...באותם ימים - חודשים אחדים לאחר 'מלחמת ששת הימים' - שררה עדיין בארץ וביהדות העולם התרוממות-רוח זחוחה לאחר הניצחון הניסי במלחמה, ורבים משלומי אמוני ישראל, ביניהם רבנים ומנהיגים רוחניים דתיים וחרדיים, סברו בתום-לב כי הקמת המדינה העצמאית שלפתע זכתה לניסים כה מופלאים היא אכן ה"אתחלתא דגאולה" המיוחלת.
אחד שלא הצטרף לאופוריה הכללית ונאבק לביטול מגמות אלה היה הרבי נשיא הדור, שהחל להיאבק נגד הרעיון לראות במדינה 'אתחלתא דגאולה' כבר בתחילת נשיאותו. עמדתו זו של הרבי באה מאז לידי ביטוי במכתבים רבים ששלח בנושא זה לרבנים ולאישים שונים.
להלן כמה מאותם מכתבים רבים:
ב"ה, י"ד כסלו, תשט"ו
ברוקלין,
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מא' וישלח בהנוגע למה שקרא במכ"ע אשר כתבתי לרב פלוני, ותמה על זה... והנה בכלל מנהגי ע"פ מה שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לענות לכל השואלים, ובפרט לבני תורה, ובפרט כשיש להבטיח (באווארענען) על-ידי-זה טעות הרבים, ואולי גם מקום לאיזה תיקון... ראיתי בו פרק המדבר ע"ד המאורעות דשנים האחרונות, והעיקר בנוגע לארץ-ישראל וקוראים לזה אתחלתא דגאולה, מצאתי כאן הזדמנות לעורר את המחבר לחדול מלומר את זה, כיוון שלדעתי על-ידי-זה דוחין את הקץ ח"ו, נוסף על זה שהדברים ע"ד אתחלתא דגאולה בזמן זה מביאים לקולא בקיום התורה ובפרט עם הרבנים באה"ק ת"ו, שביניהם גם חרדים, אשר תועים בפירוש המאורעות דשנים אלו, ד' יכפר בעדם, ומפרשים המצב כאתחלתא דגאולה... ויה"ר מהשי"ת, אשר כאו"א מאתנו יזכה למלאות חלקו - ולצאת בעצמו מן החושך כפול ומכופל ע"י שיעורר לאחרים לצאת מטעותם, ובפרט אלו השמים חשך לאור ואור לחשך, היינו שמשתדלים לפרש עניין ההצלה של בנ"י ע"י הקב"ה - באופן בלתי מתאים, ומהם גם כאלו המפרשים בענין כחי ועצם ידי כו'... שכתבתי לעיל, שעי"ז באה גילוי הדיעה שנמצאים אנו עדיין בחשך כפול ומכופל, ובמילא אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ובהוספה בדרך התורה והמצוה...
בברכה
מ. שניאורסאהן
המכתב השני המובא בזה, נשלח כשנתיים לאחר-מכן:
ב"ה, י"ט אלול, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו בו שואל אם יש כבר אתחלתא דגאולה או לא.
ולפלא השאלה בדבר הפשוט ונפסק בהלכה ע"י המורה הגדול הוא הרמב"ם סוף הלכות מלכים מיוסד על כמה כתובים בתורה ובנביאים ורז"ל, שיעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה (והוא דוקא) ויקבץ נדחי ישראל, עיי"ש, ובהלכות תשובה סוף פרק ט', ונמצאים עתה בגלות חשך כפול ומכופל עוד יותר מדורות שלפנינו, כיון שכמה מגדולי ישראל הלכו למנוחות וכו' ולא די בהחשך מצד עצמו, הנה נתקיים גם החזון דשמים חושך לאור ואור לחשך.
ויהי רצון אשר תחת שאלות בעניינים האמורים, ינצל את זמנו להתמדה ושקידה בלימוד תורתנו הק' בנגלה ובחסידות ויוסיף בהידור בקיום המצות, שכל פעולה כזו מוסיפה אור בעולם ומעט אור דוחה אפילו הרבה חשך ומקרב עי"ז קץ הגלות המר.
ובאיגרת אחרת:
...נבהלתי לקרות בתוכן נאומו שבמכתבו וז"ל - עכשיו שהגענו בעזה"י לאתחלתא דגאולה אני מדגיש רק אתחלתא והגאולה שלמה תהיה בעת ביאת משיח צדקנו וכו' - וכנ"ל נבהלתי בקראי את זה, ולא כ"כ על מה שאמר כי מה שיאמר הנואם בעידנא דהתלהבות אין הוא אחראי כ"כ. אבל גדול תמהוני על מה שמעתיק זה במכתבו כדבר הפשוט. ולא חלי ולא מרגיש הענין דהעלם על האמונה ח"ו הכלול במשפט הנ"ל, ויתבונן אשר משנה תורה להרמב"ם מתחלת וז"ל: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון. ומסיימת באופן הגאולה ולא מקרה הוא, כי נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן ופסק הרמב"ם בפרט איך תהיה הגאולה, ובמילא גם התחלתה בכלל, וז"ל:
"(הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד') יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו. כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד וכו'".
ואין אלה, כאמור, אלא מעט מתוך מכתבים רבים בנושא זה שהרבי שלח במהלך השנים.
ב'עקבתא דמשיחא'
"עומדים אנו בתקופה של אתחלתא דגאולה" - במשפט זה מתחיל מאמר [שהתפרסם ב"הצופה" בערב שביעי של פסח] שכותרתו: 'בעקבתא דמשיחא', והקורא תוהה: אם כך, מדוע כתוב בכותרת "בעקבתא דמשיחא", שהוא שמה של תקופה הקודמת לבוא המשיח, בעוד שאינה זהה בשום אופן עם 'אתחלתא דגאולה' שהיא בהכרח תקופה שלאחר בוא המשיח? - אולם בעל המאמר נותן לי תיכף להבין, שאם אני חושב כך אינני "נקי מנטיות סובייקטיביות ומשפטים קדומים", ולדעתו שתי התקופות הן היינו-הך. בנוסף על כך, הוא מבטיח לנו שקביעתו זו מתבססת על דברי התורה שבכתב ושבעל-פה פלוס הרמב"ם. (יודעים אתם, בזמן האחרון הרמב"ם נכנס אצלנו ב'אופנה' - כל-בר-בי-רב ושלא בר-בי-רב בודה מלבו כאוות נפשו ומסתמך על ה'רמב"ם' - כי הוא יודע שזה בוודאי יוסיף משקל לדבריו...).
אבל יש סוג אנשים, שבכל-זאת אינם בטוחים אם הצליחו לבלבל אותי במידה מספקת ולשכנעני, כי האתחלתא של הגאולה יכולה להיות לפני קץ הגלות, כלומר אפשר להגיע לשטח הטרקלין לפני שעברנו את הפרוזדור עד תומו. מה הם עושים? - משתמשים בשיטה היפנוטית מודרנית. המהפנט המודרני, כשרוצה להרדים אותך, הוא מסובב מול עיניך במהירות מתגברת והולכת טבלא עגולה עם פסים שחורים ולבנים, עד שלבסוף אין להבחין בין שני הצבעים וראשך נעשה סחרחר עליך. בעל המאמר משתמש באותה שיטה, אלא שבמקום פסים שחורים ולבנים הוא מחדיר בך מין 'הוקוס-פוקוס' של מילים, כגון: "תחומין מתעקרין וגבולין מתנתקים, מערבולת חושך ואור, גדלות וקטנות, הרי-הרים וצללי-צללים, הכל נסקרין בסקירה אחת, בלי אופי מיוחד וחותם תכנית ניכר".
האם עדיין לא הסתחררת? - והמחבר מנחם אותך: "תקופה זו אי אפשר לעמוד על אופיה בסקירת-עין ואין אפשר לתהות על טיבה, אם עוברים במהירות וביעף על גורמיה ומחולליה".
ולאחר שבעל המאמר ממטיר עליך צרור נוסף של מלים, בסגנון של ספרות מאד מסוימת, כגון "עזובה ויגון הרוחניות במדבר הגולה, מתגוששים כוחות גדולים, מפרקי הרים משברי סלעים, מנשבות בעולם סערות, מהפכות מרד ומעל, הרס כללי, שוד ורצח, בלי חינוך, דעת ודת, הפקרות והוללות לכדו את כל הנעורים, בעטיים של התועים המתעים בחירות ליברלית, מתירנות פרועה לשימצה" - אתה בהחלט רואה לפניך מערבולת, שבה משתוללים בערבוביא אתחלתא דגאולה עם עקבתא דמשיחא, עד כדי כך, שלרגע כלל לא ברור לך, האם בא משיח או לא - וזאת הרי הכוונה!...
והיות וזאת הכוונה, חייבים אנו - אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים - להוציא מראשו של כל יהודי את הבלבול האיום הזה - בלבול שלא פעם כבר עלה לעם היהודי ר"ל ביוקר רב... בלבול, שתחילתו הופיעה בלבוש תמים ומיתמם של "ראשית צמיחת גאולתנו", אך ראשית צמיחה זו היכתה שורשים ברבים מן המוחות החמומים, עד כדי כך שצעיר היה מסוגל לכתוב עוד לפני כשלוש שנים כי עברנו כבר את ה"אתחלתא", - הו-הו! - אנחנו כבר אפילו אחרי האמצע... ועוד מעט נוכל לגשת בשקט לבניין בית-המקדש השלישי! - כך!
הנה מה שצמח מן ה"ראשית צמיחה" ההיא!
ואם נוסף על כך ששמענו בימים אלה דיבורים וקראנו אותם שחור על גבי לבן, ש"הגאולה השלישית" פועלת כבר במלוא הקיטור והמדינה שלנו ממלאת כבר "פונקציות משיחיות"... ועכשיו בא מישהו ומערבב בכוונה-תחילה וכורך יחד עקבתא דמשיחא עם אתחלתא דגאולה בליווי "הרי-הרים וצללי-צללים" - הרי לך בלבול מוחות כזה, שגם אדם "נקי מנטיות סובייקטיביות ומשפטים קדומים" עלול להסתחרר ולא לדעת באיזה עולם הוא נמצא.
והנה עוד 'סימפטום משיחי' קטן: אל תחשבו שרק במקרה מאחלים בני האדם "בארצנו הקטנטונת" - "גאולה שלמה" דייקא. הסיבה היא הפסיכוזה; התסביך החולני שנוצר בקרב העם היושב בציון, כי על גאולה גרידא אין כבר מה לדבר, שהיא נמצאת כבר "בכיס", וכל שנותר עוד לאחל, זו הגאולה "השלמה".
תשאל: איך תיתכן גאולה בלי משיח? - והתשובה פשוטה: איזו שאלה? הרי יש לנו מדינה, עם נסים ונפלאות... וגם ירקות יש (סנהדרין צ"ח ע"א). ומי הוא המשיח שהביא את הגאולה? על שאלה זו איש לא יענה לך. יסתפקו בזה, שהרי יש תפילה ובה כתוב בפירוש: "ראשית צמיחת גאולתנו" - והא לך פתח להרהורים האפיקורסיים ביותר, ה' ישמרנו.
בעל המאמר הרגיש, כנראה, את הערפול שבדבריו, לכן מצא-לנכון לעטוף את כל התמונה במיסתורין. "זמן מופלא ומכוסה", הוא כותב, "שכיסה והעלים עתיק יומין... עטוף מיסתורין הוא הזמן הזה, עמוק הוא בעינינו ומי ימצאנו".
ומתוך המיסתורין הזה מבצבץ ועולה גרעינו האמיתי של המאמר, אשר יתפתח בהדרגה ותצמח ממנו הדמות המרכזית, שלמענה באה לעולם יצירה מיוחדת-במינה זו. הנה הגרעין: "ולא כל אדם זוכה להיות ראוי להגיע לחקר המיסתורין של תקופתנו".
ומשנאחז בעקב דמותו הנערצת, מתחיל המחבר בסגנון עילאי התואם את נושאו. הוא מתאר כיצד, "ממיעוט האמונה ומקטנות המוחין", מוכים בתדהמה מימין ומשמאל ומתקשים "לסבול את האור הגדול הבוקע" וכו'... ורק בני עליה מועטים הרגישו "ביתרון רוחם של משב משק כנפי המיסתורין הזה של תקופתנו. הם הרגישו בנפשם שהגיע שעתם לומר שירה, כי עלה השחר". אנא, תנחשו במי מדובר. רוצים עוד פנינה? - "הם הבינו שמבין חשרת חשכת הערפל בוקע ועולה אור מאיר, כדברי הירושלמי ברבות-אור גאולת ישראל".
לאחר מראות נשגבים אלה, שומע המחבר הנכבד פולמוס דברים בין "דתיים" ו"חילוניים", ולשמחתנו הרבה אינו מוצא "אף חילוני אחד". כולם מלאים מצוות כרימון - והוא מצטט את התלמוד - וכל מה שהוא רואה במדינה הזאת, הכל מלא קדושה. אין פלא שהוא מתפעל מן ההרמוניה (בלשונו "קורילציה") השלטת "בין שומרי מצוות ובין אלה שאינם מדקדקים במצוות", ורק "אנשי התורה" הם אלה "המעכבים את הגאולה השלמה האמיתית" - כן, בדיוק כך! - מפני שאינם מצליחים בתפקידם לפדות את נפש העם מחומריותו ושעבודו הגשמיים, ע"י חינוכו במאור שביהדות. ובכן, רק אלה מעכבים עדיין את הגאולה, אבל כל היתר הנמצאים ב"קורילציה" (כמעט ואמרתי "קואליציה"!) - כולם "קדושים וטהורים" (גם זה זוג מלים שאנו מרבים לשמעו בזמן האחרון).
המחבר אינו מסתיר את התפעלותו מכל אלה, שאין להם שותפות עם "אנשי התורה", וכך הוא אומר: "כמה גדולים הם מנהיגי מדינת ישראל שיחיו לאורך ימים ושנים טובים, וכמה חזקה, היא אמונתם בערכי התורה". (ולהתפעלותו זו לא הפריעה, כנראה, קבלת הפנים, שערכו כמה ממנהיגי מדינת ישראל שיחיו לאנית הפאר 'קווין אליזבט' בעצם יום השבת של חוה"מ פסח, ומרוב חוזק אמונתם בערכי התורה, הטיחו בכנסת זה בזה את האשמה שלא לדבר על "חוזק אמונתם בערכים" בשטח הגסטרונומיה, אשר עוררה פליאה רבה בין נוסעי האניה.)
אין פלא, אם אחרי כל אלה מגלה לנו בעל המאמר, "עובדה נפלאה במינה, שעוד לא ראיתי למי שיעריכנה כראוי"... ובאמת, חן-חן לו על גילוי נפלא זה, אשר באמת לא זכינו בכוחות עצמיים להרגיש בו, וטוב - הה, מה טוב! שפקח את עינינו... ומה הגילוי? - אני מצטט: "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שנדפס ספר פסק הלכה של הרבנות הראשית... עם הסיסמה של ממשלת ישראל". והוא ממשיך: "הרי למרות הפולמוס שיצא על הספר, אין באפשרותו להאפיל על העובדה והאירוע המשמח שבהצטרפות בין מלכות ישראל למלכות התורה".
ואני לתומי מעולם לא הייתי משיג את גודל משמעותו של אירוע זה - שאין זה כי אם "סימפטום משיחי" עצום, המסוגל לזעזע את יסודות העולם! עוד כמה גילויים כאלה ו...המהפנט עשה את שלו: הרדים את כולנו והעלה אותנו אל מרומי עולם הדמיון... אנא תארו לכם ספר מרחף בחלל מתחת שמי ארץ-הקודש והוא מסמל מיזוג שתי מלכויות: מלכות ישראל ומלכות התורה! איזה חזיון נהדר!!...
ואם כבר מתרחשים אצלנו מאורעות נשגבים כאלה, שמעולם לא שיערנום, מה הפלא אם בעל המאמר מפרש לנו כמה "סתומים" בתורה. למשל, אם לא ידענו מה פירוש הפסוק "תולה ארץ על בלימה", הרי הוא מסביר ואומר, "חיסורי מחסרא", והוא גורס: "תולה ארץ ישראל על בלימה". נו, באמת - מה זו כבר מלה אחת נוספת בתורה, אם על-ידי הוספה זו אפשר לפרש כי "כל הכוחות שבעולם לא יזיזו את קיום המדינה והליכותיה (מלה: "מייד אין שיקגו") הנצחיות". תשאלו, מה נעשה עם הפסוק "אל תוסף על דבריו" (משלי ל, ו) המוכיח שדברי שלמה המלך נאמרו ברוח הקודש (עיין מגילה ז.) - למחבר פתרונים.
אחר-כך הוא מפרש את הכתוב: "ונשיא בעמך לא תאור", כלומר, נשיא שנבחר ע"י 'עמך' אסור לקללו ויש לכבדו, ומיהו הנשיא? הנה: "אפשר שתהיה, למי שנבחר על ידי כלל ישראל, מעלת הנשיא, אף בזמן שאין סנהדרין נוהגת". ועוד: "נשיא התורה שהוא ראש השררה על כל ישראל בממשלת התורה בארץ ישראל" (ציטוט מילולי).
הנה: באותו "שיר השירים", אשר לפי חז"ל (מגילה ז') נאמר ברוח הקודש, ולפי דברי רבי עקיבא (מסכת ידים פ"ג מ"ה) "כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים" - נותן מחבר המאמר לפסוק "הנה מטתו של שלמה ששים גבורים סביב מגבורי ישראל וכו'" את הפירוש כדלקמן: כשהיה צעיר לימים, מיטתו של הגאון ר' שלמה עמדה בבית המדרש, וכבר אז העידו עליו שישים גבורים מלומדי מלחמתה של תורה, שהוא עילוי. אבל הגיבורים ההם היו לא רק גיבורים בתורה, אלא גיבורים גם בכבישת היצר, מפני שהיו גדולים ביראת שמים ואמונה. "הם היו קדושים וטהורים", כותב המחבר, "נקיים מכל שנאה נוחים לבריות וטובי מזג. חלילה היה להם ללגלג על אחרים וכל-שכן להוציא שם רע או לשון הרע ורכילות", וממשיך: "אבל, חבל שבעוונותינו הרבים שישים הגבורים אינם איתנו, ושוב נשארים שלמה ומטתו בעולם מלא חשד, שנאה וקנאה".
במסכת אבות דר' נתן (פ"א מ"ד) מספרים לנו חז"ל, כי שיר השירים גנוז היה בראשונה, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותו. מזלו של שיר השירים היה, שבאותה שעה עדיין לא היה קיים פירוש זה שהבאנו לעיל בשם בעל המאמר, שאחרת בוודאי היו גונזים אותו ח"ו לעולמים!
איך אומרים? "קומנטארים מיותרים". דבר אחד ברור מעל כל ספק, כי מאמרים מהסוג המתואר יכולים באמת להופיע רק בתקופת עקבתא דמשיחא, ולכן אני כבר מבין מדוע הכתיר המחבר את מאמרו בשם "בעקבתא דמשיחא"...
