יש לחלק בין דברים שהם אסורים בבירור לבין דברים שהם בקטע האפור..

השאלה שלך תתחיל באיפה לשים כל דבר.

הדברים האלה נגזרים המון מהשקפות עולם ו.. הם בעצם יוצרים את המציאות הזאת של "תת מגזר".

יש כאלה שיגידו, שכל סרט שהוא לא מצוייר פשוט אסור לגברים לראות אותו מטעמי צניעות. נקודה. יש כאלה שיגידו אחרת. אפשר לריב כרגע ולתת טענות לכאן ולכאן.. אבל זה פחות מטרת השאלה שלך..

תגדיר רע. תנסי להימנע ממנו. תגדיר טוב ותנסי להתקרב אליו.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שתעדיפי להפסיק לשמוע שירים מסויימים אעפ שאין בהם בעיה בעצם, אלא פשוט בא לך להשתייך ל"תת מגזר" הזה, לחברה מסויימת, שבה רוחניות יותר נוכחת. וכל זה אעפ שאין בעיה בעצם השיר. ואולי למרות זאת, תעדיפי להמשיך לשמוע את השיר כי הוא יפה ומשמח אותך בבוקר וזה חשוב, וכל עוד אין בו בעיה - למה שתהיי יותר מבואס סתם ככה?

בכל החלק האפור צריך כנות אמיתית. צריך יושרה. וצריך להיות אובייקטיבים. כי ברגע שאנחנו נוגעים בדבר אנחנו יכולים לטעות. אפשר להתייעץ עם דמות תורנית או חבר כדי לקבל עזרה לגבי אותו דבר אפור ספציפי.. אבל צריך שכל ישר.

המטרה היא ליצור חלוקה ברורה - מה נמשיך לעשות בלב שלם, ומה נפסיק לעשות. ואם נעשה - זה בגלל יצר הרע. לא יכול להיות שנעשה משהו לא מתוך קושי של יצהר, אלא מתוך בחירה צלולה, ואנחנו אולי חושבים שזה רע.. לא. צריך לברר כל דבר. האם אני אמור לנסות להילחם בזה, או שלא. (יכולה להיות גם מסקנת ביניים. זה לא רע אבל זה לא טוב לי, אבל בתקופת משבר אני אעשה את זה.. וכיוצב).

לדעתי? נסי לברר בעצמך מה מתאים ומה לא. מה נכון עפ ההלכה, ומה הקבה מצפה ממך. לפי זה תכריעי. להתייעץ לגבי כל דוגמא יכול מאוד לעזור.

בכל ענייני הבירורים, לא באנו להתווכח עם יצר הרע. יצר הוא יצר ואנחנו לא שופטים אף אחד/אחת. אבל הגיוני שחשוב לבחורה שהבחור יתפלל שחרית בזמן.. לא? אז את לא שופטת אותו אלא אומרת שזה לא מתאים לך.

את לא צריכה שיספרו בבירור עלייך את כל החסרונות והקשיים שלך שאת מנסה למעט או לא. ממש לא. צריך פה שיקול דעת בריא. תחשבי על כל מיני דברים שמאפיינים אותך. לא סתם עוד כל מיני פרטים באישיות שלך, אלא דברים שהם סימן לשאר האישיות שלך. יכול להיות שמישהו הכי מפחד מטכנולוגיה אבל יש לו סמארטפון. אני לא אספר עליו "יש לו סמארטפון" כי זה משדר משהו אחר. אני אגיד "למרות ש.. יש לו..". תחשבי האם הדברים האלה הם סימן לאישיות שלך. ל"תת מגזר" שלך. לדעות שלך. אל תספרי על יצר הרע שלך, אין צורך. תספרי על מה שאת עושה לכתחילה. מתוך בחירה צלולה, עם יצר הרע לא מתעסקים. לא כרגע. זה כבר לשלב מאוחר יותר..

שאיפות. לכולם יש שאיפה לטוב. אבל מה זה טוב? טוב זה לגור בגבעה או טוב זה לגור במאה שערים? בית תורני, תורני זה לשלוח ילדים לבני עקיבא או אריאל? תלמוד תורה או יסודי? חצאית עד הרצפה או עד הברך? שירות מלא בצבא זה בסיסי או שירות של הסדר/הסדר מרכז זה האידיאל? כל אלו, ועוד הרבה כאלה, הן חלוקות בתוך העולם שלנו, ואת צריכה לברר מה מתאים לך.

חוץ מלברר *האם* יש לו שאיפה לבית תורני, והאם זה מספיק בוער בו כמו שאת רוצה.. כי גם בזה יש הבדלים. וזה מהותי מאוד.. אח''כ צריך לברר האם הבית החלומי שלך מתאים לבית שהוא חולם עליו.. איך זה בא לידי ביטוי.

ב"ה בנושא הזה קל לי, כי מרגיש לי שזה באמת עושה לא טוב אז קל לי להגיד זה כן זה לא.

אני שמה לב שיש מעט אנשים ,שדווקא מגדרים את עצמם דוסים ולא כל-כך מקפידים בזה.. מאוד משחררים בזה.

