שלום לכולם
אני צופה וותיקה וכותבת טרייה בפורום.
רציתי לשתף בבעיה והתלבטות:
בני בן חצי שנה, אני סטודנטית ונמצאת בבעיה איתו לגבי התינוקיה
עד לפני חודש+ הוא היה איתי בלימודים, במנשא, וזה היה לשנינו הכי כיף בעולם. גם למדתי מעט אז הסתדרנו.
בסמסטר ב' הוא כבר היה גדול, אז החלטתי לשים אותו בתינוקיה של האוניברסיטה, ששמעתי עליה דברים די טובים. ככה גם הייתי יכולה לראות אותו הרבה, ולהניק, שזה מאוד חשוב לי.
אז בהתחלה היה לו די סבבה, ואז הוא היה חולה ופסח-- בקיצור, עכשו הוא פשוט לא מוכן להיות שם.
אנחנו מגיעים- מוקדם, עם העגלה שלו וצעצועים מהבית שיהיה לו כיף וכו'- אני עוזבת אותו כשהוא רגוע ומשחק-
ואחרי כמה דקות, הילד מתחיל לבכות והמטפלות לא מצליחות להרגיע אותו.
אז זה גם שיניים, וגם גיל של פחד מזרים- אבל זה מוגזם.
כן, הוא ילד שרגיל להרבה צומי- ממני, מבעלי ומכל הסביבה. והתינוקיה גדולה, הרבה ילדים, מטפלת אחת על כל חמש אבל אין קביעות, לא במטפלות ולא בילדים.. לדעתי (ואשמח לשמוע דעות אחרות) הוא פשוט מפחד שם.
גם בבית, אם הוא לא רואה אותי הוא "קורא" לי ומחפש את הצומי שלי. אני מניחה שהוא עושה את זה גם שם- ואין מי שמתייחס אליו, לפחות לא במיידי, כי יש להן תמיד אחד אחר שבוכה אז למה סתם להתייחס לילד?
קורע לי את הלב לחשוב שהילד שלי מבלה שם בלבכות. בד"כ אני פשוט חותכת באמצע הלימודים והולכת איתו הביתה.
אולי זו תקופה של הסתגלות- השאלה היא אם ישתנה משהו בתקופה הזו, במיוחד שהשנה כבר קרובה להיגמר, וכל החגים, והוא כולה 3 ימים בשבוע שם.
אז גם אם אני אעביר אותו למטפלת יותר אישית- השאלה היא אם שווה את הזמן של ההסתגלות ואת זה שאני לא אראה אותו עד הערב..
ממש אשמח לעצות, כי אני די אובדת עצות..
תודה רבה
