רוצה לומר לך שהתחושות שלך ממש ממש נורמליות ואנושיות.
וקצת להרגיע, כמה שאפשר, שהכל ממש בסדר!
מה שאת מרגישה, וחושבת, וחשה
הוא מאוד הגיוני
ונורמלי
וקיים
ואנושי
והרבה מאוד משפחות מצויות בתוך השאלה הזו והבירור הזה בעצם.
ורגע לפני שאנחנו רצות קדימה יחד עם המחשבות הכי קשות שמגיעות אלינו -
ננסה לעצור רגע
לנשום
להבין את המציאות שאנו נתונות בתוכה כעת -
מציאות של מלחמה.
מציאות שהיא הלא-נורמלית
מציאות של הרבה מאוד דברים גדולים וקטנים שאנחנו עוברים כרגע
ובתוך כל זה הקב"ה טבע בכולנו יצר הישרדות מאוד חזק ב"ה.
ואותו יצר הישרדות
ואותה אישה מדהימה שאת -
הם אלה שגורמים לך כעת לתפקד, ואפילו לתפקד טוב!
ולהסתדר לבד
כי אין ברירה
אבל זה מה שזה יקרה - אומץ וגבורה וכוח שלך.
זה מה שזה כן.
ומה זה לא?
זה *לא* אומר שאת לא רוצה את בעלך.
זה *לא* אומר שהזוגיות שלכם חסרה או לא טובה או אבודה.
זה *לא* אומר שאת לא צריכה את בעלך אפילו
זה *כן* אומר שאת זו את
שמתנהלת במצב של עכשיו
הכי טוב שאת יכולה
ועם כל הנתונים הקיימים
וכל המשאבים הקיימים ברשותך
ופשוט עושה את ההכי טוב שאת יכולה. וזהו.
זה כל מה שזה אומר.
קצת להרגיע את ה"פחד מהפחד"
או ה"חרדה מעצם המחשבה הזו"
כי לפעמים הם הם אלו שמפחידים ומשביתים אותנו הכי הרבה.
אז אנחנו בתוך המציאות הזו, נכון.
ואנו מתפקדות הרבה לבד, נכון
ואנחנו חשבנו את המחשבה המפחידה הזו, נכון.
אבל אז מה?
אנחנו עדיין אוהבות
מאוד מאוד
את האיש שלנו
ועדיין רוצות לחיות את החיים שלנו איתו.
והכל הכל בסדר.
ולגבי בעלך היקר -
קודם כל אשריו ואשרייך על התרומה היקרה מפז הזו לעם שלנו! תודה לכם ❤
וגם בחזית הזו (תרתי משמע...) -
להתבונן רגע במציאות הזו שבעלך נתון בה. יום יום שעה שעה.
אל מול מראות קשים
ופחד מצמית
וחברים נלחמים
והוא עצמו מגויס
ואווירה של לחץ, אימה, וגם התמקדות במטרה
ומציאות של -
מלחמה.
באמת במילה אחת - מלחמה.
המציאות הזו באמת לא טבעית לאף יצור אנוש.
וגם בעלך היקר האנושי.
אז ודאי שזה משפיע
אבל לא כי הוא רע
ולא כי הוא פחות טוב
אלא כי הוא במלחמה
והוא בצבא ומגויס
וכל מה שהנפש עוברת שם
וכל מה שהגוף עובר שם
ובמצבי דחק וקיצון אנחנו צריכים להיות יותר חומלים ויותר סלחניים כלפי עצמנו
כן. יש רגרסיה במלחמה.
יש.
כמו שנתייחס יותר בחמלה לעצמנו, או לילד שלנו, שאנחנו קצת פחות במיטבנו, בכל מיני מישורים, כך נשתדל לנסות לראות גם את האיש שלנו.
קשה לו. מאוד.
ולרוב אין לו מאגר תמיכה רחב כמו שיש לנו הנשים של שיח פתוח ועמוק, איוורור רגשות וכו' -
אין לו.
יש לו רק את הקושי היומיומי
ואת מה הנפש עוברת ונחבטת וגם הגוף.
והרגרסיה טבעית מאוד
למצב לא טבעי - היא טבעית.
ב"ה כשהמצב יחזור להיות טבעי ורגוע- גם הנפש והרוח יוכלו לאט לאט לחזור לשורשן.
ובינתיים להיות שוב עם המון המון חמלה.
המון הבנה.
המון מקום וניראות למה שקורה לו, לך, לכם, לעם כולו
המון הקשבה לאנושיות שבנו
המון חיבוק עצמי ואהבה עצמית
וגם חיבוק שלך אותו ושלו אותך ואהבה שלך אותו ושלו אותך
ולא להיבהל מרגרסיה בעת מלחמה,
לנסות לקחת כמה שיותר אוויר ולצלוח יום ביומו
ולהכל זמן ועת
וכעת עת מלחמה
יהיה גם זמן של התאוששות
וזמן חזרה שלמה לכוחות
ולכל מה שצריך
גם לגבי ההשוואות שעולות בעת ההספדים - תני לעצמך בעיקר חיבוק גדול גם על כך.
אל תלקי את עצמך.
אל תילחמי בעצמך.
תני לעצמך חמלה גם כאן.
מותר שיהיו מחשבות
אפילו קשות
מחשבה באה והולכת
חולפת
זמנית
גם רגש בא והולך
מותר לך לחשוב ולהרגיש הכל
ואת בטוח יודעת בעומק של הדברים את התשובות כולן.
הן נמצאות אצלך כולן.
גם כמובן ל"ע בעת ההספד שהאדם כבר לא איתנו לצערנו אז אומרים את הטוב ביותר והזמנים הטובים ביותר שבו ושלו.
וכמובן שגם לאדם הזה היו רגעים קשים, רגעים של נפילות.
"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
וגם הוא אנושי וגם הוא היה בזמנים טובים יותר ופחות
רק שבעת ההספד מתרכזים בטוב ולשם מכוונים כי זה באמת הרצון והלב והתכלית של האדם.
ולהתחזק בכך, שהקב"ה ורק הקב"ה לבדו מושלם, וכולנו, *כל* בני האדם איננו מושלמים וצריכים תיקון בעולם הזה.
והקב"ה נתן את תורתו דווקא לנו, בני האדם
ולא למלאכים
כדי שנעבוד אותו דווקא מתוך האנושיות שלנו, דווקא כך ורק כך הקב"ה בחר ורצה.
ואם על ענקי עולם נאמר שחטאו אז מי אנחנו הנמלים לידם שלא נחטא לעולם? ודאי שאנו אנושיים וניפול - אבל גם נקום ב"ה!
וכאשר בעלך חוזר הביתה ואת מתארת שהוא באמת יותר "קצר" - גם לכך להתייחס יותר בהכלה, הבנה, חמלה.
נכון. הסבלנות ואורך הרוח שלו כרגע יותר קצרים. לא כי הוא לא אוהב, לא כי לא אכפת לו, אלא כי קשה לו והוא עבר הרבה נפשית ופיזית.
והבית זה המקום היחיד שלו לפרוק ולהסדיר רגע נשימה.
המקום שהוא יכול לשפוך את ליבו, כן, גם להתלונן, להיות קשוב לעצמו ולתת מקום גם לכאב ולקושי שהוא חווה ולהוציא אותם החוצה, לאוורר אותם קצת.
אני בטוחה שגם הוא מתבאס שהוא ככה היה קצר לילד או משהו דומה, אבל באמת שהוא רק בנאדם.
אפשר תמיד עם הרבה אהבה וחמלה להשתדל גם בזמנים קשים לעשות את המיטב שלנו
ולפעמים נצליח, ולפעמים פחות, אבל לא נפסיק לנסות ולא נפסיק להשתדל.
חיבוק גדול יקרה על הכל ושב"ה תזכי לבשר ולהתבשר רק בבשורות טובות ❤🙏
על הקושי