ה' שפתיי תפתח
דבר ראשון, מזל טוב על ההריון!!❤️
שנית חיבוק גדול על ההתמודדות הזאת!!!
דיכאון הוא אתגר מאד מאד מאד לא פשוט.
שולחת לך המון תמיכה וכוחות!!!
----------
חוסר החשק שאת מתארת מאד הגיוני וגם מאד אופייני למצב של דיכאון.
חלק מזה זה בגלל שחשק קשור ליצר החיים
בעוד שבמהות, הדיכאון מדכא, חונק ופוגע בחיות הטבעית שלנו (בכלל, ובתחום הזה בפרט)
וחלק מזה זה בגלל מה שהיטבת לתאר:
העניין של חוסר הביטחון בעצמך כרגע.
גם באיך שהגוף נראה, עם כל השינויים שההריון מביא איתו.
וגם בגלל מצבך הכללי והעובדה שבעלך רואה אותך במקום ״הכי נמוך״ שהוא ראה אותך אי פעם -
בלי כוחות, עם חוסר שמחה, מתקשה, מתמודדת, לא מצליחה לעבוד,
לא עם אותה הנוכחות הדומיננטית שהוא אהב אצלך וכו'...
ובמצב כזה, קשה מאד להאמין שאפשר עדיין יכולות להיות מושא האהבה והתשוקה של בן הזוג.
הרי למה שיאהבו או שיימשכו למשהי שבמקום נמוך כל-כך?
המחשבות עלולות להיות אפילו נוקבות עוד יותר:
אולי אם בעלי היה יודע, הוא לא היה מתחתן איתי?
כי באמת - איך אפשר לאהוב משהי במצב שלי?
איך אפשר להיות מאוהב במשהי שנראית כמוני כרגע, פיזית או נפשית?
וכשחסרה הוודאות הזאת שאוהבים אותנו באמת-באמת-באמת,
קשה עד מאד להיכנס למצב אינטימי.
וזה בגלל שהמרחב האינטימי הוא מרחב שמאד זקוק לתחושת ביטחון.
זהו מקום מאד חשוף ומאד פגיע,
ולכן, אם המוח שלנו לא מרגיש מספיק בטוח בו,
הוא יעדיף לשים מיליון הגנות כדי לא להסתכן.
וההגנות האלה לא מאפשרות לקסם לקרות...
הן לא מאפשרות למשיכה ולהנאה להתעורר
ובמקום זה, מרגישים את כל מה שתיארת -
שהסיטואציה לא נעימה, שהמגע מציק וכו'.
--------------
אם את מסכימה איתי עד כאן,
אז השאלה המתבקשת היא - מה כן יתן לנו את הביטחון הנחוץ הזה?
מה יגרום לנו להשתכנע שבן הזוג באמת ובתמים אוהב אותנו רוצה בקרבתנו ובוחר בנו, גם עכשיו?
מה יגרום לנו להשתכנע שאנחנו הרבה יותר בסדר ואפילו טובות ממה שאנחנו חושבות לפעמים,
ושלאור כל זה שאחנו טובות, אכן באמת יש היגיון בכך שיאהבו אותנו וירצו לחיות איתנו?
א. יכול להיות שמילים יעזרו.
או אולי מעשים מסוימים, כמו ללכת לישון ביחד באמת.
הייתי מנסה למפות באיזה מצבים אני כן מרגישה יותר בטוחה בקשר בינינו,
ומספרת לבעלי שהדברים האלה מחזקים אצלי את הביטחון שלי בקשר בינינו
ומבקשת ממנו להשקיע במקומות האלה.
(לדוגמה - משפטים מסוימים, הליכה לישון ביחד, שיחות על בניית אסטרטגיות ליציאה מהדיכאון וכו')
בעלך מאד רוצה לשמח אותך, כמו שהוא אומר לך (גם אם בדרך השלילה), כשהוא מספר שהוא נכשל בתפקידו לשמח אותך.
יתכן שבזכות הכוונה ממך, הוא יצליח לקלוע נכון יותר וככה לעזור יותר.
ב. יכול להיות שמיקוד בכל מה שאת כבר מהממת ובכל מה שהקשר בינינו חזק ויפה יעזרו.
בדיכאון (ולא רק, גם סתם ככה בחיים הרבה פעמים), אנחנו נוטות לראות את החסר ואת הלא עובד
בעוד שאנחנו *תמיד* מלאות טוב, תכונות יפות ושלל חוזקות.
יש כאן עבודה לעשות (עבודה לא במובן הקשה והסזיפי, אלא יותר בקטע של תרגול תשומת לב)
כדי להתחבר כל פעם מחדש לכל הטוב הזה ולהפנים שאנחנו הרבה יותר טובות וראויות ממה שנדמה לנו לפעמים.
(כתבתי על זה בעבר לא פעם: אני אישית ממש ממליצה על כתיבה יומית של לפחות שלושה דברים חיוביים עלינו.
אם את קוראת בבלוג, מן הסתם נתקלת בפוסט המפורט שכתבתי על זה 
).
התזכורת התמידית הזאת היא חשובה קודם כל בשבילך.
שתרגישי כמה שיותר כמה את טובה, וכמה דברים טובים את כבר עושה.
אבל זה גם יכול להועיל בכך שיהיה לך יותר קל להאמין שבעלך באמת יכול לאהוב אותך ולהיות שמח בך ובנישואים שלכם.
גם אם הגוף שלך כרגע לא כמו שאת אוהבת,
וגם אם זה נכון שאת כרגע לא במיטבך, נפשית.
הנה כמה דברים שאני ראיתי עלייך ועליכם רק מכתיבת ההודעות שלך
(ואני מאמינה שאני לא היחידה שרואה אותם, אלא גם בעלך היקר ועוד המון אנשים סביבך):
* את הכרת הטוב ואת העין הטובה שלך.
זה בא לידי ביטוי באיך את כותבת לנו שקראת כמה פעמים את התגובות שקיבלת ואיך את מודה לכל הכותבות.
או את כל מה שאת מלציחה לראות שבעלך עושה למענך ולמען הבית וכמה הוא אדם טוב.
* המודעות העצמית המאד גבוהה שלך.
אני רואה את זה במה שכתבת על האפשרות של טיפול בשיחות, כשאת מזהה שזה לא הדבר שהכי מקדם אותך.
או בניתוח שעשית, על מרכיביו השונים, של למה בתקופה הזאת את לא מצליחה להתחבר לקטע של האישות.
* את המאמצים שלך, את הפייט שאת נותנת!
לדוגמה העובדה שאת לוקחת את עצמך לטיפול גופנפש.
לקחת את עצמך לטיפול, כשאת עם דיכאון, זה דבר שממש לא מובן מאליו, ואת עושה את זה!
או לדוגמה העובדה שקנית ויטמינים!
או שאת מתלבשת, מתקלחת ומתאפרת גם בפעמים שהדברים האלה הם הר ממש.
והכי הכי תפס אותי - זה שאת מתעקשת להוציא את הילדים בבקרים!
* את הזוגיות המרגשת והיפה כל-כך שלכם!
את הדאגה ההדדית שיש ביניכם, אחד כלפי השנייה ואחת כלפי השני.
דאגה בלב (איך הוא פשוט רוצה שיהיה לך טוב, הוא רוצה לשמח אותך, הוא אפילו רואה את זה כ'תפקידו'. ואת גם, כמו שכתבת ''אני רוצה שיהיה לו טוב'').
ודאגה במעשים (כל מה שהוא לקח על עצמו בתקופה האחרונה. ואת, עם פתיחת השרשור שפתחת, שהכותרת שלו ממש מבטאה את מה שאת מחפשת, לעזור לבעלך).
ואת התקשורת ביניכם, איך אתם מדברים ביחד על הדברים, ובונים ביחד אסטרטגיות כדי שתוכלי להרגיש טוב יותר.
וגם ברמה האינטימית, כל מה שתיארת על עצמיכם (גם אם עכשיו זה לא בא לידי ביטוי בגלל הדיכאון) - כל הרצון ההדדי לקרבה, וכל הקרבה האוהבת בפועל בכל המישורים האפשריים.
* את העובדה שקבעת כמה פעמים עם רופאת המשפחה.
לכמה כוח נדרש כדי לעשות את הפעולה הזאת, של לקבוע את התורים האלה?
לכמה כנות מול עצמך - וגם לכמה כוח בנפש כדי להתגבר על הכבדות שאופפת אותנו כשאנחנו בדיכאון?
(אז לא הלכת בסוף. בינתיים. אבל זה לא מבטל את מה שכן פעלת בכיוון הנכון!!!
ובע''ה בפעם הבאה תצליחי גם לקבוע וגם להגיע🙏🏻)
[ואם כבר, פותחת סוגריים לגבי זה שלא הלכת.
האם יתכן שיש לזה סיבה נסתרת שדווקא לא קשורה לדיכאון?
אני שואלת כי אני ראיתי המון פעמים על עצמי שהמוח שלנו הרבה יותר חכם ממה שנדמה לנו.
ולפעמים, הוא לא נותן לנו לעשות דבר מסוים - בצדק.
כי הוא מרגיש שזה לא יהיה נכון.
גם אם אין לו עדיין את הכלים להעביר לנו את הסיבה בצורה ברורה.
לדוגמה זה יכול להיות בגלל שלא סומכים מספיק על הרופאה הזאת, מבחינה מקצועית.
או כי לא מרגישים מספיק בנוח איתה, נגיד כי היא לא מאד נחמדה.
או כי אנחנו מרגישים בצורה מאד חזקה שהפעם, מה שיעזור זה לא תרופות אלא משהו אחר.
לפעמים כמובן, זה אך ורק הדכיאון שלא נותן לנו לעשות את הדבר *הנכון*, למרות שהרופאה מושלמת ושאנחנו יודעות שאנחנו חייבות תרופות.
אבל לפעמים, המניעים הרבה יותר מוצדקים ממה שנראה לנו במבט ראשון. שווה התבוננות...]
* ואני בטוחה שיש עוד ועוד ועוד ועוד...
ג. זמן, זמן, זמן...
זמן יכול לתרום תרומה מדהימה לתחושת הביטחון שלנו בקשר שלנו,
ומתוך כך לאפשר לאינטימיות לחזור ולפרוח.
בתוכנו, דיכאון יכול להיתפס כמבחן לנישואין שלנו.
קורה כאן חתיכת משבר והוא מעלה איתו כל מיני ספקות, חששות ופחדים.
אחד הכי גדולים שבהם זה - האם אנחנו נצא מזה שלמים? האם הקשר שלנו ייצא מזה חי ושלם?
כמו שכתבת: ''ומבינה שגם כשאצא מהבועה שלי בעזרת השם! איבדנו דברים בדרך..''
וכאן אני רוצה להגיד לך ש:
זה נכון, דיכאון עלול לפגוע מאד בזוגיות, כמו שאת רואה וחשה עכשיו.
אבל כשעוברים אותו, כשמצליחים להתגבר עליו,
(וקל וחומר! אם הייתה כאן עבודה משותפת כדי להגיע להחלמה) -
דיכאון יכול גם להפוך למקפצה רצינית לזוגיות!
לעבור דיכאון, להתמודד מולו ביחד כזוג, להילחם כתף על כתף כדי לחזור לבריאות,
זה דבר שבונה המוווווווון את הקשר!!!
זוג שעובר משהו כזה
ושלא מרים ידיים, אלא ממשיך קדימה,
קם למרות הנפילות, מנסה שוב ושוב ומדייק שוב ושוב -
מגלה ביום מן הימים שבמשך התקופה החשוכה הזאת
הקשר למעשה העמיק עשרות מונים
והאהבה, הנאמנות והשותפות גדלו בצורה מדהימה.
וזה לא הכל.
עוד לפני שמגיעים ל'סוף הטוב' של המסע הזה,
כל הזמן שנשארים ביחד,
כל חודש שעובר,
הוא הוכחה שהקשר קיים, שהוא חי.
ולאט-לאט,
המוח והלב אוספים את ה'קבלות' האלה משתכנעים:
'אנחנו באמת ביחד בדבר הזה!'
ומתוך הגילוי וההבנה האלה,
שהקשר ממשיך, שיש כאן שותפות אמיתית,
צומחים שוב ניצנים של אינטימיות,
והם בתורם תורמים לחיזוק הקשר ולחיזוק הבריאות,
ולאט לאט יכול להיווצר מעגל קסמים של חזרה לחשק.
ד. בתורה, קשר אינטימי נקרא גם 'ידיעה'.
(לדוגמה: 'וידע אדם עוד את אשתו')
אינטימיות והיכרות עמוקה אחד את השנייה ואחת את השני
הם דברים קשורים עד מאד.
ככל שההיכרות ההדדית עמוקה יותר,
כך עשוי גם להעמיק הקשר הפיזי.
ולהיפך - הקשר הפיזי גם מביא להעמקה של כמה אנחנו מכירים אחד את השני.
לכאורה אפשר לחשוב שכשבן הזוג נחשף לצדדים פחות פוטוגניים אצל אשתו,
זה דבר שעלול להרחיק ביניהם.
וזה גם יכול להיות נכון עובדתית בשלב ראשוני.
אבל כשמתגברים על השלב הראשוני הזה.
וממשיכים לצעוד יחד,
מגלים שהחשיפה הזאת דווקא מצמיחה עוד אינטימיות.
כי יש כאן הכירות עוד יותר עמוקה, של כל הצדדים שלנו, גם האלה שיותר פגיעים ומצטלמים פחות טוב.
זאת הכירות הרבה יותר אמיתית, ולכן גם הרבה יותר חזקה.
(כמו שאינטימיות בגוף הולכת עם גילוי של חלקים מכוסים של הגוף
אינטימיות בנפש הולכת עם גילוי של חלקים של הנפש ושל הרגש שאנחנו בדרך כלל לא נותנים לעולם לראות.
והגילוי הזה, של מה שעובר עלינו כרגע, גם אם זה לא הכי 'יפה', יש בכוחו לקרב מאד מאד, פיזית ונפשית).
זה נכון לזמן הווה, כשההתמודדות מול הדיכאון קיימת.
אבל לא רק:
בעתיד, כשכבר תהיי בריאה בע''ה,
הדרך הזאת שעברתם תמשיך לתרום לידיעה ההדדית ביניכם.
הוא ואת 'תדעו' כמה את והוא גיבורים,
כי אתם תדעו את כל מה שעברתם,
ומאיפה באתם
ועד לאיפה הגעתם.
והידיעה הזאת, אני מאמינה מאד, תמשיך לתרום גם בקשר הנפשי-הרגשי ביניכם, וגם בהיבט הפיזי.
זהו לעכשיו. מקווה מאד שהדברים יהיו לך טובים ומחזקים ויעזרו קצת או הרבה בע''ה 🙏🏻
שולחת לך שוב המון המון המון כוחות ואהבה צידה לדרך 💕💕💕
נב: ריגשת אותי ממש שכתבת שאת קוראת את הבלוג❤️
