קשה . בעל במילואים. רוצה להיטהר כמה שיותר מהר גם אם זה עם מלא שאלות.

לידה קודמת התייעצתי איתו והכל דרך הפלאפון והיה ממש נוח.

יהיו לי מלא שאלות.

אני עם בקושי דימום, ורק פעם באיזה יום יש טיפי.

האמת שניסיתי את מכון פועה ופשוט היו סקפטיים שאצליח להיטהר אחרי תקופה כזו. (לא ארוכה). ואני באמת חושבת שיש לי סיכוי. זה ממש לא דם זורם. גם כשיש זה כמות קטנה, בצבע חום.

לא רוצה סתם להתעכב..

ותודה לך מדברה כעדן.❤️

גם לפי מכון פועה לא מקבלים טומאה.

ובטח אם אין זרם וזה רק כתמים 

מה שכן- יש הנחיה לא לשים פדים בשבעה נקיים אלא דווקא תחתונית (למי שנוהג כך) כי הם בולעים את הדם ואי אפשר לשים לב אם היה כתם קטן או גדול כמה ואיך

הם בגישה מאד של שלילה. לפחות ככה אני חויתי אותם.

יש לנו רב  ששואלים אותו והכל בווצאפ ובצורה נוחה, אבל פעם אחת כן שאלתי אותם וממש הלכו לכיוון הפוך ושלילי.

לדוגמא, הוא אמר לי להיות עם תחתון שחור ולא להסתכל בשום אופן בשירותים, כדילא להיאסר מה"לראות".

הם אמרו לילשים לב שאין כלום ולהיות עם בהיר כדי שאם יההי אני יוכל לראות את זה....

זה גישה לגמרי שונה.

אבל דווקא מאוד נוטים לכיוון של להקל עם כתמים...

הם לא רוצים שיווצר מצב של אישה במחזור שלא רואה (בכוונה הקצנתי) אבל מצד שני מביאים הנחיה כמעט גורפת של תחתונית לבנה ב7 נקיים כדי שיהיה מצד אחד לבן בשביל המנהג ומצד שני זה לא מקבל טומאה ויש פה דיני כתמים...

בכייף אעביר לך את המספר לו באישי, הוא ממש בגישה חיובית. באמת.

ב"ה שינה לי את כל ההסתכלות.

(כמובן מה שכתבתי על שחור ולא להסתכל לא היה ב7 נקיים...)

אם זה מה שמרגיש לך נכון ,תסמכי על עצמך.

האמת שבעיני הכי טוב בענייני מראות למצוא רב שזמין פיזית אבל אם אין מישהו שאת מרגישה שמתאים לך אז באמת זה פתרון טוב כל עוד אפשרי לפסוק על פי תמונה (לפי התאור שלך נשמע שבהחלט אפשרי להיטהר במצב הזה אז ממש שווה לנסות)

נשמע שהם סקפטיים בעיקר כדי שנשים לא יתאכזבו אחכ.

אני הצלחתי כבר כמה לידות להיטהר מאוד מהר. בלידה הראשונה בליווי שלהם, ואחכ בליווי של הרב של בעלי.

אם אין דימום טרי אדום בוודאי שכדאי לנסות, ולקחת בחשבון שזה לא תמיד מצליח.

בהצלחה רבה.

לא מכלילה את כל המכון כמובן, תלוי את מי שואלים ומה ואיך

אבל הגישות כלפי טהרה אחרי לידה מובילות להחלטה אם להקל בתהליך ואיפה

ברור שאם הדימום נגמר ו7 נקיים יוצאים נקיים אז אין שום שאלה

השאלה היא כמה מחליטים להתגמש (בתוך ההלכה כמובן) בהתחשב בבלגן והכתמים שאחרי לידה

בלידה הראשונה שאלתי רב שליווה אותנו והוא אמר שבגלל שזה טבעי שזה ככה וכאילו נורמלי לא להיטהר לפני 6-8 שבועות אז אין מה להקל בצבעוני/תחתונית/פחות בדיקות

רק לוותר על מוך

כמובן שלקח לי הרבה זמן להיטהר והרבה אכזבות ותסכול...בלידה אחר כך לא חשבתי לשאול עד שהתחילו לי סיבוכים עם טהרה והבנתי שיש עוד אופציות וגישות ופסיקות

בלידה האחרונה אני כבר למדתי הרבה יותר וגם מלווה ברבנים אחרים שיותר פוסקים לפי הגישה שלנו וכן בחרתי להקל יותר (כמובן בליווי הלכתי) למרות שלא עבר ה"זמן" שכתוב בספר.

וסתם הערה כי כבר לא קשור לתגובה שלך אבל כן לשרשור -

אני בכוונה כתבתי שבחרתי ולא שפסקו לי. כי למרות שברור שהתייעצתי מבחינה הלכתית וקיבלתי תמיכה לגישה שלי עיקר ההחלטה מהי הגישה היא אצלי (כולל הבחירה עם מי להתיעץ ומה לשאול ואיך)

וזה התפיסה שלי בכללי לגבי הלכה והלכות טהרה בפרט-  האחריות היא שלי

הקב"ה הטיל את זה עלי והוא סומך עלי

הרבנים עוזרים לי ונותנים ייעוץ "מקצועי" (וחשוב ומוערך מאוד) אבל לא מחליטים בשבילי

זאת הדגשה חשובה מאוד מה שאמרת.

אבל בניסיון שלי איתם הם בעיקר מנסים להסביר שזה יכול לקחת זמן, אבל אחרי הבחירה שלי להתחיל בתהליך שבוע וחצי אחרי הלידה למרות שהיה נשמע להם הזוי, הם היו איתי לגמרי ונתנו ליווי מדהים, שגם הכווין אותי מה לשאול אם אפשר להקל בלידות אחר כך.

למשל על כתמים- אני לא יודעת אם זו פסיקה אישית או לא אבל כבר לפני החתונה הרב בורשטיין אמר לי ללכת עם תחתונית לבנה בשביל להיכנס לדיני כתמים מצד אחד אבל לא להפר את המנהג של לבן מצד שני. אם אני זוכרת נכון אחרי הלידה הראשונה (והיחידה שהתייעצתי איתם) הנחו אותי גם ללכת עם תחתון צבעוני.

וכן הנחו אותי להוריד מאוד במספר הבדיקות, למינימום האפשרי.

ובכל זאת הגישה הייתה שלא 'משתלם' לנסות להיטהר לפני שעובר לפחות חודש מהלידה.... והייתי כבר נקייה אחרי 3 שבועות בערך.

וזה אפילו לא בשביל יחסים.. יחסים אחרי לידה זה עניין אחר לגמרי ומורכב בעצמו. אבל להיות מותרים כשיש ניובורן זה הרבה יותר מזה. זה החיבוק, זה המגע שמעצמו ממוסס הרבה התנגדויות וכעסים והורמונים, וזה אפילו רק המסורבלות של לא להעביר את התינוק מיד ליד ולא להעביר ציוד מיד ליד ומיטה מחוברת שמאפשרת יותר עזרה בלילה וכו.....

אז כן יש את העניין לדעת שלנסות יש את המחיר שזה אולי לא יצליח עדיין

אבל גם ללא לנסות יש מחירים כבדים...

ולהיות עוד כמה ימים אסורים אחרי לידה עשה לנו אישית יותר נזק מאשר אם היינו מנסים ולא מצליחים.

הייתי אז מאוד טריה ולא ככ מבינה בנושא, היום אני יודעת על עצמנו אחרת... אבל כן מפריע לי שרבנים מחליטים ממה נתאכזב ומה יהיה לנו יותר קשה....

כל מי שהתעייצנו איתו אחרי הלידה (רב, מדריך חתנים של בעלי, והמדריכת קורס הכנה ללידה שלי) אמרו לנו לא לנסות להיטהר לפני 6 או 7 שבועות אחרי הלידה.

בנס לא הקשבנו להם. אחרי שבועיים וחצי ראיתי שאני נקיה לגמרי, עשיתי הפסק, ופחות מ4 שבועות אחרי הלידה, כבר טבלתי. עם 0 שאלות ועדים נקיים ויפיפיים.

והיה לי מאוד מאוד קשה כל יום של איסור אחרי הלידה..

אני מבינה מאיפה ההנחיה הזאת מגיעה, אם יש מישהי שבאמת לא יכולה עוד להיטהר, לפעמים עדיף לחכות עוד שבוע ולהימנע מכאבים לב של להאסר ביום השביעי וכו'....

אבל זה לא צריך להיות הוראה גורפת לכולם.

וממליצה לחזור אל הרב לומר לו בעדינות את הדברים.

אנחנו אמרנו לרב של בעלי שכבר מספר לידות שהצלחתי להיטהר בפחות מחודש, ושחבל שהוא מנחה לחכות 4-6 שבועות וכמה ימים נקיים לגמרי כי סתם מפספסים ימי טהרה.

הוא חזר אלינו אחרי תקופה ואמר שבזכות ההערה הזו התחיל להנחות לקחת בחשבון שיכול עוד לחזור הדימום אבל שכדאי לבדוק מתי שהאישה מרגישה שהיא נקיה ומסוגלת לזה, כי הוא באמת לא הכיר לפני סיטואציה שנשים טבלו כל כך מהר, כנראה בגלל שנשים לא ניסו.

אז אולי אם עוד אנשים יפנו לרבנים ויספרו שאפשר גם אחרת הגישה תשתנה.

כמובן שצריך לדעת שזה גם יכול לקחת יותר (אפילו לכיוון ה3 חודשים), וצריך לדעת שזה ניסיון שיכול להיות מבאס מאוד עם דימום באמצע שבעה נקיים, אבל מי שיכולה חבל על ימי הטהרה!

הבן שלי כבר בן חמש וחצי...

ולגמרי למדנו והתבגרנו מאז(וגם הרב שלנו מכיר יותר את הדקויות והצרכים שלנו אז יכול להיות שהוא מעצמו יגיד לנו אחרת הפעם)

משהו במיוחד מיקל

מלבד במוך דחוק שזה נראה לי ממש גורף (בגלל הרגישות של המקום)

כי כאילו זה נורמלי שיש כתמים בשלב הזה אז למה להקל?!

אני לא אומרת שזה נדיר הקלות אחרי לידה אבל יש גישות שונות וחשוב להבין עם מי מתייעצים ומה מתאים לנו

ומהשרשור נראה שאני ממש לא היחידה.

במיוחד אחרי לידה

הם נוטים לאסור, מהחוויה שלי.

אבל למה נסיון "טוב" זה נסיון שבהכרח נגמר בהתירו הכל? (יודעת שלא כתבת ככה, בכוונה מקצינה)

ברור שיש להם גישה אבל הגישה היא לא לאסור אלא גישה מסויימת בהלכה וזה בסדר גמור אם למישהי יש את הרב שלה והוא פוסק לה אחרת אבל הגישה שלהם היא גישה בהלכה... מודה שגם לי הם "לא עזרו" בזמן ההריון עם הדימומים שלי... פשוט הייתי חייבת לחכות נצח שהגוף שלי יפסיק לדמם... והיינו אסורים מלא בזמן ההריון. אבל אין לזה קשר למכון פוע"ה כי זה פשוט היה המציאות. דם מהרחם שאוסר...

מה שקשה לי האמת שאם מישהי פנתה לרב והוא נטה להיתרים זה נקרא שהוא "עוזר" ואם אמר לאסור זה נקרא שלא עוזר...

ההסתכלות שלי זה שהרבנים עוזרים לי לקיים את מצוות הטהרה. מה שאוסר זה הדם! הם מנסים לעזור להתיר כשזה לפי עולם דיני המראות שלמדו... (או נתינת קולות מסויימות לפי הסיטואציה)

ופה יש הבדלים בין הגישות השונות אבל בסוף מה שעוזר זה שיש רב, שיודע את ההלכה, ובקיא בה, ובעל נסיון, ועוזר לי לדעת מה ה' רוצה ממני בתהליך ההטהרות שכמובן כולנו (הנשים, הגברים, הרבנים וריבש"ע כמובן) רוצים בה....

יצא חפירה זה מופנה בכללי לכל מי שמתמשת בביטוי "עוזר" / "לא עוזר"

יש שתי גישות בנוגע להלכות טהרה באופן כללי.

1. הקב"ה רוצה שנהיה ביחד ולא רוצה שנהיה אסורים. ולכן אנחנו עושים הכל כדי לאפשר לנו להיות מותרים.

 כשאני אומרת אנחנו אני לא מתכוונת אני ובעלי. אני מתכוונת עם ישראל.

ולכן הרב שלנו נגיד ישאל את כל השאלות האופציונליות, שאולי ימצא פתח להתיר לנו. כי אולי הטישו היה ורוד.

 ואולי האדום על העד בדיקה הוא לא לגמרי אדום, ואם זה יותר נוטה לחום זה כן בסדר ואולי הכתם קטן מספיק

 או עוד מליון אופציות שאני לא יודעת כי אני לא פוסק טהרה.

 אבל הגישה הכללית היא בא נעשה הכל כדי שהם יהיו מותרים.

ומהגישה הזאת יוצא נגיד, שאם אני מניקה ואני עם גלולות, שיודעים שזה דבר שיכול לעורר כתמים מידי פעם, 

ואישה נאסרת רק אם היא ראתה כתם, מראש, ההוראה היא להיות תמיד עם תחתון שחור, וטישו שחור אם יש,

ולא להסתכל בשום אופן באסלה, כי אם תראי - תהיה שאלה. אולי היא לא באמת תאסור, אבל תהיה שאלה.

ולכן נמנעים מראש.

אפילו כשאמרתי לו שהיה כתם, ושלחתי לו והוא התיר מסיבה כלשהי, הוא אמר לי מעכשיו עד שאת מסיימת להניק רק כהה ולא לבדוק.. וכל מה שאמרתי פה...

הגישה השניה -

2. להיות עם דם ולא להיות אסורים זה עבירה חמורה מאד, ולכן נעשה הכל כדי לדעת אם אני אסורה.

ולכן כששואלים נגיד שראיתי כתם כלהו, גם אם הוא התיר אותו באופן ספציפי -

ההוראה להמשך היא להיות עם תחתון יחסית בהיר ולעקוב לראות שאין עוד כתם או משהו.

בצורה הזאת הסיכוי להיות מותרים עם גלולות הנקה הוא אפסי. לפחות מה שהיה לי.

ולכן-----

הגישה היא שרב שמתיר הוא טוב.

להתיר יותר קשה מלאסור. חד משמעית.

וידוע שרב שמצליח להתיר זה לא פשוט בכלל. בשום נושא.

כמו שהיה עם העגונות שרק הרב עובדיה יוסף הצליח להתיר אותן ולמצוא להן פתח. כי הוא היה מספיק גדול.

אני אומרת את זה רק כי יצא פה קצת אוירה של רב שמתיר הוא ספקני ואנחנו סומכים על היתרים.

לאו דווקא.

אציין רק שאצלי ברוך השם מליון פעמים, הרב שבעלי הולך איתו בכל הנושאים הוא אותו רב שגם סובר בגישה הראשונה שכתבתי פה.

זה לא שהלכתי לחפש את הרב המתיר.

למרות שאני מאמינה שאם הרב של בעלי היה אוסר הרבה הייתי מוצאת רב אחר.  רב גדול ושאני סומכת עליו, 

אבל לא הייתי עומדת בזה.. העיקר שיש דעה רבנית שאני סומכת עליה.

יצא ארוךךךך

הצלחה ענקית לכל המתמודדות עם זה עכשיו 💕💕💕

ומצד שני ברור שהם במחוייבות לוודא שזוג לא ביחד שאסורים אז יש להם הנחיה שאם יש כתמים לא נאסרים אבל לא לקיים יחסים כ24 ש'...

בקיצור...

הם אומרים שחשוב להיות מודעים למצב הגוף, ולשים לב אם כתם הופך לזרם, אבל הם בפירושששש לא אוסרים על זה.

וגם כשהם רואים את העד או הכתם פיזית הרבה יותר קל להם להתיר טלפונית. לי רב ממכון פועה התיר עד אדום, שאין סיכוי שבטלפון היינו מצליחים לתאר לו איזה אדום זה.

אני לא חושבת שהם ככ מחמירים, כמו שבאמת הנושא הזה הוא הרבה פחות לשאלות טלפוניות

אני למדתי כמה קורסים במכון פוע"ה, אז כן שמעתי מהרבנים שם על גישות בהלכה, וגם על הגישה שלהם בפסיקה. (וכן, אולי אני לא אובייקטיבית כל כך בגלל זה. אבל כותבת מתוך המידע שאני יודעת).

בגדול באמת יש גישות הלכתיות שונות, כמו שפירטת.

זה הרבה יותר מורכב מאיך שתיארת את הדברים. וצריך בעיני להיזהר עם תיאור של גישות בהלכה, שיש סיכוי גדול שיש פה נשים בפורום שהולכות על פיהן.

אני לא חושבת שיש רב שלא חשוב בעיניו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני כשאפשר. אבל כן יש דעות בפסיקת הלכה שנוטות יותר לאסור, מתוך פרשנות בדברי הפוסקים שלא מקבלת את הדעות המקלות.

בפשטות, כשלומדים את ההלכה מהמקור, באמת נראה שיותר טבעי לפסוק כדעת המחמירים. כל ההלכות של תחתון לבן בשבעה נקיים, ובדיקות בימי הפרישה וכו' - במקורות בפשטות זה ברור שכולן נועדו שלא נפספס מצב בו לאישה יש איזשהו דימום.

יש רבנים גדולים שכן פסקו שאפשר לעשות דברים שונים כדי להימנע מלהיאסר - 'לא לראות' את הדם שיוצא, או לראות אותו על משהו שלא מטמא, וכו', ואני גם סומכת על הגישות האלו בהלכה. אבל חשוב לכבד גם אם מי שפוסק להחמיר, בלי לתת לזה פרשנות ש'לא חשוב לרבנים כאלו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני'. ואני מעריכה מאוד את מי שהולכת על פי הפסיקה של הרב שלה, גם אם הוא פוסק לפי הדעות המחמירות, למרות שזה לפעמים קשה יותר…

(אני לא כותבת כביקורת על איך שאת ניסחת, אלא כנקודה לתשומת לב, וכדי לאזן את הדברים שכתבת).

ספציפית לגבי מכון פוע"ה - אני יודעת שהגישה שלהם היא בגדול ממש מתוך כוונה להתיר איפה שניתן.

הם כן הולכים בגישות המקלות יותר בדיני כתמים, מקלים שתחתונית (גם לבנה) לא מקבלת טומאה, ומדריכים ללכת איתה גם בשבעה נקיים למי שצריכה. הם מדריכים להמעיט בבדיקות בכל מצב של צורך. הם מדריכים לא לנגב מיד בשירותים אלא לחכות קצת קודם, כדי שהדם בניגוב לא יאסור (כי דם שרואים עם מתן שתן הוא כמו דם על עד מבחינה הלכתית, אבל אם היה זמן המתנה בין לבין אז זה כמו כתם שקל יותר להתיר).

הם לא מדריכים ללכת עם תחתונית כהה, כי לפי גישתם יותר נכון שאישה תדע מה קורה עם הגוף שלה. אם יש דימום לא מוסבר - לפעמים צריך לברר מבחינה רפואית, ולכן לא נכון שאישה לא תסתכל ותלך רק עם כהה. אבל הם מדריכים ללכת עם תחתונית שלא אוסרת, או לבנים צבעוניים כדי שלא להיאסר.

נכון שיש רבנים שמקילים יותר מהם במצבים מסויימים.

בהלכה יש מחלוקות. ורבני מכון פוע"ה פוסקים על פי מה שנראה להם נכון הלכתית. איפה שהם חולקים - הם פוסקים על פי מה שהם חושבים שנכון לפסוק.

אני רוצה להוסיף גם שיש כל מיני קולות בהלכה, שהן דעות דחוקות שקשה להסתמך עליהן, אבל במצבים דחוקים במיוחד אז כן סומכים עליהם.

אבל יש רבנים שהגישה שלהם היא להסתמך על קולות כאלו עם כל שאלה שמגיעה אליהם.

מישהי פעם שיתפה בפורום שהיא שאלה את הרב זכריה בן שלמה (שאני מאוד מכבדת ומעריכה, גם אם לא הולכת על פיו), ויצא שעל פי מה שהוא שאלה אותה הוא התיר לה לטבול באופן שהיה ברור שהוא מסתמך על הרבה קולות דחוקות מאוד. והיא כתבה שלא היה לה מתאים ללכת על פי הפסק הזה, כי היא הרגישה שהם לא במצב זוגי שמצריך לסמוך על קולות כאלו. אבל הרב לא שאל על המצב הזוגי, הוא השתמש בכל הקולות שהוא מכיר כדי להתיר אותם, בלי לדעת האם הם במצב שבאמת זקוקים לזה. אני בטוחה שלדברים שהוא אמר יש בסיס הלכתי, אבל זה לא היה נכון עבורם במצב שלהם להתיר עם כל הקולות האפשריות.

אז במכון פוע"ה מכירים גם קולות, ובמקרים מסויימים מסתמכים עליהם. אבל זה לא אוטומטי, אלא כתלות במצב. ואם לבני הזוג יש קושי מאוד גדול, חשוב לשתף ולפרט כדי שזה יעמוד מול עיני הרב כשהוא בוחר איך לפסוק. (ויש מצבים שהם לא יצירות גם אם המצב דחוק מאוד, כי לגישתם ההלכתית זה באמת אסור ואי אפשר להתיר).

לא כתבתי ספציפית על מכון פועה, יותר באופן כללי על ההסתכלות.

כמובן שאין לדברי שום הקשר או משהו הלכתי אז בשום אופן אל תסמכו על כמה מילים שלי בפורום...

תודה לך על הפירוט...

הרבה דגשים חשובים.

ואכן זה דבר גדול מאד להתיר בני זוג,

מכירה הרבה רבנים שכשלא יודעים להתיר עד שולחים לרב אחר שאולי יוכל..

וכן אני זוכרת שאמר לנו רב שזה תלוי במצבי הנפשי. ולא הצלחתי להחליט שמצבי הנפשי מצריך את ההקלה הזו... לא תמיד תמיד תמיד הנכון הוא להקל.

שלגמרי הוצאת את דברי מהקשרם

זה ככ ככ ככ לא מה שאמרתי

ואז תבין מה שאת איכשהו הבנת בצורה לא ברורה ממה שכתבתי. אז אני מוחה

זה ככ לא מה שאמרתי

לא מבינה איך הגעת לזה

לא אמרתי בכלל בכלל שרב טוב הוא רב שמתיר.

כתבתי שהיה לי ניסיון פחות טוב איתם. אני הרגשתי שהם לא מספיק קשובים למורכבות, לא מספיק רגישים לסיטואציה ומבינים את המקום שאני נמצאת בו, לא מספיק שואלים שאלות ומבררים את כל הפרטים. זה קשור גם לזה שבעיני הם נוטים לאסור.

ואני גם מאד מסכימה עם אומנר שזה ממש גדולה להתיר. הרבה יותר מאשר לאסור. צריך רב עם כתפיים הרבה הרבה יותר רחבות שמוכן לקחת על עצמו אחריות (ואני לא מדברת על 'סתם' רבנים שזורקים מלא מלא התרים בלי לבדוק. אני מדברת איתך על רבנים שמקדישים לזה את כל חייהם ומבררים עד הדיוק הכי קטן כדי להצליח להתיר במסגרת ההלכה לגמרי.)

שקורה שמישהי קוראת דברים בפורום ומבינה לא נכון... ואגב, אני קוראת את ההבהרה שלך, ואת מפרטת דברים *אחרת* מאיך שפירטת לפניכן.

וזה בסדר שאנחנו כותבות בעוד פירוט בהודעות שונות... אבל לקחת בחשבון שנשים יסיקו בצורה מסויימת... ועכשיו כשראית שלא הבנתי אותך טוב אפשר להאיר שזה לא מה שהתכוונת... לא באתי לתקוף חלילה, אלא לדון דיון פורה. באמת מלכתחילה הכוונה היתה להבין כי מאיך שכתבת בהודעה הראשונה הראשונה (כאן: אשמח לשמוע איזה רבנים מפנים להתייעץ עם הרב זכריה הבעת הסתייגות ולא היה נעים לי באופן אישי הסתייגות בלי פירוט מגוף שעושה לילות כימים בשביל עם ישראל... (ולא רק בעולם הטהרה אבל ספציפית בזה גם ממש מוסרים את הנפש...)

ומעולה שפירטת אח"כ על התחושה האישית מהנסיון שלך איתם... אבל כתבת בהתחלה די כהכללה וראיתי לנכון מצד האמת שכדאי לברר למה... וכמובן שהצטערתי באמת שהיתה לך נסיון לא מוצלח איתם 

ובאמת שלא התכוונתי להיכנס לזה

אני ככ בלי כוחות לבירבושים האלה

אז אני רק יגיד שאני חושבת שמותר להגיד שאני פחות ממליצה

גם אם זה גוף מדהים וחשוב

זה בכלל לא סותר

וגם אם אין לי כוחות לפרט, ראיתי לנכון לכתוב את החוויה שלי שבעיני במצבים מורכבים עדיף לפנות לרב אחר.

ושזה באמת אחד הדברים הקשים בפורום שדברים מובנים בצורה אחרת לגמרי

ודבר אחרון שברור לי שהתכוונת רק לטוב, זה בכלל לא קשור

ואני באמת מסיימת את זה פה כי אין לי כוחות♥️

שממש היססנו לנהוג על פי הפסיקה שלהם.

היה חשוב לי לכתוב ,כי הרבה פעמים מוציאים להם שם של "מחמירים", ואני נתקלתי במקרים הפוכים.

הרב שלמה זלמן אוירבך בנושא טהרת המשפחה...

אם זה עוזר לך

שזה אומר שהוא היה תלמיד שלו

ובאופן אישי יכוחה להעיד שבכמה פסיקות שפסק לי הוא ציטט ואמר שמסתמך על מה שלמד אצל הרב שלמה זלמן

(באופן כללי - הוא מרבה להסביר את הפסיקות שלו ועל סמך מי ואיזה פסיקה הוא פוסק, זה משהו שאני ממש מעריכה)

ב"ה יש הרבה תלמידי חכמים בקיאים בנושא חוץ מהרב זכריה בן שלמה וממכון פועה. אני מאוד מעריכה את מכון פועה, וגם יצא לנו להיעזר בהם, אבל כן חושבת שכדאי מאוד למצוא רב שמכיר אתכם ושאפשר להראות לו עדים פיזית, ולא רק שאלות טלפוניות. אנחנו קיבלנו המוווון היתרים רק מזה שהרב ראה את העד פיזית או שהרב הכיר אותנו ויכל לתת לנו היתר מסויים. להתיר עד לפי תיאור טלפוני זה הרבה פעמים הרבההה יותר מורכב.

מבינה שאולי קצת מסובך לכם, חושבת ששווה להתאמץ על זה. חושבת שזו מצווה שבאמת בילתי אפשרי לקיים אותה בלי רב צמוד לשאלות. בהצלחה גדולה!

אשתף שהיתה לנו בעיה גדולה בשנה הראשונה לנישואים,

היינו אסורים המוןןן בגלל מראות שלכאורה לא היה דרך להתיר (לא רוצה לפרט יותר מדי אבל משהו באמת קיצוני)

ואם לא היינו מראים כל פעם לאותו רב באופן עקבי

רב שהוא גם עם נסיון בתחום

הוא לא היה מחבר בין כל המראות, ולא מוצא לנו את הפתרון

(היתה בעיה פיזית שגרמה לכל המורכבות הזו ואנחנו בתור זוג נבוך ו'ירוק' לא הבנו עד כמה זה חריג, עד שהרב אמר)

רבנים, כמו גם בודקות הם לא רופאים

אבל יש להם נסיון נצבר

ולא פעם הם יכולים לזהות בשלב מוקדם דברים שאשה לא מודעת לחריגות של המצב שלה ולכן לא עולה עליהם.

ברור לי שאם היינו שולחים תמונה/פונים למכון כלשהו, ולא לרב ספציפי, לא היינו מבינים בכלל שיש פה בעיה ובטח לא היינו מגיעים למצב שאפשר לא להאסר מזה בכלל.

הקושי הוא מובן כי רב אחד לעולם ועד יהיה פחות זמין ממכון, אבל בעיני דוקא אחרי לידה/סיטואציות מורכבות שווה!

שמעתי כבר כמה סיפורים כאלו על נשים שהרב אמר לפי רצף של מראות לבדוק בעיה מסוימת/מצא פתח להתיר את המראה.

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