אני למדתי כמה קורסים במכון פוע"ה, אז כן שמעתי מהרבנים שם על גישות בהלכה, וגם על הגישה שלהם בפסיקה. (וכן, אולי אני לא אובייקטיבית כל כך בגלל זה. אבל כותבת מתוך המידע שאני יודעת).
בגדול באמת יש גישות הלכתיות שונות, כמו שפירטת.
זה הרבה יותר מורכב מאיך שתיארת את הדברים. וצריך בעיני להיזהר עם תיאור של גישות בהלכה, שיש סיכוי גדול שיש פה נשים בפורום שהולכות על פיהן.
אני לא חושבת שיש רב שלא חשוב בעיניו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני כשאפשר. אבל כן יש דעות בפסיקת הלכה שנוטות יותר לאסור, מתוך פרשנות בדברי הפוסקים שלא מקבלת את הדעות המקלות.
בפשטות, כשלומדים את ההלכה מהמקור, באמת נראה שיותר טבעי לפסוק כדעת המחמירים. כל ההלכות של תחתון לבן בשבעה נקיים, ובדיקות בימי הפרישה וכו' - במקורות בפשטות זה ברור שכולן נועדו שלא נפספס מצב בו לאישה יש איזשהו דימום.
יש רבנים גדולים שכן פסקו שאפשר לעשות דברים שונים כדי להימנע מלהיאסר - 'לא לראות' את הדם שיוצא, או לראות אותו על משהו שלא מטמא, וכו', ואני גם סומכת על הגישות האלו בהלכה. אבל חשוב לכבד גם אם מי שפוסק להחמיר, בלי לתת לזה פרשנות ש'לא חשוב לרבנים כאלו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני'. ואני מעריכה מאוד את מי שהולכת על פי הפסיקה של הרב שלה, גם אם הוא פוסק לפי הדעות המחמירות, למרות שזה לפעמים קשה יותר…
(אני לא כותבת כביקורת על איך שאת ניסחת, אלא כנקודה לתשומת לב, וכדי לאזן את הדברים שכתבת).
ספציפית לגבי מכון פוע"ה - אני יודעת שהגישה שלהם היא בגדול ממש מתוך כוונה להתיר איפה שניתן.
הם כן הולכים בגישות המקלות יותר בדיני כתמים, מקלים שתחתונית (גם לבנה) לא מקבלת טומאה, ומדריכים ללכת איתה גם בשבעה נקיים למי שצריכה. הם מדריכים להמעיט בבדיקות בכל מצב של צורך. הם מדריכים לא לנגב מיד בשירותים אלא לחכות קצת קודם, כדי שהדם בניגוב לא יאסור (כי דם שרואים עם מתן שתן הוא כמו דם על עד מבחינה הלכתית, אבל אם היה זמן המתנה בין לבין אז זה כמו כתם שקל יותר להתיר).
הם לא מדריכים ללכת עם תחתונית כהה, כי לפי גישתם יותר נכון שאישה תדע מה קורה עם הגוף שלה. אם יש דימום לא מוסבר - לפעמים צריך לברר מבחינה רפואית, ולכן לא נכון שאישה לא תסתכל ותלך רק עם כהה. אבל הם מדריכים ללכת עם תחתונית שלא אוסרת, או לבנים צבעוניים כדי שלא להיאסר.
נכון שיש רבנים שמקילים יותר מהם במצבים מסויימים.
בהלכה יש מחלוקות. ורבני מכון פוע"ה פוסקים על פי מה שנראה להם נכון הלכתית. איפה שהם חולקים - הם פוסקים על פי מה שהם חושבים שנכון לפסוק.
אני רוצה להוסיף גם שיש כל מיני קולות בהלכה, שהן דעות דחוקות שקשה להסתמך עליהן, אבל במצבים דחוקים במיוחד אז כן סומכים עליהם.
אבל יש רבנים שהגישה שלהם היא להסתמך על קולות כאלו עם כל שאלה שמגיעה אליהם.
מישהי פעם שיתפה בפורום שהיא שאלה את הרב זכריה בן שלמה (שאני מאוד מכבדת ומעריכה, גם אם לא הולכת על פיו), ויצא שעל פי מה שהוא שאלה אותה הוא התיר לה לטבול באופן שהיה ברור שהוא מסתמך על הרבה קולות דחוקות מאוד. והיא כתבה שלא היה לה מתאים ללכת על פי הפסק הזה, כי היא הרגישה שהם לא במצב זוגי שמצריך לסמוך על קולות כאלו. אבל הרב לא שאל על המצב הזוגי, הוא השתמש בכל הקולות שהוא מכיר כדי להתיר אותם, בלי לדעת האם הם במצב שבאמת זקוקים לזה. אני בטוחה שלדברים שהוא אמר יש בסיס הלכתי, אבל זה לא היה נכון עבורם במצב שלהם להתיר עם כל הקולות האפשריות.
אז במכון פוע"ה מכירים גם קולות, ובמקרים מסויימים מסתמכים עליהם. אבל זה לא אוטומטי, אלא כתלות במצב. ואם לבני הזוג יש קושי מאוד גדול, חשוב לשתף ולפרט כדי שזה יעמוד מול עיני הרב כשהוא בוחר איך לפסוק. (ויש מצבים שהם לא יצירות גם אם המצב דחוק מאוד, כי לגישתם ההלכתית זה באמת אסור ואי אפשר להתיר).