כשאני שומעת סיפורים כאלה אני לא מבינה איך הנשים האלה מצליחות להתרומם ולחזור לחיות..

דבר ראשון חיבוק על התחושות האלה

אני זוכרת טיפה את השאלות שלך ואני כן יכולה להבין על מה זה יושב לך חלמת על בית וגבר מסויים ובפועל החלום התנפץ ואת נעה הרבה פעמים בין תחושות של אני אלך לטיפול לבין עדיף לי בלעדיו

אני באמת לא יודעת מה הנכון לגבייכם ומה עשיץ במשך הזמן בין השיתופים שלך

אני כן חושבת שבית צריך להיות מקום שאוהבים בו וזה חשוב לא רק בשבילך אלא גם בשביל הילדים שיראו אמא ואבא שאוהבים

וכן יש אהבה בזוגיות נכון יש זמני משבר יש עליות ומורדות בכל זוגיות אבל אהבה חזקה מאוד יש! וגם לך יכולה להיות

אהי שולחת לך שוב חיבוק ומקווה שתמצאי את הדרך הנכונה לאהבה הנכונה בשבילך

אם את מקנאה זה כי בעומק את רוצה יחסים וקשר שיש בהם אהבה.

מזמינה אותך לנסות להבין למה אצלכם זה לא ככה,

ומה עושים כדי שתהיה לך זוגיות טובה קרובה ואוהבת 

ולמה?

כשהכל בסדר אז אני אדישה כלפיו, אני משתדלת לא להראות את זה כלפי חוץ. כשהוא מרגיז אותי אני כועסת.

לא להביא ילדים כרגע.

דבר שני, תנסי לזקק לעצמך מה השתבש. מה הם הדברים שבגללם את מרגישה כמו שאת מרגישה והאם זה בר תיקון.

ותזכרי, גם אם זה לא בר תיקון, גירושין היא לא מילה גסה. חבל סתם למתוח את הזמן בסבל כזה.

אני אמנם לא מתגרש כרגע אבל זה בגלל שאצלי המצב הוא לא קשה כמו שאת מתארת. 

או ללכת לטיפול זוגי לא ראיתי אם כתבת משהו לגבי זה

את יודעת להגיד לעצמך למה לא אוהבת אותו?

ככה היה תמיד או שהיה משבר שגרם להתדרדרות עד למצב כזה?

מצד אחד נראה שיש בך רצון לאהבה, ומי לא רוצה כזאת? מצד את לא מאמינה שיש דבר כזה... זו גם התנגשות שלא נותנת לך מנוח

מצד שני יש לו גם הרבה מעלות.

מעולם לא התאהבתי בו וקיוויתי שאצליח לאהוב עם הזמן, אבל זה לא קרה. 

את רוצה להתאהב בו?

ומה הוא אומר על המצב בינכם? ובכלל, איך התקשורת בינכם?

כי ככה בדיוק נראית זוגיות נורמלית

לא מה שמוכרים לנו בסרטים ההוליוודיים

זוגיות נורמלית היא כבוד הדדי

תקשורת טובה

הכלה

לא נצנצים באוויר ולא שירים ברקע

כלומר, אפשר, אבל זה לא משהו שנשאר כל הזמן. וצריך לדאוג לתחזק וליזום.

אפשר תמיד ליצור רגעים שלכם. וזה נושא מאוד נפוץ אצל זוגות רבים לדעתי. קוראים לזה - שגרה

והשגרה שוחקת

והנישואין והעבודה והילדים והעומס..

אתם יוצאים לחופשות יחד?

שוברים שגרה?

מפתיעים במתנות/ מחוות אחד לשנייה?

משקיעים בזמן זוגי?

הוא יודע שזהחסר לך בכלל? כי אם לא, אז התקשורת לוקה בחסר, וזו בעיה גם שלך. כי זה חסר ואת לא מנסה ליצור את זה

ממליצה לך לנסות לדיעק את הצורך שלך מול מה שקיים, יש הרבה לעשות מרגע שעלית על הנקודה
 

ואם יש פרידה זמנית מבן/בת הזוג מרגישים הקלה, שחרור וחוסר רצון לחזור?

אנחנו לא ממש מבלים, כן נותנים מתנות ועושים מחוות אחד לשני, והוא יודע שאני חושבת שאנחנו צריכים טיפול אבל הוא לא ממש בעניין.

כי כשחווים שגרה ככ הרבה זמן, הוא מתקהה

אבל וודאי שצריך אותו

רק שהענין הוא,שבזוגיות יהודית הרגש נבנה עם הזמן. וצריך ממש לעבוד עם הרבה אנרגיות לשם כך. וייתכן ויש הרבה זוגות שלא מרגישים 'התאהבות מטורפת של פרפרים'. אבל בסיס כמו שלכם הוא יותר חשוב מהפרפרים, כי הם באים והולכים, ואנחנו מתבגרים, מתרחבים ומצטמצמים, ומתקמטים, ומסתובבים עם בגדי בית, ומתנהגים כמו בני אדם אנושיים שמח להם בבית שלהם, אז כן- הבסיס יותר חשוב

ואני חושבת שאתם צריכים לבלות יותר. לשבת אחד עם השנייה לבד, בלי טלפונים, להסתכל אחד לשנייה בעיניים, לצחוק ביחד ולפתח הומור זוגי משותך, שפה משלכם, יציאות שוברות שגרה, שניכם מתארגנים ומתבשמים והולכים לערב כיף במסעדה.. מאיפה יתחיל הריגוש אם אתם כל היום בבית אחרי יום עבודה, עייפים.. שגרה.

ואני מסכימה עם מה שכתב @נהג ותק

את מרגישה מסופקת מהחיים שלך בלי קשר לזוגיות?

מרגישה משמעות? בעלת ערך? חשובה?

יש לך חוויות לעצמך, עולם פנימי משלך שאת מפתחת?

כי הזוגיות היא ברוב הפעמים מראה שלנו לעצמנו

ואם לא מעוניין - מציעה לך ללכת לבד. זה מועיל מאוד מאוד מאוד

אני כן חושבת שניסיתי באמת ליצור רגש בהתחלה ונכשלתי. עכשיו אני כבר מיואשת מלהרגיש כלפיו משהו.

אני חושבת שיש לי כעס כלפיו על זה שבהרגשה שלי הוא כביכול כפה עליי להתחתן איתו ולא ממש נתן לי אפשרות לסרב לו. כמובן בצורה מעודנת ועקיפה, אבל בפועל לא הייתי מסוגלת להגיד לו לא למרות שרציתי להגיד. ואני די אוכלת את עצמי על זה. 

אני מניחה שהתפכחות זה דבר כואב

אבל אני לא חושבת שהוא הכריח אותך

אלא השם סיבב ככה שתראי את הדברים בצורה מסוימת והם יקרו בדרך מסוימת,  ועכשיו גדלת ב"ה, הנפש התייצבה יותר ואת יותר מודעת לעצמך ואת יודעת מה חסר לך וגם,שבדרך שנהגת בה עד עכשיו זה לא היה נכון

מכאן צריך לקחת את זה למקום פרקטי ולקבל כלים. איך כן לעשות נכון

איך לא לאבד תקווה

הרבה אנשים מתגרשים בגלל חוסר בדברים בסיסיים כמו שיש לכם ואת מתארת

את הניצוץ אפשר לנסות להדליק גם בדרכים אחרות, יותר מעשיות, שעוברות דרך הכרה בסיסית שלך עם עצמך ושלך עם בעלך.רק ככה זה מדויק. וזה דברים שלוקחים זמן..

אבל צריך לנקות את הלב

והפעם - תהיי את זו שבוחרת בצורה מודעת ולא פאסיבית.

ושהכל בהשגחה פרטית

אבל זה לא ממש מעודד אותי ואני לא באמת מצליחה לקבל את זה 

לא התכוונתי שזה בהכרח הזיווג שלך ופה תתקעי כי ככה השם רוצה

ממש לא!

אנחנו לא יודעים מה עומד מאחורי כל מהלך אלוקי. זה שהייתם צריכים להתחתן זה וודאי. הרי זה קרה

מה יהיה הלאה? זה רק את והוא

אבל בכנות - אני חושבת שזה ראוי לעוד ניסיון אמיתי עם ליווי מקצועי

כדי שתוכלי לדעת איפה את עומדת

אם יש םוטנציאל לשינוי, אם יש מה לשנות, אם יש עם מי לעבוד, אם את מסוגלת לכך

וגם להישאר נשואה לו ככה ללא אהבה זו בחירה, אבל אני מאמינה שזו צריכה להיות בחירה מושכלת אחרי שמיצית את האופציות הקיימות והעומסות לפנייך, ולדעתי לפחות לא מיצית

כשאת כותבת שהתחתנת איתו כי פחדת שיקרה לו משו וכו' - זה כבר מעיד על זה שנכנסת לקשר ממקום לא מאוזן בנפש, מאויים, מעורער

עכשיו את רואה שבכל סאת ולמרות זאת יש דברים טובים כמו כבוד הדדי וכו'

ייתכן וניצן למנף את זה וייתכן ולא, אבל אני לא בטוחה שיצאת מהמקום המעורער הזה לגמרי, הגם שהתפכחת

והכעס שלך ככ מובן. זה כנראה כעס של הצטברות והתעוררות כזו, של אבל ממש.

אחרי שתסיימי להתאבל על מה שהיה - תדעי שיש את היום שאחרי

וביום שאחרי, את לא לשכת הסעד והרווחה של אף אחד. רק של עצמך

ומשכך, ראןי ללכת לטפל הםצע הזה ולראות אם יש לכם תקומה יחד כזוג אוהב

ופחדתי מההשלכות של מה שיקרה אם אני אסרב לו.

גם פחדתי ממנו. היום אני יודעת שלא היה באמת בסיס לפחד הזה אבל אז לא באמת הכרתי אותו חוץ ממה שהוא סיפר לי ומה שראיתי. 

מהתיאור שלך שאתם כמו שני שותפים, כנראה בהצלחה של שותפות, וחסר הרגש והחיבור בין איש ואישה נשואים.

והוא מצידו טוב לו כך אבל לך זה חסר. הוא מודע לזה? דיברתם על זה?

כמו ש @המקורית כתבה יפה אצל הרוב השגרה נראית באמת ככה והיא שוחקת וצריך לתחזק אותה, אם לך זה יוצר חשוב כדאי להציף את זה, כדאי אולי להתייעץ, לקחת עזרה ואפילו רק לרעיונות. יש לכם זמנים משותפים?

ואם תמצאי אותם בחיים שלך

דווקא תשמחי בבעלך שהקשר איתו יציב

שיחסית מסתדרים. אבל אין לי שום עניין לחיות עם שותף ואני מעדיפה לבד.

הרגש חסר רק מצידי. לו יש רגשות כלפיי. בהתחלה ניסיתי לייצר רגש בכח ולזייף את זה בתקווה שזה יהפוך לאמיתי מתי שהוא, אבל זה לא קרה

לבד ממנו או לבד בכלל? כי נכון, אנחנו לא רוצים לחיות עם שותף אלא עם מישהו שיש לנו רגש וחיבור איתה/ו.

את רוצה זוגיות ?

בעבר, בתקופת האירוסין, היה לך רגש אליו?

אני אוהבת להיות לבד. אם כי היו בעבר גברים שרציתי להיות איתם בזוגיות.

בתקופת האירוסין לא היה שום רגש. אבל התנהגתי כאילו כן יש לי רגש. הוא היה מאוהב מאוד. 

זוגיות את רוצה, רק שלא מצליחה לראות אותה איתו.

השאלה אם מוכנה לנסות לעבוד על זה?

מה כבול בך כשהוא נמצא?

נראה לי שאת, לטובתך ולטובת הבית, צריכה 'לחתוך' לכאן או לכאן. להחזיק בית כשאין אהבה, אין רגש ואין רצון לעבודה - זה כואב מאוד ובסופו של דבר, פוגע בך ובילדים יותר מגירושים רשמיים.

אם את רוצה להציל - זה הזמן לתת צ'אנס לטיפול זוגי או אישי, לברר מה כן מחזיק אתכם ביחד ולמה התחתנתם. יתכן שתגלו הרבה מאוד אהבה חיבה ושייכות. אם לא - כדאי לחשוב ולהתייעץ מה כן הצעד הנכון בשבילך ובשביל הבית.

מה זה??

אם יקרה לו משהו לא איכפת לי

נורא ואיום

אולי בדיכאון אחרי לידה?

אני חושבת שהדמיון השתלט לך על המציאות

לא בקטע שאת מדומיינת חלילה בקטע רע, אלא בקטע זאת לא חיה את ההווה, אלא את מה שאת רוצה שיקרה,וכתוצאה מכך זה משפיע על חיי היומיום שלך

בצורה הכי מעשית שיש,.

ברור שאף בן זוג הוא לא מושלם ועם זאת, לחיות במצב תודעתי שבו את לא מחוברת להווה כי בדמיונך את רואה מערכת יחסים שאמורה להיראות אחרת, זה ממש קשה.

ולכן לא מפתיע אותי מה שאת אומרת האמת

את לא מחוברת רגשית לבעלך לדעתי. יותר מרוכזת מאוד בקושי שלך, שזה אופייני לאדם שסובל

יותר מרחיקה את עצמך ממנו ככל הניתן, עד כדי כך שאילו הוא לא היה -  זה לא היה משנה

אני חושבת שאם לא הלכתם לטיפול זוגי - זה הזמן. ואם לא זוגי, אז עת חייבת לעצמך אחד כזה אישי כדי לעשות בירור. הגיע הזמן לעשות בירור של המקום שלכם אחד בחיי השנייה

של המקום הרגשי שכל אחד תופס או נמנע מלתפוס בחיי זולתו

של ציפיות למול מציאות

ולהכריע. לבחור.

אין מצווה לסבול, יש חובה לעשות ככל הניתן כדי להיות מאושרים למרות.

מקווה שתצליחי

האם תתגרשו בהסכמה?

כי אם תהיה תביעה חד צדדית, ממילא יהיה הליך גישור מטעם המדינה שנוהג כיום. אז אני חושבת שעדחף לעשות את הבירור בנחת בזמן שלך עם מישהו שאת בוחרת, לבד ולא מתוך תהליך כזה. לפחות לא בפעם הראשונה

הלוואי שלא יפרדו עוד בתים בעם ישראל

מי שמאחלת לעצמה שבעלה ימות בקרב כי משעמם לה איתו,

נראה לי היא מהשנאת חינם שהורסת הכל

מרגישה אותו דבר רק שלפני החתונה הייתי בטוחה שאנחנו מאוהבים ואחרי גיליתי אדם אחר לגמרי שבכלל לא אהב אותי מעולם. פשוט לא היה לו נעים שיצאנו שנה אז הציע לי והתחתנו..

לצערי לקח לי הרבה זמן להבין ובגלל הילדים אין מוטיבציה לגרושין. זה לא שרע, זה פשוט להעביר את הזמן עד שהילדים יגדלו במינימום חיכוכים ומקסימום אדישות

אני מניחה שכל אחד והזיווג שלו..

כותבת בקצרה כמה נקודות:

א. לענ"ד הפלטפורמה הזו של הפורום לא יכולה להתחיל ולגעת ולהגיע לעומקים שמתחוללים בתוכך ובכל המתרחש במציאות חייך,

ב. מצטרף לסעיף הראשון - כתבת בעבר כמה פעמים על ההתמודדות בזוגיות וקיבלת תגובות רבות, אני מאמינה שמגיעה לך בהחלט הרגשה של בהירות, של שלמות, של ודאות, יציבות ביטחון ואהבה.

נסי לראות כיצד את מגיעה לשם בעולם האמיתי.

ג. הדבר אולי הכי חזק שעולה לי כשאני קוראת אותך - הוא "ובחרת בחיים"

יכולת הבחירה.

הבחירה שמבדילה אותנו בני האדם משאר היצורים החיים.

הבחירה שמבטאת בתוכה את החלק אלו-ק ממעל שלנו, את הנשמה שלנו.

ונשמע שבנקודה הזו, בבחירה,

יכולה להיות לך עבודה מתגמלת ב"ה שתוכל להביאך לסגירת מעגל וגם לגדילה והתפתחות וצמיחה ב"ה.

אני מדברת גם על הבחירה בהווה,

כל יום ויום,

לראות מהי הבחירה שלך?

מה יוביל אותך לחיים, ל"ובחרת בחיים"?

וגם על עיבוד נכון ומסודר של כל מה שקרה בעבר ובעת ההיכרות, האירוסין, החתונה עם בעלך -

כי נשמע שחבויים בתוכך הרבה מאוד תחושות ורגשות קשים של אולי מקח טעות, של בילבול, של חוסר בחירה, של הבאת גורמים חיצוניים להחלטה ולא החלטה אישית ועצמאית, של לקיחת החלק שלך שבוחר בכל המקום הזה של הכניסה לחיי נישואין, שכל החלק הבוחר כאילו ניטל ממך,

ויכול מאוד להיות שיש שם המון כעס לא מעובד,

המון מטענים,

המון כאב,

תחושה של אשמה, עצמית או זוגית או גם וגם,

המון תסכול

וצריך כאמור לראות איך לעבד את הכל

בצורה מסודרת שתיתן לך חיים, שתיתן לך נשימה

ועם אותו עיבוד ואותה נשימה תוכלי ב"ה להביט גם קדימה

ולבחור מה הלאה

מה את רוצה לעשות ב ועם חייך

מה יכול לקדם אותך

מה יכול להביא לך כמה שיותר טוב

כמה שיותר חיים

ובאמת לבחור בחיים.

מאמינה שיש בתוכך את הכוחות לכך

והקב"ה תמיד תמיד איתך

המון הצלחה, ברכה, בהירות ושלווה שלמה

ורק בשורות טובות יקרה 🙏❤

אלא אם כן יקרה או שתקומו ותעשו (שניכם) משהו חריג שיעיר אתכם. אבל זה לא נראה ככה. קראתי חלק מהתגובות כאן ונראה שהפתרונות המוצעים כמו כוסות רוח למת. השאלה כמה זמן את רוצה למשוך את זה וכמה ילדים את רוצה שיכנסו למערכת יחסים הזאת.

הלוואי שאתבדה.

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.