לק"י

אני אומרת שמבקשים רק פעם אחת.

לא שזה תמיד עוזר......

הגדולה שלי גם היתה ככה.

אצלנו זה היה שלב ועבר אחרי כמה זמן. עניתי פעם אחת וזהו. כשזה ממש היה מוגזם קטעתי את הדקלום בשאלה "עניתי לך. מה אמרתי?" בדרך כלל זה גרם לה לעצור ולחשוב במקום לדקלם אוטומטית. אם לקח זמן בין הבקשה למילוי שלה גם הוספתי מידי פעם "עוד מעט אני באה, לא שכחתי אותך. אני גומרת להרים את הצלחות ובאה"

בנוסף, כשכן באתי תמללתי את זה "הינה, הרמתי את הצלחות ועכשיו אני באה לשחק איתך, כמו שהבטחתי".

זה עזר לה להבין שאני זוכרת אותה ואת הבקשה גם אם לקח לי רגע. עם הזמן היא פחות חשה צורך "להזכיר" ברצף את הבקשה

אחרי פעמיים שלוש אני עוצרת שואלת: מה אמרתי לך?

ואז בד"כ הוא עונה נגיד 'לשכב על השטיח'..

ואני חוזרת רק על ההוראה: נכון. אז לך לשכב על השטיח ותחכה לי.

אכן זה מחרפן.

אני אומרת להם לא לבקש יותר מפעם אחת

אני שמה לב שזה חוזר על עצמו יותר כשהם רוצים לוודא שאני איתם וקשובה להם. 

ובמצבך הגיוני שזה משגע פי 2

אני רק חיבוק

והוא כזה רגיש שאם אני אגיד קצת בתקיפות שיפסיק אז הוא יבכה בכי אומלל כאילו מה אמרתי לו.

אני עושה איתו תהליך של הבנה שלא צריך לבקש הרבה פעמים ולהתאזר בסבלנות, ע״י שאני נותנת לו לחכות דקה שתיים אחרי כל בקשה שלו, אומרת לו שכבר אביא/ אעשה לו רק פעם אחת, הוא יכול להמשיך לומר ואני לא מגיבה שוב, אחרי דקה שתיים אני מביאה לו, ככה הוא יבין עם הזמן, שלומר שוב ושוב זה מיותר.

אבל זה אותו שלב התפתחותי שיכול להמשך כמה שנים-

חוסר סבלנות שבא לידי ביטוי בחזרתיות של מלל.

בעיניי זה האופן ללמד סבלנות והתנהלות נכונה גם בגיל שנתיים.

עם בן ה3 בהחלט עושה ככה אם הוא מבקש את אותו דבר הרבה פעמים, עם בן השנתיים זה לא נראה לי נכון ותואם לגיל.

אם זה ימשך גם בגיל 3 אז זאת תהיה הדרך ללמד אותו כנראה.

אולי דווקא אם תתעלמי מהבקשות החוזרות. והנשנות הוא יראה שזה לא מושך תשומת לב ויפסיק עם זה. כלומר תביאי לי את מה שצריך אבל בלי להתייחס לזה שמבקש שוב ושוב

מפסיקה הכל

הולכת טל הקטנציק ואומרת חו,

אמא רוצה מאד מאד לשחק איתך, אני ממש רוצה, רק בוא קודם נעשה XYZ

תן לי יד נעשה ביחד ואז נלך לשחק.

בטון נעים.

הוא עונה לטון הדיבור ולא למלל

לכן הוא מזכיר לך שוב ושוב.

הוא קולט את נימת הדחייה - לא עכשיו אחרכך,

ולא את המשמעות של עוד מעט. ילדים בכלל לא מסוגלים להעריך כמה זה עוד מעט.

ויש לי אפס סבלנות להכיל את זה

זה סיוט.

ממש ממש מתוק...

אבל זה באמת חופר חח

אמאל'ה... זה מוציא אותי מהדעת.

מהרגע שנכנסים הביתה- מים, מים, מים, מים... (אפילו לכתוב את זה זה מעצבן)

אח"כ אוכל, אוכל, אוכל...

וככל שהמשפט יותר קצר- הוא יותר חופר..

מבינה אותך ממש.

מנסה לתת תיווך בעניין בנתיים לא ממש מועיל

אמא מה זה ?

