לא נראה לי שאין מישהו ומישהי בגיל לקראת נישואין, בגיל המתאים לנישואין - שלא מודע שקיימים הבדלים מאוד גדולים בין גברים ונשים.

מרכזיות השכל אצל האיש והרגש אצל האישה; הבדלים נפשיים ורגשיים.

חז”ל למדונו בתלמוד כי: “בינה יתירה באשה יותר מבאיש”.

נכתבו על כך ספרים למכביר, בהם ספרים מאוד מפורסמים מלפני 25-30 שנים, כמו גברים ממאדים ונשים מנוגה (ויש לספר הזה עוד המשכים במיקודים שונים),

יש סרטונים והרצאות, והרבה איזכורים בגוגל, לפרופ׳ יורם יובל בנושא ההבדלים בין המוח הגברי והמוח הנשי.

אצל הנשים יש יותר קישורים בין שני חצאי המוח. זוהי הסיבה שהן מסוגלות לבצע משימות שונות במקביל ובו-זמנית. משום שלצורך עיבוד מידע הן משתמשות בשני חצאי המוח יחדיו, בשונה מהגברים המעבדים מידע בכל אחד משני חצאי המוח בפני עצמו.

המטרה בסוף זה להוליד טוב מאוד, אבל יש מאבק.

בגן עדן האשה נמשכת אחרי הנחש ומקיימת איתו יחסים ובוגדת באדם (שבת קמו ע"א), האדם מאשים את האשה שהיא החטיאה אותו, שזה נכון אבל הוא לא לוקח אחריות עצמית, ומטיל הכל על האשה.

החג הבא זה פורים (אחרי ט"ו בשבט), שנולד מתוך מאבק בין אחשוורוש לושתי, שבסוף הוא מוציא אותה להורג, ומתגלגל כל ענין פורים שגם בו יש מאבק בין אסתר לאחשורוש, ולפי הדעה בחז"ל (מגילה יג ע"ב) שמרדכי היה בעלה של אסתר, אז גם יש מתח ביניהם איך לפעול.

פפפוס בן יהודה שהחמיר יותר מדי על אשתו היה נועל בפני אשתו ויוצא (גיטין צ ע"א) ואז אשתו בגדה בו ויצא מזה כל יש"ו והנצרות (כמו שיש מסורות בראשונים).

זה קורה בכל בתוך כל זוגיות בעולם יש מאבק בין הכח הגברי לכח הנשי.

בעולם שלנו המודרני רואים את זה עם מאבק הפמיניזם מול השמרניים יותר.

זה לא חייב להוליד אסונות, אלא יכול להוביל להרמוניה ואחידות נפלאה.

אבל קודם כל צריך להכיר במאבק שמתחולל. זה לא חייב להיות קרב אגרוף והאשמות אישיות, אבל כן עימות חזיתי בין הערכים והצלחה ליישבם בצורה שמתאימה לכל זוג.

להגיד שהמאבק הזה, הוא דבר ששייך לגן, זה להתעלם מרצינות וכבדות הנושא, והצורך להתייחס אליו בצורה הכי טובה שמביאה בסוף שלום ושלוה.

בא ותתחבר למציאות ולעובדות של אורח החיים שלנו כיום.  

מאבק בין פמיניזם ושמרנות אינו משהו, שכנראה, יותר מידי משפיע על הפרט, על זוגות מהסביבה שאתה חי בה, מהקהילה סביבך.

אצל הוריך ומשפחתך הקרובה אתה רואה תככים ומאבקים מהסוג שהבאת בדוגמאות של אדם וחוה, אחשורוש וושתי , פפוס בן יהודה ואישתו?

שהזוגות שמסביבי מצליחים ליישב בשלום את המאבקים האלו פחות או יותר.

אבל זה מאבק תמידי.

הייתי עד למקרים גם של התפוצצות.

יש מתח, ובמידה מסויימת הוא בריא. בסוף בשביל שמשיכה תעבוד (ואנחנו רוצים שהיא תעבוד) צריכה להיות קוטביות וקוטביות בריאה, כלומר סוג של מתח. זה בסדר גמור. ככה זה צריך לעבוד.

מולידה כר למתח בריא של יצירה. יצירה נובעת מתוך ערכים, מידות והרגשות שמתנגשים, ואז זה מוליד הרמוניה הרבה יותר משוכללת שמצליחה לכלול את הכל לפסיפס מרהיב.

כל הזמן יש את התנודתית של התנגשות, מתח ולפעמים ריחוק, גיבוש עמדות ויצירה מחדש, שמולידה עד שהתהליך חוזר עד אין סוף.

(לכן דרך הלימוד של היהדות זה קושיא וסתירה שמולידות תירוץ.)

[זה בלי להתייחס לבסיס המשותף הרחב שצריך שיהיה לזוג, שזה לא הענין של השרשור]

אני כן משתמש במילה 'תככים' ואסביר את כוונתי. אני לא התכוונתי לפירושים על משלי כט, יג מלשון מרמה.

אלא לחיבור של כמה פירושים: רש"י שזה מזימות חיוביות, רלב"ג שזה מבוכה, ר' משה קמחי שבר.

זאת אומרת שכל אחד יוזם בצורה חיובית מהצד של הנפש שלו את הדרך שהוא חושב שצודק, ויש התנגשות שגורמת למבוכה ושבר, שאז יש תיקון.

אלא עם גבר אחד ספציפי.

הנה דוגמה מתחום אחר כדי להמחיש את הנקודה:

נניח שאני יוצאת עם קיבוצניק (חילוני). הוא כנראה שמאלני בהשקפת עולמו, וכמובן יש לזה הרבה סיבות.

אבל

ייתכן שהקיבוצניק הזה ספציפית הוא דווקא ימני בהשקפת עולמו, בניגוד לרוב הקיבוצניקים.

במילים אחרות,

ברור שישנם הבדלים בין גברים לנשים, לא רק פיזיולוגיים. אבל כשאנחנו מדברים על תכונות נשיות\גבריות, אנחנו מדברים על אישה\גבר ממוצעים.

וכשאנחנו נפגשים עם מישהו, אני לא יוצאת עם ממוצע, אלא עם אדם ספציפי - ולכן אסור להסתכל עליו בתור חלק מזהות קולקטיבית של "גברים", אלא לזהות את התכונות שיש בו, במינונים הייחודיים לו.

לדוגמה, נשים נחשבות יותר דברניות. אני יכולה להעלות בראשי לא מעט נשים שאני מכירה שהם די שתקניות, ולעונת זה גברים שלא מפסיקים לדבר.

לכן אני חושבת שאנחנו צריכים כמה שיותר להנמיך את הסטיגמות שיש לנו מראש, ולנסות להכיר את האדם שמולנו.

ברור שצריך להתייחס לכל יחיד ויחיד, אבל יש תבניות כלליות שמשפיעות.

אלה עם אחת יחידה ומיוחדת.

כמובן שיש תכונות ותבניות כלליות, אבל חייבים להפריד בין זהות קולקטיבית לזהות אישית בקשר הזוגי.

ואחת.

ברור שיש גם להתמקד ביחיד ובייחודו.

אז תתייג

אני פשוט חושבת שאדם שעבד על המידות שלו לא יפגע בבן זוג שלו בגלל הכללות או דברים שעבר

אלא עשה עם עצמו עבודה

אין עניין להיכנס למאבקים מיותרים

להיות מציאות באמת של בן-אדם שעבד על עצמו המון, והוא/היא תתחתן עם אדם דומה ויהיו כמעט ולא תככים, והם באמת יסתכלו על התככים כאלו כגן ילדים.

אני לא יודע לאיזה מדרגה הגיע כל יחיד ויחיד, ולכן נזהרתי להזכיר אותך אישית.

אני כן חושב שבעולם הכללי והמציאות הרגילה, ולדעתי הבריאה, יש את התככים האלו כפי שפירטתי.

אבל אני לא נכנס לעבודת המידות וטיב הקשר של כל פרט, לכן לא תייגתי אותך.

שאומרת שבנות וזה שבנות מסתכלות המון על הבעות פנים ומייחסות אליהן הרבה חשיבות. ומזה נובעות כל־מיני אמירות כמו "היא נעצה בי כזה מבט" "היא הסתכלה עליי ככה" "הוא עשה לי פרצוף". זאת לעומת בנים שבקושי מסתכלים על הדברים האלה וגם לא נוטים לנתח יותר מדי אלא דברים קונקרטיים יותר כמו מילים או מעשים.

לא יודע אם התיאוריה הזאת נכונה או לא אבל האמת זה לא כזה חשוב כי מה שאני חותר אליו הוא: יש דברים שאנחנו רואים אותם כי אנחנו בוחרים לראות אותם. ולולא היינו בוחרים לראות אותם, כלומר, לא היו לנו הדפוסים במוח שעושים הפרדת "רקע־עצם" (figure-ground) לאותו עניין, לא היינו שמים לב אליו בכלל. בערך כמו שחובב פטריות יכול לזהות המון סוגים של פטריות בכל חורשה אבל האדם הממוצע יכול לטייל יום שלם ביער בלי לשים לב לפטרייה אחת אלא אם כן היא ממש בולטת. או מבקרי ספרות שחורשים יצירה ספרותית שתי וערב בעזרת סימבוליקה פרוידיאנית שרחוקה מאופן המחשבה גם של האדם הממוצע וגם של המחבר. מן־הסתם ככל שתשתדל לסווג תופעות לפי מערכת מסוימת הם ילכו ו"יסתווגו" יותר בקלות ולעיתים יותר קרובות.

תראה כמו שאמרתי לך בעניין אחר אני לא רואה את מאבק הארכיטיפים הקוסמי בחיי יום היום שלי יותר מדי – יכול להיות שאני רואה ופשוט בוחר להתעלם כי זה לא מעניין אותי. בכל־מקרה כל הבנות שהכרתי היו אישיויות מאוד ייחודיות שקשה להכניס בתוך תבנית של "קלישאה נשית" או משהו בסגנון.

האם יש הבדלים בין גברים לנשים? האם יש להם השפעה על אינטרקציות בין המינים? האם לתורה יש מה ללמד בנושא? כן, אבל אני בעד פרשנות מצומצמת / מסוייגת יותר אחרת ככל שהארכיטיפ מפותח ומשמעותי יותר הפרשנות של המציאות נעשית מקובעת ומוגבלת.

תראה לאיזה פזרנות כוחות הגיע הדור הזה כי לא ברור מה הם תכונות גבריות ונשיות, ובכלל יש בלבול מי הוא גבר ומי אשה.

בהתבוננות שלי גברים שהיו יותר מחוברים לגבריות שלהם, ונשים לנשיות שלהם, הם אנשים יותר כנים מוצלחים.

אני לא טוען שיש הבדל דיכוטומי, אבל כן חשוב לדעת הגדרות וגבולות וזה דווקא עוזר לאדם להתעמק ולהתפתח.

אני חושב שחשיבה בדפוסים ריגידיים שלא יודעים להתאים את עצמם לסביבה ולמצב היא שיטה מוצלחת

כמו שאמרתי בהחלט אפשר ללמוד המון מדברי חז"ל בנושא אבל צריך לקחת אותם בתור עקרונות גמישים־רכים שבאים להוסיף ולא להכניס את כל המציאות לתוך שבלונה מסוימת

אכן אפשר גם לחלוק עליי בנושא יש גם הרבה גישות "שבלונתיות" גם בלימוד וגם במדרש פשוט זאת לא צורת חשיבה שמתאימה או תורמת לי

של המח ודפוסי התנהגות מסורתיים שהיו מקובלים מדור דור שיש להם סיבות טובות.

(אני לא אומר שזה על כל התנהגות מסורתית, אבל הרבה מהם יש להם כמה וכמה נימוקים ומתבססים על הטבע של האדם)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.