גם אנחנו משתדלים להקפיד על אוכל בריא בבית, ולא קונים ממתקים וחטיפים (אפילו במבה וביסקוויטים אין לנו באופן שוטף בבית…).
וזו באמת שאלה איך להתמודד עם מה שמגיע מבחוץ - כמה אפשר להגביל בלי שזה יגרום לילד לחפש דווקא יותר ממתקים.
אני לא חושבת שיש פה נוסחת פלא, אבל נראה שמה שעשינו עם הילדים שלנו כן עבד טוב. יש לי כבר ילדים גדולים יחסית (10, 7, 5) והם כן נהנים מממתקים שמקבלים לפעמים בחוץ, אבל ממש לא מרגישים חוסר בזה שלא קונים אותם הביתה, וגם לא אוכלים הרבה מתוק בבת אחת (אחרי פורים אנחנו מעבירים את הרוב לעבודה שלי, בהסכמתם לגמרי).
בגדול, הגישה שלי היא שמה שהכי קובע זה מה אנחנו מחליטים להכניס לבית מעצמנו. אם אני קונה ממתק, זה אחרת לגמרי מאשר משהו שקיבלנו מבחוץ, מבחינת המסר שזה מעביר לילדים.
אז בבית שלנו אנחנו בגדול לא קונים ממתקים. כן יש בדרך כלל בייגלה בבית. לטיולים של בית הספר אנחנו קונים להם חטיף או שניים לפי בחירתם, וקונים גם לילדים שבבית לכבוד המאורע. ולכבוד חגים או חוה"מ לפעמים קונים מעדן מיוחד (מילקי וכדו') ונקטר לסעודת חג.
אנחנו גם מכינים עוגות ועוגיות בבית (אני מפחיתה סוכר מהמתכונים, כי אנחנו באמת לא רגילים למתוק מידי. אם אני מכינה כמו במתכון - גם הילדים אומרים שזה מוגזם…), ואנחנו מגבילים את הכמות שאוכלים. לא עם כללים נוקשים, ואני כן לפעמים משחררת יותר, אבל זה לא חופשי לקחת כמה שרוצים.
ולכבוד שבת אני נותנת להם בכניסת שבת 'שקית ממתקים' - עם עוגיה שלי, קצת בייגלה, חמוציות/אוכמניות/אננס מיובשים (כל מה שיש בבית, מעט מכל אחד), קצת שוקולד צ'יפס, ואם יש ממתק שקיבלו בגן/בבית הספר, אז בדרך כלל הוא מצטרף גם (או ששומרים לקידוש בבוקר).
חוץ מזה יש בבית הרבה דיבור על כמה זה טוב לשמור על הגוף שלנו ולהכניס אליו דברים שעושים לו טוב.
יש הרבה פירות בבית, ולפעמים אנחנו קוראים להם בשמות של ממתקים, כמו למשל 'סוכריות ענבים'. ומדברים על איזה כיף שה' ברא לנו דברים מתוקים וטעימים שהם גם בריאים.
יצא לי גם לספר להם קצת על הגוף שלנו, על זה שיש לנו בגוף אינסולין שעוד לווסת את רמת הסוכר בדם, אבל כשמכניסים לגוף יותר מידי סוכר לאורך זמן, אז בסוף הגוף מתבלבל וזה נקרא סכרת, ואז יש התנהלות מיוחדת וצריך להיזהר הרבה יותר מסוכר (לבן שלי יש בכיתה ילד עם סכרת נעורים, אז דיברנו גם בהקשר הזה, אבל הרחבתי למה גם אנחנו צריכים לשמור על כמות הסוכר שאנחנו מכניסים לגוף).
ולגבי מה שמקבלים מבחוץ -
אני קודם כל מסתכלת על איך אני מתמודדת עם דברים שאני מקבלת בחוץ. כשאני נמצאת במקום שמגישים דברים שנראים לי מגרים, אבל לא הייתי קונה אותם לבית כי הם לא בריאים. האם אני דורשת מעצמי להתגבר? או שאני כן לוקחת קצת?
באופן אישי אני כן לוקחת. זה מגרה, זה טעים, ואני יודעת שפעם בהרבה זמן לאכול משהו כזה לא יגרום ליותר מידי נזק.
אז ככה אני גם מלמדת את הילדים שלי.
יש הרבה דברים שמגרים אותנו, שמגישים במקומות שאנחנו נמצאים בהם, או שנותנים לנו ואנחנו מביאים הביתה.
ואנחנו צריכים לבחור איך להתנהל איתם.
מצב אחד, אנחנו יודעים שזה לא בריא. ומצד שני, זה מגרה ונראה טעים. אז אפשר לבחור לטעום וליהנות, אבל גם לא להגזים.
לכן כשמקבלים כמות גדולה של ממתקים, או ממתקים שהם במיוחד לא בריאים (חמצוצים, טופי, סוכריות על מקל וכדו') אז טועמים רק טעימה קטנה, ואת השאר זורקים כדי לא להזיק לגוף שלנו (לפעמים אני נותנת במקום מה שזרקנו 'ממתק' שפחות מזיק לנו - שוקולד צ'יפס או חמוציות).
וגם אצלנו אני משחררת כשמדובר בסבא וסבתא.
כשנמצאים אצלם הילדים אוכלים יותר מתוקים.
ולפעמים הם גם מביאים לנו ממתקים הביתה, לפעמים בכמות שמבחינתי היא כן מוגזמת. השדרה שאני משתדלת להעביר לילדים זה שאנחנו שמחים שסבא וסבתא אוהבים אותנו כל כך רוצים לפנק אותנו. ואנחנו בוחרים כמה ומתי אנחנו אוכלים את הפינוקים שהם מביאים לנו. (לאחרונה הם הביאו לנו חבילה של המון וופלים, אז קבענו שנאכל אותם לכבוד שבת, וראינו שבגלל שזה כל כך הרבה זה יספיק לנו לכמה חודשים…).
וואו, יצא לי ארוך. מקווה שיועיל למישהי…
