קשה . בעל במילואים. רוצה להיטהר כמה שיותר מהר גם אם זה עם מלא שאלות.

לידה קודמת התייעצתי איתו והכל דרך הפלאפון והיה ממש נוח.

יהיו לי מלא שאלות.

אני עם בקושי דימום, ורק פעם באיזה יום יש טיפי.

האמת שניסיתי את מכון פועה ופשוט היו סקפטיים שאצליח להיטהר אחרי תקופה כזו. (לא ארוכה). ואני באמת חושבת שיש לי סיכוי. זה ממש לא דם זורם. גם כשיש זה כמות קטנה, בצבע חום.

לא רוצה סתם להתעכב..

ותודה לך מדברה כעדן.❤️

גם לפי מכון פועה לא מקבלים טומאה.

ובטח אם אין זרם וזה רק כתמים 

מה שכן- יש הנחיה לא לשים פדים בשבעה נקיים אלא דווקא תחתונית (למי שנוהג כך) כי הם בולעים את הדם ואי אפשר לשים לב אם היה כתם קטן או גדול כמה ואיך

הם בגישה מאד של שלילה. לפחות ככה אני חויתי אותם.

יש לנו רב  ששואלים אותו והכל בווצאפ ובצורה נוחה, אבל פעם אחת כן שאלתי אותם וממש הלכו לכיוון הפוך ושלילי.

לדוגמא, הוא אמר לי להיות עם תחתון שחור ולא להסתכל בשום אופן בשירותים, כדילא להיאסר מה"לראות".

הם אמרו לילשים לב שאין כלום ולהיות עם בהיר כדי שאם יההי אני יוכל לראות את זה....

זה גישה לגמרי שונה.

אבל דווקא מאוד נוטים לכיוון של להקל עם כתמים...

הם לא רוצים שיווצר מצב של אישה במחזור שלא רואה (בכוונה הקצנתי) אבל מצד שני מביאים הנחיה כמעט גורפת של תחתונית לבנה ב7 נקיים כדי שיהיה מצד אחד לבן בשביל המנהג ומצד שני זה לא מקבל טומאה ויש פה דיני כתמים...

בכייף אעביר לך את המספר לו באישי, הוא ממש בגישה חיובית. באמת.

ב"ה שינה לי את כל ההסתכלות.

(כמובן מה שכתבתי על שחור ולא להסתכל לא היה ב7 נקיים...)

אם זה מה שמרגיש לך נכון ,תסמכי על עצמך.

האמת שבעיני הכי טוב בענייני מראות למצוא רב שזמין פיזית אבל אם אין מישהו שאת מרגישה שמתאים לך אז באמת זה פתרון טוב כל עוד אפשרי לפסוק על פי תמונה (לפי התאור שלך נשמע שבהחלט אפשרי להיטהר במצב הזה אז ממש שווה לנסות)

נשמע שהם סקפטיים בעיקר כדי שנשים לא יתאכזבו אחכ.

אני הצלחתי כבר כמה לידות להיטהר מאוד מהר. בלידה הראשונה בליווי שלהם, ואחכ בליווי של הרב של בעלי.

אם אין דימום טרי אדום בוודאי שכדאי לנסות, ולקחת בחשבון שזה לא תמיד מצליח.

בהצלחה רבה.

לא מכלילה את כל המכון כמובן, תלוי את מי שואלים ומה ואיך

אבל הגישות כלפי טהרה אחרי לידה מובילות להחלטה אם להקל בתהליך ואיפה

ברור שאם הדימום נגמר ו7 נקיים יוצאים נקיים אז אין שום שאלה

השאלה היא כמה מחליטים להתגמש (בתוך ההלכה כמובן) בהתחשב בבלגן והכתמים שאחרי לידה

בלידה הראשונה שאלתי רב שליווה אותנו והוא אמר שבגלל שזה טבעי שזה ככה וכאילו נורמלי לא להיטהר לפני 6-8 שבועות אז אין מה להקל בצבעוני/תחתונית/פחות בדיקות

רק לוותר על מוך

כמובן שלקח לי הרבה זמן להיטהר והרבה אכזבות ותסכול...בלידה אחר כך לא חשבתי לשאול עד שהתחילו לי סיבוכים עם טהרה והבנתי שיש עוד אופציות וגישות ופסיקות

בלידה האחרונה אני כבר למדתי הרבה יותר וגם מלווה ברבנים אחרים שיותר פוסקים לפי הגישה שלנו וכן בחרתי להקל יותר (כמובן בליווי הלכתי) למרות שלא עבר ה"זמן" שכתוב בספר.

וסתם הערה כי כבר לא קשור לתגובה שלך אבל כן לשרשור -

אני בכוונה כתבתי שבחרתי ולא שפסקו לי. כי למרות שברור שהתייעצתי מבחינה הלכתית וקיבלתי תמיכה לגישה שלי עיקר ההחלטה מהי הגישה היא אצלי (כולל הבחירה עם מי להתיעץ ומה לשאול ואיך)

וזה התפיסה שלי בכללי לגבי הלכה והלכות טהרה בפרט-  האחריות היא שלי

הקב"ה הטיל את זה עלי והוא סומך עלי

הרבנים עוזרים לי ונותנים ייעוץ "מקצועי" (וחשוב ומוערך מאוד) אבל לא מחליטים בשבילי

זאת הדגשה חשובה מאוד מה שאמרת.

אבל בניסיון שלי איתם הם בעיקר מנסים להסביר שזה יכול לקחת זמן, אבל אחרי הבחירה שלי להתחיל בתהליך שבוע וחצי אחרי הלידה למרות שהיה נשמע להם הזוי, הם היו איתי לגמרי ונתנו ליווי מדהים, שגם הכווין אותי מה לשאול אם אפשר להקל בלידות אחר כך.

למשל על כתמים- אני לא יודעת אם זו פסיקה אישית או לא אבל כבר לפני החתונה הרב בורשטיין אמר לי ללכת עם תחתונית לבנה בשביל להיכנס לדיני כתמים מצד אחד אבל לא להפר את המנהג של לבן מצד שני. אם אני זוכרת נכון אחרי הלידה הראשונה (והיחידה שהתייעצתי איתם) הנחו אותי גם ללכת עם תחתון צבעוני.

וכן הנחו אותי להוריד מאוד במספר הבדיקות, למינימום האפשרי.

ובכל זאת הגישה הייתה שלא 'משתלם' לנסות להיטהר לפני שעובר לפחות חודש מהלידה.... והייתי כבר נקייה אחרי 3 שבועות בערך.

וזה אפילו לא בשביל יחסים.. יחסים אחרי לידה זה עניין אחר לגמרי ומורכב בעצמו. אבל להיות מותרים כשיש ניובורן זה הרבה יותר מזה. זה החיבוק, זה המגע שמעצמו ממוסס הרבה התנגדויות וכעסים והורמונים, וזה אפילו רק המסורבלות של לא להעביר את התינוק מיד ליד ולא להעביר ציוד מיד ליד ומיטה מחוברת שמאפשרת יותר עזרה בלילה וכו.....

אז כן יש את העניין לדעת שלנסות יש את המחיר שזה אולי לא יצליח עדיין

אבל גם ללא לנסות יש מחירים כבדים...

ולהיות עוד כמה ימים אסורים אחרי לידה עשה לנו אישית יותר נזק מאשר אם היינו מנסים ולא מצליחים.

הייתי אז מאוד טריה ולא ככ מבינה בנושא, היום אני יודעת על עצמנו אחרת... אבל כן מפריע לי שרבנים מחליטים ממה נתאכזב ומה יהיה לנו יותר קשה....

כל מי שהתעייצנו איתו אחרי הלידה (רב, מדריך חתנים של בעלי, והמדריכת קורס הכנה ללידה שלי) אמרו לנו לא לנסות להיטהר לפני 6 או 7 שבועות אחרי הלידה.

בנס לא הקשבנו להם. אחרי שבועיים וחצי ראיתי שאני נקיה לגמרי, עשיתי הפסק, ופחות מ4 שבועות אחרי הלידה, כבר טבלתי. עם 0 שאלות ועדים נקיים ויפיפיים.

והיה לי מאוד מאוד קשה כל יום של איסור אחרי הלידה..

אני מבינה מאיפה ההנחיה הזאת מגיעה, אם יש מישהי שבאמת לא יכולה עוד להיטהר, לפעמים עדיף לחכות עוד שבוע ולהימנע מכאבים לב של להאסר ביום השביעי וכו'....

אבל זה לא צריך להיות הוראה גורפת לכולם.

וממליצה לחזור אל הרב לומר לו בעדינות את הדברים.

אנחנו אמרנו לרב של בעלי שכבר מספר לידות שהצלחתי להיטהר בפחות מחודש, ושחבל שהוא מנחה לחכות 4-6 שבועות וכמה ימים נקיים לגמרי כי סתם מפספסים ימי טהרה.

הוא חזר אלינו אחרי תקופה ואמר שבזכות ההערה הזו התחיל להנחות לקחת בחשבון שיכול עוד לחזור הדימום אבל שכדאי לבדוק מתי שהאישה מרגישה שהיא נקיה ומסוגלת לזה, כי הוא באמת לא הכיר לפני סיטואציה שנשים טבלו כל כך מהר, כנראה בגלל שנשים לא ניסו.

אז אולי אם עוד אנשים יפנו לרבנים ויספרו שאפשר גם אחרת הגישה תשתנה.

כמובן שצריך לדעת שזה גם יכול לקחת יותר (אפילו לכיוון ה3 חודשים), וצריך לדעת שזה ניסיון שיכול להיות מבאס מאוד עם דימום באמצע שבעה נקיים, אבל מי שיכולה חבל על ימי הטהרה!

הבן שלי כבר בן חמש וחצי...

ולגמרי למדנו והתבגרנו מאז(וגם הרב שלנו מכיר יותר את הדקויות והצרכים שלנו אז יכול להיות שהוא מעצמו יגיד לנו אחרת הפעם)

משהו במיוחד מיקל

מלבד במוך דחוק שזה נראה לי ממש גורף (בגלל הרגישות של המקום)

כי כאילו זה נורמלי שיש כתמים בשלב הזה אז למה להקל?!

אני לא אומרת שזה נדיר הקלות אחרי לידה אבל יש גישות שונות וחשוב להבין עם מי מתייעצים ומה מתאים לנו

ומהשרשור נראה שאני ממש לא היחידה.

במיוחד אחרי לידה

הם נוטים לאסור, מהחוויה שלי.

אבל למה נסיון "טוב" זה נסיון שבהכרח נגמר בהתירו הכל? (יודעת שלא כתבת ככה, בכוונה מקצינה)

ברור שיש להם גישה אבל הגישה היא לא לאסור אלא גישה מסויימת בהלכה וזה בסדר גמור אם למישהי יש את הרב שלה והוא פוסק לה אחרת אבל הגישה שלהם היא גישה בהלכה... מודה שגם לי הם "לא עזרו" בזמן ההריון עם הדימומים שלי... פשוט הייתי חייבת לחכות נצח שהגוף שלי יפסיק לדמם... והיינו אסורים מלא בזמן ההריון. אבל אין לזה קשר למכון פוע"ה כי זה פשוט היה המציאות. דם מהרחם שאוסר...

מה שקשה לי האמת שאם מישהי פנתה לרב והוא נטה להיתרים זה נקרא שהוא "עוזר" ואם אמר לאסור זה נקרא שלא עוזר...

ההסתכלות שלי זה שהרבנים עוזרים לי לקיים את מצוות הטהרה. מה שאוסר זה הדם! הם מנסים לעזור להתיר כשזה לפי עולם דיני המראות שלמדו... (או נתינת קולות מסויימות לפי הסיטואציה)

ופה יש הבדלים בין הגישות השונות אבל בסוף מה שעוזר זה שיש רב, שיודע את ההלכה, ובקיא בה, ובעל נסיון, ועוזר לי לדעת מה ה' רוצה ממני בתהליך ההטהרות שכמובן כולנו (הנשים, הגברים, הרבנים וריבש"ע כמובן) רוצים בה....

יצא חפירה זה מופנה בכללי לכל מי שמתמשת בביטוי "עוזר" / "לא עוזר"

יש שתי גישות בנוגע להלכות טהרה באופן כללי.

1. הקב"ה רוצה שנהיה ביחד ולא רוצה שנהיה אסורים. ולכן אנחנו עושים הכל כדי לאפשר לנו להיות מותרים.

 כשאני אומרת אנחנו אני לא מתכוונת אני ובעלי. אני מתכוונת עם ישראל.

ולכן הרב שלנו נגיד ישאל את כל השאלות האופציונליות, שאולי ימצא פתח להתיר לנו. כי אולי הטישו היה ורוד.

 ואולי האדום על העד בדיקה הוא לא לגמרי אדום, ואם זה יותר נוטה לחום זה כן בסדר ואולי הכתם קטן מספיק

 או עוד מליון אופציות שאני לא יודעת כי אני לא פוסק טהרה.

 אבל הגישה הכללית היא בא נעשה הכל כדי שהם יהיו מותרים.

ומהגישה הזאת יוצא נגיד, שאם אני מניקה ואני עם גלולות, שיודעים שזה דבר שיכול לעורר כתמים מידי פעם, 

ואישה נאסרת רק אם היא ראתה כתם, מראש, ההוראה היא להיות תמיד עם תחתון שחור, וטישו שחור אם יש,

ולא להסתכל בשום אופן באסלה, כי אם תראי - תהיה שאלה. אולי היא לא באמת תאסור, אבל תהיה שאלה.

ולכן נמנעים מראש.

אפילו כשאמרתי לו שהיה כתם, ושלחתי לו והוא התיר מסיבה כלשהי, הוא אמר לי מעכשיו עד שאת מסיימת להניק רק כהה ולא לבדוק.. וכל מה שאמרתי פה...

הגישה השניה -

2. להיות עם דם ולא להיות אסורים זה עבירה חמורה מאד, ולכן נעשה הכל כדי לדעת אם אני אסורה.

ולכן כששואלים נגיד שראיתי כתם כלהו, גם אם הוא התיר אותו באופן ספציפי -

ההוראה להמשך היא להיות עם תחתון יחסית בהיר ולעקוב לראות שאין עוד כתם או משהו.

בצורה הזאת הסיכוי להיות מותרים עם גלולות הנקה הוא אפסי. לפחות מה שהיה לי.

ולכן-----

הגישה היא שרב שמתיר הוא טוב.

להתיר יותר קשה מלאסור. חד משמעית.

וידוע שרב שמצליח להתיר זה לא פשוט בכלל. בשום נושא.

כמו שהיה עם העגונות שרק הרב עובדיה יוסף הצליח להתיר אותן ולמצוא להן פתח. כי הוא היה מספיק גדול.

אני אומרת את זה רק כי יצא פה קצת אוירה של רב שמתיר הוא ספקני ואנחנו סומכים על היתרים.

לאו דווקא.

אציין רק שאצלי ברוך השם מליון פעמים, הרב שבעלי הולך איתו בכל הנושאים הוא אותו רב שגם סובר בגישה הראשונה שכתבתי פה.

זה לא שהלכתי לחפש את הרב המתיר.

למרות שאני מאמינה שאם הרב של בעלי היה אוסר הרבה הייתי מוצאת רב אחר.  רב גדול ושאני סומכת עליו, 

אבל לא הייתי עומדת בזה.. העיקר שיש דעה רבנית שאני סומכת עליה.

יצא ארוךךךך

הצלחה ענקית לכל המתמודדות עם זה עכשיו 💕💕💕

ומצד שני ברור שהם במחוייבות לוודא שזוג לא ביחד שאסורים אז יש להם הנחיה שאם יש כתמים לא נאסרים אבל לא לקיים יחסים כ24 ש'...

בקיצור...

הם אומרים שחשוב להיות מודעים למצב הגוף, ולשים לב אם כתם הופך לזרם, אבל הם בפירושששש לא אוסרים על זה.

וגם כשהם רואים את העד או הכתם פיזית הרבה יותר קל להם להתיר טלפונית. לי רב ממכון פועה התיר עד אדום, שאין סיכוי שבטלפון היינו מצליחים לתאר לו איזה אדום זה.

אני לא חושבת שהם ככ מחמירים, כמו שבאמת הנושא הזה הוא הרבה פחות לשאלות טלפוניות

אני למדתי כמה קורסים במכון פוע"ה, אז כן שמעתי מהרבנים שם על גישות בהלכה, וגם על הגישה שלהם בפסיקה. (וכן, אולי אני לא אובייקטיבית כל כך בגלל זה. אבל כותבת מתוך המידע שאני יודעת).

בגדול באמת יש גישות הלכתיות שונות, כמו שפירטת.

זה הרבה יותר מורכב מאיך שתיארת את הדברים. וצריך בעיני להיזהר עם תיאור של גישות בהלכה, שיש סיכוי גדול שיש פה נשים בפורום שהולכות על פיהן.

אני לא חושבת שיש רב שלא חשוב בעיניו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני כשאפשר. אבל כן יש דעות בפסיקת הלכה שנוטות יותר לאסור, מתוך פרשנות בדברי הפוסקים שלא מקבלת את הדעות המקלות.

בפשטות, כשלומדים את ההלכה מהמקור, באמת נראה שיותר טבעי לפסוק כדעת המחמירים. כל ההלכות של תחתון לבן בשבעה נקיים, ובדיקות בימי הפרישה וכו' - במקורות בפשטות זה ברור שכולן נועדו שלא נפספס מצב בו לאישה יש איזשהו דימום.

יש רבנים גדולים שכן פסקו שאפשר לעשות דברים שונים כדי להימנע מלהיאסר - 'לא לראות' את הדם שיוצא, או לראות אותו על משהו שלא מטמא, וכו', ואני גם סומכת על הגישות האלו בהלכה. אבל חשוב לכבד גם אם מי שפוסק להחמיר, בלי לתת לזה פרשנות ש'לא חשוב לרבנים כאלו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני'. ואני מעריכה מאוד את מי שהולכת על פי הפסיקה של הרב שלה, גם אם הוא פוסק לפי הדעות המחמירות, למרות שזה לפעמים קשה יותר…

(אני לא כותבת כביקורת על איך שאת ניסחת, אלא כנקודה לתשומת לב, וכדי לאזן את הדברים שכתבת).

ספציפית לגבי מכון פוע"ה - אני יודעת שהגישה שלהם היא בגדול ממש מתוך כוונה להתיר איפה שניתן.

הם כן הולכים בגישות המקלות יותר בדיני כתמים, מקלים שתחתונית (גם לבנה) לא מקבלת טומאה, ומדריכים ללכת איתה גם בשבעה נקיים למי שצריכה. הם מדריכים להמעיט בבדיקות בכל מצב של צורך. הם מדריכים לא לנגב מיד בשירותים אלא לחכות קצת קודם, כדי שהדם בניגוב לא יאסור (כי דם שרואים עם מתן שתן הוא כמו דם על עד מבחינה הלכתית, אבל אם היה זמן המתנה בין לבין אז זה כמו כתם שקל יותר להתיר).

הם לא מדריכים ללכת עם תחתונית כהה, כי לפי גישתם יותר נכון שאישה תדע מה קורה עם הגוף שלה. אם יש דימום לא מוסבר - לפעמים צריך לברר מבחינה רפואית, ולכן לא נכון שאישה לא תסתכל ותלך רק עם כהה. אבל הם מדריכים ללכת עם תחתונית שלא אוסרת, או לבנים צבעוניים כדי שלא להיאסר.

נכון שיש רבנים שמקילים יותר מהם במצבים מסויימים.

בהלכה יש מחלוקות. ורבני מכון פוע"ה פוסקים על פי מה שנראה להם נכון הלכתית. איפה שהם חולקים - הם פוסקים על פי מה שהם חושבים שנכון לפסוק.

אני רוצה להוסיף גם שיש כל מיני קולות בהלכה, שהן דעות דחוקות שקשה להסתמך עליהן, אבל במצבים דחוקים במיוחד אז כן סומכים עליהם.

אבל יש רבנים שהגישה שלהם היא להסתמך על קולות כאלו עם כל שאלה שמגיעה אליהם.

מישהי פעם שיתפה בפורום שהיא שאלה את הרב זכריה בן שלמה (שאני מאוד מכבדת ומעריכה, גם אם לא הולכת על פיו), ויצא שעל פי מה שהוא שאלה אותה הוא התיר לה לטבול באופן שהיה ברור שהוא מסתמך על הרבה קולות דחוקות מאוד. והיא כתבה שלא היה לה מתאים ללכת על פי הפסק הזה, כי היא הרגישה שהם לא במצב זוגי שמצריך לסמוך על קולות כאלו. אבל הרב לא שאל על המצב הזוגי, הוא השתמש בכל הקולות שהוא מכיר כדי להתיר אותם, בלי לדעת האם הם במצב שבאמת זקוקים לזה. אני בטוחה שלדברים שהוא אמר יש בסיס הלכתי, אבל זה לא היה נכון עבורם במצב שלהם להתיר עם כל הקולות האפשריות.

אז במכון פוע"ה מכירים גם קולות, ובמקרים מסויימים מסתמכים עליהם. אבל זה לא אוטומטי, אלא כתלות במצב. ואם לבני הזוג יש קושי מאוד גדול, חשוב לשתף ולפרט כדי שזה יעמוד מול עיני הרב כשהוא בוחר איך לפסוק. (ויש מצבים שהם לא יצירות גם אם המצב דחוק מאוד, כי לגישתם ההלכתית זה באמת אסור ואי אפשר להתיר).

לא כתבתי ספציפית על מכון פועה, יותר באופן כללי על ההסתכלות.

כמובן שאין לדברי שום הקשר או משהו הלכתי אז בשום אופן אל תסמכו על כמה מילים שלי בפורום...

תודה לך על הפירוט...

הרבה דגשים חשובים.

ואכן זה דבר גדול מאד להתיר בני זוג,

מכירה הרבה רבנים שכשלא יודעים להתיר עד שולחים לרב אחר שאולי יוכל..

וכן אני זוכרת שאמר לנו רב שזה תלוי במצבי הנפשי. ולא הצלחתי להחליט שמצבי הנפשי מצריך את ההקלה הזו... לא תמיד תמיד תמיד הנכון הוא להקל.

שלגמרי הוצאת את דברי מהקשרם

זה ככ ככ ככ לא מה שאמרתי

ואז תבין מה שאת איכשהו הבנת בצורה לא ברורה ממה שכתבתי. אז אני מוחה

זה ככ לא מה שאמרתי

לא מבינה איך הגעת לזה

לא אמרתי בכלל בכלל שרב טוב הוא רב שמתיר.

כתבתי שהיה לי ניסיון פחות טוב איתם. אני הרגשתי שהם לא מספיק קשובים למורכבות, לא מספיק רגישים לסיטואציה ומבינים את המקום שאני נמצאת בו, לא מספיק שואלים שאלות ומבררים את כל הפרטים. זה קשור גם לזה שבעיני הם נוטים לאסור.

ואני גם מאד מסכימה עם אומנר שזה ממש גדולה להתיר. הרבה יותר מאשר לאסור. צריך רב עם כתפיים הרבה הרבה יותר רחבות שמוכן לקחת על עצמו אחריות (ואני לא מדברת על 'סתם' רבנים שזורקים מלא מלא התרים בלי לבדוק. אני מדברת איתך על רבנים שמקדישים לזה את כל חייהם ומבררים עד הדיוק הכי קטן כדי להצליח להתיר במסגרת ההלכה לגמרי.)

שקורה שמישהי קוראת דברים בפורום ומבינה לא נכון... ואגב, אני קוראת את ההבהרה שלך, ואת מפרטת דברים *אחרת* מאיך שפירטת לפניכן.

וזה בסדר שאנחנו כותבות בעוד פירוט בהודעות שונות... אבל לקחת בחשבון שנשים יסיקו בצורה מסויימת... ועכשיו כשראית שלא הבנתי אותך טוב אפשר להאיר שזה לא מה שהתכוונת... לא באתי לתקוף חלילה, אלא לדון דיון פורה. באמת מלכתחילה הכוונה היתה להבין כי מאיך שכתבת בהודעה הראשונה הראשונה (כאן: אשמח לשמוע איזה רבנים מפנים להתייעץ עם הרב זכריה הבעת הסתייגות ולא היה נעים לי באופן אישי הסתייגות בלי פירוט מגוף שעושה לילות כימים בשביל עם ישראל... (ולא רק בעולם הטהרה אבל ספציפית בזה גם ממש מוסרים את הנפש...)

ומעולה שפירטת אח"כ על התחושה האישית מהנסיון שלך איתם... אבל כתבת בהתחלה די כהכללה וראיתי לנכון מצד האמת שכדאי לברר למה... וכמובן שהצטערתי באמת שהיתה לך נסיון לא מוצלח איתם 

ובאמת שלא התכוונתי להיכנס לזה

אני ככ בלי כוחות לבירבושים האלה

אז אני רק יגיד שאני חושבת שמותר להגיד שאני פחות ממליצה

גם אם זה גוף מדהים וחשוב

זה בכלל לא סותר

וגם אם אין לי כוחות לפרט, ראיתי לנכון לכתוב את החוויה שלי שבעיני במצבים מורכבים עדיף לפנות לרב אחר.

ושזה באמת אחד הדברים הקשים בפורום שדברים מובנים בצורה אחרת לגמרי

ודבר אחרון שברור לי שהתכוונת רק לטוב, זה בכלל לא קשור

ואני באמת מסיימת את זה פה כי אין לי כוחות♥️

שממש היססנו לנהוג על פי הפסיקה שלהם.

היה חשוב לי לכתוב ,כי הרבה פעמים מוציאים להם שם של "מחמירים", ואני נתקלתי במקרים הפוכים.

הרב שלמה זלמן אוירבך בנושא טהרת המשפחה...

אם זה עוזר לך

שזה אומר שהוא היה תלמיד שלו

ובאופן אישי יכוחה להעיד שבכמה פסיקות שפסק לי הוא ציטט ואמר שמסתמך על מה שלמד אצל הרב שלמה זלמן

(באופן כללי - הוא מרבה להסביר את הפסיקות שלו ועל סמך מי ואיזה פסיקה הוא פוסק, זה משהו שאני ממש מעריכה)

ב"ה יש הרבה תלמידי חכמים בקיאים בנושא חוץ מהרב זכריה בן שלמה וממכון פועה. אני מאוד מעריכה את מכון פועה, וגם יצא לנו להיעזר בהם, אבל כן חושבת שכדאי מאוד למצוא רב שמכיר אתכם ושאפשר להראות לו עדים פיזית, ולא רק שאלות טלפוניות. אנחנו קיבלנו המוווון היתרים רק מזה שהרב ראה את העד פיזית או שהרב הכיר אותנו ויכל לתת לנו היתר מסויים. להתיר עד לפי תיאור טלפוני זה הרבה פעמים הרבההה יותר מורכב.

מבינה שאולי קצת מסובך לכם, חושבת ששווה להתאמץ על זה. חושבת שזו מצווה שבאמת בילתי אפשרי לקיים אותה בלי רב צמוד לשאלות. בהצלחה גדולה!

אשתף שהיתה לנו בעיה גדולה בשנה הראשונה לנישואים,

היינו אסורים המוןןן בגלל מראות שלכאורה לא היה דרך להתיר (לא רוצה לפרט יותר מדי אבל משהו באמת קיצוני)

ואם לא היינו מראים כל פעם לאותו רב באופן עקבי

רב שהוא גם עם נסיון בתחום

הוא לא היה מחבר בין כל המראות, ולא מוצא לנו את הפתרון

(היתה בעיה פיזית שגרמה לכל המורכבות הזו ואנחנו בתור זוג נבוך ו'ירוק' לא הבנו עד כמה זה חריג, עד שהרב אמר)

רבנים, כמו גם בודקות הם לא רופאים

אבל יש להם נסיון נצבר

ולא פעם הם יכולים לזהות בשלב מוקדם דברים שאשה לא מודעת לחריגות של המצב שלה ולכן לא עולה עליהם.

ברור לי שאם היינו שולחים תמונה/פונים למכון כלשהו, ולא לרב ספציפי, לא היינו מבינים בכלל שיש פה בעיה ובטח לא היינו מגיעים למצב שאפשר לא להאסר מזה בכלל.

הקושי הוא מובן כי רב אחד לעולם ועד יהיה פחות זמין ממכון, אבל בעיני דוקא אחרי לידה/סיטואציות מורכבות שווה!

שמעתי כבר כמה סיפורים כאלו על נשים שהרב אמר לפי רצף של מראות לבדוק בעיה מסוימת/מצא פתח להתיר את המראה.

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים

והערכה עצומה!

פרימולוט נור בהחלט יכול לגרום לכתמים כשהרירית בעצם אומרת "הי אני פה כבר יותר מדי זמן.. הגיע הזמן להתפרק". בהתייעצות עם רב אפשר לנסות להמשיך עוד כמה ימים כך שתהיו מותרים לליל הסדר.

ומהניסיון האישי שלי (השתמשתי בו פעם אחת ויחידה גם במסגרת המילואים) הפרימולט הוא זה שמקשה עלייך רגשית וכתוצאה מכך גם פיזית 🩷🩷🩷

לכאורה מבחינה רפואית הנגזרת הסינטטית של הפרוגרסטרון (שזה מה שיש בפרימולוט) לא אמורה לגרום לתופעות לוואי אבל לי הוא היה זוועתי והבנתי מעוד כמה שככה.

וזה קשה כי את לא יכולה לברוח מהעולם ולחזור עוד שבוע כי יש דד ליין של פסח, ואפילו לדאוג לרווחה האישית שלך אין לך הרבה זמן..

אבל עכשיו כשאת יודעת שזה זה אולי תוכלי קצת יותר להתנהל בהתאם ואולי אפילו להיות סבלנית יותר עם עצמך ועם הילדים כי יש פה גורם חיצוני שגורם לך להיות עצבנית.

וגם אצלי הוא האריך את המחזור רק בשבוע לפני שהתחילו כתמים..

פרימולוט לא מחזיק נצח והגיוני שאחרי שבועיים מתחילים כתמים.

כותבת לך נטו מניסיון אישי בכלל לא עצה רפואית- אני הייתי ממשיכה כמה שאפשר כל עוד זה לא אוסר.

קרה לי שהיו כתמים והמשכתי פירמולוט וזה החזיק גם עוד שבועיים עם כתמים שבאים והולכים.

לקחת בחשבון שזה יכול להתפתח לכל הכיוונים ולהתפלל חזק שזה יחזיק לך..

בתור השתדלות שווה להקפיד על השעות אם כי אצלי לא ראיתי שזה משפיע אז אל תאכלי את עצמך על איחורים..  קורה.

אגב שימי לב שהוא גם עושה מצב רוח אז זה יכול להגביר את האפקט של התקופה

אני לא יודעת ממתי את מרגישה שאת קורסת

אבל לי הפרימולוטנור היה זוועה מבחינה נפשית, גרם לי להתחרפן

זה לא אומר עכשיו להפסיק, במצב הנוכחי הגיוני שנכון למשוך עוד כמה ימים עד ליל הסדר

אבל המודעות לזה יכולה לעזור..

בהצלחה! וחיבוק

בס"ד
 

חיבוק ענק!

ותודה על כל-כל-כל-כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!

את אלופת עולם שתמיד הסתדרת עד עכשיו.

גם כשזה היה להסתדר מצוין

וגם כשזה היה להסתדר קצת פחות.

למרות *כל* הקשיים הטכניים והנפשיים!!!
 

והכי הגיוני שמתישהו אי אפשר להמשיך להחזיק את כל ככה.

המאמצים האדירים של עכשיו

- בתקופה של האינטנסיביות של פורים ופסח

של מלחמה, התראות, אזעקות, טילים וחדשות -

מצטרפים למאמצים האדירים של השנתיים וחצי האחרונות!

שמצטרפים למאמצים האידירים של כח המילואים הארוכים והרבים מלפני המלחמה.

את מחזיקה כל-כך הרבה כבר כך-כל הרבה שנים!!!

ובשנתיים וחצי האחרונות נשמע שעם כל הסבבים וכל הטלטלות שעברנו כעם, בקושי הייתה לך הזדמנות להסדיר נשימה, אם בכלל.
 

כמו שאת כותבת בעצמך: אין לך אוויר.

זה קשה בטירוף.  

האם יוצא לך לספר לסביבה שלך שהפעם את טובעת?

לא צריך לכולם כמובן. אבל כן לענות את האמת אם שואלים אותך. או פשוט לכתוב משהו בקבוצה של הנשים של החיילים של בעלך? או לשלוח הודעה לחברה?

אפשר אפילו להמשיך לחזק אחרות, אם זה עושה לך טוב, אם את אדם כזה, ובו בזמן לפרוק לאחרות גם ממה שעל ליבך.
 

הלוואי ויש לך את אפשרות הזאת להביע לעולם סביבך שאת בזמן של קושי כרגע. ועוד יותר הלוואי שה' ישלח לך את השליחים שאת צריכה כדי שתצליחי להגיע בבטחה לתחנה הבאה, כמה שיותר עטופה ומחובקת, כמו שאת זקוקה כרגע ❤️
 

לגבי הילדים, זה אחד המחירים הכי קשים של המילואים.

הבת שלי אמרה לי לפני יומיים תוך חיבוק של לילה טוב "אמא אני מתה עלייך. אני ככ אוהבת אותך. גם כשאת פוגעת בי". חץ בלב. באמת אני (לא רק, אבל גם) קצרה וצועקת ולא פנויה וזה פוגע, אין מה להגיד. ועדיין לשמוע את הקטנה המדויקת הזאת, זה פולח את הלב.
 

אנונימית לביאה, גיבורה ומדהימה שאת,

אני נושאת תפילה עכשיו

ממש עוצרת ואומרת לזכותך פרק תהילים

שהקב"ה הטוב ישלח לך את העזרה, החיבוק והתמיכה שאת צריכה כרגע,

שהוא ישמור על האיש היקר שלך,

על הילדים שלכם,

עלייך

בתוך כל עם ישראל,

שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזאת

ושהשמחה, הסיפוק הכוחות ותחושת המשמעות יחזרו לליבך.

שתזכו למנוחה, והמון,

לנחת, והמון,

לקשר קרוב בין כל בני הבית,

לאהבה חזקה לעין שיעור ממה שהיה עד עכשיו

ושיהיה לכם רק טוב ומתוק בחיים.

ושתזכו לפסח מדהים,

לכמה שיותר ימי חופשה מהצבא,

לסדר מרומם,

ול-100% זמן של טהרה.
 

מלא מלא מלא כוחות אהובה.

נב: אני לא יודעת לגבי הפרימולוט...

עד עכשיו היה קשה אבל אפשרי

עכשיו קשה ברמה לא רגילה בכלללללל קשה מדייי

חיבוק ענק

אנחנו חלק משו הסטורי

אנחנו מלכות העולם!!!!!!

ובוכה ביחד איתך. אני עוברת את התקופה הזו עם מילואים פחות קשוחים משלך ועדיין זה קשה קשה קשה. השילוב של אין מסגרות+ ערב פסח+ מילואים הוא משהו מיוחד, לא מוצאת תיאור נורמלי לדבר הזה.

לגבי הפרימולט אני לא מספיק מבינה, אבל ממה שאני מכירה לא תמיד אפשר למשוך איתו המון זמן... הלוואי שתצליחי ויהיה לך רק טוב!! ותזכרי שאת נכנסת לספרי ההסטוריה כמי שפעלה עם א-ל באחת השותפויות הכי משמעותית שיש!  

(ועוד הארה אישית שקחי רק אם היא מתאימה לך: אני מעדיפה שלא לנסות לשלוט על זמני הטהרה כי מרגישה שזה מכניס למין לופ שקשה לצאת ממנו, החשבון מתי אני "מסכימה" להאסר וכו' מה גם שלא תמיד זה עובד. מעדיפה לזרום עם הטבע והתפילות. מסייגת שלא התמודדתי עם סוגיות קצה ברמה שלך, והיציאות של בעלי יותר טובות, אבל עדיין מאמינה שלפעמים עדיף לשחרר. בסיטואציה שאת נמצאת עכשיו לא יודעת מה נכון לעשות, שווה לדעתי להתייעץ עם רופא, עדיף יר"ש... בהצלחה! )

תודה

תודה

תודה!!!

@אנונימית בהו"ל 

@שלומית. 

@112233445566 

@קמה ש. 

וכולן!!!!!!!

רק רוצה לכתוב לך מלא מלא הערכה 

כמו שאמרו לפני הפרימולט יכול להיות מאדדד קשור למצב רוח!

אבל אני רציתי להגיד שזה ממש ממש הגיוני לקרוס כבר.

תקשיבי, אני מרגישה גם על עצמי וגם כל מי שרואה סביבי

הסבב הזה עבר כל גבול אפשרי

השילוב שהם הוקפצו בצו 8 בלי התראה מראש

של האזעקות והריצות למרחבים מוגנים לבד עם ילדים

של החוסר שגרה הטוטאלי וחוסר במסגרות

ושל פורים-פסח!! לבד!! שזה חגים קשיםםםם לעשות לבד!

והמזג אוויר ההזוי הזה גם מוסיף קושי טכני ורגשי

הוא פשוט לא אפשרי!!! לא אפשרי!!! באמת שזה איזה שילוב שיוצר את הסבב הכי קשה בפער אולי חוץ ממיד אחרי ה7/10... שומעת את זה סביבי מכל מקום מנשות מגויסים

כל החזקות והמחזיקות כבר לא יכולות

זה באמת באמת באמת הגיוני ואת בחברה טובה♥️

מזדהה מאד, אצלינו גם היציאות כרגע קשות מאד ולא אפרט כי אאוטינג אבל אין יותר מבינה ממני! סבב אכזרי😬

וגם מצטרפת לקושי שהטהרה מוסיפה, אני עכשיו מרגישה שהווסת מגיעה וככ מקווה שאני טועהההה

למה לא התראינו שבועיים כמעט והוא אמור לצאת לליל הסדר ואני מתה!!!!! אם נהיה אסורים ואז הוא יסע שוב למלא זמן

מתה!!

קיצור חיבוקים גדולים והזדהות

ומלא נרמול!!!!

את נורמלית, הכל נורמלי חוץ מהמציאות!

אנחנו באמת גיבורות♥️

ואותי לפעמים מחזק לחשוב שבטוח גם נשות מצרים קרסו

ובכו מלא בלילה

וביום

וצעקו על הילדים

ואיבדו את זה!

ובזכותן באה גאולת מצרים!

ובעז"ה גם בזכותינו תבוא הגאולה השלימה והניצחון המוחלט! למרות ובגלל שאנחנו גם קורסות ומאבדות את זה♥️

חיבוק שוב!!!! הלואי שהכל יסתדר💓🙏

ולא מצליחה לדון לכף זכות

בא לי להתפוצץ על חמותי

בכללי יש אצלה מלא מלא אפליות

בדרך כלל אין נושאים לא מדוברים. זאת אומרת אם היה קורה משהו כזה כנראה בעלי היה שואל את הוריו או את אחיו מה קורה.

אולי תשאלו?

ולי בתור כלה לא נעים לשאול

למרות שאני בוערת

ואני יודעת ששום מילת נחמה שיכתבו לך פה לא תעזור... מניסיון.
אין צער גדול מזה (כלומר יש, אבל כשעוברים אפליה זה נראה שזה הצער הגדול ביותר הקיים עלי אדמות)
אני ברגעים הללו מתנחמת עם עצתמי ומשננת לעצמי לזכור כיצד לא להתנהג עם כלותיי וילדיי בע"ה בזמנו ובעתו.
את יכולה להתעלות בכך שתחשבי לעצמך איזו חמות (מדהימה) את תהיא בע"ה בבריאות.

זה בהחלט מחזק

אבל מפחדת מעצמי ומהתגובות שלי

לא אוהבת להתחיל כך חג

אפליות גורמות לי לכעוס ובעיקר להעלב כל כך. התחושה הזו קשה לי מאוד..

שואלת בכנות-למה בכל זאת להגיע?

שואלת כי אצלי אפליות יוצרות צורך בריחוק. מרגישה שצריכה להצטנן וצריכה להרגיש שרוצים אותנו. היה מכעיס אותי לבוא בכזה מצב ועוד להיות אסירת תודה על האירוח. אבל מאמינה ומבינה שיש שיגיבו אחרת..

אבל יש פלוס גדול בלהיות בדירה לבד- יש יותר פרטיות. ונראה לי שזה עדיף לכם...

ולאח של בעלי ממש ממש לא חסר כסף...

ב"ה גם אנחנו בסדר עם זה יחסית,אבל ברור שהיינו מעדיפים לא להוציא

הוצאה כזו עכשיו 

שקונה לה בכל חג מתנה יקרה ממש

אף כלה לא מביאה בחיים מתנה....אולי תמונה של הילדים....

עכשיו קנינו לה מתנה הכי יקרה שאי פעם קנינו ואני כועסת על עצמי

שקניתי

להורים שלי אני לא קונה כאלה מתנות

מתנות יקרות?

אל תכנסי ללופ של ריצוי ונסיון למצוא חן. זה עלול רק להגביר את התסכול שלך מכל ההתנהלות שלה.

תעשי רק מה שבאמת מתאים לך 

אבל כשמקבלים סטירה פתאום פחות בא לתת...

אולי אני מגזימה וזה לא כזה נורא?

כרגע זה מעליב אותי

גם את בעלי רק שכל מה שההורים שלו אומרים-קדוש

מוצאת שלפעמים זה מקל שלפחות הבעל מזדהה או ''מסכים'' עם חוסר הוגנות..

שולחת חיבוק ושתדעי שאתם ראויים והבעיה כנראה אצל חמותך..

(ולגבי המתנה- לא יודעת אם נכון לתת. נסי לא להגדיל את התסכולים אצלך)

אבל אף פעם אין יחס שווה בדיוק בין אחים.

גם את לילדים שלך לא תצליחי לתת יחס שווה בדיוק, לכל אחד הצורך הוא שונה.

אצלנו במשפחה לחלק עוזרים עם הילדים, לחלק עוזרים כלכלית, לחלקם ההורים מצידם מתקשרים יותר, לחלק מתלוננים יותר, כל אחד והקשר שלו עם ההורים.

אני לא נעזרת באף אחד מהדברים אבל לא מרגישה מקופחת כי מכירה קצת על מה זה יושב מאחורי הקלעים - בעיקר בפן הנפשי של אמא שלי ואשמה שהיא מרגישה לאחים מסוימים.

את כלה ולא אחות, אולי את לא יודעת לגמרי את הדינמיקה מאחורי הקלעים.

אם יש לכם יותר ילדים - זה גם שיקול משמעותי, יש גיל שילדים ורעש ממש מכבידים על ההורים, יש ילדים רועשים יותר שלמארחים קשה להתמודד איתם,

אצלנו יש אחים שלא ישנים לעולם אצל ההורים ממספר ילדים מסוים (ויש מקום).

בגדול לא הייתי בכלל מתעסקת בזה, באמת, אני מגיעה לחמתי או לאמא שלי בעיקר בשביל לשמור על הקשר שלי ושל הילדים איתם.

לא מצפה לכלום מהם מעבר לאירוח שגם בו עוזרת המון.

אם נעים לך שם בכללי ואין אווירה עוינת כלפיך וחוסר כבוד חוץ מעניין השינה, באמת שהייתי משחררת.

אז כן. היחס לא שווה

ואז?

בעיני - ההנחת יסוד זלך שהיחס צריך להיות שווה היא הבעיה

ואז את מתבאסת

נעלבת

ובסוף את מפסידה

תראי את הקשר שלכם עם ההורים כמעגל סגור,

לאח אין חלק במעגל הזה

(ולכם אין חלק בקשר שלו עם ההורים)

עכשיו תשאלי את עצמך

האם שווה לי לשלם על דירה וללכת אליהם או לא?

בלי הסכות דעת

או השוואות

תאמיני לי שיהיה לך יותר שלווה 

להזמנה בתנאי אירוח בדירה

במקומך הייתי מביאה מתנה פחות יקרה אם זה עושה לך רע

או שפשוט תוציא את האיכסה ועדיין תתני אותה מתוך הבנה שהיא זו היא (אפליות/ אירוח בדירה/ שיקולים שאת לא מבינה) ואת זו את (נח לך להגיע בכל זאת, קשה לך לתת מתנה זולה)

♥️

אני רק פורקת כאן

בפועל אני את החיוך שלי אחייך ואשאר הכלה המושלמת עבורם.

זו שתמיד אפשר לפנות אליה בכל בעיה,שאפשר לבקש כסף או הלוואה

וגם זו שנותנת את המתנות הכי שוות לחמות.גם לגיסות לפעמים בערבי חג.

וזו שהכי נוח לא להביא לה מתנה ללידה,כי היא לא תגיד כלום.

כבר כתבתי כאן,שאם הייתן יודעות את התמונה המלאה,הייתן כנראה מתפוצצות איתי

אז אני מרשה לעצמי לפרוק למרות ועל אף שאתן לא מכירות את כל הסיפור.

בכל אופן תודה על התגובות,זה תמיד מחמם את הלב שאתן קוראות

וגורמות לי להיות הרבה פחות עצבנית.

ואני חושבת שאפליה זה דבר דוחה.לא משנה באיזה מצב.

לפחות לא לעשות את זה כל כך בחוסר טאקט. זה הכל

תרשי לעצמך, ברור

גם אם לא היה מעבר כלום זו סיטואציה שיכולה לכווץ וללכת איתך קדימה, אפילו שאת מגיעה בכל זאת בתנאים שהציבו לך, ועוד עם חוסר טקט🙄

ויפה מאוד שאת משקיעה במתנה עדיין ולמרות

לגבי הבגדים אין מצב ששמת נוזל רצפה..

לדעתי..

את יכולה אם את מתלבטת לעשות לזה כביסה חוזרת.. אם זה עדיין במכונה..  אם לא, תריחי ואם יש ריח רגיצ הכל טוב...

ומזל טובבבבבבבבבב!!!! מרגשששששש

ה' תודה שלא עשית אותי איסטניסטית זה נראה לי כל כך קשה:o

נראה לי שריח זה מדד ודאי

ולכי לישון!!

ותחזיקי כשהגב שלה נשען על הבטן שלך והברכיים מקופלות פנימה לכיוון הבטן

מעל כיור/אסלה כמובן...

וחכי לשפריץ

אם זה ממש מטריד אותך, את יכולה להפעיל שוב את המכונה.

אבל אם אחרים אומרים שיש ריח של כביסה, הייתי מסתפקת בזה.

לא רואה בעיה להניח בגדים על המיטה שלך אחרי שישבת עליה.

אני מניחה שאת גם מרימה את התינוקת אחרי שישבת בחוץ, ולא נכנסת להתקלח לפני.

אני צריכה לצאת יותר לתת לראש שלי להיות בעוד מקומות... 

בגדים שלה אחרי שישבת על המיטה?

ואת מפחדת שזה מלוכלך????

טבלת בבוץ לפני כן?

למה שזה לא יהיה נקי??

לגבי הכביסה מן הסתם החומר רצפה לא עומד על המכונת כביסה. ולגבי הנחת הבגדים על המיטה זה יותר מבסדר, תינוקות אכן יותר רגישים ממבוגרים אבל לא עד כדי כך.

ביקשת שנעזור לך לדעת בוודאות שבסדר ולדעת כל מי שענתה לך הכל בסדר.

אני רוצה להוסיף בעדינות עוד משהו. כותבת לך מהלב ומחוויה אישית.

אחרי לידה הכל יותר רגיש, והדאגה לתינוקת היא בראש מעינייך. לפעמים יולדת נכנסת לדאגנות יתר ודואגת מדברים שבשגרה לא מדאיגים או פחות מדאיגים אותה.

הייתי שם עם חרדות ומחשבות שלא נגמרות, אם התנהלתי בסדר, אם בטוח לא הזקתי, אם אולי יש בעיה בריאותית אצל התינוק שאני מפספסת. זה יכול לעבור לבד והזמן (והשעות שינה!!) הרבה פעמים עושה את שלו.

אם את מרגישה שאת כל הזמן מוצפת בדאגות, או שיש דאגות שיושבות לך חזק מידי במחשבות, ממליצה לשתף גם בעולם האמיתי, אפשר להתחיל מאחות טיפת חלב.

לק"י
 

ואז מנקים שולחן וכסאות. שיש וכיורים.

את התנור והכיריים ניקיתי, אבל אנחנו לא מכשירים אותם. ככה שאפשר להשתמש בהם, ומה שמתלכלך לנקות עם מגבון או משהו קליל.

קונים גם אוכל מוכן. גם כדי להקל עלינו ולפנות עוד זמן לנקיונות.

לק"י

צהריים וערב לאכול בחוץ או רק ערב.

ואז לנקות לפני.

אני מתכננת לבשל חמץ עד מחר. לסיים חבילת פסטה אחרונה.

ביום שני להכשיר את המטבח, ואז כבר לא לבשל חמץ, וגם לא בכלי חמץ.

יש לנו עוד כמה מנות של נודלס, שאני יכולה להכין גם אחר כך רק עם מים רותחים.

לחם- אוכלים עד ערב החג. אפשר גם להשאיר את הטוסטר, ולהכין טוסטים.

בימים האחרונים אנחנו אוכלים במרפסת. מקווה שלא יהיה יותר מידי קר וגשום.

אחרי שנכשיר את המטבח נוציא כלים של פסח, אפשר להתחיל לבשל אוכל כשר לפסח.

אצלנו אמא שלי עושה ארוחת צהריים גגולה של סלט, פירה ועופות מבושלים כדי שאנשים ישבעו עד הערב....

זה כבר ערב חג.

בהמשך היום אוכלים דברים כשרים לפסח, רק בלי מצות.

לארוחת צהריים אנחנו קבוע אוכלים מרק עוף, ויהיו גם תפוחי אדמה של הכרפס.

לפני כניסת החג ננשנש משהו, שלא יהיו רעבים עד האוכל.

מקווה שבאמת נעמוד בזה. אם נראה שאנחנו רעבים נקנה פיתות ונגביל לפינה מסויימת.

מקווים מאוד להכשיר את המטבח מחר (זה בעצם אומר לעשות הכל מחר. רק רוקנו את הארון של המזווה.. המטבח שלנו פיצי אז יש מצב שזה ריאלי)

חשבנו על כל מיני אוכל שאפשר לאכול ולשבוע גם לא חמץ.

אמרנו שנאכל בפינה מסודרת..

במיוחד בזמן של הבין לבין זה מה שהכי נוח..

בשלישי רביעי חיים על אורז ועדשים..

או חצי כשר 😉

זהו הבנצי הבוקר שלא הגיוני לא לאכול חמץ בכלל.

ברגע שנוכל לבשל במטבח פסח כנראה נהפוך את אחד הסירים לקטניות ונאכל קטניות..

זה ממש בסדר בעיניי והן יהיו בחדר הכביסה עד החג עם ממרח שוקולד ונשתמש הסכינים חדפ

אני גם עובדת ונסיים להכשיר רק היום בלילה בעז"ה

צריך לאכול משהו בינתיים🤷

או כניסה

או חדר מדרגות

כל שנה אוכלים בחוץ אבל השנה המזג אוויר לא מאפשר..

מוציאה טוסטר אובן גדול החוצה, ואת הכירה החשמלית שיש לי.

ואז אני מבשלת חמץ בחוץ. מכשירה את המטבח סופית רק בשלישי בערב לפני בדיקת חמץ (שיש וכיורים).

ברביעי בבוקר עוד נאכל פיתות/קורנפלקס עם חלב וכאלה, בחד''פ בחוץ.

כאילו תכלס - אני בעיצומו של הכשרת המטבח ואת הכיריים כבר עשיתי, גם מיקרו וגם את הנינג"ה כבר ניתקתי

רק הכנתי טוסט פה לכולם היום וניקיתי גם אותו

הילדים מתנגדים לבורקסים קנויים מראשון עד שלישי אז כנראה שאקנה פיתות מחר בבוקר ויאכלו במרפסת. נמרח עם חדפ.

אבל אם הייתי צריכה לבשל לחג התשובה היתה משתנה

מחר בע"ה ננקה מקרר

כיריים ותנור בשני בע"ה (תנור לא מכשירה רק מנקה)

שלישי בעלי יכשיר את הכיור והשיש.

ויאכלו במרפסת מה שנשאר בע"ה 

לק"י

אז זו גם אופציה...

(מכשירים רק שיש וכיורים, יש לנו טוסטר אובן וכיריים חשמליות לפסח).

לכן את המטבח עושה בהסתערות...

וזהו מחר כבר יכולה לבשל פסחי בעז"ה.

מה שכן אני מאפשרת קטניות עד פסח

בקטניות יש הכללל תדעי לך לא חסר כלום

ככה יש לילדים נשנושים טעימים

מכינה אורז במיקרו (של כל השנה כמובן) ולא אכפת לי אם נשאר פירורים בבית.

לא רוצה שיאכלו חמץ בבית גם אם זה פיתות כי עושה לי לחץ (אני עם קטנטנים אבל)

מי שצריך חמץ אמיתי יש מחוץ לבית שקית עם בייגלה (קטניות אבל הם לא עלו על זה בנתיים)

ופיתות עם ממרח שלא דורש קירור, וכמה סכיני חדפ.

וכמו שמסתדרים שבוע של פסח ולא רעבים ב"ה

ככה לא נהיה רעבים גם מחר והלאה..

אני פותחת את המטבח של פסח בלהכין מגש גדול של עוף בתנור, שזה כמה דקות עבודה, וככה יש אוכל מבושל ותחושה טובה בבית.

עד שלישי בבוקר עוד מבשלת... כל הארונות מטבח כשרים אבל את השייש, מיקרוגל, כיריים, פינת אוכל ושטיפה כללית עושה ביום האחרון.

אז אוכליפ חמץ מבושל עד שלישי צהריים ואז בדרך כלל מזמינים משהו חמץ לערב ובבוקר אוכלים פיתות עם שוקולד לפני סוף זמן אכילת חמץ במרפסת ומנקים אחרי.

אני בעיקרון תמיד מכשירה בל"נ יומיים לפני ומבשלת כשלפ/ אוכלים בחוץ

השנה הקדמנו למוצש כי אני עובדת עד הרגע האחרון ומלחמה וזה..

נשארו לי עכשיו בעיקרון שיש, כיורים ושולחן אוכל . וכמובן שטיפה כללית וכו'

הייתי מעדיפה לבשל גם היום כי הילדים מעדיפים אבל יום ראשון זה יום שתמיד קשה לי אז סביר להניח שלא הייתי מספיקה כמו שאני רוצה כשאני גם עובדת

חמץ

שונאת אוכל של פסח ותמיד אוכלים חמץ עד הרגע האחרון, בדרך כלל ביום האחרון זה כבר בעיקר פיתות עם ממרחים

אנחנו מתכננים לנקות הכל עד היום בלילה

אבל בשלישי בערב נעביר שוב סמרטוט ונעשה את ההכשרות

כי אי אפשר באמת בבין לבין הזה כל כך הרבה זמן...

כנראה אעשה ככה

אבל בגלל שאנחנו נוסעים לליל הסדר

אם הייתי צריכה לבשל הייתי מנסה להכשיר היום

הרעיון שהארונות כשרים לפסח אבל אוכלים חמץ באותו חדר, כשיש ילדים שובבים ומופרעים 

זה בלתי אפשרי, פשוט.

ברגע שמתחילים חייבים לסיים

גם אם יהיו קצת פירורים זה בסדר.

ניגש לארון שמכור לגוי

שקשרתי בשרוך

קשר כפול

בכוונה לגזור לאחר החג

והבחור במלא אונו

משך מימין ומשמאל ו-בום החוט פקע בעוצמה...

בקיצור זה תלוי ילדים.

אין סגירה בבית שלנו שהוא לא מצליח לפתוח. אין.

(מיואשת מזה בלי קשר לפסח כי הוא גם מטפס לגבהים ופותח פקקים של חומרי ניקוי ותרופות אז בעיקר מתפללת חזק לד')

לק"י

אז מבינה אותך לגמרי.

נשמע ילד נמרץ, שעוד יביא הרבה טוב לעולם כשיגדל.

(ובנוסף, כתבתי את ההודעה שלי גם בשביל נשים אחרות, שאולי להן זה מתאים).

אז רק השנה פעם ראשונה מאז שהילדים נולדו שלא העליתי חמץ למעלה לארונות מהחשש שייגעו

אין אצלי שום דרך לסגור אף ארון או מגירה במטבח כי אין ידיות בכלל

אפשר בדבק חשמל מלמטה

אפשר הסוגרים עם המגנט (דורש התקנה)

אזיקון אפשר לחתוך עם גוזז צפרניים, ככה גיליתי..

ודבק חשמל חששתי לשים שלא ישאיר סימן

מגנט לא חשבתי לנסות

אבל הנה הגענו לרגע בו לא צריך כבר😅

אני מארחת ואין מצב להתחיל לבשל לפסח בערב חג, זה חג עמוס בבישולים.

בשנים שנסעתי באמת הכשרתי ממש בסוף

פשוט לא במטבח..

מתכננת להכשיר מחד בלילה בעזרת ה' ובישועתו...

אבל יש לי תנור חלבי, מיקרוגל וטוסטר שאני לא מכשירה וצריכה רק לדאוג שישארו נקיים, וכירת גז לטיולים.

אבל מבושל מפסיקים כבר כמה ימים לפני, השנה נגיד כנראה שהיום בעז"ה. אוכלים במרפסת או בחצר, בעיקר פיתות/קורנפלקס או מזמינים אוכל.

זה באמת לא פר

שולחת חיבוקים

רק רוצה לומר

שלא כל גבר שבסופר לא עושה מילואים או משרת,

בעלי משרת במקום שלא רלוונטי מתחילת אירן האחרונה,

אז יוצא שהוא בחופש אחרי שהיה כמה שבועות רצוף לפני כן, סיוט.

והוא חרדי

חבל להסתכל על זה ככה כי אנחנו באמת לא יודעים כלום ובסוף לך מר בלב

מציעה פשוט להאמין שאת עושה את השליחות שלך, הכי טוב שאת יכולה.

ומי שלא? בעיה שלו

וואו.

בעלי גם עכשיו במילואים ואני ממש מתקשה,

טכנית מצליחה להתגבר ולנקות כמעט לבד,

אבל רגשית מעורערת לגמרי,

בלחץ, בצורך לשלוט תמיד על המצב, לא מרפה,

לא ישנה טוב,

לא כ"כ אוכלת ובלי תאבון.

אז לחשוב שאת עוברת את זה שנה שלישית, זה רק להעניק לך כתר!

איך את שורדת??

תקשיבי, זה קשוח בטירוף!!

תתפחי לעצמך על השכם שאת מסוגלת להסתדר לבד! זה אחד הדברים שקרו לי במהלך המילואים שחשבתי שאני לא מסוגלת לבד, לא מסוגלת לבד לנהוג רחוק, לא מסוגלת לבד לנקות, לא מסוגלת לבד להיות עם הילדים 24/7 ומסתדר שעשיתי זאת, אז תתפחי לעצמך על השכם על כל מה שלא האמנת בעצמך ועשית זאת! תגידי לעצמך אני מדהימה ובעלת כח ויכולת עצומה!

לגבי הסופר עם החרדים, זה קרה לי גם... הייתי בתחנת דלק עם תינוק ניו בורן ביד אחת וביד השניה מתדלקת תוך כדי הדמעות פשוט נזלו בלי שליטה... מלא חרדים שם ואני פשוט חשתי עלבון עמוק שאין לתאר... עברו כמעט שנתיים וזה עדיין קשה להיזכר... חיבוק גדול! 

אוף מבינה כמה זה מציק שכל הסביבה חיה מציאות אחרת.

ראיתי עכשיו כתבה על תושבים בקריית שמונה (כתבה של הכתב אוריה אלקיים)

איזה אנשים!

נותן הרבה כוח ומשמעות להקרבה ❤️‍🩹

הדיסוננס הזה מטלטל.

הלוואי שזו באמת תהיה המלחמה האחרונה

אין לי מילים, אני לגמרי איתך

שולחת חיבוק גדול!

ומקווה שיפתחו לכולם העיניים, הפסוק שמלווה אותי ברגעים כאלה זה "וירא בסבלותם"! בבקשה, רק תראו!

הלכתי לפני כמה ימים עם הילדים לפעילות שמיועדת בעקרון למשפחות המילואים. היו שם בעיקר נשים וילדים מגויסים. אבל הצטרפו בכיף הרבה אבות חרדים כדי לאפשר לאישה לנקות. זה כאב לי מאוד

אני אומרת בשבילך, כי חבל שזה יכאב.

אני הייתי פעם אחת בספארי וראיתי בכל פינה דוכני שתיה מתוקה בחינם וכשבאתי לקחת אישה העירה לי שזה רק לאנשי מילואים.

הסתבר שזה היה יום כזה בשבילם גם עם הרבה פינוקים ובאמת מגיע.

אבל אני הגעתי לספארי ושילמתי כסף מלא וחשבתי שזה פינוק לכבוד החג/חופש- לא זוכרת מה כבר היה המלחמה הזאת יותר מדי ארוכה.

מקווה שהוא יצליח להגיע לחג, ומתפללת שה' יפנק אתכן עם כל הטוב עלי אדמות. שולחת לך המון המון המון כוחות.

אפשר לחפוף את הפאה ולסדר גבות לבד, להשתמש באיפור הקיים, לנקות תכשיטים שתרגישי איתם איזה התחדשות, בקיצור למצוא דברים שכן תרגישי איתם חגיגית לחג

ולדאוג כבר מעכשיו למשהו חדש ומושקע בשבילך לשבועות גם על חשבון פסח🙂

פותחת - את יכולה להזמין מסופר פארם איפור. אם את גרה במקום נגיש,יש משלוחים מהירים

חיבוק♥️

מקווה שתצליחי לשמח את עצמך במשו בכל זאת

אבל תתחילי לתכנן את הלוק שלך לחג ממה שיש לך בבית. תמדדי שמלות ומטפחות או תחפפי את הפאה בבית, תתאימי תכשיטים, תסדרי גבות לבד, תתכנני איזה איפור לשים ואולי תצפי בסרטונים על איפור כדי ללמוד דברים חדשים, אותי זה ממש מכניס לאוירה ולחגיגיות גם אם לא קניתי שום דבר חדש

ותצאי לקנות לך בגדים.

גם הזדמנות להתאוורר קצת..

האמת שקצת עודדתם.

לצאת פחות רלוונטי, אין פה מרחב מוגן בבית. זה לרדת 7 קומות... ובין הילדים יש 3 קטנים. אז לא אשאיר עם בייביסיטר.

אבל הולכת לנקות קצת את התכשיטי כסף.

לפחות זה...

ומזכירה לעצמי כמה טוב יש. (כי כן... קצת ירודה בכללי בתקופה של המלחמה..)

עד שניסיתי והרמתי את עצמי לעשות משהו בשבילי,

שברתי את השרשרת שבעלי קנה לי כשהתארסנו ולא לבשתי אותה נצח כי היא נהיתה ממש שחורה😭😭

ניסיתי להיות עדינה. אבל כנראה לא מספיק.

תמיד אני אומרת לעצמי להסתכל על כל הטוב ולא להתבאס כשורה שברי מבאסים. כי ב"ה יש. יכולה בשניה לשלוף רשימה גדולה. אבל לפעמים בא לי להתבאס ולהיות בזה. גם בעלי אומר לי את זה. שזה מידה מדהימה לומר תודה אבל זה מרגיש לפעמים קצת יותר מידי

אוף, עזבו.

סתם מתבכיינת וחופרת.

ב"ה על כל הטוב. 

לא כאן ולא לעצמך

זה ממש ממש מבאס.

מבחינתי גם להזמין משהו שיגיע אחרי החג זה משמח

(אפילו מוצרי איפור מIHerb)

וזה ממש בסדר להיות בזה

את יכולה ממש להקציב לך שאת בבאסה עד 5

ואת נמשעת מדהימה!!! וואו!!! ללמוד ממך ממש!!!!

ואפשר להגיד לך שאת אלופה שהבית נקי ושאתם בכיף מתכוננים לחג?? באמת באמת וואו!! כל הכבוד לך!!!!!!

עם מתנדבות במקלט עד שתחזרי?

מעודדת אותך לצאת להתאוורר ולהתפנק קצת,

את לא מבינה כמה זה משנה את ההרגשה 🤗

יש בטרמינל איקס וזה מגיע תוך יום

תפנקי את עצמך מגיע לך! 

אולי לשאול משכנה או חברה?
או רעיון טוב מה שכתבו להשאיר את הילדים עם נערה בבמקלט ולצאת לקניות.