אקדים ואומר שזכיתי להניק במצטבר 138 חודשים שהם 11.5 שנים מחיי
בילדים האחרונים נתקלתי בקשיים משמעותיים מאוד ואני מרגישה שהקב"ה גומל אותי מההנקה בכוח
לצערי לא הצלחתי להניק הפעם ואני שואבת בלעדית לתינוק בן 3 חודשים ולומדת לחיות עם זה פיזית ונפשית בשלום.
אז מה יש לי לומר לך
קודם כל: הנקה זה נס. נס. אין מילה אחרת שיכולה להגדיר טוב יותר את הפלא הזה. זה לא מובן מאליו בשום צורה כי יש ככ הרבה דברים שיכולים להשתבש בדרך שאם יש תינוק שכן יונק מאמא שלו, ויש התאמה בין היכולת שלו לינוק למבנה הפטמות שלה וגם יש חלב בכמות מתאימה זה בערך נס פך השמן לא פחות.
ורוב התינוקות מצליחים ועדיין בעיניי כל הצלחה כזו היא לא פחות מנס פשוט מושלם. כמו שכל ילד שנולד הוא נס וכל הריון זה נס ורק מי שחווה קשיים בדרך יכולה להגיד כמה להיכנס להריון בטבעיות וספונטניות זה פשוט לא מובן מאליו אפילו שהנס הזה קורה להמון אנשים אסור לחשוב שהוא מובן מאליו.
ולשאלתך
נסי למקד מה היה הקושי שחווית
ויכולה להיות יותר מתשובה אחת כמובן:
התלות של התינוק בך- הצורך לקחת אותו לכל מקום איתך
האינטנסיביות של ההנקה
החוויה של שאיבה והשילוב של הנקה ושאיבה
התחושה שאת אף פעם לא יודעת אם הבכי הוא רעב ואם התינוק אכל מספיק
לכל אחד מהסעיפים האלו, ויכולים להיות סעיפים שלא ציינת, יש כל מיני מענים שיכולים להקל עלייך אחרי שתעני לעצמך גם למה את רוצה בעצם הנקה מלאה?
אני רוצה להגיד לך כמה דברים כלליים ואחר כך אתייחס גם ספציפית לנקודות שהעלת:
1. כל טיפת חלב היא ברכה. מה שהנקת ברכה. כל יום שהנקת כל חודש שהנקת זה המון. זה לא הכל או כלום. זה מקסים ומדהים, וגם החוויות שיש לך עוד כה הן סיפור הצלחה. כשמסתכלים על זה ככה יש תמיד חוויה טובה מההנקה, ורצון להוסיף טוב ולהרבות את הטוב, וזה מונע חוויה של מבחן שבסופו יש או הצלחה או כישלון.
2. ההתחלה של ההנקה היא באמת מאוד אינטנסיבית ויש בה מרכיבי תלות מובנים. זה מאוד מובן שזה מקשה ומעמיס. לא סתם נשים פעם היו יכולות לעשות משכורת מלהיות מינקת. זו עבודה מעייפת ולא קלה. אבל חייבת לומר לך שדווקא התקופות שהנקת הן הן התקופות הכי אינטנסיביות של הנקה כי כבר אחרי 6 חודשים והוספת מוצקים יש כבר פחות תלות בלעדית רק בך. ולאט לאט אפשר להגדיל את הטווח והתדירות שאת יכולה לצאת ללא התינוק.
3. לא חייבים להניק מלא. אפשר לשלב תמל. אם שאיבה קשה לך אפשר ללמוד איך היא יכולה להיות לך נעימה ואפשר להחליט שאת פשוט לא שואבת. וככה כשאת יוצאת או מתעייפת מישהו אחר נותן בקבוק, וכשאת רוצה את מניקה. זה כמובן יכול להפחית את כמויות החלב שתייצרי אבל - אז מה?
4. איך יודעים כמה הוא אכל? בהנקה עוברים מידיעה לתחושה. זו שפה אחרת. כי אנחנו אנשים מאוד רציונאליים שפועלים כל הזמן מהאונה השמאלית ההגיונית והסיסטמטית. אבל האונה הימנית שלנו לא פחות מוכשרת. והיא מלמדת אותנו לסמוך על תחושות הבטן שלנו. יש לנו, במיוחד כנשים, אינטואיציה מאוד חזקה שכשאנחנו מחוברות לתבונה הפנימית שלנו היא יכולה לתת לנו הרבה יותר מידע מהשכל שלנו.
ובהקשר להנקה- אשה מניקה יכולה ל *הרגיש* כמה התינוק אכל. היא תחוש את השד מלא כשהוא אמור לאכול, והיא תרגיש שהשד התרוקן בסיום ההנקה. אם התינוק לא אכל טוב היא תרגיש עדיין מלאות והיא תדע לומר שהוא לא אכל מספיק. אין פה מיליליטר וקווי מדידה, יש תחושה.
בילד הראשון שלי הייתי מסתכלת בשעון כל פעם לפני הנקה כדי לחשב שעות ולהבין מה הוא רוצה. בילדים הבאים אחריו, כשהיו שואלים אותי מתי הוא אכל פעם אחרונה, או כמה פעמים ביום הוא יונק, או כל כמה זמן הייתי פשוט מסתכלת בתמיהה על עצם השאלה כי התשובה היתה: אין לי מושג.
הנקה לפי דרישה היא תשובת המפתח. ולומדים להכיר גם את השפה של כל תינוק ספציפי. כשלא יודעים מה התינוק רוצה ואולי הוא רעב אז מציעים לו. תינוק שלא רעב לא יינק, כי בשונה מבקבוק הנקה זה מאמץ. הוא אולי יתנחם בקרבה לאמא ויקח כמה שלוקים. וזו גם חלק מהברכה בהנקה- היא הפתרון האולטימטיבי לכל צער, מחלה או כאב 😅 גם של האמא אגב... נחמה הדדית.
כמובן שיש גם מדדים אובייקטיבים חשובים כמו חיתולים רטובים ומשקל.
5. לגבי להניק כשיש עוד ילדים בבית, בעיניי הנקה משתלבת באופן טבעי עם שאר הבית ולא אמורה להיות קשה יותר מהאכלה בבקבוק. מניקים לידם בסלון, אפשר להקריא תוך כדי סיפור ולתת את מלוא תשומת הלב. זה לא סותר. וכבר בגיל חודש משך הזמן של כל האכלה מתקצר משמעותית את בטח חווית את זה.
לגבי שאיבות זו תורה שלמה ויש לי לצערי הרבה ניסיון איתה. אשמח להיות לעזר לכל שאלה גם בפרטי.
ידיים מלאות בעיתו ובזמנו בשעה טובה ומוצלחת!!!
