שווה להבין איך עובד המנגנון אצלך בפנים. לא כל אנרגיה שזורמת בגוף חייבת להביא לשפיכה או לתסכול ולא כל פעם שהיא לא רוצה זה צריך להיות סיבה לדיכאון.

לך חפש בגוגל קצת עבודה עם אנרגיה גברית. מיקוד פנימי, מדיטציות, ועוד.

תתפלא לגלות כמה עמוקה מחילת הארנב שאתה חווה חזק את הקצה שלה. רק את הפיקסל העליון.

ולכותבים המגיבים: יכול להיות שהוא טרול. לא אכפת לי. חוץ ממנו קוראים עוד 100 גברים שנמצאים במנגנון קצת דומה ויכולים להפיק תועלת ממה שהעולם היום יודע להציע.

היי אני לא טרול

אני אדם אמיתי.

אני אעשה בדיקה בגוגל

אולי יש לך טיפול ספציפי שתוכל להמליץ לי עליו?

אני פחות בקטע של מדיטציה יותר מתאים לי ייעוץ והכוונה.

העניין זה פשוט לשחק עם האנרגיה שיש לך בפנים. היום אתה פשוט מנסה להעמיס אותה על מישהו אחר (זה ממש מורגש בטקסט שלך, אפשר גם ממש להרגיש את התגובה האפשרית שלה בפנים והיא לא לטובתך) וזה לא כל כך עובד לך.

משהו של עבודה אחד על אחד (גם התבודדות, אגב) יגרום לך להבין יותר את המנגנון שלך ושלה בפנים ותראה איך דברים משתנים. לא רק באיך אני מרצה אותה יותר כדי שתסכים אלא באיך המנגנון שלי עובד שמביא אותי בכוונה למקום שלא טוב לי בו מכל מיני סיבות שלו.

קודם כל, אתה *מאוד* אופטימי אם אתה חושב שדתיים מלידה לא חשופים לאוננות.

לנושא עצמו:

אשתך ילדה פעמיים בשנתיים. ברור שהיא תהיה עייפה! היא בן אדם, לא יצור עשוי מקריפטונייט. היא מותשת, מתעוררת בלילות, אולי גם לוקחת הורמונים, היא דואגת כל היום לשני תינוקות... אלה דברים מאוד מעייפים ומתישים, והנפגע הראשון יהיה החשק המיני.

מעולה שאתה דואג לה ומשקיע בה, אבל אתה חייב להבין שהרצון שלה תלוי בעוד אלף ואחד משתנים מלבד "כמה אני נהנית במהלך היחסים". אל תאשים את עצמך בזה שהיא לא מעוניינת.

מה שכן, לפעמים כדי להעלות את החשק דווקא דברים של חול יכולים לעזור אפילו יותר מההנאה ביחסים עצמם. תפעיל מכונת כביסה, מדיח, תשטוף את הריצפה, תקבל את הכביסה, תבשל לה ולילדים ארוחת ערב טובה... ככל שאתה תעשה יותר דברים בבית, היא תהיה גם פחות עייפה וגם יותר מבסוטה ממך.

לא יודע לגבי היתר הלכתי לאוננות, אבל *בוודאי* שאין היתר הלכתי לקיים יחסים עם אשתך כשהיא לא רוצה בכך אלא רק מסכימה כי כבר אין לה כוח להתנגד לתחנונים שלך.

יש שיגידו שאם אדם חייב לעבור על אחד מהאיסורים האלה - עדיף שזה יהיה הראשון.

בקיצור,

סבלנות. השנים הראשונות קשות, יש לכם שני תינוקות בבית, אתם עדיין זוג צעיר וטרי, אם לא קיימת בעיה שורשית ועמוקה - הקשיים האלה צפויים לחלוף.

למה אתה חושב שעם השנים הדברים ישתנו?

לאיזה כיוון הם ישתנו?

בכל מקרה אני שותף מלא לעשייה בבית וגם לפעמים עושה יותר ממנה. (לוקח את הילדים בבוקר, כביסות קיפול, קניות מדבר את המיטה וכל מה שנדרש).

ואז בסוף יום אני מצפה שגם אישתי תתן לי בחזרה עלי העייפות בנושא זה לא משפיע.

שאתה שותף בבית כדי לקבל גמול מסוים

ולא כי פשוט אתה חלק מהמערכת המשפחתית כבעל ואבא ושותף אמיתי.

קודם כל יישר כח על הדרך המשמעותית שעברת.

1. רק לנרמל - גם בחורים דתיים הרבה פעמים מתרגלים לאוננות, חבל שכך אבל זאת המציאות.

2. רק לנרמל 2- פערים בתשוקה, יש להרבה מאוד זוגות, לפעמים האשה רוצה יותר מהגבר העייף (היו כאן שרשורים כאלו) ולפעמים (כנראה שיותר מהאפשרות הראשונה) הגבר רוצה יותר. זה קורה גם אצל בינישים תמימים ביותר, שעד החתונה כל הנושא היה מודחק אצלהם לגמרי.

3. לנרמל 3 - איני יודע לכמה הרבה אתה מצפה, אבל כנראה (שמעתי מכמה אנשי מקצוע) שפעמיים בשבוע זה לא נחשב הרבה.

ובכל זאת:

4. עייפות היא 'הורגת החשק' מספר אחד. אם אשתך קמה לילדים בלילה, מטפלת בהם ביום, מסדרת, מכבסת, מכינה אוכל וכו' כל זה כשהיא עם שני קטנטנים - זה וואו, פלא אם בכלל יהיה לה חשק למשהו. אם היא גם עובדת מחוץ לבית בכלל וואו.

קודם כל צריך לראות איך היא מצליחה לנוח יותר, לישון ברצף, להתאוורר וכו'.

אתה שותף במטלות הבית?

5. אם היא בהריון/מניקה/מקבלת כדורים הורמונליים - גם זה עלול לפגוע בחשק. צריך לקחת זאת בחשבון.

6. הפער עצמו יוצר לופ - אתה רוצה יותר, אשתך מסוגלת פחות. נוצר בינכם מתח סביב זה, אשתך מרגישה לא נעים, מה שמוריד לה עוד יותר את היכולת להרפות (בניגוד אלינו, אישה צריכה להצליח להרפות בשביל לחוש נעימות) וככה היא עוד פחות מסוגלת - אתה עוד יותר מתוסכל וכו'.

מציע להתייעץ עם איש מקצוע, אולי יהונתן שומר, יש איך לעבוד על הדברים מכל הכיוונים, קודם כל במקום הרגשי שלך.

בהצלחה רבה

הנושא של העייפות הוא נכון אבל אני באמת עושה כל שביכולתי על מנת לעזור בניהול הבית לרבות כל מה שנדרש בבית.

גם אחריי העייפות הרגע הזה של הלהיות ביחד כל כך עושה לי טוב ונותן לי סיפוק לכל ההשקעה שלי.

אולי לא על החשק עצמו, אבל סביר שכן על ההתנהלות

עייפות יכולה להחריף את הפערים שקיימים ממילא בין גבר לאישה

זה חשוב ממש.

עדיין סביר, שאשה שילדה שני ילדים בשנתיים האחרונות ויש לה שלל משימות בבית ובחוץ - עייפה מאוד מאוד.

מציע שני כיוונים משמעותיים -

אחד, שאשתך תבדוק את מצבה הבריאותי - ברזל, בי12, בלוטת התריס וכו'. כמו כן, אם היא נוטלת הורמונים (אמצעי מניעה, או מכל סיבה אחרת) - לבדוק אפשרות להחליף למשהו לא הורמונלי.

התערבות הורמונלית גם גורמת עייפות וגם באופן כללי מורידה חשק.

שנית - ללכת לטיפול שיעזור לך לכוון נכון את כחותיך בבית ובכלל. חשוב שזה יהיה אצל איש מקצוע שגם מבין את העולם שלך וגם מבין בזוגיות ומיניות.

בהצלחה רבה

כאילו כתבת את הסיפור שלנו כמעט אחד לאחד (רק שאני לא בעל תשובה).

כמה עצות מנסיוני האישי (חלק כבר כתבו לך אבל רוצה להדגיש שוב), אולי יעזור לך אולי לא:

1. הגיוני מאוד שלאשתך לא יהיה הרבה חשק אם מתוך 3 שנים של נישואים היא הייתה 1.6 מהן בהריון ועוד לפחות חצי שנה החלמה אחרי כל היריון ואולי היא עדיין מניקה. ובטוח שטיפול אינטנסיבי ב2 קטנים לא מוסיף.

לפעמים מבחוץ נראה שהאישה חזרה לעצמה כבר אחרי חצי שנה אבל תכלס האיזון ההורמונלי יכול לקחת עוד הרבה זמן (בוודאי אם אתם משתמשים או השתמשתם באמצעי מניעה הורמונלי).

בקיצור אפשר לבדוק את הכיוון ההורמונלי אבל גם לדעת שלפעמים פשוט לוקח הרבה זמן עד שהגוף חוזר לעצמו.

2. בנוגע אליך ולהתמודדות עם אוננות המלצה אישית - תעבוד על עצמך על לעשות נתק בין התחומים.

אתה עשית משוואה בראש שלך (גם לי זה היה ככה אל תדאג) שאתה חייב סיפוק מיני כדי לחיות טוב, ואם לא מאשתך אז מאוננות. 

זה באמת כיף ותורם לבריאות הפיזית, עד הנישואים קיבלת את הסיפוק הזה ממקום זול ורדוד של אוננות (כנראה מלווה בפורנוגרפיה אבל לא יודע כי לא כתבת במפורש) וזה סיפוק פיזי בעלמא.

יחסי אישות עם אשתך הם לא בראש ובראשונה כדי לספק אותך מינית, אלא בראש ובראשונה הם כדי להביע את הקרבה, האהבה והאינטימיות ביניכם. הסיפוק שלך והבריאות הנפשית שזה תורם לך צריך לרדת למקום משני בכוונות שלך. למה?

כי גם אם אתה אוהב אותה וגורם לה להנות תוך כדי הקרבה ביניכם, בסוף אתה בא אליה כצרכן, וזה מורגש לה, אם לא במישור המודע אז בתת מודע.

אשתך לא רוצה להרגיש שהיא רק באה לספק את צרכיך, שאתה מבקש ממנה כל ערב לעשות לך טובה ושהיא תעשה את זה בשיא ההתלהבות והתשוקה.

אשתך כנראה תהיה הרבה יותר בעניין אם אתה תבוא אליה עם הצעה לקרבה שלא תלויה בהנאתך האישית, אלא באמת כדי לשמח אותה ושיהיה לה ולכם טוב.

השינוי השורשי שכדאי שתעשה בראש הוא שתאמר לעצמך:

'שמחת החיים שלי לא תלויה בעונג מיני ופליטת זרע'.

מתוך כך תגיע ליחסי אישות לא מתוך מקום של צרכן, של 'תתני לי ועל הדרך גם אני אעשה לך נעים',

אלא 'אני אשמח שנהיה קרובים ונביע את האהבה שלנו גם פיזית, אבל את בכלל לא חייבת'.

לפחות לי אישית דווקא מתוך המקום המשחרר והמרחב שנתתי לאשתי, וההשתדלות לא להיות צרכן אלא לרצות לתת לה, התשוקה בינינו יכולה לפעמים להגיע למקומות מדהימים (שחשבתי שנעלמו אחרי החודשים הראשונים של הנישואים).  

יצא לי קצת מבולגן. מקווה שהובנתי ולא התנסחתי בצורה בוטה מדי או פוגעת. 

בהצלחה אחי!

ואל תשכח להתפלל על זה.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר