ההשוואה לגיסתך

היא שלך בלבד או שגם שלו?

ז.א. שמעת אותן אי פעם משווה לגיסתך

טו שזה הסקת מסקנות שלך בגלל הדברים שהוא אמר לך בכללי ואת מוצאת את זה בה?

האמת?

באופן כללי אני לא מוצאת הרבה טעם בשיחות כאלו.

בטח שלא עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

לא מכירה אשה שזה לא יערער אותה

והתוצאה היא יוץר נזק מתועלת.

את יכולה לשים לזה סוף.

אמר מה  שאמר- לקחת לתשומת ליבך- זהו.

מפה זה שלך ואין צורך לדון בזה שוב.

ברמה הפרקטית

הסרת שיער זה דבר ישים ויחסית פשוט.

אם הגעת למצב של אובססיה ותרגישי יותר בטוב- אז למה לא פשוט להסיר לצמיתות?

ברמת הביטחון העצמי במראה

תשימי רגע את האיש בצד,

מה יעזור לך להרגיש טוב עם עצמך?

בגדים חדשים?

ציפורניים?

גוונים בשיער?

ובעייני- הוא חייב להבין עד כמה קשה לך הביקורת על המראה!

אני אגלה לך בסוד- שאת לגמרי בסדר.ככה הנפש שלנו בנויה.

ביקורת לאישה על המראה היא פשוט הרסנית

וזה לא משנה גם אם היא נאמרת בצורה הכי יפה

זה פשוט מתכון לאסון

חיבוק!

שרציתי להגיד!

א. באמת ההשוואה לגיסה באה מצידו או שכך את חושבת?

ב. אם זה עניין מרכזי לכי על לייזר ותגידי למרדף אחרי הלהוריד שלוםם חיים אחרים תאמיני לי

ג. באמת אין עניין לדוש בזה..אמר פעם אחת לקחת וזהו סתם שיח ששובר אותך

ד. אם את מרגישה זרימת יתר עם הגיסה תגידי לו שלא מתאים וכו...גבר לא צריך לזרום עם נשים אחרות

גישה של לעשות מאמץ גדול כדי למצוא חן בעיני בן הזוג, בעיניי הרסנית. אני בעד לעשות רק דברים שזורמים בלי מאמץ מיוחד.

אצלי, ככל שאהבתי את עצמי יחד עם כל חסרונותיי, הרגשתי יפה יותר ואהובה יותר.

חושבת שהעמדה של לרצות ולהתאמץ עבורו שם בעודף(לפי מה שתיארת זה בעודף ומתוך לחץ)

לא נכונה ומחזקת טעות שלו בזוגיות

את צריכה לשדר שאת אוהבת את עצמך ככה שאת יפה ומושכת מו שאת

ואת מוכנה להשתדל לשמח אותו אם את יודעת על משהו שישמח אותו

אבל השתדלות רגועה

מתוך בטחון עצמי ורצון טוב

לא מתוך ריצוי ולא כדי שימשך אליך

גם לבעלי עם השנים נהיתה קרחת וקצת השמין

זה לא מושך בעיני

אבל אני אוהבת אותו כמו שהוא

ונמשכת אליו מצד מי שהוא והטוב שבו

ומתמקדת במה שכן מושך גם חיצונית

גם אני השתנתי קצת עם הגיל והלידות וכו

אין לי מה לבא אליו בטענות על מראה חיצוני

אין לי בשביל מה אפילו לומר את זה

סתם פוגע וחסר תועלת

ונראה לי שבסוף

כשאת תשדרי שם בטחון זה יפסיק להיות אישיו

זה עבודה שלו עם עצמו זה בעיה שלו

לא שלך

לפעמים יש דברים שממש מפריעים. סתם דוגמא, אם בעלך לא מפסיק לאכול שטויות והוא כבר נהיה ממש שמן, זה כבר מגעיל זה נראה לא טוב!!!!

אז מה? ברור שיש אהבה אבל זה פרט חיצוני ומציק, אוהבת אוהבת אבל אחי מה עם הבטן????

או אישה שמפריעה לה שבעלה שעיר עד הצוואר? אוהבת אוהבת אבל זה יכול להגעיל אותה, ולא חסר דוגמאות.

ולכן א ני חושבת שאפשר להבין את הבעל, כמובן לא לחפור על זה אבל שערות באישה.... לא את כולם זה מעניין.

באמת מעניין אותי לשמו דיעה בנושא.

ולפותחת @כאן לפריקה..  מבינה את ההרגשה שלך ואת החולשה שעוברת לך בגוף כשאת ניצבת מול התחושות האלה. גם לבעלי מאוד מפריע אם יש שערות. למזלי גם לי זה חשוב אבל אני לא מצליחה להיות חלקה כל הזמן, הסברתי גם בדרך נעימה שאם לא לייזר זה קשה להיות "על זה" כל הזמן שינסה פעם אחת....

וירפה מהביקורת זה ישתחרר גם אצלך ויהיה לך יותר קל להחליט מה את עושה עם זה 3> 3> 3>

אפשר לטעות ולחשוב שלייזר יפתור בעיות של שיער או בקשה לשינוי התנהגות מסוימת יפתור אותה.

זו הסיבה העיקרית לזוגות שלא מצליחים לנהל זוגיות טובה, כי הם תולים את אושרם ואת אהבתם בשינוי השני.

האמת בדיוק הפוכה, רק כאשר מקבלים את השני אפשר לאהוב ולהיות מאושרים. אפשר לבקש שינויים מבן הזוג, אבל שזה לא יהיה תנאי לאהבה או מכשול לאושר.

אבל יש הבדל בין לתלות אושר ואהבה למניעת סלידה

יש דברים שסולדים מהם פשוט

לאחד/ אחת זה יכול להיות שיער גוף

לשני משהו אחר כמו ביקורת שתרחיק

זה לא מאוד שחור ולבן בעיניי, כי אפשר מאוד לאהוב את הבנאדם אבל זה עדיין מפריע. 

בעיניי זה כן שחור ולבן, או שאת מסוגלת לאהוב כמכלול גם דברים מאד מעצבנים/ מציקים, או שלא. אם את לא מסוגלת (או בן זוגך אינו מסוגל) אז כנראה הזוגיות לא תהיה אוהבת ומאושרת.

הבעת צורך או להגיד מה מפריע זה לא ביקורתיות בעיניי, זה תקשורת.

הרבה דברים הם ברי שינוי בשביל בן הזוג/ בת הזוג.

ויש דברים שלא.

מה שלא - אז לא, ויש עבודה של קבלה. אבל לדעתי מדובר בדברים מעטים.

אפשר ורצוי לומר מה מפריע, אבל זה צריך להיות אחוז קטן מהתקשורת, אחרת התקשורת עמוסה בביקורת ומעיקה.

וגם מי אמר שבן הזוג צריך לעשות שינוי? אולי מי שמפריע לו צריך לעשות שינוי? המדד הוא לא אם זה בר שינוי אלא האם הסיבה מוצדקת לבקשת השינוי ופה יש קשת רחבה של דעות מה מוצדק ומה לא.

ביקורת זה לא לומר מה מפריע בכלליות

ביקורת בתפיסה שלי היא סוג של האשמה. מעין אתה לא בסדר. אצלך יש בעיה.

להגיד מה מפריע לי זה לדברר את עצמי. וזה תמיד מותר בעיניי.

וגם לא ציינתי בדבריי מה האחוז של 'מה מפריע לי' תופס בתקשורת. לגבי כמה שפחות כמובן שזה עדיף.

ואגב,אף אחד לא אמר שחייב לעשות שינוי. אבל אני נגד השתקה.

מותר לבן הזוג לומר מה מפריע לו

ומותר לצד השני להגיד שלא מתאים לי לשנות, בעיניי זה שוב חוזר לתקשורת. וגם לעניין של נוחות להביע את רצונותיי או חוסר רצונותיי מול בן הזוג

חשוב כמה נפח זה תופס בתקשורת. לי אישית מפריע כל הזמן דברים, שעושים ומדברים שונה ממה שאני חושבת, שחוזרים על טעויות שוב ושוב, ששוכחים סיכומים ועוד.

אני לא חושבת שאני יוצאת דופן במה שמפריע לי. אם הייתי אומרת כל מה שמפריע לי או אפילו חצי, הייתי נשמעת בנאדם מעיק וממורמר.

זו לא השתקה אלא בחירה מה לומר ומה לא, בעיקר מה לא לומר. להשאיר את הלומר לדברים הקריטים באמת.

1. שגם אם לגיטימי להרגיש סלי-ה ממשהו מסוים ושזה משפיע.. אז יש את המה ואיך נכון לבקש את זה

בלי לדבר שזה מוריד מהמשיכה או שדמיינתי אחרת את אישתי

זה לא לגיטימי בעיני בעל מקרה

אפשר לשתף באופן  חיובי- יש לי קטע כזה שממש אני אוהב גוף חלק משערות ממש ישמח אותי אם את יכולה לנסות להשתדל על זה כשזה ביכולת שלך. זה מש עושה לי טוב.

זה נשמע בעיני הרבה פחות פוגעני

בטח אם מלווה באמירה מחזקת של אני אוהב ותך ונמשך אליך בכל מצב

וגם יותר עושה חשק להתאמץ על זה בעיני ממקום בריא ונותן ולא רק מרצה ומכווץ

2. חשוב לזהות שיש דברים שגם אם הם גורמים לסלידה כלשהי זה לא משהו שמבקש משהו לא אפשרי או קשה מדי או באינטנ מדי

כי מה עוזר לי נגיד שאני לא מתה על הקרחת של בעלי? זה לא שהשתלת שיער זה בלקסירון שלנו.. אז מבינה שזה משהו שצריכה לקבל. ונכון בכנות אני לא מלטפת לו את הקרחת. פאד-יחות לומר. באמת פחות מושך אותי.. אבל אז מה . במה שמתמקדים בו אז הוא גדל ותופס מלא מקןם. אז אני בוחרת לא לתת לזה מלא מקום.

ובעיני זה גם אבחנה חשובה.

מסכימה, זה חלק ממכלול של תקשורת נכונה

אבל להגיד זה לא בעיה בעיניי בכלל.

ושוב, על דברים ברי שינוי. אבל זה בעיניי המתבונן וככל הנראה סובייקטיבי גם.

גם אין בעיה להגיד שלא מתאים לי לשנות. או שיש זמנים שיותר קשה לי. אבל עצם ההתמודדות עם הבקשה מראש כ- אסורה היא בעייתית בעיניי. בדברים שעל פניו הם ברי שינוי, בעיניי המתבונן

אבל זה לא סותר שיש גם אהבה וגם פרט חיצוני שאוד מאוד מפריע, אני לא חושבת שבדברים כאלה האהבה מעוורת את הכל, לא אחרי החתונה בכל אופן.

לפני חתונה זה משהו אחר.

לא מעוורת כלום

אלא

אפשר לבחור לאהוב למרות דברים שמפריעים, להבין שתמיד יפריעו דברים ואפשר ללמוד לשים אותם בצד ולהתמקד באהבה ובמה שטוב. 

אני ממשיכה לאהוב. אני לא מפסיקה לאהוב כי הוא שמן\ שעיר אבל אי אפשר להתעלם מזה, 

כי זה פוגע , מאמינה שבעל יודע שזה מפריע לאישתו, לא אעשה איתו ברוגז בשביל זה אבל אין ספק שאם הוא ייעשה דיאטה לצורך העניין הוא יותר ימצא חן ופחת יהיה דוחה בחלק מהמקרים.

אי אפשר לטפח כרס ענקית ולהיות מושך, לאישה שזה מפריע לה.

כמו שאתה רוצה גם אני רוצה וגם אם אתה לא רוצה אני רוצה

הדברים הללו הרסניים לזוגיות. השאלה מה חשוב יותר בן/ בת זוג מושכת על פי סטנדרטים מסוימים או זוגיות מאושרת

זה שהאישה תהיה אהובה בכל מקרה, זה וודאי.

כי אוהבים את השלם על סך כל חלקיו.

אבל אם לפי הטעם ונטיית הבעל לצורך העניין (או הפוך -) עדיף שהיא תהיה יותר רזה כי הוא יותר נמשך- זה עובדה. יש דברים כאלה.

ויש לו עבודה עם לעשות עם עצמו בלקבל את זה אם זה לא בר שינוי. אבל לכבות את הנטייה הזו לדעתי זה בלתי אפשרי. וזו בדיוק ההשלמה עם החסרון. להבין שאין כל מה שאנחנו רוצים. אבל קודם כל, גם לדעת ולהבין מעצמנו מה אנחנו רוצים. אחרת אין השלמה וקבלה אמיתית

שכל מערכת יחסים בין גבר לאישה היא על תנאי.

על תנאי שהגבר יהיה נאמן והפוך

על תנאי שיש שותפות כזו או אחרת

על תנאי שחולקים את הפרנסה

על תנאי שאקבל יחס שבעיניי הוא מכבד או הפוך לפי מה שחשוב לי, או כל תנאי כזה או אחר.

זה שמדובר בחיצוניות לצורך העניין במקרה הזה לא הופך את זה למגונה בעיניי בהכרח, כי גם כשהכרנו היתה חיצוניות בעניין. זה שהתוספו עוד הרבה דברים זה ברור, ויש חיים שלמים וחוויות ותחושת מחויבות עמוקה, אבל גם חיצוניות היא מעניינת.

ומותר לדעתי להעיר על דברים שמפריעים לנו ולא רק על קווים אדומים. (מה גם שקווים אדומים משתנים לאחת לאחרת)

וגם - לעניין הזה של להביע מה שמפריע לי יש שורש של - חשוב לי שתהיה קשוב לצורך שלי.  זה לגמרי חלק מזה לדעתי. כמו שאישה רוצה תכשיט לחג לצורך העניין או מתנת יומולדת, היא יכולה לבקש עוד דברים.

לא חייב שכל צורך ייענה. אבל להגיד אותו לא אמורה להיות בעיה בעיניי.

אני בדעה שכל אחד/ת מול בן/בת הזוג הוא 'מגשים החלומות'. מה שיעשה לצד השני טוב, ולא גורע ממני אלא מועיל גם לי (בין אם זה בגלל שמועיל לי שטוב לצד השני ושימחתי אותו או אובייקטיבית כי זה נכון לנהוג כך במקרה של מידות למשל) - לעשות.

מה שנקרא זה נהנה וזה לא חסר

ואם חסר אז תלוי כמה. להתאמץ למען הזוגיות זה לא רע בעיניי. אז קצת יוצאים מאזור הנוחות... זה בהסתכלות של כל אחד מול עצמו

מה אני עושה עם בקשה שיש לי ולא נענית זה כבר עבודה עצמית. 

תלוי במינון.

לטעמי רוב האנשים מעירים הרבה ומעיקים.

בשבילי בן זוג שמעיר נניח פעם בכמה ימים זה מעיק, בשבילי זוגיות זה תוספת לחיים, לא דבר מציק.

אולי לך זה שונה וזה בסדר.

לא כתבתי בכלל על התדירות. לצורך העניין גם בעיניי פעם בכמה ימים זה מעיק

כתבתי רק האם כן או לא

וצריך לעשות את זה בשום שכל וזה לא מתאים לכל זמן ולכל עת. אבל זה ממש בסדר לדעתי.

ואגב, אם חוזרים על משהו יותר מכמה פעמים אפילו שלא נענינו בתדירות גבוהה, זה אומר שהעבודה העצמית חסרה, או שלא נתנו לבן הזוג מספיק זמן לעבד עת הבקשה או לנסות לעבד אותה

הכל עניין של איזונים בעיניי

כל יום מפריע משהו, אולי הרבה דברים, אבל אני שותקת ומעבירה הלאה.

אם צריך לדבר על מה שמפריע אז מין הסתם זה יהיה יומיומי או שבועי.

לכן הסקתי על התדירות

הוא לא יתגרש ממנה כי היא שמנה. בגלל שהמכלול הוא בסדר, והיא אשתו שנים רבות, וההסטוריה והעתיד שלהם גובר על הפרמטר החיצוני הזה.

אבל זה לא סותר שהשומן שלה מפריע לו, מוצדק או לא מוצדק ככל שיהיה.

הבטן שלה מפריע לו והוא ייאלץ להתמודד עם זה אם היא לא מתכוונת להשתנות. אבל זו עובדה שאי אפשא להתעלם ממנה.

היא יודעת שהוא אוהב אותה אבל היא גם יודעת שהשומנים שלה מאוד מפריעים לו. וזהו

מה הסיכוי שיהיה לזוג כזה שאחד היה צריך לעשות דיאטה למען האחר, זוגיות מאושרת אי פעם? בעיניי קלושה

של משקל של אישה זה לא בהכרח נכון כי זה נושא נפיץ קצת, במיוחד פה.

קחי משהו אחר כמו כעס, קנאה, קמצנות, או הפוך - בעל עם כרס נשפכת? שזו דוגמה פחות נפיצה כי בעל לא משמין רוב הזמן בעל כורחו במסגרת הריון, או עם שיערות בולטות מהאוזניים?

זה לא זוגיות על תנאי

זה להכיר במציאות, שאנחנו בני אדם. ושיש דברים שניתן וכדאי ולפעמים זה כורח המציאות לשפר כדי שהזוגיות תהיה טובה יותר

לקבל את זה ככה פשוט, זה לא נכון.

ואני מאוד בעד עבודה עצמית, אבל יש דברים שצריך לשים על השולחן (מה לשים כבר תלוי בכל אחד)

ככל שהזוגיות תלויה בעבודה עצמית (של שני הצדדים)ובהבנה שהיא לא תלויה ב׳תיקונים׳ יש לה סיכויי הצלחה רבים יותר

לצערנו וטוב שכך

כי מה תעשה אישה עם בעל כעסן או קמצן?

קיום אישות בצורה שפחות מתאימה לה? יש מיליון דוגמאות לדברים שאפשר להביא על התנהגויות כאלה ואחרות שמפריעות לאנשים, אז עבודה עצמית בלבד?

לבעל יש תלתלים יוצאים מהאוזניים, במחילה מכבודך, עבודה עצמית וזהו?

לא צריך לפחד להביע רצון לגיטימי בשם העבודה העצמית

הפוך בעיניי. העבודה העצמית היא לפעמים לדבר על מה שמפריע. לתת לעצמי מקום. כי בסופו של דבר, איך שאני רואה את זה, זה להיות קשוב ואכפתי לרצון של הצד השני. ויש לזה צדדים מעשיים, ברור.

זה משהו שדורש עבודה פנימית וקבלה עצמית קודם כל

וגם אם רוצים לרזות זה לא תמיד קל

לעומת זאת הסרת שיער (במקומות שגילים להוריד). קוסמטיקה. ביגוד. בישום.  זה משהו שגם אם האישה פחות מתחברת היא יכולה לעשות את זה למען בעלה אם זה הרצון שלו.

אני מדברת על דבר גג 2 

לך מפריע 2 לאחרים יכול להפריע הרבה דברים.

מאד מפתיע שמפריע לך רק 2 דברים, כנראה במשך החיים יצוצו עוד דברים.

ואם זה מהותי ומפריע ממש להתנהלות יחד אנחנו נעשה שיחה מכובדת ונשתדל לשנות ולעבוד אחד בשביל השניה וזה קרה לנו כבר כמה פעמים ותמידדד יש כבוד והבנה.

כשדיברתי על 2 אני מתכוונת לדברים חיצוניים, 

ואגב הדוגמאות שהבאתי לא בהכרח קיימות אצלי. כמובן שהעניין נוכח אבל לא בדיוק בדוגמאות שהבאתי, בכל זאת כבוד בעלי

נראה שיש עבודה פנימית לעשות מול האתגרים שבחוץ.

תמיד יהיו נשים יותר יפות/ מעניינות/ מצחיקות מאיתנו. ככה זה.

תמיד יהיו בנו דברים שיפריעו לבן הזוג.

אבל אני בדעה שלא צריך להנכיח את זה בשיח. בכלל. את מכניסה את עצמך בשיחות האלה למקום לא טוב והרסני.

את צריכה לאהוב את עצמך כמו שאת, על שלל מעלותייך ועל חסרונותייך. בכולנו יש חסרונות ודברים שפחות..וככל שתשדרי החוצה זאת שלמה עם מי שאת - תקבלי יחס דומה מבעלך.

ואני חושבת שאם שיער זה משהו שמפריע לך - אז הסרה לצמיתות זה משהו שכדאי. זה נח, זה מקצר הכנה למקווה למי שמסירה, וזה חוסך התעסקות. זה לא גזירת גורל וזו השקעה שווה בעיניי.

אבל בפנים בפנים, החוסר הבטחון הזה מול גיסתך, הוא לא טוב. ולא קשור לשיער.

אחד הדברים הבריאים יותר בקשר זוגי,  זה שאישה בטוחה באהבת בעלה. וזה לא תלוי בשיער יותר או פחות. זה הדרגה היותר נמוכה בעיניי (שהיא גם חשובה בעיניי)

את עולם! את מלאה בטוב!

את אמא לילדים שלו, את הבית שלו.

לדעתי, ככל שתרגישי יותר את המקום האמיתי שלך ותתחברי אליו ולעצמך, הדברים האלה יתגמדו

עושה טוב לקרוא אתכן!!

אגיב בכלי 

עןשה טוב לקרוא אתכן!

אגיב לכולן בכללי-

לא שמעתי ממנו במפורש מה שאני מרגישה על גיסתי אבל כן שהעלתי את זה בכלליות (כי רציתי לשלול) הוא לא הסתייג והרגיש אפילו קצת מאויים וניסה ליפות את הדברים.. זה רק הקשה עלי כי עכשיו יש לי סוג של הוכחה.. אני עדיין לא יודעת מה הוא באמת חושב אבל תכלס זה באמת לא אמור לשנות לי.. אבל זה נורא קשה..

מסכימה לגמרי אם העיקרון שאם אשמח בעצמי זה מה שחשוב!! לקחתי אץ העצבה של לטפח ולפנק את עצמי בדברים..

בקשר לשיער- אני הרבה זמן בטיפול ליזר שלא ככ מתקדם עם ההריונות לא נצלילה לסיים את זה.. וגם בפנים הן לא ככ בולטות שאין ככ מה לעשות.. אבל זה עדין מפריע לו.. די מתסכל... וגם בין הטיפולים יש זמנים שאני לא מורידה ואים מה לעשות עם זה..אם אגע זה יוריד מאיכות הטיפול..

אני באמת מתעסקת עם זה ככ הרבה זה כבר לא בריא.. ממזמן זה לא בריא אצלי..

ובקשר לדיבור על זה.. אני ממש לא אןהבת לדבר על זה אבל לפעמים שמחה לדעת מה מפריע לו כי לפעמים זה באמת שקל לי לטפל בהם אבל מה שלא זה סתם מוסיף לי חוסר ביטחון.. היום שדיברנו על זה (משו חדש שהתחדש לי לא משו מאד גרוע אמר -"דמינתי שאישתי... (נגיד תשים לק.. )  לא הגבתי רק אמרתי שאני מתבאסת בישבילו שאני לא האישה שדמיין..וכשניסה לתת לי הרגשה טובה  אמרתי שלא באלי לדבר על זה אבל שקלט שזה ביאס אותי הוא ניסה מטובו ללבן את הענינים וזה רק הלך למקום לא טוב...אז תןדה על ההצעה ובאמת אנסה לא לדבר על הנושא הזה יותר.. 

ואני דמיינתי את בעלי עם רגליים יותר ארוכות.

את ממש לא צריכה לשים את עצמך במקום מתנצל.

אל תתנצלי שאת לא המושלמת בשבילו.

למה הןא מושלם? לא

וההוכחה- אדם מושלם לא עושה שגיאה טאקטית כזאת ואומר דבר כזה לאשתו

נו, אז הוא לא מושלם.

וגם את.

וטוב שכך. ככה זה בכל מערכות יחסים.

לא חושבת שיש פה מישהי שחושבת שבעלה מושלם.

להיןת בוגר זה להשלים עם חסרונות

ולהינות מהיתרונות.

כי חסרונות תמיד יהיו.

'אף פעם לא תדברי עם בעלך על חסרונות בגוף שלך'

סיםרתי לה שאני מבואסת ממשהו, ואני ממש מודה לה שהיא האירה את עיניי שלא להעחות את הנושא מול בעלי אלא מול חברות וכאלה.

כי ברגע שיש עיסוק ודיבור ותזכור של החסרון שלי אני מעצימה אותו מול בעלי עד שמדבר שולי הוא הופך לאישו.

אני מבינה פה זה אחרת, בכלך ביקש ממך משהו (האמת שגם בעלי כמו בעלך שמח יותר כך) אבל אני לא מתחילה להתבחבש בזה. לקחת לתשומת ליבי, עובדת על זה כמיטב יכולתי ושפיותי ושלום.

לא שואלת שוב. ולא רוצה לדעת. לא מעלה לו רעיונות מי מושלמת בקטע הזה וכו. .

ביננו, זה אחד התחומים שהכי יכולים לתסכל בעולם כמו שהסברת, זה מרוץ סביב הזנב של עצמנו.. מתסכל, מבינה אותך מאוד

בעלי כל הזמן אומר לי שאחד הדברים שהכי מרגשים אותו זה שאני אומרת על עצמי כמה אני יפה, מושכת, לבושה יפה, ומאופרת יפה.

ואני עובדת על עצמי להפסיק לבכות לבעלי על המשקל שלי כל היום, כי זה לא כיף לשמוע את זה כל הזמן...

ומנגד, אם יש יום שקמתי ואני מרגישה יפה במיוחד, אני לא חוסכת את זה ממנו, והוא אוהב לשמוע את זה!!

וככה גם על כל דבר, לא רק על המראה.

יוצא לי אוכל מוצלח, אני אומרת לו, אני מספרת לו על ההצלחות בעבודה, מספרת לו על ימים שהייתי אמא מתוקה לילד שלי וכו

לא סותר שאני יכולה להיות חלשה לידו, ונשענת, ויש מזה בשפע...

אבל לא לשכוח גם כן להרגיש מוצלחת, ולספר את זה

פשוט מעצימה כל מה שנראלי שקצת טוב בי, ככה בעלי מרגיש שאשתו היא וואוו ומושלמת ואיזה אוכל ואיזה התגברות על נסיונות חחחח

זה באמת ככה, כל דבר קטן טוב עושה אותו ענק זה הכי טוב שאפשר לעשות

כי רוב הנשים יש להן אישיוז עם המראה שלהן. ואישה מאוד מרגישה אם בעלה נרתע או חושק בה בלב שלם.

ואם היא מרגישה שבעלה משווה בינה לבין מישהי אחרת,

אז זה לגמרי פוגע...

תראי, קודם כל אם זה מול הגיסה הזאת ספציפית, אני כן הייתי נמנעת ממפגשים.

בעיקר בגלל שציינת באיזה משפט שלך, שהוא צוחק איתה ומתעניין בה.

אני חושבת שזה ממש לא לעניין, אבל ברור שזה גם יערער אותך עוד יותר.

זה שם אותך במצב בלתי אפשרי.

את לא יכולה לחנוק אותו ולא לאפשר לו להיות חופשי לידה

ומצד שני- כך צחוק שלהם בטח דוקר אותך ממש, והוא היה צריך להיות רגיש אלייך יותר, ולהבין שאם זה פוגע בך- זה כבר סיבה להפסיק או כמעט להפסיק.

כרגע שבת איתה ביחד זה סוג של רכבת הרים רגשית בשבילך, אז למה?

מה שחשוב קודם כל זה אתם. לא היא.

שהיא תהיה מלכת היופי, הכי וואו שבעולם,

מה שחשוב הןא מה שביניכם.

ואם את מרגישה לא בטוחה במשיכה שלו- שווה להשקיע בזה

וסליחה, בעלך בטוח לא מושלם.

אז צריך להןריד את האובססיה ממך ומהשערות שלך.

אולי תהיו באובססיה על האף שלו?

מה הוא ירגיש אז?

תרימי לעצמך. יקרה.

הגיסה הזאת היא עוד מישהי.

יש מצב שבעלך לא היה שורד איתה יום אחד.

שלא יץמלא לך הראש במחשבות רק על השעירות/לא שעירות וכו'

אלו שטויות במיץ.

תראי את הדברים היפים בגוף שלך. תתבונני החוצה ותחפשי נשים שלא בןרכו בנתונים שלך (כי בד"כ העיניים שלנו נשאבות לראות את ההיפך)

ואז תביני כמה מה שיש לך זה לא מובן מאליו...

אחת יותר יפה אחת יותר חכמה, בריאה, מוכשרת..יש גברים שלא אכפת להם כנראה שבעלך יותר רגיש לאסטטיקה וזה בסדר כל עוד מדובר במשהו שקל לשנות. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך כמו שאת ובטח לא מפחית מהערך שלך.

לדעתי יופי בא הרבה מבפנים וגם ביטחון עצמי משפיע תתמקדי במה שאת אוהבת בעצמך ובטוב.

תזכרי שאתם זיווג משמים והקב"ה חושב שאת הכי טובה בשבילו מכל הנשים בעולם והוא בשבשבילך אז אל תתני למחשבות שלך לחשוב אחרת

מתנה לעצמך: לייזר!!!

בגיל 38 נתתי לעצמי מתנה וזה שינה לי את החיים אשכרה😆

לא עוד רדיפה אחריי הורדת שיערות

חלקה בכל מקום שרציתי (עכשיו בהריון שוב פתאום יש לי שיערות בבית שחי.. בע"ה אחריי נעשה שוב..)

אבל הרגליים חלקות!!

מפשעות ומה שבא לך!

זה דבר לגמריי ישים.

וזה יתן לך הרבה פחות התעסקות לפני שאתם ביחד:

את חלקה וזהו. ולפי מה שאת אומרת זה ממש מגעיל אותו- בשונה מדברים אחרים שצריך להתמודד כי זה מה יש: זה אפשר לשנות ברגע. וזה בהחלט מקל על החיים..

שווה לדעתי כל אלף ואלף...(וזה כמה ..)

לדעתי זה ירים לך את הביטחון ביופי שלך.

אני הייתי במלחמה נגד השיערות..  שעירה טילים... כמו גבר ברגליים.. ובידיים..

הלייזר נתן לי ביטחון ושקט ביופי שלי, בגופי, בכל זמן ובכל עת.. לא "אם בטעות תתרומם החצאית ויראו לי את השיערות😆😆"

מרגישה עכשיו (39) יותר יפה מכל גיל😅

ואז התחלתי ואז הריון שעצר.. וזה לא עובד לי ככ טוב. איפה שעבד ואפילו דילל באמת שמחה על זה אבל יש עוד הרבה שלא עזר ואפילו רק החמיררר

זה רק מוסיף אץ התסכול כי זה לא משאיר לי כוד אופציה מה אפשר לעשות

יש כמה שיטות....

תנסי להחליף

השיטה השניה שהשתמשתי בה היתה מדהימה ופחות כואבת..

אצלי השתמשו במכשיר שנקרא קנדלה

5 טיפולים ולא הייתי צריכה יותר למשך 10 שנים בערך, עד אחרי הלידות

והטיפולים לא היו תכופים. רק אולי השניים הראשונים

שאלתי בשביל לדעת מה היא עשתה.

אני עשיתי באמריקן לפני מלא שנים ואז ממש לא שאלתי איזה מכשיר זה רק רציתי לא להתעסק עם זה יותר.

וזה כאב נורא

במיוחד במקומות הרגישים

אבל לא היה לי אכפת וזה היה שווה את זה.

אחרי זה תיחזקתי ב ipl

כי עשיתי עבודת חקר בגלל שזה כואב

ואז נודע לי על המכשיר הזה,שהיה ממש חדש בזמנו.

היה כואב בכל זאת 😵, אבל נתן תוצאות.

לפי מה שהבנתי, הכאב הוא מתבקש בגלל השריפה של זקיק השיערה. אבל לא בכל האזורים זה כואב אותו דבר

היא שמה ג'ל כזה, ופשוט מתחילה לפזר אותו עם המכשיר ואת שומעת ביפ ביפ ביפ...

מה שכן, קצת קר.. במעלות בחדר..😆

זה ממש קשה ופוצע להרגיש אהובה על תנאי . החיזוקים שכתבו לך והעצות הפרקטיות הן נהדרות, אבל נראה לי שלא קיבלת מספיק מקום לתחושה הכואבת שלך, אז חשוב לי לתת לך. ❤

אמירות ביקורתיות על המראה פוגעות בנפש, זה נוגע במקומות עמוקים מאד. 

אשתף, שמשבר זוגי משמעותי שפתחנו בטיפול, ישב על מקום כזה של הערות חסרות טקט ורגישות שבעלי אמר לי ממש אחרי החתונה 

על הלבוש שלי, על יופי של נשים אחרות, על החזה, על שערות במפשעה שלא כל אשה חייבת להוריד רק בגלל שזה נהיה מקובל בעולם המודרני. 

על זה שהיה מוכן להתחתן עם עוד אשה  ועוד כל מיני פנינים... 

זה פגע עמוקות באמון שלי בו, ביכולת לקבל מחמאות, הרגשתי חוסר הערכה כלפיו שיש לו מודל נשי שראה בסרטים ועכשיו הוא רוצה שאעמוד בציפיות שלו. 

אין לי עצות חכמות, מעבר למה שכבר כתבו לך. רק שתדעי שאת מובנת ואת לגמרי ראויה, אהובה וטובה כמו שאת! 

קודם כל זה לא קל בכלל כל התחושות האלו אז שולחת לך חיבוק

תדעי שאסור לאדם לדבר לשון הרע על עצמו

השיחות האלו בעיניי הן נזק

אומרת לך מהצד השני שבעלי משתף אותי בתדירות גבוהה שהוא מרגיש לא יפה מספיק ובודק כמה אני אוהבת אותו וכמה זה מפריע לי החסרונות החיצוניים שלו, מבטיחה לך שזה פשוט מוריד לי ממנו. דברים שלא חשבתי עליהם בכלל פשוט נכנסים לי לראש.

זה מיותר פשוט מיותר

כשהוא מרגיש טוב עם עצמו זה עובר מיד אליי ואני מרגישה אותו הרבה יותר מושך יפה ואהוב

האהבה ללא תנאי שאנחנו מרגישים כלפי עצמנו עוברת בהכרח החוצה ומשפיעה על יחסים בינאישיים, וודאי בין בעל לאשתו

אף פעם אל תרמזי אפילו על ההשוואה לגיסתך

בעיניי זה הרסני

תמיד יהיו בעולם נשים יפות יותר אין לזה סוף

אף אחת לא מושלמת

נשמע שיש לך בעל עדין ואוהב שאכפת לו מהרגשות שלך

תשקיעו מאמץ בלחזק את החיבור הטוב והמעצים בינכם ופחות לחפש מה חסר

והשבת הזאת-

התמודדות ממש קשה

גם השיחה, גם אסורים, גם גיסתך

וואי בא לי לשלוח לך חיבוק גדול ומלא אהבה

תבקשי מהקב"ה בפשטות שישלח לך חיבוק במציאות

את תראי פתאום מישהי תחמיא לך על הלוק היא תהיה שליחה מה' לחבק אותך ❤️❤️❤️

תןדה רבה על המילים הטובות והמדויקות!!!

לקחתי לעצמי לגמרי!!

כל אחת ואחת כתבה משו שנגע בי, שלקחתי, שחזיק אותי.

אקרא אתכן שוב ואגיע לשבת ממקום קצת יותר טוב.. ויש לי עוד על מה לעבוד בהמשך!! 

בא לי לומר את זה לכל הנשים בעולם.

אנחנו מוצפות במדיה ופרסום שהופך נשים לגוף יפה וטו לא,

ואנחנו כל כך הרבה יותר.

המודל הזה לא מציאותי. לא בגיל 16 ובטח לא אחרי לידות, טיפולים  או הריונות.  

מגיע לנו להסתכל על עצמנו במראה באהבה. 

אבל בעיני העצה הכי טובה פשוט לא לדבר עם הבעל על החסרונות שלך (גם אם את ממש מתפתה, זה הרסני!!) לא לחקור אותו מה לא בסדר בך, לא להעלות את הנושא.

ואיפה שאת מסוגלת אפשר להשתדל לשמח אותו בגבולות הטעם שלך.

ולדבר חיובי על עצמך לידו אפילו שזה הצגה "איך אהבתי איך שהתלבשתי" "איך האוכל יצא לי טעים" "אני מרגישה יפה היום".

בחיים אני לא אגיד לבעלי שאני מרגישה מכוערת או אשווה את עצמי לאחרות או אגיד על מישהי אחרת שהיא יפה.

לא אדבר לא על קמטים , לא על חצ'קון שיצא ולא על פיגמנטציה. בשביל זה יש חברות. ובעל בד"כ אוהב את המכלול ואת מה שאת משדרת

אפילו שקוף או ורוד עדין?

יש דברים שהלכתי לקראת בעלי וממש לא מרגישה רע עם זה. להיפך.

לומר לבעלך בדרך אגב כמה את מיוחדת במראה שלך-

איך אני שמחה שחזרתי לעצמי אחרי הלידה

אני ממש אוהבת את השיער שלי, הוא מהמם כשהוא קצר. חינני.

כיף שאני לא צריכה מסקרה

השמלה הזו עם החיתוך במותן ממש מחמיאה לי

כשאת מתאפרת נניח, או מתלבשת תגידי בקול בשובבות משהו טוב על עצמך. זה מחלחל.. 

אני עשיתי והייתי מאוד מרוצה. מאוד מאוד דילל, אפילו שאח"כ באו ההריונות.

ומסכימה מאוד עם מה שכתבו - אל תכניסי לבעלך רעיונות לראש. לא לדבר איתו על הפגמים שלך, ובוודאי ובוודאי אל תשווי את עצמך לאחרות.

תחליטי מה מתאים לך לשנות ומה לא, ותתחזקי מאוד בלאהוב את עצמך בכל מצב. זה מאוד קשה, אבל מה שאנחנו משדרות משפיע מאוד על איך שרואים אותנו.

הרבה בזכותכן!

השתדלתי לבוא כמה שיותר בראש טוב ובהסתכלות חיובית על עצמי..

ובאמת הרגשתי יפה במיוחד בשבת..כמו מישהי מכאן שאמרה  שפתאום יחמיאו לי יותר מהרגיל וזה באמת קרה ודווקא מצד הגיסה , היא החמיאה לי על השמלות וגם שרזיתי .. חמותי החמיאה לי בצורה מיוחדת שאני אישה נדירה על איזה משהו שאני עושה והיא לא מכירה עוד מישהי כזאת..ובעלי שמע וזה ממש הרים לי.. (היא לא מחימיאה ככ הרבה וגם בעלי ממש מחזיק ממנה אז זה היה משמעותי) וגם בהרגשה הכללית הרגשתי ממש ממש טוב עם עצמי ושבעלי שמח בי... לא הפסקתי להודות לה' כל השבת..

אמשיך לקחת איתי את כל הדברים החשובים והחכמים שנאמרו כאן. גם במובן הפרקטי וגם חיזוק ההרגשה על דברים שלי שאי אפשר לשנות (נמשים/צלקות) וגם מרגישה איתם לא הכי בטוחה..

פשוט תודה לכן! ובעז"ה שנזכה כולנו להרגיש יפות, מושכות אהובות ומשמחות!! ורק בשורות טובות!!

מדהימה שאת!

לקחתי לעצמי את העניין

גם בתחום הזוגי וגם בכלל

לכי תדעי אם בזכות השרשור שפתחת עזרת לעוד נשים

דיברנו לפני שבת ובסוף הוא אמר לי- אני לא מבין למה אמרת שאת לא יפה בעני.. ישר חיכתי ואמרתי- זה לא מה שאמרתי..

אבל ה הבהיר לי שגם שאמרתי משו קטן שכביכול חסר בי ושהוא לא אוהב- הוא לוקח את זה יותר רחוק, על היופי בכללי..וכמה שזה משפיע..

כמה לפעמים אנחנו מפרדות הכל לא נכון

שתמיד נדבר ונחשוב טוב על עצמנו כמה זה משפיע

ואיזה כיף שדיברתם על זה ♥︎

בשאר היה חשק לתפוח אדמה בכל סוגיו

כל כמה שבועות התחלף ( בהריון השני היה לי פחות שחקים )

קולה

קלמנטינות,

חמוצים ממקום מסוים

תפוחי אדמה,

סלט כרוב  עם הרבה הרבה לימון

אה, ופחמימות תמיד 

כלומר לרוב החשק היה (כמו לא בהיריון) לשוקולד🤭

אבל בהיריון של התאומים נהיה לי פתאום חשק לחמוץ! בעלי היה מכין לי לימונדות, שזה משהו שברגיל אני לא מחבבת...

והיה לי היריון עם חשק חזק לכרסם - לא פחות ולא יותר - עץ... הייתי מסתכלת על עצים בחוץ, ומשתוקקת לקלף מהם קליפות ולכרסם... (בדיעבד הסתבר לי שזה היה קשור למחסור הקשה בברזל שהיה לי אז...)

גם עננים הייתה תקופה שהתחשק לי לאכול🤭

חוץ מזה לא זוכרת חשקים מיוחדים ממושכים...

מתוק ופחממות ריקות תמיד

חלבונים וירקות זה תמיד פחות. אבל משתדלת בכל מקרה.

בהריונות קודמים יותר לאוכל ג'יפה כזה פיצה המבורגר. הפעם טוסט זה סביר לפחות.  

שכנראה החשקים שלנו נובעים מחוסרים בגוף

הריון שחסר בו סוכרים- יהיה חשק למתוק וכו

הריון שחסר הו מלחים- יהיה חשק למלוח

כנל לגבי חוסרים בברזל/מינרלים/אשלגן וכו

או שעליתי על משהו או שזה היה ברור וגיליתי משהו בדיליי רציני חחח

קליפות ביצים, והיא אמרה שזה מכיוון שחסר לה סידן.

לא יודעת אם זה באמת נכון...

בנוכחי בעיקר אפרופו וגבינה לבנה.

היה הריון של טוסטים

היה הריון של מנות חמות 🤮

היה הריון של ירקות חמוצים..

לגמרי מגוון.

הריון ראשון אבוקדו (והוא היה ממש יקר...)

שני- טונה

שלישי- שוקולד (אבל בהגזמה)

רביעי- ירקות

ולא זוכרת הלאה...

לבעלי עד היום יש טראומה מהטונה. היינו גרים ביחידה פיצית ואני הייתי אוכלת על הבוקר.... חחח... היום לא מסוגלת לגעת בטונה

בהריון החמישי פטריות

בהריון הרביעי אבטיח

הקודמים כבר לא זוכרת

אני לוקחת לאפה ובעלי פיתה

 חחח תמיד המוכר שואל אותו - מה לשים לך בלאפה? 

היה הריון אחד שאכלתי מלא קוטג,

והריון אחר שלא יכולתי להתקרב לגבינה לבנה/ קוטג

בהריון תמיד היה לזה טעם חמוץ כזה של מקולקל גם כשהיה ממש טרי.

היה לי גם הריון של חמצוצים שטיח בטעם תפוח. הייתי מכורה, ממש עזר לי עם הבחילות.

היה לי גם תקופה שהייתי חיה על פומלות אבל זה היה בגלל בחילות וצרבות, זה הדבר היחיד שאכלתי בחצי השני של היום.

הריון אחד לסטייק

הריון אחר לגבינה לבנה. אכלתי בכמויות מסחריות. ולא הייתי מסוגלת לגעת בשוקולד. אל דאגה, עבר לי בלידה 🤭

והיה שיא החורף

וגם חשקים מוזרים שבאים והולכים, כמו חשק לממולאים, למוקפץ. לא יכולתי לסבול עוף בהריון כמעט בכלל חוץ משניצלים

היה לי הריון עם חשק לסלט ומיץ תפוזים טבעי

והריון עם חשק למתוקים ממש

ואחד שלא זכור לי משהו מיוחד כי הייתי עם בחילות כל הזמן

היה לי לפעמים נגיד שדמיינתי אוכל טעים והיה באלי אותו, אבל אם לא היה בבית אז אכלתי משהו אחר... והיה כמובן גם כל מיני מאכלים שהגעיל אותי לחשוב עליהם

וגם בלי הריון יכול להיות ממש באלי משהו

זה נקרא שלא היה לי חשקים?🤭

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

של העובר אפשר לזהות את המין...

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.

בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')

אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.

אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.

ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)

רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי

תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.

בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.

לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...

בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.

היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:

יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.

עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.

יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.

בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.

תודה🙏

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.

זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.

בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.

אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.

המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.

אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.

(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).

לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.

לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר. 

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין. 

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...

אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

חושבת שיש מספיק דרכים להסביר לילדה לא לגנוב חוץ מלאיים שישתפו את היועצת או שהמוכר במכולת יכול לכעוס נורא.

ושגנבים גודלים מסימים בכלא, ושאפשר לפעמים להזמין משטרה. (כמו שכתבה @נעומית  בהודעה הראשונה שדיברו על הפחדה)

אני ממש בהלם שכולם פה סבבה עם להגיד דברים כאלה לילדה בכיתה ו.

מה קורה לכן.

זה נשמה של ילדה. יש פה נשמה קטנה שתכף תהיה גדולה. למה לצלק אותה ככה עם איומים. וואו.

ובשום אופן לא היתי רוצה שהילדה שלי  לא תגנוב מהסיבות שכתבת.

לא גונבת כי יהיה לי בושות.

לא גונבת כי ידחו אותי חברתית.

לא גונבת כי אם יתפסו אותי יגידו ליועצת.

זה הסיבות שגורמות לך כבן אדם מבוגר לא לגנוב? אז למה היא כן?

מזעזע.

בטח לא כשברור כל כך שאין ילדה שגונבת כי היא רוצה לעשות רע בעולם.

תקראו את התגובה של @אמאשוני על כמה שזה פשוט ילד קשב וכל כך לא כמו שעשיתם את זה.

https://www.inn.co.il/forum/t1438713#15770442

חינוך בסופו של דבר זה לעשות את הדבר הנכון כי זה הדבר הנכון, לא כי יש השלכות לעשות את הדבר השגוי

זה שלדעתי צריך להסביר לילד את ההשלכות של בחירה שגויה זה מבחינתי בעיקר כדי שלא יהיה בהלם מוחלט אם זה יפול עליו...

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם. 

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

אני באמת לא מבינה.

אני חושבת שכתבת דברים שמכעיסים אותך בכללי למרות שהם לא קשורים לנושא.

כתבת תחרות עם הרוע??? איך זה קשור?

כתבתי שיש טעם לשתף גם בהשלכות שליליות, אפשר להגזים ולהגיד שאם ילד מודע להשלכה שלילית, הוא מפתח חרדות וחי בתודעת גהנום. וזה ממש ממש לא נכון.

אני יודעת שהילד שלי יכול לאבד אותי ולכן לא אני לא מסמסת למרות שממש בא לי. לא כי אמא שלי קנתה גלידה והסבירה לי.

אני באמת מופתעת שכתבת לנהל את החיים, אין לי מושג איך ולמה הסקת את זה.

חלק מחינוך זה גם הסבר של תוצאה שלילית אפשרית. מסבירים מידי פעם כשצריך, לא כל דקה, ולא כתגובה לכל מעשה. אם כשילד מתקשה להיות ממושמע לגבול כל כך חשוב של גנבה. מסבירים מה יכול לקרות. ובלי כף הקלע, (לאמיתו של דבר גהנום הוא לא חלק מהאמונה שלי).

זה חלק מתפיסת מציאות נכונה

להבים מה ההשלכות האפשריות של דברים, לא ממקום מבהיל או מאיים, אלא מציאותי

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️

באושר עד וכאלה יש תמיד, לא?

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.