והיית צריכה את הריחוק הזה ושבירת השגרה כדי להגיע לנק הזו שבה את מבינה את העניין של הריצוי.

עכשיו, כשיחזור בעז"ה ויסתיימו המילואים יגיע הזמן ליישם את זה במסגרת החיים המשותפים ולתת לצרכים שלך ביטוי. יצא לך מזה רק טוב

לגבי העניין של ביטויי האהבה השונים ביניכם, יש דבר כזה שנקרא שפות של אהבה. וכל אחד מביע את שפת האהבה שלו בצורה אחרת. אני כן חושבת שבעניין הזה של הזמן שאתם לא נפגשים צריך להכניס שיח אוהב. אבל הדרך לעשות את זה היא להתחיל בעצמך אם עד עכשיו לא עשית את זה. וזו גם צורה להתייחס לצרכים שלך. צריך להביע כדי שהצד השני ייתן מענה וייתן לך מה זאת צריכה.

מוסיפה, שאני כן חושבת שגם אם מותר להביע רצון, זה לא אומר שמבטלים לגמרי את שפת האהבה של השני וצריך לדעת גם לקבל ממנו את מה שהוא יודע לתת

בהחלט שפת אהבה שונה..

קניתי לך חסה- זה שפת אהבה בשבילו..

תדלקתי- גם..

בשבילי- ליטוף

חיוך ..

הוא חזר עכשיו ומדליק איתנו נרות חנוכה..

שר לעצמו בעייפות כזאת, יד על המצח, ואני מרגישה שאין שם מקום בשבילי. עמוס בדברים של עצמו.

ולא בא לי להתחנן ליחס של חום ואהבה...

ולא בא לי להגיד משהו לא נכון שיכריח אותו לצאת מהשקט שלו...

אבל בנאדםםםם

...

תשומת לב לאישתךךךךך

😶‍🌫️

....

אני חושבת שאתם זוג לגמרי נורמלי

תהני בלב שקט...

זה אופי כזה- הוא אוסף לחצים וטרדות -

ואת מעמיסה משימות של ריצוי.

ושניכם עכשיו במנוחה מזה, אז יותר נעים כשנפגשים...

לא מצליחה עכשיו לכתוב..

רק רוצה להגיד בנקודות מה שכתבתי זה למנף תקופות כאלו של התבוננות.

כרגע תני לעצמך להרגיש, לשאול את עצמך מי את, מה הדברים שחשובים לך, מה הגבולות, יכולת הנתינה, מה מגיע ממקום נכון ומה מגיע ממקום פחות נכון של לברוח מקונפליקטים...

בע"ה אחרי התקופה הזאת תקחו את התובנות הלאה ותדייקו את עצמכם..

שתדעי שזה ממש טבעי והגיוני שכל יציאה מהשגרה (גם אם זה בחזרה שלו הביתה)

מעצימה את החוסר והשונות.

לא מצליחה כרגע לכתוב אז קבלי חיבוק ויהיה בסדר, את תראי.

🩵

אני בהתבוננות כמו כולם..

גם אצלנו יש משבר בעקבות המילואים עם קווים דומים ושונים.

אבל אני רואה בחוש איך המשבר הזה הולך לקחת אותנו צעד קדימה.

גם בהיבט האישי, גם הזוגי, גם המשפחה המצומצמת, גם האני הקהילתי וגם הלאומי.

הרבה אקסיומות התערערו וזה מאפשר צמיחה של כוחות שהיו חבויים מתחת לפני השטח שכוסו בכוחות הקודמים, בשגרה, בהתעסקות בדברים אחרים..

יש הרבה יותר חמלה והרבה יותר מרחב מאפשר.

וגם הרבה שאלות של זהות, יכולות וגבולות.

באמת. 

ממש מרגישים אותך בכל שורה.

אני יכולה להגיד לך שקודם כל מאוד הזדהיתי איתך.

גם אני טיפוס מרצה. ולכן אני צריכה לעשות עבודה פנימית עם עצמי.

תמיד לפני בעלי בא הבייתה אני משתדלת מאוד שיהיה מסודר, ואוכל, וילדים מאורגנים

וזה גורם לי למתח

וזה גורם לי לחשוב בטעות, שאם זה לא יהיה כך- הוא יכעס, או יבקר אותי, או סתם יתן לי נקודה שלילית בלבו

ובתכל'ס. זה שלי! זה אצלי!

כאילו בעלי הפך להיות המראה של השוטר הפנימי שלי, בלי בכלל לדעת מזה.

ולאחרונה הבנתי שהעבודה הפנימית צריכה להיות בתוכי.

לשלוח לעצמי מסר שאני תמיד טובה ויקרה. וממש לזהות את הפוטנציאל בלבחור אחרת. לבחור לקבל את פניו בחיוך שחף מאשמה פנימית, גם אם החדר מבולגן, ולא רואים סלון וכו'.

וחוץ מזה- נשמע שלשניכם יש מתח פנימי שנפגש כשאתם יחד.

כאילו הוא מגביר אצלך תחושה של חוסר נחת שכנראה הייתה קיימת שם לכתחילה.

  ואז כהוא לא נמצא אז לפחות אין את "המגבר" הזה.

כי את ההתמודדות שלך עם עצמך את כבר מכירה...

מה עם ללמוד את הנושא של נפרדות?

איך את נצמדת לעבודה הפנימית שלך מבלי להרגיש אותו כל הזמן. 

איך את לא מושפעת ממתחים פנימיים שלו, ועובדת על קבלה ואהבה עצמית ללא תנאי?

העבודה על נפרדות:

ואיך לא להיות מושפעת ממתחים שלו:

זה כביכול יכול ליצור חוסר באמפתיה ואכפתיות, לא?

היתה תקופה ארוכה שהפסקתי לשמוע ממנו על דברים של היישוב כי נמאס לי, ואז ראיתי אותו עוד יותר מתרחק- ואז כששוחחנו, הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא לבד. מתמודד לבד. 

שאצלנו, אלה שמרגישות מהר את השני ומכווננות אליו בצורה מהירה והשלכתית,

אז אנחנו מפרשות את זה כאמפתיה.

אבל העבודה על הנפרדות היא קודם כל להכיר בחולשות שלי. בלי השלכה לגביו. 

וכשאני מכירה בחולשות שלי, אני ממוקדת. אני לא מתפזרת לכיוונו. 

ואז יותר קל לי לראות אותו כפי שהוא באמת, ולא מתוך עולם פנימי מטושטש....

השאלה לגבי הדוגמה שהבאת מהיישוב היא- למה זה נמאס לך?

אולי זה נמאס לך כי רצית שיח מסוג אחר אתו?

אולי כי את לא רוצה להתערבב עם סיפורים של אחרים?

אולי כי רצית שידבר על עצמו ועליכם?

אז ברגע שאת מבררת עם עצמך מה את רוצה, מה מפריע לך וכו'- את יכולה להעביר את זה אליו בלי לבקר אותו. מתוך שיתוף.

אני יכולה להגיד לך שבעלי מדבר איתי הרבה על העבודה שלו ועל לקוחות,

וזה דווקא סבבה לי כי זה באמת מעניין, וגם ככה אני יותר מחוברת לעולם שלו.

ונגיד, היו שנים שהרגשתי שלעולם שלי אין ביטוי.

והאשמתי אותו שהוא לא מתעניין כמוני וכו',

בעוד שהעניין היה בחוסר ביטחון פנימי שאני מספיק מעניינת ומספיק חשובה כדי שישמע אותי

לכן הנפרדות היא עניין חשוב.

כי במקום להגיד לו כל הזמן "אתה לא בסדר. אתה מרוכז בעצמך. אתה רק רוצה להשמיע ולא לשמוע"

אני חושבת "מה בא לי לספר לו? מה חשוב לי לשתף אותו? מה בא לי שיידע עליי ועל יומי?

ואז הפוקוס הוא על מה אני ולא מה הוא...

אבל לפעמים זו בריחה מהעצמי. מהתמודדות עם רגשות אשמה, חוסר ביטחון או תחושת ריקנות וערך עצמי נמוך...

התרופה היא קבלה עצמית והבנת הערך שלי. 

זה דברים מהבית, הרבה לפני הזוגיות.

וזה ממש להאיר את השורש הזה שבנשמה שוב ושוב ושוב. 

מקווה שאצליח להאיר💜

העניין שלפעמים אחריי שיחות איתו אני מרגישה ההפך:

כמה הוא מדהים ועמוק

ואני קטנונית ועם מבט אנוכי/אגוצנטרי על החיים:

מרגישה בסוף לא נכונה. כי הוא מאיר לי מלא כיוונים שלא חשבתי עליהם ואז אני מרגישה עם עצמי יותר גרוע🤐

כאילו, למה את ביקורתית/ רואה בקטן-

תראי איך הוא רואה בגדול, איך אכפת לו מהעם, איך הוא נותן ומשקיע ויש לו ראיה בריאה ואת תקועה בראיה קטנה..

בכנות "לפעמים אני מרגישה את עצמי קטנה לידך. לפעמים אני מרגישה שהמקום הפרטי שלי הוא כביכול שולי ולא נחשב, וזה מעציב אותי".

כנות זה הכלי הכי עוצמתי שיש. 

ולא ממקום מתבכיין.

לא ממקום של אוי אוי אוי.

אלא מתוך שאני רוצה לשתף אותך בחתיכה מהנשמה שלי. 

איך שזה נראה כמו שזה.

וזה לא נוצץ, וזה חשוף ומדמם, אבל זו אני.

וכשאת מסכימה לעמוד מאחורי הפגיעות הזאת, זה כלי מטורף....

באמת!

רק אני מרגישה שהוא לא תמיד יודע מה להגיד..

כשיש לי קושי הוא מוצא פתרונות

כשאני אומרת לו משהו בכנות פתאום הוא יכול באמצע לענות לשיחה😶‍🌫️

אח"כ יבקש סליחה שהוא לא שם לב.. "סליחה אבל זה xyz וזה שיחה חשובה..."

אח"כ הוא יקשיב, ושוב

ימצא פתרונות

😭🤐💤

ממש נובע מההבדלים בין גבר לאישה, וטוב שכל אחד מביא את הצד שלו וככה הזוגיות והבית נשארים מאוזנים.

אישה נוטה להתרכז פנימה, לדאוג לביתה

כמו לביאה שמגנה על הגורים ודואגת שיהיה להם כל שהם צריכים

והבעל רואה החוצה ועסוק בתיקון העולם

אין פה מישהו שטוב יותר מהשני

כל אחד מאזן את השני ועושה את תפקידו 🙏❤️

נכון.. אבל כשכל אחד לגמריי בתוך העשיה שלו-

בלי עשיה ביחד- (אני מבשלת מכבסת וכו- הוא לא נוקף אצבע (עסוק.. עובד.. פגישות..), אני יהיה עם הילדים, הוא יהיה אחראי על ניירות-

לחלוטין! כלום לא עליי)

וזה מדהים.

תוכלי לעזור לי בזה עם הקשר שלי עם אחת השכנות אולי??

אחת שמתלוננת רבות, כמה קשה לה, כמה היא קורסת, אני לא!! אני לא סובלת להתלונן!! ואז אחכ- מצד שני: היא מפגיזה בניראות שחבלז: במנות אחרונות משגעות, באוכל מפונפן, למשל בפורים במשלוח מנות מושקע למות (ואז היא מתלוננת שהיא קורסת)- ואצלי אני מדויקת לעצמי: משחוחי מנות הם אצלי פשוטים וזמן כיפי שלי עם הילדים להכנה,

אצלי לא משנה מה, לפני שבת שעה לפניי הילדים כבר יושבים לראות סרט- ויש לי שעת התארגנות לעצמי, כי אני מתחילה מראש ולא מחכה לרגע האחרון והיא אצלה לחץ אימים ושוב "קורסת" מהכנות שבת- מתחילה בצהרים כל פעם מסיבות אחרות.. דיייי תתפסי את עצמך ותשני את דפוסי ההתנהגות שלך ויהיה לך יותר קל!! הם משפחה נורמטיבית לחלוטין,פשוט זה הטיפוס. שברירית ומושלמת כזאת.. לפחות ככה היא משדרת..

וזה משגעע אותי.

אין לי כח לענות לה לטלפון

ולא לקפוץ לבקר.

אצלי הבית בשבת יהיה מבולגן

אצלה אין כלי אחד בכיור והשיש נוצץ.

למה מרתיח אותי ואין לי כח אליה???  

קורעת:) אין ספק שאת אחת המקסימות 

את יודעת, אין לי שום אסמכתא משום גורם מקצועי לטפל במישהי.

מזל שיש לי את הפורום לכתוב הגיגים ומחשבות... 

ואם את רוצה את השנקל שלי- ברור שתתעצבני עליה. היא סתם מפעילה מניפולציה רגשית כדי לעורר אקסטרה הערכה. סוג של נואשות לקבל את ה"וואו!!!!" ממישהי אחרת.

נשמה, אם את באמת קורסת- תקני שניצל מוכן. אל תזלפי לביבות בכוסמין.

ואם את לא באמת קורסת- אז תהיי פשוט את.

זה כמו שוויצר שמנסה להיות עניו כשבפנים הוא עוד יותר משוויץ- תראו אותי. אני גם כזה חכם וחתיך ומשכיל ועשיר, וגם בנוסף לכל עניו. וואו!!!

מי שמעצבנת אותך- נקסט. 

אל תכעסי על עצמך כאילו זו אשמתך.

תתמסרי לעצמך, בלי לחשוב שמה שאת מרגישה זה בטח לא הדבר הנכון להרגיש...

אומרת את זה גם לעצמי.

כי נקי אצלה והאוכל מושקע והיית רוצה גם אצלך?

כי מעצבן אותך שהיא משלמת מחיר על זה ?

כיאת בטוחה שאפשר אחרת ולא מבינה איך היא לא רואה את זה?.

כי היית רוצה קצת גם להיות כזו שברירית ושתהיה לך לגיטימציה להתלונן?

מה זה אומר בשבילך להתלונן? למה זה לא בסדר כביכול?

וזה משהו שעשיתי ואני עושה כל חיי!!

בחרתי אחרת מהוריי (הלחוצים אש)

מאחותי הבכורה התמיד "מותשת", ו"מסכנה"-

החלטתי לשנות!

אצל הוריי בבית- פסח, שבת, פורים- תמיד מכניסים בלחץ. אמא שלי תמיד מותשת.

אצלי *החלטתי* לעשות שונה!!!

החלטתי!

לכן זה משגע אותי!!!

אנשים שבוחרים להעמיס על עצמם ואז מתלוננים.

אתם אנשים בוגרים!

תחליטו לשנות!!!!

אבל הרבה פעמים אנשים לא רוצים לשנות

או לא מודעים לאופציה לשינוי

או קשה להם מדי כי קשה לשנות הרגלים

או שבאמת שסבבה להם ככה והם רגילים להתלונן 'על הדרך'

זה לא כזה שחור ולבן, אחרת כל קושי היה נפתר בהינף יד

לי באופן אישי נורא קשה להיות בחברת אנשים שכל הזמן מתלוננים. זה ווייבים שקשים לי מדי. אז מבינה אותך שלא בא לך להיות קרובה מדי אליה.

אבל אם זה בקטע ביקורתי נטו,זו הזדמנות טובה לאמן את שריר ההכלה

כן!

הייתי שמחה שהבית שלי היה נוצץ

ושיהיה לי אוכל מושקע של החיים

ושהכל נראה טוב,

ואני יודעת שאני לא כזאת.

שאת צריכה להיות שלמה עם הבחירות שלך.

או לשנות אותן.

זו החלטה די מודעת, שכלית, שצריכה להתיישב על הלב.

ואני מאמינה שהעניין של הביקורת שאת מפנה כלפי חוץ נובע מהעניין הזה, בין היתר.

מוסיפה סיפור משלי-  יש לי שכנה כזו גם. אבל היא לא מתלוננת רק מאדרת את הסדר והניקיון. רק על זה מדברת.כמה היא בשלנית טובה וזה.

הילדים שלה היו עולים אליי ושואלים למה אני לא מנקה. ממש ככה. זה השיח.

אני כן. לא בסטנדרטים שלה. והנראות של הבתים שלנו מאוד שונה גם

הפסקתי איתה את הקשר כי זה היה לי רדוד מדי. וחיצוני.

ואז היא עלתה אליי פעם במלחמה והיה פה ממש נקי ולא היה לה מה להגיד 🤭

זה הצחיק אותי 🤣

איך את עושה את זה🤐?

אני קוראת לזה - האי הבודד שלי

אם אף אחד לא רואה, עדיין תשתגעי על הניקיון והסדר?

את עושה את זה בשבילך? בא לך בכלל?

אני לא מדברת על בית ג'יפה כי גם לי יש סטנדרטים כמובן חח

אבל מה אכפת לי איך השכנה מסדרת את הבית שלה? באמת כאילו. ולמה אני צריכה להקיש מזה אליי? אצלי הנקודות האלו לא מתחברות בכל אופן

אני עושה כי בא לי. כי כיף לי שמסודר ונקי

כי אני רוצה לכבד בזה את השבת וכו'

אבל לא בגללה

וגם - הנתונים שלנו מאוד שונים. מאוד. אז בכלל..

אני לומדת שוב איך אני מבחינת הסדר-

תכלס כיף לי בית מסודר,

אבל בזמני החופשי

בקצב שלי וכו.

מתבלגן,

מתבלגן

עד שבא לי לסדר...

כשזה בשבילו זה כבר נהיה עול..

וזה עוד יותר הזוי שהיא גם מנכיחה את התחרות המוזרה הזו על פני השטח. אפילו הילדים בתוך השיגעון?

מה אני אגיד לך, זה פשוט לרחם.

איך בם אדם הופך טפל לעיקר ועיקר לטפל.

בעיניי הגישה שלך פי מאה יותר נכונה.

לפעמים כשהבעיות הזוגיות הן קטנות ויומיומיות אז ההפסקה והמפגשים הקצרים עושים טוב לזוגיות.

אפשר ללמוד לפתור אותם ואפשר ללמוד לשים אותם בצד בשגרה ולהתמקד בדברים הטובים

שהמילואים פשוט הציבו מולכם מראה -

ועכשיו הבחירה בידיכם: ליפול מזה או לגדול מזה.

וזו בהחלט הזדמנות טובה לגדול מזה, במיוחד שבבסיס יש לכם זוגיות טובה, כך זה נשמע.

אחרי שהמילואים ייגמרו (אמן כן יהי רצון) - תוכלו לשבת עם עצמכם, ולנתח את הזוגיות שלכם במבט על, ולבדוק מה עובד בה ומה דורש שיפור.

למשל: שהוא יהיה קשוב לך יותר.

למשל: שאת תלמדי לכעוס בצורה נכונה.

ובינתיים נראה שיש לך עבודה עם עצמך - איך לא להיות מרצה כל כך. נסי להעמיד את עצמך במצבים (מול אנשים אחרים) שדורשים שתגידי כן גם אם לא בלב שלם, וללמוד להגיד את ה"לא".

אגב, איך זה מול הילדים? יש לך כבר ילדים גדולים... את לא מרגישה שאת בעמדת ריצוי מולם?

התקופה הזו באמת דורשת מכולנו לגדול... יש כאלה שזה בחידוד הנפרדות שלהם, יש כאלה שצריכות להאמין יותר בכוחות שלהן להתמודד לבד, יש כאלה שצריכות להיזהר לא לשקוע בדיכאון בעקבות המצב, יש כאלה שמבררות נקודות בזוגיות ובהורות... וכן הלאה.

ויהי רצון שבאמת נגדל מזה. שמשהו טוב יצא מהמלחמה הקשה הזו...

וזה גם מה שניסיתי להגיד 🤭

ממש רואה בתקופה הזאת הזדמנות לדייק, להתכוונן ולגדול

@המקורית

@oo

@אנונימי054

גם לי יש הקלה הרבה פעמים כשבעלי לא נמצא, יש בעלים שעם כל הכבוד להם, הם מתישים. זה תלוי באופי, מדברים הרבה, שואלים הרבה שאלות, תלויים באישה, מוציאים הרבה אנרגיה לצד השני.. זה לא אומר שאת לא אוהבת, זה כמו ילד, הוא פשוט מעייף. כשהוא חוזר וכיף לכם ביחד, זה בהחלט מראה על אהבה, לא רק על משיכה, ככה להרגשתי. אני גם חושבת שבכל אישה יש את המקום המרצה, ככה קוראים לזה היום.

אבל אנחנו פשוט רוצות לתת, לעשות את הדבר הנכון , ושיאהבו אותנו, זה לא רע, ואם הצד השני הוא קצת ביקורתי וקצת כועס, אז כן, עם כל האהבה, הרבה פעמים כשהוא לא שם, או כשיש רק את הטוב ממנו, זה מקל מאוד.. ושיחות תמציתיות לדעתי זה שיחות שהן עם קצת כעס מאחור, ככה אצלי לפחות, לא מרבה בשיחות עם בעלי כשמשהו יושב על הלב, וזו נראית לי הסיטואציה אצלך, הוא קצת מכעיס או מאכזב אותך, או שאת סתם במחשבות לגביו ותוהה לעצמך כל מיני דברים ולא בא לך להתנחמד יותר מידי, או שאת מחכה שזה יבוא ממנו, וציינת שזה לא והכל תלוי בך, אז ככה זה נשמע..

אני בטוחה שהוא בעל טוב, וזה שאת אישה טובה אני בטוחה לפני, אני גם בטוחה שהזוגיות שלכם טובה, רק יש תקופה עכשיו קשה ולפעמים צריך חופש אחד מהשני חשמל להתגעגע ולפתור בעיות עם עצמנו, תחשבי על זה.. סורי שיצא לי ככה מבולגן..

השינוי המהותי שנכפה עלינו

של הריחוק הלא נורמטיבי הזה, שביום יום אנו חיים ביחד בצורה כזו או אחרת בתוך שגרה שוחקת.

נעצרנו עכשיו

הרוחקנו

ועכשיו זה  ממש ללמוד להתבונן

לייצר בתוכי גמישות

להתמודד עם המצב עכשיו

ולהסיק מחשבות ותובנות על העבר, ולחשוב מה ישאר ויטבע לעתיד כשינוי .

אצלנו בעלי מאוד דומיננטי בבית

ותמיד שנים שנים הרגשתי שאין לי מספיק מקום בשיח מול הילדים, בשולחן שבת ובחגים הוא קובע את הנורמות

וזה תמיד הפריע לי אבל לא ידעתי איך לשנות את זה והייתי המון בשקט.

ועכשיו אני במציאות חדשה שקולי נשמע בבית לא רק ביומיום ,( שזה היה גם קודם, כי גם בשגרה בעלי עסקן כזה וכמעט לא בבית. )

קולי נשמע בחגים, בשבתות וזה חידוש גדול בשבילי.

כשהוא מגיע לאחרונה לחופשות פתאום מוצאת את עצמי מדברת לילדים ומובילה כשהוא נמצא,  וזה חדש לי ממש.

ומרגישה לא נעים

כי זה היה המקום שלו.

והוא מכבד שותק ומקשיב.

בטח לא של אחרים, הלואי שאהיה בשל עצמי..

אני זורקת קצת מחשבות ממה שקראתי בעיקר בהודעה הפותחת.

נגיד, שיחות טלפון קצרות- גם אני כזו. לא ורבלית, ועוד פחות בטלפון. זה לא מעיד בעיני על בעייתיות, כמו שלא כל מי שמדווחים על כל פיפס שקרה להם במשך היום חווים בהכרח זוגיות טובה ומעשירה ומשמחת.

אני כן רואה שאני טיפוס שצריך מסגרת כדי לפתוח את הלב. גם כשיש זמן רגוע ונינוח ואפילו ישבנו לשוחח, לא תמיד אני ארגיש שזה זמן טוב לפתוח בדברים מהעומק. מצד שני, כשאני מרגישה מוסברת עד הדקויות מולו- אני מרגישה קלילות שאין כמוה.

כמה את מרגישה מוסברת מולו? כמה הוא מוכן לשתף במקומות הרגישים שלו?

(זה אולי נשמע תיאור של זוגיות באורות גבוהים. לא אומרת שאין שיאים, אבל היום יום מאוד שוחק את הקלילות הנל. גם הדינמיות של החיים כל הזמן מכסה אותנו שוב ושוב במעטפות שצריך לחשוף, ולא תמיד יש זמן וכח)

דבר נוסף, גם אני רואה שכשהכל עכשיו תלוי בי בהגדרה, יותר נינוח לי ואני יותר מספיקה. אני לא צריכה לתת דין וחשבון על מה שלא עשיתי, אין מי שנפגע או מקבל עוד משימות בגלל זה, ואין מי שאני בונה על חלוקה איתו במה שתחת אחריותו ואנחנו לא תוקעים זה את זה בהתנהלות.

אני לא חושבת שהמשיכה כשמגיע הביתה היא הזדקקות עתיקת יומין. הרי זה אתם כאן ועכשיו. אני חושבת שיש במרחק כח לדלג על הרבה מכשולים שהשיגרה מעמיסה כדי לגלות את ה*רצון* הבראשיתי להיות אחד. זה אחד הדברים היותר יפים וטהורים, לא?

ולגבי הסוף, כשהוא שמח ולא רודף אחרי הזנב של עצמו- הוא יודע איך את מרגישה? את חושבת שהוא יודע שכיף לך איתו? זה משנה לו בעצמו להיות שמח ולא רודף? או אין לו שאיפה כזו? יש אפשרות ליצור הפרדה בין הטרדות לבין זמן איתך שבו הוא שמח ונינוח?

כמובן אלה שאלות שהקריאה מעלה אצלי, אולי הן לא מעניינות אותך ואין צורך להתעכב, ואולי הן כן מעניינות אותך, אז תעני לעצמך, ואת בודאי פטורה מלענות כאן.

דבר אחרון, אם את כן מרגישה שיש איזה בעיית תקשורת בינכם, או תרצי לקבל כלים לשפר את הקיים, יעוץ זוגי יכול לתת הרבה. ניסינו ואהבנו🙃

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

לק"י

הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.

אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.

חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.

אפשר אצבעות טוסט עם ממרח

אצבעות בטטה

ואז זה רך ומתפרק לו בפה

לק"י

אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.

אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.

לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.

הכי טוב לנסות ולראות איך הילד מסתדר.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש