קשה . בעל במילואים. רוצה להיטהר כמה שיותר מהר גם אם זה עם מלא שאלות.

לידה קודמת התייעצתי איתו והכל דרך הפלאפון והיה ממש נוח.

יהיו לי מלא שאלות.

אני עם בקושי דימום, ורק פעם באיזה יום יש טיפי.

האמת שניסיתי את מכון פועה ופשוט היו סקפטיים שאצליח להיטהר אחרי תקופה כזו. (לא ארוכה). ואני באמת חושבת שיש לי סיכוי. זה ממש לא דם זורם. גם כשיש זה כמות קטנה, בצבע חום.

לא רוצה סתם להתעכב..

ותודה לך מדברה כעדן.❤️

גם לפי מכון פועה לא מקבלים טומאה.

ובטח אם אין זרם וזה רק כתמים 

מה שכן- יש הנחיה לא לשים פדים בשבעה נקיים אלא דווקא תחתונית (למי שנוהג כך) כי הם בולעים את הדם ואי אפשר לשים לב אם היה כתם קטן או גדול כמה ואיך

הם בגישה מאד של שלילה. לפחות ככה אני חויתי אותם.

יש לנו רב  ששואלים אותו והכל בווצאפ ובצורה נוחה, אבל פעם אחת כן שאלתי אותם וממש הלכו לכיוון הפוך ושלילי.

לדוגמא, הוא אמר לי להיות עם תחתון שחור ולא להסתכל בשום אופן בשירותים, כדילא להיאסר מה"לראות".

הם אמרו לילשים לב שאין כלום ולהיות עם בהיר כדי שאם יההי אני יוכל לראות את זה....

זה גישה לגמרי שונה.

אבל דווקא מאוד נוטים לכיוון של להקל עם כתמים...

הם לא רוצים שיווצר מצב של אישה במחזור שלא רואה (בכוונה הקצנתי) אבל מצד שני מביאים הנחיה כמעט גורפת של תחתונית לבנה ב7 נקיים כדי שיהיה מצד אחד לבן בשביל המנהג ומצד שני זה לא מקבל טומאה ויש פה דיני כתמים...

בכייף אעביר לך את המספר לו באישי, הוא ממש בגישה חיובית. באמת.

ב"ה שינה לי את כל ההסתכלות.

(כמובן מה שכתבתי על שחור ולא להסתכל לא היה ב7 נקיים...)

אם זה מה שמרגיש לך נכון ,תסמכי על עצמך.

האמת שבעיני הכי טוב בענייני מראות למצוא רב שזמין פיזית אבל אם אין מישהו שאת מרגישה שמתאים לך אז באמת זה פתרון טוב כל עוד אפשרי לפסוק על פי תמונה (לפי התאור שלך נשמע שבהחלט אפשרי להיטהר במצב הזה אז ממש שווה לנסות)

נשמע שהם סקפטיים בעיקר כדי שנשים לא יתאכזבו אחכ.

אני הצלחתי כבר כמה לידות להיטהר מאוד מהר. בלידה הראשונה בליווי שלהם, ואחכ בליווי של הרב של בעלי.

אם אין דימום טרי אדום בוודאי שכדאי לנסות, ולקחת בחשבון שזה לא תמיד מצליח.

בהצלחה רבה.

לא מכלילה את כל המכון כמובן, תלוי את מי שואלים ומה ואיך

אבל הגישות כלפי טהרה אחרי לידה מובילות להחלטה אם להקל בתהליך ואיפה

ברור שאם הדימום נגמר ו7 נקיים יוצאים נקיים אז אין שום שאלה

השאלה היא כמה מחליטים להתגמש (בתוך ההלכה כמובן) בהתחשב בבלגן והכתמים שאחרי לידה

בלידה הראשונה שאלתי רב שליווה אותנו והוא אמר שבגלל שזה טבעי שזה ככה וכאילו נורמלי לא להיטהר לפני 6-8 שבועות אז אין מה להקל בצבעוני/תחתונית/פחות בדיקות

רק לוותר על מוך

כמובן שלקח לי הרבה זמן להיטהר והרבה אכזבות ותסכול...בלידה אחר כך לא חשבתי לשאול עד שהתחילו לי סיבוכים עם טהרה והבנתי שיש עוד אופציות וגישות ופסיקות

בלידה האחרונה אני כבר למדתי הרבה יותר וגם מלווה ברבנים אחרים שיותר פוסקים לפי הגישה שלנו וכן בחרתי להקל יותר (כמובן בליווי הלכתי) למרות שלא עבר ה"זמן" שכתוב בספר.

וסתם הערה כי כבר לא קשור לתגובה שלך אבל כן לשרשור -

אני בכוונה כתבתי שבחרתי ולא שפסקו לי. כי למרות שברור שהתייעצתי מבחינה הלכתית וקיבלתי תמיכה לגישה שלי עיקר ההחלטה מהי הגישה היא אצלי (כולל הבחירה עם מי להתיעץ ומה לשאול ואיך)

וזה התפיסה שלי בכללי לגבי הלכה והלכות טהרה בפרט-  האחריות היא שלי

הקב"ה הטיל את זה עלי והוא סומך עלי

הרבנים עוזרים לי ונותנים ייעוץ "מקצועי" (וחשוב ומוערך מאוד) אבל לא מחליטים בשבילי

זאת הדגשה חשובה מאוד מה שאמרת.

אבל בניסיון שלי איתם הם בעיקר מנסים להסביר שזה יכול לקחת זמן, אבל אחרי הבחירה שלי להתחיל בתהליך שבוע וחצי אחרי הלידה למרות שהיה נשמע להם הזוי, הם היו איתי לגמרי ונתנו ליווי מדהים, שגם הכווין אותי מה לשאול אם אפשר להקל בלידות אחר כך.

למשל על כתמים- אני לא יודעת אם זו פסיקה אישית או לא אבל כבר לפני החתונה הרב בורשטיין אמר לי ללכת עם תחתונית לבנה בשביל להיכנס לדיני כתמים מצד אחד אבל לא להפר את המנהג של לבן מצד שני. אם אני זוכרת נכון אחרי הלידה הראשונה (והיחידה שהתייעצתי איתם) הנחו אותי גם ללכת עם תחתון צבעוני.

וכן הנחו אותי להוריד מאוד במספר הבדיקות, למינימום האפשרי.

ובכל זאת הגישה הייתה שלא 'משתלם' לנסות להיטהר לפני שעובר לפחות חודש מהלידה.... והייתי כבר נקייה אחרי 3 שבועות בערך.

וזה אפילו לא בשביל יחסים.. יחסים אחרי לידה זה עניין אחר לגמרי ומורכב בעצמו. אבל להיות מותרים כשיש ניובורן זה הרבה יותר מזה. זה החיבוק, זה המגע שמעצמו ממוסס הרבה התנגדויות וכעסים והורמונים, וזה אפילו רק המסורבלות של לא להעביר את התינוק מיד ליד ולא להעביר ציוד מיד ליד ומיטה מחוברת שמאפשרת יותר עזרה בלילה וכו.....

אז כן יש את העניין לדעת שלנסות יש את המחיר שזה אולי לא יצליח עדיין

אבל גם ללא לנסות יש מחירים כבדים...

ולהיות עוד כמה ימים אסורים אחרי לידה עשה לנו אישית יותר נזק מאשר אם היינו מנסים ולא מצליחים.

הייתי אז מאוד טריה ולא ככ מבינה בנושא, היום אני יודעת על עצמנו אחרת... אבל כן מפריע לי שרבנים מחליטים ממה נתאכזב ומה יהיה לנו יותר קשה....

כל מי שהתעייצנו איתו אחרי הלידה (רב, מדריך חתנים של בעלי, והמדריכת קורס הכנה ללידה שלי) אמרו לנו לא לנסות להיטהר לפני 6 או 7 שבועות אחרי הלידה.

בנס לא הקשבנו להם. אחרי שבועיים וחצי ראיתי שאני נקיה לגמרי, עשיתי הפסק, ופחות מ4 שבועות אחרי הלידה, כבר טבלתי. עם 0 שאלות ועדים נקיים ויפיפיים.

והיה לי מאוד מאוד קשה כל יום של איסור אחרי הלידה..

אני מבינה מאיפה ההנחיה הזאת מגיעה, אם יש מישהי שבאמת לא יכולה עוד להיטהר, לפעמים עדיף לחכות עוד שבוע ולהימנע מכאבים לב של להאסר ביום השביעי וכו'....

אבל זה לא צריך להיות הוראה גורפת לכולם.

וממליצה לחזור אל הרב לומר לו בעדינות את הדברים.

אנחנו אמרנו לרב של בעלי שכבר מספר לידות שהצלחתי להיטהר בפחות מחודש, ושחבל שהוא מנחה לחכות 4-6 שבועות וכמה ימים נקיים לגמרי כי סתם מפספסים ימי טהרה.

הוא חזר אלינו אחרי תקופה ואמר שבזכות ההערה הזו התחיל להנחות לקחת בחשבון שיכול עוד לחזור הדימום אבל שכדאי לבדוק מתי שהאישה מרגישה שהיא נקיה ומסוגלת לזה, כי הוא באמת לא הכיר לפני סיטואציה שנשים טבלו כל כך מהר, כנראה בגלל שנשים לא ניסו.

אז אולי אם עוד אנשים יפנו לרבנים ויספרו שאפשר גם אחרת הגישה תשתנה.

כמובן שצריך לדעת שזה גם יכול לקחת יותר (אפילו לכיוון ה3 חודשים), וצריך לדעת שזה ניסיון שיכול להיות מבאס מאוד עם דימום באמצע שבעה נקיים, אבל מי שיכולה חבל על ימי הטהרה!

הבן שלי כבר בן חמש וחצי...

ולגמרי למדנו והתבגרנו מאז(וגם הרב שלנו מכיר יותר את הדקויות והצרכים שלנו אז יכול להיות שהוא מעצמו יגיד לנו אחרת הפעם)

משהו במיוחד מיקל

מלבד במוך דחוק שזה נראה לי ממש גורף (בגלל הרגישות של המקום)

כי כאילו זה נורמלי שיש כתמים בשלב הזה אז למה להקל?!

אני לא אומרת שזה נדיר הקלות אחרי לידה אבל יש גישות שונות וחשוב להבין עם מי מתייעצים ומה מתאים לנו

ומהשרשור נראה שאני ממש לא היחידה.

במיוחד אחרי לידה

הם נוטים לאסור, מהחוויה שלי.

אבל למה נסיון "טוב" זה נסיון שבהכרח נגמר בהתירו הכל? (יודעת שלא כתבת ככה, בכוונה מקצינה)

ברור שיש להם גישה אבל הגישה היא לא לאסור אלא גישה מסויימת בהלכה וזה בסדר גמור אם למישהי יש את הרב שלה והוא פוסק לה אחרת אבל הגישה שלהם היא גישה בהלכה... מודה שגם לי הם "לא עזרו" בזמן ההריון עם הדימומים שלי... פשוט הייתי חייבת לחכות נצח שהגוף שלי יפסיק לדמם... והיינו אסורים מלא בזמן ההריון. אבל אין לזה קשר למכון פוע"ה כי זה פשוט היה המציאות. דם מהרחם שאוסר...

מה שקשה לי האמת שאם מישהי פנתה לרב והוא נטה להיתרים זה נקרא שהוא "עוזר" ואם אמר לאסור זה נקרא שלא עוזר...

ההסתכלות שלי זה שהרבנים עוזרים לי לקיים את מצוות הטהרה. מה שאוסר זה הדם! הם מנסים לעזור להתיר כשזה לפי עולם דיני המראות שלמדו... (או נתינת קולות מסויימות לפי הסיטואציה)

ופה יש הבדלים בין הגישות השונות אבל בסוף מה שעוזר זה שיש רב, שיודע את ההלכה, ובקיא בה, ובעל נסיון, ועוזר לי לדעת מה ה' רוצה ממני בתהליך ההטהרות שכמובן כולנו (הנשים, הגברים, הרבנים וריבש"ע כמובן) רוצים בה....

יצא חפירה זה מופנה בכללי לכל מי שמתמשת בביטוי "עוזר" / "לא עוזר"

יש שתי גישות בנוגע להלכות טהרה באופן כללי.

1. הקב"ה רוצה שנהיה ביחד ולא רוצה שנהיה אסורים. ולכן אנחנו עושים הכל כדי לאפשר לנו להיות מותרים.

 כשאני אומרת אנחנו אני לא מתכוונת אני ובעלי. אני מתכוונת עם ישראל.

ולכן הרב שלנו נגיד ישאל את כל השאלות האופציונליות, שאולי ימצא פתח להתיר לנו. כי אולי הטישו היה ורוד.

 ואולי האדום על העד בדיקה הוא לא לגמרי אדום, ואם זה יותר נוטה לחום זה כן בסדר ואולי הכתם קטן מספיק

 או עוד מליון אופציות שאני לא יודעת כי אני לא פוסק טהרה.

 אבל הגישה הכללית היא בא נעשה הכל כדי שהם יהיו מותרים.

ומהגישה הזאת יוצא נגיד, שאם אני מניקה ואני עם גלולות, שיודעים שזה דבר שיכול לעורר כתמים מידי פעם, 

ואישה נאסרת רק אם היא ראתה כתם, מראש, ההוראה היא להיות תמיד עם תחתון שחור, וטישו שחור אם יש,

ולא להסתכל בשום אופן באסלה, כי אם תראי - תהיה שאלה. אולי היא לא באמת תאסור, אבל תהיה שאלה.

ולכן נמנעים מראש.

אפילו כשאמרתי לו שהיה כתם, ושלחתי לו והוא התיר מסיבה כלשהי, הוא אמר לי מעכשיו עד שאת מסיימת להניק רק כהה ולא לבדוק.. וכל מה שאמרתי פה...

הגישה השניה -

2. להיות עם דם ולא להיות אסורים זה עבירה חמורה מאד, ולכן נעשה הכל כדי לדעת אם אני אסורה.

ולכן כששואלים נגיד שראיתי כתם כלהו, גם אם הוא התיר אותו באופן ספציפי -

ההוראה להמשך היא להיות עם תחתון יחסית בהיר ולעקוב לראות שאין עוד כתם או משהו.

בצורה הזאת הסיכוי להיות מותרים עם גלולות הנקה הוא אפסי. לפחות מה שהיה לי.

ולכן-----

הגישה היא שרב שמתיר הוא טוב.

להתיר יותר קשה מלאסור. חד משמעית.

וידוע שרב שמצליח להתיר זה לא פשוט בכלל. בשום נושא.

כמו שהיה עם העגונות שרק הרב עובדיה יוסף הצליח להתיר אותן ולמצוא להן פתח. כי הוא היה מספיק גדול.

אני אומרת את זה רק כי יצא פה קצת אוירה של רב שמתיר הוא ספקני ואנחנו סומכים על היתרים.

לאו דווקא.

אציין רק שאצלי ברוך השם מליון פעמים, הרב שבעלי הולך איתו בכל הנושאים הוא אותו רב שגם סובר בגישה הראשונה שכתבתי פה.

זה לא שהלכתי לחפש את הרב המתיר.

למרות שאני מאמינה שאם הרב של בעלי היה אוסר הרבה הייתי מוצאת רב אחר.  רב גדול ושאני סומכת עליו, 

אבל לא הייתי עומדת בזה.. העיקר שיש דעה רבנית שאני סומכת עליה.

יצא ארוךךךך

הצלחה ענקית לכל המתמודדות עם זה עכשיו 💕💕💕

ומצד שני ברור שהם במחוייבות לוודא שזוג לא ביחד שאסורים אז יש להם הנחיה שאם יש כתמים לא נאסרים אבל לא לקיים יחסים כ24 ש'...

בקיצור...

הם אומרים שחשוב להיות מודעים למצב הגוף, ולשים לב אם כתם הופך לזרם, אבל הם בפירושששש לא אוסרים על זה.

וגם כשהם רואים את העד או הכתם פיזית הרבה יותר קל להם להתיר טלפונית. לי רב ממכון פועה התיר עד אדום, שאין סיכוי שבטלפון היינו מצליחים לתאר לו איזה אדום זה.

אני לא חושבת שהם ככ מחמירים, כמו שבאמת הנושא הזה הוא הרבה פחות לשאלות טלפוניות

אני למדתי כמה קורסים במכון פוע"ה, אז כן שמעתי מהרבנים שם על גישות בהלכה, וגם על הגישה שלהם בפסיקה. (וכן, אולי אני לא אובייקטיבית כל כך בגלל זה. אבל כותבת מתוך המידע שאני יודעת).

בגדול באמת יש גישות הלכתיות שונות, כמו שפירטת.

זה הרבה יותר מורכב מאיך שתיארת את הדברים. וצריך בעיני להיזהר עם תיאור של גישות בהלכה, שיש סיכוי גדול שיש פה נשים בפורום שהולכות על פיהן.

אני לא חושבת שיש רב שלא חשוב בעיניו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני כשאפשר. אבל כן יש דעות בפסיקת הלכה שנוטות יותר לאסור, מתוך פרשנות בדברי הפוסקים שלא מקבלת את הדעות המקלות.

בפשטות, כשלומדים את ההלכה מהמקור, באמת נראה שיותר טבעי לפסוק כדעת המחמירים. כל ההלכות של תחתון לבן בשבעה נקיים, ובדיקות בימי הפרישה וכו' - במקורות בפשטות זה ברור שכולן נועדו שלא נפספס מצב בו לאישה יש איזשהו דימום.

יש רבנים גדולים שכן פסקו שאפשר לעשות דברים שונים כדי להימנע מלהיאסר - 'לא לראות' את הדם שיוצא, או לראות אותו על משהו שלא מטמא, וכו', ואני גם סומכת על הגישות האלו בהלכה. אבל חשוב לכבד גם אם מי שפוסק להחמיר, בלי לתת לזה פרשנות ש'לא חשוב לרבנים כאלו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני'. ואני מעריכה מאוד את מי שהולכת על פי הפסיקה של הרב שלה, גם אם הוא פוסק לפי הדעות המחמירות, למרות שזה לפעמים קשה יותר…

(אני לא כותבת כביקורת על איך שאת ניסחת, אלא כנקודה לתשומת לב, וכדי לאזן את הדברים שכתבת).

ספציפית לגבי מכון פוע"ה - אני יודעת שהגישה שלהם היא בגדול ממש מתוך כוונה להתיר איפה שניתן.

הם כן הולכים בגישות המקלות יותר בדיני כתמים, מקלים שתחתונית (גם לבנה) לא מקבלת טומאה, ומדריכים ללכת איתה גם בשבעה נקיים למי שצריכה. הם מדריכים להמעיט בבדיקות בכל מצב של צורך. הם מדריכים לא לנגב מיד בשירותים אלא לחכות קצת קודם, כדי שהדם בניגוב לא יאסור (כי דם שרואים עם מתן שתן הוא כמו דם על עד מבחינה הלכתית, אבל אם היה זמן המתנה בין לבין אז זה כמו כתם שקל יותר להתיר).

הם לא מדריכים ללכת עם תחתונית כהה, כי לפי גישתם יותר נכון שאישה תדע מה קורה עם הגוף שלה. אם יש דימום לא מוסבר - לפעמים צריך לברר מבחינה רפואית, ולכן לא נכון שאישה לא תסתכל ותלך רק עם כהה. אבל הם מדריכים ללכת עם תחתונית שלא אוסרת, או לבנים צבעוניים כדי שלא להיאסר.

נכון שיש רבנים שמקילים יותר מהם במצבים מסויימים.

בהלכה יש מחלוקות. ורבני מכון פוע"ה פוסקים על פי מה שנראה להם נכון הלכתית. איפה שהם חולקים - הם פוסקים על פי מה שהם חושבים שנכון לפסוק.

אני רוצה להוסיף גם שיש כל מיני קולות בהלכה, שהן דעות דחוקות שקשה להסתמך עליהן, אבל במצבים דחוקים במיוחד אז כן סומכים עליהם.

אבל יש רבנים שהגישה שלהם היא להסתמך על קולות כאלו עם כל שאלה שמגיעה אליהם.

מישהי פעם שיתפה בפורום שהיא שאלה את הרב זכריה בן שלמה (שאני מאוד מכבדת ומעריכה, גם אם לא הולכת על פיו), ויצא שעל פי מה שהוא שאלה אותה הוא התיר לה לטבול באופן שהיה ברור שהוא מסתמך על הרבה קולות דחוקות מאוד. והיא כתבה שלא היה לה מתאים ללכת על פי הפסק הזה, כי היא הרגישה שהם לא במצב זוגי שמצריך לסמוך על קולות כאלו. אבל הרב לא שאל על המצב הזוגי, הוא השתמש בכל הקולות שהוא מכיר כדי להתיר אותם, בלי לדעת האם הם במצב שבאמת זקוקים לזה. אני בטוחה שלדברים שהוא אמר יש בסיס הלכתי, אבל זה לא היה נכון עבורם במצב שלהם להתיר עם כל הקולות האפשריות.

אז במכון פוע"ה מכירים גם קולות, ובמקרים מסויימים מסתמכים עליהם. אבל זה לא אוטומטי, אלא כתלות במצב. ואם לבני הזוג יש קושי מאוד גדול, חשוב לשתף ולפרט כדי שזה יעמוד מול עיני הרב כשהוא בוחר איך לפסוק. (ויש מצבים שהם לא יצירות גם אם המצב דחוק מאוד, כי לגישתם ההלכתית זה באמת אסור ואי אפשר להתיר).

לא כתבתי ספציפית על מכון פועה, יותר באופן כללי על ההסתכלות.

כמובן שאין לדברי שום הקשר או משהו הלכתי אז בשום אופן אל תסמכו על כמה מילים שלי בפורום...

תודה לך על הפירוט...

הרבה דגשים חשובים.

ואכן זה דבר גדול מאד להתיר בני זוג,

מכירה הרבה רבנים שכשלא יודעים להתיר עד שולחים לרב אחר שאולי יוכל..

וכן אני זוכרת שאמר לנו רב שזה תלוי במצבי הנפשי. ולא הצלחתי להחליט שמצבי הנפשי מצריך את ההקלה הזו... לא תמיד תמיד תמיד הנכון הוא להקל.

שלגמרי הוצאת את דברי מהקשרם

זה ככ ככ ככ לא מה שאמרתי

ואז תבין מה שאת איכשהו הבנת בצורה לא ברורה ממה שכתבתי. אז אני מוחה

זה ככ לא מה שאמרתי

לא מבינה איך הגעת לזה

לא אמרתי בכלל בכלל שרב טוב הוא רב שמתיר.

כתבתי שהיה לי ניסיון פחות טוב איתם. אני הרגשתי שהם לא מספיק קשובים למורכבות, לא מספיק רגישים לסיטואציה ומבינים את המקום שאני נמצאת בו, לא מספיק שואלים שאלות ומבררים את כל הפרטים. זה קשור גם לזה שבעיני הם נוטים לאסור.

ואני גם מאד מסכימה עם אומנר שזה ממש גדולה להתיר. הרבה יותר מאשר לאסור. צריך רב עם כתפיים הרבה הרבה יותר רחבות שמוכן לקחת על עצמו אחריות (ואני לא מדברת על 'סתם' רבנים שזורקים מלא מלא התרים בלי לבדוק. אני מדברת איתך על רבנים שמקדישים לזה את כל חייהם ומבררים עד הדיוק הכי קטן כדי להצליח להתיר במסגרת ההלכה לגמרי.)

שקורה שמישהי קוראת דברים בפורום ומבינה לא נכון... ואגב, אני קוראת את ההבהרה שלך, ואת מפרטת דברים *אחרת* מאיך שפירטת לפניכן.

וזה בסדר שאנחנו כותבות בעוד פירוט בהודעות שונות... אבל לקחת בחשבון שנשים יסיקו בצורה מסויימת... ועכשיו כשראית שלא הבנתי אותך טוב אפשר להאיר שזה לא מה שהתכוונת... לא באתי לתקוף חלילה, אלא לדון דיון פורה. באמת מלכתחילה הכוונה היתה להבין כי מאיך שכתבת בהודעה הראשונה הראשונה (כאן: אשמח לשמוע איזה רבנים מפנים להתייעץ עם הרב זכריה הבעת הסתייגות ולא היה נעים לי באופן אישי הסתייגות בלי פירוט מגוף שעושה לילות כימים בשביל עם ישראל... (ולא רק בעולם הטהרה אבל ספציפית בזה גם ממש מוסרים את הנפש...)

ומעולה שפירטת אח"כ על התחושה האישית מהנסיון שלך איתם... אבל כתבת בהתחלה די כהכללה וראיתי לנכון מצד האמת שכדאי לברר למה... וכמובן שהצטערתי באמת שהיתה לך נסיון לא מוצלח איתם 

ובאמת שלא התכוונתי להיכנס לזה

אני ככ בלי כוחות לבירבושים האלה

אז אני רק יגיד שאני חושבת שמותר להגיד שאני פחות ממליצה

גם אם זה גוף מדהים וחשוב

זה בכלל לא סותר

וגם אם אין לי כוחות לפרט, ראיתי לנכון לכתוב את החוויה שלי שבעיני במצבים מורכבים עדיף לפנות לרב אחר.

ושזה באמת אחד הדברים הקשים בפורום שדברים מובנים בצורה אחרת לגמרי

ודבר אחרון שברור לי שהתכוונת רק לטוב, זה בכלל לא קשור

ואני באמת מסיימת את זה פה כי אין לי כוחות♥️

שממש היססנו לנהוג על פי הפסיקה שלהם.

היה חשוב לי לכתוב ,כי הרבה פעמים מוציאים להם שם של "מחמירים", ואני נתקלתי במקרים הפוכים.

הרב שלמה זלמן אוירבך בנושא טהרת המשפחה...

אם זה עוזר לך

שזה אומר שהוא היה תלמיד שלו

ובאופן אישי יכוחה להעיד שבכמה פסיקות שפסק לי הוא ציטט ואמר שמסתמך על מה שלמד אצל הרב שלמה זלמן

(באופן כללי - הוא מרבה להסביר את הפסיקות שלו ועל סמך מי ואיזה פסיקה הוא פוסק, זה משהו שאני ממש מעריכה)

ב"ה יש הרבה תלמידי חכמים בקיאים בנושא חוץ מהרב זכריה בן שלמה וממכון פועה. אני מאוד מעריכה את מכון פועה, וגם יצא לנו להיעזר בהם, אבל כן חושבת שכדאי מאוד למצוא רב שמכיר אתכם ושאפשר להראות לו עדים פיזית, ולא רק שאלות טלפוניות. אנחנו קיבלנו המוווון היתרים רק מזה שהרב ראה את העד פיזית או שהרב הכיר אותנו ויכל לתת לנו היתר מסויים. להתיר עד לפי תיאור טלפוני זה הרבה פעמים הרבההה יותר מורכב.

מבינה שאולי קצת מסובך לכם, חושבת ששווה להתאמץ על זה. חושבת שזו מצווה שבאמת בילתי אפשרי לקיים אותה בלי רב צמוד לשאלות. בהצלחה גדולה!

אשתף שהיתה לנו בעיה גדולה בשנה הראשונה לנישואים,

היינו אסורים המוןןן בגלל מראות שלכאורה לא היה דרך להתיר (לא רוצה לפרט יותר מדי אבל משהו באמת קיצוני)

ואם לא היינו מראים כל פעם לאותו רב באופן עקבי

רב שהוא גם עם נסיון בתחום

הוא לא היה מחבר בין כל המראות, ולא מוצא לנו את הפתרון

(היתה בעיה פיזית שגרמה לכל המורכבות הזו ואנחנו בתור זוג נבוך ו'ירוק' לא הבנו עד כמה זה חריג, עד שהרב אמר)

רבנים, כמו גם בודקות הם לא רופאים

אבל יש להם נסיון נצבר

ולא פעם הם יכולים לזהות בשלב מוקדם דברים שאשה לא מודעת לחריגות של המצב שלה ולכן לא עולה עליהם.

ברור לי שאם היינו שולחים תמונה/פונים למכון כלשהו, ולא לרב ספציפי, לא היינו מבינים בכלל שיש פה בעיה ובטח לא היינו מגיעים למצב שאפשר לא להאסר מזה בכלל.

הקושי הוא מובן כי רב אחד לעולם ועד יהיה פחות זמין ממכון, אבל בעיני דוקא אחרי לידה/סיטואציות מורכבות שווה!

שמעתי כבר כמה סיפורים כאלו על נשים שהרב אמר לפי רצף של מראות לבדוק בעיה מסוימת/מצא פתח להתיר את המראה.

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

לק"י

הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.

אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.

חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.

אפשר אצבעות טוסט עם ממרח

אצבעות בטטה

ואז זה רך ומתפרק לו בפה

לק"י

אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.

אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.

לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.

הכי טוב לנסות ולראות איך הילד מסתדר.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש