(היא עושה שירות בחברות )

סלח לי אבל גם לי  יש אחיים ו חברים ב צה"ל והם לא אומרים שזה נוראה ו שזה כלא וגם לא אומרים שהאוכל זוועה

ו זה ראלי ש זה לא כזה נוראה ליוד בצה"ל  

ורק אתה אומר שזה נוראה וכו' מוזר מאוד

יש דברים שונים בכל פלוגה, ויכול להיות שהאוכל שלהם באמת זוועה. גם ההורים שלי אמרו שהאוכל שלהם לא היה מי יודע מה...

שירה - תהני ופולי פולים בהצלחה!!!

ו לפני  כמה זמן ההורים שלך היו בצה"ל?

 אותו דבר אז 20 שנה זה בכלל לא אותו דבר  (לטוב ולרע)

בכלל שצה"ל עשה לו משפט וכו'   

אני בכלל חושב שאנשים ב שומרון (לא כולם)   אבל ארוב רגילים לבכות על כול דבר

על החזן ו על המזכרות ו על השומר ו על נחנות ו על המדינה ו על הממשלה ו על הכול חוז מעל מה שהם עושים לא טוב

(גם אני גר בשומרון)

אתה לא מבין לבד שזה המצב שלך והוא לא יוכל להשתנות??? אז למה לך להמשיך להיות ממורמר?!

נכון, זו ממש לא היתה משאת חייך להתגייס, אבל גייסו אותך, ואין לך מה לעשות כנגד זה, אז לפחות תפסיק עם המירמור הזה, זה יעשה רק לך רע!

אני אתן לך דוגמא אישית- אני בתחילת הסמינריון הזה הייתי הכי עצבנית בעולם וכעסתי נורא שמכריחים אותי לבוא ל10 ימים כאלה (ואני יודעת שזה נשמע כלום לעומת הגיוס שלך), אז כמובן שמהרגע שהגעתי הכל היה נראה לי בהתאם.. על כל דבר היו לי טענות ותלונות...

ואח"כ באמת יצא לי להיות בחדר עם ילדה קרצייה ברמות (אני לא אתאר את מעלליה, אבל זה היה סיוט וכל הקבוצה לא סבלה אותה), אז כל הזמן התעצבנתי עליה, והרגשתי שאני עוד רגע בורחת מכאן, רק בגללה... ואז חברה שלי שבאה לבקר אותי בחדר וראתה אותה (היא לא היתה איתי בקבוצה) אמרה שאם היא היתה צריכה להיות עם הילדה הזו היא היתה צוחקת כל היום.. כי ההתנהגות שלה היתה מגוכחת עד כדי צחוק... ואז החלטתי לעשות סוויץ' ובמקום להתעצבן עליה ולבכות על מר גורלי- פשוט התחלתי לצחוק מכל העניין, ולצחוק מכל ההתנהגות הקרצייתית שלה, ונתתי ת'טיפ הזה למישהי מהקבוצה שלי שתצטרך להיות איתה שנה שלמה (כי הן עושות באותו מקום), ומאז אני והיא פתחנו מועדון צחוקים, בעיקר על הילדה הזו... נכון שבתכל'ס זה נשמע ממש מגעיל לצחוק ולרדת על בנאדם, אבל מה לעשות שזה מה שעזר לנו לשרוד...

אז אם תעשה גם אתה שינוי בגישה שלך לצד החיובי, תראה איך הכל פתאום נראה נחמד...

בהצלחה..

משה - אולי הצבא הזה הוא צבא הגירוש -

אבל אתה קוטר בינלאומי... (-:

אז קדימה- תצחק עליהם!

אולי אח"כ אני אטיף לך על שינוי הגישה לראיית הטוב שבכל דבר... אבל בזה גמני לא טובה, עדיין..

באפרת, במועדונית רווחה, ותדעו שזה המקום הכי שווה בעולם! (אתמול נודע לי שזה נחשב למקום ממש מבוקש וקשה להתקבל אליו..) זה גם באפרת, שזה בגוש עציון, שזה מקום מדהים, וזה גם מועדונית עם ילדים ממש חמודים (מותר לי לומר כי ראיתי אותם כבר פעמיים) ויש להם אם בית ממש חמה, וגם קב"סית נהדרת.

אני יודעת שזה יכול להיות גם קצת קשה, כי ס"ה זה ילדים במצוקה, ואם מדיי פעם מישו ישמע אותי פולטת תלונות, אז תבינו למה...

אם מישי כאן תרצה להתקבל לשם מתישהו- תגידו לי, אני אסדר לה...

כי לא יצא לי כלום אם אני אגיד שלא.

אבל באמת בסופו של דבר היה נחמד, למרות שהיו כמה קטעים שעיצבנו אותי בטירוף, ויש עוד המון דברים שטעונים שיפור.

אבל באמת שלמדתי דברים חדשים בכל מיני תחומים שקשורים לחינוך, וזה באמת נותן לי כלים לשנה הבאה.

חוצמיזה גם הכרתי המון בנות מכל הארץ, וזה כשלעצמו דבר ממש נחמד, למרות שבהתחלה ממש לא היה לי מצברוח לזה..

איזה מגניב!

בדומה לך שירה, גם אני למדתי להעריך את כול הטופ שאני מקבלת בבית כמובן מאליו,

וגם את מה שאני נותנת לו, למרות שהם(בבית) לומדים להסתטל למנטליות חדשה, (ודי קשה להם...)

הפרקטיביות, טוב שלא היינו באותה קבוצה! כי גם אני כזו(מאז ולתמיד-ובמיוחד כשאת צריכה לשבת על כסא יום שלם לסתום ת'פה, אלא אם כן יש לך שאלות... וגם אז את כבר מבולבלת ואן לך.)

החבר'ה, הייה באמת איכותי! אני הייתי עם כאלה בחדר,בקבוצה בכול מקום אפשרי! היו גם פחות... אך זהו היתה יחידה אחת... (מקווה שלא חשפתי מידי)

סטודנטית, הייה ממש כיף להיות כזאת ל-8 ימים, תמיד(כול התיכון..) חלמתי להרגיש כך.

בהרצאות- למדתי בכול אחת,לפחות השתדלתי, (נגיד היתה הרצאה שפשוט למדתי להגיד לא! אבל ממש "לא!!!!" ולא ידעתי להגיד זאת קודם, חחחחח...)

ובשונה ממך שירה, אני ירדתי ה-10 ימים האלו קילו!!! (כן כן גם לי קשה להאמין, למרות שלא התפנקתי באוכל) 

ובתואר עדין לא נגעתי, אך הוא די קרוב...(יש לי פוול ד' לנצל מהחבילה)

אך מה שהכי שהפריע לי זה שכשחזרתי הביתה להבירה שלי הרגשתי ממש לא מקומית! הרסו לנו את העיר ב-10 ימים שלא הייתי כאן והשגחתי עליה, מה הייה כשאני לא אהייה כאן שנה?!?!?! אנא! עיזרו לי!!!!!

בהמון הערכה וגעגועים, ענת.

דווקא בהרצאות המשותפות שהיו לנו אני זוכרת אותך מסכמת במרץ! ועד כמה שהבחנתי (לא בחנתי אותך יותר מדי), היית נראית בקשב מלא... אני נגיד כל הזמן צריכה לשנות תנוחה, או לצאת החוצה קצת, אחרת הייתי מתמוטטת בפועל...

וקשה לי להאמין שהרזת כ"כ הרבה, הם לא הרעיבו אותנו שמה! יכולהיות שבגלל שאני זללתי גם בכל זמן אפשרי כי הבאתי אספקה רצינית מהבית, וזה גם תרם ל3 קילו האלה..

אה, וגמני כשחזרתי הביתה לא הכרתי את המקום... בדיוק יום לפני שנסעתי לסמינריון, החליטו לעקור את כל העצים שברחוב שלי, כי הם תמיד השירו כאלה דברים מלכלכים על המכוניות, הם פגעו בחוטי חשמל וגרמו למדרכות לעלות (בגלל השורשים שלהם), אז יום לפני הסמינריון עקרו את כולם, וכל הרחוב היה נראה כמו אחרי הריסת הבתים בגוש קטיף ז"ל, או כמו אחרי נפילת קטיושה ארוכת טווח שהרסה את כל אורך הרחוב... בקיצור, כשחזרתי אתמול זה היה נראה ממש מוזר, אבל זה היה סביר בגלל החושך, אבל היום כשיצאתי החוצה השמש קפחה ממש כמו בנתניה וסינוורה ברמה מטורפת, כי לא היו את העצים לעשות צל... ולזה באמת שיהיה לי קשה להתרגל. הרחוב נראה ממש בתחילת דרכו  אנחנו באמת היינו בין הראשונים ברחוב, והתמונות שיש לנו מאז ממש מזכירות את המצב הנוכחי..

בהרצאות המשותפות שלנו הייה באמת קשה לראות זאת, כי אני שיא הלא אוהבת להפריע לאנשים באמצע שהם מדברים אחרי שהם השקיעו בזה הרבה זמן(וגם אם ההשקעה לא היתה מרובה.) זה נותן לו הרגשה ממש לא נעימה, וגם לי... אז אני סופגת זאת בשקט... עד שזה מתפרץ פתאום... לרוב הייתי מוציאה את זה ביחידות בדריכה, מה לא הייתי עושה שם, אפילו הגעתי למצב של לקפוץ על רגל אחת... אך ממש לא בקטע של להפריע, ניסיתי כמה שיותר לשלב זאת עם השיעור... וזה הצליח!

לגבי הסיכומים... אני ממש לא ילדה כזאת! אן לי אף מחברת מושלת במשך כול תקופת הלימודים! בהרצאות הממש מוחדות הוצאתי את הדפדפת שלי וכתבתי נקודות שיכולות ליהיות לי מעניניות ויעילות. אך ביחידה של עינת, ממש לקחתי הרבה, ונשאר עוד הרבה לקחת. כך בהרצאות משעממות הדפדפת היתה גם כן בחוץ, אך לא לצורך השיעור כלל, עברתי באותו זמן על דבר לגמרי אחר, תוכלו לראותו בקרוב בל"ת.

לגבי מישקלי הנוכחי, קילו זה לא כ"כ הרבה! ובמיוחד כשאכלתי הכול ממה שהם הביאו, ואפילו סינגרתי אנשים יקנו לי פינוקים מהמכולת, אך לא הצלחתי לגמור הכול כי הייתי מופצצת אחרי הארוכות, אמא טוענת שזה בגלל ששמרתי על עצמי, אך זה לא ממש מדויק, פשוט אכלתי פווווול! אבל יותר בפרופורציות,

לגבי ירושלים הבירה הניצחית, ממש חשכו עיניי עם היציאה הת.מ הם סכבו את הרכבת המזופטת שלהם עד לשם!!! וכדי להגיע מהת.מ. לצד השני של בניני האומה הייתי צריכה לעשות סיבוב ענקי! ועוד עם פול תיקים! ובנוסף להרס של הנוף מרהיב העניים הגשר שמתחילים להרים מעצבן אותי שיבעתיים!!!