לק"י

אני אומרת שמבקשים רק פעם אחת.

לא שזה תמיד עוזר......

הגדולה שלי גם היתה ככה.

אצלנו זה היה שלב ועבר אחרי כמה זמן. עניתי פעם אחת וזהו. כשזה ממש היה מוגזם קטעתי את הדקלום בשאלה "עניתי לך. מה אמרתי?" בדרך כלל זה גרם לה לעצור ולחשוב במקום לדקלם אוטומטית. אם לקח זמן בין הבקשה למילוי שלה גם הוספתי מידי פעם "עוד מעט אני באה, לא שכחתי אותך. אני גומרת להרים את הצלחות ובאה"

בנוסף, כשכן באתי תמללתי את זה "הינה, הרמתי את הצלחות ועכשיו אני באה לשחק איתך, כמו שהבטחתי".

זה עזר לה להבין שאני זוכרת אותה ואת הבקשה גם אם לקח לי רגע. עם הזמן היא פחות חשה צורך "להזכיר" ברצף את הבקשה

אחרי פעמיים שלוש אני עוצרת שואלת: מה אמרתי לך?

ואז בד"כ הוא עונה נגיד 'לשכב על השטיח'..

ואני חוזרת רק על ההוראה: נכון. אז לך לשכב על השטיח ותחכה לי.

אכן זה מחרפן.

אני אומרת להם לא לבקש יותר מפעם אחת

אני שמה לב שזה חוזר על עצמו יותר כשהם רוצים לוודא שאני איתם וקשובה להם. 

ובמצבך הגיוני שזה משגע פי 2

אני רק חיבוק

והוא כזה רגיש שאם אני אגיד קצת בתקיפות שיפסיק אז הוא יבכה בכי אומלל כאילו מה אמרתי לו.

אני עושה איתו תהליך של הבנה שלא צריך לבקש הרבה פעמים ולהתאזר בסבלנות, ע״י שאני נותנת לו לחכות דקה שתיים אחרי כל בקשה שלו, אומרת לו שכבר אביא/ אעשה לו רק פעם אחת, הוא יכול להמשיך לומר ואני לא מגיבה שוב, אחרי דקה שתיים אני מביאה לו, ככה הוא יבין עם הזמן, שלומר שוב ושוב זה מיותר.

אבל זה אותו שלב התפתחותי שיכול להמשך כמה שנים-

חוסר סבלנות שבא לידי ביטוי בחזרתיות של מלל.

בעיניי זה האופן ללמד סבלנות והתנהלות נכונה גם בגיל שנתיים.

עם בן ה3 בהחלט עושה ככה אם הוא מבקש את אותו דבר הרבה פעמים, עם בן השנתיים זה לא נראה לי נכון ותואם לגיל.

אם זה ימשך גם בגיל 3 אז זאת תהיה הדרך ללמד אותו כנראה.

אולי דווקא אם תתעלמי מהבקשות החוזרות. והנשנות הוא יראה שזה לא מושך תשומת לב ויפסיק עם זה. כלומר תביאי לי את מה שצריך אבל בלי להתייחס לזה שמבקש שוב ושוב

מפסיקה הכל

הולכת טל הקטנציק ואומרת חו,

אמא רוצה מאד מאד לשחק איתך, אני ממש רוצה, רק בוא קודם נעשה XYZ

תן לי יד נעשה ביחד ואז נלך לשחק.

בטון נעים.

הוא עונה לטון הדיבור ולא למלל

לכן הוא מזכיר לך שוב ושוב.

הוא קולט את נימת הדחייה - לא עכשיו אחרכך,

ולא את המשמעות של עוד מעט. ילדים בכלל לא מסוגלים להעריך כמה זה עוד מעט.

ויש לי אפס סבלנות להכיל את זה

זה סיוט.

ממש ממש מתוק...

אבל זה באמת חופר חח

אמאל'ה... זה מוציא אותי מהדעת.

מהרגע שנכנסים הביתה- מים, מים, מים, מים... (אפילו לכתוב את זה זה מעצבן)

אח"כ אוכל, אוכל, אוכל...

וככל שהמשפט יותר קצר- הוא יותר חופר..

מבינה אותך ממש.

מנסה לתת תיווך בעניין בנתיים לא ממש מועיל

אמא מה זה ?

אני סביבון

שוב- אמא מה זה?

אני - סביבון

אמא מה זה ?

אני - מה זה ?

היא - מה זה

וככה זה נמשך עד שהיא אומרת-  סביבון 😁 עם חיוך ענקי

אחרי כמה פעמים שענית סביבון,

תעני לה- בקבוק!

מעניין איך היא תגיב..

זה הולך ומחמיר.

כל דבר אלפיים פעם. לא נושם בין פעם לפעם שבה אומר את אותו הדבר.

לא עוזר להסביר לו מה זה רגע

לא עוזר להחזיר לו בשאלה

לא עוזר להסביר יפה

לא עוזר לכעוס

לא עוזר להתעלם

הצילו.

עוד מעט אמא באה להביא לך מש- והוא משלים "חק"

עוד מעט אמא באה לנקות לך את הא- והוא משלים "ף"

ואז צוחקים לא, לא לנקות את האף, אמא באה להביא לך מש- הונולולו...

וככה עד שאת באה..

אפשר גם לשקף לו את מה שהוא מרגיש תוך כדי השיר.

אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק ועכשיו!

אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק אתה רוצה משחק ולא עוד מעט!

אתה חמוד כזה, אתה חמוד כזה, אתה חמוד כזה והנה אמא הגיעה ומביאה לך...

נשיקה! חחח

אבל אתה רוצה משחק, הנה משחק!

אפשר גם לספר לו סיפורי דרמה:

אתה רוצה ה את המשחק? יואו יואו אתה לא יודע מה קרה!!

המשחק רצה לצאת מהארון. ואז הוא קפץ והתחבא במדף השני מאחורי הבובה. והבובה אמרה לו שהיא חברה של משחק אחר.

ואז... וככה תעברי מנושא לנושא עד שהוא ישכח את מה שהוא מחכה לו.

מודה שזה לא קרה לי בבית, בעיקר בחוץ למשל בנהיגה קבוע, לפעמים גם בסופר:

אמא בואי נלך הביתה. בואי נלך הביתה בואי נלך הביתה בואי נלך הביתה.

והשוס שזה לא נגמר גם כשמגיעים הביתה!

מזכיר קצת את גיל ה"למה" של גיל שלוש, שהם לא יודעים מה הם רוצים לשמוע העיקר כל היום "למה".

נגיד עם הבואי נלך הביתה, אני מצליחה לעצור רק כשאני מחזירה לו: בוא נלך לסלון, בוא נקפוץ על הספה, בוא נשתה שוקו.. רק ככה הוא מפסיק. כמובן אחרי שהתגשמה הבקשה שלו עוד לפני כן.

עכשיו הוא ביקש שאני אוריד לו את הציורים מהקיר כדי לקחת להראות לסבתא.

היו שם 7 ציורים.

אני מורידה ותוך כדי הוא אומר: אמא את יכולה להביא לי, אמא את יכולה להביא לי

ואני אומרת לו אני מביאה לך.

והוא אמא את יכולה להביא לי

ככה עד שסיימתי להוריד הכל

העניין הוא שזה קורה גם כשאני לא אומרת לו עוד מעט אלא באותו רגע ממלאת את הבקשה.

כאילו אי אפשר שנייה לשתוק, שנייה של שקט.

וניסיתי עם לעשות מזה סיפור, לא עוזר.

אני לא מבינה, זה תקין?

אני לא זוכרת את זה מהגדול שלי.

למה להוריד?

כדי להראות לסבתא.

מה אתה רוצה להראות לסבתא?

את הציורים.

מי צייר אותם?

אני

מי ישמח?

סבא וסבתא ואבא ואמא ומשה ויוסי...

הוא יוכל לצאת מהחזרתיות בשביל לדבר על הנושא שמעסיק אותו?

כי זה שהוא לא יכול לחכות רגע בשקט למשהו שהוא רוצה, זה מאוד נורמלי.

מעבר לזה, לא יודעת לענות..

גם זה שהוא לא נושם שניה כשאת כבר מבצעת את הפעולה, מוכר לי רק אחרי שהוא חיכה ואז עד שעושים הוא כבר "נכנס לזה" ואפילו יכול להמשיך אחרי סיום הפעולה.

אבל מראש להיכנס לחזרתיות בקשר לפעולה שמתבצעת מייד, אני לא מכירה אז קשה לי לענות על זה ספציפית

אני לא מכירה את זה בעצמי.

אבל רוצה להגיד משהו כללי.

אצל ילדים יש הרבה פעמים תופעות, שאם הן היו אצל מישהו גדול, זה בהחלט לא היה נחשב תקין. אבל לילדים זה בסדר. וכמעט תמיד זה עובר.

אם התופעה הזו מצטרפת לעוד דברים שאת מרגישה שלא תואמים התנהגות של ילד בגילו, אז אפשר להתחיל לפנות להתפתחות הילד ולעבור אבחון של גורמי מקצוע.

אבל אם מדובר רק בזה - אני לא הייתי דואגת.

מבינה מאוד כמה זה חופר ומשגע. הלוואי שתצליחי למצוא פתרון כי זה בהחלט נשמע מתיש ככה כל פעם. אבל מבחינת דאגה על האם זה תקין - כל עוד זה רק זה, זה לגמרי נשמע לי הגיוני גם אם זה זה לא שלב שכל הילדים עוברים.

ולגבי פתרון - אהבתי מאוד את כל הכיוונים שאמאשוני ניסתה להציע. הלוואי שמשהו מהם יעבוד לך.

כיוון נוסף שאני חושבת שאולי הייתי מנסה, זה לדבר איתו על זה בזמן רגוע. לא בשיחה ישירה (כי הוא עוד קטנצ'יק), אלא אולי דרך סיפור, על מישהו (ילד אחר, או אולי אפילו איזו חיה חמודה) שכל פעם כשהוא ביקש מאמא משהו, הוא אמר את זה שוב ושוב בלי להפסיק ולאמא כבר האוזניים התעייפו.

ואז אפשר להמציא איזה פתרון ולהכניס אותו לסיפור. (משהו מהרעיונות של אמאשוני, או אולי איזה שיר שאמא שרה ביחד איתו עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. אני יכולה לנסות להמציא לך משהו אם תרצי...)

ואפשר לחזור על הסיפור כמה פעמים, ובפעם הבאה שזה קורה, אז להגיד לו 'הי זה בדיוק כמו שקרה לx בסיפור שסיפרתי לך!' ולנסות את הפתרון שהכנסת לסיפור.

לא יודעת אם זה יעבוד, מוזמנת לנסות אם נראה לך מתאים...

יום אחד אמורים לקבוע לו תור להתפתחות הילד לריפוי בעיסוק בגלל שאני חושבת שאולי יש לו קצת קושי בתחושה. אעלה גם את זה.

והערב פתאום חשבתי לעצמי שאולי הפתרון זה פשוט ללדת, ואז אני אחזור להיות יותר סבלנית ואולי זה יירגע ויעבור לו ולי.

כשכתבתי אמרתי בטח היא לא תדע אם אני צוחקת או רצינית...

אני תמיד מאיימת שאני אעשה את זה אבל אף פעם לא ניסיתי🤭

בדיוק ככה. מה שכן עוזר לי לפעמים זה  לעצור ממש את מה שאני עושה. להסתובב אליה או להתקרב אם אני רחוקה. לרדת לגובה העיניים שלה ולהחזיק לה בידים או כל מגע אחר ולהגיד לה:

את רוצה מים?

הנה אמא מביאה לך שבי פה רגע חכי.

ואז,כשניגשת להביא לה מתמללת לה הנה את רואה אמא לוקחת כוס ושמה לך מים מהתמי 4.

לפעמים זה עוזר וקצת מרגיע אותם. וגם לפעמים כשאנחנו עונות תוך כדי הם לא באמת שומעים אותנו או מבינים את מה שענינו.

עם בן ה5 ששואל בלי סוף אני כבר עובדת אחרת וכן מסבירה ששואלים פעם אחת ואין צורך לחזור על הדברים. ולפעמים גם כשרואה שלא מפסיק אחרי שקיבל מענה ממני אני אומרת לו עניתי לך נכון ? מה עניתי ? ותופתעי הוא לא מקשיב לתשובה שלי כי פשוט עסוק בלשאול אז הוא חוזר שוב ואז זה כמו גלגל הוא שואל אני עונה הוא לא מקשיב כי עסוק בלשאול וכו... אבל זה כבר גיל גדול יותר וגם אצלו אני רואה שיפור כשעוצרת וממש שמה את כל תשומת הלב שלי לשאלה או הבקשה. זה עוזר לו לרכז את עצמו ולהיות קשוב יותר..

מקוו שעזרתי קצת

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

דר דוד דניס לווינסקי. איך הוא.

האם עושה בעצמו אולטרסאונד או שולח לטכנאית?

(בכללית, אז לא יודעת מה הנוהל על אולטרה סאונד)

הוא היה נחמד ממש אבל הפנה אותנו סתם למוניטור ומעקב צפוף כי העובר קטן כשהוא היה אחוזון 18, שזה לא כזה קטן...