ההרגשה שלך נורמלית (כל עוד זה באיזון כמובן) ואין סתירה בין זה לבין גבריות.

כמו שבנות צריכות את זה ככה גם בנים, ובנות גם רוצות לראות קצת "חולשה" אצל הבנים כדי להרגיש יותר שיש להן מה לתת בתחום שהן טובות בו- רגש ואינטליגנציה רגשית.

אם הכלה זה רחמים אז באמת פחות שייך

אני הייתי רוצה שהגבר שלי ירגיש בנוח להשען עליי וזה מאוד חשוב לי שהוא ישתף אותי בכנות ויתן לי לתמוך בו

שירגיש בנוח אפילו לבכות זה לא סותר חוסן נפשי

אבל אני כן מחפשת מישהו עם חוסן נפשי ושהוא בד"כ יוכל לתת לי תמיכה רגשית כי הגיוני שבד"כ אצטרך אותה יותר ממנו.

שמעתי מרב שעוסק בזה שבמערכת יחסים יש בכל אחד יש גם בן זוג, גם ילד וגם אבא ויש מקום לכל אחד מהם לבוא לידי ביטוי אבל השאלה מה המינון של כל אחד, וזה מובן שאם רוב הזמן מתנהגים כמו ילדים זה לא בריא, כנ"ל כמו הורה, הדבר המרכזי צריך להיות הבן זוג ואצל האשה אותו דבר.

אז מותר להיות ילדים מדי פעם ולתת לבן הזוג לקחת את כובע ההורה אבל לא כמצב מתמשך מדי.

בד"כ זה ככה שטבעי יותר לגברים להיות החזקים ולתת את התמיכה הנפשית, אבל כמו שיש גברים רגישים יותר יש גם נשים חזקות יותר מנטלית. מי שאין לו חוסן נפשי או שיבנה אותו (הכי טוב) או שיחפש אישה חזקה.

חוסן נפשי נצרך גם לגברים וגם לנשים לאף אחד אין פטור מלבנות אותו לעצמו ולא להתלות באחרים, אבל מידת הצורך שונה בין גברים לנשים.. כדי להיות ה"עמוד" של הבית זה חוסן מסוג אחר ורוב הבנות מצפות לקבל את זה מהבעל שלהן. 

מה זה הכלה?

מה זה אימהות?

ובכלל, מאמא שלי לא שמעתי משפט כזה, לא נורא שלא הצלחת במבחן. זה היה יותר בכיוון - האם למדת למבחן? האם השקעת זמן ומאמץ? אם כן, למה זה לא התבטא בציון? האם אפשר להגיש למורה תיקון? איך אפשר לדאוג שבפעם הבאה זה לא יהיה ככה?

האם כל האימהות כאלה? לא. יש מערכות יחסים שונות בעולם, וכל אחד מנהל מערכת יחסים כלשהי עם הוריו.

אז ככה זה בעיני גם בבני זוג. יש מיליון סוגים של מערכות יחסים. הסוג שאתה מתאר, להגיד "לא נורא שקשה לך לקום לתפילה", זה לא נראה לי משפט שהייתי אומרת. אני לא רואה את זה בתור התפקיד שלי בקשר.

נראה שקיימת איזו משוואה כאילו הכלה שווה אימהות, ולכן זה הופך את מבקש ההכלה לילדותי.

אני מתבוננת בשני המושגים האלו שהבאת ומוצאת שהכלה לא שווה אימהות. הכלה היא אחת מצורות הביטוי של אימהות אך לא היחידה בהן, ולצד זה היא מתבטאת גם במקומות, בקשרים ובהקשרים אחרים. הכלה מוגדרת בעיניי כיכולת נפשית, רגשית ומנטלית להיות בפתיחות להרגיש, לראות ולהקשיב לאחר בהתמודדויות שלו. זו לא אחריות המכיל לדאוג, לטפל ולפתור את הבעיה או כל עניין כזה. האחריות והבחירה הן של האדם עצמו תמיד, והמכיל נמצא שם כמבין, מאפשר, תומך, מנחם, מעודד, מאמין, נותן אמון ומחזק וכדו'. כשמסתכלים על הכלה ככה, הבקשה אותה בחיים נתפסת אחרת. היא מתגלה כמשהו שבא לידי ביטוי גם בקשרים בוגרים מיטיבים אחרים בחיינו, ולא מתערבבת עם מושגים מקטלגים (ולעיתים מקטינים) אחרים.

עד כאן העיקר, מפה הרחבה.

***

אנחנו מגיעים מורכבים למערכת זוגית. אנחנו לא מגיעים 'לבד', אלא עם כל החלקים שבנו: גם הילד הפנימי, גם ההורה הפנימי וגם מי שאנחנו כבוגרים. וכל מערכת יחסים היא מערכת חיבורים ותקשורת מסועפת בין כל שלושת הצדדים האלו אצל כל אחד ואחת. וכבר כתבו שהעניין הוא במינונים ובאיזונים ומה תופס יותר נפח.

לאור העניין הזה, כשמבינים שאימהות/אבהות ובכלל הורות, היא מורכבת יותר מרק להכיל ויש לה היבטים נוספים, נוכחים לראות שגם אם עולה במרחב הזוגי בקשה להכלה, אין הכוונה בהכרח שהצד השני מבקש ממני להיות ההורה שלו. כי להיות הורה דורש כל כך הרבה יותר מזה, ופה הצד השני לפעמים סה''כ מבקש הכלה.

אם נתמקד רגע בעניין ההורות, נשים לב שבכל גיל תשתנה מידת המעורבות ההורית והאחריות האישית המצופה מהילד המתבגר, ובהתאם גם ביטויי ההכלה של ההורים ישתנו בהתאמה לגיל, למסוגלות האישית ולהתמודדות עצמה (אם יתבקש ארחיב בעניין עוד). הרי הורה שואף ורוצה שהילד שלו יתפתח ויגדל בצורה בריאה, ובמקום כזה הוא לא ירצה לקחת לו את המתנה שבעמל אישי ועבודה שתקדם ותצמיח אותו ותלמד אותו בחירה, אחריות וערכים.

ככה גם בתוך הזוגיות יכולים להיות ביטויים שונים לשלבי 'ילד-מתבגר פנימי' שלנו בתוך הקשר, ובהתאם להם יהיה צורך בביטויי הכלה מותאמים מהצד השני. לשאלה מה נכון, מתאים ומגדל, התשובה תהיה תלוי במה צף ועולה ומבקש יחס וריפוי, ואיפה אנחנו בתהליך האישי והמשותף. זה לא סוד שבמערכת יחסים יש עבודה, וזה גם חלק מהעניין של הזוגיות, לעבוד ולרפא בינינו לבין עצמנו וגם ביחד בעבודה משותפת. ובמצב כזה פשוט שיבואו ויבקשו לבטא את עצמם כל החלקים שבנו, בכל שלביהם המגוונים. העניין הוא ללמוד להכיר את השלב שבו אנחנו נמצאים בתוכנו, ולתת מענה קודם כל בעצמנו (אם צריך זו לא בושה לבקש סיוע מבחוץ), ואז להתחיל לעבוד עם מה שעולה: מה המבוקש מהצד השני? מה המקום של זה במערכת היחסים הזוגית?מאיפה זה מגיע האם מהילד שבי או מהבוגר? האם יש פה בקשה להכלה או אולי דרישה למילוי צורך/תפקיד שלא שייך לאחר למלא כרגע וזה מעבר למקום, למסוגלות וליכולות שלו? וכו'.

***

זה באמת חשוב להכיר את הצרכים שלנו, את הציפיות שלנו, וכמו שביקשת לדייק, גם את ההגדרות לציפיות האלו. הגדרות שיתיישבו בשכל ועל הלב בנוגע למה שאנחנו רוצים כחלק מהזוגיות הבריאה שמבקשים לבנות.

ותודה על ההזמנה להרחיב ולדייק, היא הביאה טוב.

ואמן, בע"ה שנזכה במהרה בימינו בקרוב.

הרב שי עטרי לפ' השבוע בדיוק מדבר על זה...

(ממליצה לשמוע מהתחלה, אבל הנושא הזה מדקה 25)

סיכום-

"בכל אחד מאיתנו יש ילד שעליו התווספו שכבות של בגרות וחכמת חיים אבל הילד הזה לא נעלם הוא תמיד ישאר בתוכנו וירצה תשומת לב ויחס. מילה טובה, חום ואהבה. זה הבן אדם. ככל שאדם יותר עם מודעות ויודע איך להתנהל עם הילד שבתוכו הוא יגלה גם את אותה רגישות לזולת. ומי שמתכחש לזה לא ידע להתייחס גם לילד שבאחרים ובעצם יתנהג באכזריות כלפיהם, כי הוא מתנכר לילדותיות הזאת גם אצלו. דוד המלך אמר יותר מזה, הוא התייחס לעצמו לא כילד אפילו אלא כתינוק "כגמול עלי אמו". זו בריאות הנפש וזה מאוד חשוב להקשיב גם לחלק הזה  והרבה אנשים לא עושים את זה ומונעים מעצמם את הצרכים הבסיסיים של הנפש כי חושבים שזה ילדותי. אוכל טוב, מפגש עם חברים שמפטפטים וצוחקים ביחד... אדם צריך לדאוג לילד שבתוכו! להתייחס אליו, לטפל בו (בעיקר אם לא קיבל את זה כילד) . עם הנשמה והחלק השכלי מטפלים בנפש, בחלק היותר בהמי.

ה' קורא לעמ"י "הבן יקיר לי אפרים אם *ילד* שעשועים" זה האדם. צריך לדעת לחבר את הילד שבנו לקדושה. אל תזניח את הנפש שלך. תדאג ותטפח אותה ואז אתה תתייחס ככה גם לאחרים."

אפשר לקבל את החסרונות שלך ולהתמקד במעלות שלך וביכולת שלך להתמודד עם קשיים -- זה מגדיל אותך

אפשר לקבל את החסרונות שלך והתמקד בהם - זה כביכול מכיל אבל בפועל מקטין. לאשה אולי קל להתמודד עם זה כי לדבר על בעיות עוזר לה להתמודד עם הבעיה. לגבר (בהכללה) לדבר על בעיות ולהתמקד בהן זה מחליש.

לפעמים הבעל אומר לעצמו היא כמו ילדה קטנה ונעלבת מכל שטות. אבל הוא מתמודד עם זה ומוצא דרכים להסתדר ביחד.

לפעמים האישה אומרת הבעל הוא כמו ילד קטן ואם אני לא אכין לא אוכל הוא לא יוכל להסתדר? אבל היא נושא אותו ומוכנה למצוא את הדרכים להסתדר.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי