קשה . בעל במילואים. רוצה להיטהר כמה שיותר מהר גם אם זה עם מלא שאלות.

לידה קודמת התייעצתי איתו והכל דרך הפלאפון והיה ממש נוח.

יהיו לי מלא שאלות.

אני עם בקושי דימום, ורק פעם באיזה יום יש טיפי.

האמת שניסיתי את מכון פועה ופשוט היו סקפטיים שאצליח להיטהר אחרי תקופה כזו. (לא ארוכה). ואני באמת חושבת שיש לי סיכוי. זה ממש לא דם זורם. גם כשיש זה כמות קטנה, בצבע חום.

לא רוצה סתם להתעכב..

ותודה לך מדברה כעדן.❤️

גם לפי מכון פועה לא מקבלים טומאה.

ובטח אם אין זרם וזה רק כתמים 

מה שכן- יש הנחיה לא לשים פדים בשבעה נקיים אלא דווקא תחתונית (למי שנוהג כך) כי הם בולעים את הדם ואי אפשר לשים לב אם היה כתם קטן או גדול כמה ואיך

הם בגישה מאד של שלילה. לפחות ככה אני חויתי אותם.

יש לנו רב  ששואלים אותו והכל בווצאפ ובצורה נוחה, אבל פעם אחת כן שאלתי אותם וממש הלכו לכיוון הפוך ושלילי.

לדוגמא, הוא אמר לי להיות עם תחתון שחור ולא להסתכל בשום אופן בשירותים, כדילא להיאסר מה"לראות".

הם אמרו לילשים לב שאין כלום ולהיות עם בהיר כדי שאם יההי אני יוכל לראות את זה....

זה גישה לגמרי שונה.

אבל דווקא מאוד נוטים לכיוון של להקל עם כתמים...

הם לא רוצים שיווצר מצב של אישה במחזור שלא רואה (בכוונה הקצנתי) אבל מצד שני מביאים הנחיה כמעט גורפת של תחתונית לבנה ב7 נקיים כדי שיהיה מצד אחד לבן בשביל המנהג ומצד שני זה לא מקבל טומאה ויש פה דיני כתמים...

בכייף אעביר לך את המספר לו באישי, הוא ממש בגישה חיובית. באמת.

ב"ה שינה לי את כל ההסתכלות.

(כמובן מה שכתבתי על שחור ולא להסתכל לא היה ב7 נקיים...)

אם זה מה שמרגיש לך נכון ,תסמכי על עצמך.

האמת שבעיני הכי טוב בענייני מראות למצוא רב שזמין פיזית אבל אם אין מישהו שאת מרגישה שמתאים לך אז באמת זה פתרון טוב כל עוד אפשרי לפסוק על פי תמונה (לפי התאור שלך נשמע שבהחלט אפשרי להיטהר במצב הזה אז ממש שווה לנסות)

נשמע שהם סקפטיים בעיקר כדי שנשים לא יתאכזבו אחכ.

אני הצלחתי כבר כמה לידות להיטהר מאוד מהר. בלידה הראשונה בליווי שלהם, ואחכ בליווי של הרב של בעלי.

אם אין דימום טרי אדום בוודאי שכדאי לנסות, ולקחת בחשבון שזה לא תמיד מצליח.

בהצלחה רבה.

לא מכלילה את כל המכון כמובן, תלוי את מי שואלים ומה ואיך

אבל הגישות כלפי טהרה אחרי לידה מובילות להחלטה אם להקל בתהליך ואיפה

ברור שאם הדימום נגמר ו7 נקיים יוצאים נקיים אז אין שום שאלה

השאלה היא כמה מחליטים להתגמש (בתוך ההלכה כמובן) בהתחשב בבלגן והכתמים שאחרי לידה

בלידה הראשונה שאלתי רב שליווה אותנו והוא אמר שבגלל שזה טבעי שזה ככה וכאילו נורמלי לא להיטהר לפני 6-8 שבועות אז אין מה להקל בצבעוני/תחתונית/פחות בדיקות

רק לוותר על מוך

כמובן שלקח לי הרבה זמן להיטהר והרבה אכזבות ותסכול...בלידה אחר כך לא חשבתי לשאול עד שהתחילו לי סיבוכים עם טהרה והבנתי שיש עוד אופציות וגישות ופסיקות

בלידה האחרונה אני כבר למדתי הרבה יותר וגם מלווה ברבנים אחרים שיותר פוסקים לפי הגישה שלנו וכן בחרתי להקל יותר (כמובן בליווי הלכתי) למרות שלא עבר ה"זמן" שכתוב בספר.

וסתם הערה כי כבר לא קשור לתגובה שלך אבל כן לשרשור -

אני בכוונה כתבתי שבחרתי ולא שפסקו לי. כי למרות שברור שהתייעצתי מבחינה הלכתית וקיבלתי תמיכה לגישה שלי עיקר ההחלטה מהי הגישה היא אצלי (כולל הבחירה עם מי להתיעץ ומה לשאול ואיך)

וזה התפיסה שלי בכללי לגבי הלכה והלכות טהרה בפרט-  האחריות היא שלי

הקב"ה הטיל את זה עלי והוא סומך עלי

הרבנים עוזרים לי ונותנים ייעוץ "מקצועי" (וחשוב ומוערך מאוד) אבל לא מחליטים בשבילי

זאת הדגשה חשובה מאוד מה שאמרת.

אבל בניסיון שלי איתם הם בעיקר מנסים להסביר שזה יכול לקחת זמן, אבל אחרי הבחירה שלי להתחיל בתהליך שבוע וחצי אחרי הלידה למרות שהיה נשמע להם הזוי, הם היו איתי לגמרי ונתנו ליווי מדהים, שגם הכווין אותי מה לשאול אם אפשר להקל בלידות אחר כך.

למשל על כתמים- אני לא יודעת אם זו פסיקה אישית או לא אבל כבר לפני החתונה הרב בורשטיין אמר לי ללכת עם תחתונית לבנה בשביל להיכנס לדיני כתמים מצד אחד אבל לא להפר את המנהג של לבן מצד שני. אם אני זוכרת נכון אחרי הלידה הראשונה (והיחידה שהתייעצתי איתם) הנחו אותי גם ללכת עם תחתון צבעוני.

וכן הנחו אותי להוריד מאוד במספר הבדיקות, למינימום האפשרי.

ובכל זאת הגישה הייתה שלא 'משתלם' לנסות להיטהר לפני שעובר לפחות חודש מהלידה.... והייתי כבר נקייה אחרי 3 שבועות בערך.

וזה אפילו לא בשביל יחסים.. יחסים אחרי לידה זה עניין אחר לגמרי ומורכב בעצמו. אבל להיות מותרים כשיש ניובורן זה הרבה יותר מזה. זה החיבוק, זה המגע שמעצמו ממוסס הרבה התנגדויות וכעסים והורמונים, וזה אפילו רק המסורבלות של לא להעביר את התינוק מיד ליד ולא להעביר ציוד מיד ליד ומיטה מחוברת שמאפשרת יותר עזרה בלילה וכו.....

אז כן יש את העניין לדעת שלנסות יש את המחיר שזה אולי לא יצליח עדיין

אבל גם ללא לנסות יש מחירים כבדים...

ולהיות עוד כמה ימים אסורים אחרי לידה עשה לנו אישית יותר נזק מאשר אם היינו מנסים ולא מצליחים.

הייתי אז מאוד טריה ולא ככ מבינה בנושא, היום אני יודעת על עצמנו אחרת... אבל כן מפריע לי שרבנים מחליטים ממה נתאכזב ומה יהיה לנו יותר קשה....

כל מי שהתעייצנו איתו אחרי הלידה (רב, מדריך חתנים של בעלי, והמדריכת קורס הכנה ללידה שלי) אמרו לנו לא לנסות להיטהר לפני 6 או 7 שבועות אחרי הלידה.

בנס לא הקשבנו להם. אחרי שבועיים וחצי ראיתי שאני נקיה לגמרי, עשיתי הפסק, ופחות מ4 שבועות אחרי הלידה, כבר טבלתי. עם 0 שאלות ועדים נקיים ויפיפיים.

והיה לי מאוד מאוד קשה כל יום של איסור אחרי הלידה..

אני מבינה מאיפה ההנחיה הזאת מגיעה, אם יש מישהי שבאמת לא יכולה עוד להיטהר, לפעמים עדיף לחכות עוד שבוע ולהימנע מכאבים לב של להאסר ביום השביעי וכו'....

אבל זה לא צריך להיות הוראה גורפת לכולם.

וממליצה לחזור אל הרב לומר לו בעדינות את הדברים.

אנחנו אמרנו לרב של בעלי שכבר מספר לידות שהצלחתי להיטהר בפחות מחודש, ושחבל שהוא מנחה לחכות 4-6 שבועות וכמה ימים נקיים לגמרי כי סתם מפספסים ימי טהרה.

הוא חזר אלינו אחרי תקופה ואמר שבזכות ההערה הזו התחיל להנחות לקחת בחשבון שיכול עוד לחזור הדימום אבל שכדאי לבדוק מתי שהאישה מרגישה שהיא נקיה ומסוגלת לזה, כי הוא באמת לא הכיר לפני סיטואציה שנשים טבלו כל כך מהר, כנראה בגלל שנשים לא ניסו.

אז אולי אם עוד אנשים יפנו לרבנים ויספרו שאפשר גם אחרת הגישה תשתנה.

כמובן שצריך לדעת שזה גם יכול לקחת יותר (אפילו לכיוון ה3 חודשים), וצריך לדעת שזה ניסיון שיכול להיות מבאס מאוד עם דימום באמצע שבעה נקיים, אבל מי שיכולה חבל על ימי הטהרה!

הבן שלי כבר בן חמש וחצי...

ולגמרי למדנו והתבגרנו מאז(וגם הרב שלנו מכיר יותר את הדקויות והצרכים שלנו אז יכול להיות שהוא מעצמו יגיד לנו אחרת הפעם)

משהו במיוחד מיקל

מלבד במוך דחוק שזה נראה לי ממש גורף (בגלל הרגישות של המקום)

כי כאילו זה נורמלי שיש כתמים בשלב הזה אז למה להקל?!

אני לא אומרת שזה נדיר הקלות אחרי לידה אבל יש גישות שונות וחשוב להבין עם מי מתייעצים ומה מתאים לנו

ומהשרשור נראה שאני ממש לא היחידה.

במיוחד אחרי לידה

הם נוטים לאסור, מהחוויה שלי.

אבל למה נסיון "טוב" זה נסיון שבהכרח נגמר בהתירו הכל? (יודעת שלא כתבת ככה, בכוונה מקצינה)

ברור שיש להם גישה אבל הגישה היא לא לאסור אלא גישה מסויימת בהלכה וזה בסדר גמור אם למישהי יש את הרב שלה והוא פוסק לה אחרת אבל הגישה שלהם היא גישה בהלכה... מודה שגם לי הם "לא עזרו" בזמן ההריון עם הדימומים שלי... פשוט הייתי חייבת לחכות נצח שהגוף שלי יפסיק לדמם... והיינו אסורים מלא בזמן ההריון. אבל אין לזה קשר למכון פוע"ה כי זה פשוט היה המציאות. דם מהרחם שאוסר...

מה שקשה לי האמת שאם מישהי פנתה לרב והוא נטה להיתרים זה נקרא שהוא "עוזר" ואם אמר לאסור זה נקרא שלא עוזר...

ההסתכלות שלי זה שהרבנים עוזרים לי לקיים את מצוות הטהרה. מה שאוסר זה הדם! הם מנסים לעזור להתיר כשזה לפי עולם דיני המראות שלמדו... (או נתינת קולות מסויימות לפי הסיטואציה)

ופה יש הבדלים בין הגישות השונות אבל בסוף מה שעוזר זה שיש רב, שיודע את ההלכה, ובקיא בה, ובעל נסיון, ועוזר לי לדעת מה ה' רוצה ממני בתהליך ההטהרות שכמובן כולנו (הנשים, הגברים, הרבנים וריבש"ע כמובן) רוצים בה....

יצא חפירה זה מופנה בכללי לכל מי שמתמשת בביטוי "עוזר" / "לא עוזר"

יש שתי גישות בנוגע להלכות טהרה באופן כללי.

1. הקב"ה רוצה שנהיה ביחד ולא רוצה שנהיה אסורים. ולכן אנחנו עושים הכל כדי לאפשר לנו להיות מותרים.

 כשאני אומרת אנחנו אני לא מתכוונת אני ובעלי. אני מתכוונת עם ישראל.

ולכן הרב שלנו נגיד ישאל את כל השאלות האופציונליות, שאולי ימצא פתח להתיר לנו. כי אולי הטישו היה ורוד.

 ואולי האדום על העד בדיקה הוא לא לגמרי אדום, ואם זה יותר נוטה לחום זה כן בסדר ואולי הכתם קטן מספיק

 או עוד מליון אופציות שאני לא יודעת כי אני לא פוסק טהרה.

 אבל הגישה הכללית היא בא נעשה הכל כדי שהם יהיו מותרים.

ומהגישה הזאת יוצא נגיד, שאם אני מניקה ואני עם גלולות, שיודעים שזה דבר שיכול לעורר כתמים מידי פעם, 

ואישה נאסרת רק אם היא ראתה כתם, מראש, ההוראה היא להיות תמיד עם תחתון שחור, וטישו שחור אם יש,

ולא להסתכל בשום אופן באסלה, כי אם תראי - תהיה שאלה. אולי היא לא באמת תאסור, אבל תהיה שאלה.

ולכן נמנעים מראש.

אפילו כשאמרתי לו שהיה כתם, ושלחתי לו והוא התיר מסיבה כלשהי, הוא אמר לי מעכשיו עד שאת מסיימת להניק רק כהה ולא לבדוק.. וכל מה שאמרתי פה...

הגישה השניה -

2. להיות עם דם ולא להיות אסורים זה עבירה חמורה מאד, ולכן נעשה הכל כדי לדעת אם אני אסורה.

ולכן כששואלים נגיד שראיתי כתם כלהו, גם אם הוא התיר אותו באופן ספציפי -

ההוראה להמשך היא להיות עם תחתון יחסית בהיר ולעקוב לראות שאין עוד כתם או משהו.

בצורה הזאת הסיכוי להיות מותרים עם גלולות הנקה הוא אפסי. לפחות מה שהיה לי.

ולכן-----

הגישה היא שרב שמתיר הוא טוב.

להתיר יותר קשה מלאסור. חד משמעית.

וידוע שרב שמצליח להתיר זה לא פשוט בכלל. בשום נושא.

כמו שהיה עם העגונות שרק הרב עובדיה יוסף הצליח להתיר אותן ולמצוא להן פתח. כי הוא היה מספיק גדול.

אני אומרת את זה רק כי יצא פה קצת אוירה של רב שמתיר הוא ספקני ואנחנו סומכים על היתרים.

לאו דווקא.

אציין רק שאצלי ברוך השם מליון פעמים, הרב שבעלי הולך איתו בכל הנושאים הוא אותו רב שגם סובר בגישה הראשונה שכתבתי פה.

זה לא שהלכתי לחפש את הרב המתיר.

למרות שאני מאמינה שאם הרב של בעלי היה אוסר הרבה הייתי מוצאת רב אחר.  רב גדול ושאני סומכת עליו, 

אבל לא הייתי עומדת בזה.. העיקר שיש דעה רבנית שאני סומכת עליה.

יצא ארוךךךך

הצלחה ענקית לכל המתמודדות עם זה עכשיו 💕💕💕

ומצד שני ברור שהם במחוייבות לוודא שזוג לא ביחד שאסורים אז יש להם הנחיה שאם יש כתמים לא נאסרים אבל לא לקיים יחסים כ24 ש'...

בקיצור...

הם אומרים שחשוב להיות מודעים למצב הגוף, ולשים לב אם כתם הופך לזרם, אבל הם בפירושששש לא אוסרים על זה.

וגם כשהם רואים את העד או הכתם פיזית הרבה יותר קל להם להתיר טלפונית. לי רב ממכון פועה התיר עד אדום, שאין סיכוי שבטלפון היינו מצליחים לתאר לו איזה אדום זה.

אני לא חושבת שהם ככ מחמירים, כמו שבאמת הנושא הזה הוא הרבה פחות לשאלות טלפוניות

אני למדתי כמה קורסים במכון פוע"ה, אז כן שמעתי מהרבנים שם על גישות בהלכה, וגם על הגישה שלהם בפסיקה. (וכן, אולי אני לא אובייקטיבית כל כך בגלל זה. אבל כותבת מתוך המידע שאני יודעת).

בגדול באמת יש גישות הלכתיות שונות, כמו שפירטת.

זה הרבה יותר מורכב מאיך שתיארת את הדברים. וצריך בעיני להיזהר עם תיאור של גישות בהלכה, שיש סיכוי גדול שיש פה נשים בפורום שהולכות על פיהן.

אני לא חושבת שיש רב שלא חשוב בעיניו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני כשאפשר. אבל כן יש דעות בפסיקת הלכה שנוטות יותר לאסור, מתוך פרשנות בדברי הפוסקים שלא מקבלת את הדעות המקלות.

בפשטות, כשלומדים את ההלכה מהמקור, באמת נראה שיותר טבעי לפסוק כדעת המחמירים. כל ההלכות של תחתון לבן בשבעה נקיים, ובדיקות בימי הפרישה וכו' - במקורות בפשטות זה ברור שכולן נועדו שלא נפספס מצב בו לאישה יש איזשהו דימום.

יש רבנים גדולים שכן פסקו שאפשר לעשות דברים שונים כדי להימנע מלהיאסר - 'לא לראות' את הדם שיוצא, או לראות אותו על משהו שלא מטמא, וכו', ואני גם סומכת על הגישות האלו בהלכה. אבל חשוב לכבד גם אם מי שפוסק להחמיר, בלי לתת לזה פרשנות ש'לא חשוב לרבנים כאלו שבני זוג יהיו מותרים אחד לשני'. ואני מעריכה מאוד את מי שהולכת על פי הפסיקה של הרב שלה, גם אם הוא פוסק לפי הדעות המחמירות, למרות שזה לפעמים קשה יותר…

(אני לא כותבת כביקורת על איך שאת ניסחת, אלא כנקודה לתשומת לב, וכדי לאזן את הדברים שכתבת).

ספציפית לגבי מכון פוע"ה - אני יודעת שהגישה שלהם היא בגדול ממש מתוך כוונה להתיר איפה שניתן.

הם כן הולכים בגישות המקלות יותר בדיני כתמים, מקלים שתחתונית (גם לבנה) לא מקבלת טומאה, ומדריכים ללכת איתה גם בשבעה נקיים למי שצריכה. הם מדריכים להמעיט בבדיקות בכל מצב של צורך. הם מדריכים לא לנגב מיד בשירותים אלא לחכות קצת קודם, כדי שהדם בניגוב לא יאסור (כי דם שרואים עם מתן שתן הוא כמו דם על עד מבחינה הלכתית, אבל אם היה זמן המתנה בין לבין אז זה כמו כתם שקל יותר להתיר).

הם לא מדריכים ללכת עם תחתונית כהה, כי לפי גישתם יותר נכון שאישה תדע מה קורה עם הגוף שלה. אם יש דימום לא מוסבר - לפעמים צריך לברר מבחינה רפואית, ולכן לא נכון שאישה לא תסתכל ותלך רק עם כהה. אבל הם מדריכים ללכת עם תחתונית שלא אוסרת, או לבנים צבעוניים כדי שלא להיאסר.

נכון שיש רבנים שמקילים יותר מהם במצבים מסויימים.

בהלכה יש מחלוקות. ורבני מכון פוע"ה פוסקים על פי מה שנראה להם נכון הלכתית. איפה שהם חולקים - הם פוסקים על פי מה שהם חושבים שנכון לפסוק.

אני רוצה להוסיף גם שיש כל מיני קולות בהלכה, שהן דעות דחוקות שקשה להסתמך עליהן, אבל במצבים דחוקים במיוחד אז כן סומכים עליהם.

אבל יש רבנים שהגישה שלהם היא להסתמך על קולות כאלו עם כל שאלה שמגיעה אליהם.

מישהי פעם שיתפה בפורום שהיא שאלה את הרב זכריה בן שלמה (שאני מאוד מכבדת ומעריכה, גם אם לא הולכת על פיו), ויצא שעל פי מה שהוא שאלה אותה הוא התיר לה לטבול באופן שהיה ברור שהוא מסתמך על הרבה קולות דחוקות מאוד. והיא כתבה שלא היה לה מתאים ללכת על פי הפסק הזה, כי היא הרגישה שהם לא במצב זוגי שמצריך לסמוך על קולות כאלו. אבל הרב לא שאל על המצב הזוגי, הוא השתמש בכל הקולות שהוא מכיר כדי להתיר אותם, בלי לדעת האם הם במצב שבאמת זקוקים לזה. אני בטוחה שלדברים שהוא אמר יש בסיס הלכתי, אבל זה לא היה נכון עבורם במצב שלהם להתיר עם כל הקולות האפשריות.

אז במכון פוע"ה מכירים גם קולות, ובמקרים מסויימים מסתמכים עליהם. אבל זה לא אוטומטי, אלא כתלות במצב. ואם לבני הזוג יש קושי מאוד גדול, חשוב לשתף ולפרט כדי שזה יעמוד מול עיני הרב כשהוא בוחר איך לפסוק. (ויש מצבים שהם לא יצירות גם אם המצב דחוק מאוד, כי לגישתם ההלכתית זה באמת אסור ואי אפשר להתיר).

לא כתבתי ספציפית על מכון פועה, יותר באופן כללי על ההסתכלות.

כמובן שאין לדברי שום הקשר או משהו הלכתי אז בשום אופן אל תסמכו על כמה מילים שלי בפורום...

תודה לך על הפירוט...

הרבה דגשים חשובים.

ואכן זה דבר גדול מאד להתיר בני זוג,

מכירה הרבה רבנים שכשלא יודעים להתיר עד שולחים לרב אחר שאולי יוכל..

וכן אני זוכרת שאמר לנו רב שזה תלוי במצבי הנפשי. ולא הצלחתי להחליט שמצבי הנפשי מצריך את ההקלה הזו... לא תמיד תמיד תמיד הנכון הוא להקל.

שלגמרי הוצאת את דברי מהקשרם

זה ככ ככ ככ לא מה שאמרתי

ואז תבין מה שאת איכשהו הבנת בצורה לא ברורה ממה שכתבתי. אז אני מוחה

זה ככ לא מה שאמרתי

לא מבינה איך הגעת לזה

לא אמרתי בכלל בכלל שרב טוב הוא רב שמתיר.

כתבתי שהיה לי ניסיון פחות טוב איתם. אני הרגשתי שהם לא מספיק קשובים למורכבות, לא מספיק רגישים לסיטואציה ומבינים את המקום שאני נמצאת בו, לא מספיק שואלים שאלות ומבררים את כל הפרטים. זה קשור גם לזה שבעיני הם נוטים לאסור.

ואני גם מאד מסכימה עם אומנר שזה ממש גדולה להתיר. הרבה יותר מאשר לאסור. צריך רב עם כתפיים הרבה הרבה יותר רחבות שמוכן לקחת על עצמו אחריות (ואני לא מדברת על 'סתם' רבנים שזורקים מלא מלא התרים בלי לבדוק. אני מדברת איתך על רבנים שמקדישים לזה את כל חייהם ומבררים עד הדיוק הכי קטן כדי להצליח להתיר במסגרת ההלכה לגמרי.)

שקורה שמישהי קוראת דברים בפורום ומבינה לא נכון... ואגב, אני קוראת את ההבהרה שלך, ואת מפרטת דברים *אחרת* מאיך שפירטת לפניכן.

וזה בסדר שאנחנו כותבות בעוד פירוט בהודעות שונות... אבל לקחת בחשבון שנשים יסיקו בצורה מסויימת... ועכשיו כשראית שלא הבנתי אותך טוב אפשר להאיר שזה לא מה שהתכוונת... לא באתי לתקוף חלילה, אלא לדון דיון פורה. באמת מלכתחילה הכוונה היתה להבין כי מאיך שכתבת בהודעה הראשונה הראשונה (כאן: אשמח לשמוע איזה רבנים מפנים להתייעץ עם הרב זכריה הבעת הסתייגות ולא היה נעים לי באופן אישי הסתייגות בלי פירוט מגוף שעושה לילות כימים בשביל עם ישראל... (ולא רק בעולם הטהרה אבל ספציפית בזה גם ממש מוסרים את הנפש...)

ומעולה שפירטת אח"כ על התחושה האישית מהנסיון שלך איתם... אבל כתבת בהתחלה די כהכללה וראיתי לנכון מצד האמת שכדאי לברר למה... וכמובן שהצטערתי באמת שהיתה לך נסיון לא מוצלח איתם 

ובאמת שלא התכוונתי להיכנס לזה

אני ככ בלי כוחות לבירבושים האלה

אז אני רק יגיד שאני חושבת שמותר להגיד שאני פחות ממליצה

גם אם זה גוף מדהים וחשוב

זה בכלל לא סותר

וגם אם אין לי כוחות לפרט, ראיתי לנכון לכתוב את החוויה שלי שבעיני במצבים מורכבים עדיף לפנות לרב אחר.

ושזה באמת אחד הדברים הקשים בפורום שדברים מובנים בצורה אחרת לגמרי

ודבר אחרון שברור לי שהתכוונת רק לטוב, זה בכלל לא קשור

ואני באמת מסיימת את זה פה כי אין לי כוחות♥️

שממש היססנו לנהוג על פי הפסיקה שלהם.

היה חשוב לי לכתוב ,כי הרבה פעמים מוציאים להם שם של "מחמירים", ואני נתקלתי במקרים הפוכים.

הרב שלמה זלמן אוירבך בנושא טהרת המשפחה...

אם זה עוזר לך

שזה אומר שהוא היה תלמיד שלו

ובאופן אישי יכוחה להעיד שבכמה פסיקות שפסק לי הוא ציטט ואמר שמסתמך על מה שלמד אצל הרב שלמה זלמן

(באופן כללי - הוא מרבה להסביר את הפסיקות שלו ועל סמך מי ואיזה פסיקה הוא פוסק, זה משהו שאני ממש מעריכה)

ב"ה יש הרבה תלמידי חכמים בקיאים בנושא חוץ מהרב זכריה בן שלמה וממכון פועה. אני מאוד מעריכה את מכון פועה, וגם יצא לנו להיעזר בהם, אבל כן חושבת שכדאי מאוד למצוא רב שמכיר אתכם ושאפשר להראות לו עדים פיזית, ולא רק שאלות טלפוניות. אנחנו קיבלנו המוווון היתרים רק מזה שהרב ראה את העד פיזית או שהרב הכיר אותנו ויכל לתת לנו היתר מסויים. להתיר עד לפי תיאור טלפוני זה הרבה פעמים הרבההה יותר מורכב.

מבינה שאולי קצת מסובך לכם, חושבת ששווה להתאמץ על זה. חושבת שזו מצווה שבאמת בילתי אפשרי לקיים אותה בלי רב צמוד לשאלות. בהצלחה גדולה!

אשתף שהיתה לנו בעיה גדולה בשנה הראשונה לנישואים,

היינו אסורים המוןןן בגלל מראות שלכאורה לא היה דרך להתיר (לא רוצה לפרט יותר מדי אבל משהו באמת קיצוני)

ואם לא היינו מראים כל פעם לאותו רב באופן עקבי

רב שהוא גם עם נסיון בתחום

הוא לא היה מחבר בין כל המראות, ולא מוצא לנו את הפתרון

(היתה בעיה פיזית שגרמה לכל המורכבות הזו ואנחנו בתור זוג נבוך ו'ירוק' לא הבנו עד כמה זה חריג, עד שהרב אמר)

רבנים, כמו גם בודקות הם לא רופאים

אבל יש להם נסיון נצבר

ולא פעם הם יכולים לזהות בשלב מוקדם דברים שאשה לא מודעת לחריגות של המצב שלה ולכן לא עולה עליהם.

ברור לי שאם היינו שולחים תמונה/פונים למכון כלשהו, ולא לרב ספציפי, לא היינו מבינים בכלל שיש פה בעיה ובטח לא היינו מגיעים למצב שאפשר לא להאסר מזה בכלל.

הקושי הוא מובן כי רב אחד לעולם ועד יהיה פחות זמין ממכון, אבל בעיני דוקא אחרי לידה/סיטואציות מורכבות שווה!

שמעתי כבר כמה סיפורים כאלו על נשים שהרב אמר לפי רצף של מראות לבדוק בעיה מסוימת/מצא פתח להתיר את המראה.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר