1. איך מתווכים מוות לילדים? בת ה3.5 התחילה לשאול הרבה שאלות על מוות.
מה הכוונה שמישהו מת? לאן הוא הולך?
מה עושים איתו בבית חולים?
אם אדרוך על הדבורה היא תמות, נכון? אז מה יקרה לה? יקחו אותה? מי? לאן?
× אמרה שמי שמת בשמים. אז אם אני אטוס במטוס אני אמות? ובמסוק?
הציפורים יכולות לדבר עם מי שמת?
ב"ה אנחנו לא מכירים מקרוב אף אחד שנהרג. אני מניחה שהשאלות באו בעקבות משהו שהיא שמעה, אולי בגן. ניסיתי לענות לה אבל משהו עדיין לא יושב לה טוב וכל כמה ימים היא מנסה שוב מכיוון אחר. איך אפשר להסביר מושג מופשט כזה לילדה קטנה (וחכמה מאוד).
חשוב לי לציין שלפני היתה תקופה אם שאלות בדיוק באותו סגנון על הגעת תינוקות לעולם. כשסיפרנו לה על ההריון שלי ונתתי לה להרגיש את התנועות זה סידר לה הרבה מהשאלות. אבל אין לי דרך (ורצון) לתת לה לחוות מוות.
2. התארגנות בבוקר. אני מתחילה להשתגע מזה. אני לא עובדת אז אין לי לחץ לצאת בשעה מסויימת, אבל אני כן רוצה שהילדים יגיעו בזמן למפגש.
יש ימים שתוך 20 דקות כולם מאורגנים ואנחנו יוצאים. אבל בדרך כלל זה לוקח נצח.
בת ה3.5 לא יכולה להתארגן לפני שאכלה משהו (מכירים את אלה שלא מתפקדים לפני הקפה של הבוקר? אז מסתבר שזה מתחיל בגיל שנה 😅) אבל לאכול לוקח לה שעה (לא מטפורית. באמת שעה). אז הרבה פעמים אני נותנת לה לאכול ועוצרת אותה בשעה 7:15. מה שנשאר לה היא יכולה לקחת לדרך.
אבל אז היא מפטפטת את דרכה דרך בחירת הבגדים ותוך כדי בודקת מה עם הבובה. רגע רציתי לסדר את המשחק הזה. ורק רציתי ככה. אם אני מנסה לרכז אותה בהתלבשות היא בוכה שהיא רק רצתה לעשות משהו קטן ובסופו של דבר זה לוקח יותר זמן מלא להגיד כלום. אם אני מציעה עזרה זה משבר עולמי.
בינתיים הקטן שכבר היה מוכן וגם כבר אכל, משחק וחולץ נעליים כי זה יותר נח. לפעמים פתאום הוא מתרוצץ בלי חולצה כי בעצם לא מתחשק לו אותה. או שהוא מחליט לשטוף ידיים ונרטב כולו. אז כשהגדולה סוף סוף מוכנה צריך שוב לארגן את הקטן ובזמן הזה הגדולה "רק" התחילה לערוך שולחן לבובה ואי אפשר לצאת עד שהיא תגמור.
בסוף אני מודיעה שעכשיו יוצאים ואז ילד אחד או שניים בוכים כי הם לא הספיקו משהו ורק רגע. במקום לצאת בנחת יוצאים בלחץ למרות שיש שפע של זמן.
אני יודעת שזה תואם גיל, אבל אשמח לעצות התייעלות
