הלב עם ההורים שבוודאי לא יודעים נחמה.
לא חושבת שזה קשור לכך שהמעון היה בלי רישיון. לצערנו, זה שהמעון עם רישיון זו לא תעודת ביטוח...
הלב כ"כ עם ההורים האבלים, אסור שזה יהפוך למשהו פוליטי/ מגזרי. לצערי כבר רואה תגובות מהסוג הזה, וזה לא יאומן.
הלב עם ההורים שבוודאי לא יודעים נחמה.
לא חושבת שזה קשור לכך שהמעון היה בלי רישיון. לצערנו, זה שהמעון עם רישיון זו לא תעודת ביטוח...
הלב כ"כ עם ההורים האבלים, אסור שזה יהפוך למשהו פוליטי/ מגזרי. לצערי כבר רואה תגובות מהסוג הזה, וזה לא יאומן.
ולא הצלחתי להבין מה קרה שם
ככל הנראה
שחדר לגוף של הקטנים המתוקים האלה
שנשלל החדש לחומרים מסוכנים
שה מה שקראתי

מה שברור שהיתה שם הזנחה מראש
כזו שגלויה להורים
תינוקות שוכנו בשירותים על מזרון
ובודקים את זה
עורכת- העבירו סרטון וככה זה נראה...
ואם כן זה מזעזע
ובכלל אסון נוראי!!!!!!
במצב כזה מוציאים את הילדים וקוראים להורים
לא שמים לישון ליד אסלה, נראה לי.
שיהיה בריאות לנפגעים.
ונחמה למשפחות הנפטרים.
יוצאים החוצה
לא שמים ילד ליד האסלה
זו הזנחה מובנת
הוא מסביר שם שהניחו את התינוקות כדי להרחיק מהסכנה
ואני מסכימה שזה לא חייב להיות המקום הראשון/ יחיד שניתן לחשוב עליו
יכולה רק לשער שבגלל שהרצפה קרירה
זאת גם אפשרות שנלקחה בחשבון
בלית ברירה.
שבן דודה שלה זה אחד מהתינוקות שנפגעו שהמנהלת עשתה ריסוס במעון והפעילה מזגן על חום בלי לאוורר וכנראה שזה כתוצאה מזה
אבל עוד לא יודעים סופית
נשבר הלב
נמצאת ליד, מקודם מלא רעש של אמבולנסים והיסטריה,
ועכשיו לא יכולה לחשוב על ההורים שם,
ועל המנהלת והגננות,
גם אם הייתה שם רשלנות בטוח לא רצו שזה מה שיקרה.
אוף
ירד לי המצב רוח אין לי אויר
וברור שיתחילו האשמות צודקות או לא…
זה רק חיזק אותי כמה צריך להתפלל על הילדים שלנו בכל רגע ובמיוחד בזמנים מיוחדים
להתפלל לפני ולא לחכות שחלילה משו יקרה
אין מילים.
רק לחשוב על ההורים. ילדים.משפחות.
מעלה דמעות
אני גם לא חושבת שזה קשור לרישיון או לא
וגם עדיין חוקרים את הנסיבות
אבל כן בעיני עמידה בתקנים מסויימים, ולמיטב הבנתי כשיש רישיון צריך להוכיח שעומדים בתקנים האלה, עשויה להיות מצילי חיים.
אבל באמת כואב הלב. לא חושבת שיש הורה שרואה את הידיעה ולא נקרע לו הלב
תכף מתחילה לשלוח את הילדון למשפחתון
ממש זה מה שהיה חסר לי עכשיו לשמוע
אנחנו לא יכולים לדעת מה היה שם בוודאות.
מדברים שאני שומעת אני בטוחה שהתקשורת מנפחת דברים ומוציאה מפרופורציה
רק כדי להשחיר את פני הציבור ה"חרדי" (אם זה היה גתי לאומי, זה היה שונה? שאלה למחשבה)
חייבים לדון לכף זכות .
באמת שזה לא קשור.
להבדיל, כמה מקרים היו של גננות מתעללות? מישהו בדק אם זה גן חרדי / דתי / חילוני?
אף אחד.
ועשו מזה רעש לא פחות
אני לא יודעת מה קרה שם
ממה שנשמע כרגע, לא התנהלות תקינה
להפוך את הדיון לדיון מגזרי, רק משמר המשך הפקרות וחוסר פיקוח במסגרות לילדים.
אם זה היה מסגרת של המדינה, זה היה אירוע שדורש וועדת חקירה (ראי ערך אסון מירון) כדי לבדוק את הכשלים.
לא כל דבר שהתקשורת מעבירה ביקורת, והוא גם קשור למגזר החרדי זה קשור לניהול או שנאה. ואוטומט ההתגוננות הזה, מונע לטפל בדברים באמת.
זה אר"ן, ואסון גדול.
זה לכל הפחות מצריך בדיקה
ובוודאי שזו הייתה אותה התגובה אם זו הייתה כל מסגרת אחרת
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך א' בשבט תשפ"ו 18:47
להם.
אני כל היום עוקבת אחרי התכתובות אצלינו
וזה כלכך טעות להשחיר ולהכפיש
בזמן שיש כיוון חקירה ארצי בכלל!!
שלחתי את כל מה ששמעתי
אני מקווה שיתקנו את כל הלשון הרע הזה
כי זה נזק מטורף.
את בעצמך יודעת מה הלך שם?
מי עומדת מאחורי האירוע?
איך זה קרה?
אז די
די לכסתח או לנפנף בביטול
ומה שכתבתי זה לא התגוננות בכלל
זה עובדות דלא ציינו אותם בכתבה בכלל.
וברור שזה קשור לציבור וליחס אליו
כי אוטומטית כששומעים חרדי האוזניים מזדקפות והכל מחודד לתפוס אותם על חם ואז להאשים ולהכות על חזה של מישהו אחר.... בזה הרי אלופים כל מי שלא באירוע
מי שמשקיף מהצד ומחליט לנקוט עמדה ולהצדיק צד אחד.
לכל דבר יש שני צדדים
ואסור בשום פנים להחליט מה נכון ולמי להאמין
בלי לזכור שיש צד שני לאירוע !
נתון של טרם
איך אפשר להוציא מפרופורציה מוות של 2 תינוקות וסיכון/ פגיעה ב50 ילדים?
האירוע חסר פרופורציות
בוא נמתין לתוצאות החקירה להבין אם היתה רשלנות או רק טעות חמורה
וכן יש הרבה אנשים אימפולסיביים ומגיבים מתלהמים
בהרבה נושאים
חבל לקרוא זבל שפוגע בנפש
הכוונה לכתבה שפורסמה
כי ממה שראיתי הנתונים שם לא מדוייקים.
של חמישים וכמה ילדים ושלוש מטפלות שעוכבו לחקירה
איך מסבירים את זה?
ובעיני זה קשור קשר ישיר לרישיון, ותקנים, ותרבות. כן גם אם זה לא נעים לשמוע.
הנה רק היום היה פה שירשור על משפחתונים ולהפתעתי הרוב צידדו בשליחה למטפלת ללא תנאים מתאימים. בודאי ללא ביטוח.
לא מבינה הורים ששולחים למסגרות כאלה
מילא סמוך
מילא תרבות החפריות
אבל לא עם תינוקות
וכן גם אני הייתי פעם במצב שבו נאלצתי לשים את התינוקת שלי אצל מטפלת אחת על שמונה תינוקות. הייתי טפשה
היום לא מבינה איך עשיתי את זה ובחיים לא הייתי עושה דבר כזה שוב
כתבה על המציאות של הורים עם מטפלות
המצב הזה אולי לא הכי טוב
אבל לפעמים אין ברירה להורים.
זה לא אומר שהם לא שוקלים לפני כן.
מה זה סמוך? ותרבות החפריות?
למה אני מרגישה שקראתי עכשיו טקסט בשפה אחרת?🤭🤭🤭
וסומכים שיהיה בסדר
ולא מקפידים על כללים ונהלי בטיחות
על איך חוצים כביש
על איך חוגרים את כולם
על השגחה של מבוגרים על הילדים, ולא אחות בת שבע
סתם דוגמאות
אבל מכיוון שאין לי כוח להמשך דיון מיגזרי, אני אחריש מכאן ואילך.
רק אומרת שידיעת הבעיה היא חצי הפיתרון
למה אני לא מכירה את המושגים האלה
שיש מקומות שאין בכלל מקום במעון או משפחתון עם רשיון. ממש אין. אין הלימה בין מס' התינוקות בעיר למס' המעונות שיש. אצלנו זה ככה ואמהות נלחמות על מקום למעון ובגלל שיש הרבה יותר ביקוש בכולם יש וועדות קבלה ורק מי שעובדת מספיק שעות בכלל יכולה להגיש לוועדת קבלה.
בקיצור- אין הרבה ברירה אלא לשלוח למטפלת או משפחתון פרטי.
גם מעון פרטי צריך ויכול לקבל רישיון
אין קשר בין רשיון לבין מסגרת התמת
יש המוןן המון מטפלות וגנים פרטים שיש להם רישיון
ובמקביל חשוב לעשות ביטוח
כואב הלב!
שיהיו בשורות טובות !!!
שיש במשפחתון 7 ילדים או יותר, המטפלת חייבת בפיקוח.
זה אולי לא יהיה מסובסד, אבל צריך להבדיל בין מסגרת רשמית מסובסדת, לבין מסגרת פרטית שהחוק מחייב אותה בפיקוח, גם אם היא לא מוכרת לצורך הנחה למשל.
כך שגם אם שולחים לפרטי, יש חוק שמחייב פיקוח מעל מספר מסויים של ילדים
אז באמת יש מצוקה במספר המקומות במעון, אבל חשוב לדעת את עניין הפיקוח שהוא הכרחי על פי חוק, גם במקומות פרטיים
באמת אצלנו היא היתה עד 6 תינוקות וגם שילמנו על ביטוח היא עשתה להם ביטוח.
אבל פיקוח לא היה.
זה 3 מטפלות על 30 ילדים
וה20 הנוספים הם בדירה אחרת בבניין.
האמת גם לי נשמע מספר מופקע קצת
אולי קבוצה של 13 בני שנתיים שלוש
קבוצה של 11 בני שנה עד שנתיים
וקבוצה של 6 בני פחות משנה?
בכל מקרה מסכימה איתך שזה נשמע קיצוני
אבל יותר טוב מ3 על 55
אבל ראית את הסירטון של הילד ששוכב מתחת לאסלה???
זה מזעזעעעע בבל קנה מידה ואני במקום אמא של הילד הזה הייתי הופכת תעולם בלי קשר למגזר
ואני קראתי היום כל מיני השערות
וההודעה של הכונן הייתה פשוטה מאד
שמו אותם במקום הזה כי זה רחוק מהסכנה!
בסרטון רואים שם 2 מזרונים מונחים
ואת הילד ישן על אחד מהם
לא יודעת, אני הכי בעולם מאמינה שזה בתום לב, אבל זה לא נראה שהוא שם זמנית
שהראש שלו נמצא במקום ככ מזוהם זה ממש לא סבבה
היה אפשר להניח אחרת
והילד היה נראה די ישן לא ילד שהעבירו ובןכה וזז...
ומסכימה לגבי התביעה
עדיין, אישית אני לא מקבלת מתכנים שאני לא סומכת עליהם.
ופה בערוץ גם יש לפעמים שגיאות
(לא רק כתיב/ כתב/ תחביר)
אני ראיתי רוממה והנחתי חרדים, אבל זהו..
אגב, כרמל מעודה למיטב זכרוני לא היתה לא חרדית וגם לא דת"ל. ובטח שהזדעזעו ומלא תגובות ברשת.
מוות של 2 תינוקות במעון ביום אחד זה מזעזע נקודה. לא משנה באיזו חברה ובאיזה מגזר זה נעשה.
בקושי מצליחה לתפקד היום
והיסטרית על הקטנה שלי
אוף אוף כמה כאב יש בעולם הזה!
התעלומה עדייין לא נפתרה | הפרו' שלזינגר מביה"ח שערי צדק: כל עשרות הילדים שהיו בדירה ובבניין הם בריאים. הם נשמרו להשגחה רק בגלל שאין אבחנה. כל השמועות שנשמעו בשעות האחרונות אינן נכונות. לפי שעה אנחנו לא יודעים איך מתוך עשרות ילדים שניים נפטרו וכל היתר בריאים לחלוטין. לא יודעים את סיבת המוות של שני הפעוטות אך עד שלא יוכח אחרת יש קשר ביניהם. (דב אייכלר) - (הגזרה)
בתום בדיקות ראשוניות במכון לרפואה משפטית לא נמצאו חומרים מסוכנים בגוף הפעוטות. כיוון החקירה הוא התייבשות כתוצאה ממזגן בחום גבוה. מחכים לאישור משפטי לנתיחה. (שילה פריד)
"לפי הבנתי, בגן הספציפי בו נפטרו התינוקות ל"ע יש רק כ-15 ילדים, אך בעקבות החשש לאירוע חומ"ס פינו מכל הבניין את כל הגנים שיש שם בבניין ולכן הגיעו למס' של 55 תינוקות.
ואני שומע ממקורות נוספים שמדובר הגננת מאוד מבוקשת ומסורה.
אגב גם בתיעוד שיצא מתוך הבית (מעשה לא חוקי ולא מוסרי) המצב נראה סביר בהחלט 2-3 עגלות בכל חדר, אולי מוגזם שיש גם במטבח.
אבל משהו מוכר מאוד בגנים, מקווה שיש לה ביטוח כמו שמאוד ממליצים היום.
יש היום הרבה מאוד גני ילדים פרטיים/מטפלות פרטיות שאינם מפוקחות וזה חוקי לחלוטין כל עוד יש לך עוסק רשמי, + ביטוח תלמידים והגנה סבירה."
כרגע נראה שלא היתה התעללות ולא היו חומרים מסוכנים, בודקים אולי כיוון של שתי מקרים של מוות בעריסה, שמעתי מעדות אישית ממישהי ששלחה את הילד למעון שם שהמטפלת מקסימה
זה מעשה ידי אדם
זו אכן לא רשלנות פושעת
אהרן כץ היה היום לראשונה במעון.
אמא שלו נפרדה ממנו אחרי חצי שנה מהלידה
היא הלכה לקניות, והילד בשעתיים הסתגלות
מי כאן לא זוכרת את היום הראשון שהילד הלך למטפלת
כמה היה לך קשה לשחרר, להיפרד.
פה היא נפרדה, לנצח.
הילד חווה פרידה, בגיל כל-כך קטן.
לא נקרא לזה נטישה, הוא לא ננטש.
הוא נפרד ממנה רק לכמה שעות
מי דמיין שזה יהיה החיבוק האחרון???
ברכי, אמא של ליה
ילדה מתוקה
העיניים שלה, אמאל'ה אני שלולית
תינוקת בת ארבעה חודשים
זה עצוב וזה כואב.
אמא לא הייתה שם ברגעים האחרונים שלהם, אוף.
אני מכירה אישית את אחת האמהות,
היא מדהימה
המטפלת שהיא שלחה אליה נחשבת בשכונה לאחת הטובות!!!
אני לא כאן כדי להגיד מי צודקת,
סתם שופכת את התחושות שלי.
כואב לי ברמות
על האמהות שלא דמיינו אתמול בערב שזה הלילה האחרון,
אלה שהתעוררו בבוקר
חיתלו האכילו נפרדו בבוקר בכניסה לבית
ולא העלו בדעתם שזו הפעם האחרונה.
עצוב וכואב במקום הכי עמוק בלב.
מקווה שיגיעו לחקר האמת, למרות שזה לא יחזיר את התינוק.ת להורים, ועדיין.
נורא בקיצור.
אחרי עריכה: ראיתי שבית המשפט אישר את נתיחת הגופות...
זה מזעזע אותי ממש ממש...
מי אתם שתחליטו להורים מה לעשות. באמת מזועזעת עד עמקי נשמתי וכאובה ממש...
אני לא מכירה אדם דתי שיסכים לדבר כזה
זה צער גדול מאוד לנפטר...
מה את יודעת מה אני קראתי?
בכל מקרה זה לא משנה מה כתוב ומה לא
בדורה התחתונה אנחנו לא יודעות מה המשפחות הסכימו ומה לא
זה שלהם...
לא חושבת שצריך להיכנס לזה
שיחליטו מה שהם רוצות
נראה לי גם ככה זה מספיק כואב מבלי עליהום ציבורי על החלטה פרטית - גם אם היא יש שחושבים שהיא מנוגדת להלכה
גם אני ממקור ראשון יודעת שהיא מטפלת מדהימה!
ה-מטפלת המיטולוגית של רוממה
מטפלת חמה טובה ואימהית
אחד לפני 25 שנה ואחד לפני 13 שנה
לא צריך להיסחף
מכירה מקרוב מאוד כמה ששלחו אליה
משפחות סופר לעניין.
לא כאלו ששלחו רק בדיעבד...
שיכול להעלות חשד,
לא יודעת אם זה נכון.
על כרמל מעודה גם אמרו שהיא מושלמת ותראי מה היה
טוב, עזבי
לא אומרת שהיא לא טובה
פשוט כזה, לא יודעת
יש לי כמה קרובות משפחה מאזור רוממה, וכולן מספרות בקבוצה המשפחתית שהיא אחת הטובות. אמהות משריינות מקום אצלה כבר בהריון.
אני באמת לא יודעת מה להגיד
ושוב לא משווה לרגע
ולא יודעת מה נכון
בשעות האחרונות בכלל מדברים על התייבשות בגלל המזגן
בקיצור, אין לי מושג
אנני גם לא מחפשת אשמים
הכל מסובך
כואב לי גם שמאשימים את האמהות,
את אחת מהן שאני מכירה
תחשבו על זה שהיא ביררה, שאלה אמהות אחרות
באה לראות והכל היה נראה לה סבבה לגמרי
היא לא אחת שתגידו מזניחה את הילדים, וואו הכי לא!!!
אין באזור הזה מעונות מפוקחים, יש מעון אחד בודד שמיועד למליון ילדים
באזור הזה הכי נחשב זה לשלוח למטפלת פרטית, זה הנורמה.
אצלי בעיר מקובל לשלוח למעון מפוקח ושם דווקא הפרטי נחשב להכי טוב
האמא לרגע לא חשבה שהיא עושה כאן עוול
מי הרי לא רוצה לשלוח את הילד למטפלת הכי טובה בשכונה?
בקיצור, מסובך וכואב בעצמות.
אני לא מצליחה להירדם, לא מפסיקה לחשוב על זה
אני באופן כללי מתנגדת נחרצות לכל מה שלא מפוקח
ועדיין, אם כל-כך הרבה אמהות מצהירות שמדובר במטפלת טובה - מה אני מפספסת?
מזעזע מכל כיוון שאנסה להסתכל על זה.
בשורות טובות
וכן זה מגזרי, מה לעשות.
לשלוח ילדים בני 14-15 לחסום בגופם אוטובוס, להיתלות במנופים ולטפס על גגות רעועים
לקפוץ על טריבונות שלא נועדו לעמוד בעומס.
לרוץ במדרגות נעות הלוך חזור כמות ילדים גדולה,
לחצות כביש בגיל קטן,
וגם להשכיב תינוקות לישון בחדר סגור.
גם המטפלת של הבן שלי (חרדית) הייתה חמה ומסורה עד מאוד,
והיא השכיבה אותו לישון בעגלה (לא מתרגשת)
אבל תמיד הפתעתי אותה ווידאתי שהבן שלי לא ישן עם שמיכה על הפרצוף, לא ישן בחדר סגור, לא נותנים לו בקבוק ללא השגחה וכו'.
לא אומרת שההוראות בוצעו ב100% אבל תמיד דרשתי את זה והייתי על זה.
כשבאתי לראות את התינוק שלי ראיתי תינוקות אחרים שלא מקפידים איתם על הדברים האלו, המטפלת הסבירה שזה בסדר מבחינת ההורים ובכלל נתנה לי הרגשה שאני מגזימה עם הדאגות שלי והיא עושה את זה רק כי ביקשתי (היא אחת שזורמת עם בקשות מיוחדות של ההורים) ולא כי באמת צריך.
לא הייתי רגועה ושאלתי אמהות אחרות אם זה נכון והן רק אמרו שהן סומכות עליה ועל שיקול דעתה והיא מסורה וחמה וכו' (מה שהיה נכון מאוד אבל זה לא אומר שהיא פועלת בבטיחות נדרשת)
באמת עשה רושם שהן לא חושבות שזה חשוב.
אני בטוחה שאם כל האוכלוסיה הייתה דורשת יותר להקפיד על בטיחות,
המטפלות הטובות היו מקפידות גם על זה.
מדחום בקיר בחלל עם תינוקות זה עלות זניחה ואם מתרגלים להסתכל לא מגיעים למצב הזה..
שלא לדבר על תינוקות שנרדמים עם בקבוק בפה מוחזק בחיתול בד ותוך כדי שינה חלב נשפך להם לפה.
נכון שהחלב זולג מזווית הפה החוצה, אבל זה כ"כ קרוב לאסון שלא מובן לי איך אפשר לתת לתינוק בקבוק ללא השגחה.
אין מה לעשות מטפלת בכמה תינוקות זו לא אמא ולכן יש דברים שצריך להקפיד עליהם שבעתיים.
(אני למשל משכיבה את התינוקות שלי לישון על הבטן בניגוד להנחיות אבל לא יעלה בדעתי לעשות את זה עם תינוקות של אחרים אלא בהסכמה מפורשת של הוריהם)
כל הדוגמאות שנתת הם ספציפיות לנתח קטן ממש מתוך המגזר.
קצת פוגע
זאת האוכלוסיה של רוממה/ סנהדריה/ רח' בר אילן בכללותו,
בית שמש רמה ב
בית שמש רמה ד
ושכונות שלמות בביתר.
(יתר הערים החרדיות לא ראיתי בעיניים שלי בשנים האחרונות אז לכן לא מציינת, לא כי האוכלוסיה שם בהכרח יותר מודעת ומקפידה על עקרונות הבטיחות)
לא חושבת שצריך להיפגע אלא להעלות יותר מודעות.
זה אכן נתח קטן.
בטח ובטח הדוגמאות שנתת בהתחלה.
האוכלוסיה של רוממה וסנהדריה מלאה בליטאים ואנשים שלא קשורים בכלל לסגנון החיים שתיארת.
ברמה ד גם כן יש כמות נכבדה מאוד של חרדים אחרים.
וזה שכולנו נקראים תחת ההגדרה "חרדים" ממש לא מאחד אותנו בנושא הזה.
שקיימות גם במגזרים אחרים,
ההכללה כאן ממש מוגזמת.
לשלוח ילדים בני 14-15 לחסום בגופם אוטובוס, להיתלות במנופים ולטפס על גגות רעועים - אמנם נראה שיש מלא חרדים בהפגנות אבל מדובר בפלח אחד מתוך מגזר שלם.
כמו שאביא לך דוגמה על נערי גבעות, אי אפשר להתייחס לקומץ אחד ולהכליל את כולם בהפקרות הזאת. כן, לדעתי ההתנהגות של נערי הגבעות חסרת אחריות.
לקפוץ על טריבונות שלא נועדו לעמוד בעומס - אלה היו עם אישור מהנדס והוא משלם את המחיר על זה.
לרוץ במדרגות נעות הלוך חזור כמות ילדים גדולה - אכן מזעזע וגם כאן - אני גרה בעיר חרדית בעוטף ירושלים, יש מדרגות נעות ולא קורה שילדים עולים ויורדים לשם משחק. לא קיים. כנראה שבניגוד למה שאת חושבת יש הורים חרדים אחראיים.
את בטח מדברת על קניון רב שפע, רק שם אני מכירה את זה.
בבית שמש וקניןן רמות - אני נמצאת שם ולא ''זכיתי'' לצפות בפלא הזה.
לחצות כביש בגיל קטן - כנל, לא קיים בסביבה שאני גרה בה. אני גרה בסמיכות למרכז מסחרי ולפעמים אני מוצאת את עצמי עוברת את הכביש 10 פעמים ברצף כדי להעביר ילדים.
וגם להשכיב תינוקות לישון בחדר סגור - רק אצל החרדים?
דיי נו,..
האירוע הזה מצער והוא היה יכול להתרחש בכל גן פרטי אחר, כן יש פה רשלנות
אבל מכאן ועד הכללה כזאת, הגזמת!!!
אני חרדית ולא מסכימה עם הדוגמאות שהעלית.
גן פרטי לא מפוקח - מנוגד לחוק וזה קיים גם במגזרים אחרים.
יהיו יותר מקרים מצערים בציבור החרדי כי בפועל יש שם הרבה יותר ילדים וכתוצאה מזה גם הרבה יותר גנים פרטיים.
אחרי הסיפור הזה מקווה שכל הגנים הפרטיים ייכנסו לפיקוח ככה שתהיה השגחה.
עד אז? מקווה שלא נשלם מחירים כואבים מידי.
שלא תטעי, אני מסכימה איתך שיש פה רשלנות וחוסר אחריות מצד כולם (כן, גם ההורים שאולי לא בדקו מספיק)
אבל לא הייתי מכלילה את כל ההורים במגזר החרדי כחסרי אחריות רק בגלל שהאבא חובש מגבעת שחורה.
אני גרה בעיר חרדית בפריפריה
תמיד יש מה להשתפר בנושא הבטיחות
אבל הדוגמאות שהובאו כאן ממש רחוקות מהמציאות
די עם ההתיממות הזאת, לקבור את הראש בחול זה לא מה שיציל חיים.
כשאין הקפדה מספקת על בטיחות בסוף קורים אסונות, זה סטטיסטיקה.
שאלת איך זה יכול לקרות למטפלות טובות,
אז זו התשובה.
אין קשר בין היותה של מטפלת טובה (לפי קריטריון של חמה ומסורה ואוהבת את הילדים)
לבין הקפדה על בטיחות שמונעת אסון.
אצל מטפלת שיש הקפדה על בטיחות הסיכוי לאסון נמוך יותר בלי קשר לחרדי/ לא חרדי.
תודה על המשפט האחרון
אכן אין קשר בין חרדי ללא חרדי
כן יש קשר בין אחראית ללא אחראית
למה החרדים בכותרות? יש שם הרבה יותר ילודה > יותר משפחתונים פרטיים > מטבע הדברים יותר אירועים חריגים
אני לא צריכה להגיד לך את זה.. את בטוח רואה את זה.
בתוך המגזר העצום הזה שמחולק להמון תתי מגזרים כן יש חלקים שפחות מודעים לבטיחות, בכללי פחות מודעים להמון דברים, חיים בתמימות אבל לא בהכרח נכונה ובריאה, סגורים למציאות ולפעמים זה בא לידי ביטוי ברשלנות...
מאמינה שיש חלקים בציבור החרדי שחייבים לעשות חשבון נפש בכל מיני נושאים ותחומים. אין לי מושג איך יעשו זאת מבחינה ציבורית.
מבחינה פרטית יש המון אנשים מדהימים, אחראים, ששמים לב עד לפרטים הקטנים בכל מה שקשור לבטיחות...
אין כאלה שחיים בתמימות?
לא חושבת שזה קשור למגזר כמו שזה קשור לאנשים
יש גם חילונים עם אפס אחריות.
ובכלל - מה אני מגדירה כחסר אחריות?
רק פגיעה פיזית? מה עם הנפש? הרשת? החברה? דרך ארץ? התאבדויות? תאונות דרכים של נהגים צעירים ועוד
סטטיסטית יש במגזר החרדי יותר ילדים ולכן תשמעי עליהם יותר, מעניין לנתח את המכלול ולהבין איפה יש יותר פגיעה.
בציבור שבו שותים לשכרה בגיל צעיר הסיכוי למות מתאונת דרכים קטלנית גבוה יותר,
ובציבור שבו שולחים ילדים לחסום אוטובוס בהפגנה, הסיכוי למות מדריסה גבוה יותר.
באוכלוסיות שגרים בחיכוך מתמיד עם האויב, הסיכוי למות בפיגוע גדול יותר.
זה שיש בעיות אחרות במגזרים אחרים, זה מה שיציל את הילד במעון ברוממה? לא.
זה שיצביעו על הגורמים הנכונים להשתלשלות העניינים וימנעו אותם- זה מה שיציל אותו
בהנחה שמה שקרה היא כתוצאה מהתייבשות כי שמו חימום גבוה במקום סגור (סה''כ נשמע מאוד מסור, חששו שיתקררו תינוקות בני 4-6 חודשים קור מקפיא של ירושלים)
ולא היה במעון הזה 40 תינוקות (40 כולל תינוקות באותו בניין, לא באותו משפחתון)
איך אפשר לקשר את סוג המחדל לציבור החרדי?
למה כזה דבר לא יכל לקרות בציבור הכללי או הדתי לאומי?
שזה שהמטפלת של הבן שלי יותר מבולגנת ושומרת על פחות היגיינה מהבית שלנו (בפער) זה בגלל שאנחנו חרדים והיא דתית לאומית
שזה שזה מפריע לי בכלל, זה בכלל רק בגלל שהיא דתית לאומית ואנחנו חרדים. הרי אצלינו שומרים על יותר היגינה.
עכשיו את מזכירה לי שאני צריכה להפתיע אותה בשעות באמצע היום כדי לוודא שהילד שלי ח"ו לא ישן עם שמיכה על הפנים.
אמיתי אגב. היא ללבית וחמה ואני סומכת עליה בעיניים עצומות. אבל מזל שיש פה בפורום מישהי שפוקחת את העיניים שלי.
אני מאוד מקווה שהאנלוגיה ברורה.
לא נמצא שהיתה הרעלה
וממה שנראה התינוקות שנפטרו היו בחדר עם מזגן על חימום חזק ופשוט נפטרו מהתייבשות
כל הילדים האחרים גפ נבדקו ולא היתה הרעלה
מצד שני יש דברים במפוקח שיכולים להקטין את הסיכויים
1. פחות ילדים על כל מטפלת
2. התינוקות בקבוצות כולם סביב אותו גיל (שם נראה שהיו מגוון גילאים מה שמקשה על הטיפול)
3. אני חושבת שבמפוקח יש בד"כ חלל אחד גדול לכל הילדים בקבוצה ושם עושים הכל
ולא מקובל נניח לשים לישון בחדר אחד והגננות בחדר אחר עם עוד ילדים ככה כל הזמן הגננות ליד כל הילדים.
ואגב
מתברר שזאת מטפלת פרטית בבית
ולא מעון
ולא היו שם 40 תינוקות
יש שם בבניין עוד מטפלות ופינו את כולם כי חששו שאולי קשור למשהו בכל הבניין
הנה איך התקשורת מנפחת מעוותת וסתם מוציאה דיבה
וכן הכתבות מלאות באי דיוקים רציניים
רק פה קראתי קצת באמת ממה שקרה ומהנתונים האמיתיים אבל הרשת כבר זוכרת את הפייק... והתגובות בהתאם 😞
עד עכשיו זה השערות
נתיחה תתן ודאות
(לא נכנסת לדיון עם זה הכרחי או לא - רק מסבירה את הרציונל)
בלי נתיחה
התיבשות של תינוק בגלל מיזוג מוגבר זה תחת ההגדרה של רשלנות (מדברים כרגע על אישום של המתה בקלות דעת)
אני יכולה לנחש שמחפשים ודאות משתי סיבות
1. למצות את הדין עם מי שצריך ובמידה שצריך
2. ללמוד מה הסיבה כדי שילילה לא יחזור מקאה שכזה שוב
והאמת גם לא אכפת לי...
יש מי שמופקד בעולם הזה על שכר ועונש
ויש מי שמופקד בעולם הבא על שכר ועונש
בתפיסת עולם שלי- התעסקות בזה לא תועיל לי
יש פה מקרה כואב ממש
אפשר ללמוד ממנו הרבה
ושכל אחד יקח אחריות אישית מה הוא יכול לשנות ומה אנחנו כחברה יכולים לשנות
האשמות כפי הגננת/הממסד/ההורים
לא רואה בזה טעם
וגם במקום לא נצפו חומרים כאלו
מבדיקה חיצונית נראה שהיתה התייבשות
הסיבה שרוצים לנתח זה כדי להיות עם כמעט 100 אחוז ודאות
ושוב אני חוזרת ואומרת, חני כץ מדהימה!!!
צריך להכיר אותה כדי להבין על מה אני מדברת
אישה שכל כולה חסד ונתינה
גם אני כמו רובנו נופלת למחול האשמות, נורא קל ליפול לשם
ועדיין, לא יודעת. זאת אישה ואמא מדהימה. קשה לי להכניס אותה למשבצת האמא המזניחה, היא פשוט לא כזאת.
אז תארגנו לה את החדר לפניי שהיא מגיעה אם לא תהיו בבית כשהיא מגיעה
טוב? 🥱
עייפתי חח
מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.
אבל לפעמים מידי אדישים…
זה נחמד שיחסית אין דרישות
אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'
שיהיו בריאים…
לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.
באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה
זה לא תמיד נוראי.
אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,
חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....
יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?
לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.
ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....
שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).
ושלא טוב לה אצלנו.
אז תמיד יש יותר גרוע.....
אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.
ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.
התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,
לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,
לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,
ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל
אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה
אבל:
א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.
ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.
ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים
פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם
ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב
אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת
מדו כזה…
וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..
לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?
כי בגלל שזה בית הומה
ויש הרבה אנשים
כן גם יכול להיות כיף שם…
וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי
ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק
ולא יעשו את הסעודה אצלם
אז אמרנו שנכבד בזה…
אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️
במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…
זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון
אם טוב לך ככה מעולה
אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי
יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.
יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים
אבל לא ידענו
ואנחנו כבר פה
אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח
ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח
😵😵
הייתי יוצאת מדעתי...
בעלך אירגן לך הכל?
מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️
עכשיו הוא מארגן
אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח
ונשארת שפויה.
שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.
לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב
👍👍
שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!
אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..
כל הכבוד לך! ומזל טוב!
אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום
אז לא הייתי מתעצבנת
אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי
כל עזרה מסביב- בונוס
אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר
זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.
ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.
אם זה הבית בו שוכנת היולדת.
להקלה מינימלית
אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו
פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן
לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!
לא לשאוב.
לסחוט להקלה
לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.
מזל טוב! תרגישי טוב!
משוערת ל15.11 ובעקרון רוב ההריון מכחישה
אורזת תיק רק בתחילת שבוע 38, קונה דברים ב37, כזה…
ביום שלישי בשבוע של 38 צירים בלילה שחשבתי שמתקדמים (התחזקו, הצטמצמו) ובסוף כלום. ואז קרו שני דברים-
ההכחשה עברה בבת אחת וזהו דיי באלי ללדת עכשיו הרגע
כמעט כל לילה צירים 'צעצוע' שעתיים כל חמש דק ציר אבל לא חזק, שעה צירים חזקים אבל אז נעלם, כזה מין, אז עייפה מאוד כבר ואין כוח
בראשון בבוקר הולכת לעיסוי אגרונומי שאחותי קנתה לי כי רחמה עליי שאני כבר ככה😂 כיף ממש אחרי זה יושבת שותה קפה מטיילת קצת בקניון חוזרת הביתה וערב רגיל.
כשבעלי חוזר הביתה באותו ערב פתאום אני מתחילה משום מקום לבכות את נשמתי לא ברור למה אין לי צירים אני שמחה אבל כאילו משו בנפש משתחרר פתאום לא מוסבר אני שמה את הפלייליסט שהכנתי לי ללידה אומרת לעצמי שלא אבהל מהבכי, הנפש יודעת משו שהגוף עוד לא
הוא מארגן את הילדות לשינה אני מתאוששת מתקלחת יושבים אוכלים הולכים לישון.
בשתיים מתעוררת לקטנה היא נרגעת אחריי שנייה אבל לי השינה כבר ברחה… קצת אחר כך ציר, כרגיל… מתעלמת… אחרי איזה חצי שעה של ציר כל עשר דק אני רואה שזה קצת קצת מתחזק, שמה לי סרט ולא מנסה לישון
בשלוש וחצי מעירה את בעלי מציר כואב יותר
ארבע מחברים טנס
ארבע וחצי טלפון לאחותי שתבוא
חמש וחצי יוצאים לבית יולדות עם ציר כל חמש דק'. לא צירים מהגהינום. אני ממש ממש 'על זה', אבל צריכה את הטנס וזזה בציר
מגיעים למיון בשש בבוקר בערך בבדיקת פתיחה 2.5 אחורי חצי מחוק. אני בבאסה, המיילדת אומרת לי תקשיבי את לידה שלישית, את תתקדמי מהר. ואני פאסימית אני אומרת לה עזבי בטח ייקח עוד מלא זמן… אחרי עשרים דק מוניטור ואומרת לי לכי תטיילי תחזרי עוד שעתיים נבדוק אותך נראה
בשעתיים האלו הצירים כזה נחלשים, מתרחקים, אני מוציאה את הטנס
ואני ממש ממש בבאסה ששוב ככה… ושהפעם כזה גם הקפצתי אנשים ויודעים שיצאתי איפ פדיחות לא כיף
אחרי שעתיים בודקים אותי- עדיין שתיים וחצי. המזכירה של המיון אומרת לי לכי הביתה תנוחי זה יקדם אותך ומעבירה אותי לרופאה, היא אומרת לי את אותו דבר. אני מבקשת סטריפינג והיא עושה (לא כואב, יותר פולשני מכואב)
ביציאה אחת המיילדות רואה שאני ככה אומרת לי מאמוש אני רואה אותך ואני אימרת לך אם זה היה כלום כבר היינו משחררות אותך, לכי הביתה , מקלחת חמה, לישון, את חוזרת בלידה! אמרתי לה שהיה לי ככה וכל פעם שנרדמתי עבר וכבר אין לי כוח היא אומרת לי לא את תרדמי הגוף יצליח להפריש הורמונים ואת תהיי שם.
חוזרים הביתה כל הדרך אולי שני צירים (אבל אני מרגישה אותם יותר בצוואר הרחם כזה לא יודעת) ואני כבר במחשבה שיאללה מה נעשה אבל מצד שני גם הרופאה וגם המיילדת היו אופטימיות אז אני מנחמת את עצמי שזה קרוב.
אני נכנסת להתקלח ובמקלחת שני צירים, המים עוזרים אבל מעדיפה לישון כדי לא לחשוב ולתזמן… בעלי בסלון רואה סרט חח
נרדמת מעשר וחצי עד אחת עשרה וחצי (בבוקר כמובן)
מתעוררת מציר, כואב. מחברת טנס, זה צירים חזקים יותר וכל חמש דק לבערך דקה. ובעלי אומר לי אם את ככה עד 12 יוצאים כי יש גם ארבעים דק נסיעה ולידה קודמת פתאום קפצתי הוא לא רוצה לקחת סיכון. אני חוששת שזה מוקדם מידי אבל מקשיבה לו
מגיעים למיון בערך באחת, אותה מיילדת ששחררה אותי, חמודה, מכניסה אותי לחדר בדיקה כי אין מקום במוניטורים אבל רואה שאני כאובה, בודקת- 4 סמ, מעלים אותך לחדר לידה.
אני כאובה אני כזה אומרת איה בצירים אבל סך הכל אני ממש על זה נושמת כל ציר כי אני מרגישה שזה כזה יש לי עוד הרבה דרך אז אני חייבת להיות עדיין חזקה כי פדיחה להישבר בפתיחה 2 חחחחח ילדה מצחיקה
ו
נמשיך אחר כך חח
חוץ מלקרוא את הפסוקים?
רשימת ופרשנים אני מבינה לפעמים ולא את הפירושים הסבוכים
וגם מעייף אותם הרבה פרשנים
יש לנו הפרשה מספרת לי
אני מחפשת ללמוד איתם יותר מהחומש עצמו.
אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים
של אמילי עמרוסי.
גילאי 3-4 כזה.
זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.
זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים
אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים
שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.
ספר לכל חומש.
לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה
ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.
יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.
יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.
לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)
היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.
כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.
רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה
לקום כל בוקר להליכה
להתחיל את היום שמחה
לא להתעצבן
ליזום
להיות אקטיבית
ולא להרגיש קורבן של המציאות
לכתוב מחשבות
לכתוב שירים
לכתוב סיפורים
להיות נוכחת
לא לכעוס לא להתעצבן על הילדים ובכלל
להתמלא , למלא מצברים ברגעים קטנים לאורך היום
וגם פעם בשבועיים שלוש נסיעה לבד בלי הבייבי
לישון טוב
ללכת לישון מוקדם
לא להיכנס עם פלאפון למיטה
לדאוג למיטה פנויה מבלגן וילדים מתוקים שמצטרפים כדי שאוכל לישון טוב
להיות אכפתית
להיות אמיתית
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
לשמוח
לעשות רק כדי לעשות רצון ה'
לעשות בתמימות
לא בשביל להרשים
לא בשביל לקבל מחיאות כפיים
או שמישהו ישים לב או יתפעל
לעשות כדי שיהיה טוב
כדי לעזור למי שאפשר לעזור
להתחבר לבפנים שלי
להרגיש מה נכון להתקדם
להתמקד
לעשות בטוהר הלב
להתכוון רק לתועלת הדבר בלבד
מזוקק
בלי פניות
מאיפה מתחילים?
זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.
ואני מאוד רוצה את זה-
לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם
שחשוב מאוד לקדם
יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך
אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו
תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.
את נשמעת אישה מדהימה♥️
מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....
לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה
מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם
מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות
לא יודעת ככ..
תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.
אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,
ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...
ותודה על הפרגון!!🥰
שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...
מעניין אם זה יעזור
כי גם דבר קשור לדבר
אבל צריך להתחיל ממשהו....
של הרגל חדש.
כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני
כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.
ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.
בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.
כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.
(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי
אבל זה יוצא מן הכלל)
כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני
כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן
אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...
רוב מה שכתבת
מפעיל אחד את השני
אם ישנים מספיק
עושים ספורט
כותבים מחשבות
עושים דברים שממלאים
אז
אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות
מאיפה מתחילים?
ברור מלישון
חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים
אחכ צעד צעד
(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד
ממה שהכי קל לשנות
ואז שזה הופך הרגל
אפשר להמשיך הלאה)
רציני.
נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.
אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.
אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.
ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".
ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.
אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול
תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️
ממש התחברתי לרצונות
ולרשימה הזו
ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...
אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן
לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות
ורצונות
ולראות איך מתקדמים... .
הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך
גם מתפללת על עצמי
לצאת מהדכדוך
לאהוב את עצמי להעריך לפרגן
ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.
לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100
אז היה פה שרשור דומה לאחרונה אבל רק היום קבלנו את המכתב ממשרד החינוך. כתוב בו בפירוט רב שמאד מומלץ לעשות את המבחן בכיתה ג… לפי מחקרים, מומחים וסקירת ספרות… אז למה הוא מתקיים בכיתה ב?
מבולבלים? גם אנחנו…
זה ממש אחד המכתבים המוזרים שראיתי אי פעם
למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.
שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה
בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..
אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה
שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.
אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.
יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.
בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.
באמת לא ברור העניין.
אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו
למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...
כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.
אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים
אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה
אנחנו ממש במצוקה.
יש אהבה גדולה. יש הרבה ילדים. יש רצון כ"כ חזק שיהיה לנו טוב.
אבל אין את הכלים להגיע לזה. מבחוץ נראים המשפחה הכי מושלמת שיש. ילדים טובים, זוגיות יציבה ואוהבת. ובאמת אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי.
אבל הוא סובל מאוד מכעס. יש תהום גדולה בין הדרך שבה אני חושבת שצריך לדבר להתנהג עם הילדים לבין איך שהוא מתנהג (הוא גם רוצה אחרת, אבל פשוט לא מצליח) אני מרגישה שהוא עושה נזק לילדים. אני כועסת עליו ולא מצליחה לגשר. יש דברים שברור לי שזה גם יושב עליהם וזה רק מפריע.
הילדים כבר גדולים, מרגישים הכל. זה לא הזוגיות שאני רוצה. זה לא החינוך שאני רוצה לתת לילדים שלי.
ויש תקופות שהכל טוב. הזוגיות שאני רוצה. מצליחים לחנך בצורה נכונה. יש לנו את האפשרות. לא מצליחים למצוא את הכלים.
אני מחפשת מישהי ממש תותחית. שתתן לנו כלים. ושתהיה מבוגרת, עם הרבה ניסיון. אנחנו כבר לקראת סוף שנות ה-30 לא רלוונטי מישהי צעירה או בגילנו.
הלוואי תצליחו לעזור לי🙏🏻
גם מרכז ובנימין יכול להיות רלוונטי.
היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)
ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.
בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.
לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...
זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו
וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂
גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון
ויש עוד לא מעט
יש את שי יהודאי
מוריה סטולוביץ בפסגות
ואמיר דנה בבית אל
על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…
ב"ה תחילת הריון ראשון
(מאנונימי כדי שלא ישייכו את ההריון לניק שלי בינתיים)
אני מתלבטת אם להתפדח להראות תמונות של המתוק בא"ס
מצד אחד מתמקדים בו..
מצד שני זה הרחם שלי בעיקרון
אתן מראות? ויש הבדל אמא/ אבא/ חמות/ אחים וכו?
תודה!!
(בינתיים אני סתם מתלהבת כן? שבוע 9 בקושי רואים משהו... אבל בשבילי זו תמונה חמודה מאוד כבר עכשיוו)
חוזרת לניק שלי לעקוב
אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).
אבל אין לי בעיה שיראו.
נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.
תמונה אחת ממש חמודה
שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות
לא התעמקתי בזה.
תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..
הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!
(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)
יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)
יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.
בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️
ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו
מרגישה לא בסדר להוציא מלא כסף על עצמי ועל בגדי ילדים מצד שני אני פחות משבועיים אחריי לידה וכל שנה אני עושה סבב יד שנייה ומוצאת בגדים מעולים לכולם...
אבל עכשיו אסתובב?
ואולי כן
אז יש לי מצפון על ה800 ש"ח..
סה"כ לעצמי ול3 בנות לחורף
אוף אוכלת את עצמי שזאת קנייה רגשית.
למרות שאשתמש בהכל וחלק לארוע שיהיה באזור פורים.
תרגיעו אותי
אני מדוכדכת
אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.
ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות
אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר
וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות
ולא הבנתי איך משתמשים בזה...
אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא
"מסודרים "
קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?
מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!
כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן
לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.
מהעונה הקודמת!
😵
היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭
לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂
בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?
אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...
הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.
לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס
נכון לפעמים לא יהיה צריך
אבל אין שום הגדרה כזאת
והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)
אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.
תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.
זה מה שכייף בשיין
את קונה קנייה ב700 שקל
מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות
בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת
הכי כיף שיש
אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית
וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים
)
בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭
קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..
קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?
איך?
ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה
מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך
קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת
אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.
מיננה
לתינוקות - קרטרס
הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה
יש העדפות
מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים
אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים
יש דברים טובים יותר ופחות
יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...
לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.
לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת
שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....
וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים
פשוט כי חרשתי
וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים
תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל
יצא הפרש של 200 ש"ח בערך
הזמנתי את הזול יותר
דרגת הVIP? הקופונים?
אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות
יצא לך יותר יקר
ככה מהניסיון שלי
וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול
כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...
פעם הבאה אבדוק בעז"האמהלהלק"י
שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.
בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.
השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.
איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?
גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.
מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.
לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..
קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי
באוטומט ממש
מהבחינה הזאת,
ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.
(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)
או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.
היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.
זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.
בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.
כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.
ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.
ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.
אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף
אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות
וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם
ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.
כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.
בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,
אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר
ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה
בתוך מסגרת
ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..
ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי