היי לכן,
לאחרונה נתקלת הרבה באתגרים עם הבן שנתיים המתוק שלי..
הרבה "לא רוצה"..
1. אין לי מישהו מקצועי להתייעץ איתו בנושא.. אם יש לכן שאלות חינוכיות, את מי אתן שואלות/ מה אתן עושות? אשמח להמלצות..
2. דוגמא מהיום, אשמח לדעת מה אתן הייתן עושות..
אתמול אחה"צ שיחקתי איתו במשחק השחלה מסוים, עם הרבה חלקים.. הוא מאוחסן בקופסה פלסטיק בצורת איש קטן, שזה מגניב בשבילו גם מבחינת צורה וגם מבחינת הצליל, הרעש..
אז הוא מתלהב מהצליל מלשפוך את תוכן הקופסה על הרצפה ואז אוסף את זה, די מהר. עשה את זה לפחות 3 פעמים ואסף, לא התנגדתי כי אמרתי כמה פעמים- אתה מפזר ואח"כ אוספים, הוא הסכים איתי.. ואז הגיע בעלי, אני עברתי לעיסוקים שלי והוא היה מופקד על ארוחת ערב והרדמה. אחרי שהוא נרדם ראיתי שהוא לא אסף את המשחק בסוף. בעלי לא ידע שהפיזור היה מותנה באיסוף, ולא הזכיר לו לאסוף.
א. האם הייתי אמורה לאסוף אותם בעצמי בסוף היום ולדלג על האיסוף "שהבטיח"?
אני לא אספתי, לא מעקרון, פשוט לא הספקתי.. נשאר ככה לבוקר. בבוקר הוא התעורר שעה לפני היציאה לגן, היה זמן לאסוף. אני לא חשבתי שבוקר זה זמן טוב לדברים האלה.. אבל בעלי ביקש ממנו לאסוף, ישב איתו על הרצפה וניסה לאסוף יחד איתו.. אבל הוא בשלו היה במוד לשחק ולא לאסוף. ואז בעלי אמר לו תאסוף מהר ותקבל כריות בשקית.. הוא רצה את הכריות, אז בעלי שוב הדגיש- כן, תקבל אבל קודם אוספים.. הוא שוב התיישב אבל שיחק ולא אסף.
אני נכנסתי לתמונה וניסיתי לעשות את זה בדרך משחק, הוא כאילו מתיישב לאסוף אבל לא..
הוא ראה את בעלי שם כריות בשקית וקם לבקש, בעלי אמר שלא אספת אז אין כריות. אתה לא מקשיב לאבא ואמא.
אני הייתי קצת בשוק, פעם ראשונה שהוא אומר לא רוצה ואני לא מצליחה לשכנע אותו בשום דרך.
נכנס בי פחד כזה שאני כאילו מאבדת שליטה.
ואז עזבנו את זה..
וגם כשהוא שיחק בבימבה בחדר אני ירדתי אליו על הברכיים, ונישקתי אותו ואמרתי לו שאמא אוהבת אותו מאוד מאוד וכואב לי שהוא לא שומע מה שאמא מבקשת ממנו..
הוא שיחק בבימבה, חשבתי שאולי זה מה שמסיח את דעתו.. אז אמרתי לו שיכניס את הבימבה לחדר כי אנחנו כבר יוצאים לגן.. גם את זה הוא לא הסכים לעשות. בעלי עשה את זה איתו ביחד, הוא לא בכה או משהו אבל גם לא שמח...
הוא ביקש עוד פעם כריות וקיבל את אותה תשובה וכבר לא התאכזב. כאילו הבין או התייאש.. ואמרנו לו "חבל, אתה מפסיד.."
כל השכנועים לא בדיוק בסדר הכרונולוגי שזה קרה אבל אי אפשר לפספס שהתעקשנו הרבה וזה לא קרה.
גם בעלי יותר מאוחר הרים אותו על הברכיים ואמר לו שקשה לנו לאסוף לבד, בוא נאסוף ביחד..
בקיצור הרבה שיכנועים, שום דבר לא עבד. הוא לא בכה, פשוט קיבל את זה שהוא לא מקבל/מפסיד..
אני יודעת שאם סתם הייתי מחליטה לא לתת לו כריות הוא היה בוכה מאוד. אבל פה זה שהוא לא בכה שהוא לא קיבל כריות הוא כאילו לקח אחריות על ההחלטה שלו? זה נכון הפרשנות שלי?
בסוף יצאנו מהבית ולא אספנו. והוא אכן לא קיבל כריות.
מה לדעתכן עשינו לא נכון?
לדעתי מה שהיה לא נכון זה א. יותר מידי שכנועים, יותר מידי שמנו דגש על זה ועוד על הבוקר..
ב. אוכל בתור העונש/פרס על איסוף משחקים?! מרגיש לי לא בסדר..
אשמח שתגידו לי איך לדעתכן היה נכון להתנהג איתו.
עוד שאלה-
האם היום כשנגיע הביתה- יש עניין לבקש ממנו לאסוף? או כבר לאסוף לבד וזהו..?
והאם ביציאה מהגן היום (בדכ שומרת לו משהו לנשנש אחרי הגן, כי יש לנו נסיעה באוטובוס הביתה) האם להביא לו כריות או לא? כלומר, אני בכל מקרה אביא לו משהו, ביסקוויט או בננה או משהו.. השאלה האם דווקא כריות זה מסמל לו משהו?
יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…