אני סביבון

שוב- אמא מה זה?

אני - סביבון

אמא מה זה ?

אני - מה זה ?

היא - מה זה

וככה זה נמשך עד שהיא אומרת-  סביבון 😁 עם חיוך ענקי

אחרי כמה פעמים שענית סביבון,

תעני לה- בקבוק!

מעניין איך היא תגיב..

זה הולך ומחמיר.

כל דבר אלפיים פעם. לא נושם בין פעם לפעם שבה אומר את אותו הדבר.

לא עוזר להסביר לו מה זה רגע

לא עוזר להחזיר לו בשאלה

לא עוזר להסביר יפה

לא עוזר לכעוס

לא עוזר להתעלם

הצילו.

עוד מעט אמא באה להביא לך מש- והוא משלים "חק"

עוד מעט אמא באה לנקות לך את הא- והוא משלים "ף"

ואז צוחקים לא, לא לנקות את האף, אמא באה להביא לך מש- הונולולו...

וככה עד שאת באה..

אפשר גם לשקף לו את מה שהוא מרגיש תוך כדי השיר.

אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק ועכשיו!

אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק אתה רוצה משחק ולא עוד מעט!

אתה חמוד כזה, אתה חמוד כזה, אתה חמוד כזה והנה אמא הגיעה ומביאה לך...

נשיקה! חחח

אבל אתה רוצה משחק, הנה משחק!

אפשר גם לספר לו סיפורי דרמה:

אתה רוצה ה את המשחק? יואו יואו אתה לא יודע מה קרה!!

המשחק רצה לצאת מהארון. ואז הוא קפץ והתחבא במדף השני מאחורי הבובה. והבובה אמרה לו שהיא חברה של משחק אחר.

ואז... וככה תעברי מנושא לנושא עד שהוא ישכח את מה שהוא מחכה לו.

מודה שזה לא קרה לי בבית, בעיקר בחוץ למשל בנהיגה קבוע, לפעמים גם בסופר:

אמא בואי נלך הביתה. בואי נלך הביתה בואי נלך הביתה בואי נלך הביתה.

והשוס שזה לא נגמר גם כשמגיעים הביתה!

מזכיר קצת את גיל ה"למה" של גיל שלוש, שהם לא יודעים מה הם רוצים לשמוע העיקר כל היום "למה".

נגיד עם הבואי נלך הביתה, אני מצליחה לעצור רק כשאני מחזירה לו: בוא נלך לסלון, בוא נקפוץ על הספה, בוא נשתה שוקו.. רק ככה הוא מפסיק. כמובן אחרי שהתגשמה הבקשה שלו עוד לפני כן.

עכשיו הוא ביקש שאני אוריד לו את הציורים מהקיר כדי לקחת להראות לסבתא.

היו שם 7 ציורים.

אני מורידה ותוך כדי הוא אומר: אמא את יכולה להביא לי, אמא את יכולה להביא לי

ואני אומרת לו אני מביאה לך.

והוא אמא את יכולה להביא לי

ככה עד שסיימתי להוריד הכל

העניין הוא שזה קורה גם כשאני לא אומרת לו עוד מעט אלא באותו רגע ממלאת את הבקשה.

כאילו אי אפשר שנייה לשתוק, שנייה של שקט.

וניסיתי עם לעשות מזה סיפור, לא עוזר.

אני לא מבינה, זה תקין?

אני לא זוכרת את זה מהגדול שלי.

למה להוריד?

כדי להראות לסבתא.

מה אתה רוצה להראות לסבתא?

את הציורים.

מי צייר אותם?

אני

מי ישמח?

סבא וסבתא ואבא ואמא ומשה ויוסי...

הוא יוכל לצאת מהחזרתיות בשביל לדבר על הנושא שמעסיק אותו?

כי זה שהוא לא יכול לחכות רגע בשקט למשהו שהוא רוצה, זה מאוד נורמלי.

מעבר לזה, לא יודעת לענות..

גם זה שהוא לא נושם שניה כשאת כבר מבצעת את הפעולה, מוכר לי רק אחרי שהוא חיכה ואז עד שעושים הוא כבר "נכנס לזה" ואפילו יכול להמשיך אחרי סיום הפעולה.

אבל מראש להיכנס לחזרתיות בקשר לפעולה שמתבצעת מייד, אני לא מכירה אז קשה לי לענות על זה ספציפית

אני לא מכירה את זה בעצמי.

אבל רוצה להגיד משהו כללי.

אצל ילדים יש הרבה פעמים תופעות, שאם הן היו אצל מישהו גדול, זה בהחלט לא היה נחשב תקין. אבל לילדים זה בסדר. וכמעט תמיד זה עובר.

אם התופעה הזו מצטרפת לעוד דברים שאת מרגישה שלא תואמים התנהגות של ילד בגילו, אז אפשר להתחיל לפנות להתפתחות הילד ולעבור אבחון של גורמי מקצוע.

אבל אם מדובר רק בזה - אני לא הייתי דואגת.

מבינה מאוד כמה זה חופר ומשגע. הלוואי שתצליחי למצוא פתרון כי זה בהחלט נשמע מתיש ככה כל פעם. אבל מבחינת דאגה על האם זה תקין - כל עוד זה רק זה, זה לגמרי נשמע לי הגיוני גם אם זה זה לא שלב שכל הילדים עוברים.

ולגבי פתרון - אהבתי מאוד את כל הכיוונים שאמאשוני ניסתה להציע. הלוואי שמשהו מהם יעבוד לך.

כיוון נוסף שאני חושבת שאולי הייתי מנסה, זה לדבר איתו על זה בזמן רגוע. לא בשיחה ישירה (כי הוא עוד קטנצ'יק), אלא אולי דרך סיפור, על מישהו (ילד אחר, או אולי אפילו איזו חיה חמודה) שכל פעם כשהוא ביקש מאמא משהו, הוא אמר את זה שוב ושוב בלי להפסיק ולאמא כבר האוזניים התעייפו.

ואז אפשר להמציא איזה פתרון ולהכניס אותו לסיפור. (משהו מהרעיונות של אמאשוני, או אולי איזה שיר שאמא שרה ביחד איתו עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. אני יכולה לנסות להמציא לך משהו אם תרצי...)

ואפשר לחזור על הסיפור כמה פעמים, ובפעם הבאה שזה קורה, אז להגיד לו 'הי זה בדיוק כמו שקרה לx בסיפור שסיפרתי לך!' ולנסות את הפתרון שהכנסת לסיפור.

לא יודעת אם זה יעבוד, מוזמנת לנסות אם נראה לך מתאים...

יום אחד אמורים לקבוע לו תור להתפתחות הילד לריפוי בעיסוק בגלל שאני חושבת שאולי יש לו קצת קושי בתחושה. אעלה גם את זה.

והערב פתאום חשבתי לעצמי שאולי הפתרון זה פשוט ללדת, ואז אני אחזור להיות יותר סבלנית ואולי זה יירגע ויעבור לו ולי.

כשכתבתי אמרתי בטח היא לא תדע אם אני צוחקת או רצינית...

אני תמיד מאיימת שאני אעשה את זה אבל אף פעם לא ניסיתי🤭

בדיוק ככה. מה שכן עוזר לי לפעמים זה  לעצור ממש את מה שאני עושה. להסתובב אליה או להתקרב אם אני רחוקה. לרדת לגובה העיניים שלה ולהחזיק לה בידים או כל מגע אחר ולהגיד לה:

את רוצה מים?

הנה אמא מביאה לך שבי פה רגע חכי.

ואז,כשניגשת להביא לה מתמללת לה הנה את רואה אמא לוקחת כוס ושמה לך מים מהתמי 4.

לפעמים זה עוזר וקצת מרגיע אותם. וגם לפעמים כשאנחנו עונות תוך כדי הם לא באמת שומעים אותנו או מבינים את מה שענינו.

עם בן ה5 ששואל בלי סוף אני כבר עובדת אחרת וכן מסבירה ששואלים פעם אחת ואין צורך לחזור על הדברים. ולפעמים גם כשרואה שלא מפסיק אחרי שקיבל מענה ממני אני אומרת לו עניתי לך נכון ? מה עניתי ? ותופתעי הוא לא מקשיב לתשובה שלי כי פשוט עסוק בלשאול אז הוא חוזר שוב ואז זה כמו גלגל הוא שואל אני עונה הוא לא מקשיב כי עסוק בלשאול וכו... אבל זה כבר גיל גדול יותר וגם אצלו אני רואה שיפור כשעוצרת וממש שמה את כל תשומת הלב שלי לשאלה או הבקשה. זה עוזר לו לרכז את עצמו ולהיות קשוב יותר..

מקוו שעזרתי קצת

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

איזה ניסיון!

לדעתי זה לא ילדותי בכלל שהיא תדבר איתו. היא אשת מקצוע שתתן לו את חוות דעתה. זה ממש יכול לשנות את התמונה.

מהניסיון שלי יש כמה תפיסות בפסיקה לגבי הצורך בבדיקת טהרה. שווה אולי לנסות רב אחר. זה באמת לא נראה לי הגיוני לחיות ככה

התנהלות לא תקינה מול הרב

לא יתכן שאחרי כל מה שאת מתארת זה מה שיש לו להגיד לך.

לדעתי יש 2 אופציות

או שהרב לא מקבל את כל המידע במלואו

או

שכדאי לברר על רב אחר מהזרם שלכם.

לי על הרבה פחות הסכימו כמה רבנים להוריד בדיקות

ואם יש פציעות חוזרות והאישה מעידה על עצמה גם יש ממקום להתיר.

נראה לי החמרה חריגה ולא נפוצה בכלל.

שזה נקרא פסיקה יחסית מחמירה

אבל נניח כשהיה לי התקן

באופן גורף הרב אמר לא לבדוק כל הבדיקות

לי בלי לדעת אם יש פצעים כרגע, רק מזה שפעם היה לי ועדיין כואב לי לעשות את כל הבדיקות ואני חוששת שייפסלו, רב התיר להמעיט

חבל להגיע למקום כזה עם המצווה הבסיסית הזאת

אמרת לא להמליץ לך על רבנים אחרים, אבל גם שאלת אם אין התחשבות בהלכה, אז כן! כן יש התחשבות בהלכה, ואני ועוד הרבה נשים ההוכחה.. ולדעתי לא תקין להתעקש על בודקת כל חודש מחדש, אחרי שגם היא בעצמה אמרה שהמקום רגיש והייתי מחפשת דחוף רב אחר

רב שמוצא דרך להקל לרוב הוא רב גדול יותר ולא להיפך.

לרוב הוא מכיר יותר לעומק את ההלכה והתנסה ביותר מקרים.

רב ששולח שוב ושוב לבודקת

לפעמים פשוט לא בקיא מספיק ולכן רוצה להסתמך על חוות דעת נוספת.

היה לי רב כזה בעבר, על כל שאלה קטנה הוא היה מפנה לבודקת, עד שהצבתי אולטימטום שלא הולכת, והוא הפנה לרב מתמחה יותר מאותו מגזר ודרך שבאמת מצא מקום להקל.

אנחנו הלכנו בשביל מראות לרב צעיר יחסית והוא אסר הרבה פעמים, ידעתי שבד"כ אם אני שולחת מראה אז זה כנראה אסור.... (למרות שמלא אמרו לי שזה לא אמור להיות ככה אבל זה הרב שהיכרנו וזה היה ספציפית למראות כי הרב שלנו לא גר בעיר וחשבתי שאולי אחרות שולחות כל בדיקה לכן הכל מתירים להן...)

היום אנחנו גרים במקום אחר, ואף פעם עוד לא אסרו לי בדיקה ששלחתי לרב.... מרוב שמתירים לי הכל אני מרגישה נרוויסטית שאני בכלל שולחת.... וזה רב מאותו זרם, ולא פחות מחמיר. הוא פשוט עם יותר ניסיון וראה הרבה צבעים אז העיניים שלו הרבה יותר רגישות לצבע. 

שיכול להתיר לא רק על סמך בודקת.

אם אתם מתכננים למנוע לתקופה ארוכה אפשר לשקול התקן הורמונלי.

בהרבה דברים שתופתעי אפילו לשמוע שיש כאלו שמחמירים בהם, ועדיין מאז החתונה!! (שזה מעל שלוש שנים) אני עושה בדיקות רק בראשון רביעי ושביעי (ואם יש פצע ידוע אז רק ראשון ושביעי) בהתחלה בגלל הבתולים הוא אמר שבשנה הראשונה עדיין יכול לדמם, אח"כ ילדתי והיו קרעים ומאז האזור רגיש מאוד ונפצע מהר אז אני עדיין ממעיטה. 

גם אם רבנים אחרים לא ברמה הזאת שיגידו להמעיט שנה בגלל בתולים, רוב מוחץ ממש של הרבנים יגיד להמעיט כשהאזור רגיש.

אם את לא רוצה ללכת לרב אחר - מתחננת שתני לבודקת לדבר עם הרב, לי התירו שבעה נקיים רטרואקטיבית בזכות שנתתי... זה לא בושה! זה יעזור לך להמשך יהיה לך שקט.

ואגב בסוגריים זה גם אולי כדאי לכם לשאול וזה גם הרבה רבנים מתירים - למי שהאזור רגיש להרטיב קצת את העד, לחכות שיתייבש קצת אבל שיישאר לח ואז לבדוק איתו, לי זה חסך המון כאב ראש....

בהצלחה אלופה! 

או שזה כבד מידי.

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

להתחזק מול עצמנו, לשבת לכתוב מה המשעות עבורי בהבאת הנשמות האלו לעולם, להרים לעצמך על הכוחות והמסירות לשליחות האדירה הזאת.

ואז כשאצלך הדברים יותר חזקים ונטועים, זה מקרין לסביבה... בלי לנסות לשכנע אותם או משהו. פשוט כי לך טוב.

חזקי ואמצי. אני מחזיקה ממך ממש!

אני פשוט עייפה מלהתנהל עם מה שיש לי, אז עוד אחד? 🙈

אני מרגישה ממש חסרת כוחות, באלי רק לנוח לצבור כוחות אבל זה בלתי אפשרי במציאות שאני נמצאת בה, אני פשוט במרתון מטורף סביב הילדים

גם אני חזרתי מהחופשת לידה ובאותו יום גיליתי על הריון שני

כולם הרימו גבה- שירימו- זה שלהם

איזה שפע.

שיהיה לך בקלות, בנחת , בשמחה גדולה!

גידול קל ותהני!

א ש ר י י ך ! ! ! 

כל פעם שחוזרת מחלד

מלא מזל טוב

ברכה עצומה

היום אני מרגישה שזה גדול עליי

לא קל לי בכלל ואני ממש קצרה עם שאר הילדים

כמה דברים שעלו לי

א. לקחת עזרה בכסף. שמעתי בשם רבנית שמה שחוסכים על מנקה ובייביסיטר אחכ משלמים לפסיכולוגית

ב. אחרי הלידה, ממש יש תחושת הודיה לה' שהכריח אותך לקבל את המתנה הזאת. ואני לא היחידה.

ג. חוכמת הבדיעבד- הייתי רושמת למעון. כולם עד 4, את הילד שבגן לצהרון. לא היה לי את השכל לעשות את זה, רציתי להיות אמא מושלמת בכל החזיתות, תכלס היום ממרומי גילי והבנתי (בקריצה) מבינה שזאת הייתה טעות. אם רלוונטי לך- תקחי את העצה.

זאת תקופה לא קלה, אח"כ הם גדלים ונהיה קל יותר

הם גם מתחילים לעזור

בהצלחה אהובה!!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות.

חח לא יודעת לשאלתך, אני הערתי אותו רועדת עם המקלון. 

יפה לך על האיפוק..

בשעה טובה ומוצלחת!!!

תחזרי לספר איך הייתה התגובה שלו 😁

מרגש ממש!

שיהיה הריון תקין וקל שיסתיים בידיים מלאות ותינוק בריא!💐♥️

מרגש ממש

שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות

אין על צ'אט ג'י פי טי

המליץ שאני אדפיס מסמך רישמי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עם הודעה על "אישור בקשה לתוספת בנייה ואכלוס דייר משנה"

ואז כתוב מועד אכלוס צפוי, תנאי שכירות, הדרישות מהדייר הראשי (הוא😂) כמו אספקת מזון מיוחד ב3 בלילה וכו'.

ולמטה כתוב שהעסקה סופית ואינה ניתנת לביטול, החזרה או החלפה🤣

ותודה על כל הברכות החמות! אמן ואמן. הלב מתקשה להכיל את הטוב הזה🩷

שיהיה בשעה טובההההה ובקלות!!!!

תעדכני איך הוא הגיב

אז הוא טיפה חייך ואז קלט במה מדובר והתרגש עד דמעות... 

יצא טוב שהוא עובד היום מהבית חחחח