וזה מתסכל כי באיזה שהוא מקום זה נראלי כמו צביעות (סורי על המילה הקשה)

אבל לעלות ולהגיד דבר תורה / ללמוד/לשים חצאית ארוכה/ ללמוד על כל היום תורה/ לדבר על בתי ספר נפרדים לחלוטין( עבודה נפרדת / ארוחה נפרדת.

 אבל אחרכ  לראות סרטי זוועה נטפליקס בבית

צניעות אמיתית באה מבפנים ..

זה מבאס שזה ככה

כאילו צניעות זה צריך להיות גם בפנים.. במעשים של השגרה 

 וצניעות טהורה היא אחת כזו שלא מוחאים לך כפיים עליה שאת/ה עושה אותה .. אלא ביניך לבין ה'.

נגיד ללמוד תורה בישיבה , יש פה מן הכבוד .

לשים חצאית ארוכה - גם פה כבוד.

הוא נחשב עילוי והיא צדיקה.. וזה באמת שלהם.

אבל האם זה באמת ככה? אם בשגרה הם משלבים חוסר צניעות בסרטים וספרים?

מרגיש לי שיש פה צביעות

למרות שדיברתי פעם עם חברה ואמרה לי שכל אחד ומה שקל לו וקשה לו (:

אבל איך יתכן שאדם שכלפי חוץ חי חיים תורנים אבל בביתו משחרר לחלוטין? זה עדיין לא ענה לי לגמרי..

אולי לומדים מפה שכל אחד צריך להקפיד עם עצמו ולזכור שצניעות זו מילה מאוד מאוד גדולה שכוללת בתוכה הרבה יראת שמיים שגם לא נראת ..

ולעולם אל תחשוב שאתה יותר צדיק מהשני כי רק ה' יודע .

לכל אחד יש את הפאזל שלו

שאלה חשובה שאלת. 

דבר ראשון אולי לפני הכל, לגמרי לצאת מתוך "הגדרות" ו"תוויות" וכל מיני שמות וסטטוסים ודברים שאנשים מנסים לקטלג בהם את עצמם ואת האחרים. העולם הוא לא חד מימדי והאדם מורכב הרבה יותר. וגם כל אחד מפרש אחרת כל מיני הגדרות למיניהן, אז במקום זה, פשוט, להתייחס לגופו של אדם ולגופם של דברים, ללא ההגדרות והתוויות. 

ויש לי 2 תשובות שהן בעצם אחת: 

קודם כל הייתי מגדיר את הנקודה הראשונה שהעלית בתור "פתיחות" לצריכת תוכן. אנחנו לא חיים בבועה ובמוקדם או במאוחר נחשפים לתכנים כאלה ואחרים. חלקם דברים שעם הזמן והתקדמות החיים ממילא נחשפים אליהם. זוגות נשואים מן הסתם כוללים כחלק מהשיח בינם לבין עצמם או בהקשרים רפואיים או ייעוציים למיניהם נושאים "שאינם מיועדים לילדים". לגיטימי, נורמלי וטבעי. 

העניין פה הוא בעיני יותר הגישה. יש ספרי רומן או לצערנו "דיווחי חדשות" שכוללים לא רק "נושאים שבצנעה" אלא מכניסים בדלת האחורית השקפת עולם שלמה שנוגדת מן הסתם את השקפת עולמך ואת ההשקפה של בן הזוג הפוטנציאלי. לדוגמה, אני יכול להבין שקיים בעולם המושג "נישואים פתוחים" אבל ברור לי שאני קורא לזה "גילוי עריות" וזה בעיני אחד מהדברים החמורים שבתורה. אם אני מספיק מוכן וחזק בהשקפה שלי, אז זה שנחשפתי למושג לא גורם לי להסכים איתו, אלא רק להצטער על כך שיש אנשים שבהשקפה שלהם רואים לגיטימיות במה שבעיני ובעיני המסורת שלנו נחשב לאחד מהדברים החמורים. 

אם אני לוקח את זה למקום של "הדברים האלה קיימים אבל חשוב לי להבין איך להתנהל כיהודי ירא שמיים שומר מצוות", אני פחות מוטרד מעצם ההיחשפות לדברים. אבל כמובן עם יד על הדופק, לראות שאני מתחזק ולא נופל. לשים לב שזה לא גורם לי להפוך בעצמי למי שחי את המציאות הזו שנוגדת את ההשקפה שלי. 

ולגבי בן הזוג, נכון, את לא אמורה להיות המשגיחה שלו. בעיני חשוב לוודא שיש לו יראת שמיים בסיסית ורצון לשמור מצוות. כאן חשוב להבין את "גבולות הגזרה" כי לצערנו יש לנו הרבה "רצף דתי" במקום הגדרות ברורות, ויש הרבה אנשים שמגדירים את עצמם "דתיים" אבל בוחרים מה "מתאים" להם יותר ומה פחות. כמובן חשוב לעשות "תיאום ציפיות" בקטע הדתי, לראות שיש לכם הסכמה בגדול על כיוון דתי מסוים. כמובן דברים משתנים עם השנים, אבל יש דברים שהם כיוונים מנוגדים מלכתחילה ולפחות שתהיו מודעים אליהם שלא יהיו יותר מדי "הפתעות" בנושאים הכי עקרוניים לכם. 

אז לסיכום, אני מניח שברגע שהגדרת לך ולצד השני את עצמך כ"בעלת פתיחות מסוימת" מן הסתם תצליחי גם להרגיש או להעלות לשיחה עם הצד השני כל מיני דברים של אמונה, השקפה ורמת מחויבות דתית שאת רוצה כלפי עצמך ושאת היית שמחה לראות גם אצלו, והוא יעלה את הצד שלו, ולאט לאט לאורך הזמן תקבלו איזושהי תמונת מצב של מי אתם ומה הציפיות שלכם מעצמכם, מבן/בת הזוג ומהיותכם צוות = משפחה. העיקר לבוא בגישה לא שיפוטית אלא מקבלת, ומתוך זה להבין אם יש תיאום ציפיות ואם נראה שיש מספיק בסיס משותף להקים ביחד משהו גדול.

את מגיעה מהעולם החרדי. אולי אני טועה, אבל זה נשמע לי ככה ממה שכתבת.

אחד ההבדלים העקרוניים בעיני בין הציבור הדת"ל לחרדי (ואולי גם לחרד"ל) - זה היחס הראוי בין עולם הקודש לעולם החול.

האם זה בסדר ללכת לצפות בסרט בקולנוע?

אפשר לדון בזה מכמה נקודות מבט - 

האם זה ביטול תורה, או אולי בזבוז זמן - כלומר משהו ללא תועלת, או אולי זה יותר חמור וזה משהו שמזיק?

בגדול ובאופן סטיגמטי, בעולם החרדי הכל סובב סביב תורה, בעוד בעולם הדת"ל חיים חיי תורה ועבודה. זה מתבטא לדוגמה בכך שדת"ל ילכו ללמוד מקצוע מתוך אידיאל דתי, שהתורה נועדה להתממש בעולם המעשה, בכל דרכיך דעהו - שבנייה של גשר, שפיתוח תרופה וכד' זה חובה דתית. בעוד בעולם החרדי עיסוק במקצוע זה משהו פחות, לא אידיאל, אלא אמצעי כדי לפנות זמן ללמוד תורה. העולם הדת"ל לומד הרבה יותר מחכמת הגוים, בעוד בעולם החרדי זה די פסול - אם  תיכנסי לספרייה בביה"ס דת"ל לעומת חרדי, כמות הספרים שתמצאי בספריה החרדית שנכתבו לא על ידי אנשים חרדים תהיה כנראה אפסית, בעוד בדת"ל תראי ספרים שנכתבו גם על ידי גוים.

כלומר - 

יש כאן פער השקפתי בין גישות שונות.

בגדול, רבנים דת"ל יגידו לך שאם הסרט\ספר ראוי מבחינת התוכן, אין עם זה בעייה, ואם יש חלק קטן שהוא בעייתי - תדלגי.

לרב אהרן ליכטנשטיין היה דוקטורט בספרות אנגלית, והוא לימד את התחום הזה במכללת שטרן - וקשה לי להאמין שהתוכן של הספרים שנלמדים שם היו עוברים איזשהו ועדה רוחנית חרדית.

הרב יונתן זקס ממליץ מדי פעם על סרט שצפה בו - ויכולים להיות בו כמה שורות לא לעניין.

בגדול, העולם הדת"ל מעדיף לנסות לסנן החוצה את הדברים הבעיתיים, בעוד העולם החרדי נמנע מלהיכנס לאיזורים אפורים כאלה מלכתחילה.

אחרי כל ההקדמה הזאת, אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך.

א. עם מי את יוצאת? אם זה מישהו שמגיע מהשקפת עולם חרדית, ההתייחסות בעיני אחרת לחלוטין ממישהו שמגיע מהשקפת עולם דת"ל. בחור עם השקפת עולם דת"ל, אצפה שהוא גם חשוף לאותם הדברים שאני חשופה אליהן.

ב. באיזה שלב בקשר את מצפה לשתף דברים שהם שליליים בעינייך על עצמך? האם אלו בהכרח דברים שבהם תציגי את עצמך בפגישה הראשונה?

ג. מה זה רמה דתית? זה לא שדת"ל מקיימים 550 מצוות וחרדים 613. הרבה מההבדלים קשורים להבדלים בהשקפות עולם. מה זה בית תורני שמח? מיהו תורני? כתבתי על זה לאחרונה בשרשור אחר, אני יכולה לחפש קישור אם תרצי - כל אחד מגדיר תורני אחרת. את צריכה להחליט מה חשוב לך, ואת זה לחפש במי שאת יוצאת איתו.

ד. לגור ביו"ש זה לא קשור לרמה דתית. אפשר להיות דת"ל ושמאלני מבחינה מדינית, ואפשר לראות בהתיישבות מצווה.

בסופו של דבר אני חושבת שאת צריכה להגדיר מה חשוב לך, מה השאיפות שלך מעצמך ומהבית ומהמשפחה שתקימי, ומי האדם שאיתו תוכלי להגשים את הדברים האלה. 

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.