולה להיות

אהי שולחת לך שוב חיבוק ומקווה שתמצאי את הדרך הנכונה לאהבה הנכונה בשבילך

אם את מקנאה זה כי בעומק את רוצה יחסים וקשר שיש בהם אהבה.

מזמינה אותך לנסות להבין למה אצלכם זה לא ככה,

ומה עושים כדי שתהיה לך זוגיות טובה קרובה ואוהבת 

ולמה?

כשהכל בסדר אז אני אדישה כלפיו, אני משתדלת לא להראות את זה כלפי חוץ. כשהוא מרגיז אותי אני כועסת.

לא להביא ילדים כרגע.

דבר שני, תנסי לזקק לעצמך מה השתבש. מה הם הדברים שבגללם את מרגישה כמו שאת מרגישה והאם זה בר תיקון.

ותזכרי, גם אם זה לא בר תיקון, גירושין היא לא מילה גסה. חבל סתם למתוח את הזמן בסבל כזה.

אני אמנם לא מתגרש כרגע אבל זה בגלל שאצלי המצב הוא לא קשה כמו שאת מתארת. 

או ללכת לטיפול זוגי לא ראיתי אם כתבת משהו לגבי זה

את יודעת להגיד לעצמך למה לא אוהבת אותו?

ככה היה תמיד או שהיה משבר שגרם להתדרדרות עד למצב כזה?

מצד אחד נראה שיש בך רצון לאהבה, ומי לא רוצה כזאת? מצד את לא מאמינה שיש דבר כזה... זו גם התנגשות שלא נותנת לך מנוח

מצד שני יש לו גם הרבה מעלות.

מעולם לא התאהבתי בו וקיוויתי שאצליח לאהוב עם הזמן, אבל זה לא קרה. 

את רוצה להתאהב בו?

ומה הוא אומר על המצב בינכם? ובכלל, איך התקשורת בינכם?

כי ככה בדיוק נראית זוגיות נורמלית

לא מה שמוכרים לנו בסרטים ההוליוודיים

זוגיות נורמלית היא כבוד הדדי

תקשורת טובה

הכלה

לא נצנצים באוויר ולא שירים ברקע

כלומר, אפשר, אבל זה לא משהו שנשאר כל הזמן. וצריך לדאוג לתחזק וליזום.

אפשר תמיד ליצור רגעים שלכם. וזה נושא מאוד נפוץ אצל זוגות רבים לדעתי. קוראים לזה - שגרה

והשגרה שוחקת

והנישואין והעבודה והילדים והעומס..

אתם יוצאים לחופשות יחד?

שוברים שגרה?

מפתיעים במתנות/ מחוות אחד לשנייה?

משקיעים בזמן זוגי?

הוא יודע שזהחסר לך בכלל? כי אם לא, אז התקשורת לוקה בחסר, וזו בעיה גם שלך. כי זה חסר ואת לא מנסה ליצור את זה

ממליצה לך לנסות לדיעק את הצורך שלך מול מה שקיים, יש הרבה לעשות מרגע שעלית על הנקודה
 

ואם יש פרידה זמנית מבן/בת הזוג מרגישים הקלה, שחרור וחוסר רצון לחזור?

אנחנו לא ממש מבלים, כן נותנים מתנות ועושים מחוות אחד לשני, והוא יודע שאני חושבת שאנחנו צריכים טיפול אבל הוא לא ממש בעניין.

כי כשחווים שגרה ככ הרבה זמן, הוא מתקהה

אבל וודאי שצריך אותו

רק שהענין הוא,שבזוגיות יהודית הרגש נבנה עם הזמן. וצריך ממש לעבוד עם הרבה אנרגיות לשם כך. וייתכן ויש הרבה זוגות שלא מרגישים 'התאהבות מטורפת של פרפרים'. אבל בסיס כמו שלכם הוא יותר חשוב מהפרפרים, כי הם באים והולכים, ואנחנו מתבגרים, מתרחבים ומצטמצמים, ומתקמטים, ומסתובבים עם בגדי בית, ומתנהגים כמו בני אדם אנושיים שמח להם בבית שלהם, אז כן- הבסיס יותר חשוב

ואני חושבת שאתם צריכים לבלות יותר. לשבת אחד עם השנייה לבד, בלי טלפונים, להסתכל אחד לשנייה בעיניים, לצחוק ביחד ולפתח הומור זוגי משותך, שפה משלכם, יציאות שוברות שגרה, שניכם מתארגנים ומתבשמים והולכים לערב כיף במסעדה.. מאיפה יתחיל הריגוש אם אתם כל היום בבית אחרי יום עבודה, עייפים.. שגרה.

ואני מסכימה עם מה שכתב @נהג ותק

את מרגישה מסופקת מהחיים שלך בלי קשר לזוגיות?

מרגישה משמעות? בעלת ערך? חשובה?

יש לך חוויות לעצמך, עולם פנימי משלך שאת מפתחת?

כי הזוגיות היא ברוב הפעמים מראה שלנו לעצמנו

ואם לא מעוניין - מציעה לך ללכת לבד. זה מועיל מאוד מאוד מאוד

אני כן חושבת שניסיתי באמת ליצור רגש בהתחלה ונכשלתי. עכשיו אני כבר מיואשת מלהרגיש כלפיו משהו.

אני חושבת שיש לי כעס כלפיו על זה שבהרגשה שלי הוא כביכול כפה עליי להתחתן איתו ולא ממש נתן לי אפשרות לסרב לו. כמובן בצורה מעודנת ועקיפה, אבל בפועל לא הייתי מסוגלת להגיד לו לא למרות שרציתי להגיד. ואני די אוכלת את עצמי על זה. 

אני מניחה שהתפכחות זה דבר כואב

אבל אני לא חושבת שהוא הכריח אותך

אלא השם סיבב ככה שתראי את הדברים בצורה מסוימת והם יקרו בדרך מסוימת,  ועכשיו גדלת ב"ה, הנפש התייצבה יותר ואת יותר מודעת לעצמך ואת יודעת מה חסר לך וגם,שבדרך שנהגת בה עד עכשיו זה לא היה נכון

מכאן צריך לקחת את זה למקום פרקטי ולקבל כלים. איך כן לעשות נכון

איך לא לאבד תקווה

הרבה אנשים מתגרשים בגלל חוסר בדברים בסיסיים כמו שיש לכם ואת מתארת

את הניצוץ אפשר לנסות להדליק גם בדרכים אחרות, יותר מעשיות, שעוברות דרך הכרה בסיסית שלך עם עצמך ושלך עם בעלך.רק ככה זה מדויק. וזה דברים שלוקחים זמן..

אבל צריך לנקות את הלב

והפעם - תהיי את זו שבוחרת בצורה מודעת ולא פאסיבית.

ושהכל בהשגחה פרטית

אבל זה לא ממש מעודד אותי ואני לא באמת מצליחה לקבל את זה 

לא התכוונתי שזה בהכרח הזיווג שלך ופה תתקעי כי ככה השם רוצה

ממש לא!

אנחנו לא יודעים מה עומד מאחורי כל מהלך אלוקי. זה שהייתם צריכים להתחתן זה וודאי. הרי זה קרה

מה יהיה הלאה? זה רק את והוא

אבל בכנות - אני חושבת שזה ראוי לעוד ניסיון אמיתי עם ליווי מקצועי

כדי שתוכלי לדעת איפה את עומדת

אם יש םוטנציאל לשינוי, אם יש מה לשנות, אם יש עם מי לעבוד, אם את מסוגלת לכך

וגם להישאר נשואה לו ככה ללא אהבה זו בחירה, אבל אני מאמינה שזו צריכה להיות בחירה מושכלת אחרי שמיצית את האופציות הקיימות והעומסות לפנייך, ולדעתי לפחות לא מיצית

כשאת כותבת שהתחתנת איתו כי פחדת שיקרה לו משו וכו' - זה כבר מעיד על זה שנכנסת לקשר ממקום לא מאוזן בנפש, מאויים, מעורער

עכשיו את רואה שבכל סאת ולמרות זאת יש דברים טובים כמו כבוד הדדי וכו'

ייתכן וניצן למנף את זה וייתכן ולא, אבל אני לא בטוחה שיצאת מהמקום המעורער הזה לגמרי, הגם שהתפכחת

והכעס שלך ככ מובן. זה כנראה כעס של הצטברות והתעוררות כזו, של אבל ממש.

אחרי שתסיימי להתאבל על מה שהיה - תדעי שיש את היום שאחרי

וביום שאחרי, את לא לשכת הסעד והרווחה של אף אחד. רק של עצמך

ומשכך, ראןי ללכת לטפל הםצע הזה ולראות אם יש לכם תקומה יחד כזוג אוהב

ופחדתי מההשלכות של מה שיקרה אם אני אסרב לו.

גם פחדתי ממנו. היום אני יודעת שלא היה באמת בסיס לפחד הזה אבל אז לא באמת הכרתי אותו חוץ ממה שהוא סיפר לי ומה שראיתי. 

מהתיאור שלך שאתם כמו שני שותפים, כנראה בהצלחה של שותפות, וחסר הרגש והחיבור בין איש ואישה נשואים.

והוא מצידו טוב לו כך אבל לך זה חסר. הוא מודע לזה? דיברתם על זה?

כמו ש @המקורית כתבה יפה אצל הרוב השגרה נראית באמת ככה והיא שוחקת וצריך לתחזק אותה, אם לך זה יוצר חשוב כדאי להציף את זה, כדאי אולי להתייעץ, לקחת עזרה ואפילו רק לרעיונות. יש לכם זמנים משותפים?

ואם תמצאי אותם בחיים שלך

דווקא תשמחי בבעלך שהקשר איתו יציב

שיחסית מסתדרים. אבל אין לי שום עניין לחיות עם שותף ואני מעדיפה לבד.

הרגש חסר רק מצידי. לו יש רגשות כלפיי. בהתחלה ניסיתי לייצר רגש בכח ולזייף את זה בתקווה שזה יהפוך לאמיתי מתי שהוא, אבל זה לא קרה

לבד ממנו או לבד בכלל? כי נכון, אנחנו לא רוצים לחיות עם שותף אלא עם מישהו שיש לנו רגש וחיבור איתה/ו.

את רוצה זוגיות ?

בעבר, בתקופת האירוסין, היה לך רגש אליו?

אני אוהבת להיות לבד. אם כי היו בעבר גברים שרציתי להיות איתם בזוגיות.

בתקופת האירוסין לא היה שום רגש. אבל התנהגתי כאילו כן יש לי רגש. הוא היה מאוהב מאוד. 

זוגיות את רוצה, רק שלא מצליחה לראות אותה איתו.

השאלה אם מוכנה לנסות לעבוד על זה?

מה כבול בך כשהוא נמצא?

נראה לי שאת, לטובתך ולטובת הבית, צריכה 'לחתוך' לכאן או לכאן. להחזיק בית כשאין אהבה, אין רגש ואין רצון לעבודה - זה כואב מאוד ובסופו של דבר, פוגע בך ובילדים יותר מגירושים רשמיים.

אם את רוצה להציל - זה הזמן לתת צ'אנס לטיפול זוגי או אישי, לברר מה כן מחזיק אתכם ביחד ולמה התחתנתם. יתכן שתגלו הרבה מאוד אהבה חיבה ושייכות. אם לא - כדאי לחשוב ולהתייעץ מה כן הצעד הנכון בשבילך ובשביל הבית.

מה זה??

אם יקרה לו משהו לא איכפת לי

נורא ואיום

אולי בדיכאון אחרי לידה?

אני חושבת שהדמיון השתלט לך על המציאות

לא בקטע שאת מדומיינת חלילה בקטע רע, אלא בקטע זאת לא חיה את ההווה, אלא את מה שאת רוצה שיקרה,וכתוצאה מכך זה משפיע על חיי היומיום שלך

בצורה הכי מעשית שיש,.

ברור שאף בן זוג הוא לא מושלם ועם זאת, לחיות במצב תודעתי שבו את לא מחוברת להווה כי בדמיונך את רואה מערכת יחסים שאמורה להיראות אחרת, זה ממש קשה.

ולכן לא מפתיע אותי מה שאת אומרת האמת

את לא מחוברת רגשית לבעלך לדעתי. יותר מרוכזת מאוד בקושי שלך, שזה אופייני לאדם שסובל

יותר מרחיקה את עצמך ממנו ככל הניתן, עד כדי כך שאילו הוא לא היה -  זה לא היה משנה

אני חושבת שאם לא הלכתם לטיפול זוגי - זה הזמן. ואם לא זוגי, אז עת חייבת לעצמך אחד כזה אישי כדי לעשות בירור. הגיע הזמן לעשות בירור של המקום שלכם אחד בחיי השנייה

של המקום הרגשי שכל אחד תופס או נמנע מלתפוס בחיי זולתו

של ציפיות למול מציאות

ולהכריע. לבחור.

אין מצווה לסבול, יש חובה לעשות ככל הניתן כדי להיות מאושרים למרות.

מקווה שתצליחי

האם תתגרשו בהסכמה?

כי אם תהיה תביעה חד צדדית, ממילא יהיה הליך גישור מטעם המדינה שנוהג כיום. אז אני חושבת שעדחף לעשות את הבירור בנחת בזמן שלך עם מישהו שאת בוחרת, לבד ולא מתוך תהליך כזה. לפחות לא בפעם הראשונה

הלוואי שלא יפרדו עוד בתים בעם ישראל

מי שמאחלת לעצמה שבעלה ימות בקרב כי משעמם לה איתו,

נראה לי היא מהשנאת חינם שהורסת הכל

מרגישה אותו דבר רק שלפני החתונה הייתי בטוחה שאנחנו מאוהבים ואחרי גיליתי אדם אחר לגמרי שבכלל לא אהב אותי מעולם. פשוט לא היה לו נעים שיצאנו שנה אז הציע לי והתחתנו..

לצערי לקח לי הרבה זמן להבין ובגלל הילדים אין מוטיבציה לגרושין. זה לא שרע, זה פשוט להעביר את הזמן עד שהילדים יגדלו במינימום חיכוכים ומקסימום אדישות

אני מניחה שכל אחד והזיווג שלו..

כותבת בקצרה כמה נקודות:

א. לענ"ד הפלטפורמה הזו של הפורום לא יכולה להתחיל ולגעת ולהגיע לעומקים שמתחוללים בתוכך ובכל המתרחש במציאות חייך,

ב. מצטרף לסעיף הראשון - כתבת בעבר כמה פעמים על ההתמודדות בזוגיות וקיבלת תגובות רבות, אני מאמינה שמגיעה לך בהחלט הרגשה של בהירות, של שלמות, של ודאות, יציבות ביטחון ואהבה.

נסי לראות כיצד את מגיעה לשם בעולם האמיתי.

ג. הדבר אולי הכי חזק שעולה לי כשאני קוראת אותך - הוא "ובחרת בחיים"

יכולת הבחירה.

הבחירה שמבדילה אותנו בני האדם משאר היצורים החיים.

הבחירה שמבטאת בתוכה את החלק אלו-ק ממעל שלנו, את הנשמה שלנו.

ונשמע שבנקודה הזו, בבחירה,

יכולה להיות לך עבודה מתגמלת ב"ה שתוכל להביאך לסגירת מעגל וגם לגדילה והתפתחות וצמיחה ב"ה.

אני מדברת גם על הבחירה בהווה,

כל יום ויום,

לראות מהי הבחירה שלך?

מה יוביל אותך לחיים, ל"ובחרת בחיים"?

וגם על עיבוד נכון ומסודר של כל מה שקרה בעבר ובעת ההיכרות, האירוסין, החתונה עם בעלך -

כי נשמע שחבויים בתוכך הרבה מאוד תחושות ורגשות קשים של אולי מקח טעות, של בילבול, של חוסר בחירה, של הבאת גורמים חיצוניים להחלטה ולא החלטה אישית ועצמאית, של לקיחת החלק שלך שבוחר בכל המקום הזה של הכניסה לחיי נישואין, שכל החלק הבוחר כאילו ניטל ממך,

ויכול מאוד להיות שיש שם המון כעס לא מעובד,

המון מטענים,

המון כאב,

תחושה של אשמה, עצמית או זוגית או גם וגם,

המון תסכול

וצריך כאמור לראות איך לעבד את הכל

בצורה מסודרת שתיתן לך חיים, שתיתן לך נשימה

ועם אותו עיבוד ואותה נשימה תוכלי ב"ה להביט גם קדימה

ולבחור מה הלאה

מה את רוצה לעשות ב ועם חייך

מה יכול לקדם אותך

מה יכול להביא לך כמה שיותר טוב

כמה שיותר חיים

ובאמת לבחור בחיים.

מאמינה שיש בתוכך את הכוחות לכך

והקב"ה תמיד תמיד איתך

המון הצלחה, ברכה, בהירות ושלווה שלמה

ורק בשורות טובות יקרה 🙏❤

אלא אם כן יקרה או שתקומו ותעשו (שניכם) משהו חריג שיעיר אתכם. אבל זה לא נראה ככה. קראתי חלק מהתגובות כאן ונראה שהפתרונות המוצעים כמו כוסות רוח למת. השאלה כמה זמן את רוצה למשוך את זה וכמה ילדים את רוצה שיכנסו למערכת יחסים הזאת.

הלוואי שאתבדה.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...