קלאסי לגיל ולתופעות שתיארת.

קורסים וסדנאות | הבית להורות מקרבת

יש את קורס היסודות, ויש גם קבוצת ווטסאפ שהם מעלים לשם תכנים.

תראי קישורים באתר.

בנושא של מאבקי כח והתנגדויות גם שפר יכולים להועיל, אבל לדעתי זה לא פתרון עומק כמו תקשורת מקרבת.

כלומר שפר מטפלים בהתנהגות הבעייתית, בתקשורת מקרבת מנסים להבין את שורש הבעיה ולטפל בה ומכאן ההתנהגות תפסיק מעצמה גח הילד מקבל מענה למה שהוא זקוק לו.

בכל מקרה בשניהם הדרך היא לא בתגובה לאירוע עצמו, שכפי שציינת ההתנהגות מתבטאת במגוון דרכים מתוחכמות, אלא שינוי המגמה.

למה את שואלת אותה אם היא רוצה לקום לגן?

מבחינתי למשל אין אופציה שלא, ואני לא שואלת אם היא רוצה לקום לגן - אני פשוט אומרת לה 'בוקר טוב, קומי להתארגן לגן.' בלי סימני שאלה שהם אופציה ליותר מתשובה אחת

אני חושבת שריבוי אופציות בגיל הזה הם לרועץ. (הבת שלי שלי בת 4 וחצי לצורך העניין)

יש אצלנו סדר יום מובנה מאוד ברור של -  קמים לגן (כשיש גן חח  )

נוטלים ידיים, מתלבשים, נועלים ואז מסדרים שיער. מי שסיים להתארגן אוכל משהו קטן ויכול לשבת לשחק עד שיוצאים

רוצה להאיר משהו מהכתיבה שלך - נראה שאת מדי נותנת לתלונות שלה להשפיע עלייך. ילדים יכולים להיות לא מרוצים הרבה פעמים, אבל אנחנו כהורים בגילאים האלה לרוב מחליטים איך נראה היום שלהם והם צריכים להתיישר עם זה

ברור כמובן שצריך כמה שיותר ללכת לקראת, אבל בלאו הכי - היא לא קובעת לעצמה את סדר היום, אם ללכת לגן או לא, אם להתקלח או לא או אם לשכב במיטה או לא. ככה אצלי לפחות

ומכאן לדבר הבא - ייתכן וחסרה לה תשומת לב? זה נראה מהצד כמו קריאה נואשת למשהו.מהצד שלי לפחות, עם ילדה בגיל דומה

גם אצלי לא תמיד היא רוצה את הסיפור שמספרים, אבל אני עושה רוטציה וכל אחד מקבל מה שהוא רוצה ביום אחר

לגבי מקלחת - אני משתדלת שסו תהיה חוויה נעימה, נותנת לה לסבן את הגוף לבד, שרה לה שיר, מלבישה, וכל הזמן חוזרת על זה ש- איזה כיף שהיא נקייה ואיזה כיף זה ריח טוב. היא הייתה שונאת להתקלח, ויעד היום יש ימים ש90 אחוז מהמקלחת זה צרחןת, אבל הרוב זו חוויה טובה

לגבי ה- משעמם לי בבית. שאלת אותה מה הייתה רוצה לעשות? לא תמיד חייב לרצות אותם לפי התשובה, אבל זה ברור שכדאי לעשות כדי לענות על הצורך לפחות של ההקשבה, ואולי גם על הצורך עצמו גרידא כמובן

חיבוק, נשמע לא פשןט

שימי לב שלא שאלתי *אם* היא רוצה ללכת לגן, אלא שאלתי אותה *עם מי* היא רוצה ללכת לגן. אני כן חושבת שנכון להציב שתיים-שלוש אפשרויות לבחירה כדי שלא תרגיש שמכריחים אותה, אבל כמובן - לא בכל דבר יש לה אפשרות בחירה.

לגבי המשעמם - זה באמת תסכול גדול. עשיתי איתה בשבוע שעבר רשימה של דברים שאפשר לעשות כמשעמם (רעיונות שהיא העלתה בעצמה), אבל בפועל בזמן אמת היא לרוב מסרבת להשתמש בה... טוענת שמשעמם, לא מוכנה לשום פתרון שנציע ולא מוכנה להציע בעצמה. (בשבת, למשל, בסוף היא יצאה מהבית, פעם אחת עם אחותה הגדולה ופעם אחת עם אבא שלה, ונהנתה. אבל היה צריך להכריח אותה לקבל את ההצעה הזו...)

מתסכל...

קשה לי להאמין שבגיל 4 מבינים את המשמעות של 'משעמם'. לדעתי זה ביטוי לחוסר נוחות כלשהו, אבל בלי קשר לתעסוקה.

ככה לפחות אני מתייחסת לתלונות של הילדים שלי 🤷

את מתכוונת שאת רעבה? שאת רוצה לנוח?

את מתכוונת שאת מחפשת עם מי לשחק?

את מתכוונת לבקש שאני אהיה איתך קצת?

הבן הגדול שלי התחיל עם המשעמם לי יום לפני שנכנס לגן. פתאום נהיה לו משעמם🙃 "משעמם לי" עם פרצוף לחוץ ומתוח כזה אין הדגמה יותר טובה מזה לזה שזה סתם ביטוי לתחושה לא נעימה.

היום משעמם לו כשהוא במיטה הולך לישון

משעמם לו כשהוא מנסה ומנסה ולא מצליח

קיצור משתמש במילים בפרשנות רחבה

מפה למדתי לשאול, למה אתה מתכוון כשאומר משעמם?

הבן שלי (בן שנתיים), היה מבקש קבוע "אמא משעמם לי, אני צריך משהו לאכול."

עד שנפל לי האסימון שאיזה יום אחד הוא היה ממש משועמם ולא התעסק בשום דבר ומתוך זה הוא כל הזמן ביקש משהו לאכול (עוגיה). אז אמרתי לו אתה רוצה לאכול כי משעמם לך.

ואז הוא הבין שמשעמם זה כמו רעב

שכדאי ממש לקחת איזה קורס של הדרכת הורים.

אני לקחתי וזה מאוד נתן לי כלים להתמודד 

יש ילדים שהקימה בבוקר מלווה בבכי כדרך שלהם להתעורר

הבת שלי, בת 3, כזאת.

וזה ממש לא משנה מה קורה או מה אמרו לה בבוקר היא בוכה

ואני מבינה שזו הדרך שלה להתאושש מהשינה

פשוט מאפשרת לה להתאפס בלי לקחת אותה קשה

אני יודעת שלא משנה מה אגיד או אעשה היא תבכה ואחכ זה יעבור לה

אז אני מנסה לתת לה קצת את הזמן להתאושש אחכ היא קצת נרגעת

כמו שאני כשאני קמה קשה לי לנהל שיחות זה לא כי מישהו עשה לי משהו זה כי אני צריכה להתאושש מהשינה

כששיניתי את התפיסה לגבי זה זה הקל עליי ביחס מולה

וזהו מזדהה עם כל השאר הם נוראיים בגיל הזה

אגב, אני לאו דווקא נותנת לה יותר זמן

לצערי לרוב מארגנת אותה תוך 10 דק ויוצאת כי בלחץ שהתינוק תכף צריך לאכול וכו...

פשוט לוקחת בחשבון שזה בסדר שהיא בוכה

מדברת מחבקת מנחמת בשלב מסוים היא נרגעת

זה יותר שינוי פנימי אצלי ביחס לבכי שלה

מאשר שינוי מעשי כלשהו

ולא להילחץ מהעצבנות שלה...

כמה שזה קשה... אבל כנראה שזו הדרך.

תודה!

בתקווה בגיל 6.....

גם שלי בגיל 2 הנורא עוד מגיל שנה וקצת והם כבר 4.5.....

לומדים לחיות עם זה, מנסים ורואים מה עובד ואיך להתמודד. בתקווה שיקבלו קצת הבנה לגבי דברים בקרוב

אם כי באמת בגיל שנתיים הם היו יחסית בסדר... עקשנויות ושובבויות יחסית בקטנה. (לעומת התאומים שלפניהם 😵‍💫)

מה הדרכים שפיתחת לעצמך כדי להסתדר עם זה?

גיל נורא?

אבל ככה מקובל לקרוא לזה, לכן השתמשתי בזה גם כאן.

עדיף לקרוא לזה "מאתגר". ובהתהוות, שהייתה כותבת פה פעם ושיש לה בלוג על הורות, קראה לזה "גיל שנתיים הצדיק". מודה שאני לא בדרגה שלה...

(וברור שיש גם חלקים מתוקים ומדהימים בגילאים האלה! רק שלפעמים הרגעים הקשים מאפילים עליהם...)

שובבים זה חמוד כשמסתכלים מרחוק.

לא כשאת בלחץ ללכת לעבודה ואתם כבר באיחור והם מתחילים עם כל העיניינים שלהם. שאני רוצה דווקא את הגרביים האלה, ואני צריך ללחוץ על הכפתור, ואני צריך לבחור צעצוע לקצת איתי, ולא בא לי ללכת לגן...

אבל כדאי להשתמש במילה מאתגר, זה משפיע פסיכולוגית אחרת .

וגם - אתם קמים בזמן? התארגנות מראש תאפשר לך לקחת בחשבון בלתמים או עיכובים צפויים מצדם.

זה באמת אתגר מאוד רווח, הבקרים עם קטנים והלחץ לצאת לעבודה

גם אצלנו זה לא פשוט רק מעצם הצורך להספיק ולא לאחר

זה גיל כזה שהם נראים לנו יותר גדולים אז יותר קשה להכיל את ההתנהגות התינוקית שלהם.

ולפעמים ההתנהגות שלהם באמת מתסכלת ומעצבנת מאוד...

יש לי גם בן 5 שהיה מאתגר מאוד בשנה האחרונה. ועדיין מידי פעם, אבל ב"ה כבר מרגישים שהוא קצת גדל.

מנסה לכתוב כמה מחשבות שעולות לי בעקבות התיאור שלך.

קודם כל, אני מבינה את הרעיון של מה שאת עושה, שאת נותנת לה אפשרות בחירה איך לעשות את הדברים. יש ילדים שזה באמת עוזר להם כי זה נותן להם תחושה שהם בוחרים. אבל יש ילדים שזה גורם להם להרגיש ש'אין להם על מי לסמוך', והם דווקא צריכים שנוביל אותם ונקבע בשבילם מה קורה (לא יודעת אם זה קשור למה שקורה אצלכם, רק מעלה אפשרויות).

בכל מקרה, מה שלי עוזר הרבה פעמים, זה להכניס 'משחקיות' במשימות שצריך לבצע.

למשל בבוקר, לנסות לעשות תחרות עם השעון - אם נצליח להתלבש לפני שהמחוג של הדקות יגיע ל-3 (למשל). או תחרות עם שיר - מפעילים שיר ומנסים להיות מוכנים לפני שהוא מסתיים.

או בכיוון אחר - לדובב איזו בובה או דמות שתדבר איתה, והדמות הזו לא מאמינה שבאמת היא יודעת להתלבש (ואז היא חייבת להראות שהיא באמת יודעת).

לא תמיד הדברים האלו עובדים. אבל לפעמים זה עושה פלאים...

לגבי השעמום, אני שמתי לי שהרבה פעמים כשילד אומר שמשעמם לו, זה לא באמת צורך בתעסוקה אלא צורך אחר שהוא לא תמיד יודע להגדיר.

כשהילדים שלי אומרים שמשעמם להם, אני עונה להם ככה: "יש הרבה סוגים של 'משעמם לי'. תעזור לי להבין איזה סוג של 'משעמם לי' אתה מרגיש עכשיו. אולי 'משעמם לי כי אני רעב', אולי 'משעמם לי כי אני רוצה לעשות משהו ואין לי רעיון מה לעשות', אולי 'משעמם לי כי אני רוצה קצת זמן עם אמא', אולי 'משעמם לי כי אני רוצה שמישהו ישחק איתי ואף אחד לא משחק איתי', אולי 'משעמם לי כי אני עצבני ורוצה להתלונן שמשעמם לי'..."

הרבה פעמים זה עוזר להם להגדיר מה באמת הם רוצים. לפעמים הם מוסיפים אפשרות נוספת של מה שהם באמת מרגישים.

ולפעמים הם נשארים ב'משעמם לי' ולא רוצים לעשות שום דבר, וזה גם בסדר. אני אומרת להם שאני לא 'אחראית הפעלות', הם מוזמנים לעשות משהו מהרעיונות שהצעתי או להמשיך להשתעמם. לפעמים הרעיונות הכי יצירתיים מגיעים מתוך שעמום...

ולגבי ההשכבה בלילה - זה אחד הדברים שהכי קשים לי.

היו לנו הרבה תקופות של השכבות מתסכלות ומתישות. כל פעם מחדש אחרי תקופה קשה היינו חושבים על זה מחדש ומוצאים התארגנות אחרת לערב שהיתה עוזרת לתקופה, עד ששוב נהיה בלגן והיינו צריכים למצוא סדר חדש. לא בטוחה שיש לי איך לעזור. רק מציעה לעשות את העצירה הזו לחשוב אם יש משהו שאפשר לשנות שכן יצליח לעזור. הרבה פעמים עצם העצירה והחשיבה יכולה להביא להרבה רעיונות טובים.

אולי אפשר לנסות לשתף אותה? לעשות איתה שיחה כמו עם גדולים ולחשוב איתה - האם נעים לה ללכת לישון ככה כל לילה? האם היא היתה רוצה שיראה אחרת? מה אפשר לעשות כדי שיהיה נעים לכולם?

היא קצת קטנה בשביל שיחה כזו, אבל אולי בכל זאת זה יעזור. לא יודעת...

בהצלחה רבה, וחיבוק גדול על כל האתגרים❤️

בקשר לתחרויות עם השעון וכדומה - זה באמת עובד לפעמים, אבל לא בשעות הבוקר כשהיא עוד עפוצה.

הרעיון של הדיוק של סוג ה"משעמם לי" הוא מצוין! מקווה שזה באמת יעבוד. בטח היא תצחק מזה בהתחלה, וזה גם טוב...

הערב היה טוב יותר בהשכבה שלה. אמרתי לילדים שאספר להם סיפור (מספר באנגלית שאני מתרגמת להם) והיא לא רצתה. ביקשה שאספר סיפורים "אמיתיים". אז גירדתי כל מיני פניני ילדים מאחיי ומהילדים הגדולים כשהיו קטנים, וזה עבד. אחרי כמה זמן היא נרדמה, והתפניתי להקריא לשאר את הספר...

(לדעתי היא עייפה יותר לאחרונה בגלל ההליכה הארוכה אל הגן וממנו. אז יש יתרון לכך שהגן שלה רחוק יותר עכשיו... אבל גם אני עייפה יותר בהתאם, ולא מסוגלת כרגע לקום לסדר...)

גם הבאתי לה היום בובה שהכנתי לה - בובה ענקית עם ידיים פרושות לרווחה לחיבוק ועם פה "מתכוונן" ממנקה מקטרות - הפה יכול להיות שמח ועצוב בהתאם לרגשות שלה. היא שמחה בבובה, ואני מאוד מקווה שזה קצת יעזור לה לבטא יותר את רגשותיה או לפחות למצוא בה תעסוקה...

מבינה אותך לגבי הבקרים. כנראה היא מסוג האנשים שלוקח להם זמן התאוששות בבוקר (כמוני...)

וזה קשה במיוחד המעבר הזה מבקרים נינוחים שאפשר להתארגן בהם בקצב שלה, לבקרים שפתאום היא צריכה להתארגן מהר ומנסים לזרז אותה כשהיא עוד לא התעוררה כמו שצריך...

אולי יעזור להתחיל את הבוקר עם משהו מפנק קטן, ואחר כך לעבור להתארגנות? אצלנו הבנים אוהבים לקום קצת יותר מוקדם ולקבל צלחת פירות חתוכים עם יוגורט. הם אוכלים את זה עדיין בפיג'מה, ורק אחר כך הם מתלבשים ומתארגנים (הגדולה מעדיפה להרוויח עוד קצת זמן במיטה...).

ונראה לי שבאמת בבוקר יש גם מקום של קבלה שלך של המצב, כמו שכתבה @דבורית. לקבל את זה שהבוקר קשה לה, להיות שם כדי לעזור לה להתארגן ולהיות מוכנה בזמן, ולהיות מוכנה להכיל את הקושי והעצבנות שלה, בלי לתת לזה לנהל אותך.

אבל רק למי שכבר מאורגן...

מתלבטת אם שייך שאהפוך את הסדר - כי בשביל האחרים זה דווקא תמריץ טוב להתארגן מהר, ואני לא רוצה שהם יקנאו בה...

מתסכל נורא ילד שכל הזמן לא מרוצה/ מתוסכל..

הבן שלי בן 5 וגם אצלו הבוקר בעיקר ( היתה תקוםה שגם ארוחת הצהרים) מלווה בבכיות.

מה שאצלי עוזר זה להיות מנוטרלת ממנו כמה שיותר והבת שלי מצליחה איכשהו להרגיע אותו. אני ברקע אבל לא במגע ישיר איתו כל הזמן. למשל היא מארגנת אותו ומבטיחה לו כל מיני דברים ולרוב זה תופס. כשאני מכענה לו סנדויץ ונותנת 2 אפשרויות שאוהב לא נכנסת לדיון ואומרת לו אם אתה לא בוחר אני אבחר הבחירההשלי זה איקס לרוב הוא נרגע מיד זה כאיחו מאפס אותו שאני לא מתבלבלת ממנו.

לפעמים אני גם מתעצבנת ומאבדת את זה כן אבל לרוב ההחלטיות שלי בצורה נעימה אגב עם קצת תמריצים קטנים למשל אם תתארגן מהר תספיק לפתוח את האוטו.

וגם בצהרים עם האוכל זה ככה אני חא מנהלת דיון ואומרת לו אין בעיה אתה לא אוהב איקס אתה לא חייב לאכול אבל בוא תשב איתנו. תוך דקה הוא מוצא מה כן אוהב ואחרי שאוכל זה ילד חדש הוא מגיע רעב..

(אם כי לאחרונה הקטנה מציקה לה הרבה, והיחסים ביניהן כבר פחות נחמדים...)

אבל בבוקר הבכורה פחות פנויה (אני גם מעדיפה שתיקח את האמצעית לבית החברה שאיתה היא הולכת ללימודים), אז קשה להיעזר בה...

והתארגנה בזריזות רבה והייתה מוכנה לפני כולם!

והיא אפילו לא הסכימה לאכול את הממתק של בוקר לפני שהיו עוד ילדים שהצטרפו אליה...

כתבתי לה פתק לגננת והיא הייתה מרוצה מאוד

כנראה שבאמת יש דבר כזה סגולת הפורום... כבר פעם שנייה בימים האחרונים שאני כותבת על קושי עם אחד הילדים - ויום למחרת יש שיפור משמעותי!

אז תודה לכן

מתפללת שזה ימשיך כך...

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה