קצת לפני הלידה התקשרנו לרב שלנו לשאול על מניעה, ובאמת לא ידענו מה לשאול..

הוא אמר שלכל אישה הוא אומר למנוע חצי שנה, ואז להתקשר שוב...

אני לא הייתי מסוגלת למנוע.

הנקתי הנקה מלאה עד לא מזמן, וסמכתי בגדול על המניעה של ההנקה. באמת זה מנע לי ביוץ חצי שנה. אבל מיד כשהתחלתי מוצקים התחלתי לקבל מחזורים.

גם מפחדת מהתערבויות.. וגם מאוד רציתי לראות איך הגוף שלי מגיב באופן טבעי להנקה ואחרי לידה...

ואני מאוד מאוד מאוד רוצה עוד ילדים, ומשפחה גדולה ושמחה.

וכמו שאת אומרת, אנחנו בכל מקרה כל היום סביב הילדים.

אז שכלית אני יכולה להבין למה למנוע, כי הגוף צריך להתאושש, כי צריך מרווח נשימה לגדל את הילד לפני שמצטרף עוד אחד למשפחה ועוד הרבה סיבות...

אבל אני גם לא יודעת כמה אני דוגמא, כי ההריון שלי היה ממש קל ב"ה. חוץ מעייפות בהתחלה, וכבדות וכאבים קטנים בסוף, הכל היה לי ממש בסדר ב"ה.

אני מאמינה שמי שההריונות שלה קשים מאוד, אז לעבור הריון עם תינוק זה ממש קשוח.

בקיצור, נראלי שלא עזרתי לך כלום...

אבל שיהיה בשעה טובה ובשמחה ובריאות! והחלטות קלות ונכונות...

אז אני רק בלידה האחרונה הנקתי מלא (בעל כורחי) ובאמת מנע לי, אבל לא בטוחה שאני מעוניינת בהנקה מלאה גם עכשיו אחרת זה כן היה קצת מרגיע אותי.

(וכן, אני יודעת שלא סומכים על הנקה למניעה ושאם זה מנע פעם אחת זה לא אומר כלום לגבי הפעמים הבאות)

מסתכלת על זה בדיוק הפוך

לא יודעת כמה זה יעזור לך

שאלה ראשונה:

האם אנחנו רוצים עכשיו ילדים?

שאלה שנייה:

האם אנחנו מצליחים להיות פנויים לילדים שיש לנו עכשיו?

שאלה שלישית:

האם אנחנו מוכנים לכך נפשית?

שאלה רביעית:

האם אנחנו מוכנים לכך זוגית?

שאלה חמישית:

האם אנחנו מוכנים לכך כלכלית?

רק אם יש כן על כל השאלות האלו, אני לא מונעת.

זה תקציב להחזקת משפחה.

הכוונה האם המצב הכלכלי שלי מאפשר לי לדאוג לכל הצרכים שיהיו למשפחה עם עוד ילד?

על כל המשתמע מכך

גם בהווה הקרוב (אוכל, טיטולים, מטרנה ועוד)

גם בהווה הקצת יותר רחוק (מעונות למשל)

וגם בעתיד (מסגרות חינוך, בגדים, טיפולים רפואיים)

וכל מה שמשתמע מעתיד כלכלי

לטווח כלכך רחוק

מי שיצטרך לאדאוג לזה מראש - אולי לא יביא בכלל ילדים

לדעתי, צריך לדאוג ליכולת השתכרות של ההורים. פונציאל השתכרות אם תרצי 

מעבר לזה - זה רחוק מדי 

כמו- טיטולים, מגבונים, מטרנה שזה לבד כבר יוצא כמה מאות שקלים בחודש.

אחרי 3.5 חודשים צריך להתחיל לשלם גם על מעון/משפחתון/מטפלת- עוד כמה מאות או אלפים.

לכן משפחה שיודעת שבקושי סוגרת את החודש, לא יודעת איך זה אחראי להביא עוד ילד כשבוודאות זה הוצאה של עוד כמה מאות ואלפים בחודש.

אני בכלל לא מדברת על הטווח הרחוק שהוא גם חשוב אבל לא הכל אפשר לתכנן קדימה, לטוב ולרע..

מכירה את הגישה שאומרת לסמוך על ה' שיביא את הכסף, וילד בא עם פתו בסלו וכל אלה.

וואלה אם רק נסמוך על ה' ולא נעבוד - הכסף כנראה לא יצנח מאיפשהו. אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו ולעבוד וה' יעזור.

אני בדיעה שכסף צריך להיות במכללל השיקולים של להביא ילד.

הן טוענות שכסף זה לא שיקול וה' דואג לזה.

ואני מתפלצת לראות משפחות שאין להם כסף, באמת שאין, ברמה שחיים מארגוני צדקה וממשיכים להביא עוד ועוד ילדים.

ובואי, למה על זה סומכים על ה' ושאר הדברים לא?? אפשר להגיד על הכל שה' ידאג. גם על מצב פיזי ונפשי. אבל יש עניין של השתדלות.

אבל יכולה להגיד שזה שונה בסטנדרטים של כל משפחה

לדוגמה, לאחת חשוב שיהיה כסף לרישיון ורכב ראשון, לימודים, חתונה, הון עצמי לבית לטווח הרחוק

ולטווח הקרוב - כל מיני דברים לא יודעת

זה שונה מאחת לאחרת

אני גדלתי בבית שבו לא היה את כל זה למשל וב"ה הכל בסדר. כולנו עם רישיון, רכב, לימודים אקדמאים וגם בית.

(זו לא הייתה כוונת המשורר לכתחילה, אבל בכל זאת כך יצא עקב כל מיני נסיבות. ועדיין זה יצא בסדר גמור. אני לא מייחסת את זה ליד המקרה אגב)

אני מדברת על כאלה שבאמת אין להם כסף.

שחיים מצדקה

מידיעה שלי שהם חיים ככה, לא מהשערה

רוב האנשים ששומעים שצריך להתכונן כלכלית מדמיינים רכישה של רכב, הוצאות ביגוד, אוכל וכאלה בסטנדרט שהם רגילים אליו,

בזמן שבפועל אפשר להוריד רמת חיים ולהביא עוד חיים לעולם.

בעייני, כל עוד ילד חדש שווה ירידה ברמת חיים באופן שהוא מתקבל אצלנו בשמחה תמורת חיים חדשים, אז אעשה את זה.

לרוב האנשים ילד נוסף לא יגרום לפשוט יד, אלא לצמצם בבונוסים.

ובאמת אין לנו בונוסים משוגעים, ובחסד ה' טוב לנו. נניח אנחנו לא אוכלים בשר כל השבוע, לפני שבת אנחנו מחשבים כמה שניצלים לטגן, לא נצא לחופשה, אין רכב, וכו.

אבל זה עניין של רמת חיים,

באמת הרמת חיים שלנו נמוכה מהרגיל.

זה לא אומר הרבה על האיכות חיים-

איכות חיים זה השמחה לקום בבוקר, האושר מהילדים, החיוכים שיש בבית, האווירה.

זה לא תלוי בכסף. 

בזה אנחנו משתדלים מאוד,

לפני המותרות אנחנו חוסכים,

כלומר את הביטוח לאומי שמקבלים אנחנו ישר מפקידים להם בחסכונות, ויש לנו פקמי"ם לרכב, לתואר וכאלה.

ולפני הילד הבא אני כן חושבצ רגע איך לממן מעון, אבל שולחת גם למטפלות זולות או שמחליטים לעבוד יותר. 

על דבר כזה ויכוח וחבל בכלל להיכנס לזה

זה קוד חברתי, יש קהילות שזו הנורמה החברתית וסתם חבל לנסות 'ללמד אותם לקח' זה מה שהם רגילים.

אגב אני מכירה כאלה שעובדים קשה לפרנסת המשפחה חיים סביר ועדיין מקבלים מידי פעם צדקה... זה שאת יודעת דברים לא אומר אם זה טוב או לא.. אין לך מושג מה קורה בעו'ש שלהם.

ונכון, לא ראיתי את החשבון בנק שלהם בעיניים שלי, אבל אני יודעת מה שהן עצמן סיפרו לי.

לקבל גם את ההגדרה שלך

כתבתי קצת סכמטי כי ככה היה לי נוח. ברור לי שזה לא כל כך קשיח.

אבל בהחלט צריך להיות שיקול כלכלי, גם לטווח הקרוב וגם לטווח הרחוק. עד כמה בדיוק, זה כבר עניין אישי

כמובן, בגדול. לא יורד לפרטי פרטים כמו לכמה חוגים הילדים ילכו.

אבל -

לעתיד הרחוק - כל ילד שנולד אנחנו בעז"ה נפתח לו קופת גמל עם סכום מסוים שעליו החלטנו + קצבת הילדים מביטוח לאומי שתעבור ישירות לשם.

ובטווח הקרוב יותר, אני מתכננת כמות כסף פנויה במשכורת...

מוכנה לזה..

פיזית לעבור עוד הריון ולידה או שיש צורך לתת לגוף מנוחה? לרדת במשקל? בדיקות רפואיות שאי אפשר בהריון והנקה? 

כי אם את מאמינה שאץ עושה את ההשתדלות וה' יתן כל מה שצריך אין בכלל שאלה.

ואם כרגע מרגישים טוב ואין חלילה בעיה כלכלית חמורה או זוגית.

לפעמים אין ברירה וצריך למנוע אבל יחד עם זה צריך לדעת שזו לא תוכנית כבקשתך ולא בטוח שכשרוצים זה יקרה מיד. וככל שההורים צעירים הסיכויים להריון תקין ובריא גבוהעם יותר

לשכנע. היא שאלה מה מנחה אותנו,ועניתי.

אני מאמינה שמוכנות בדברים האלו, זו ההשתדלות שלי.

אני לא חושבת שזו תוכנית כבקשתי כמובן

אבל מאמינה שהאחריות שלי היא לוודא שאנחנו מוכנים מכל הבחינות שבשליטתנו לטיפול בעוד ילד, להיות ההורים הכי טובים עבורו ולדאוג לו בכל התחומים.

היכולת שלי לטפל בילד שלי, קשורה באופן ישיר לשאלות שפירטתי, מבחינתי האחריות שלי היא למנוע.

אני חושבת שלהביא ילדים זו ברכה ומתנה.

אבל, כהורים, בראש ובראשונה התפקיד שלי הוא לדאוג לילדים שלי בכל התחומים - מהטכני (כמו אוכל, בגדים וכו'), ועד הרגשי והחינוכי.

השאלות האלו בעצם בוחנות האם אני יכולה לתת את זה.

האם מצליחה לתת את זה לילדים שלי עכשיו

האם אוכל להמשיך לתת את זה גם אחרי שיוולד עוד ילד

זו בעצם הדרך שלי לבדוק האם אני יכולה לקחת על עצמי את התפקיד הגדול הזה, והזכות העצומה הזו, של להיות הורים לילד נוסף.

זו לא הסתכלות קרה ומחושבת, זו לא רשימת מכולת, דווקא מתוך החשיבות שאני רואה בתפקיד של הורים ובהבנת האחריות לילדים שיש לנו ועוד יהיו בע"ה, אלו הדברים שאני בודקת לפני

את רוצה הרבה ילדים ככל שאת יותר צעירה סיכויים יותר טובים ויותר בקלות את שקועה בגידול ילדים עכשיו.

אני חושבת שאם אישה מרגישה שהיא חייבת הפסקה לגוף ולנפש אז חובה למנוע אבל לא נשמע שאת שם

אלא הכי הרבה ילדים בנחת ובאהבה

כלומר כשאני שמחה בהם ומחכה לעוד תינוק ולא לוקחת את זה כמובן מאליו

וגם אני לדוגמה חייבת שיהיה לי לילה של שינה לפני ההריון הנוסף

אפילו אם לא כל לילה

אלא שמתחיל להסתדר השינה שלהם,

שיקמתי את רצפת האגן וסיימתי הנקה (לפחות את החלק החשוב שזה חצי שנה לדעתי), חזרתי לכושר, אני מרגישה עם כוחות בגוף, שיש לי נשימה ורצון לעוד ילד, ואז אני מסתכלת ורואה

האם בעלי רוצה? האם אנחנו במצב כלכלי שמאפשר עוד ילד (כלומר עוד תשלום למוסד לימודים כל חודש)

אבל זה המבט שלי על זה

אני רואה הרבה נשים שיש להן הרבה ילדים אבל הן כעוסות ולא משחקות איתן וזה משהו שחשוב לי לא להיות

(כמובן שיש גם נשים עם הרבה ילדים שהם אימהות מדהימות) 

משהו שהרגשתי עם הגדול,

היתה לי אופוריה בחודשים הראשונים ואמרתי למה למנוע?

ואז הגיע גיל שלוש חודשים ואיתו הקושי

והרגשתי שב״ה שמנעתי (אני מקבלת ווסת בהנקה מלאה) 

אם אין סיבה למה לא, ויש מליון סיבות למה כן, אז למה למנוע?

ממני, שמסיבות שונות, אחרי שלושה צפופים, כן מנעתי קצת, ועכשיו לפני לידה רביעית בע"ה, וממש ממש מצטערת על זה.

כמו שאת אומרת- השגרה שלך היא עם קטנים, הכל יותר פשוט ורגוע מאשר שינוי גדול של החיים אחרי הפסקה.

(כמובן שכשיש סיבה, אז צריך למנוע. אבל רק בגלל טרנד? עזבי, החיים, ובטח ילדים😍, הרבה יותר גדולים מטרנדים)

שמנקודת מבט של ילדים גדולים יחסית ועצמאיים יחסית, שאפילו נותנים לך לישון צהריים מדי פעם, זה מאוד קשה לחזור אחורה

ו'להשתעבד' שוב לגידול של תינוק קטן

אצלי זה כמובן רק במחשבה יכ אין לי עוד ילדים, אבל ככה זה נראה לי 

היה לי מאוד קשה כשהם היו קטנים ולא היה לי לילות נורמליים וצהריים

ואני חזרתי לעצמי בשנים האחרונות

ולהיפך, אני עכשיו מוכנה בכל הכח לחזור לזה אחורה.. דווקא בגלל שהיה לי את הפסק זמן הזה. 

ואני יודעת בדיוק מה זה אומר לחזור אחורה לזה.

היו לי ילדים שלא ישנתי שעתיים רצופות עד גיל שנה + 

כך שזה לא תאוריה רק.. 

ראיתי את זה גם אצל אמא שלי

כשמנגד באמת מגיעים עם כוחות אחרים לזה 

והילדים האחרים אפילו עוזרים בעצמם קצת

אבל וואלה ילד בן 5 וחצי זה ממש נוח, גם אם יש לזה את האתגרים שלו(והוא לא ילד קל ויש כל מיני מורכבויות סביבו כמה שהוא מתוק ומקסים ומהמם הוא גם מאתגר ודורש כמובן) ולחזור אחורה לגיל 0-2 זה מאתגר מאוד מאוד..

מאשר "מילוי כוחות".

גם הגוף וגם השגרה והשלווה הנפשית, במקום שונה היום, והשינוי והחזרה להתנהלות עם קטנטן, דורשים כוחות הרבה יותר גדולים ממה שנתנה לי "ההפסקה"

לא היה לי קשה קודם, היתה שגרה שמחה ובריאה.

חשבתי שהפסקה תאפשר לי לחזק את הגוף, למלא מאגרים, להתעמל וכדומה, בפועל- עשיתי הרבה דברים נחמדים אחרים, אבל הרבה פחות משמעותיים, ועם תוספת הגיל, ההריון הזה קשה משמעותית, והשינויים, אפילו ההורמונליים, הרבה יותר קיצוניים ומאתגרים.

גם מצד הילדים- זה ללמוד שוב שפה חדשה ולא מוכרת. הם יצטרכו להתרגל מחדש לזה שאמא לא זמינה ופנויה כל הזמן, לזה שאמא עושה כמה דברים במקביל, לעזרה יותר משמעותית בבית. (הם עזרו יותר לפני שנתיים, למרות שהיו הרבה יותר קטנים...)

זרקתי פה כל מיני נקודות. מקווה שזה עונה על השאלה 

ממה שאני קוראת אותך

נראה שיש לך בעיקר הרבה פחדים סביב המניעה מצד אחד

ומצד שני יש לך כן רצון מסויים לעשות הפסקה.

 אם את מרגישה שהכל זורם לך טוב

והקשיים שאת חווה ביום יום, זה משהו שאת מרגישה שאת יכולה להמשיך איתם. מדברת על קשיים רגילים של גידול ילדים קטנים צפופים

אז תמשיכי ככה. 

את צעירה, ויש משהו באמת שיותר קל לגדל ילדים כשאנחנו צעירות.

אבל אם את מרגישה אחרת,

אני אשמח לעזור לך לגבי החששות ממניעה.

כל החששות שרשמת, אלו דברים שיש להם פיתרון. ובעצם לא אמורים לחשוש מזה.  (יש לי הרבה מה לכתוב על זה. אבל בגדול-- הריון יש לו פוטנציאל ''לפגוע'' או לגרום לשינויים בגוף הרבה יותר מכל מניעה)
 

אני אישית מנעתי כל פעם אחרי הלידות בזמנים לא קבועים. כלומר

הלכתי לפי איך שהרגשתי אותו רגע.

הרגשתי שאם יהיה לי אז עוד הריון ותינוק

אני לא אהיה שמחה. לא אתפקד כמו שצריך בשביל הילדים שיש לי עכשיו בבית.

עכשיו היתה לי הפסקה יותר ארוכה 

של 3 שנים מבחירה ואח''כ היו לי עניינים שהסתבכו (בלי כל קשר למניעה)

בפועל, ההפסקה הזאת היתה ברכה גדולה לי, לבית, לילדים, לבעל. (מדברת על ה3 שנים מניעה)

אני עכשיו מגיעה בעז''ה ללידה חדשה מלאת מוטיבציה, גם לקשיים שאני יודעת שיהיו

זה אף פעם לא קייטנה אחרי לידה. 

אבל אני באה מוכנה לזה ושמחה לקושי הזה.

מאחלת לך החלטות טובות ונכונות עבורכם!!

זה מזכיר לי שבאחת הלידות אמרתי למיילדת שחסר להם שבפעם הבאה שאני באה החדרים עדיין יהיו כאלה מעפנים והיא צחקה ואמרה שיפה שאני בעיצומה של לידה מתכננת את הבאה.

של אחרי לידה

הקושי הוא חודשים אח''כ

ואין לך סיבה רפואית, אז אולי באמת לא צריך למנוע עכשיו.  עוד נקודה, מצב רגשי שלך. אם את בסדר, לא מרגישה שלוקחים לך אוויר , אז גם לא חייבת.

מצד שני , אם את רואה שכרגע גדול עלייך, אז צריך למנוע.

מה עוד? מבחינה כלכלית, יותר קשה לצאת לעבודה כשיש כמה תינוקות בבית... בעתיד גם יהיו לך הרבה ישיבות לשלם במקביל...

השאלה היא אם לא תטבעו.

זאת השאלה החשובה.

לכל פס יצור יש את יכולת הקיבולת שלו,

ואם עוברים אותה אז התוצרים פחות מוצלחים.

השאלה היא אם האיכות חשובה לך מהכמות,

ואם כן, אז מה האיכות שאת שואפת אליה.

ילדים שבעים, נקיים, שלא קר וחם להם, זה לא הכל.

ילד זקוק גם לאהבה וביטחון ושיהיה מי שיקשיב ויראה אותו וילווה אותו בחיים.

רק אחרי שיוצאים החוצה ונתקלים בעולם מבינים מה הצורך של כל ילד, ויש גם תקופות טובות יותר ותקופות טובות פחות לכל ילד.

אם מצליחים לתת לכולם תשומת לב מרבית, וגם לשמור על אווירה טובה בבית אז אחלה.

מה שחשוב לקחת בחשבון שככל שהילדים גדלים הצרכים שלהן גדלים.

נכון שהצורך הטכני פוחת, אבל הטכני זה ממש לא העיקר.

השאלה שצריכה להישאל היא לא אם יש לכם כח לגדל עוד תינוק, אלא אם יש לכם כח לגדל ילד בן 5.

כי בעצם ארבעה ילדים עד גיל 4 זה מה שיהיה לך עוד מעט, השאלה אם יהיה לך כח לזה+ ילד בן 5 בשנה שאחרי.

שאלות כאלו צריכות להיעשות בכובד ראש, ושיקול של פחד ממניעה הוא שיקול לא רלוונטי בעיני וצריך להיזהר ממנו מאוד.

זה כמו ששיקול של מגעיל אותי בדיקת העמסת סוכר, היא לא שיקול האם לעשות את הבדיקה או לא,

וכמו שפחד מדקירה לא אמור להוות שיקול אם לעשות חיסון או לא.

יש שיקולים שהם הרבה יותר מעבר לפחד הנקודתי הזה, ולכן כדי לדעת שאת שוקלת באובייקטיביות את השאלה הזאת

את צריכה לא לפחד ממניעה.

נקודה נוספת לקחת בחשבון זה שהחיים מזמנים לנו הפתעות ותקופות קשות יותר, לכן לא נכון לתכנן את החיים לפי מקסימום היכולת בשגרה, כי אז במקרים של חוסר שגרה, החבל ייקרע והחוסן יישבר.

אז צריך להשאיר משאבים (כלכליים, נפשיים ופיזיים) גם למקרים כאלו.

לדוגמה- סגרים ובידודים בקורונה, תקופות מתוחות ביטחונית, תקופות מתוחות כלכלית (פיטורים או מעבר דירה למקום מרוחק)

אובדן או מחלה של בן משפחה קרוב או רחוק (באריכות ימים ושיבה טובה)

לי יש נקודה נוספת, שחשוב לי שהרצון בעוד ילד יגיע ממקום של צורך פנימי אישי, זוגי ומשפחתי ולא מתוך אג'נדה חיצונית (אמונה דתית או לחץ חברתי) אבל בטח תחלקי עלי בזה.

ולא רק הכאן ועכשיו

כשהיה לי ארבע ילדים בני 0-6

היה לי ממש קשה טכנית

היום, אפשר להגיד שהקושי הטכני נהיה יותר קטן

אבל הרבה יותר קשה מבחינות אחרות.

ואלו קשיים מסוג כזה

שלא יעזרו פה עוד שעות שינה

ולא עוד בייבי סיטר וכד'

זה כבר שאלות חינוכיות,

צרכים רגשיים וגשמיים שהילדים צריכים

שהם דורשים הרבה יותר מהטכני כשהם קטנים.

יש לי ילד אחד בן רבע לארבע שאני מרגישה שדי הגעתי למנוחה ולנחלה, ואני לא כל היום צריכה לרדוף ולטפל בו.

כמובן שיש עוד צרכים פיזיים שהוא צריך עזרה כמו להכין אוכל, להלביש חולצה ועוד.. אבל זה כלום לעומת השנתיים וחצי הראשונות שהיו קשות עד מאדדדדדד

אז אני תוהה לעצמי מה עוד יכול להיות? למה להתכונן?

הקשיים הולכים ופוחתים ככל שהגיל עולה.

הקשיים שמדברים עליהם עם מתבגרים, קשורים ליכולות מודעות, ניהול ותקשורת של ההורים. ככל שההורים יותר מיומנים, לא אמורים להיות קשיים משמעותיים עם ילדים ללא בעיות חריגות.

ואם יש כאלו, ההורים צריכים ללמוד איך להתנהל טוב יותר ולהשלים כלים שחסרים להם.

אותו כנל לגבי התנהלות טובה- לדעתי זה משהו שלומדים עם הזמן ולכל ילד גם מתאים אינטראקציה אחרת בהתאם לאופי וליכולות, לכן להגיד את זה באופן כוללני לא יודעת עד כמה מדויק..

אבל טוב לדעת שככל שגדלים ככה הקושי פחת.

חלק מהמיומנות וודאי מגיע מניסוי וטעייה והוא תמיד ממשיך לאורך הגידול.

נכון שכל ילד צריך התאמות משלו וזה חלק מהמודעות, להיות גמישים ולעשות התאמות.

אני אישית כבר בילד הראשון והשני שבא מיד אחריו, קלטתי שאני צריכה ללמוד להיות הורה טוב. עד היום אני לומדת, די מרוצה הרבה שנים מהתפקוד שלי ותמיד שואפת להשתפר. 

השלב שהם מתחילים להתבגר מוסיף עומס יותר מגילאי היסודי

הם זקוקים לאוזן קשבת בשעות לא שגרתיות

הם זקוקים להרבה הכוונה ותשומת לב

הם צריכים אותנו גם פנויים רגשית אליהם

והחלק הכי פחות משמעותי, אבל עדיין מעמיס, זה שהם אוכלים הרבה

וגם התמרון בין צרכים שונים (על יסודי, יסודי, גן ותינוק) הוא אתגר בפני עצמו

אצלנו לפחות, מרגע שכמה עברו לשלב העשרה,ופלוס מספר הנפשות במשפחה, הרגשנו שאנחנו חייבים מרווח גדול יותר בין לידה ללידה

צורך שפחות הרגשתי כשכולם היו קטנים

האמת שאני רואה את זה הרבה סביבי-

משפחות עם מלא ילדים צפופים ואז בקטנים יש רווחים יותר משמעותיים.

גם אצלנו במשפחה כלומר האחים שלי.

קחי ילד בן שלוש שלא רוצה להיכנס לגן 

וקחי ילד בן 11 שלא רוצה ללכת לבית הספר.

מבטיחה לך שהרבה יותר קשה רגשית, וטכנית 

לטפל בבעיה עם ילד בן 11.

נכון שהוא גדול, ואפשר לדבר ולנהל שיח

אבל הוא כבר בן 11

עם דעות, רצונות, התנהגויות

זה גורם לחששות אצל ההורים מה יהיה עם העתיד שלו..

זה לא פשוט בכלל

הלוואי והכל היה כזה פשוט כמו שכתוב בספר

ואני יכולה להגיד לך שכל מנחה או פסיכולוג שפגשתי מתפעלים מהנכונות והמסירות שלנו בתור הורים

וב''ה יש לי ילדים נורמליים עם קשיים רגילים, לא מעבר

זה קצת מזכיר לי את שיטת שפר

תגידי ותלכי. הילד יבין שמה שאת אומרת זה זה ועם הזמן הוא יסתדר וילמד מעצמו.

באמת שהלוואי וזה תמיד היה עובד ככה.

לא הייתי בהדרכות הורים ולא מכירה את שפר ולא אמרתי שזה פשוט.

זה מצריך ידע, מודעות ויכולת שאפשר לרכוש ולהתאמן.

יש לי ילד בחינוך מיוחד ועוד ילד עם הפרעת קשב. אמנם אני עושה לכל אחד התאמות, אבל בגדול מתנהלת איתם בדומה לאחרים.

לא נפטרה מהותית בגיל שלוש אז היא ממשיכה עד גיל 11.

נגיד , אם לא מטפלים במוטוריקה עדינה בגיל ארבע, בגיל חטיבה נקבל ילד שלא עומד בקצב כתיבה.

אם לא נדבר עם בן שנתיים אז בגיל התבגרות ילד לא יקשיב לנו. וכן הלאה. 

לק"י

יש דברים שמתחילים בגיל גדול יותר.

לא כל קושי בגיל גדול התחיל מהילדות.

נתתי דוגמה בהודעה אחרת שלי פה.

אם צריך - אני מוכנה לפרט עוד באישי במה שאני נתקלתי...

קושי בקריאה זה דבר פתיר- מורה מתקנת לקריאה.

לקושי רגשי שמתפתח יש סיבה וצריך לטפל בסיבה ולעזור לו להתמודד.

אפשר לומר אותו דבר על טיפול בילדים קטנים - אם מטפלים בהם נכון, זה מקטין את ההתמודדות ההורית.

(הבעיה שבגידול ילדים, ועוד יותר בחינוך ילדים, אין נכון ולא נכון בצורה מובהקת... וזה הרבה ניסוי וטעייה והרבה כאב לב בדרך...)

כמה שתעשה ׳נכון׳

יש הרבה עבודה פיזית סיזיפית.

עם גדולים זו יותר התמודדות והתנהלות הורית.

לגיל

אז כל עוד הילד לא היה בגיל הזה

אז ברור שהקושי לא היה קיים

סתם דוגמא, אבל זה יכול להתחיל רק בגיל יותר גדול...

אני מתכוונת ילד שרוצה מאוד להישאר נאמן להקב"ה, וקשה לו. והוא צריך עזרה גדולה ותמיכה מההורים.

זה נקרא קושי?

על זה דיברו, לא?

כמו שמשקיעים בתינוק?

כמה זמן ומשאבים משקיעים עבור תמיכה רוחנית?

וזה לא רק הזמן מול הילד

או מול מוסדות חינוך

או מול הסביבה

או מול האחים בבית אפילו

זה גם התמודדות לרוב של ההורה מול מציאות שהוא מתקשה להתמודד איתה בעצמו

זה אנרגיות אחרות להפנות

לא מבינה איך את מנתקת את זה

חלק אינטגרלי מגידול ילדים הוא גם התמודדות אישית של ההורים. לחלוטין

לרוב זה דברים שעולים רק מול הילדים וצפים ומציפים.

אני לא רואה בכלל איך אפשר להפריד בין הדברים כי בתור הורים, דמות שנושאים אליה עיניים ובעצם מציגה יציבות בחיים ועוגן, צריך לעבוד על זה מול כל הדברים הלא צפויים והמשתנים. גם באיך מגיבים לכל דבר, באיך מציגים כל דבר, איך נכון לפתור ולפעול, מה לשחרר .

ככל שהילדים גדלים זה הולך ומתעצם לדעתי

התפתחות אישית דרך ההורות.

לא מפרידה מהילדים רק מסבירה שהבעיה היא לא של הילד אלא של ההורה שצריך ללמוד להתנהל נכון

כל הילדים צדיקים גמורים והולכים בתלם?

ברור שהורה צריך לדעת להתמודד וזה בעיקר בעיה של ההורה

כי הילד, לא מעניין אותו כרגע זה שהוא לא הולך בתלם. הוא מצידו שמח בזה.

אבל יש ילדים עם קשיים ובעיות. 

הוא ילד והוא יכול לטעות, להתנסות ולנסות את המבוגרים.

תפקידים של ההורים (וגם המבוגרים האחרים) להוביל ולנתב לדרך הנכונה. (ולפתור את הקשיים שלהם בהתמודדות והתפתחות אישית)

אבל זה לגמרי קושי שמגיע ככל שהילדים גדלים

על זה רציתי להתעכב בעצם

שזה לא שברגע שהטכני נפתר בגילאים הקטנים, נהיה יותר קל

להיפך, בטכני יש המון אפשרויות להיעזר ולמקר חוץ

בהתנהלות והתמודדות רגשית, אין למי להעביר את השרביט

גם אם בסופו של דבר היא מיטיבה

שינויים זה קשה לפעמים

וגם, כמו שאמרתי, זו התמודדות אחת.

יש עוד חזיתות בעניין הזה 

בה בהורות אבל זה חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית, בלעדיו ההתפתחות חסרה.

בעיניי זה קושי טוב בניגוד לקושי הפיזי שלא מפתח שום דבר.

אי אפשר לכמת את הדברים האלו.

אבל נער מתבגר שחווה עניין חברתי ויש לו ירידה חדה בביטחון העצמי שלו, דורש מההורים שלו עבודה יומיומית ועקבית כדי לעזור לו להעלות את הביטחון ולתת לו גב חזרה.

שני ההורים שלי בתחום היעוץ והטיפול בבני נוער. אז אני חשופה לכמה הם עובדים עם תלמידים שלהם. ויש לי אח שמתמודד רוחנית וחברתית, ואני יודעת שההורים שלי משקיעים ימים ולילות כדי לעזור לו להתקדם.

כולל שיחות בינהם אל תוך הלילה, יציאות איתו, שיחות איתו, חשיבה גדולה על איך ניתן לעשות לו טוב, מחפשים לו דברים לעשות וכו'.

אין עניין לפרט בדיוק. זה דורש המון המון משאבים ופניות בלב.

הורים שגם משמשים מטפלים לילד, זה שונה מהורים ששולחים למטפל בעת הצורך.

מתבגר עם בעיות חברתיות ונוספות, לא אמור להדרש לטיפול יומיומי, זה הגזמה ולא בטוח שזה יעזור התערבות צפופה כזו.

ויש לי הרגשה שהילדים שלך לא בגיל 14 +

כי את בכלל לא מבינה על מה אנחנו מדברות.

מתבגרים לפעמים דורשים טיפול והתמודדות יום יומית

המון שאלות חינוכיות

ואין סוף גישות וטיפולים

לכל אחד צריך להתאים את הגישה/טיפול שמתאים לו

זאת עבודה לא פשוטה בכלל

לרוב, זוכים לרוות מהם הרבה נחת

אבל זה דורש הרבה מאוד

הרבה יותר ממה שאת מתארת כנראה

ואם כן יש לך ילדים בגיל הזה

אז כנראה באמת זכית 

ולכן את לא מצליחה להבין את הקושי שאנחנו מדברות עליו

יש לי בגילאי 19.5 ומטה.

אני חווה את זה אחרת וחושבת שהרוב תלוי בהתנהלות הורית נכונה.

אבל לא מעלימה את הבעיה בלי עבודה.

גם התנהלות הורית נכונה דורשת מאמץ.

זה יכול לקצר את התהליך

למנוע בעיות מסויימות

אבל יש קשיים קיימים

והתמודדויות יום יום

הורים שעושים הכל כדי להיטיב עם הילד שלהם ולעזור לו.

זה מה שאני מתארת.

בעיה חברתית בגיל ההתבגרות לא היה מקובל גם לפני זה.

או שהוא נשלח על ידי הורים למסגרת שלא מתאימה לו.

או שהם לא נתנו לרכוש מיומנויות חברתיות.

נער רגיל לא יוצא עם הורים, הוא יוצא עם חברה לשחק כדורגל או לאכול פיצה.

בכיתה שלי היה ילד שנשר בכיתה ז', אחר כך נהיה נרקומן. אז הוריו היו בשוק אבל באמת הוא היה עם שלל בעיות לפחות מכיתה א', אולי גם לפני זה אבל אז עוד לא הכרתי אותו.

בכיתה של הבן שלי אחד הילדים שנה שעברה שתה עד עיבוד הכרה ומיון. אז גם שם זה לא קרה פתאום. אלא תוצאה של נסיבות חיים.

בכיתה של בת שלי  ילדה עכשיו חווה פיצוץ רציני מול הורים אבל אי-אפשר להגיד שזה רק גיל ההתבגרות אלא אופי קשה של אבא שלה ורצון של הוריה לגרום לה להיות מישהי אחרת שזו לא היא... יש לה שאיפות שונות בחיים.

בעיה חברתית גם יכולה קטנה באופן יחסי למה שאת מתארת, ולצוץ רק בגיל ההתבגרות. עובדה...

אני בטוחה שאף הורה לא מצליח לטפל בהכל הכל הכל מיד כשהוא מתחיל.

וזה חלק מהגידול ילדים. זה בסדר וזה נורמלי.

ובעיני זה קושי הרבה יותר קשה מהאינטנסביות הטכנית של ילדים קטנים

שהרבה אנשים יסכימו איתך, אולי רוב האנשים.

אני רואה וחווה את זה אחרת כדברים שמובילים ודוחפים את ההתפתחות האישית שלי ועוזרים לי גם בקשרים ובסיטואציות אחרות.

שלא היו קודם כשהילד מתבגר...

דוגמה קטנה - קושי בקריאה (שבהחלט יכול גם להשפיע רגשית) זה משהו שמגיע רק בגיל שש-שבע...

אבל יש עוד הרבה דברים אחרים, וגם ילד שהכי פינקו אותו והיה הכי מתוק ונוח בגיל שנתיים - פתאום בגיל עשר יכול לחוות קשיים רגשיים ולהפוך לאגרסיבי...

אני לא מדברת על אותה בעיה שקוראת בגיל הזה והגיל הגדול

זאת רק היתה דוגמא

ובטח שיכולים לצוץ קשיים חדשים

נראה לי שרוב הבנות פה עם ילדים קטנים ולא מבינות בכלל עם מה מתמודדים עם ילדים גדולים.

ב"ה יש גם הרבה זמנים של אושר ונחת

אבל אין מה להשוות בטיפול בילדים קטנים.

כמו שבשביל להיות גננת לומדים להיות גננת

ובשביל לטפל בבוגרים לומדים דברים אחרים.

בגיל בוגר יותר - הם יותר סביב החינוך והרגש.

בגיל שלוש אפשר פחות או יותר "להכריח" ילד לעשות מה שצריך, בגיל שלוש עשרה - הרבה פחות...

בגיל ארבע קושי רגשי יהיה, נגיד, סביב גמילה. בגיל ארבע עשרה - זה כבר יכול להיות סביב חברים או סביב התנהגות לא הולמת בבית הספר...

אני אישית מרגישה שהקשיים הרגשיים והחינוכיים יותר קשים. אם כי זה תלוי גם בילד...

אני מרגישה שיהיה לי יותר קל להתמודד עם קשיים רגשיים מאשר פיזיים, סתם כי טכנית לא בשבילי להרים כל היום ילדים, להתעורר בלילות, לקלח, להלביש וכל זה..

לעומת קושי רגשי שאפשר לשלוח לטיפול ואפשר להזיז את הדיבורים עם המתבגר לשעה אחרת ולא כמו תינוק שצריך הכל עכשיו ברגע זה.

תקף גם מול מתבגר לדעתי

רק שזה תופס צורה אחרת

לא חסרים מתבגרים שמסתובבים עם תחושה שלא רואים אותם או מבינים אותם

וזה הרבה יותר קשה לדעתי להורה מאשר להתמודד עם ילד קטן עם צרכים 'קטנים'

כי לקלח ולהלביש מצריכות פניות מעשית יותר מרגשית בגילאים האלה. זו פעולה יותר טכנית מרגשית. פחות מתגמשים לצרכים שלהם בגילאים האלה ויוצר מתאימים אותם אלינו

לשבת להקשיב ולהיות מעורב ולהיות כתובת לוקח לא פחות אנרגיות, וגם דורש הרבה גמישות ושחרור כדי לתת למתבגר לגדול להיות מה שהוא רוצה, תחת הערכים שחינכנו אותו זה מבוך יותר מסובך בעיניי

או למצוא זמן מתאים לדבר עם המתבגר...

אבל אולי זה אינדיבידואלי, ולכל אחת קשה משהו אחר. (ואולי באמת אצלי *רוב* - בדגש על רוב - התינוקות היו רגועים, לכן לי קל יותר בדרך כלל לגדל תינוק מאשר ילד גדול...)

משוואה מאוד ברורה-תמנעי יהיה לך יותר קל בחיים בכללי.

את צריכה הרבה משאבים כדי להיות בהריון וכו.

זה לא יכול להיות גורף.!

כי כל אישה היא אחרת

יש אישה שהריונות שלה קשים

לאחרת קלים.

אחת עם תינוק קשה ובכיין -אחרת -רגןע אוכל וישן.

כנל ילדים -אמרת גיל 5 לדוגמא.

ילד בן חמש הוא יכול להיות כל הזמן מרביץ ומשתולל.

יש ילדים שפשוט קל לגדל אותם

זורמים, נוחים וכו...

אז לא לכולן מתאים חישובים כאלו ואחרים

אלא הרגשה פנימית ולא חיצונית.

אבל זה נכון בפועל

שאשה שקשה לה

אז למה שתוסיף עוד קושי???

ולהגיד שעוד הריון זה לא עוד קושי כי אולי ההריונות שלה קלים..

לא על זה מדברים

הריון חדש, זה מצב חדש שלא ידוע איך נעבור אותו

בד''כ הכל בסדר, מסתדרים למרות הקשיים

אבל אם כרגע המצב קשה, וקשה לאשה

אז למה לה??

אבל בהקשר לפותחת- לא בטוחה שמאוד קשה לה

אז אם ככה, בוודאי שזה לא שיקול

מה שכן, מאירים לה על נקודות מסויימות

כמו קושי עתידי

היא סה''כ פתחה בשאלה ובנות עונות לה

והיא יכולה לא להסכים עם זה

ולהגיד- אני חיה את הכאן ועכשיו. זהו

נועד לא להיקלט במהלך ההנקה.

ובעבר נשים היו מניקות 2 עד 4 שנים

כל שאלו היו ההפרשים.

לא סתם ארגון הבריאות העולמי ממליץ על שנה וחצי

(לא אומרת שאני מקיימת את זה חח)

אבל הריון, קל ככל שיהיה לוקח משאבים מגוף האישה, כמו גם לידה והנקה

אז זה לא אומר שאי אפשר אלא שצריך להקשיב ולהזין את הגוף בטוב (שלפעמים לגוף טוב הפסקה מהריון / הנקה) ומחזוריות רגילה של ווסת, ביות וכו׳

השלב הטכני של הגילאים הקטנים הוא הרבה יותר קל מהשלב שבו הם גדלים ומגלים את האישיות שלהם

מביעים רצונות

רגשות

ומאוויים

וזה מצריך הרבה פניות

מלבד העובדה שכמובן יש עניין של בתי ספר, שיעורים, התמודדויות חברתיות, חוגים כאלה ואחרים ותחומי עניין שכל אחד מפתח

זה באמת עולם שלם של כל ילד

אני לא אומרת לך שבוודאות תמנעי כי את באמת יודעת מה הכח מבחינתך, והם גם באמת מאוד קטנים עדיין

אבל אצלי ממש הרגשתי שינוי בשנה וחצי האחרונה, מגיל 4 נגיד באופי ובצורך של הילדים, ממש קפיצת מדרגה שדורשת אנרגיה וכוחות אחרים לגמרי

הרבה יותר פניות רגשית ונפשית 

שיהיו בחירות טובות יקרה!

וכמובן, תמשיכי להתבחבש עם זה עד אחרי הלידה, לא חייב להחליט עכשיו 

דווקא גיל נחמד, הרבה יותר מגילאים מתחת .

אם ילד קיבל מה שצריך בגיל קטן אז הוא אמור להסתדר בגן חובה וכיתה א'.

לגבי צרכים רגשיים, בכנות לא רואה הבדל או קשר לגודל משפחה. לגבי משאבים גם אי-אפשר לדעת.

עם בכור שלי הלכתי לטיפת חלב עם אמא שלי ועדיין הייתי הרוסה. עם חמישית הלכתי עם כולם לבד והסתדרתי . גם מבחינה כלכלית , יותר שמים לב לתקציב , מה קונים , מה נחוץ ומה לא.

ואם חס וחלילה, חס ושלום , קורה משהו לאחד ההורים, אין הבדל גדול להישאר לבד עם שלושה ילדים קטנים או ארבעה ילדים קטנים.

אבל זה בהחלט שינוי שחל אצלנו

כשהילד יגדל בעז"ה יותר ותהיה קפיצה אחרת - אעדכן 😅

אצלנו נוסף גם עניין של ש.ב והכנות של קריאה

ענייני מסיבות בגן

פגישות עם חברים

מחשבות על חוגים ותחומי עניין

יותר צורך למלא את הזמן שלא רק במשחקים

הרבה סקרנות וצורך וצמא לידע על המון דברים

הרבה יותר שעות סיפור

התעסקות במה בא לו או לא בא לו ללבוש

דברים שהוא רואה אצל אחרים ורוצה ולתווך את זה, אם ניתן או לא ניתן

תחומי אחריות

יותר צורך בחיזוקים חיוביים

אחלה גיל ב"ה אלף פעם, אבל זה מגיע עם דרישות

אלא זה השינוי שיהיה אצלה.

בשנת 2024 יהיו לה גילאים:

שנה, שנתיים, שלוש, ארבע.

בשנת 2025 אם תרצה עוד הריון עכשיו יהיו לה:

שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש.

מצא את ההבדלים:

ילד בן 5.

מסקנה: השינוי לא יהיה בכמות הטיטולים, אלא בצרכים של ילד בן 5.

זה לא משנה מה יותר קל או קשה, זאת התוספת.

(אולי לא דייקתי בגילאים, מדברת על העיקרון)

אני לא יודעת מה זה לגדל ילד בן 5 אז אין לי איך לענות על השאלה הזאת...

רק אחרי שאהיה שם אדע.

צודקת.

אני לא בהריון כי אני מפחדת למנוע. אני בהריון כי רצינו עוד ילד.

לגבי העתיד- זה כמו שלאחרונה עולה לי כל הזמן התמונה של האמא עם שני הילדים שנחטפו.

תמיד מטרידה אותי המחשבה אם הייתי במקומה אז איך הייתי סוחבת את שלושתם.

זאת סיבה להביא רק שני ילדים?

זה מה שעולה לי כשאני קוראת את השורות על מקרי חירום ומקרים שונים מהשגרה.

לדוגמא בדוגמא שהבאת של אובדן קרוב משפחה- וואלה אם הייתי לוקחת את הדבר הזה (ודברים נוראיים אחרים) בחשבון אז אני לא רוצה ילדים בכלל.

הפוך, אני מסתכלת על השגרה ויודעת שבמקרים שהם לא השגרה ה' יעזור ויתן לנו את הכוחות.

ואולי בכלל לא הבנתי אותך נכון ואז אשמח שתתקני/תדייקי.

וכמו שאמרתי למעלה, כל ילד שנולד לנו היה מתוך רצון לעוד ילד ולא כי אסור למנוע או כי יש איזה לחץ סביבי. (אולי להפך אפילו, וזה מה שמעלה לי כל פעם את השאלה על מניעה. התגובות של הסביבה)

זה אירוע שהסיכון שלו הוא 0.0000000001

אז לא, זה לא שיקול.

אבל הסיכון לקחת ילד לממד נגיד הוא 0.1 אז זה כן שיקול.

ולפעמים יש מצבים כמו של קרוב משפחה חולה שצריך לנסוע איתו לטיפולים/ בדיקות פעם בשבוע או פעם בכמה זמן וזה דורש המון.

כל מקרה בפני עצמו הוא לא בסיכון גדול אבל אם תחברי הכל ביחד, אז מדי פעם יש מקרי חירום ואני לוקחת את זה בחשבון כי גם אם אני לא יודעת לצפות בדיוק מה הם יהיו, אני כן יודעת לצפות שהם יקרו.

זאת לא סיבה לא להביא ילדים, זאת סיבה לבדוק אם בשגרה הכוחות נשחקים עד תום או שיש עוד אוויר לנשימה כי לפעמים דברים קורים.

אני לא סומכת על ניסים ולא מתכננת שה'יתן לי את הכוחות, אלא מתכננת לפי מה שאני מעריכה ויודעת על הכוחות שלי, זאת בעיני השתדלות, מעבר לזה זה בידי שמיים.

אבל כמו שמלכתחילה את בודקת אם בשגרה יש לך כוחות ולא אומרת ה' יעזור,

אז לדעתי הבדיקה היא אם יש לי יותר כוחות ממה שנדרש בשגרה או ש100% מהכוחות שלי ינוצלו.

את לא יודעת על בשרך מה זה לגדל ילד בן 5 אבל אפשר לדמיין את זה בגדול, לקחת ולהחזיר ממסגרות לדוג'.

הפואנטה הייתה שזה לא הטיטולים אלא צרכים אחרים. כמו שיש גילאים שצריך לבשל אוכל ממש ולא רק טחון בכמויות מזעריות.

אז עוד תינוק נוסף זה לא עוד בקבוק מטרנה, זה אותה כמות מטרנה כמו שהיה הילד לפניו, השינוי הוא בארוחה של הגדול..

נגיד גם מבחינת מקום פיזי בבית, תינוק ישן במיטה קטנה, ילד בן 5 ישן במיטה גדולה.

אז כל ילד כל שנה תופס את המקום של אח שלו הגדול, והגדול תופס מקום שלא היה לפני כן.. מבינה למה אני מתכוונת?

אגב, ביקשת לשמוע מה יש להגיד על סמך מה שכתבת, אז זה מה שאני חושבת,

לא חייבים להסכים..

אם קרוב משפחה שלי מעשן הרבה וגם שותה בסוף שבוע אז בגיל מסוים הוא ישלם על זה, אני לא אמורה למנוע ילודה בגלל בחירות שלו.

ניקח דוגמא מחיים שלי. כשאח שלי יצא מסינר של אמא והתגייס , הוא התחיל להסתבך בכל מיני דברים די קבוע ואני הייתי בערך קרובה היחידה שלו בארץ. לפי הגיון שלך הייתי אמורה לתכנן ילודה בהתאם לאורך חיים שלו עד שהוא יתפוס שכל? הוא בחר בחירות שלו, איפה שיכולתי, עזרתי, איפה שלא יכולתי אז לא יכולתי. אלו החיים.

יכול להיות, גם כמה קרובי משפחה חולים בו-זמנית, במשפחות קטנות לגמרי לא מופרך שעל שני ילדים בוגרים יהיו חמישה זקנים לא בריאים. על בן של השכנה שלי יש אבא נכה מאה אחוז אחרי אירוע מוחי, אח נכה מאה אחוז מלידה ועכשיו גם שכנה עצמה מתחילה לאבד שפיות... גם אם לא היו לו ילדים בכלל ( יש לו) זה יותר מדי...

יוצא לי לחשוב על זה הרבה (עוד לפני המלחמה)

נגיד - חס ושלום פורצת שרפה בבית, את מי אני מרימה/מעירה קודם? (ויש לי ילדים גדולים אמנם, אבל יש כאלה שקשה ממש להעיר אותם ויש כאלה שעלולים לקפוא במצב של סכנה. אז מי קודם - הקטן או הגדול? ואיזה מן הקטנים ואיזה מן הגדולים? )

וגם במקרים לא קשים ברמה שכזו -

פעם היינו במעין נופש משפחתי אצל ההורים שלי. התכנון המקורי היה שאנחנו נישן בצימר קטן לידם שמכיל זוג פלוס שלושה-ארבעה ילדים, והילדים הגדולים יעשו ביניהם תורנות מי יישן איתנו ומי יישן אצל ההורים שלי.

ובאחד הלילות אף אחד מהם פשוט לא הסכים לישון אצל ההורים שלי, והלב שלי נקרע - שאני לא יכולה להכיל את כל הגוזלים שלי גם יחד תחת כנפיי...

(בסוף ישנו כולנו בצימר הקטן, נדחקנו איכשהו...)

זה באמת אחד הקשיים שיש במשפחה ברוכה, בעיניי... (וב"ה זה קושי יחסית מבורך)

אני חושבת שהקב"ה הוא הגורם הראשי פה.

אני ובעלי שותפים שלו.

ואני יכולה להבטיח לך, הבטחה גמורה-

שכשלא היה לי מאיפה להביא כסף הביתה

ופניתי אליו וביקשתי שיעזור לי לגדל את הילדים שלו,

היו ניסים גמורים!

ניסים שקיבלתי חודשים משכורות על שעות שלא עבדתי כי המנהל החליט לדווח ככה למרות שאמרתי לו על הטעות. ניסים שקיבלנו דברים חדשים שאנשים לא מרשים לעצמם לקנות באלפי שקלים במצב חדש לגמרי ובלי מאמץ. ניסים של ממש.

אני בטוחה שיש מישהו למעלה שמנהל את העולם ושכל השיקולים שלי והמאמץ להיות מחושבת לא שווים גרב בלעדיו

 הוא האבא שלהם לפני.

ולא חסרים ח"ו ח"ו אנשים שהיו מחושבים, אחראיים ונבונים והחיים טרפו להם את הקלפים.

אז להיות שקולה ואחראית - כן

לסמוך עליו שהוא לפני הכל עזר ויעזור, ואני עושה את הרצון שלו אז תהיה ברכה בעז"ה- יותר חשוב לי מהכל 

ומשיח עם אמהות- חברות שכולנו בסוף גיל הילודה (40+) ובעלות משפחות מבורכות, שדווקא המניעה היא מה שנתן

את אורך הרוח והכח להמשיך. לי אישית זה איפשר להתאוורר, להתחזק, לראות מה הצרכים של הבית, של הילדים, שלי...

גידול הגדולים הצפופים היה לי פחות נעים ושמח מאשר הצעירים יותר, עם מרווחים של שנתיים+

זו כמובן שאלה נורא אישית, עם המון מרכיבים אישיים של כמה עזרה יש לך, איך המצב הכלכלי , הזוגי (תינוקות כידוע הם המניעה הכי טובה והנפשי. 

שעד שלא אמנע לא אדע מה יותר עדיף לי, עם או בלי.

אין לי ניסיון עם גידול לא צפןפים אבל עכשיו לא רע לי בסה"כ, מרוצה מהחיים, מהילדים. תודה לה'.

כמובן שגם קשה לי, אבל מתקבל לי כמובן מאליו כי בכל זאת לגדל ילדים זה לא קל וכשהם צפופים ק"ו.

לשאוף להרגיש שאת חייבת מנוחה.

זה בד''כ משהו שמגיע מעצמו.

אל תכריחי את עצמך להרגיש את זה.

מבחינת הטבע, ילדים מגיעים בלי מידי לתכנן.

אז למה לך למנוע? אני התחלתי כשהרגשתי שחייבת קצת מנוחה ולהתחזק, מבחינתי זה היה מחויב המציאות. 

כל עוד את בטוב עם הילודה אין חובה קדושה למנוע,

רק תישארי באמת עם הקשב הפנימי גם בהמשך...

ולא חונק

ואני רוצה רגע להגיד ברצינות

לגדל משפחה צפופה וברוכה זה אמנם אתגר שלא תאים  לכולן

אבל יש נשים שזה כן מתאים להן! וזה מדהים!

יש המון שיח היום על המניעה ועל הקשבה לכוחות

וזה מגיע כי זה לא היה בעבר

וזה חשוב כדי שיהיה לנשים קשה להן את המקום להגיד אני צריכה להפסיק, אני אישית מאוד מתחברת לשיח הזה.

אבל, וזה אבל משמעותי

זה לא מוריד את הערך המטורף במי שכן מצליחה להיבא משפחה גדולה וצפופה (כמובן אני מדברת על מי שרואה ערך בלהביא משפחה ברוכה, לא כולן רואות בזה ערך. לפי מה שקראתי ממך, זה כן ערך בעייניך)

ואם את שם זה לא שאת לא בסדר

זה לא שאת לא מצליחה לתת לילדים שלך את מה שהם צריכים חלילה

זה כאילו הפך לברירת מחדל היום למנוע

בעיניי הברירת מחדל היא ללדת ואם יש קשיים אז צריך למנוע

זה באמת לא כיף גדול כל הסיפור של המניעה

וזה נכון מאוד שאר השיקולים שכתבת

גם זה שאתם גם ככה בתוך כל הלופ הזה

וגם הרצון למשפחה גדולה והגיל

אנחנו בהרבה פעמים לא מנענו, או שמנענו בשיטות מאוד "קלות" עם סיכונים שמבחינתנו היו מספיקים

זה בדיוק מה שהתכוונתי כשאמרתי שזה הפך לטרנד.

כאילו ברור שלמנוע, אם לא למנוע אז צריך לחשוב למה.

ככה זה לפחות בסביבתי.

יש מדי הרבה עומס וזה יכול לגרום לקריסה או להתנהלות שלא רוצים בה.

ככל שיש יותר ילדים וככל שהם צפופים יותר, הסיכוי שתהיה התנהלות שלא רוצים בה או חלילה קריסה, גדל.

זה ממש לא טרנד, הרבה פעמים זה דיניי נפשות.

ותראי אם הנקודות האלה עולות בך:

1- קושי פיזי או נפשי לעבור כרגע הריון נוסף תוך כדי תפקוד בזירות החיים- בית וילדים..

2- קושי זוגי לעבור כרגע הריון

3- צורך בהפוגה מכל סיבה כלשהי שלא עלתה בראשי עכשיו

אם את מרגישה שאת רוצה עוד ילד

אן את מרגישה שאתם כמשפחה מסוגלים להתמודד עם השלכות של הריון נוסף כמה חודשים אחרי הלידה אז אין סיבה למנוע בעייני

אם את מרגישה שאת צריכה כרגע הפוגה מלהיות בהריון, או חווה קושי בכל אחד מהתחומים שקשורים להבאת ילד לעולם אז לדעתי נכון לעשות הפסקה 

של הרצון שלך מול תגובות מהסביבה

לדעתי זה משפיע עלייך

ואני לא חושבת שזה צריך

כל עוד את מסוגלת לספק לילדים שלך מה שהם צריכים ויש כח ורצון לעוד - התגובות צריכות להיות ממך והלאה

סמוך לכניסה להיריון משתנה החלב, מתמעט והיונק מפסיק לינוק.

אני לוקחת בחשבון שחצי שנה ראשונה ההנקה תורמת ומחסנת אותם הכי הרבה

וזה חלק מהשיקול למנוע לפחות חצי שנה.

חוץ מזה ששרירי הבטן נהיים רפויים אחרי לידה , צריך להשקיע גם בלחזק אותם ולהגיע מוכנים יותר להיריון הבא.

לא הבנתי

את מתארת בעצם רצון לילדים נוספים וחשש משיבוש הורמונלי

שאלה פשוטה:

יש לך כוח להריון נוסף עכשיו?

בעלך בעד?

כמו ש@דבורית כתבה

היום למנוע זה הברירת מחדל, בהרגשה שלי

ואם לא מונעים אז שואלים למה

@מתואמת 

אני לא מצליחה להבין

ילד זו יצירה שלך של בעלך ושל בורא עולם

למה אכפת לך מהסביבה?

לא צריך לברר על אמצעים ולהחליט לפני?

אם רק אחרי חודשיים אתחיל לברר אז יש מצב שאטבול עוד לפני שאתחיל ויהיה יעיל.

חשבתי שזאת החלטה שצריך להחליט לפני הלידה

ממילא לא השתמשת עד עכשיו באמצעי מניעה אז גם אם תרצי זה יהיה עניין של ניסוי וטעיה כי לא כל אמצעי מתאים לכל אחת

וגם אם החלטת קרוב לטבילה, אז הכי הרבה משנים תכניות בהתאם להחלטות. זה לא סוף העולם

(אני לא נגד לברר, אבל שזה לא ילחיץ אותך ככ)

ההנקה מונעת לך בהתחלה?

אם את לא לחוצה למנוע שווה לבדוק את זה

אצלי היא מונעת שנה פלוס אז אנחנו חושבים על זה בנחת ואחרי שנה מחליטים 

אבל אני לא מתכננת לעשות את זה שוב

למרות שמאז שכתבתי כאן עולה לי מחשבה אולי להשתמש כזה כמניעה לפחות לחודשים הראשונים ואם זה לא ימנע אז לא נורא.

מונעים כשמרגישים שהגוף באמת צריך מנוחה, או כשמרגישים שבעומס החיים הנוכחי להוסיף היריון ועוד ילד זה יפגע בכם.

שנית - אני חושבת שברוב המקרים מניעה מקומית לא אמורה להשפיע על המשך הפוריות. אז לא זה צריך להיות החשש.

אבל בקשר לאיזה אמצעי מניעה לבחור - זה באמת קשה ומתסכל... רק זו סיבה לפעמים לוותר על המניעה

(הנסיון שלי כרגע הוא ממניעה בין הפלות, לא אחרי לידה. ולא שיבש לי בכלל. 

אם את לוקחת גלולות רק 4 חודשים ואחרי זה לוקח זמן לווסת להסתדר, זה מספיק קרוב ללידה,יכול להיות שהשיבוש הוא בכלל בגלל הלידה/הנקה. אין דרך להוכיח מה גרם לשיבוש)

בכל מקרה לא הייתי דואגת מזה.

אם תראו שנכון לכם למנוע, והדרך שתבחרו תהיה גלולות - אז מונעים כמה שצריך.

אם אח"כ לקח עוד חודשיים נניח עד שהווסת מגיעה - זה חודשיים שהקב"ה החליט לא לשלוח הריון. באותה מידה יכלה להיות ווסת מסודרת בלי הריון

את מצליחה להנות מגידול הילדים? לגדל אותם  בנחת? רגשית פיזית וכלכלית? אם כן, מצוין.

אם לא, יש עניין לחשוב על מניעה.

מניעה גם יכולה להיות לזמן של כמה חודשים זו לא החלטה גורלית

הכוח כי קיבלתי תקן שנתנו לי אותו בהיריון אעפ שידעו שאיעדר לחופשת לידה ארוכה , לא הייתי מונעת.

כרגע מונעת מכמה סיבות:

1. העבודה

2. בעלי לא מוכן נפשית

3. התינוקת שלי מאוד תובענית אבל מצד אחד יש קושי איתה ומצד שני עם כל הקושי הפיזי אני מאוהבת לה בחיים והיא עושה לי חשק להביא עוד יצור רך ומתוק כזה כי היא גדלה מהר מדי ואני רוצה עוד ילדים

נראה לי שאם הייתי עקרת בית לא הייתי מונעת (אם בעלי כמובן היה מרגיש מוכן עכשיו שאיקלט שוב בקרוב), אבל אני עובדת במשרה מלאה בתחילת דרכי וצריכה להתברג.. וגם לתת תשומת לב לילדים שבבית, תינוק חדש זה דבר שמטלטל את המשפחה בכל זאת

שלא מבינה איך יכול להיות בזה טרנד..

דעתי האישית, סתם שתהיה לך עוד דיעה?

אגיד שאני ראיתי שלי עם רווח ממש 'סביר' של שנתיים וחצי היה הרבה יותר קשה מנשים שילדו יותר צפוף (לא מנעתי, זה היה רווח טבעי)

יש חודשיים שלושה קשים מאד טכנית עם צפופים אבל אחר כך יש משהו הרבה יותר קל בגידול שלהם כשהם קטנים.

כשהם גדולים זה כבר עולם אחר..

אמא שלי אמרה לי שהיא הרגישה שכשהיה לה 3 שנים בין ילד לילד היא כבר היתה צריכה ללמוד מחדש כל שלב בגיל ההתבגרות כי הדור התחלף כל כך מהר..

כביכול היתה מעדיפה שיהיו יותר צפופים ויש יורת באותו שלב.

אמנם אין מה 'לחשוש' ממניעה. אבל קשה למצוא מניעה מתאימה, ואם את מרגישה שלא נח לך להתערב, אז מי אמר שחייבים?

לי גם קשה ההתערבות הזו והתחושה שצריך לקבל החלטה מתי 'מתאים' לי כשאין סיבה מוגדרת שבגללה מונעים זה מורכב. מחליטים עכשיו שרוצים להתחיל לנסות.. יש סיכוי שזה אומר תינוק חדש עוד שנה וחצי... זה המוןןןןן זמן.

כמובן שאם יש רצון זה סיבה מספקת. כל רצון שהוא. רצון להניק, רצון להתאושש פיזית, רצון להתאושש נפשית. להביא ילד שלא רוצים- זה לא הוגן בעיני..

אם את לא מרגישה שאת חיה ביום יום מותשת או על הקצה.. ואת כן מרגישה שאת ססה''כ בטוב..

(ילדים זה תמיד דורש..אבל יש בכנות בלב תחושה מתי הוא מסוגל וטוב לו ומתי לא)

ואם גופנית אין מניעה..

אז סה''כ זה החלטה שלך

מה הרצון שלך

איך תקבלי הריון נגיד אחרי 3-4 חודשים מהלידה? תשמחי או שילחיץ אותך?

וגופנית- תסתדרי?

אני נגיד מעולם לא מנעתי

ושמחה בזה מאוד..

אבל חושבת שכנות זה המפתח

וגם עוד אופציה זה להתחיל מניעה לא הרמטית

ולא קבועה

נגיד נרות או שקפים ויחד עם הנקה

זה מייצר אחוזי מניעה מסוימים

שלמי שלא בטוחה מה היא רוצה

זה לא נורא להעזר בהם

כי תכלס זה לא מאה אחוז מונע הריון ויש סיכוי שכן יהיה(נגיד למי שחשוב לא- אז לא מומלץ)

וכן מאפשר לך לא להיות בלחץ אם את לא בטוחה

ואפשר להפסיק בקלות

וזה לא מפריע לקליטה בהמשך

אולי זה יכל לתת לך איזה חודשיים-שלוש לפחות להתחלה מרווח זמן

להרגיש איך את מרגישה מול מניעה "אחרי' הלידה ועם תינוק קטן

ואז יהיה לך יותר קל לדעת מה הלאה

מניעה הורמונלית היא זו שחוששים ממנה

לי לא היו בעיות והווסתות שלי היו סדירות גם אחרי, אבל עלולות להיות לגלולות ת.לוואי

מלבד זאת - יש מניעות לא הורמונליות כמו התקן (אחוז גבוה מאוד), נרות ושקפים (אחוז מניעה נמוך יחסית בגלל שצריך לדעת להשתמש וגם - מכיל קוטל זרע ולחלק מהנשים עלול לגרום לצריבה או רגישות) או דיאפרגמה שמבחינה הלכתית יש עליה דעות לכאן ולכאן. וגם צריך לדעת להשתמש

נאמצעים התא הורמונלייך שהם לא התקן יכולים להיות מאוד נוחים לנשים שיש להן ווסת סדירה, כי מי שיודעת לזהות ביוץ ומתקרבת לימי הפרישה יעולה לא להשתמש בהם בכלל (אני עושה את זה) 

שלושה מרכיבים עבורי שחשובים בין הריון ללידה.

כלכלית להגדיל הכנסה ופטנציאל עבודה שדורש מאיתנו כוחות כהורים לעבוד להרוויח טטב אסל לא להיקרע כי גידול וחינוך הילדים בעיניי הוא מרכזי ושווה את ההשקעה לעתיד כמובן. פתרונות להגדלת ההכנסה היא דינאמית-כמה להגדיל אין לי יכולת לדעת זה באמת אמונה בקב'ה כמה כל ילד צריך ומה הוא בכלל צריך..

סבלנות וחינוך בשנתיים הראשונות (שחלקם אין בעיה להיות תוך כדי הריון לדעתי) התינוק-פעוט צריך תשומת לב, ולימוד אבני דרך להתפתחות וזה דורש שימת לב מההורים להיות על זה משחקים, דפי עבודה ועוד.

הרפיה לגוף, מקדימה לומר שאני לא בעד אמצעים הורמונלים ואין לי עניין לפתוח דיון אם זה טוב או לא כל אחת יודעת את הבחירות שהיא עושה מתוך מודעות. בעיני לא נכון לנתק את המוח ראש מהמוח ההורמונלי ולשתק את התהליכים שמתרחשים בגוף, אני בעד ללמוד שיטת מודעות לפוריות על בוריה בסוף יש חסרונות ויתרונות בכל פתרון שתבחרי לנכון עבורך.

הרפיה לגוף לפחות שנה בערך לפני הריון הבא-לא נכנסת לשיקול של עיכוב בכניסה להריון זה כבר עניין אישי וכל אחת מכירה את עצמה. חיזוק ואיזון אגן ורצפת אגן כל הזמן בין לידה להריון, ותוך כדי הריון. הקפדה על הרפייה 100% לאורך זמן משכב הלידה, שעות שינה כמה שאפשר.

אם מתאפשר לך להאריך חופשת לידה מעולה לחזור לשגרה פיזית ונפשית בשבילי לוקח יותר מחצי שנה ובעיני זה סופר חשוב כדי לגדל ולתחזק את הבית והמשפחה בסבלנות ונעימות כמה שאפשר.

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

והערכה עצומה!

פרימולוט נור בהחלט יכול לגרום לכתמים כשהרירית בעצם אומרת "הי אני פה כבר יותר מדי זמן.. הגיע הזמן להתפרק". בהתייעצות עם רב אפשר לנסות להמשיך עוד כמה ימים כך שתהיו מותרים לליל הסדר.

ומהניסיון האישי שלי (השתמשתי בו פעם אחת ויחידה גם במסגרת המילואים) הפרימולט הוא זה שמקשה עלייך רגשית וכתוצאה מכך גם פיזית 🩷🩷🩷

לכאורה מבחינה רפואית הנגזרת הסינטטית של הפרוגרסטרון (שזה מה שיש בפרימולוט) לא אמורה לגרום לתופעות לוואי אבל לי הוא היה זוועתי והבנתי מעוד כמה שככה.

וזה קשה כי את לא יכולה לברוח מהעולם ולחזור עוד שבוע כי יש דד ליין של פסח, ואפילו לדאוג לרווחה האישית שלך אין לך הרבה זמן..

אבל עכשיו כשאת יודעת שזה זה אולי תוכלי קצת יותר להתנהל בהתאם ואולי אפילו להיות סבלנית יותר עם עצמך ועם הילדים כי יש פה גורם חיצוני שגורם לך להיות עצבנית.

וגם אצלי הוא האריך את המחזור רק בשבוע לפני שהתחילו כתמים..

פרימולוט לא מחזיק נצח והגיוני שאחרי שבועיים מתחילים כתמים.

כותבת לך נטו מניסיון אישי בכלל לא עצה רפואית- אני הייתי ממשיכה כמה שאפשר כל עוד זה לא אוסר.

קרה לי שהיו כתמים והמשכתי פירמולוט וזה החזיק גם עוד שבועיים עם כתמים שבאים והולכים.

לקחת בחשבון שזה יכול להתפתח לכל הכיוונים ולהתפלל חזק שזה יחזיק לך..

בתור השתדלות שווה להקפיד על השעות אם כי אצלי לא ראיתי שזה משפיע אז אל תאכלי את עצמך על איחורים..  קורה.

אגב שימי לב שהוא גם עושה מצב רוח אז זה יכול להגביר את האפקט של התקופה

אני לא יודעת ממתי את מרגישה שאת קורסת

אבל לי הפרימולוטנור היה זוועה מבחינה נפשית, גרם לי להתחרפן

זה לא אומר עכשיו להפסיק, במצב הנוכחי הגיוני שנכון למשוך עוד כמה ימים עד ליל הסדר

אבל המודעות לזה יכולה לעזור..

בהצלחה! וחיבוק

בס"ד
 

חיבוק ענק!

ותודה על כל-כל-כל-כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!

את אלופת עולם שתמיד הסתדרת עד עכשיו.

גם כשזה היה להסתדר מצוין

וגם כשזה היה להסתדר קצת פחות.

למרות *כל* הקשיים הטכניים והנפשיים!!!
 

והכי הגיוני שמתישהו אי אפשר להמשיך להחזיק את כל ככה.

המאמצים האדירים של עכשיו

- בתקופה של האינטנסיביות של פורים ופסח

של מלחמה, התראות, אזעקות, טילים וחדשות -

מצטרפים למאמצים האדירים של השנתיים וחצי האחרונות!

שמצטרפים למאמצים האידירים של כח המילואים הארוכים והרבים מלפני המלחמה.

את מחזיקה כל-כך הרבה כבר כך-כל הרבה שנים!!!

ובשנתיים וחצי האחרונות נשמע שעם כל הסבבים וכל הטלטלות שעברנו כעם, בקושי הייתה לך הזדמנות להסדיר נשימה, אם בכלל.
 

כמו שאת כותבת בעצמך: אין לך אוויר.

זה קשה בטירוף.  

האם יוצא לך לספר לסביבה שלך שהפעם את טובעת?

לא צריך לכולם כמובן. אבל כן לענות את האמת אם שואלים אותך. או פשוט לכתוב משהו בקבוצה של הנשים של החיילים של בעלך? או לשלוח הודעה לחברה?

אפשר אפילו להמשיך לחזק אחרות, אם זה עושה לך טוב, אם את אדם כזה, ובו בזמן לפרוק לאחרות גם ממה שעל ליבך.
 

הלוואי ויש לך את אפשרות הזאת להביע לעולם סביבך שאת בזמן של קושי כרגע. ועוד יותר הלוואי שה' ישלח לך את השליחים שאת צריכה כדי שתצליחי להגיע בבטחה לתחנה הבאה, כמה שיותר עטופה ומחובקת, כמו שאת זקוקה כרגע ❤️
 

לגבי הילדים, זה אחד המחירים הכי קשים של המילואים.

הבת שלי אמרה לי לפני יומיים תוך חיבוק של לילה טוב "אמא אני מתה עלייך. אני ככ אוהבת אותך. גם כשאת פוגעת בי". חץ בלב. באמת אני (לא רק, אבל גם) קצרה וצועקת ולא פנויה וזה פוגע, אין מה להגיד. ועדיין לשמוע את הקטנה המדויקת הזאת, זה פולח את הלב.
 

אנונימית לביאה, גיבורה ומדהימה שאת,

אני נושאת תפילה עכשיו

ממש עוצרת ואומרת לזכותך פרק תהילים

שהקב"ה הטוב ישלח לך את העזרה, החיבוק והתמיכה שאת צריכה כרגע,

שהוא ישמור על האיש היקר שלך,

על הילדים שלכם,

עלייך

בתוך כל עם ישראל,

שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזאת

ושהשמחה, הסיפוק הכוחות ותחושת המשמעות יחזרו לליבך.

שתזכו למנוחה, והמון,

לנחת, והמון,

לקשר קרוב בין כל בני הבית,

לאהבה חזקה לעין שיעור ממה שהיה עד עכשיו

ושיהיה לכם רק טוב ומתוק בחיים.

ושתזכו לפסח מדהים,

לכמה שיותר ימי חופשה מהצבא,

לסדר מרומם,

ול-100% זמן של טהרה.
 

מלא מלא מלא כוחות אהובה.

נב: אני לא יודעת לגבי הפרימולוט...

עד עכשיו היה קשה אבל אפשרי

עכשיו קשה ברמה לא רגילה בכלללללל קשה מדייי

חיבוק ענק

אנחנו חלק משו הסטורי

אנחנו מלכות העולם!!!!!!

ובוכה ביחד איתך. אני עוברת את התקופה הזו עם מילואים פחות קשוחים משלך ועדיין זה קשה קשה קשה. השילוב של אין מסגרות+ ערב פסח+ מילואים הוא משהו מיוחד, לא מוצאת תיאור נורמלי לדבר הזה.

לגבי הפרימולט אני לא מספיק מבינה, אבל ממה שאני מכירה לא תמיד אפשר למשוך איתו המון זמן... הלוואי שתצליחי ויהיה לך רק טוב!! ותזכרי שאת נכנסת לספרי ההסטוריה כמי שפעלה עם א-ל באחת השותפויות הכי משמעותית שיש!  

(ועוד הארה אישית שקחי רק אם היא מתאימה לך: אני מעדיפה שלא לנסות לשלוט על זמני הטהרה כי מרגישה שזה מכניס למין לופ שקשה לצאת ממנו, החשבון מתי אני "מסכימה" להאסר וכו' מה גם שלא תמיד זה עובד. מעדיפה לזרום עם הטבע והתפילות. מסייגת שלא התמודדתי עם סוגיות קצה ברמה שלך, והיציאות של בעלי יותר טובות, אבל עדיין מאמינה שלפעמים עדיף לשחרר. בסיטואציה שאת נמצאת עכשיו לא יודעת מה נכון לעשות, שווה לדעתי להתייעץ עם רופא, עדיף יר"ש... בהצלחה! )

תודה

תודה

תודה!!!

@אנונימית בהו"ל 

@שלומית. 

@112233445566 

@קמה ש. 

וכולן!!!!!!!

לק"י
 

ואז מנקים שולחן וכסאות. שיש וכיורים.

את התנור והכיריים ניקיתי, אבל אנחנו לא מכשירים אותם. ככה שאפשר להשתמש בהם, ומה שמתלכלך לנקות עם מגבון או משהו קליל.

קונים גם אוכל מוכן. גם כדי להקל עלינו ולפנות עוד זמן לנקיונות.

לק"י

צהריים וערב לאכול בחוץ או רק ערב.

ואז לנקות לפני.

אני מתכננת לבשל חמץ עד מחר. לסיים חבילת פסטה אחרונה.

ביום שני להכשיר את המטבח, ואז כבר לא לבשל חמץ, וגם לא בכלי חמץ.

יש לנו עוד כמה מנות של נודלס, שאני יכולה להכין גם אחר כך רק עם מים רותחים.

לחם- אוכלים עד ערב החג. אפשר גם להשאיר את הטוסטר, ולהכין טוסטים.

בימים האחרונים אנחנו אוכלים במרפסת. מקווה שלא יהיה יותר מידי קר וגשום.

אחרי שנכשיר את המטבח נוציא כלים של פסח, אפשר להתחיל לבשל אוכל כשר לפסח.

אצלנו אמא שלי עושה ארוחת צהריים גגולה של סלט, פירה ועופות מבושלים כדי שאנשים ישבעו עד הערב....

זה כבר ערב חג.

בהמשך היום אוכלים דברים כשרים לפסח, רק בלי מצות.

לארוחת צהריים אנחנו קבוע אוכלים מרק עוף, ויהיו גם תפוחי אדמה של הכרפס.

לפני כניסת החג ננשנש משהו, שלא יהיו רעבים עד האוכל.

מקווה שבאמת נעמוד בזה. אם נראה שאנחנו רעבים נקנה פיתות ונגביל לפינה מסויימת.

מקווים מאוד להכשיר את המטבח מחר (זה בעצם אומר לעשות הכל מחר. רק רוקנו את הארון של המזווה.. המטבח שלנו פיצי אז יש מצב שזה ריאלי)

חשבנו על כל מיני אוכל שאפשר לאכול ולשבוע גם לא חמץ.

אמרנו שנאכל בפינה מסודרת..

במיוחד בזמן של הבין לבין זה מה שהכי נוח..

בשלישי רביעי חיים על אורז ועדשים..

או חצי כשר 😉

זהו הבנצי הבוקר שלא הגיוני לא לאכול חמץ בכלל.

ברגע שנוכל לבשל במטבח פסח כנראה נהפוך את אחד הסירים לקטניות ונאכל קטניות..

זה ממש בסדר בעיניי והן יהיו בחדר הכביסה עד החג עם ממרח שוקולד ונשתמש הסכינים חדפ

אני גם עובדת ונסיים להכשיר רק היום בלילה בעז"ה

צריך לאכול משהו בינתיים🤷

או כניסה

או חדר מדרגות

כל שנה אוכלים בחוץ אבל השנה המזג אוויר לא מאפשר..

מוציאה טוסטר אובן גדול החוצה, ואת הכירה החשמלית שיש לי.

ואז אני מבשלת חמץ בחוץ. מכשירה את המטבח סופית רק בשלישי בערב לפני בדיקת חמץ (שיש וכיורים).

ברביעי בבוקר עוד נאכל פיתות/קורנפלקס עם חלב וכאלה, בחד''פ בחוץ.

כאילו תכלס - אני בעיצומו של הכשרת המטבח ואת הכיריים כבר עשיתי, גם מיקרו וגם את הנינג"ה כבר ניתקתי

רק הכנתי טוסט פה לכולם היום וניקיתי גם אותו

הילדים מתנגדים לבורקסים קנויים מראשון עד שלישי אז כנראה שאקנה פיתות מחר בבוקר ויאכלו במרפסת. נמרח עם חדפ.

אבל אם הייתי צריכה לבשל לחג התשובה היתה משתנה

מחר בע"ה ננקה מקרר

כיריים ותנור בשני בע"ה (תנור לא מכשירה רק מנקה)

שלישי בעלי יכשיר את הכיור והשיש.

ויאכלו במרפסת מה שנשאר בע"ה 

לק"י

אז זו גם אופציה...

(מכשירים רק שיש וכיורים, יש לנו טוסטר אובן וכיריים חשמליות לפסח).

לכן את המטבח עושה בהסתערות...

וזהו מחר כבר יכולה לבשל פסחי בעז"ה.

מה שכן אני מאפשרת קטניות עד פסח

בקטניות יש הכללל תדעי לך לא חסר כלום

ככה יש לילדים נשנושים טעימים

מכינה אורז במיקרו (של כל השנה כמובן) ולא אכפת לי אם נשאר פירורים בבית.

לא רוצה שיאכלו חמץ בבית גם אם זה פיתות כי עושה לי לחץ (אני עם קטנטנים אבל)

מי שצריך חמץ אמיתי יש מחוץ לבית שקית עם בייגלה (קטניות אבל הם לא עלו על זה בנתיים)

ופיתות עם ממרח שלא דורש קירור, וכמה סכיני חדפ.

וכמו שמסתדרים שבוע של פסח ולא רעבים ב"ה

ככה לא נהיה רעבים גם מחר והלאה..

אני פותחת את המטבח של פסח בלהכין מגש גדול של עוף בתנור, שזה כמה דקות עבודה, וככה יש אוכל מבושל ותחושה טובה בבית.

עד שלישי בבוקר עוד מבשלת... כל הארונות מטבח כשרים אבל את השייש, מיקרוגל, כיריים, פינת אוכל ושטיפה כללית עושה ביום האחרון.

אז אוכליפ חמץ מבושל עד שלישי צהריים ואז בדרך כלל מזמינים משהו חמץ לערב ובבוקר אוכלים פיתות עם שוקולד לפני סוף זמן אכילת חמץ במרפסת ומנקים אחרי.

אני בעיקרון תמיד מכשירה בל"נ יומיים לפני ומבשלת כשלפ/ אוכלים בחוץ

השנה הקדמנו למוצש כי אני עובדת עד הרגע האחרון ומלחמה וזה..

נשארו לי עכשיו בעיקרון שיש, כיורים ושולחן אוכל . וכמובן שטיפה כללית וכו'

הייתי מעדיפה לבשל גם היום כי הילדים מעדיפים אבל יום ראשון זה יום שתמיד קשה לי אז סביר להניח שלא הייתי מספיקה כמו שאני רוצה כשאני גם עובדת

חמץ

שונאת אוכל של פסח ותמיד אוכלים חמץ עד הרגע האחרון, בדרך כלל ביום האחרון זה כבר בעיקר פיתות עם ממרחים

אנחנו מתכננים לנקות הכל עד היום בלילה

אבל בשלישי בערב נעביר שוב סמרטוט ונעשה את ההכשרות

כי אי אפשר באמת בבין לבין הזה כל כך הרבה זמן...

כנראה אעשה ככה

אבל בגלל שאנחנו נוסעים לליל הסדר

אם הייתי צריכה לבשל הייתי מנסה להכשיר היום

הרעיון שהארונות כשרים לפסח אבל אוכלים חמץ באותו חדר, כשיש ילדים שובבים ומופרעים 

זה בלתי אפשרי, פשוט.

ברגע שמתחילים חייבים לסיים

גם אם יהיו קצת פירורים זה בסדר.

ניגש לארון שמכור לגוי

שקשרתי בשרוך

קשר כפול

בכוונה לגזור לאחר החג

והבחור במלא אונו

משך מימין ומשמאל ו-בום החוט פקע בעוצמה...

בקיצור זה תלוי ילדים.

אין סגירה בבית שלנו שהוא לא מצליח לפתוח. אין.

(מיואשת מזה בלי קשר לפסח כי הוא גם מטפס לגבהים ופותח פקקים של חומרי ניקוי ותרופות אז בעיקר מתפללת חזק לד')

לק"י

אז מבינה אותך לגמרי.

נשמע ילד נמרץ, שעוד יביא הרבה טוב לעולם כשיגדל.

(ובנוסף, כתבתי את ההודעה שלי גם בשביל נשים אחרות, שאולי להן זה מתאים).

אז רק השנה פעם ראשונה מאז שהילדים נולדו שלא העליתי חמץ למעלה לארונות מהחשש שייגעו

אין אצלי שום דרך לסגור אף ארון או מגירה במטבח כי אין ידיות בכלל

אפשר בדבק חשמל מלמטה

אפשר הסוגרים עם המגנט (דורש התקנה)

אזיקון אפשר לחתוך עם גוזז צפרניים, ככה גיליתי..

ודבק חשמל חששתי לשים שלא ישאיר סימן

מגנט לא חשבתי לנסות

אבל הנה הגענו לרגע בו לא צריך כבר😅

אני מארחת ואין מצב להתחיל לבשל לפסח בערב חג, זה חג עמוס בבישולים.

בשנים שנסעתי באמת הכשרתי ממש בסוף

פשוט לא במטבח..

מתכננת להכשיר מחד בלילה בעזרת ה' ובישועתו...

אבל יש לי תנור חלבי, מיקרוגל וטוסטר שאני לא מכשירה וצריכה רק לדאוג שישארו נקיים, וכירת גז לטיולים.

אבל מבושל מפסיקים כבר כמה ימים לפני, השנה נגיד כנראה שהיום בעז"ה. אוכלים במרפסת או בחצר, בעיקר פיתות/קורנפלקס או מזמינים אוכל.

מה שהולך כאן זה הזיה

מזדהה 

פשוט זוועה

את מנקה פינה אחת שהופכת. אצ כל הבית

עוד לא הצלחתי להבין איך

ולא מצליחה לדון לכף זכות

בא לי להתפוצץ על חמותי

בכללי יש אצלה מלא מלא אפליות

בדרך כלל אין נושאים לא מדוברים. זאת אומרת אם היה קורה משהו כזה כנראה בעלי היה שואל את הוריו או את אחיו מה קורה.

אולי תשאלו?

ולי בתור כלה לא נעים לשאול

למרות שאני בוערת

ואני יודעת ששום מילת נחמה שיכתבו לך פה לא תעזור... מניסיון.
אין צער גדול מזה (כלומר יש, אבל כשעוברים אפליה זה נראה שזה הצער הגדול ביותר הקיים עלי אדמות)
אני ברגעים הללו מתנחמת עם עצתמי ומשננת לעצמי לזכור כיצד לא להתנהג עם כלותיי וילדיי בע"ה בזמנו ובעתו.
את יכולה להתעלות בכך שתחשבי לעצמך איזו חמות (מדהימה) את תהיא בע"ה בבריאות.

זה בהחלט מחזק

אבל מפחדת מעצמי ומהתגובות שלי

לא אוהבת להתחיל כך חג

אפליות גורמות לי לכעוס ובעיקר להעלב כל כך. התחושה הזו קשה לי מאוד..

שואלת בכנות-למה בכל זאת להגיע?

שואלת כי אצלי אפליות יוצרות צורך בריחוק. מרגישה שצריכה להצטנן וצריכה להרגיש שרוצים אותנו. היה מכעיס אותי לבוא בכזה מצב ועוד להיות אסירת תודה על האירוח. אבל מאמינה ומבינה שיש שיגיבו אחרת..

אבל יש פלוס גדול בלהיות בדירה לבד- יש יותר פרטיות. ונראה לי שזה עדיף לכם...

ולאח של בעלי ממש ממש לא חסר כסף...

ב"ה גם אנחנו בסדר עם זה יחסית,אבל ברור שהיינו מעדיפים לא להוציא

הוצאה כזו עכשיו 

שקונה לה בכל חג מתנה יקרה ממש

אף כלה לא מביאה בחיים מתנה....אולי תמונה של הילדים....

עכשיו קנינו לה מתנה הכי יקרה שאי פעם קנינו ואני כועסת על עצמי

שקניתי

להורים שלי אני לא קונה כאלה מתנות

מתנות יקרות?

אל תכנסי ללופ של ריצוי ונסיון למצוא חן. זה עלול רק להגביר את התסכול שלך מכל ההתנהלות שלה.

תעשי רק מה שבאמת מתאים לך 

אבל כשמקבלים סטירה פתאום פחות בא לתת...

אולי אני מגזימה וזה לא כזה נורא?

כרגע זה מעליב אותי

גם את בעלי רק שכל מה שההורים שלו אומרים-קדוש

מוצאת שלפעמים זה מקל שלפחות הבעל מזדהה או ''מסכים'' עם חוסר הוגנות..

שולחת חיבוק ושתדעי שאתם ראויים והבעיה כנראה אצל חמותך..

(ולגבי המתנה- לא יודעת אם נכון לתת. נסי לא להגדיל את התסכולים אצלך)

אבל אף פעם אין יחס שווה בדיוק בין אחים.

גם את לילדים שלך לא תצליחי לתת יחס שווה בדיוק, לכל אחד הצורך הוא שונה.

אצלנו במשפחה לחלק עוזרים עם הילדים, לחלק עוזרים כלכלית, לחלקם ההורים מצידם מתקשרים יותר, לחלק מתלוננים יותר, כל אחד והקשר שלו עם ההורים.

אני לא נעזרת באף אחד מהדברים אבל לא מרגישה מקופחת כי מכירה קצת על מה זה יושב מאחורי הקלעים - בעיקר בפן הנפשי של אמא שלי ואשמה שהיא מרגישה לאחים מסוימים.

את כלה ולא אחות, אולי את לא יודעת לגמרי את הדינמיקה מאחורי הקלעים.

אם יש לכם יותר ילדים - זה גם שיקול משמעותי, יש גיל שילדים ורעש ממש מכבידים על ההורים, יש ילדים רועשים יותר שלמארחים קשה להתמודד איתם,

אצלנו יש אחים שלא ישנים לעולם אצל ההורים ממספר ילדים מסוים (ויש מקום).

בגדול לא הייתי בכלל מתעסקת בזה, באמת, אני מגיעה לחמתי או לאמא שלי בעיקר בשביל לשמור על הקשר שלי ושל הילדים איתם.

לא מצפה לכלום מהם מעבר לאירוח שגם בו עוזרת המון.

אם נעים לך שם בכללי ואין אווירה עוינת כלפיך וחוסר כבוד חוץ מעניין השינה, באמת שהייתי משחררת.

אז כן. היחס לא שווה

ואז?

בעיני - ההנחת יסוד זלך שהיחס צריך להיות שווה היא הבעיה

ואז את מתבאסת

נעלבת

ובסוף את מפסידה

תראי את הקשר שלכם עם ההורים כמעגל סגור,

לאח אין חלק במעגל הזה

(ולכם אין חלק בקשר שלו עם ההורים)

עכשיו תשאלי את עצמך

האם שווה לי לשלם על דירה וללכת אליהם או לא?

בלי הסכות דעת

או השוואות

תאמיני לי שיהיה לך יותר שלווה 

להזמנה בתנאי אירוח בדירה

במקומך הייתי מביאה מתנה פחות יקרה אם זה עושה לך רע

או שפשוט תוציא את האיכסה ועדיין תתני אותה מתוך הבנה שהיא זו היא (אפליות/ אירוח בדירה/ שיקולים שאת לא מבינה) ואת זו את (נח לך להגיע בכל זאת, קשה לך לתת מתנה זולה)

♥️

אני רק פורקת כאן

בפועל אני את החיוך שלי אחייך ואשאר הכלה המושלמת עבורם.

זו שתמיד אפשר לפנות אליה בכל בעיה,שאפשר לבקש כסף או הלוואה

וגם זו שנותנת את המתנות הכי שוות לחמות.גם לגיסות לפעמים בערבי חג.

וזו שהכי נוח לא להביא לה מתנה ללידה,כי היא לא תגיד כלום.

כבר כתבתי כאן,שאם הייתן יודעות את התמונה המלאה,הייתן כנראה מתפוצצות איתי

אז אני מרשה לעצמי לפרוק למרות ועל אף שאתן לא מכירות את כל הסיפור.

בכל אופן תודה על התגובות,זה תמיד מחמם את הלב שאתן קוראות

וגורמות לי להיות הרבה פחות עצבנית.

ואני חושבת שאפליה זה דבר דוחה.לא משנה באיזה מצב.

לפחות לא לעשות את זה כל כך בחוסר טאקט. זה הכל

זה באמת לא פר

שולחת חיבוקים

רק רוצה לומר

שלא כל גבר שבסופר לא עושה מילואים או משרת,

בעלי משרת במקום שלא רלוונטי מתחילת אירן האחרונה,

אז יוצא שהוא בחופש אחרי שהיה כמה שבועות רצוף לפני כן, סיוט.

והוא חרדי

חבל להסתכל על זה ככה כי אנחנו באמת לא יודעים כלום ובסוף לך מר בלב

מציעה פשוט להאמין שאת עושה את השליחות שלך, הכי טוב שאת יכולה.

ומי שלא? בעיה שלו

וואו.

בעלי גם עכשיו במילואים ואני ממש מתקשה,

טכנית מצליחה להתגבר ולנקות כמעט לבד,

אבל רגשית מעורערת לגמרי,

בלחץ, בצורך לשלוט תמיד על המצב, לא מרפה,

לא ישנה טוב,

לא כ"כ אוכלת ובלי תאבון.

אז לחשוב שאת עוברת את זה שנה שלישית, זה רק להעניק לך כתר!

איך את שורדת??

תקשיבי, זה קשוח בטירוף!!

תתפחי לעצמך על השכם שאת מסוגלת להסתדר לבד! זה אחד הדברים שקרו לי במהלך המילואים שחשבתי שאני לא מסוגלת לבד, לא מסוגלת לבד לנהוג רחוק, לא מסוגלת לבד לנקות, לא מסוגלת לבד להיות עם הילדים 24/7 ומסתדר שעשיתי זאת, אז תתפחי לעצמך על השכם על כל מה שלא האמנת בעצמך ועשית זאת! תגידי לעצמך אני מדהימה ובעלת כח ויכולת עצומה!

לגבי הסופר עם החרדים, זה קרה לי גם... הייתי בתחנת דלק עם תינוק ניו בורן ביד אחת וביד השניה מתדלקת תוך כדי הדמעות פשוט נזלו בלי שליטה... מלא חרדים שם ואני פשוט חשתי עלבון עמוק שאין לתאר... עברו כמעט שנתיים וזה עדיין קשה להיזכר... חיבוק גדול! 

אוף מבינה כמה זה מציק שכל הסביבה חיה מציאות אחרת.

ראיתי עכשיו כתבה על תושבים בקריית שמונה (כתבה של הכתב אוריה אלקיים)

איזה אנשים!

נותן הרבה כוח ומשמעות להקרבה ❤️‍🩹

הדיסוננס הזה מטלטל.

הלוואי שזו באמת תהיה המלחמה האחרונה

אין לי מילים, אני לגמרי איתך

שולחת חיבוק גדול!

ומקווה שיפתחו לכולם העיניים, הפסוק שמלווה אותי ברגעים כאלה זה "וירא בסבלותם"! בבקשה, רק תראו!

הלכתי לפני כמה ימים עם הילדים לפעילות שמיועדת בעקרון למשפחות המילואים. היו שם בעיקר נשים וילדים מגויסים. אבל הצטרפו בכיף הרבה אבות חרדים כדי לאפשר לאישה לנקות. זה כאב לי מאוד

אני אומרת בשבילך, כי חבל שזה יכאב.

אני הייתי פעם אחת בספארי וראיתי בכל פינה דוכני שתיה מתוקה בחינם וכשבאתי לקחת אישה העירה לי שזה רק לאנשי מילואים.

הסתבר שזה היה יום כזה בשבילם גם עם הרבה פינוקים ובאמת מגיע.

אבל אני הגעתי לספארי ושילמתי כסף מלא וחשבתי שזה פינוק לכבוד החג/חופש- לא זוכרת מה כבר היה המלחמה הזאת יותר מדי ארוכה.

מקווה שהוא יצליח להגיע לחג, ומתפללת שה' יפנק אתכן עם כל הטוב עלי אדמות. שולחת לך המון המון המון כוחות.

אפשר לחפוף את הפאה ולסדר גבות לבד, להשתמש באיפור הקיים, לנקות תכשיטים שתרגישי איתם איזה התחדשות, בקיצור למצוא דברים שכן תרגישי איתם חגיגית לחג

ולדאוג כבר מעכשיו למשהו חדש ומושקע בשבילך לשבועות גם על חשבון פסח🙂

פותחת - את יכולה להזמין מסופר פארם איפור. אם את גרה במקום נגיש,יש משלוחים מהירים

חיבוק♥️

מקווה שתצליחי לשמח את עצמך במשו בכל זאת

אבל תתחילי לתכנן את הלוק שלך לחג ממה שיש לך בבית. תמדדי שמלות ומטפחות או תחפפי את הפאה בבית, תתאימי תכשיטים, תסדרי גבות לבד, תתכנני איזה איפור לשים ואולי תצפי בסרטונים על איפור כדי ללמוד דברים חדשים, אותי זה ממש מכניס לאוירה ולחגיגיות גם אם לא קניתי שום דבר חדש

ותצאי לקנות לך בגדים.

גם הזדמנות להתאוורר קצת..

האמת שקצת עודדתם.

לצאת פחות רלוונטי, אין פה מרחב מוגן בבית. זה לרדת 7 קומות... ובין הילדים יש 3 קטנים. אז לא אשאיר עם בייביסיטר.

אבל הולכת לנקות קצת את התכשיטי כסף.

לפחות זה...

ומזכירה לעצמי כמה טוב יש. (כי כן... קצת ירודה בכללי בתקופה של המלחמה..)

עד שניסיתי והרמתי את עצמי לעשות משהו בשבילי,

שברתי את השרשרת שבעלי קנה לי כשהתארסנו ולא לבשתי אותה נצח כי היא נהיתה ממש שחורה😭😭

ניסיתי להיות עדינה. אבל כנראה לא מספיק.

תמיד אני אומרת לעצמי להסתכל על כל הטוב ולא להתבאס כשורה שברי מבאסים. כי ב"ה יש. יכולה בשניה לשלוף רשימה גדולה. אבל לפעמים בא לי להתבאס ולהיות בזה. גם בעלי אומר לי את זה. שזה מידה מדהימה לומר תודה אבל זה מרגיש לפעמים קצת יותר מידי

אוף, עזבו.

סתם מתבכיינת וחופרת.

ב"ה על כל הטוב. 

לא כאן ולא לעצמך

זה ממש ממש מבאס.

מבחינתי גם להזמין משהו שיגיע אחרי החג זה משמח

(אפילו מוצרי איפור מIHerb)

וזה ממש בסדר להיות בזה

את יכולה ממש להקציב לך שאת בבאסה עד 5

ואת נמשעת מדהימה!!! וואו!!! ללמוד ממך ממש!!!!

ואפשר להגיד לך שאת אלופה שהבית נקי ושאתם בכיף מתכוננים לחג?? באמת באמת וואו!! כל הכבוד לך!!!!!!

עם מתנדבות במקלט עד שתחזרי?

מעודדת אותך לצאת להתאוורר ולהתפנק קצת,

את לא מבינה כמה זה משנה את ההרגשה 🤗

יש בטרמינל איקס וזה מגיע תוך יום

תפנקי את עצמך מגיע לך! 

אולי לשאול משכנה או חברה?
או רעיון טוב מה שכתבו להשאיר את הילדים עם נערה בבמקלט ולצאת לקניות.