יש לי יום הולדת מחר. 31.
לא חשבתי שאגיע לתאריך הזה רווקה.
אבל מה שיותר כואב, זה שבשנה האחרונה לא יצאתי לאף דייט.
לא. יצאתי. לאף. דייט.
כמה ימים אחרי יום ההולדת שלי בשנה שעברה, נגמר הקשר האחרון שהיה לי. זה היה מישהו שפנה אליי באתר.
התחלתי לצאת לפני בערך עשור, והכרתי אנשים בכל מיני דרכים. ובדרך כלל היו לי הצעות, וגם אם היו מידי פעם תקופות יובש - הם לא היו כאלה ארוכות (ונניח בצד רגע את תחילת הקורונה).
לא עשיתי שינוי משמעותי בחיים שלי בשנה האחרונה.
לא השתניתי יותר מידי מבחינה פנימית וחיצונית.
לא שינתי את העבודה שלי. אותו מקום, אותו תפקיד.
לא שיניתי את החברות שלי, את המשפחה שלי, את התחביבים שלי.
הדבר היחיד שהשתנה בצורה דרסטית - זה הגיל. מ-29 נהייתי 30, ומאז לא הצלחתי לקבל אפילו כן אחד.
טוב, זה לא בדיוק נכון.
קיבלתי פניות שקשה לי איתם - כמו גרוש +6 שמבוגר ממני ב-15 שנה. מה?!
בנוסף, כמה אנשים שיצאתי איתם בעבר וביקשו לנסות שוב. למרות שלא היה רלוונטי מבחינתי, זה נתן לי קצת נחמה, שיש עדיין מי שרוצה בי.
וזה לא שישבתי רגל על רגל וחיכיתי שהוא יגיע על הסוס הלבן. אני פעילה באתרים, במיזמים, במפגשים, רשומה אצל שדכנים, מתזכרת אותם כל הזמן - וכלום.
מרגישה שמיציתי את המעגלים שאני מכירה, ואני מנסה כל הזמן להרחיב ולנסות בעוד דרך. ובנתיים זה לא הולך לי.
וזה מתסכל אותי, כי עד לשנה הזאת לא היה משהו שאפילו התקרב לזה.
ב"ה אני עוברת טיפול, ואני מתמודדת עם המצב הלא פשוט הזה, שאני לא מאחלת לאף אדם.
התלבטתי הרבה אם לכתוב את ההודעה הזאת, זה רץ לי בראש כבר תקופה.
לא כי חסר לי איפה לפרוק, לא כי אני מחפשת איזושהי עיצה פרקטית -
אלא כי אני רוצה להאיר כאן נקודה מסוימת:
אני מדמיינת לי בראש שיש רתיעה משינוי הקידומת, במעבר בין 29 ל-30. גם לי הוא נשמע ממש גדול.
אבל אולי בכל זאת כדאי לפתוח קצת את הראש. אם עד עכשיו סיננת לפי גיל עד דיל מסוים, אולי תתן צ'אנס לשנה אחת יותר. או שתיים. או אולי יותר, אפשר להתפרע. אולי דווקא שם מתחבאת מישהי שיכולה להתאים לך?
תתעכב רגע על הכרטיס, תראה אם יש שם משהו מעניין. אולי תמצא שם מישהי שבכלל לא חשבת בכיוון שלה עד עכשיו. וזה בסך הכל שנה אחת יותר ממה שהיית עם זה סבבה עד עכשיו.
כאישה, ברור שיש השלכות לגיל.
אבל ב"ה עם הרפואה והטכנולוגיה של היום, לא מופרך בכלל להקים משפחה עם מספר ילדים גבוה מהממוצע של משפחות דתיות (4 ילדים), במיוחד אם מתחתנים בגילי - לא מופרך בכלל גם מספר ילדים גדול יותר. (ובאופן אישי ניצלתי את השנה האחרונה גם לעשות שימור).
ואני רק מקווה שאנשים לא נרתעים כל כך מגיל 31, ואני לא רוצה לדמיין מה קורה אצל רווקות מבוגרות יותר.
אני רוצה לנצל את היום המיוחד הזה, שאומרים שיש בו סגולות גדולות, לברך את כולם שימצאו במהרה את אבדתם. שמתוך הצער והקושי שאני (ובטח אחרים חווים ג"כ) נזכה לראות בבניין ביהמ"ק וגאולה שלימה בקרוב. בתקופה האת שעמ"י כולו נמצא בתפילה מתמשכת, אחרי שחווינו מכה כל כך קשה, הלוואי ונזכה לשמחות רבות בזכות תפילת רבים ונפילת הקדושים.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
